בפניי בקשה מטעם הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) בתובענה זו שהוגשה בעילה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975.

טענות הצדדים

טענות המבקשת מופנות כנגד קביעת המל"ל ולפיה המשיבה סובלת מנכות בשיעור 20% בגין פיברומיאלגיה שנגרמה כתוצאה מתאונת הדרכים מיום 5.2.03. המבקשת טוענת כי בפני הועדה שקבעה את נכותה של התובעת עמדה חוות דעת פרטית ערוכה בידי פרופ' בוסקילה בנסיבות המצדיקות את קבלת הבקשה. היא מתבססת על האמור בבר"ע (מחוזי ב"ש) 5028/96 מליק אסיק נ' הפניקס הישראלי ובת"א (שלום ב"ש) 6953/01 ויקטור נ' מגדל. המבקשת טוענת ששאלת הקשר הסיבתי לא עולה ממסמכים רפואיים אחרים אלא רק מחוות דעת זו וברור שככל שועדת המל"ל קבעה שקיים קשר סיבתי בין פגיעתה של התובעת לבין הפיברומיאלגיה ממנה היא סובלת, נסמכת הקביעה רק על חוות הדעת הפרטית באופן שנמנעה מדיון מעמיק. עוד טוענת המבקשת כי יש מקום לאפשר לה להביא ראיות לסתור גם משום שהתנהלות הועדה פגעה בכללי הצדק הטבעי. למען שלמות התמונה יצויין כי גם המבקשת, בהגינותה, מודה כי חוות דעתו של פרופ' בוסקילה אומצה רק לעניין הקשר הסיבתי ולא לעניין אחוזי הנכות אך אין בכך כדי להשליך על טענותיה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. היא לא חולקת על ההלכה במקרה הכללי לפיה בנסיבות מתאימות עצם הצגת חוות דעת פרטית לרופאי הועדה עשויה להצדיק בקשות מעין אלה אך לטענתה הנסיבות לא התקיימו במקרה הפרטני נשוא הבקשה. המשיבה מצביעה על ההסדר החוקי לפיו אין איסור להציג חוות דעת פרטית לוועדה הרפואית ואף מותר לאדם להיעזר ברופא מטעמו שייצג את האינטרסים שלו בפני הועדה. המשיבה טוענת כי נכותה של התובעת בתחום הראומטולוגיה עולה מאליה ממכלול החומר הרפואי שהוצג לוועדה כמו גם מחוות הדעת שבלב המחלוקת. לטענת המשיבה, כל המסמכים שעמדו בפני המומחה מטעמה עמדו גם בפני חברי הועדה. המשיבה טוענת שאין ממש בטענת המבקשת כאילו לא התקיים דיון מעמיק לגבי המשיבה במל"ל. היא מצביעה על תהליך התייעצות של המל"ל עם מומחה שמונה בידי הועדה. בפרוטוקול הועדה מיום 11.5.09 דנה הועדה בחוות דעתו של פרופ' בוסקילה לאחר שקיבלה הנחיות לעשות כן מבית הדין לעבודה. המשיבה מוסיפה וטוענת במישור העובדתי כי עצם העובדה שהועדה אימצה את האמור בחוות הדעת הפרטית רק לגבי הקשר הסיבתי אך לא לגבי שיעור נכותה מצביעה על כי הועדה הפעילה שיקול דעת.

הכרעה

מחוקק סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן חוק פלת"ד) קבע, הסדר מיוחד החל במקרים בהם נקבעה נכותו של הניזוק על פי דין. הסדר זה נועד לייעל את בירור המשפט ולהמנע מבירור משפטי יקר של שאלה שכבר הוכרעה בהליך משפטי הוגן ואמין. המקרה הנפוץ ביותר שבו מוחל ההסדר שבסעיף 6ב הוא כאשר המל"ל קבע את נכותו של התובע. והנה, המסלול הדיוני שבסופו נקבעת לאדם נכות במל"ל שונה מהמסלול הדיוני הרגיל לפי חוק פלת"ד. תובע המבקש שתקבע לו נכות במל"ל יכול לטעון בפני הועדה הרפואית ורשאי להגיש לה חוו"ד פרטית מטעמו – מה שאסור באיסור מוחלט בהליך בפני מומחה שממנה בית-המשפט לפי חוק פלת"ד. עצם העובדה שאדם מימש זכותו שבדין בהליך בפני המל"ל אינה מצדיקה את שלילת תוקף קביעת המל"ל. אכן, במקרים שבהם התערבו בתי-המשפט והתירו הבאת ראיות לסתור לא היה זה רק מפני שהתובע הגיש חוו"ד פרטית למל"ל, אלא מפני שנראה היה (לאחר בחינת תוכן ההליך במל"ל), שחוו"ד פרטית זו "השתלטה" על ההליך לגמרי בלי שהועדה הרפואית בחנה אותה כראוי ובלי שהפעילה את שיקול דעתה.

המבקשת טוענת כי קביעות המל"ל לא משקפות את מצבה של המשיבה לאשורו בעיקר בכל הנוגע לשאלת הקשר הסיבתי. לדעתה הפגיעה בעקרונות הצדק הטבעי מצדיקה את קבלת בקשתה (דומה שזו אך מעין אנלוגיה רופפת, שהרי "פגיעה בצדק הטבעי" היא עילה מתחום המשפט המנהלי העומדת במישרין רק לניזוק העומד בפני הליך מעין שיפוטי מנהלי לא ניתנת הזדמנות לטעון את טענותיו). המבקשת צירפה לבקשתה את מסמכי המל"ל. ממסמכי הועדה הרפואית לעררים שהתקיימה ביום 7.10.07 עולה כי התובעת נבדקה בידי ראומטולוגית ובסעיף 21 מצוין בפירוש "רגישות ניכרת ב- 18 מתוך 18 נקודות לחיצה של פיברומיאלגיה". בסעיף 23, סיכום ומסקנות, מצוין בפירוש כי "הועדה עיינה בחוות דעתו של פרופ' בוסקילה ומסכימה עם האבחנה של פיברומיאלגיה, לגבי הקשר בין חבלות ע"ש צווארי לתופעה של פיברומיאלגיה, הדיעות בספרות הרפואית חלוקות". הועדה דנה בעמדת המלומדים לכאן או לכאן ומסכמת "עם זאת מחמת הספק לא ניתן במקרה הזה לפסול קשר בין התאונה הנדונה והתסמונת". הנה כי כן, לא ניתן לומר שהועדה קיבלה את האמור בחוות דעתו של פרופ' בוסקילה מבלי להפעיל שיקול דעת. זאת ועוד יש לזכור כי בסופו של דבר הועדה דחתה את מסקנותיו של פרופ' בוסקילה לעניין שיעור נכותה של המשיבה. למרות דיון זה, אשר נראה, על פניו, מעמיק, ביום 22.7.08 ניתן פסק דינו של בית הדין לעבודה ולפיו יוחזר הדיון למל"ל תוך ששאלת הקשר הסיבתי תיבדק שוב. סעיף 22 בפרוטוקול הועדה מיום 11.5.09 (כנראה- הכתב לא ברור) מתחיל באלה המילים "הועדה עינה בפסה"ד וחוו"ד ד"ר בוסקילה (כך במקור)" ומשם היא ממשיכה את הדיון. משמע, בכל הנוגע לשאלת הקשר הסיבתי נראה שהועדה פעלה כהוראת בית הדין לעבודה. כידוע, אין תכליתו של הליך זה, להעביר את החלטות המל"ל תחת ביקורת של ערעור. לא מצאתי מקום להענות לבקשה כאשר החלטת המל"ל המנומקת מצביעה על הפעלה של שיקול דעת עצמאי ומודעות לכל המידע הנחוץ להחלטה ועולה בקנה אחד עם הנחיות שניתנו על ידי בית הדין לעבודה.

סופו של דבר, לא מצאתי פגם בהתנהלות המל"ל והבקשה נדחית. הצדדים יגישו תחשיבים על בסיס קביעות המל"ל עפ"י לו"ז שנקבע בהחלטה מיום 20.2.12. ת"פ 30.10.13.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"ד, 09 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.