א. מבוא

1. מדובר בשתי תביעות שאוחדו בגין נזקי אש שפרצה בתאריך 26.8.08 בסביבות השעה 16:45, במבנה בו מצוי עסקה של נתבעת 1 ברח' סלומון 24 ת"א והתפשטה לעבר בניין המצוי בעורפו, ברח' הגר"א 3 בת"א, שם מצוי עסקה של התובעת בתיק הראשון, סער פרומרקט בע"מ.

2. לסער פרומרקט בע"מ נגרמו נזקים והיא פוצתה על חלקם על ידי מבטחתה, איילון בע"מ, התובעת בתיק השני. בתביעתה שלה, תובעת סער פרומרקט בע"מ את הנתבעת ומבטחתה (מנורה בע"מ) על נזקיה שלא פוצתה בגינם ואיילון בע"מ תובעת מצידה את הנתבעות בתביעת שיבוב בגין הכספים ששולמו לסער פרומרקט בע"מ כתוצאה מאותה שריפה בתוספת שכר טרחת שמאי.

3.א. עסקה של הנתבעת, מחסן חלקי חילוף חדשים לרכב, חולש על כל שטחו של מבנה חד קומתי בנוי קירות, בלוקים, בטון וגגון מרעפים.

ב. שטחו הכולל 300 מ"ר (על פי דוח הסוקר משה מצליח) ו-220 מ"ר (על פי חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת, מר משה אהרון) כאשר מעל כל השטח מצויה גלריית עץ עם קונסטרוקציית מתכת.

ג. למעשה, רוב העסק הינו מחסן לאחסון מגינים מפלסטיק ודלתות פח, שחלקם ארוזים בתוך קרטונים, כאשר חלק מהפריטים מאוחסנים במחסן וחלק בגלריית עץ שמעליו.

ד. בעסק עבדו בתקופה הרלבנטית לשריפה 5 אנשים, הבעלים מר אברהם וידבסקי, אביו, בנו, מנהלת חשבונות והמחסנאי דניס איזנמצוב, כאשר בזמן המשפט אותו מחסנאי כבר לא עבד אצל הנתבעת 1 (פרוטוקול עמ' 20 שורות 15,16 ועמ' 24 שורה 19).

ה. חצר העסק של הנתבעת, זו הגובלת למבנה עסקה של פרומרקט בע"מ הייתה פרוצה ואליה נכנסו באופן חופשי הומלסים ונרקומנים וכך זה מתואר בתצהירו של מר וידבסקי: "העסק נמצא ברח' סלומון המצוי באזור התחנה המרכזית בת"א, אזור מפוקפק בו מסתובבים נרקומנים בלילה, פעילות של פרוצות ופעילות פלילית רבה ובכל עבר ניתן לראות מזרקים, שרידי צואה, בקבוקים שבורים ואמצעי מניעה זרוקים ברחוב ואף בחצר העסק" (סעיף 6 לתצהיר).

מומחה הכיבוי מטעם עיריית תל אביב מר מאסטי יעקב, רשם בדו"ח שלו, כי "בחצר המבנה פזורים פריטים ושאריות אוכל ומיני שאריות של הומלסים ונרקומנים שמסתובבים במקום".

מומחה דלקות מטעם הנתבעות, מר אלי היינה, ציין בענין זה, כי :

"אין באפשרותי לקבוע באם השריפה נגרמה בזדון או בשגגה, שכן באזור המבנה ובחצר נמצאו שרידי מזרקים, אמצעי מניעה וצואת אדם ואין ספק כי בחצר מתבצעת פעילות אשר אינה קשורה לניהול החברה והמבנה".

ו. הפתחים במחסן לא היו סגורים עם חלונות מזכוכית, ומר וידבסקי הבעלים של נתבעת מס' 1 הסביר בתצהירו, כי "החלונות מסורגים ועל גביהם חלון זכוכית, כיוון שחלק מהחלונות נשברו על ידי העוברים ברחוב, הם כוסו בחתיכות עץ ו/או בקרטונים אטומים" (סעיף 5 לתצהיר), וכן : "לאחר שחלונות המחסן נופצו כמה וכמה פעמים, דאגנו להגן על הפתחים באמצעות סוגרים. לא היה טעם להתקין שוב זגוגיות ואטמנו את החלונות בקרטונים וכו' אשר גם אותם היו מוציאים מידי פעם" (סעיף 23 לתצהיר).

4. שני חוקרי שריפות העידו בתיק, שניהם מטעם הנתבעות, האחד מר יעקב מאסטי, קצין חקירת דליקות בכיר בעירית תל אביב, וחוקר הדליקות מר אלי היינה. שני המומחים הגיעו לשתי המסקנות הבאות :

א. מוקד השריפה הינו בפינה הדרום מזרחית של המחסן מתחת לחלון הפונה לחצר הגובלת עם בניין התובעת סער פרומרקט בע"מ, זו החצר הנזכרת לעיל, שבה יש פעילות של הומלסים, נרקומנים ופרוצות.

ב. סיבת השריפה : חפץ בוער (כפי הנראה סיגריה) שנזרק מבחוץ פנימה וגרם לדליקה.

בחוות דעתו של מר מאסטי נרשמה המסקנה במפורש : "סיבת פרוץ הדליקה בסבירות גבוהה, חפץ בוער כלשהו נזרק פנימה וגרם לדליקה".

בחוות דעתו של מר היינה, הדברים לא נאמרו במפורש אלא נכתב כי : "השריפה נגרמה כתוצאה מחפץ בוער כלשהו, אשר מצא את מקומו בפינה הדרום מזרחית של המחסן מתחת לחלונות בלתי אטומים אשר חלקם נאטם עפ"י עדויות באמצעות לוחות קרטון". אולם בחקירתו הסביר המומחה, כי : "זה לא כתוב בריש גלי אבל מסעיף 4.4 שלי או מ – 1.5 אני כותב שאני לא יודע אם זה בזדון או בשגגה אני מתכוון משהו נזרק מבחוץ פנימה. אני יכול לדעת מתוך עדויות שלא היו אנשים במחסן כשלוש או ארבע שעות לפני השריפה". (עמוד 4 שורות 17-19 לפרוטוקול).

5.א. המסקנה הראשונה של חוקרי השריפות לפיה מוקד השריפה היה בתוך המחסן הייתה מעוגנת בממצאים בשטח והייתה מקובלת על שני הצדדים.

ב. לעומתה במסקנתם השנייה לפיה חפץ בוער, קרי סיגריה הושלכה מבחוץ פנימה בחרו שני המומחים שלא להתעמת עם העובדה כי המחסנאי מר דניס אינוזמצב נעל את המחסן בשעה 16:10 ובשעה 16:45 נשמעו צעקות על השריפה (על פי עדותו של מר אברהם וידבסקי בפני חוקר הדליקות מר אלי היינה).

ג. המומחים בחרו שלא להתעמת עם עובדה זו למרות שהזמן שעבר מעזיבת המחסנאי את המקום ועד פרוץ השריפה הינו בדיוק זמן הדגירה של סיגריה עוממת, אם זו אכן נזרקה על ידי המחסנאי. וכך זה בא לידי ביטוי בחקירת מר היינה : "ש. בין המועד בו דניס נעל את המחסן ועד פרוץ השריפה המשוער חלפו להם 20 דקות ? ת. 35 דקות. זה בדיוק זמן דגירה של סיגריה" (ראה עמ' 6 שורות 23-24 לפרוטוקול).

ד. כל אחד מן המומחים נתן הסבר הפוך מרעהו לעובדה שלא שקל כלל את האפשרות שאותו דניס הוא זה שהשליך את הסיגריה הבוערת והוא זה שגרם לשריפה. מר היינה העיד כי פשוט שאל את דניס אם הוא עישן סיגריה, ולאחר שנענה בשלילה (דניס השיב למר היינה : "אני הפסקתי לעשן לפני כחודש לא עישנתי אתמול") לא לקח את האפשרות בחשבון כיוון שפשוט האמין לדבריו של מר דניס וכך זה מופיע בפרוטוקול : "אם היו שם שני עובדים או אפילו אחד חצי שעה לפני או 20 דקות לפני שמוגדר כמעשן, אז האפשרות התיאורטית של סיגריה בלתי כבויה היתה גורמת לשריפה הזאת, זאת אפשרות שצריך לקחת אותה בחשבון. נכון לנתונים שלי היו בזמן כתיבת הדו"ח ובהנחה שלאדון דניס אין אינטרס לשקר אותי, אז זה המצב. אני בונה על מה שקיבלתי" (עמ' 6 שורות 6 עד 9 לפרוטוקול).

לעומתו מר מאסטי, שגם הוא תחקר את מר דניס בכלל לא שאל אותו אם הוא מעשן או אם עישן בזמן הרלבנטי וזאת מכיוון שלדעתו אין בכלל לתת אימון בעובד בנסיבות כאלה וכך זה מופיע בפרוטוקול : "ש. האם נכון שכאשר גבית עדות מהעובדים במחסן בכלל לא שאלת אותם אם הם מעשנים או לא ? ת. אין שאלה כזו. ש: בכלל לא שללת את האפשרות שיתכן ויש עובדים מעשנים בבית העסק ואולי השריפה נגרמה כתוצאה שאחד העובדים הניח את הסיגריה במחסן ? ת. בוא נצא מנקודת הנחה שאותו עובד מעשן... הוא יכול להגיד כן, הוא יכול להגיד שהוא לא מסתובב במקום עם סיגריות... גם אם הוא היה מעשן... נתקלתי בהרבה מקרים שעובדים הסתובבו בעסק ואני שואל אותם שאלות ואז הם עונים לי תשובות מסוימות..." (ראה עמ' 12 שורות 21-25 לפרוטוקול).

ה. ניכר בעליל כי מה שהשפיע באמת על החוקרים היה הנוף שהשתקף לעיניהם מיד כאשר כל אחד מהם הרים את ראשו ממוקד השריפה מתחת לחלון והסתכל לעבר החלון הפתוח (ברור שלאחר השריפה לא היה כל דיקט או קרטון שכיסה את החלון והחלון היה חשוף לגמרי) וראה את אותם שרידים של הומלסים נרקומנים ופעילות של פרוצות. לכן הם הגיעו למסקנה, כי קיימת סבירות גבוהה שאחד מההומלסים ו/או הנרקומנים זרק את הסיגריה פנימה ולא בחנו אפשרות אחרת שהמחסנאי דניס שעזב את המקום 35 דקות לפני פרוץ השריפה, בדיוק בתחום הזמן הדרוש לסיגריה עוממת להצית את השריפה הוא זה שגרם לדליקה. וכך מסביר מר מאסטי בחקירה : "ש. תאשר לי שההחלטה שלך לקבוע שהסבירות הגבוהה היא שהחפץ נזרק מבחוץ התבססה רק על כך שראית מזרקים של נרקומנים בחוץ ? ת. לא. אני לא יכול ללכת עם הדעה הזו שלך. זה בהנחה שאני עושה הצלבה עם קרבת מועד (צריך להיות מוקד א.ס.)השריפה לפתח.ברגע שיש מוקד קרוב לפתח בתנאים שהיו שם, הצורה של החלונות, חלונות עם רשת סורג ואין זגוגית, ובכל מה שראיתי מסביב עוד ועוד זה ועוד זה הסבירות גבוהה שזה קרה משם אבל לא מחייב" (ראה עמוד 13 שורות 15-20 לפרוטוקול )

6. הצדדים נחלקו בשאלה האם יש תחולה לסעיף 39 לפקודת הנזיקין על המקרה, ועל מי מוטל נטל ההוכחה בשאלת הרשלנות לפרוץ השריפה. האם על התובעים להוכיח כי השריפה נגרמה עקב רשלנות מצד הנתבעת או שבהתאם לסעיף 39 לפקודת הנזיקין, הנטל מוטל על הנתבעת לשכנע כי לא התרשלה בקשר עם פרוץ השריפה והתפשטותה לעבר עסקה של פרומרקט בע"מ.

(סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע לאמור:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופס המקרקעין או בעל המטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע ראיה שלא הייתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה".

7. במקרה הנדון אין מחלוקת, כי נתבעת מס' 1 הינה תופס המקרקעין שהם יצאה האש, בנוסף אין מחלוקת כי האש התפשטה ממחסן נתבעת מס' 1 לעסקה של פרומרקט בע"מ (ראה חוות דעת מומחה של מר משה אהרון שמאי הנתבעים בע"מ 3 תחת הכותרת "תיאור הנזקים" ובנוסף עובדת התפשטות האש לעבר עסקה של פרומרקט לא מוכחשת בכתב ההגנה מטעם הנתבעות (ראה סעיף 9 לכתב ההגנה מטעם הנתבעות בתביעתה של איילון בע"מ).

לכן אני מקבל עמדת התובעים וקובע כי סעיף 39 לפקודת הנזיקין חל בענייננו ועל הנתבעת מס' 1 מוטל הנטל להוכיח, כי לא התרשלה בקשר למקור האש או התפשטותה (ראה ע"א 4473/93 יער בע"מ נגד הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ פ"ד נ (1) 866).

8. המחלוקת העיקרית עליה נסב משפט זה הייתה, לגבי נכונות מסקנת חוקרי השריפה, כי השריפה נגרמה ע"י חפץ בוער, קרי סיגריה בוערת שנזרקה מבחוץ פנימה.

9. השאלה העומדת להכרעה במקרה זה, הינה האם הנתבעים עמדו בנטל המוטל עליהם בהתאם לסעיף 39 לפקודת הנזיקין להוכיח, כי החפץ הבוער קרי הסיגריה שגרמה לדליקה לא הושארה במקום על ידי המחסנאי דניס.

10. רק אם יקבע כי הנתבעות עמדו בנטל זה, יש לעבור לשאלה הבאה דהיינו : "האם הנתבעות עמדו בנטל המוטל עליהן להוכיח במאזן ההסתברות כי לא דבקה בהם כל רשלנות לפרוץ השריפה בשטחם ולהתפשטותה מחצרם אל עסקה של פרומרקט גם אם הסיגריה נזרקה על ידי מאן דהו מבחוץ פנימה.

ב. הנתבעות לא עמדו בנטל ההוכחה לשלול כי השריפה נגרמה בגלל רשלנות עובד שלה.

1.א. שני המומחים לחקירת דליקות נתנו הסבר משכנע כיצד הגיעו למסקנתם האחידה הן לגבי מוקד השריפה והן לגבי סיבת השריפה.

ב. מצד שני ההסבר שנתן כל אחד מהם לכך שלא שם דווקא את המחסנאי דניס בסבירות גבוהה או לפחות זהה לגורם זר, כגורם השריפה, לא היה משכנע וכפי שציינתי כל אחד מהם נתן נימוק שונה במאה שמונים מעלות מרעהו. מר היינה ציין כי די היה לו במה שאמר לו דניס, כי הפסיק לעשן לפני חודש ולא זרק את הסיגריה כדי לשלול אפשרות זו משום שפשוט יצא מהנחה כי דניס אומר אמת. ואילו מר מאסטי, כלל לא שאל את דניס כל שאלה לגבי עישון כיוון שיצא מהנחה שאף פעם העובדים בנסיבות כאלה אינם אומרים את האמת.

ג. מר וידבסקי מוסר בתצהירו, כי לאחר שחלונות הזכוכית נשברו, החלונות "כוסו בחתיכות עץ ו/או קרטונים אטומים" (ראה סעיף 5 לתצהירו). מר וידבסקי הסביר, כי : "קרטונים רגילים זה קרטונים דקים יותר, וקרטונים אטומים עבים יותר". (ראה עמ' 21 שורה 7 לפרוטוקול).

למעשה, מר וידבסקי שלל בעדותו אפשרות זריקת סיגריה פנימה וכך זה מופיע בפרוטוקול : "ש. כשאתה סוגר את החלון, עם הקרטון האטום הזה, הקרטון מכסה את כל החלון ? ת. כן. אם לא אז משתמשים בשניים. ש. אם אני עומד בחוץ ומתסכל פנימה אני לא רואה כלום ? ת. נכון. ש. אם אני עומד בחוץ וזורק אבן קטנה על הקרטון על הקרטון האבן תיכנס או תישאר בחוץ? ת. תישאר בחוץ" (ראה עמ' 21 לפרוטוקול שורות 8-13). יחד עם זאת, בהודעתו בפני מר היינה סייג מר וידבסקי את עניין סגירת החלונות עם קרטונים בהשיבו : "בחלונות במחסן הדרומי אין זכוכית יש רשתות מברזל וחלקם סגור עם קרטון".

ד. מר היינה נשאל לגבי עובדה זו כדלקמן: "ש. בוא נניח שהחלון היה סגור עם לוח קרטון, נניח שאני עומד מחוץ למבנה ואני זורק סיגריה על הלוח מקרטון הסיגריה תיכנס פנימה? ת. אם זה אטום זה לא יכנס, אבל ניתן להוציא את הקרטון, זה לא היה אטום. סגירה עם קרטונים זה לא אטימה". (ראה עמוד 7 שורות 12-15 לפרוטוקול).

ה. הייתי מצפה ממר היינה לפני שהוא מגיע למסקנה הנחרצת שהסיגריה נזרקה פנימה, לבחון את האפשרות כי הסיגריה אכן הושארה על ידי מר דניס, וכן לערוך בירור ממוקד האם החלון הרלבנטי שמתחתיו היה מוקד האש היה סגור עם קרטונים אם לאו.

2.א. כפי שציינתי במקרה הנדון לאור סעיף 39 לפקודת הנזיקין הנטל להוכיח כי השריפה לא נגרמה על ידי השארת סיגריה עוממת על ידי המחסנאי דניס, מוטל על שכם הנתבעות.

ב. למעשה עדותו של מר דניס אינוזמצב, הינה עדות מהותית במשפט כיוון שהוא האדם האחרון שעזב את המחסן שבו פרצה השריפה ובנוסף מרגע עזיבתו את המחסן ועד לפרוץ השריפה עברו בדיוק 35 דקות שזהו הזמן הדרוש לסיגריה עוממת לגרום לשריפה.

ג. למעשה לאחר עיון בראיות עולה, כי קיימות שתי אפשרויות או שאותו דניס גרם לשריפה, או שהשריפה נגרמה כתוצאה מהשלכת סיגריה בוערת על ידי מאן דהו מבחוץ. כאן יש להוסיף, כי הגירסה לפיה אדם מבחוץ זרק את הסיגריה עומדת בסתירה לעדותו של מר וידבסקי כי החלונות היו סגורים עם קרטונים (אם כי ראה את הסתייגותו כפי שציינתי בהודעתו למר היינה) וענין זה כלל לא נלקח בחשבון ולא נבדק על ידי מי מהמומחים.

ד. בידי הנתבעות היה עד רלבנטי ומהותי שיכלו להביאו לעדות, הוא, הוא אותו דניס והנה באופן מתמיהה הנתבעות לא הביאו את העד לעדות ולא נתנו כל הסבר לכך.

ה. מר וידבסקי מסר בעדותו, כי : "ברגע שפרצה השריפה, אחרי שטלפנתי למכבי אש טלפנתי לדניס, לאישתי ולילדים". (ראה עמוד 25 שורה 4 לפרוטוקול), והנה לא ניתן כל הסבר מדוע האדם שעבד כמחסנאי יחיד בזמן השריפה, עזב את המחסן 35 דקות לפני הישמע הצעקות "שריפה שריפה" שזהו בדיוק הזמן לסיגריה עוממת לגרום להצתה, האדם הקרוב שאליו טלפן מר וידבסקי מיד לאחר השריפה, מדוע אדם זה כבר לא עובד אצל הנתבעת מס' 1, ומדוע לא זומן לעדות.

ו. במקרה הנדון ב"כ התובעים לא התנגדו להגשת ההודעות שנגבו מדניס על ידי מר היינה וע"י מר מאסטי לאור העובדה שמר דניס לא זומן לעדות. לכן ההודעות התקבלו בהסכמה ואינני דן בקבילותן של אותן הודעות. יחד עם זאת, המשקל שאני נותן לדברים אותם אמר דניס למר היינה, לגבי נושא העישון הינו מועט ביותר

לאור העובדה כי העד לא הובא לעדות, לא מסר גרסה תחת אזהרה, ולא נחקר נגדית על ידי ב"כ התובעים.

ז. בהתאם להלכה "אי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה (הניתנת לסתירה) כי אילו הושמע העד היה בכך כדי לתמוך בגירסת היריב והסיבה לאי הבאתו היא החשש של בעל הדין מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד".[ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' גרשון הובלות בע"מ (פורסם בנבו)].

ח. אני קובע כי במקרה הנדון אי הבאתו של מר דניס לעדות פועלת לחובתה של נתבעת מס' 1, ואותה הימנעות תומכת בגירסה כי הסיגריה אכן הושארה במקום על ידי העובד שלה.

3. לאור האמור לעיל, אני קובע כי הנתבעות לא הצליחו להוכיח במאזן ההסתברות כי השריפה לא נגרמה כתוצאה מרשלנות עובד שלהם.

4. לכן אני קובע כי הנתבעת מס' 1 אחראית לנזקי השריפה ולכן על הנתבעות לפצות את התובעות בגין הנזק המוכח שנגרם להן.

5. לאור האמור, אינני נדרש לשאלה השנייה שנשארה בגדר שאלה תאורטית האם דבק בנתבעת מס' 1 אשם גם בהנחה שאת הסיגריה השליך מאן דהו מבחוץ פנימה.

ג. הנזקים

1. אני דוחה הסתייגותו של ב"כ הנתבעות בתביעת איילון, לגבי ההוצאות שהוצאו לבדיקת החבות דהיינו ההוצאות ששילמו לשמאי.

2. ההוצאות לבדיקת החבות נגזרות מהחבות לפצות עבור הנזק ואין זה מתקבל על הדעת כי במקרה של תביעת שיבוב, חברת הביטוח תצא נפסדת בגלל הוצאות שהוציאה לבירור הנזקים אם וכאשר תביעת השיבוב הינה מוצדקת.

3. אני מקבל הסתייגותו של ב"כ הנתבעות לגבי תביעת פרומרקט בחלקה. בחקירה נגדית, אישר השמאי מר יעקב גבאי, כי : "מקובל להוריד פחת של 2% לשנה על עבודות גמר ויש עבודות צבע אז הייתי מוריד 20% וזה היה יוצא 6,000 ₪ פחות".

4. לא הובאה חוות דעת נגדית ולכן אני קובע כי הנזק למבנה עומד על 93,900 ₪ (אני מוריד מסכום הערכת השמאי 6,000 ₪).

5. לאור האמור בת.א. 8927-09-09, אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד, לשלם לתובעת איילון בע"מ, סכום של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת שכ"ט עורך דין בשיעור של 20% + מע"מ.

6. לאור האמור בת.א. 3588-12-09, אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת סער פרומרקט לקידום מכירות בע"מ, סכום של 137,107 ₪ (סכום התביעה פחות 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת שכ"ט עורך דין בשיעור של 20% + מע"מ בצירוף הוצאות העד בסכום של 1,000 ₪ +מע"מ.

המזכירות תשלח לצדדים העתק פסק דין זה בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ט בניסן תשע"ג, 9/4/2013, בהעדר הצדדים.

--------------------------------