רקע

בפניי מונחת תביעתו של מר עאמר עדנאן יליד 1949 (להלן: "התובע") לפיצויים עקב פגיעה אשר קרתה ביום 21.1.2008 עת שנסע ברכבו (להלן :"התאונה") המבוטח ע"י הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת").

פרופ' יזהר פלומן, מומחה אורטופד מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10%. כמו כן מונה ד"ר בלום יוסף, כמומחה אף אוזן גרון מטעם בית המשפט שקביעותיו המורכבות יפורטו בהמשך. לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם, הצעתי ביום 16.5.12 לצדדים כי ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. הצעת בית המשפט לא התקבלה ולא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקב הדין על ההר" (מסכת סנדהרין דף ו' עמוד ב').

קבעתי את התיק לדיון הוכחות וביום 18.12.12 העיד התובע מר עאמר עדנאן. הצדדים ביקשו להגיש סיכומים בכתב. ביום 4.2.13 התובע הגיש את סיכומיו, ואילו הנתבעת הגישה את סיכומיה ביום 3.3.13.

טענות הצדדים

ב"כ התובע המלומד טוען שהתובע נפגע במהלך נסיעתו, ביציאה מכביש חוצה ישראל, כשהתפוצץ גלגל שמאלי קדמי של מכוניתו. עקב כך, איבד התובע את השליטה על הרכב, התנגש ברכב אחר ובהמשך גם במעקה בצד הנגדי. כתוצאה מהמכה במעקה כרית האוויר נפתחה ופגעה בראשו של התובע בחוזקה. כתוצאה מהפגיעה איבד התובע את ההכרה. התובע הובהל לבית חולים "מאיר" בכפר סבא, שם אובחן כסובל מצליפת שוט, ונמצאו כאבי צוואר וגב תחתון ורגישות במישוש שרירי הצוואר. התובע שוחרר לביתו, והמשיך במעקב טיפולי פיזיותרפיה.

ב"כ הנתבעת המלומד לא התכחש לחבות, אך לטענתו התובע נפגע בתאונה פגיעה אורטופדית קלה, אשר אינה מונעת ממנו לשוב לחייו הרגילים לפני התאונה. המדובר הוא באיש דת מוסלמי, עובד כאימאם במסגד כפר קאסם והתאונה לא פגעה בעיסוקו או בשכרו.

דיון והכרעה

אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי, המחלוקת שניטשה בין הצדדים הנה בשאלת גובה הנכות וכנגזר מכך, שיעור הפיצויים שיש לפסוק לתובע.

הנכות הרפואית והתפקודית

לצורך בדיקת מצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה, בית המשפט מינה את פרופ' יזהר פלומן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה. פרופ' פלומן בדק את התובע ביום 11.11.10 וקבע בחוות דעתו:

"הגבלה בינונית בתנועת עמוד שדרה המותני. הרמת רגל ישרה מוגבלת ל-30 מעלות. קיימת הגבלה קלה בתנועת עמוד שדרה הצווארי בכיפוף, יישור והטיה לצדדים".

לאור זאת סיכום פורפ' פלומן את מסקנותיו בקובעו:

"נכותו כיום בגין הצוואר 10% לפי סעיף א' (5) 37 ו-20% בגין עמוד שדרה המותני. בעיון בתיקו הרפואי עבר "עשיר" של כאבי גב תחתון... אי לכך, נותרה נכות בגין הצוואר בלבד".

למעשה פורפ' פלומן קבע כי לתובע נותרה נכות בגין הצוואר בשיעור של 10%.

בנוסף לכך, בית המשפט מינה את ד"ר בלום יוסף, מומחה אף אוזן גרון, אשר בדק את התובע ביום 3.2.11, וקבע בחוות דעתו:

"אני נוטה להמליץ על מתן נכות של 10% בשל סחרחורת קלה לפי סעיף 72(4) ב1- פגיעה בחלק הוסטיבלורי בצורה קלה- אך נכות זו הינה זמנית לתקופה ראשונה של חצי שנה מאז התאונה".

ובסיכום, קבע ד"ר בלום כי-:

" אין מקום להענקת נכות בשל תלונת ירידה בשמיעה מאחר ושמיעתו של מר עדנאן בתדרי הדיבור הינה בשמיעתו של אדם נורמלי וסעיף הליקוי המתאים לו הינו – 0% לפי סעיף 72(1) 1א1- סעיף המתאים לכל אדם עם שמיעה תקינה.

לגבי תלונת הטנטון אם יקבל בית המשפט את המשך התלונה מעבר לטווח של מס' חדשים למרות העדר תיעוד לכך ואם יתקבל תיאורו לגבי התמידיות אזי על פי האמור לעיל יש מקום להענקת נכות על תלונת הטנטון בשיעור של 10% לפי סעיף של 72(4)ד11- רעש תמידי באזנים עם עקומת שמיעה מתאימה.

לגבי תלונת הסחרחורת התיעוד הרציף קיים לתקופה של חדשים אחדים ומעבר לכך קיים רק מסמך אחד נוסף כשלוש שנים לאחר התאונה (אשר גם לגביו סימני שאלה) וללא המשך לכך. קיימים הבדלים בגרסאות התובע לגבי תכיפות האירועים וצורת המופע ואין עדות ברורה בבדיקות העזר לתמיכה בתלונה. לאור זאת אני ממליץ על מתן נכות זמנית לחצי שנה של 10% לפי סעיף 72(4) ב1- פגיעה בחלק הוסטיבולרי בצורה קלה"

ובמילים אחרות ד"ר בלום קבע את התוצאות הבאות:

1. המליץ על מתן נכות של 10% בשל סחרחורת קלה לתקופה ראשונה של חצי שנה מאז התאונה.

2. בגין ירידת שמיעה 0%.

3. לגבי תלונת הטנטון, קבע ד"ר בלום, כי אם בית המשפט יקבל את המשך התלונה מעבר לטווח של מס' חדשים אזי יש מקום להענקת נכות על תלונת הטנטון בשיעור של 10% לפי סעיף של 72(4)ד11.

4. לגבי סחרחורת המליץ ד"ר בלום על מתן נכות זמנית לחצי שנה של 10% לפי סעיף 72(4) ב1.

ב"כ התובע המלומד טען כי לתובע נותרה נכות משוקללת צמיתה בגובה 19%, ואילו ב"כ הנתבעת המלומד טוען כי לתובע אמנם נותרה נכות רפואית אורתופדית צמיתה בשיעור 10% אך היא לא תפקודית.

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 (להלן:'חוק הפיצויים') ותקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז 1986 (להלן: 'תקנות המומחים') העניקו מעמד חשוב למומחה הרפואי שממונה מטעם בית המשפט, ועל פיהן, ניתן להגדיר את המומחה כאוטוריטה בתחום מומחיותו והיחיד אשר משמש כגורם "מתווך" בין עולם הרפואה לבין אולם בית המשפט, ומבחינה זו ניתן לומר עליו, את הדברים שאמר משה רבנו ליתרו חותנו: "אַל נָא תַּעֲזב אתָנוּ... וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם" (במדבר, פרק י, פסוק לא).

כלל יסוד הוא במשפטנו, מאז ומקדם, כי כשממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן קיימים נימוקים כבדי משקל שלא לעשות כן. לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה. עמד על כך השופט אור בעניין ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז (5) 170 (1993). באומרו:

"כשבית המשפט ממנה מומחה רפואי, חזקה עליו שימנה מומחה רפואי המתמחה בתחום הרפואי שלגביו הוא מתבקש ליתן חוות-דעתו. ואמנם, אם אין בחוות-דעתו מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון לאחר עיון בחוות הדעת ובראיות אחרות שלפניו, בית המשפט לא ייטה להתערב במסקנותיו של המומחה. אך לעיתים, מתוך עיון בחוות הדעת עצמה או במכלול נסיבות העניין, מתברר לבית המשפט שהתשתית העובדתית, שעליה היא נשענת, אינה מהימנה. במקרה כזה, בית המשפט רשאי שלא לסמוך על חוות-דעתו של המומחה, וראוי כי לא יבסס מסקנתו על אותה חוות-דעת".

אין מחלוקת בין הצדדים לגבי הנכות האורתופדית שקבע פרופ' פלומן, המחלוקת היא לגבי הנכות אשר נקבעה ע"י ד"ר בלום. ד"ר בלום קבע כי במידה ובית המשפט יקבל המשך התלונה מעבר לטווח של מספר חודשים, למרות העדר תיעוד לכך, ואם יתקבל תיאורו לגבי התמידיות אזי יש מקום להענקת נכות על תלונת הטנטון בשיעור של 10% לפי סעיף של 72(4) ד11.

התובע העיד ביום 18.12.12 (שורה 4-8 עמ' 8 לפרוטוקול):

"ש. סיפרת למומחה על הטנטון אך רואים שאין כל תלונות שלך חוץ מפרק זמן קצר מאוד על כך איך אתה מסביר את זה, בתיעוד הרפואי המומחה אומר שכמעט ואין תלונות?

ת. הטנטון מאז התאונה ממשיך אצלי כל הזמן ולא חדל להיות. זה שאני לא כל יום או חודש, חודשיים לא מבקר אצל הרופאים בקשר לזה, הייתי אצל מומחים וקיבלתי טיפולים וכו', זה שלא המשכתי עם זה, הבנתי מהמומחה שטנטון כזה אין לו תרופה ואי אפשר, צריך לחיות עם זה. אני הולך לבקר גם אצל נוירולוג בקשר לכאבי ראש, הבנתי שאין תרופה מיוחדת לטנטון. אין טיפול מיוחד לזה, לכן באמת לא הייתי צריך ללכת בקשר לזה לרופאים. הבנתי שלא יעזור לי".

לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים, בתצהיר התובע, ולאחר שמיעת חקירתו הנגדית, הנני קובע שעדותו היתה אמינה וקוהרנטית והנני סבור שהיא מבטאת נכון את מצבו האמיתי להיום. לאחר שהתובע אישר כי הטנטון ממשיך אצלו כל הזמן, ובשים לב, כי התובע עדיין מתלונן מהטנטון לאחר יותר משנה, הנני מקבל את המלצתו של ד"ר בלום וקובע כי נותרה לתובע נכות בגין תלונת הטנטון בשיעור של 10%.

משכך, הנני קובע כי נכותו הרפואית המשוקללת של התובע הינה בשיעור 19%.

לעניין הנכות התפקודית, התובע טוען כי נכותו הרפואית הינה נכותו התפקודית, ואילו הנתבעת טוענת כי לתובע אין כל נכות תפקודית.

התובע עובד כאימאם במסגד, מעביר שיעורים ודרשות. עבודה זו מצריכה ריכוז ורטוריקה, ואני סבור שהן הטנטון והן הבעיה בצוואר פוגעים בתפקודו של התובע. הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שנכותו התפקודית נמוכה משיעור זה. לפיכך ומונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), הנני קובע נכותו התפקודית של התובע תהא בגובה 19%.

הפסד שכר לעבר ולעתיד

ערב התאונה תפקד התובע תפקוד מלא, הוא בעל תואר ראשון במדעי הרוח, בעבר שימש בהוראה במקצועות שונים עד לשנת 1989, עסק בספורט, שמש כממלא מקום ראש המעוצה המקומית בכפר קאסם ומשנת 1996 החל לעבוד כאימאם המסגד בכפר קאסם. לאחר התאונה מתקשה למלא את תפקידו בצורה מלאה, יום עבודתו מתחיל משעה חמש לפנות בוקר ועד לשעה שבע בחורף, ואילו בקיץ הוא עובד עד שעה עשר בלילה.

יש בחומר הרפואי שצורף ללמד כי בתקופה הסמוכה לתאונה התובע נזקק לטיפולים רפואיים שבעקבותיהם הוא נעדר מעבודתו ונגרמו לו הפסדי שכר, ובשים לב כי על פי חוות דעתו של ד"ר בלום, נקבעו לתובע נכות זמנית בת ששה חודשים מיום קרות התאונה, על כן, בהיעדר הוכחת שיעור ההפסד בפועל כל שנותר הוא לאמוד את ההפסד בהתאם לשאר הנתונים שהוכחו.

אי לכך, סבורני כי יש לפצות את התובע בגין העבר בסך גלובלי של 15,000 ₪

לעתיד, אין לדעת מה ילד יום ולאור נכותו הרפואית של התובע, שאין לדעת כיצד תשפיע על עתידו התפקודי ולאור אי הבהירות בקשר לתוכניות העתידיות של התובע ,סבורני כי יש מקום לפצות את התובע בסכום גלובלי הלוקח בחשבון את גילו, נכותו וגובה הכנסותיו עובר לתאונה. משכך יש לפסוק בגין ראש נזק זה סכום גלובלי, הגון וסביר בסך 60,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד

ב"כ התובע טוען בסיכומים כי בעקבות האירוע סובל התובע מכאבים עזים ותמידיים וכעולה מן החומר הרפואי הרי שהוא נזקק וצפוי להזדקק לטיפולים רפואיים תרופתיים, פיזיותראפיים ומשכאבי כאבים להקלת סבלו. אומנם הוצאות אלו הינן נכללות בהוצאות אשר מכוסות על ידי קופת החולים והמדובר בתרופות ובטיפולים שמכוסים רובם ככולם בסל הבריאות, אך אין להתעלם מכך שהתובע עליו לשלם השתתפות עצמית, כמו כן, התובע קבל טיפולים אשר אינם נכללים בסל הבריאות, וטיפולים אלו כרוכים בנסיעות ובהוצאות, ומשכך אין חולק כי על הנתבעת לשאת בהוצאות אלו.

באשר לסכום הפיצוי, ב"כ התובע טוען כי לא נשתמרו בידי התובע מלוא הקבלות בגין הטיפולים הרפואיים, אולם אין חולק באשר לקיומם של הוצאות אלה.

לדידי, סבורני כי יש לפצות את התובע בסכום גלובאלי אשר גם לוקח בחשבון את גילו של התובע ואת נכותו בסך של 10,000 ₪.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

מדובר בנזק אשר יש להוכיחו בראיות של ממש ולא הומצאו לבית המשפט הוכחות כי התובע נזקק לעזרה החורגת מהעזרה המקובלת בין בני משפחה (ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז פ"ד לח(3) 588, 580).

דא עקא, הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בגין הוצאות , אף מבלי שהובאה ראיה לכך, והוא אף יכול להעריך על דרך האומדנא . ראה לענין זה , א. ריבלין תאונת הדרכים "סדרי דין וחישוב פיצויים " מהדורה רביעית, עמוד 912 ,וכן ע"א 5994/96 - מתיתיהו בן יאיר ואח' נ' עזבון המנוחה נופיה . תק-על 97(1), 933. ולכן ראיתי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי עבור ראש הנזק דנן לעבר ולעתיד את הסך 10,000 ₪ .

כאב וסבל

בהתחשב בגילו של התובע בעת התאונה (58), העובדה ששוחרר באותו יום מבית החולים ואחוזי הנכות הרפואיים שנקבעו לעיל (19%), ובהתאם לתקנות חוק הפיצויים (חישוב נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו – 1976 יש לפסוק בגין ראש נזק זה סך של 25,934 ₪.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, הנתבעת תפצה את התובע על פי הפירוט שלהלן:

הפסדי שכר לעבר ולעתיד: 75,000 ₪

הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד: 10,000 ₪

עזרת הזולת: 10,000 ₪

כאב וסבל: 25,934 ₪

סה"כ פיצויים: 120,934 ₪

כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בגובה 15.2%.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ה' ניסן תשע"ג, מוצש"ק פרשת ויקרא, 16 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.