בפני כב' השופטת עירית הוד

התובע תיסיר כיואן ת.ז. 027591890

ע"י ב"כ עו"ד ו. טנוס

נגד

הנתבעת מגדל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ג. גושן

מבוא

1. התובע, יליד 28.10.70, עותר, כי בית המשפט יחייב את הנתבעת לפצותו בגין נזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, בשל מעורבותו בתאונת דרכים.

תמצית טענות הצדדים

1. התובע טוען, כי במועדים הרלוונטיים היה הנהג והבעלים של רכב בעל מ.ר 16-126-18 (להלן: "הרכב"). הנתבעת הינה חברת הביטוח שביטחה את השימוש ברכב במועדים הרלוונטיים.
2. לטענתו, ביום 26.6.09 בשעה 14:30 או בסמוך לכך התרחשה תאונת דרכים בעת שהוא נהג ברכב. התובע טוען, כי כתוצאה מכך הוא נחבל בגופו.
3. התובע טוען, כי הוא הועבר ממקום התאונה לבית החולים המערבי בנהריה ושם אובחן, כי הוא סובל משברים בקרסול שמאל. התובע אושפז במחלקת כירורגיה אורטופדית. בתאריך 5.7.09 עבר התובע ניתוח במסגרתו בוצע שיחזור פתוח וקיבוע פנימי לשבר בקרסול. התובע שוחרר ביום 8.7.09 עם המלצות להמשך מעקב רפואי וטיפול פיזיותראפיה. ביום 27.8.09 התובע פנה בשנית לבית החולים ועבר ניתוח להוצאת בורג סינדיסמוטי. התובע אושפז עד ליום 25.8.09 ושוחרר עם הוראה באשר לאיסור דריכה מלאה, חופשת מחלה והמלצה להמשך מעקב רפואי.
4. התובע טוען, כי טרם התאונה הוא היה בריא בגופו ובנפשו ועבד במלוא המרץ בכדי לתמוך במשפחתו. התובע טוען, כי מאז התאונה הוא סובל מהגבלות מוטוריות וקוגניטיביות קשות. התובע טוען, כי בעקבות התאונה הוא נזקק ועתיד להיזקק לעזרה וטיפול בשכר במשך כל שעות היממה. כן הוא זקוק להתאמת בית מגוריו. עוד טוען, כי עתידות להיגרם לו הוצאות בגין טיפולים ונסיעה לשם קבלתם. לטענתו, במשך כל תקופת אשפוזו בני משפחתו שהו לצד מיטתו וסעדו אותו והם זכאים להחזר הוצאותיהם.
5. התובע עותר לפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר ולעתיד, הפסד פנסיה, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד וכאב וסבל.
6. לטענת הנתבעת, דין התביעה להדחות. הנתבעת מכחישה את עצם התרחשות התאונה ואת נסיבות התרחשותה. לטענתה, ככל שהתובע נפגע הרי שנפגע בנסיבות שונות ממה שנטען על ידו ואין מדובר בתאונת דרכים כהגדרת המונח בחוק. עוד מכחישה את הנזקים הנטענים וקיום קשר סיבתי בינם לבין התאונה הנטענת. הנתבעת טוענת, כי הנזקים הנטענים מוגזמים ומופרכים. לטענתה, כל הוצאותיו הרפואיות של התובע מכוסות בהתאם לחוק הביטוח הלאומי ותקנותיו ו/או בהיותו חבר קופת חולים.

הראיות

1. ד"ר נמרוד רוזן מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה. במסגרת חוות דעתו קבע המומחה, כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 7% בגין הגבלה ניכרת של התנועה בקרסול ו- 3% בגין שתי צלקות. המומחה לא נחקר על חוות דעתו והיא לא נסתרה.
2. התובע, אחמד אסדי (להלן: "אחמד") ומוחמד חמדי (להלן: "מוחמד")- הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף העידו מטעם הנתבעת מר תורכי ואכד והחוקר מר אוהד איילון. הצדדים הגישו ראיותיהם וסיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

1. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לנסיבות פגיעתו של התובע ובאשר לנזקיו.
2. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התובענה להדחות, מהנימוקים שיפורטו. על כתפי התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו. עליו להוכיח את הנסיבות בהן נפגע ואת נזקיו. מצאתי, כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל האמור ולהוכיח את תביעתו.
3. במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי ביום 26.6.09 בשעה 14:30 או בסמוך לכך התרחשה תאונת דרכים בעת שנהג ברכב וכתוצאה מכך הוא נחבל בגופו (סעיף 4(א) לכתב התביעה). גרסתו של התובע, בכתב התביעה, באשר לנסיבות התאונה אינה מפורטת ולא ניתן ללמוד ממנה כיצד התרחשה התאונה, לטענת התובע. בסכומיו טען התובע, כי פירט את נסיבות התאונה בכתב התביעה וכי בתצהיר עדות הראשית חזר על גרסתו. אין ממש בטענה זו. במסגרת כתב התביעה טענתו היחידה של התובע באשר לנסיבות התאונה הייתה שהוא נפגע בתאונת דרכים שעה שנהג ברכב. בתצהיר עדותו הראשית פירט התובע, לראשונה, את הנסיבות בהן נפגע, לגרסתו.
4. בתצהירו טען התובע, כי ביום התאונה ובעת שנסע ברכב הבחין לפתע בנחש שחצה את הכביש מצידו הימני לצידו השמאלי של הרכב. בתגובה טען התובע, כי סטה שמאלה לנתיב הנגדי בכדי לדרוס את הנחש אולם הנחש התחמק למטע הזיתים שבצד השמאלי. לטענתו, הוא עצר את הרכב, בנתיב הנגדי, בקרבת המדרכה ובטעות העביר את ההילוך לרוורס. התובע טען בתצהירו, כי פתח את הדלת בכדי לרדת מהרכב במטרה לרדוף אחרי הנחש. הוא טען שהעמיד את רגלו השמאלית בין המדרכה לרכב כשרגלו הימנית הייתה עדיין על הבלם. לטענתו, הוריד את הרגל הימנית מהבלם בכדי לרדת מהרכב ובזמן ירידתו מהרכב הרכב נסע אחורה, דלת הרכב פגעה ברגלו ודחפה אותו אחורה, רגלו נתקעה והוא נפגע קשות (ת/1 סעיף 5).
5. כאמור לעיל, במסגרת כתב התביעה לא פירט התובע את הנסיבות בהן נפגע. בעת עדותו נטען בפניו, כי בכתב התביעה הוא לא פרט דבר לגבי התאונה והוא נשאל מדוע הגרסה המופיעה בתצהירו לא פורטה בכתב התביעה. התובע השיב, כי במשטרה כתב בדיוק מה קרה וטען, כי העברית שלו אינה טובה במיוחד. התובע טען, כי מה שכתוב בתצהיר זה מה שקרה וכי הוא אינו יודע מדוע הדברים לא נרשמו במשטרה (עמ' 11 ש' 27-32). כן העיד, כי לפני הגשת התביעה סיפר לעורך דינו מה קרה. לטענתו, סיפר לעורך דינו את הדברים בערבית (עמ' 12 ש' 1-4). התובע נשאל מדוע גרסתו לגבי הנחש לא מופיעה בכתב התביעה והשיב, כי יש לשאול את עורך דינו (עמ' 12 ש' 9-11). הנה כי כן, לא עלה בידי התובע להסביר מדוע גרסתו באשר לנסיבות התאונה לא פורטה בכתב התביעה על אף שלטענתו מסר את הגרסה לעורך דינו טרם הגשת התביעה.
6. התובע נשאל כיצד התרחשה התאונה והשיב, כי נסע ברכב ופתאום ראה נחש יורד מצד ימין לצד שמאל. הוא טען שהגביר מהירות כדי לדרוס את הנחש והלך לצד שמאל. לטענתו, אז האט ורצה לשים את הרכב שהינו רכב אוטומטי על הילוך חנייה ולא שם לב שהרכב ברוורס. התובע העיד שהוא פתח את הדלת במהירות בכדי ללכת אחרי הנחש והוריד את רגל שמאל ופתאום האוטו קצת זז ברוורס ותפס את הרגל עם המדרכה. לטענתו, הדלת הייתה פתוחה משום שהוא רצה לצאת מהרכב והרכב זז אחורה והוא נפל על המדרכה והרגל שלו הייתה מתחת לאוטו (עמ' 12 ש' 29-32, עמ' 13 ש' 1-3).
7. התובע נשאל האם במקום לברוח מהנחש החליט לעצור את רכבו ולהיאבק עם הנחש והשיב בחיוב. הוא טען, כי יש במקום בית ספר וזה מסוכן לילדים. התובע הוסיף, כי הוא רצה ללכת אחרי הנחש בכדי להרוג אותו וכי הנחש לא אוכל בן אדם (עמ' 13 ש' 13-16). בתצהירו טען התובע, כי סטה לנתיב הנגדי בכדי לדרוס את הנחש וכי לאחר שהנחש התחמק הוא עצר את הרכב בנתיב הנגדי ורצה לרדת מהרכב. בעדותו אישר התובע שהוא סטה עם הרכב נגד כיוון התנועה. כן העיד שהוא יודע שזה בניגוד לחוק (עמ' 13 ש' 19-20, 23).
8. גרסתו של התובע לפיה ראה נחש בדרך והחליט לעצור את הרכב, לאתר את הנחש שחמק למטע סמוך ולהיאבק בו לא הותירה עלי רושם אמין. גם טענתו, כי סטה לנתיב הנגדי בכדי לדרוס את הנחש וכי ביקש להחנות שם את רכבו שעה שהוא יוצא למצוא את הנחש ולהרוג אותו אינה אמינה וסבירה בעיניי.
9. לאחר התאונה מסר התובע הודעה במשטרה. בהודעה במשטרה כתוב, כי: "כאשר רציתי להחנות את הרכב ליד המדרכה בטעות הילוך הרכב היה בהילוך אחורי במקום הילוך סרק חניה רכב אוטומטי. ולכן הרכב שהיה בעליה קטנה וכאשר רציתי לרדת במהירות מהרכב וכאשר רגלי השמאלית הייתה מחוץ לרכב, הרכב נסע לאחור כאשר הדלת של הנהג פתוחה ורגלי נלחצה בין המדרכה לדלת". בעת עדותו נטען בפני התובע, כי בהודעה למשטרה הוא לא הזכיר את הנחש ואת זה שהיה בניגוד לכיוון התנועה והשיב, כי אמר שהיה נחש ואינו יודע מדוע זה לא נרשם (עמ' 16 ש' 4-11). הנה כי כן, בהודעה במשטרה התובע לא הזכיר את סיפורו לגבי הנחש או את הטענה לפיה עצר את הרכב בניגוד לכיוון התנועה ותחת זאת טען, כי רצה להחנות את הרכב.
10. התובע אישר, כי מדובר ברכב אוטומטי (עמ' 13 ש' 26-27). הוא טען, כי רצה לשים את הרכב בהילוך חנייה וכי הגיר לא תפס ונעצר ברוורס. התובע העיד, כי הוריד את רגל שמאל ורגל ימין הייתה על הברקס. לטענתו, אחרי שהוציא את רגל ימין הוא הרגיש שהאוטו זז. התובע נשאל האם איך שהרים את רגל ימין הרגיש שהרכב זז והשיב, כי כבר הוריד את הרגל. הוא העיד, כי עמד לצאת והחזיק בדלת ופתאום היה על הרצפה. נטען בפניו, כי טענתו אינה הגיונית וכי ברגע שמורידים רגל מהברקס והרכב אוטומטי הוא מיד מתחיל לחזור אחורה. בתגובה טען התובע, כי זה היה בזמן לחץ והוא לא ידע. לטענתו, אחרי שהמקרה קרה הוא הבין שהרכב היה ברוורס. נטען בפניו שוב, כי ברגע שהרים את רגל ימין מהברקס הרכב מתחיל לזוז והוא נשאל איך אם כך נפל מהרכב. בתגובה טען התובע, כי האוטו היה כמעט מול המדרכה והוא עמד ותפס את הדלת והאוטו זז והרגל הייתה בין המדרכה לדלת (עמ' 13 ש' 31-32, עמ' 14 ש' 1-18). בהמשך נטען בפני התובע, כי טענתו בלתי אפשרית והוא העיד, כי היה לחץ והוא קם במהירות תוך שנייה ולא לאט לאט (עמ' 17 ש' 7-10).
11. נטען בפני התובע, כי במסמכים הרפואיים המאוחרים אשר צירף כתוב שהוא נפגע כתוצאה מנפילה מאוטו וכי מבינים מזה שהאוטו חזר אחורה ולא שהוא הספיק להוציא את רגל ימין ובתגובה טען, כי אחרי שהוציא הרכב זז (עמ' 16 ש' 18-20). בהמשך עדותו התובע נשאל איך נפל והשיב, כי הוריד את רגל שמאל מחוץ לאוטו ורגל ימין על הברקס והוא ישב באוטו. לטענתו, הוא עמד על רגל שמאל ורצה להוציא רגל ימין מהברקס והכל הידרדר. התובע טען, כי פתאום הוא נפל מתחת לאוטו (עמ' 16 ש' 32, עמ' 17 ש' 1-4).
12. הנה כי כן, קיימת סתירה בגרסת התובע באשר לשאלה האם הרכב התחיל לזוז לאחר שהוא הוציא את רגל ימין מהרכב אם לאו. ברי, כי טענתו לפיה הוא הרים את רגל ימין מהברקס והוציא אותה מהרכב ורק אז הרכב החל לזוז אינה הגיונית. יתרה מזאת, בהודעה למשטרה טען התובע, כי "כאשר רגלי השמאלית הייתה מחוץ לרכב" ולא טען כי הוציא גם את רגלו הימנית. זאת, בניגוד לעדותו כמפורט לעיל. אציין, כי כל גרסתו של התובע באשר לאופן התרחשות התאונה אינה סבירה בעיני. אין זה סביר, כי אדם מוציא רגל שמאל מהרכב ורגל ימין עדיין על הברקס. כאמור, התובע העיד, כי מטרת העצירה הייתה לעזוב את הרכב על מנת לחפש את הנחש. על כן כאשר התובע לא יודע כמה זמן יקח לו לעשות כן ברי, כי הוא ימשוך בלם יד ויכבה את הרכב ואז יצא על מנת לחפש את הנחש לטענתו.
13. התובע העיד, כי לאחר התאונה הגיעו למקום כל מיני אנשים ולאחר מכן הגיעו מחמוד ואחמד והם לקחו אותו למרפאת חיאן (עמ' 14 ש' 29-32).
14. אחמד התבקש לספר על המקרה והשיב, כי הוא ומחמוד היו בדרך חזרה מכפר מכר וראו אנשים ליד מכונית. הוא טען שהם עצרו וכי הוא ירד וראה את התובע שוכב על הרצפה והרגל שלו תקועה מתחת לגלגל. אחמד טען שהוא עלה על הרכב והזיז אותו מטר קדימה ומחמוד עזר לו והם לקחו את התובע למרפאה ברכב של מחמוד (עמ' 20 ש' 25-29). אחמד העיד, כי הוא לא ראה שהתובע נפל וכי ראה שהוא שוכב על המדרכה והרגל שלו תקועה מתחת לגלגל. לטענתו, הגלגל עלה על הרגל של התובע (עמ' 22 ש' 6-8).
15. בתצהירו טען אחמד, כי ראה את התובע מוטל על הרצפה כשחלק מגופו מתחת לדלת הרכב (ת/2 סעיף 3). בעדותו נטען בפניו, כי בתצהירו לא ציין, כי ראה את הרגל של התובע, או כל חלק אחר, מתחת לגלגל. בתגובה טען אחמד, כי לפעמים לא זוכרים מה כותבים וכי הוא אומר מה ראה. אחמד נשאל האם מה שכתוב בתצהיר אינו נכון והשיב, כי זה נכון וכי גם מה שהוא מעיד נכון. הוא נשאל מדוע לא אמר לעורך הדין לרשום שהרגל הייתה מתחת לגלגל והשיב, כי הוא מעיד לגבי זה (עמ' 23 ש' 18-25).
16. לא עלה בידי אחמד להסביר מדוע גרסתו לפיה הרכב עלה על רגלו של התובע לא הופיעה בתצהירו. לא סביר בעיניי, כי אחמד ראה שהגלגל עלה על רגלו של התובע ולא טרח לפרט עובדה זו בתצהירו.
17. מחמוד העיד, כי הוא ואחמד חזרו מעכו וראו את האוטו של התובע והתקהלות של אנשים. לטענתו, הוא חנה בצד בשביל לראות מה קרה וראו שהתובע היה תקוע עם הרגל בין האוטו למדרכה (עמ' 24 ש' 20-21). מחמוד העיד שדלת הרכב הייתה פתוחה ואישר שהתובע יצא מהאוטו כאשר הדופן השמאלית שלו לכיוון המדרכה. הוא נשאל איך הרגל של התובע הגיעה להיות בין המדרכה לגלגל והשיב, כי אינו יודע (עמ' 25 ש' 1-7).
18. בתצהירו טען מחמוד, כי הבחין בהתקהלות עצר את הרכב והוא ואחמד ירדו מהרכב בכדי לעזור. עוד טען, כי אחמד הזיז את הרכב וכי שניהם ביחד עזרו לתובע לקום והסיעו אותו למרכז חיאן. אין מחלוקת, כי בתצהירו של אחמד אין טענה לפיה רגלו של התובע הייתה תקועה בין הרכב למדרכה או שהרכב עלה על רגלו של התובע. מחמוד נשאל מדוע לא כתב בתצהירו שהוא מצא את התובע שוכב על המדרכה עם הרגל תקועה והשיב, כי אינו יודע אולם הוא יודע בוודאות שזה מה שקרה (עמ' 25 ש' 12-14).
19. בהמשך נטען בפני מחמוד שאחמד סיפר שהגלגל עלה לתובע על הרגל והוא השיב שזה מה שהוא אמר. נטען בפניו, כי הוא אמר שהרגל של התובע הייתה תקועה בין המדרכה לגלגל והוא השיב, כי הרגל הייתה תקועה בין המדרכה לגלגל והגלגל היה על הרגל וכי אחמד הזיז את הרכב. מחמוד טען שהרכב נסע על הרגל של התובע. נטען בפניו, כי הוא נשאל כמה פעמים ולא אמר שהגלגל היה על הרגל. בתגובה טען מחמוד שהוא לא הבין את עורך הדין. מחמוד טען שהנזק קרה בגלל שהגלגל עלה על הרגל של התובע. הוא נשאל למה לא אמר בצורה פשוטה שהגלגל עלה לתובע על הרגל אלא רק אחרי שנאמר לו שזה מה שאחמד אמר והוא השיב שהוא יכול לעשות טעות וכי עורך הדין צריך לנסח את השאלה כמו שצריך (עמ' 25 ש' 25-31, עמ' 26 ש' 1-5).
20. לא עלה בידי מחמוד להסביר מדוע בתצהירו לא טען שהרכב עלה על רגלו של התובע או שהרגל הייתה תקועה. כמו כן, לא עלה בידו להסביר את הסתירה בין גרסאותיו באשר לשאלה האם הרגל הייתה תקועה בין הרכב למדרכה או שמא הרכב עלה על הרגל. אינני מקבלת טענתו לפיה הסתירה נובעת מכך ששאלותיו של עורך הדין לא נוסחו בצורה ברורה. גרסתו של מחמוד לפיה הרכב עלה על רגלו של התובע נולדה לאחר שנאמר לו, כי זו הייתה גרסתו של אחמד. כאמור, מחמוד טען, כי הנזק נגרם מאחר והרכב עלה על רגלו של התובע. ככל שזו האמת סביר, כי הוא היה מפרט גרסה פשוטה וברורה זו. מחמוד לא ציין שהרכב עלה על רגלו של התובע, למרות שנשאל מספר שאלות בנדון, עד אשר נטען בפניו, כי זו גרסתו של אחמד.
21. בסעיף 6 לתצהירו טען התובע, כי בעקבות האירוע התחיל לצעוק והתווספו אנשים סביבו ואף אחד לא העז להתקרב. בעדותו הוא נשאל למה אף אחד לא העז להתקרב והשיב, כי הרגל שלו הייתה מתחת לאוטו וזה מצב קשה (עמ' 17 ש' 11-13). עוד קודם לכן העיד התובע, כי הוא נפל על המדרכה והרגל שלו הייתה מתחת לאוטו (עמ' 13 ש' 3). מנגד התובע נשאל האם האוטו נסע עליו ודרס אותו ובתגובה טען שאם האוטו היה דורס אותו הוא היה הורג אותו (עמ' 17 ש' 5-6). כמו כן, בהודעה במשטרה צוין, כי "רגלי השמאלית הייתה מחוץ לרכב הרכב נסע לאחור כאשר הדלת של הנהג פתוחה ורגלי נלחצה בין המדרכה לדלת".
22. הנה כי כן, מחד טען התובע, כי רגלו נלחצה בין המדרכה לדלת וכי אם האוטו היה נוסע עליו הוא היה מת מאידך טען, כי הרגל שלו הייתה מתחת לאוטו. לא עלה בידי התובע להסביר את הסתירה האמורה. כפי שפורט לעייל, אף בעדויות של אחמד ומחמוד קיימת סתירה בעניין זה. לכך מתווספת העובדה שבסיכום האשפוז צוין, כי התובע התקבל בחדר מיון בשל שברים בקרסול שמאל כתוצאה מנפילה מאוטו. במסמך הרפואי מחדר המיון לא מוזכר, כי הרכב עלה על רגלו של התובע. כמו כן, במסמכים הרפואיים לא צוין, כי יש סימני מעיכה אשר סביר, כי היו מתגלים בבדיקה ככל שהרכב היה עולה על רגלו של התובע.
23. זאת ועוד, התובע כאמור מסר גרסה לפיה, הוא שילב בטעות את ההילוך לרוורס ואז יצא עם רגלו השמאלית מהרכב והרכב החל לנוע הוא נפל ונפגע. בנסיבות אלו, ככל שהתובע נפל לשיטתו והיה תקוע מתחת לרכב ואף אחד לא העז להתקרב אליו, אזי ההילוך עדיין משולב לרוורס, שכן ברי, כי התובע לא חזר לרכב על מנת להעביר את ההילוך לחנייה או ניטרלי. משכך, לא ברור כיצד הרכב לא המשיך בנסיעה לאחור ככל שעדיין היה משולב בהילוך אחורי.
24. התובע נשאל מדוע לא צירף לתצהיר ולתביעה את המסמך מהמרפאה (נ/3) והשיב, כי יש לו את זה וכי הוא חושב שמסר את זה. נטען בפניו, כי במסמך האמור כתוב, כי לדבריו הוא נפל ונחבל ברגל שמאל. בתגובה טען התובע, כי הוא מכיר את המסמך ושאל מה הבעיה איתו (עמ' 15 ש' 3-7). התובע נשאל מדוע כאשר הגיע למרפאה לא אמר שנפגע מדלת הרכב כאשר יצא מהאוטו ולא הזכיר רכב, מדרכה, נחש או דלת ותחת זאת רשום, כי לדבריו נפל. בתגובה טען התובע, כי זה היה טפול רפואי ולא תחנת משטרה ששואלים מה קרה. בהמשך טען, כי שאלו אותו מה קרה והוא אמר שנפל מהרכב. הוא הוסיף, כי בבית חולים רשום בדיוק מה קרה. התובע נשאל מדוע לא רשום שהוא נפל מרכב ובתגובה שאל אם רשום תאונת דרכים. לאחר שנשאל בשנית מדוע לא כתוב שנפל מרכב הוא השיב, כי זו לא בעיה שלו וכי אינו יודע לקרוא ולכתוב היטב בעברית (עמ' 15 ש' 14-21). התובע נשאל מדוע לא צירף את המסמך האמור לתצהירו והשיב, כי אין לו מושג. הוא טען שהביא לעורך הדין את מה שביקש (עמ' 15 ש' 23-25).
25. לא עלה בידי התובע להסביר מדוע גרסתו באשר לנסיבות פגיעתו לא הופיעה במסמך הרפואי הראשון לאחר פגיעתו. אף אם סביר, כי טענתו באשר לנחש לא צוינה במסמך האמור הרי שלא סביר בעיניי, כי התובע פירט, כי נפל מרכב וכי הרכב עלה על רגלו וגרסה זו לא פורטה במסמך הרפואי ותחת זאת צוין שהתובע נפל ונחבל ברגל שמאל. העובדה שבמסמך הרפואי הראשון לא מופיעה גרסתו של התובע לפיה נפגע בתאונת דרכים מחזקת את התרשמותי, כי אין ממש בגרסת התובע באשר לנסיבות פגיעתו. העובדה שבחדר המיון צוין, כי התובע נפגע בתאונת דרכים אין בה בכדי להוריד מהמשקל אשר יש לתת לכך שבמסמך הרפואי הראשון לא צוינה טענה בנדון.
26. כאמור לעיל, במסמך הרפואי הראשון צוין שהתובע נפל. במסמך מחדר המיון צוין, כי בזמן יציאה מהאוטו התובע נפל ונחבל. במשטרה התובע לא טען, כי נפל אלא שהרכב החל לנסוע לאחור ורגלו נלחצה בין המדרכה לדלת. רק במסגרת התביעה שלפניי העלה התובע את טענתו לפיה הרכב עלה על רגלו. ההתפתחויות בגרסאותיו של התובע מעוררת ספק משמעותי באשר לאמינותו.
27. התובע ועדיו טענו, כי לאחר התאונה הייתה התקהלות של אנשים מסביב. התובע טען, כי הוא החל לצעוק ואנשים נאספו סביבו אולם אף אחד לא העז להתקרב (ת/1 סעיף 6). בעדותו טען, כי אנשים לא העזו להתקרב משום שהרגל שלו הייתה מתחת לאוטו וזה היה מצב קשה. אחמד ומחמוד טענו בתצהיריהם, כי הם הבחינו בהתקהלות במקום ועל כן הם עצרו ועזרו לתובע (ת/2 סעיף 2, ת/3 סעיף 2). תמוהה בעיניי הטענה לפיה הייתה התקהלות של אנשים במקום, אשר בגינה עצרו אחמד ומחמוד את רכבם, אולם אף אחד לא סייע לתובע עד שאחמד ומחמוד עשו כן. יש לזכור כאמור שבאותו שלב, הרכב היה משולב להילוך אחורי והתובע לא העיד, כי מישהו שינה את המצב הזה ועל כן לכאורה נשקפה סכנה לכולם, אם הרכב המשיך בנסיעה איטית לאחור.
28. כאמור, התובע ועדיו טוענים, כי הם פינו אותו לקבלת טיפול במרפאה. אחמד נשאל האם הרופא שאל אותם מה קרה והשיב בשלילה. הוא טען שהם התקשרו להוריו של התובע וכי המתינו בחדר ההמתנה עד שההורים הגיעו (עמ' 22 ש' 18-25). מחמוד נשאל האם הרופא שאל אותם מה קרה והשיב, כי לא הספיקו לדבר וקרובי המשפחה של התובע הגיעו. לטענתו, קרובי המשפחה של התובע הגיעו יחד איתם. הוא נשאל אם הורי התובע הגיעו והשיב, כי אינו מכיר אותם וכי הגיעו קרובי משפחה (עמ' 26 ש' 10-15). אף בעניין האמור קיימת סתירה בין עדויותיהם של אחמד ומחמוד. יש בכך בכדי לחזק את התרשמותי באשר לאמינותם ומהימנותם.
29. אחמד אישר, כי הרכב של התובע עמד בניגוד לכיוון התנועה וכי מצד שמאל הייתה מדרכה והרכב עמד צמוד אליה (עמ' 21 ש' 25-30). הוא נשאל, האם התובע הסביר לו מדוע עצר שם והשיב, כי ממה שהבין לאחר שבאו וישבו במסעדה והתובע סיפר שהיה נחש והוא ירד להרוג אותו ונפל (עמ' 22 ש' 1-6). בהמשך נשאל אחמד מתי זה היה שהם ישבו במסעדה ודיברו על המקרה והשיב, כי מספר חודשים אחרי שהתובע חזר מבית החולים. לטענתו, זה היה שבעה-שמונה חודשים אחרי התאונה (עמ' 22 ש' 13-15).
30. מחמוד נשאל האם התובע סיפר לו מה קרה והשיב בשלילה. הוא טען שהוא רואה אותו פעם ב.. וכי הם לא חברים והוא לא שואל אותו. נטען בפניו שאחמד סיפר שהם נפגשו עם התובע במסעדה ושהוא סיפר להם והוא השיב, כי אינו זוכר (עמ' 25 ש' 19-24). עדותו של מחמוד בעניין זה אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של אחמד, כמפורט לעיל. כמו כן, עדותו זו אינה עולה בקנה אחד עם עדות התובע אשר העיד, כי אחרי התאונה מחמוד ואחמד באו לבקר אותו בבית (עמ' 18 ש' 1-2), משכך סביר, כי שוחחו ביניהם על אופן התרחשות התאונה.
31. התובע נשאל, האם הוא מכיר את מחמוד ואחמד טוב והשיב, כי הכיר אותם באותה תאונה וכי אולי הכיר אותם. בהמשך טען, כי הכיר אותם בזמן התאונה וכי אחרי התאונה באו לבקר אותו בבית. לטענתו, הוא לא הכיר אותם לפני התאונה. בהמשך טען, כי אולי הכיר בפנים. הוא נשאל האם אינו מכיר אותם מבית הקפה והשיב, כי היו באים וכי הוא מכיר אותם בפנים. בהמשך הוסיף, כי הוא מכיר אותם בפנים כי הם מהכפר (עמ' 17 ש' 27-31, עמ' 18 ש' 1-4, 11).
32. אחמד נשאל האם הוא מכיר את התובע והשיב, כי מהכפר (עמ' 20 ש' 21-22). בהמשך עדותו, אחמד נשאל האם היה פוגש את התובע בבית הקפה והם היו שותים, מדברים, משחקים ואוכלים והשיב בחיוב (עמ' 21 ש' 17-18). אחמד העיד שבית הקפה היה של חבר שלו בשם חוסני כיואן. הוא נשאל האם החבר הוא ממשפחת התובע והשיב בחיוב (עמ' 21 ש' 20-23). מחמוד אישר, כי הוא מכיר את התובע וכאשר נשאל מה ההכרות שלהם השיב, כי הוא מכיר אותו מהכפר וכולם מכירים את כולם (עמ' 24 ש' 8-11). בהמשך אישר שההיכרות שלו עם התובע הייתה טובה (עמ' 24 ש' 15-16).
33. התרשמתי, כי התובע ועדיו ביקשו להמעיט באשר להיכרותם טרם התאונה. בעדותו של התובע באשר להיכרותו עמם טרם התאונה קיימת סתירה. תחילה טען, כי לא הכיר אותם לפני התאונה, בהמשך טען, כי אולי הכיר בפנים ולבסוף העיד, כי הכיר אותם בפנים. מוחמד ואחמד ביקשו ליצור רושם כאילו הכירו את התובע היכרות שטחית בלבד מאחר והם מאותו הכפר אולם בהמשך התברר, כי אחמד והתובע היו נפגשים בבית הקפה שותים, מדברים, משחקים ואוכלים וכי למחמוד היכרות טובה עם התובע. ניסיונם של השלושה ליצור מצג לא נכון באשר ליחסיהם מחזק את התרשמותי לפיה אחמד ומחמוד ביקשו למסור עדות אשר תטיב עם התובע.
34. בתחילת עדותו נשאל אחמד האם מה שרשום בתצהירו הוא אמת ובתגובה שאל מה כתוב. לאחר שקרא את התצהיר השיב בחיוב. הוא העיד, כי זו הפעם הראשונה שהוא רואה את התצהיר הזה (עמ' 20 ש' 13-14). נטען בפניו, כי על התצהיר יש חתימה שלו והוא נשאל מתי חתם והשיב, כי אינו יודע (עמ' 20 ש' 17-18). מחמוד נשאל מדוע לא כתב בתצהיר איך מצא את התובע ובתגובה שאל אם הוא כותב תצהירים (עמ' 25 ש' 8-9). הוא נשאל האם קרא את התצהיר ובתגובה ביקש לקרוא אותו (עמ' 25 ש' 10-11). העובדה שאחמד ומחמוד לא הכירו את האמור בתצהיריהם וכן טענתו של אחמד, כי בעת עדותו ראה את התצהיר בפעם הראשונה מעוררות תמיהה ומחזקות את התרשמותי באשר למשקל אשר יש לתת לעדויותיהם.
35. עדויותיהם של התובע ועדיו לא הותירו עליי רושם אמין. קיימות סתירות פנימיות בעדויות אלו ובין עדות אחת לאחרת. הסתירות האמורות הינן סתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין. כמו כן, קיימות סתירה בין גרסת התובע לבין הראיות אשר הוגשו לתיק. כאמור, גרסתו של התובע באשר לנסיבות התאונה התפתחה והשתנתה והיא אינה אמינה או סבירה בעיניי.
36. אציין, כי הנתבעת טענה, כי התובע נפגע בנסיבות שונות לחלוטין מהנטען על ידו וביקשה להוכיח, כי מעד במדרגות בית הקפה אשר הוא שכר, לכאורה. גרסה זו לא הוכחה והעד מטעם הנתבעת מר תורכי ואכד העיד, כי אינו זוכר שמישהו נפל שם (עמ' 30 ש' 25). אף בשיחתו עם החוקר מטעם הנתבעת הוא טען, כי באותה תקופה לא היה במקום וכי היה בירושלים. עם זאת, אין בכך בכדי להועיל לתובע אשר על כתפיו מוטל הנטל להוכיח את תביעתו ובין היתר את נסיבות פגיעתו. כאמור, לא עלה בידי התובע להרים נטל זה.
37. אוסיף ואומר, כי אף אם הייתה מתקבלת תביעת התובע הרי שהתרשמתי, כי התובע הפריז בנזקיו ולא עלה בידו להוכיח את חלקם. גם עדותו של התובע באשר להיקף נזקיו תורמת להתרשמותי מאמינותו. כאמור, המומחה מטעם בית המשפט קבע, כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 7% בגין הגבלה ניכרת של התנועה בקרסול ו- 3% בגין שתי צלקות. התובע אישר, כי אינו עובד משנת 2001. הוא העיד, כי הוא נהג משאית וכי היו לו מחלות כגון סכרת ולחץ דם ולא היה בידו להמשיך לעבוד ולכן הוא מקבל הבטחת הכנסה (עמ' 9 ש' 6-11). נטען בפני התובע, כי בסעיף 15 לתצהירו הוא טען שהיה באי כושר תקופה ארוכה ונגרמו לו הפסדי שכר משום שלא היה בידו לעבוד בגלל התאונה וכי זה לא נכון שכן הוא לא עובד משנת 2001 והוא נשאל מדוע כתב את האמור בתצהיר ובתגובה טען, כי לא הבין את השאלה. לאחר שנשאל שוב השיב, כי לפני התאונה היה נהג משאית וטען, כי חשב לחזור לעבודה בגלל מצבו הכלכלי. לטענתו, אחרי התאונה לא היה בידו לדרוך על הקלאץ' של המשאית בגלל הכאבים (עמ' 19 ש' 19-27).
38. הנה כי כן, התובע לא עבד בעת התאונה ושנים רבות לפניה. טענתו, לפיה היה בתקופת אי כושר ונגרמו לו הפסדי הכנסה מוסיפה להתרשמותי באשר לאמינותו ומהימנותו. עדות התובע באשר לנסיבות בגינן לא עבד משנת 2001 וקיבל הבטחת הכנסה אינה עולה בקנה אחד עם טענתו לפיה טרם התאונה הוא היה בריא בגופו ובנפשו ועבד במלוא המרץ בכדי לתמוך במשפחתו (סעיף 19 לכתב התביעה)
39. התובע הופנה לסעיף 18 לתצהירו במסגרתו טען, כי נזקק לעזרת בני משפחתו ונשאל מדוע לא הביא אותם להעיד ובתגובה שאל איך יביא את אשתו שלא הייתה עדה לתאונה. התובע הוסיף, כי אף אחד ממשפחתו לא היה בתאונה (עמ' 19 ש' 16-18). ברי, כי השאלה האם קרובי משפחתו של התובע היו עדים לתאונה אם לאו אינה רלוונטית לעדותם באשר לעזרה לה נזקק התובע, לכאורה.
40. לבסוף אציין, כי הצדדים חלוקים ביניהם באשר לשאלה האם היה לתובע רישיון נהיגה במועד הרלוונטי. מאישור אשר הגיש התובע עולה, כי היה לתובע רישיון אשר חודש ביום 28.5.04 ואשר פקע ביום 2.10.08 וכי הונפק לו רישיון זמני מיום 18.12.08 ועד ליום 18.6.09 ובהמשך רישיון זמני נוסף מיום 13.9.09 ועד ליום 13.3.10. התובע לא צירף אישור לפיו רישיון הנהיגה שלו היה בתוקף במועד התאונה ה- 26.6.09. מאחר ומצאתי, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו וכי דין תביעתו להדחות הרי שאינני נדרשת להכריע באשר להשלכות העניין על התביעה בה עסקינן.
41. לאור כל האמור לעיל, מצאתי, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו. התובע לא הוכיח, כי נפגע בנסיבות הנטענות על ידו וכי נפגע בתאונת דרכים כהגדרת המונח בחוק. עדות התובע ועדיו הותירו עלי רושם לא אמין כמפורט לעיל.
42. בנסיבות אלו, התובענה נדחית. אני מחייבת את התובע בסכום כולל בגין הוצאות הנתבעת ושכר טירחת עו"ד בסך 15,000 ₪, לאחר שלקחתי בחשבון את מספר הישיבות שהיו בתיק, איסוף חומר רפואי והפעלת חוקר. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, ה' שבט תשע"ד, 06 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.