פסק הדין ניתן בתביעה כספית בסך של 493,417 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבעים ובתביעה שכנגד בסך של 250,233 ₪ שהגישה התובעת שכנגד (נתבעת 1) נגד הנתבע שכנגד (התובע).

1. התובע הוא עו"ד במקצועו; נתבעת 1 מפתחת ומפעילה את חוף ימה של תל אביב ומשכירה נכסים בחוף (להלן גם "הנתבעת"); נתבע 2 היה מנכ"ל נתבעת 1; נתבע 3 היה מנהל אגף הנכסים והפיתוח של נתבעת 1 בתקופה הרלוונטית לתביעה.
   
2. התביעה הכספית של התובע נגד הנתבעים הוגשה בגין שכר טרחת עו"ד הוצאות משפט. בכתב התביעה 384 סעיפים, ויחד עם נספחי התביעה מדובר ב- 1367 עמודים. התובע טען כי לאחר שטיפל במספר תיקים שהעבירו הנתבעים לטיפולו, לא שולמה לו יתרת חוב בגין שכר טרחת עו"ד בסך של 493,417 ₪.
   
3. בתביעה שכנגד שהגישה הנתבעת נגד התובע בגין סך של 250,233 ₪, נטען כי שולמו לתובע תשלומים ביתר בעת שטיפל בתיקים השונים.

טענות התובע

1. ביום 1/12/95 נחתם הסכם שכר טרחת עו"ד בין התובע לנתבעת (להלן "הסכם" או "ההסכם מיום 1/12/95"), וזאת כפי שנקבע בהסכם, לצורך הסדרת שכר טרחת עו"ד שתשלם הנתבעת לתובע בהיותו יועץ משפטי של הנתבעת החל מיום 1/1/96 ועד ליום 31/12/96. בסע' 5 להסכם נקבע כי הנתבעת תשלם לתובע בגין שירותי הייעוץ את התשלומים הבאים:

"א. עבור כל שירותי הייעוץ, פרט לניהול משפטים ובוררויות, סכום חודשי קבוע בשקלים בסך השווה ל- 1,500$ (אלף חמש מאות דולר ארה"ב) לחודש, בהתאם לאישור רשות החברות הממשלתיות ודירקטוריון אתרים.

ב. בגין ניהול משפטים ובוררויות יקבל עו"ד כסיף את השכר הנקוב בתעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין בהנחה של 25%."

1. סע' 6ב' להסכם קובע כי "הסכומים בגין ניהול משפטים ישולמו בשני שיעורים שווים, האחד לאחר הגשת כתב התביעה או ההגנה והשני לאחר שלב הסיכומים שיעשה בכתב או בע"פ."
   
2. כתב התביעה מנוסח באופן מסורבל ביותר, וכך גם סיכומי התובע, אולם כעולה מסע' 381 לסיכומי התובע, תביעת התובע לשכ"ט עו"ד כוללת את שלושת הסכומים שלהלן:

6.1 סך של 178,460 ₪ בגין תביעת השוכרים (חברת אדמנור בע"מ ואח'), כפי שכונתה בכתבי טענותיו של התובע, עבור הטיפול בתיק ע"א 3158/05 אשר התנהל בבית המשפט העליון (בעקבות פסק הדין שניתן בת"א 1176/96 בבית המשפט המחוזי).

6.2 יתרה בסך של 407,264 ₪ בגין תביעת הנתבעת נגד השוכרים שהחלה בת"א 112529/97 בבית משפט השלום ונדונה בהמשך במחוזי ובעליון – וזאת בגין הטיפול בכל שלוש הערכאות ולאחר כל הזיכויים ששולמו לתובע על חשבון הטיפול בתביעה.

6.3 יתרה בסך של 38,424 ₪ בגין תביעת הנתבעת נגד בנק המזרחי והליכי הוצל"פ נגד הבנק וערב, עבור הטיפול בת"א 29956/05 ובתיק הוצאה לפועל.

1. התובע מגיע לחוב כולל של הנתבעים בסך של 624,148 ₪, ולאחר זיכוי סך של 130,731 ₪ שגבה התובע מהנתבעת, מגיע לתביעה בסך כולל של 493,417 ₪.
   
2. התובע הגיש חוות דעת של עו"ד יורם וסרצוג כמומחה מטעמו לענייני שכר טרחת עו"ד - מוצג מס' 276 בתיק המוצגים של התובע. בחוות דעתו מתייחס עו"ד וסרצוג לארבעה עניינים שונים: ע"א 3185/05 בבית המשפט העליון, ת"א 112529/97 בבית משפט השלום בתל אביב (כולל ערעורים), ת"א 29956/05 בבית משפט השלום ותיק הוצל"פ אשר נפתח נגד בנק המזרחי (כולל טענת פרעתי בהוצל"פ ותיק הוצל"פ נגד ערב).
3. בנוגע לתיק ע"א 3185/05 נטען בחוות דעתו של מר וסרצוג כי מדובר בהליך ערעור בבית המשפט העליון אשר ננקט בעקבות פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בת"א 1176/96, שם הגיעו הצדדים להסכמה והסדר לגבי שיעור שכר טרחת עוה"ד (להלן "ההסדר"). עו"ד וסרצוג טען כי התובע ביקש עבור הטיפול בע"א 3185/05 ועל יסוד הסכמת הצדדים 50% מהשכר שקיבל עבור הטיפול של הערכאה דלמטה, אולם הנתבעת לא קיבלה זאת, ועל כן לא נותרה ברירה אלא לחייב את הנתבעת בשכר טרחת עו"ד ראוי בתיק הערעור. עו"ד וסרצוג העריך את היקף הטיפול בערעור בכ- 250 שעות עבודה, כשלדעתו יש לחייב את הנתבעת לפי 175$ לשעת עבודה של התובע, בהתאם לשער היציג הרלוונטי של הדולר, כך שלהערכתו מדובר בשכר טרחת עו"ד בסך של 175,000 ₪ בצירוף מע"מ.
   
   בסע' 90 לכתב התביעה מוצגת חלופה שלפיה יש לשלם לתובע סך של 175,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד כנ"ל, וצוין כי שילם 500 ₪ הוצאות בגין מונית ומנגד גבה סך של 23,100 ₪ מתוך כספי הערבון שהופקד בבית המשפט העליון ועל כן ויחד עם 2,815 ₪ בגין הפרשי הצמדה וריבית על סכום הערבון הנ"ל, מדובר בסך של 25,915 ₪ נכון ליום 6/5/08, יום הגשת התביעה. בסע' 91 לכתב התביעה ישנה תביעה חלופית שלפיה יש לשלם שכ"ט עו"ד לפי מחצית שכר הטרחה בערכאה הראשונה נכון ליום ההסדר בין הצדדים בעניין תשלום שכר הטרחה בערכאה הראשונה קרי ה- 14/3/05 יחד עם הוצאות, הפרשי הצמדה וריבית ובצירף מחצית סכום העירבון הנ"ל בתוספת הפרשי הצדמה וריבית, כאשר בסה"כ מדובר בסך של 130,463 ₪.

1. אשר לת"א 112529/97, נטען בחוות הדעת של עו"ד וסרצוג כי מדובר בתביעה בסך של 1,000,000 ₪ שהגישה הנתבעת באמצעות התובע נגד שוכר וצדדים נוספים. עו"ד וסרצוג מתאר כי היה צורך לטפל בבקשה לביטול פסק דין, בהליכי ערעור בבית המשפט המחוזי וכן בהליכי ערעור בבית המשפט העליון, והוא מעריך כי הטיפול בתיק "על כל גלגוליו" היה בהיקף של 750 שעות עבודה, ולפי 175$ לשעה מדובר ב-131,250$, שהם לפי שער יציג של 4 ₪ לדולר 525,000 ₪ בצירוף מע"מ.
   
   בסעיף 378 לכתב התביעה מוצג הסכום הכולל של התביעה לפי החלופה של 750 השעות הנ"ל בסך של 525,000 ₪, ובתוספת מע"מ סך של 611,625 ₪, כשצוין לזכותה של הנתבעת סך של 204,361 ₪ אשר כולל תשלום בסך של 110,306 ₪ על חשבון שכר טרחה, 10,462 ₪ שנגבו מבנקים ו- 83,593 ₪ בגין ריבית והפרשי הצמדה. בסעיף 379 תביעה חלופית בסך של 221,968 ₪ על בסיס חשבון "סופי" מיום 21/12/05 שהפך, לטענת התובע וכפי שיפורט להלן, לחשבון ביניים, כשבסעיף 380 ישנה התייחסות לתשלום שכ"ט עוה"ד על חשבון בסך של 115,500 ₪ בתוספת סך של 15,231 ₪, ובסה"כ 130,731 ₪.
   
2. בנוגע לת"א 29956/05, תביעת הנתבעת נגד בנק המזרחי וערב נוסף בסך של 10,000 ₪, מעריך עו"ד וסרצוג כי בכלל הפעולות שנעשו בתיק לרבות תיק ההוצל"פ הושקעו 75 שעות עבודה, ועל כן בהתייחס לתעריף של 175$ לשעה ולשער היציג של הדולר כנ"ל, קבע המומחה שכ"ט עו"ד ראוי בסך של 52,000 ₪ בצירוף מע"מ.
   
   בסעיף 376 לכתב התביעה מוצג פירוט בנוגע לשכ"ט עו"ד לפי שעות בגין התביעה הנ"ל, בסכום המגיע ל- 52,000 ₪ בצירוף מע"מ כנ"ל ו- 300 ₪ בגין הוצאות, ובסה"כ 61,462 ₪, אל מול 23,038 ₪ אשר נגבו על ידי התובע בגין הטיפול בתיק זה.
   
   טענות הנתבעים
   
3. מכתב ההגנה עולה כי ביום 14/2/05 נדחתה התביעה על סך 3,300,000 ₪ שהגישה אדמנור נגד הנתבעים ביום 16/10/96 בת"א 1176/96 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ועל כן לטענת הנתבעים, בהתאם להסכם שכ"ט עוה"ד והתעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, התובע היה זכאי לקבל 137,252 ₪, ולאחר הפחתת 25%, סך של 102,939 ₪ - סכום נמוך מזה ששולם במסגרת ההסדר הנ"ל.
   
4. בגין ע"א 3185/05 שנדון בבית משפט העליון (בערעור על פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי ביום 14/2/05 בת"א 1176/96 הנ"ל), טענו הנתבעים כי מגיע לתובע שכ"ט עו"ד בהתאם לתעריף שכר טרחת עו"ד מינימאלי מומלץ בערעור, קרי 50% משכר טרחת עוה"ד שנגבה בבית המשפט המחוזי, ולאחר הפחתה נוספת בשיעור של 25%, מדובר לטענת הנתבעים בסך של 38,602 ₪.
5. לגבי התביעה ע"ס 1,000,000 ₪ בת"א 112529/97 בבית המשפט השלום בתל אביב נגד נתבעים שונים, תואר בכתב ההגנה כיצד זכתה הנתבעת בפסק דין לטובתה בהעדר התייצבות הצד השני לדיון - פסק דין מיום 14/4/99. על פי כתב ההגנה, תיק זה התנהל במשך תשע שנים, שכן הצד השני לא השלים עם פסק הדין והוגשו הליכי ערעור שונים, ורק ביום 3/5/07 הסתיים סופית הטיפול בתיק בהמשך לפסק דין שניתן ברע"א 4133/05 שבו נקבע כי פסק הדין שניתן בבית המשפט השלום יישאר על כנו. הנתבעים מפנים לנספח 2 לכתב התביעה וטוענים כי בהתאם לדפי החישוב המבוססים על החשבונות לתשלום שהגיש התובע לנתבעת, התובע זכאי לקבל מהנתבעת בגין הטיפול בתיק בכל שלוש הערכאות סך של 92,351 ₪ בתוספת מע"מ.
6. צירוף שלושת הסכומים בסעיפים 14-12 הנ"ל מגיע לסך של 233,892 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד ליום 31/12/09 שנבחר כמועד שרירותי כעולה מכתב ההגנה, ולכן מדובר לטענת הנתבעת בחוב בסך של 341,499 ₪. כמו כן נטען כי מנתבעים 2 ו- 3 לא מגיע לתובע דבר, וכי שולם לתובע עבור הטיפול המשפטי סך כולל של 433,770 ₪ בתוספת מע"מ במונחי קרן בלבד. עוד נטען כי סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד ליום 31/12/09 עומד ע"ס 591,732 ₪, ועל כן לטענת הנתבעים הנתבעת שילמה לתובע סך של 250,233 ₪ (נכון ליום 31/12/09) ביתר - אותו סכום אשר נתבע בתביעה שכנגד.
   
7. הנתבעים הגישו חוות דעת מומחה מטעמם של עו"ד אשר אקסלרד. בחוות הדעת הודגש כי הסכם שכר הטרחה היחיד שנחתם בין הצדדים היה ההסכם מיום 1/12/95 הנ"ל, ולאחריו לא נחתם הסכם שכר טרחת עו"ד אחר בכתב. על רקע זאת, יוצא עו"ד אקסלרד מתוך נקודת ההנחה כי ההסכם הנ"ל הוא זה שחל ומחייב את הצדדים בנוגע לשירותים שנתן התובע לנתבעת, גם לאחר הפסקת כהונתו של התובע כיועץ המשפטי של הנתבעת.
   
8. לגבי ת"א 1176/96 הנ"ל נקבע בחוות הדעת מטעם הנתבעים כי על פי התעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, ובהתייחס לסכום התביעה שם בסך של 3,220,530 ₪, התובע זכאי לשכ"ט עו"ד בסך של 136,768 ₪ בתוספת סכומים של 470 - 480 ₪ בגין ישיבות נוספות, בהפחתת 25% מהסכום הכולל בהתאם להנחה המוסכמת.
   
9. בנוגע לע"א 3185/05 נטען בחוות הדעת מטעם הנתבעים כי על פי ההסכם מיום 1/12/95, התובע זכאי למחצית שכ"ט עוה"ד שנפסק בהליך הקודם, כאשר יש לייחס תעריף שונה לכל ישיבה נוספת ובקשת ביניים נוספת, ולהפחית מהסכום הכולל 25%.
   
10. אשר לת"א 112529/97 ולהליכים שהיו בעקבותיו, נקבע בחוות הדעת מטעם הנתבעת כי בגין פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב בתביעה שהגישה הנתבעת בסך של 1,000,000 ₪, זכאי התובע לקבל בגין שכ"ט עו"ד סך של 44,768 ₪ ועבור טיפול בכל בקשת ביניים ו/או ישיבה נוספת סך של בין 470 ל- 480 ₪, והכל בהפחתת 25% בגין ההנחה. בהתייחס לשכ"ט עוה"ד שנפסק, נקבע כי על פי הפסיקה מדובר בסכום אשר שייך ללקוח, ובמקרה דנן לנתבעת.
    
11. לגבי הליכי הערעור השונים, קבע המומחה מטעם הנתבעים כי התובע זכאי לשכ"ט עו"ד בשיעור של 50% מהשכר שנגבה בערכאה דלמטה, וכן הוסיף הערה דומה לזו שהוזכרה לעיל בנוגע לשיעור שכ"ט עו"ד בגין כל ישיבה נוספת וטיפול בבקשות שהוגשו בהליכי ביניים. עו"ד אקסלרד צירף לחוות דעתו כנספח א' תחשיב כולל של שכ"ט עו"ד. אותו תחשיב מתייחס לכלל הפעולות המשפטיות אשר ננקטו בהליכים השונים, לרבות ישיבות נוספות וטיפול בבקשות ביניים, ובסופו של התחשיב נקבע כי יש לשלם 89,309 ₪ (לא כולל החיובים המפורטים בסעיפים 181-194 (כולל) ובסעיף 198 לעיל ה מתייחסים לתביעה נגד בנק המזרחי שהוגשה לטענת הנתבעים ללא רשותה של הנתבעת או מי מטעמה).
    
12. עוד נקבע בחוות דעתו של עו"ד אקסלרד כי אם בית המשפט לא יקבל את הטענה שלפיה תנאי הסכם שכר טרחת עוה"ד הקודם שנחתם בין הצדדים הוא זה שחל, אזי יש לשלם לפי שכ"ט עו"ד ראוי, ובנסיבות העניין יש לתת את הדעת לכך שהנתבעת היא חברה ממשלתית "ולא מקובל לטפל בתיקים משפטיים של חברה ממשלתית בטרם נחתם הסדר שכר טרחה מפורט בין הצדדים". בכל מקרה נקבע כי אם בית המשפט יפסוק שכר טרחת עו"ד ראוי, יש לעשות כן בהתאם למה שמקובל בחברה ממשלתית. כאן מפנה עו"ד אקסלרד לחוזר היועץ המשפטי 2001/2 של רשות החברות הממשלתיות מיום 4/9/01, שם נקבע בסע' 10.3 – "העסקת יועץ משפטי שאינו ריטיינר למטלה", כי "שכר הטרחה בגין מטלות שלא נקבע לפי שעות, יהיה עד לתעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עוה"ד בניכוי 25%". הסדר זה מרענן קביעה דומה משנת 1998, שלפיה "שכר טרחה בגין משפטים ובוררויות או מטלות אחרות שאינן כלולות בהסכם של הריטיינר – יש לשלם עד לתעריף המומלץ של לשכת עורכי הדין, בניכוי 25%".
13. בהתייחס לחוות הדעת מטעם התובע, טען עו"ד אקסלרד כי בנסיבות העניין אם רצה התובע לחרוג מההסדר המקובל, היה עליו להסדיר זאת מראש, ולא לבקש סכום חורג בדיעבד ולאחר שנתן שירות משפטי לנתבעת. בעניין זה מפנה עו"ד אקסלרד לכך ששכר שעתי מקסימלי על פי החוזרים עומד על סך של 455-500 ₪ לשעה, אולם מוסיף כי לפי ניסיונו חברות ממשלתיות לא נוהגות לשלם לפי שעה אלא על בסיס אחוז מסכום העסקה, בהתאם לתעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין בהנחה של 25%.

דיון

ת"א 1176/96

1. להלן טענות הצדדים וחוות הדעת מטעמם לגבי שכר הטרחה בת"א 1176/96 שלגביו כאמור הגיעו הצדדים בסופו של דבר להסדר מוסכם.
2. התובע טען בסע' 15 לכתב תביעתו כי לא הוסכם בינו לבין הנתבעת מראש על גובה שכר טרחת עוה"ד שיקבל בתיק הנ"ל, ועל כן מגיע שכ"ט עו"ד ראוי. כן תיאר התובע בסע' 37 לכתב תביעתו כיצד שיגר ביום 15/2/05 מכתב דרישה לקבלת שכ"ט עו"ד ראוי על פי התעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין בסכום של 244,150 ש"ח כולל מע"מ בגין הליך הערעור בעליון בתיק 3185/05 הנ"ל, וזאת תוך הפניה לטבלה 17 בכרך א'.
   
3. לאחר מכן נטען בסע' 38 לכתב התביעה כי בסופו של דבר התפשר התובע עם הנתבעת כעולה ממכתב מיום 15/2/05, והנתבעת שילמה לו 210,600 ₪ (180,000 ₪ + מע"מ) וכן ניתנה לו הזכות לגבות 50% מהשכר שנפסק בבית המשפט המחוזי (50,000 ש"ח + מע"מ) כעולה ממכתב הנתבעת מיום 14/3/05 (להלן "ההסדר").
   
4. בסע' 16 למכתב הדרישה לקבלת שכר טרחת עו"ד מיום 15/2/05 טען התובע כי הוא זכאי לקבל את הסך של 244,150 הש"ח הנ"ל משום ש"אתרים לא סיכמה איתי לגבי גובה התשלום המגיע לי, לא בזמן הגשת המשפט, ולא בכל שלב שלאחריו, לכן אני זכאי לשכר טרחה בסך 244,150 ₪ כולל מע"מ על פי טבלה הר(צ)"ב מכוח התעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין".

הטבלה שהוגשה כמוצג 17 הנ"ל מטעם התובע נערכה על ידי התובע או מי מטעמו, אך לא ברור מתי נערכה ועל סמך מה נקבעו הסכומים המופיעים שם. כך לא ברור מדוע צוין בטבלה סכום של 5,156,218 ₪, וחושב כי 3% מסכום זה ומגיע לסך של 154,686 ₪, כשהיה מקום לחשב 3% מהיתרה שבין סכום התביעה - 3,220,503 ₪, לבין סכום המדרגה שמופיע בתעריף המינימאלי המומלץ - 772,700 ₪, דהיינו 3% מסך של 2,447,803 ₪, שהם 73,434 ₪ בלבד. במצב דברים זה יעמוד שכ"ט עו"ד הכולל על סך של 114,173 ₪, ואם נוסיף לכך 13,250 ₪ בגין 25 ישיבות לפי תעריף של 530 ₪ לישיבה, כפי שמפורט בטבלה 17 הנ"ל, יתקבל סך של 127,423 ₪.

1. על פי חוות הדעת של עו"ד אקסלרד, ובהתעלם מההסדר הנ"ל, היה מקום לשלם לתובע בגין התביעה על סך 3,220,530 ₪, בהתאם לתעריף המינימאלי של לשכת עוה"ד סך של 136,768 ₪, ועל פי הסכם שכר הטרחה יש להפחית 25% מסכום זה.
   

עו"ד אקסלרד הגיע כאמור לעיל לנתון של 136,768 ₪ בגין שכ"ט עו"ד לפני ההנחה, וללא התייחסות לסכום שיש לשלם בגין הישיבות הנוספות ובקשות הביניים. בסופו של דבר אישרה הנתבעת תשלום בסך של 210,600 ₪ כולל מע"מ וכולל הזכות לקבל מחצית מסכום שכר טרחת עוה"ד שנפסק בכפוף לגבייתו. הנתבעים צירפו כראיה מטעמם חשבונית מס' 16739 על סך 210,600 ₪, ולפיה התשלום בוצע "בענין ת.א. 1176/96 בימ"ש מחוזי משפט עם אדמנור ואח'", כשמתוך סכום החשבונית, סך של 180,000 ₪ שולם בגין שכר טרחת עו"ד וסך של 30,600 ₪ שולם בגין מע"מ.

1. בסופו של דבר, כאמור שולמו 180,000 ₪ ללא רכיב המע"מ, וזאת לאחר ניסונו של התובע לקבל סך של 244,150 ₪ אשר הופיע בטבלה מס' 17 הנ"ל.
   
   הניתוח לעיל נעשה על מנת לנסות ולבחון האם ניתן ללמוד מתנאי ההסדר על הסכם שכר טרחת עו"ד נוסף שאפשר ליישמו במקרה דנן, והאם יש לקבוע שכ"ט עו"ד במנותק מהתעריף המינימאלי המומלץ כבסיס לחישוב שכ"ט עו"ד בנוגע לתיקים הנוספים.

שכ"ט עו"ד בגין הטיפול בתיק ע"א 3185/05

1. לאחר שסקרנו כיצד הגיעו הצדדים לשכ"ט עו"ד מוסכם בנוגע להליך בת.א. 1176/96 הנ"ל, נבחן כיצד לקבוע שכ"ט עו"ד בגין הליך הערעור בעקבותיו, בע"א 3185/05. סע' 72 לכתב התביעה מפנה למכתב דרישה של התובע לקבלת שכר טרחת עו"ד בסך של 125,951 ₪, תוך הפניה למוצג 55, וזאת בהסתמך על הסדר הפשרה לגבי הדיון בערכאה הראשונה הנ"ל. במכתב זה נטען בין היתר כי היתה טעות חישוב לענין חיוב בסך של 10,000 ₪ + מע"מ, קרי סך של 11,550 ₪ ועל כן בהתייחס ל-50% שכר טרחה החוב הוא 137,501 ₪.
   
2. בסע' 73 לכתב התביעה ישנה התייחסות לתשובת הנתבעת במכתב מיום 13/2/08, מוצג 56, יחד עם שיק ע"ס 115,500 ₪ בלבד – מכתב שבו צוין כי "נפגש איתך בימים הקרובים לסיכום נושא שכר טרחתך בגין הנ"ל". התובע מתאר כיצד בסופו של דבר לא נפגשו ולא שולם דבר, וכיצד עידכן התובע את החוב לסך של 219,432 ₪ לאחר זיכוי 115,500 ₪ אשר שולמו על חשבון החוב כעולה במכתבו של התובע מיום 3/4/8 (מוצג 58).
   
3. לאחר מכן קיימת התייחסות לרצון לערוך פגישה, ותואר כיצד לאחר התערבות היועץ משפטי של הנתבעת, התבקש התובע להמציא דו"ח פירוט של פעולותיו – דו"ח אשר שוגר ביום 23/3/09, מוצג 64, וזכה למענה של היועץ המשפטי של הנתבעת מאותו יום, מוצג 65. לטענת התובע, בסופו של דבר לא שולם כל סכום נוסף, ועל כן בהעדר הסכמה לשלם 50% מהסכום ששולם בעקבות ההסדר בתיק של המחוזי, יש לשלם שכ"ט עו"ד ראוי, וזאת לטענתו בגין 250 שעות כנ"ל.
4. הסך של 180,000 ₪ + מע"מ שולם לתובע במסגרת הסדר בין הצדדים, כשאין חולק כי לא נחתם הסכם שכ"ט עו"ד נוסף לאחר ההסכם מיום 1/12/95 שלפיו התובע זכאי לקבל שכר טרחה בהתאם לתעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין בהפחתת הנחה בשיעור של 25%. התובע היה מודע לכך שהנתבעת היא חברה ממשלתית, ואף ביסס את הצעתו לקבלת שכר טרחת עו"ד בגין טיפולו בתיק 1176/96 הנ"ל על התעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין. על כל פנים, היה על התובע שהוא עורך דין להסדיר את נושא שכר טרחתו עוד בטרם מתן שירות משפטי.
   
5. לפיכך, אין אלא לקבוע כי הסכם שכר טרחת עוה"ד שנחתם בין הצדדים בעבר, הוא זה שיחול על הצדדים, וזאת בהעדר הסכמה אחרת. מששתק התובע במשך מספר רב של שנים ולא ביקש שכר טרחת עו"ד בגין חלק מהעבודה שביצע, וודאי שלא ביקש במפורש שכר טרחה לפי תעריף אחר מזה שנקבע בהסכם, הרי שהוא מנוע מלדרוש כעת שכר טרחת עו"ד לפי תעריף אחר הגבוה משמעותית מהתעריף שנקבע בהסכם, לרבות שכ"ט עו"ד על בסיס שעות, וקביעה זו יפה גם להליכים האחרים שבמחלוקת.
   
6. עם זאת כאמור, לאור ההסדר שלפיו התובע קיבל סך של 180,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין הטיפול בתיק בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לרבות בגין ישיבות נוספות ובקשות ביניים, נשאלת השאלה כיצד יש לחשב את שכר טרחת עוה"ד שיש לשלם לתובע בגין הטיפול בהליך ההמשך בבית משפט העליון, בע"א 3185/05.

לא ברור כיצד הגיעו הצדדים לסכום של 180,000 הש"ח הנ"ל, אולם לא ניתן לשלול את האפשרות שהגיעו לאותו סכום כאשר תנאי ההסכם הקודמים עמדו לנגד עיניהם, ושהתובע שלח דרישות לתשלום שכר טרחת עו"ד בהתאם לתעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין. על כן הנני קובע שכ"ט עו"ד בהתאם למחצית הסכום ששולם בפועל בגין הערכאה דלמטה, דהיינו סך של 90,000 ₪ הכולל שכ"ט עו"ד בגין ישיבות נוספות ובקשות ביניים, כאשר אין בכך כדי לגרוע מהקביעה שתנאי ההסכם הקודם מיום 1/12/95 יחולו גם לגבי התביעות הנוספות. השווה לעניין זה תביעת התובע בסע' 89 בכתב התביעה, שם בנוסף לתביעה על בסיס שעות, ישנה תביעה חלופית לקבלת 105,300 ₪ בגין שכר טרחתו עבור הליך זה.

1. כאמור לעיל, התובע לא טרח לסכם עם הנתבעים מראש מה גובה שכ"ט עוה"ד שהוא זכאי לקבל בטרם שהחל בעבודה בפועל, ופנה לקבלת שכר טרחת עו"ד רק בסוף ההליך. גם הסך של 180,000 הש"ח הנ"ל נקבע לתשלום בהסדר לאחר סיום הטיפול בתיק. לפיכך, ואף שלפי ההסכם מיום 1/2/95 התובע זכאי לקבל מחצית משכר הטרחה במועד הגשת התביעה, הנני קובע כי היה על הנתבעת לשלם לתובע סך של 90,000 ש"ח הנ"ל בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 29/1/08, מועד מתן פסק הדין בבית המשפט העליון, ועד למועד התשלום בפועל, וכן כפי שהוסכם בהסדר, היה על הנתבעת לשלם לתובע 50% מכל סכום שנפסק ונגבה בהליך שהתנהל בבית המשפט העליון. היות שנגבו 23,100 ₪ מסכום הערבון שהופקד, כשמצוין בסע' 89(ב)(1) בכתב התביעה שהסכום כולל מע"מ, התובע זכאי לקבל 11,550 ₪ נוספים ובסה"כ עם רכיב המע"מ, סך של 115,050 ₪.
   
2. כאן המקום לציין כי בגין ע"א 3185/05 הנ"ל שולם לתובע שכר טרחת טרחת עו"ד בסך של 115,500 ₪ יחד עם מכתב הנתבעת מיום 13/2/08 (כאשר התובע סבר שמגיע לו סך כולל של 137,501 ₪ כעולה מסעיפים 72 ו- 73 בכתב התביעה). על רקע זאת, יוצא כי הנתבעים שילמו לתובע את מלוא חובם, והתובע אף חייב לנתבעים סך של 450 ₪ אשר שולמו ביתר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 13/2/08 ועד למועד התשלום בפועל.
3. מכאן שיש לדחות את התביעה שהגיש התובע בגין שכ"ט עו"ד עבור הטיפול בע"א 3185/05, כנגד שלושת הנתבעים ולקבל את התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת לגבי תשלום יתר בגין ע"א 3185/05, וזאת בסך של 450 ₪ בהתאם.

תביעת הנתבעת כנגד בנק המזרחי – ת.א. 29956/05

1. מדובר בתביעה שהוגשה על ידי התובע עבור הנתבעת ביום 24/5/05 בגין סך של 10,000 ₪ בלבד נגד בנק המזרחי וערב נוסף. עו"ד וסרצוג קבע בחוות דעתו כי להערכתו הושקעו 75 שעות עבודה בכלל הפעולות שנעשו בתיק, לרבות תיק ההוצל"פ הקשור לתיק האזרחי, ולכן לפי תעריף של 175$ לשעה ובהתאם לשער היציג של הדולר כנ"ל, מדובר בחוב נטען בסך של 52,000 ₪ בצירוף מע"מ.
   
2. בכתב ההגנה נטען, כאמור לעיל, כי התובע הגיש את התביעה הנ"ל ללא אישור מטעם הנתבעת מראש, ובכך כפה את ההליך על הנתבעת, ותבע שכ"ט עו"ד בסכום אשר עולה לאין שיעור על סכום התביעה כולה.
3. במכתב של הנתבעת מיום 21/12/05 צוין בסע' 7 כי התובע מטפל בשני תיקים נוספים שאחד מהם הוא התביעה נגד בנק המזרחי ע"ס 10,000 ₪ הנ"ל. לפיכך, ובהעדר הנחיות להפסיק את הטיפול, יש מקום לשלם שכ"ט עו"ד בגינו, אך לא בשיעור שדורש התובע.

1. במכתב התובע מיום 12/6/06 שנשלח למר שמעוני מטעם הנתבעת, נטען כי התובע השקיע עבודה אדירה על מנת לקבל 10,000 ₪ מבנק המזרחי בגין ערבות בנקאית שהבנק סירב לכבד, והצליח לגבות סך של 10,090 ₪ מבנק המזרחי וכן סך של 481 ₪ עבור הוצאות - סכומים אשר הועברו לידי הנתבעת. התובע מתאר בתצהירו כיצד קיבלה הנתבעת "בהנאה מרובה" את הסך של 10,090 ₪ והסך של 481 ₪ הנ"ל, אך לא צורפה לתצהיר אסמכתה המעידה כי התביעה אכן הוגשה מראש ובאישורה של הנתבעת. בסיכומי התשובה מטעם התובע נטען כי למעשה, משהשקיע התובע 75 שעות בטיפול בתיק נגד בנק המזרחי, "לא מדובר בתביעת נזיקין אלא בתביעת השבה", ודי בכך שהתובע קיבל מכתב תודה על השקעתו על מנת לבסס את התביעה. טענה זו דינה להידחות, ולו משום שהיא כלל לא נטענה בכתב התביעה, ואין במכתב תודה כדי להוות אישור לתשלום שכ"ט עו"ד בסך של 52,000 ₪ תמורת גביית סך של כ- 10,000 ₪ בלבד.
2. אם נשווה את התייחסות הצדדים לפריטים 181 עד 198 כולל, הנוגעים לפעולות אשר ננקטו על ידי התובע בנוגע לתביעה ולהליכי ההוצל"פ נגד הבנק המזרחי, נראה כי התובע תבע בפריט 181 במוצג 249 סך של 2,500 ₪ בלבד בגין הגשת התביעה, וכן 301 ₪ בגין אגרה, 5,735 ₪ בגין הגשת תגובה עבור 25 שעות עבודה לפי 50$ לשעה ו- 530 ₪ עבור כל אחת מארבע בקשות שהגיש. הנתבעים, לעומת זאת, מציינים בתיאור פריטים 198-181 בכתב התביעה שכנגד כי אין לשלם דבר בגין כל אחת מהפעולות הנ"ל, לרבות שכר טרחת עו"ד, משום שלטענתם כאמור התביעה הוגשה ללא רשות וללא הסכמה מראש.

בסיכומי הנתבעת נטען כי התעריף המינימאלי בהפחתת 25% יוצא 750 ₪. משלא הסדיר התובע מראש שכר טרחת עו"ד מוסכם בכתב, ואף לא הוכיח כי התביעה הוגשה על דעתה של הנתבעת, וכן על רקע כל האמור לעיל, הנני קובע כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בהתאם לתעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין בהפחתת ההנחה בשיעור של 25% - אותו הסדר יחיד שהיה ידוע לנתבעים מראש. לו היה התובע מסדיר עם הנתבעת מראש תעריף שעתי מוסכם בגין הטיפול בתיק, וכן מבהיר לנתבעת מראש כי שכר טרחת עוה"ד שיידרש עשוי להיות גבוה מהסכום שנתבע, ואף להגיע לסכום שהוא פי חמש מסכום התביעה (כשבסיכומי הנתבעת אף נטען כי התובע דורש 61,462 ₪), אזי ניתן היה לקבל את התביעה בגין הטיפול בתיק זה בסכום שדרש התובע, אולם כאמור לעיל, לא כך היו פני הדברים.

1. לאור זאת, הנני קובע כי בגין הגשת התביעה נגד בנק המזרחי היה על הנתבעת לשלם לתובע 750 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. לפי ההסכם היה על הנתבעת לשלם מחצית מסכום זה ביום הגשת התביעה, קרי 375 ₪ ביום 24/5/05 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם, ו- 375 ₪ נוספים מיום 24/11/05 ועד למועד התשלום בפועל.
   
   בהעדר התייחסות פרטנית בחוות הדעת מטעם התובע ובסיכומים מטעמו לסכומים שיש לשלם בגין פעולות נוספות בתיק הנ"ל מעבר לשכ"ט עוה"ד בגין הגשת התביעה, כגון הגשת בקשות, תגובות וישיבות נוספות, ובהמשך לקביעה דלעיל, אין לקבל את תביעת התובע לשכ"ט עו"ד על בסיס שעות לצורך טיפול בבקשות, בתגובות ובישיבות הנוספות. התובע ציין כי התעריף המינימלי המומלץ הוא 530 ₪, ואין נתון מקביל בתיאור פריטי הנתבעים בנוגע לתעריף לתשלום בגין פעולות שננקטו במסגרת התביעה כנגד בנק המזרחי. לפיכך, הנני מקבל תעריף זה של 530 ₪ עבור כל אחת מחמש הפעולות שביצע התובע לפי הפירוט שבפני בית המשפט, בהפחתת 25%.
2. יוצא, אם כן, כי היה על הנתבעת לשלם לתובע בגין הפעולות הנוספות שביצע סך של 1,987.50 ₪ בתוספת מע"מ. על רקע הקביעות דלעיל לעניין חישוב מועד הפרשי ההצמדה והריבית, כאשר מדובר בתביעה לשכר טרחת עו"ד ראוי, הנני קובע כי היה על הנתבעת להוסיף בגין הסכום הנ"ל של 1,987.50 ₪ הפרשי הצמדה וריבית מיום חיוב הפעולה האחרונה, קרי מיום 11/12/05 (כמפורט בפריט 198 במוצג 249) ועד למועד התשלום בפועל. אמנם ייתכן שהתובע ביצע פעולות נוספות בתיק, אך בהעדר התייחסות פרטנית של התובע לכך אף במוצג 249 הנ"ל, אין מקום לקחת זאת בחשבון, וגם החיוב בגין הפריטים הנוספים הנ"ל הוא לפנים משורת הדין, בהעדר פירוט מספיק בעניין זה בסיכומי התובע.
3. כמפורט לעיל, בערכים נומינליים היה על הנתבעת לשלם לתובע בגין הגשת התביעה נגד בנק מזרחי ובגין הפעולות הנוספות סך כולל של 2,737.5 ₪, ובתוספת מע"מ סך של 3,148.12 ₪.
   התובע עצמו מתייחס לכך שגבה סך של 23,038 ₪ בגין הטיפול בתביעה נגד בנק המזרחי, שכן הפחית מ- 61,462 ₪ (52,000 ₪ יחד עם התוספות כנ"ל) סך של 23,038 ₪ והגיע לסכום התביעה, 38,424 ₪, כמפורט בסע' 381ג' לכתב התביעה. אם נקזז סכום זה של 23,038 ש"ח מהחיובים בגין שכ"ט עוה"ד הנ"ל בסך של 3,148.12 ₪, תתקבל יתרת זכות לטובת הנתבעת בסך של 19,889.87 ₪ בערכים נומינליים, כשיש לצרף לסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית מיום 24/11/05 (מועד אשר מופיע בפריט 193 ונבחר בהעדר פירוט מספיק בסיכומי הצדדים) ועד למועד התשלום בפועל.
4. לפיכך, יש לדחות את תביעתו של התובע אשר הוגשה כנגד שלושת הנתבעים בגין שכר טרחת עו"ד עבור הטיפול בהליכים השונים נגד בנק המזרחי, לקבל את התביעה שכנגד לגבי שכר הטרחה בגין הליכים אלה, ולחייב את התובע לשלם לנתבעת סך של 19,889.87 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 24/11/05 ועד למועד התשלום בפעול.

ת"א 112529/97 תביעת הנתבעת נגד השוכרים בבית משפט השלום בתל אביב והטיפול בתביעה בערכאות הנוספות

1. מדובר בתביעה על סך 1,000,000 ₪ שהוגשה על ידי התובע עבור הנתבעת נגד שוכרים אשר שכרו נכס מהנתבעת.
   
2. התובע הגיש חשבון שכ"ט מיום 21/12/05 ובו דרש לקבל סך של 131,000 ₪ עבור טיפולו בתיק הנ"ל, וכך עולה גם מסיכום ישיבה שנערכה בין הצדדים בעניין זה. ביום 30/3/06 נשלח מכתב דרישה לקבלת הסך של 131,000 ₪ הנ"ל, לצורך סילוק שכר הטרחה. בסע' 3 למכתב ישנה התייחסות מפורשת לכך שפסק הדין חלוט, משום שהערעור שהוגש לבית המשפט העליון נדחה. ביום 25/4/06 שלח התובע מכתב תזכורת לתשלום הסכום הנ"ל, ולאחר מכן ביקש זאת במכתב נוסף מיום 12/6/06 שבו ציין בסע' 12 כי יש להעריך את פועלו, שכן גבה סך של 10,500 ₪ מבנק המזרחי והעבירו לנתבעת במקום לקזז סכום זה מחובה של הנתבעת בסך של 131,000 ₪.
3. במכתב מיום 21/5/07 אשר נשלח לנתבעת מפנה התובע למכתבו מיום 21/12/05 ולדרישתו לקבלת הסך של 131,000 ש"ח הנ"ל, וכן מתייחס לפעולות נוספות אשר נקט בתיק של בית המשפט העליון, תוך הפניה למכתב אחר מיום 20/11/06. בהמשך המכתב מציין התובע כי הדרישה לקבלת 131,000 הש"ח הופכת לחשבון זמני שאותו יש לשלם, ולאחר שיתקבל פסק דין נוסף וחלוט של בית המשפט העליון, יישלח חשבון משלים. במכתב נוסף נטען כי ביום 3/5/07 ניתן פסק דין סופי של כב' השופטת מרים נאור אשר דוחה את הערעור, ועל כן מוגש חשבון סופי הכולל את הסכומים הבאים: סך של 131,000 ₪ בגין יתרת החוב לפי המכתב מיום 21/12/05, 36,289 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד עבור הטיפול בהליך בבית המשפט העליון וכן הוצאות נוספות בגין ריבית פיגורים ומע"מ, ובסה"כ סך של 197,097 ₪.
4. בסע' 377 לכתב התביעה נטען כי משדחתה הנתבעת את חשבון התובע לפי המכתב מיום 21/12/05, אזי יש לפסוק לטובתו שכר טרחת עו"ד ראוי. לשיטתו, מדובר ב- 750 שעות עבודה לפי שכר שעתי של 175$ לשעה, ומכאן שמדובר בחוב בסך של 525,000 ₪ אשר בתוספת ריבית והפרשי הצמדה עומד על סך של 611,625 ₪. לחלופין נתבע סכום הנובע מהחוב הנטען במכתב מיום 21/5/07, קרי הסך של 197,097 ₪ הנ"ל.
   
5. ממכתבו של התובע מיום 21/5/07 הנ"ל עולה שגם הוא סבר כי התעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין מהווה בסיס לחישוב לשכר הטרחה המגיע לו, ואשר עמד על הפרק באותה תקופה. כמו כן וכפי שפורט לעיל, משידע התובע שמדובר בחברה ממשלית ולא טרח להסדיר את שכר טרחתו מראש, אזי בנסיבות העניין ובהמשך לקביעות בפסק דין זה לעיל, יש לקבוע את שכר הטרחה על בסיס התעריף המינימאלי המומלץ, בהפחתת ההנחה בשיעור של 25% הנ"ל.
6. לפיכך ובהמשך לקביעות הקודמות לענין זה, הנני דוחה את התביעה לתשלום שכ"ט עו"ד לפי שעות בגין הטיפול בת"א 112529/97 על גלגוליו, קרי החלופה הראשונה בסך של 525,000 ₪ הנ"ל.
   
7. לפי סעיף 379 לכתב התביעה, התביעה החלופית של התובע בגין הטיפול בת"א 112529/97 על כל גלגוליו היא לקבלת שכר טרחה בסך של 131,000 ₪ בצירוף תוספות שונות כמפורט בסעיף הנ"ל, ובסך הכל סך של 221,968 ₪.

1. על פי פריט 21 במוצג 249 שצורף לכתב התביעה, התובע שיערך את סכום התביעה שהוגשה ביום 28/12/97 על סך 1,000,000 ₪ לסך כולל של 1,672,146 ₪ נכון ליום 14/4/99, ועל כן הגיע לשכ"ט עו"ד בסך של 73,215 ₪ לפי התעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין. ליד פריט 32 למוצג 249, ישנה התייחסות לשכ"ט עוה"ד שיש לשלם לתובע בגין ההליך בבית המשפט המחוזי - מחצית מהסך של 73,215 ש"ח הנ"ל, קרי סך של 36,608 ₪ נכון ליום 15/8/99. בגין הטיפול בהליך בבית המשפט העליון, נטען כי יש לשלם לתובע מחצית מהסך של 36,608 ₪ שהגיע לו עבור ההליך במחוזי, דהיינו סך של 18,304 ₪. מכאן שעבור הטיפול המשפטי הכולל בשלוש הערכאות, למעט חיובים בגין בקשות ביניים וישיבות נוספות, מגיע לתובע לטענתו סך של 128,127 ₪. מהתחשיב הנ"ל אפשר להסיק, אם כן, כי במכתב מיום 21/12/05 דרש התובע תשלום בסך של 131,000 ₪ כולל הכל, וכך עולה גם מהתכתובת עם התובע עד ליום 12/6/06.
2. מנגד טוענת הנתבעת כי יש לשלם לתובע שכר טרחה בהתאם לתעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין ולהפחית 25% מסכום זה. בנוגע לתביעה שהוגשה בבית המשפט השלום נטען שיש לשלם שכר טרחה בסך של 44,468.40 ₪, שמהם יש להפחית 25%, ועל כן מדובר בסך של 33,351 ₪ כשפסק הדין בתיק ניתן ביום 14/4/99. משהוגש ערעור לבית משפט המחוזי בתל אביב ביום 15/8/09, אזי לטענת הנתבעת יש לשלם 50% מהסכום ששולם בגין הערכאה דלמטה ולהפחית 25%, דהיינו סך של 16,675.65 ₪, ובהפחתת 25%, סך של 12,506.73 ₪. לענין הבר"ע בבית המשפט העליון ולפי פריט 141 לנספח החיובים שהוגש על ידי הנתבעת, נכון ליום 8/10/03 עומד שכ"ט עוה"ד בגין הבר"ע שהפכה לערעור על סך של 5,810 ₪, ובהפחתת 25%, סך של 4,357.50 ₪. בפריט 163 ישנה התייחסות לבג"צ בבית המשפט העליון, ולחיוב שאישרה הנתבעת בסך של 8,270 ₪ נוספים, ולאחר הפחתת 25%, סך של 6,202.50 ₪ נכון ליום 21/2/05. מעבר לכך ישנה התייחסות מטעם הנתבעת לחיובים נוספים אשר מגיעים לתובע בגין ישיבות ובקשות שונות, כאשר הסכומים נעים בין 330 ₪ ל- 390 ₪ לכל פריט.

אין תחשיב מטעם הנתבעים לגבי שכר הטרחה הכולל בגין כל בקשות הביניים והישיבות הנוספות, אך על בסיס הסכומים שפירטו הנתבעים, מדובר בשכ"ט עו"ד כולל בסך של 60,827.73 ₪ בערכים נומינליים.

1. לגבי ההליך בבית משפט השלום בלבד מגיעים הנתבעים לסך של 44,468.40 ₪ לפני הנחה, מבלי לקחת בחשבון שכר בגין ישיבות נוספות ובקשות ביניים, וללא תוספת בגין הפרשי הצמדה וריבית. לעומת זאת, התובע מגיע לסך של 73,215 ₪ עם הפרשי הצמדה וריבית ללא ההנחה, וללא חיובים בגין בקשות ביניים וישיבות נוספות.
2. לא היה מקום לשערך את סכום התביעה כפי שעשה התובע בטרם חישוב שכ"ט עוה"ד בערכים נומינליים. יצוין כי המומחה מטעם התובע, עו"ד וסרצוג, לא התייחס כלל לאופציה של קביעת שכר טרחת עו"ד לפי התעריף המינימאלי המומלץ, ואף לא לשאלה האם יש להוסיף לתעריף בגין כל ערכאה הפרשי הצמדה וריבית בהתאמה וממתי. מנגד, בחוות דעתו של עו"ד אשר אקסלרד מטעם הנתבעים ישנה התייחסות לקביעת שכ"ט עו"ד בערכים נומינליים בסך של 44,468.40 ₪ לפני ההנחה, ולאחר הנחה בשיעור של 25% הנ"ל, סך של 33,351 ₪ בגין התביעה אשר התנהלה בבית המשפט השלום.
   
3. על רקע כל האמור לעיל, ולאחר שנקבע כי יש להחיל על הצדדים את הוראות ההסכם ותנאיו, קרי תשלום לפי התעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין בהפחתת הנחה בשיעור של 25%, יש לקחת את סכום הבסיס הנכון של שכר טרחת עוה"ד בגין ההליך בבית המשפט השלום, ומנתון זה לקבוע את שכ"ט עו"ד בערכים נומינליים בקשר לערכאות הנוספות. לפיכך, עבור התביעה שהוגשה בבית המשפט השלום, יש לשלם סך של 33,351 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, עבור ההליך בבית המשפט המחוזי יש לשלם סך של 16,675.5 ₪ ועבור הליך הערעור בבית המשפט העליון יש לשלם סך של 8,337.75 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כפי שייקבע להלן. בית המשפט אינו מוצא לנכון לבצע הפחתות נוספות של 25% בעת חישוב שכר הטרחה עבור ההליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, שכן שכר טרחת עוה"ד בסך של 33,351 ₪ בגין ההליך בבית משפט השלום כבר מגלם הנחה בשיעור זה.
   
4. כאמור לעיל, התובע לא טרח לסכם עם הנתבעת מראש מה גובה שכ"ט עוה"ד שהוא זכאי לקבל בגין טיפולו בתיק בכל אחת משלוש הערכאות, וביקש לקבל שכר טרחת עו"ד רק בתום ההליך כולו, וכמעט לאחר כל גלגוליו. על פי תנאי ההסכם מיום 1/12/95, אשר כאמור נקבע כי יחולו גם על הטיפול בת"א 112529/97 על כל גלגוליו, יש לשלם בכל תיק מחצית משכר הטרחה עם הגשת כתב התביעה, ואת המחצית השניה לאחר הגשת סיכומים.
5. אין בסיכומי התובע התייחסות ספציפית או פירוט מספיק על מנת לקבוע מועדים לקביעת הפרשי הצמדה וריבית בגין שכר טרחת עוה"ד. אי לכך ייעזר בית המשפט במועדים המפורטים במוצג 249 מטעם התובע ובמוצג המקביל מטעם הנתבעים, ויקבע את המועד לתשלום הפרשי הצמדה וריבית בהתאם ליום החיוב בגין כל פריט.

לפיכך הנני קובע כי בגין הסך של 33,351 ₪ עבור שכ"ט עו"ד בבית המשפט השלום, ובהעדר פירוט לגבי מועד הגשת התביעה ומועד הגשת הסיכומים, יתוספו הפרשי הצמדה וריבית (בהתאם לפריט מס' 21) מיום 14/4/99. סך של 16,675.5 ₪ בגין ההליך במחוזי יחולק כך שלמחציתו, בסך של 8,337.75 ₪, יתוספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 28/12/98 (נספח 46 לכתב התביעה) ולמחצית השניה, בסך של 8,337.75 ₪, יתוספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 15/8/99 (פריט 32). סך של 8,337.75 ₪ בגין הליך הערעור לבית המשפט העליון יחולק כך שלמחציתו, בסך של 4,168.87 ₪, יתוספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 8/10/03 (פריט 141) ולמחצית השניה, בסך של 4,168.75 ₪, יתוספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 3/5/07.

חיובים בגין ישיבות נוספות, בקשות ביניים ותגובות במסגרת תיקי ת.א. 112529/97

1. נוסף על הסכום הכולל הנ"ל אשר נפסק בגין שכ"ט עו"ד, זכאי התובע לקבל על פי ההסכם מיום 1/12/95 שכ"ט עו"ד בגין כל ישיבה נוספת ובגין כל בקשת ביניים בכל אחת משלוש הערכאות הנ"ל, וזאת בהתאם לתעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, בהפחתת הנחה בשיעור של 25%, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
   
2. בסע' 35 לסיכומי התובע נטען כי אין היגיון בחיוב 530 ₪ פחות 25% עבור בקשה שבגינה קיבלה הנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪, אך אין בסיכומי התובע התייחסות מפורטת לשכר טרחת עוה"ד שיש לשלם בגין חיובים נוספים אלו. כך אין התייחסות למספר הפעולות שנעשו בסה"כ, מתי נעשו ומה הסכום הכולל שיש לשלם בגינן לשיטתו של התובע. בהעדר פירוט מספיק בסיכומי התובע בנוגע לחיובים עבור פעולות אלה, יש לדחות את תביעתו בגין אותם חיובים נוספים.
3. יובהר, בהמשך לקביעות קודמות בפסק דין זה, כי משלא טרח התובע לסכם עם הנתבעת מראש את שכר טרחת עורך הדין שישולם לו בגין כל פעולה, אזי אף אילו היה בית המשפט פוסק שכ"ט עו"ד בגין אותן פעולות, היה מקום לחשב זאת בהתאם לתעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין בהפחתת הנחה בשיעור של 25%.
4. במוצג 249 אשר צורף לכתב התביעה של התובע מופיעים 199 הפריטים אשר בגינם מבקש התובע לקבל שכר טרחת עו"ד, לרבות פעולות שנעשו בת"א 112529/97 על גלגוליו. אותם 199 פריטים הנ"ל כוללים: 60 חיובים על סך 530 ₪ כל אחד בגין הגשת בקשות, חיובים בגין שתי בקשות נוספות שעבורן ביקש התובע לקבל שכר טרחת עו"ד על בסיס שעתי, חיובים בגין שבע תגובות אשר אף הן משוערכות לפי שכר טרחת עו"ד לשעה, חיוב בגין ערעור על החלטת רשם, חיוב בגין עיקרי טיעון אשר הוגשו בבית המשפט המחוזי וחיוב בגין שכר טרחת עורך הדין שהתובע סבור כי הוא זכאי לקבל בגין הטיפול בתביעה עצמה - שכר טרחה ששיעורו נקבע בפסק דין זה לעיל.
   
   בתיאור פריטי החיובים מטעם הנתבעים ישנה התייחסות ל- 36 בקשות/ תגובות לפי סך של 397.50 ₪ כל אחת, 10 בקשות/תגובות לפי 390 ₪ כל אחת ו- 12 בקשות/תגובות לפי סך של 330 ₪ כל אחת. כמו כן נטען כי אין לשלם סכומים נוספים בגין בקשות ותגובות נוספות, וביניהן 7 בקשות/תגובות הקשורות לתביעה נגד בנק המזרחי הנ"ל.
5. במוצג 249 הנ"ל מטעם התובע אין הבחנה בין התעריפים השונים שנקבעו בתעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין בגין כל פעולה בכל אחת מהערכאות השונות, ואף לא בוצעה הפחתה של ההנחה בשיעור 25%. כמו כן כאמור אין בסיכומי התובע פירוט כלשהו בנוגע לסכום שיש לשלם לתובע בגין הפעלות הנ"ל, אם יקבע בית המשפט שיש לשלם שכר טרחת עו"ד בהתאם לתעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין. מנגד וכאמור לעיל, הנתבעים לא הכירו בכל הבקשות והתגובות שהיה עליהם להכיר בהן, אם כי יוצא שההפרשים לא גדולים. לאחר הפחתת הפעולות שבהן הכיר בית המשפט במסגרת התביעה של בנק המזרחי כנ"ל, נותרו 62 בקשות/ תגובות לפי הפירוט של התובע לעומת 58 חיובים לפי הפירוט של הנתבעים. לאור כל האמור לעיל, אם ננסה להעריך בדרך של אומדן את הסכום שהיה על הנתבעת לשלם בגין הפעולות הנוספות הנ"ל, ניתן להגיע לחיוב ממוצע בסך 382.24 ₪ לפריט, ואם נכפיל חיוב זה במספר הפעולות שפירט התובע במוצג 249 הנ"ל, יתקבל סך של 23,699 ₪.

התובע ציין בפריט 75 חיוב בסך של 3,441 ₪ בגין הגשת ערעור על החלטת רשם על בסיס 50$ לשעה, וחיוב בגין הוצאות אגרה, ואילו הנתבעים התייחסו לפריט זה כאל בקשה שבגינה יש לשלם סך של 397.50 ₪ בתוספת 600 ₪ בגין הוצאות. פריט זה כבר נלקח בחשבון בעת חישוב הסך של 23,699 ₪ הנ"ל. כמו כן ביקש התובע בפריט 151 לקבל סך של 18,304 ₪ בגין הגשת עיקרי טיעון, בעוד הנתבעים ציינו כי פריט זה כלול בשכ"ט עוה"ד בגין הליכי הערעור, ועל כן אין להוסיף סכום נוסף, ואכן לא היה מקום לשלם לתובע סכום נוסף ונפרד בגין הגשת עיקרי הטיעון.

1. החיוב בסך של 23,699 ₪ מתייחס לבקשות, תגובות וישיבות נוספות החל מיום 27/1/98 ועד ליום 11/12/05. היות שמדובר בשכר טרחת עורך דין ראוי, ניתן היה לקבוע בדרך של אומדן ועל בסיס התאריכים המופיעים במוצג 249, כי יש לצרף לחיוב בסך 23,699 ש"ח הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/7/02 ועד למועד התשלום בפועל [1/7/02 הוא התאריך שבין ה- 23/6/02 (התאריך של פריט מספר 84 שהוא הפריט ה- 31 מבין 62 הפריטים הנ"ל) לבין 8/7/02 (התאריך של פריט מספר 90 שהוא הפריט ה- 32 מבין 62 הפריטים]. המומחה מטעם הנתבעים קבע בחוות דעתו שיש מקום להוסיף חיובים אילו לשכר טרחתו של התובע אולם, כאמור לעיל, ובהעדרפירוט והתייחסות מספקת בסיכומי התובע, בית המשפט אינו מקבל סכום זה לחיוב בפועל.
2. פריטים מס' 163 ו- 165 מתייחסים לחיוב בגין הליך בג"צ, כאשר נתבעים סך של 8,270 ₪ בגין הליך הבג"צ ו- 2,900 ₪ נוספים עבור בקשה ובסה"כ 11,170 ₪. הנתבעים, לעומת זאת, מפחיתים מ- 8,720 הש"ח הנ"ל 25%, ועל כן מגיעים לסך של 6,205.50 ₪ בתוספת 390 ₪ בגין הבקשה. על פי קביעות בית משפט זה דלעיל, ניתן היה לקבל את טענות הנתבעים לעניין החיוב הנ"ל, ולחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,595.50 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2/3/05 כמצוין בפריט 165 הנ"ל ועד למועד התשלום בפועל.
   
3. לסיכום, לפי תנאי ההסכם ולקביעות בפסק דין זה, יש לשלם לתובע בגין ת.א. 112529/97 על כל גלגוליו את הסכומים שלהלן:

סך של 33,351 ₪ בגין ההליך בבית המשפט השלום (בהתאם לפריט מס' 21) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14/4/99 ועד למועד התשלום בפועל;

סך של 16,675.5 ₪ בגין ההליך בבית המשפט המחוזי, שמתוכו סך של 8,337.75 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 28/12/98 (נספח 46 לכתב התביעה) ועד למועד התשלום בפועל והמחצית השניה בסך של 8,337.50 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15/8/99 (לפי פריט מס' 32), ועד למועד התשלום בפועל;

סך של 8,337.75 ₪ בגין הליך הערעור בבית המשפט העליון, שמתוכו סך של 4,168.75 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8/10/03 (לפי פריט מס' 141) ועד למועד התשלום בפועל, והמחצית השניה בסך של 4,168.75 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 3/5/07 ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן יש להוסיף חיוב בסך של 6,595.50 ₪ בגין הליך הבג"צ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2/3/05 ועד למועד התשלום בפועל.

אילו היה בית המשפט פוסק לתובע שכר טרחה בגין פעולות נוספות, אזי היה מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בנוסף לסכומים הנ"ל סך של 23,699 ₪ בגין בקשות, תגובות וישיבות נוספות בת"א 112529/97 על כל גלגוליו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/7/02 ועד למועד התשלום בפועל. אולם כאמור לעיל, אין מקום לפסוק סכום זה בפועל בשל העדר פירוט מספיק בכתבי הטענות ובסיכומי התובע.

1. בסע' 23 ו- 24 לסיכומי הנתבעים ישנה התייחסות מפורשת לסך של 45,302 ₪ ששולם לתובע בגין שכ"ט עו"ד עבור הטיפול בתביעת אדמנור הנוספת, קרי בת"א 112529/97 הנ"ל, ונטען כי הסכום הנ"ל שולם בעקבות מכתבו של התובע מיום 20/7/99 (נ/3) שבו דרש שכר טרחה בהתאם לתעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין בהפחתת 25%. התובע לא התייחס לכך בסיכומיו ולא סתר זאת.

סיכום כולל

1. כעולה מהקביעות עד כה, שולם לתובע ביתר סך של 450 ₪ כפי שנקבע בסע' 37 לעיל (בגין ע"א 3185/05), וכן סך של 19,889.87 ₪ כפי שנקבע בסעיף 46 לעיל (בגין התביעה נגד בנק המזרחי), כשבערכים נומינליים מדובר בסך של 20,339.87 ₪. כמו כן כאמור לא נסתר כי התובעת שילמה לתובע סך של 45,302 ₪ כמפורט בסע' 70 לעיל (בגין ת"א 112529/97). מכאן שיש לזקוף לזכותה של הנתבעת תשלומים בסך כולל של 65,641.87 ₪ בערכים נומינליים, כשמנגד כאמור חיוביה של הנתבעת בגין ת"א 112529/97 על גלגוליו מסתכמים בסך של 58,364.25 ₪ ללא הפעולות הנוספות שביצע התובע בהליכים הנ"ל, בתוספת סך של 6,595.50 ₪ בגין הליך הבג"צ, בסה"כ מדובר בסך של 64,959.75 ₪ בערכים נומינליים לטובת התובע. יוצא אם כן כי מדובר בהפרש זעום בסך של 682.12 ₪ לטובת הנתבעת בערכים נומינליים בלבד.
2. בסיכומי הנתבעים אין התייחסות לסכומים ספיציפיים נוספים אשר שולמו אלא הוקדש סעיף בודד וקצר ל"תביעה שכנגד", סע' 66, שבו נטען בצורה כללית ובלתי מפורטת כי שילמו סך של 250,233 ₪ ביתר. סכום זה כולל גם את הסך של 180,000 ₪ אשר שולם בהסדר ואשר לא היה מקום להביאו בחשבון לצורך תביעה זו. עם זאת, לו היה בית המשפט מקבל את התביעה בגין הפעולות הנוספות הנ"ל בסך של 23,699 ₪ על יסוד נספחים שצורפו לכתבי הטענות ללא טיעון מספיק בגוף הסיכומים, היה מקום להתייחס גם לתשלומים נוספים אשר שולמו ולו לכאורה על ידי הנתבעת לתובע בנוסף לתשלומים בסך של 115,500 ₪, 23,100 ₪ ו- 45,302 ש"ח הנ"ל אשר הוכרו על ידי בית המשפט בפסק דין זה. מדובר בתשלומים נוספים כעולה מתוך "דו"ח חישוב ריבית משפטית" שצורף לכתבי הטענות של הנתבעת ושסכומם עולה על הסך שנקבע בגין פעולות נוספות בסך של 23,699 ₪ הנ"ל בערכים נומינליים.
   
3. בסעיף 31 לסיכומי התובע נטען כי למעשה אין בראיות ההגנה פירוט מדויק ונפרד בתצהיר מה מגיע לתובע עבור השירותים שסיפק לנתבעים, ומהם סכומי הזכות שיש לשלם לו לרבות סכומי הריבית וההצמדה. לטענת התובע, "הכל מבולבל ושגוי" ו- "לא ניתן לבסס פסק דין כלשהו על בסיס ראיות הנתבעים", ומכאן שלשיטתו דין התביעה להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות. בסעיף 36 משבח התובע את העבודה החשבונאית "המדהימה" שעשה לביסוס חישוביו, כשהוא מוסיף וטוען כי "ניתן לראות פירוט קרנות, פירוט ריבית והצמדה, פירוט זיכויים המגיעים לנתבעים, פירוט ריבית והצמדה על הזיכויים לנתבעים לרבות זיכויים של 15 ₪ לגבי כסף של הוצאות שנשאר ימים בודדים בכיס התובע !!!".
4. ואולם, כפי שנקבע לעיל, חוות הדעת של המומחה מטעם התובע לא התייחסה כלל לאפשרות של קביעת שכר טרחת עו"ד בהתאם לתעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, אלא התבססה כולה על הטענה כי מגיע לתובע שכ"ט עו"ד ראוי בהתאם ל- 175$ לשעה - טענה אשר נדחתה. גם מתוך סיכומי התובע אין אפשרות לקבוע הפרשי הצמדה וריבית בגין הסכומים השונים לתשלום אשר נקבעו על יסוד ההסכם מיום 1/12/95, ואף לא ניתן לקבוע מה היקף התשלומים אשר שולמו בפועל יחד עם רכיב הפרשי ההצמדה והריבית. כמו כן אין בסיכומי התובע התייחסות לכל התשלומים אשר נטען כי שולמו לתובע בפועל לפי הדוחות אשר צורפו לתצהירי הנתבעים.
5. מנגד, גם הנתבעים לא הציגו בכתבי הטענות ובסיכומים מטעמם פירוט כנדרש לגבי התשלומים ששולמו בפועל יחד עם חישוב הפרשי הצמדה וריבית בהתאם.
   
6. אגב הקביעות אשר נקבעו בפסק דין זה, ניתן היה לשקול הגשת תחשיבים נוספים מטעם הצדדים על מנת להגיע לסכומים מדוייקים יותר יחד עם התוספות בגין הפרשי ההצמדה והריבית. ואולם, מאחר שמדובר בשכר טרחת עורך דין ראוי, והיות שעל פני הדברים הפערים לחיוב או להחזר אינם משמעותיים, סך של 682.12 ₪ בערכים נומינליים לטובת הנתבעת ומבלי לקחת בחשבון הפרשי הצמדה וריבית בגין כל החיובים וכל התשלומים, כשאף אחד מהצדדים לא הציג בפני בית המשפט פירוט ותחשיבים כנדרש, בית המשפט סבור שבנסיבות הענין יש לסיים את ההליך עם מתן פסק דין זה ובהתייחס לתביעה ולתביעה שכנגד.
   
   סוף דבר
   
7. לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה העיקרית ואת התביעה שכנגד וכל צד ישא בהוצאותיו ובשכר טרחתו.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' בניסן תשע"ג, 19 במרץ 2013 בהעדר הצדדים.