פסק דין

עובדות

1. התובעת, ילידת 29.2.1972, מנהלת חשבונות במקצועה, נפגעה בתאונת דרכים ביום 21.9.2008 (להלן: "התאונה"). התאונה הוכרה כתאונת עבודה. ממקום התאונה הובהלה התובעת לחדר מיון, שם נבדקה ושוחררה לביתה עם מתלה ליד והמלצה למנוחה. בהעדר מזור לכאביה, טופלה בכדורים, פיזיוטרפיה, דיקור סיני וכירופרקטיקה.

2. הצדדים אינם חלוקים בשאלת הכיסוי הביטוחי, המחלוקת היא בשאלת גובה הנזק בלבד.

הנכות הרפואית

3. מטעם בית המשפט מונה ד"ר דרור, כמומחה בתחום האורטופדי (להלן: "המומחה"), אשר קבע בחוות דעתו כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 37(5)א' לתקנות המל"ל, בגין הגבלת תנועות עמוד שדרה צווארי. המומחה לא זומן להחקר על חוות דעתו, ועל כן אני מאמצת את קביעתו בדבר שיעור הנכות הרפואית (גם המל"ל קבע נכות בשיעור 10%).

הנכות התפקודית

4. לטענת התובעת, שיעור נכותה התפקודית גבוה משיעור נכותה הרפואית. מאז התאונה היא סובלת מכאבים בצוואר, גב תחתון ובכתף שמאל, המתבטאים בחוסר יכולתה להטות את הצוואר, והירדמות יד ורגל שמאל. הכאבים מחמירים בשינוי מזג אוויר והלילות הפכו לקשים מנשוא. עוד טוענת התובעת שמצבה הרפואי מקשה גם על תיפקודה בעבודה ויוצר קושי בביצוע מטלות הבית, אשר עובר לתאונה היו מוטלות על כתפיה.

5. מנגד, לטענת הנתבעת לתובעת לא נותרה נכות תיפקודית. לאחר תקופת אי הכושר שבה למקום עבודתה ורק לאחר מספר חודשים, ללא קשר לתאונה ולתוצאותיה, בשל שיקולים כלכליים, בחרה לעוזבו. לאחר מספר חודשים השתלבה התובעת בחברה אחרת, בהיקף משרה גדול יותר, השביחה את שכרה, לרבות תנאים סוציאליים.

6. "הלכה פסוקה היא שהנכות התפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתיפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה, אם כן, להיות זהה או דומה לנכות הרפואית וכך במקרים רבים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה" (ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב(3) 792).

"אחוזי נכות רפואית אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה, אלא הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של הניזוק ובטיב הפגיעה בבריאותו. יש והפגיעה בגופו של הניזוק אינה חמורה כלל אך בגללה אין הוא מסוגל לעסוק במקצועו הקודם, ולהיפך – יתכן והפגיעה היא חמורה, אך בכל זאת מסוגל הניזוק להמשיך בעיסוקו ללא הגבלה" (ע"א 646/77 לוי נ' עמיאל, פ"ד לב(3), 589, 593).

בקביעת הנכות התפקודית יש לקחת בחשבון את נסיבותיו הרפואיות של הנפגע ולבחון האם הנכות הרפואית טומנת בחובה הגבלה תיפקודית בכושרו של הנפגע להשתכר. מקצועו של הנפגע מחד, ומצבו הנפשי ויכולת ההסתגלות שלו מאידך, ישפיעו ללא ספק על קביעת מידת התפקודיות של הנכות שנגרמה לו (ע"א 627/88 ימיני נ' שאבי, מז(4) 155).

7. על פי עדותה הראשית של התובעת, עובר לתאונה עבדה בחברת ד' סדן, תכנון וייצור בע"מ, בהיקף של 6 שעות עבודה ליום ובשכר חודשי ממוצע בסך 4,798 ₪. בתום תקופת אי הכושר, שבה לעבודתה, אך צימצמה את היקף המשרה בשל מגבלותיה ושכרה ירד ועמד על סך 3,389 ₪ לחודש. מעסיקיה של התובעת לא היו שבעי רצון מצמצום המשרה ומתכיפות היעדרויותיה ובסופו של דבר, נאלצה להתפטר ולוותר על פיצוי פיטורין (צורפו תלושי שכר לחודשים מאי עד אוגוסט 2009, נספח ג' לתצהיר התובעת). באוקטובר 2009 התחילה התובעת לעבוד בחברת "מוצרי שום ותיבול דורות, אגח"ש". היקף המשרה כלל תשע שעות עבודה ושכרה הממוצע עמד על 7,048 ₪ (תלושי שכר לחודשים פברואר 2010 עד יוני 2011, נספח ד' לתצהיר התובעת).

בחקירתה הנגדית של התובעת הסתבר שלא פוטרה, אלא התפטרה, בשל תנאי השכר וכי במקום העבודה החדש היא עובדת יותר שעות, משתכרת יותר ומפרישים לה גם לקרן השתלמות.

8. התובעת גם העידה על הקושי בביצוע מטלות הבית ובטיפול בילדיה, ובתמיכה לעדותה העיד גם בעלה בעניין זה.

9. נראה שהתאונה ותוצאותיה לא מנעו מהתובעת להמשיך במסלול חייה המקצועיים וכי לאחר התאונה התובעת עובדת יותר שעות ושכרה השביח. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון את נכותה הרפואית והאפשרות שהגבלותיה יקשו עליה את המשך העבודה בהיקף השעות שהיא עובדת כיום, ואף את אפשרויות התעסוקה המצומצמות יותר באזור הדרום. לכך יש להוסיף את הקושי המסוים והצפוי בביצוע מטלות הבית. נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת ששיעור נכותה התפקודית, כשיעור נכותה הרפואית – 10% ובהתאם לכך, ייערך חישוב הנזק.

גובה הנזק

10. הפסד שכר לעבר

א. בתקופת אי הכושר – עד 21.12.2008

התובעת צרפה אישורי אי כושר למשך שלושה חודשים ממועד התאונה. על פי בסיס שכרה הממוצע המשוערך בניכוי מס בסך 5,232 ₪. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 15,696 ₪. על הסכום הנ"ל יש להוסיף ריבית כדין, מאמצע התקופה.

ב. מתום אי הכושר – 21.12.2008 ועד מועד הפסקת העבודה – יולי 2009

התובעת העידה שלאחר תקופת אי הכושר, נאלצה לשוב לעבודתה, אך לא היה בכוחה לעבוד באותו היקף משרה (התובעת צרפה אישור רופא תעסוקתי, נספח ב' לתצהיר, אשר קבע כי התובעת יכולה לעבוד בהיקף של 5-6 שעות ליום למשך חודשיים). בתקופה זו שכרה הממוצע המשוערך, בניכוי מס ירד, ועמד על סך 4,265 ₪. על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את ההפרש בסך 967 ₪ למשך שבעה חודשים ובסך הכל 6,769 ₪.

ג. מיולי 2009 עד אוקטובר 2009 – התובעת לא הוכיחה שפוטרה, או שיש קשר בין הפסקת עבודתה לתאונה ותוצאותיה. ההיפך הוא הנכון; בחקירתה הנגדית הודתה שלא פוטרה, וכי בין היתר, משיקולים כלכליים רצתה לשנות את מקום העבודה. כך גם עולה מעדותה של אריאלה סדן, אשר העסיקה את התובעת עובר לתאונה. סביר בעיני שבמשך שלושה חודשים מאז התפטרותה, חיפשה מקום עבודה אחר והואיל, וכאמור, אין קשר בין הפסקת העבודה לתאונה, אני דוחה את דרישתה לפיצוי בפריט נזק זה.

ד. מאוקטובר 2009 ועד היום – באוקטובר 2009 החלה התובעת לעבוד בחברת מוצרי שום ותיבול, דורות, אגח"ש. על פי תלושי השכר שצורפו, שכרה השביח משמעותית ועל כן היא איננה זכאית לפיצוי בראש נזק זה.

הפסד שכר לעתיד

11. כאמור, שכרה של התובעת השביח. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון את מגבלותיה הרפואיות והשלכותיהן על עבודתה. תוך התייחסות לנתוני תיק זה, אני פוסקת לתובעת פיצוי גלובלי בסך 109,000 ₪.

הפסד פנסיה

12. על סמך אותם נתונים, אני פוסקת לתובעת פיצוי גלובלי בסך 23,000 ₪ בפריט נזק זה.

עזרת זולת לעבר ולעתיד

13. התובעת העידה על קשייה בביצוע מטלות הבית ובתמיכה לעדותה העיד בעלה. מצד שני, הסתבר שהיות והיא מתגוררת אצל חמותה, ממילא חמותה נושאת בחלק ממטלות הבית. סביר בעיני שבתקופת אי הכושר, נזקקה לעזרה מוגברת ועל כן, אני פוסקת לה פיצוי גלובלי בסך 15,000 ₪ בגין עזרת זולת בעבר. יש להניח שבמהלך השנים מגבלותיה של התובעת יצריכו עזרה, ועל כן, אני פוסקת לה פיצוי גלובלי בסך 70,000 ₪ בגין עזרת זולת לעתיד.

הוצאות

14. התאונה הוכרה כתאונת עבודה וממילא כל הטיפולים הרפואיים מכוסים ע"י המל"ל, ועל כן, אני דוחה את דרישתה לפיצוי בפריט נזק זה.

כאב וסבל

15. בהתחשב בנכותה הרפואית של התובעת והתעוד הרפואי, אני פוסקת לה פיצוי בסך 17,317 ₪ בגין הנזק הלא ממנוי.

סוף דבר

16. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים המפורטים לעיל, בניכוי דמי הפגיעה ומענק הנכות, כשהם משוערכים ונושאי ריבית כדין מיום התשלום. על היתרה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% והוצאות משפט.

ניתן היום, י"ב אלול תשע"ב, 30 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.