התביעה

1. בפניי תביעה שיטרית בסך 39,025 ₪ בגין 4 המחאות (להלן:"ההמחאות"/ "השיקים") אשר הוגשו לביצוע ללשכת הוצאה לפועל בתל אביב בתיק הוצאה לפועל מספרו 01-44306-49-5 כפי שיפורט להלן:- להלן "השיקים".

1. הנתבע – עופר כרמלי (להלן:"הנתבע"/"כרמלי") התקשר בהסכם עם חברת אי.סי.או.אי בשיטת שניידר בע"מ (או בשמה הקודם 'החברה לדעת בארץ דרכיך בע"מ') (להלן:"החברה"/""ICOI) ביום 23.04.09 לקבלת שירותי תכנון ועיצוב שתי סקיצות למוצריו של הנתבע וכן, תכנון וייצור אב טיפוס להיתכנות בלבד (להלן:"ההסכם"/"עסקת היסוד").
2. בתמורה לשירותים הנ"ל מסר הנתבע 6 שיקים שזמני פרעונם עתידיים בסך 9,625 ₪ ובסה"כ 50,000 ₪ בתוספת מע"מ.
3. התובע – בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ סניף 723 (להלן:"התובע"/ "הבנק") תאגיד בנקאי אצלו ניהלה החברה את חשבונה .

ביום 27.04.09 הופקדו על ידי החברה השיקים נשוא פסק דין זה במסגרת פעילותה השוטפת של החברה.

1. תיאור הצ'קים : השיקים ,בחתימת הנתבע, משוכים על שם הנפרעת -חברת אי.סי.או.אי בשיטת שניידר בע"מ . חתימת המושך, נחזית להיות חתימתו של הנתבע-עופר כרמלי ומהווה רישום שמו. השיקים אינם משורטטים ובמובן זה סחירים ואינם כוללים הגבלת סחרות.

בגב הצ'ק חותמת הסבה של הנפרעת : 'אי.סי.או.אי בשיטת שניידר בע"מ'.

הצ'קים חוללו ע"י הבנק הנמשך בצירוף הערה: 'שיק מוחזר ע"י בנק אוצר החייל בע"מ סיבה – נ.ה.ב".

1. ביום 23.02.11 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שקיבלה תוקף של החלטה – לפיה וויתר התובע על חקירתו של העד מר אביב צידון כן הסכימו על ביטול הדיון שנקבע ליום 28.02.11 וכן, על הגשת סיכומי הצדדים בכתב.
2. לאור העובדה כי עסקינן בתביעה בסדר דין מהיר, פסק הדין מנומק באופן תמציתי על פי תקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

תמצית טענות ההגנה-כשלון תמורה מלא .

1. לטענת הנתבע, התקשר עם החברה בהסכם לקבלת שירותי החברה תמורת תשלום, והיא מצידה התחייבה לספק לו תכנון וייצור אב טיפוס תוך פרק זמן של עד 270 ימי עבודה.
2. במעמד חתימת ההסכם ביום 23.04.09 העביר הנתבע שישה שיקים בסך 9,625 ₪ כל אחד שזמני פרעונם עתידיים לפקודת החברה לתאריכים: 26.04.09, 10.06.09, 10.07.09, 10.08.09, 10.09.09, 10.10.09 .
3. לטענת הנתבע, בחלוף למעלה מחודש ימים מחתימת ההסכם, נפרעו שני השיקים הראשונים (26.04.09, 10.06.09), אלא שהחברה טרם החלה במתן השירות כמתחייב מההסכם.
4. לשיטת הנתבע, לאור הפרסומים בעיתונות אודות מצבה הלא יציב של החברה, חשש הנתבע כי החברה לא תעמוד בהתחייבויותיה על פי ההסכם .
5. בסמוך למועד הפרסומים, פנה הנתבע פעמים רבות אל מנהלי החברה לרבות מר יוסף שניידר (להלן:"שניידר") ואל מנהלים נוספים בחברה אך ללא הועיל.
6. לגרסת הנתבע, ביום 15.06.09 , חודשיים לאחר שמסר הצ'קים לחברה ולאחר שנפרעו כבר שניים מבין ששת הצ'קים שנמסרו במסגרת עיסקת היסוד ולאחר שהוסבו צ'קים אלה לתובע , קיבל הנתבע הודעת במסרון (להלן:"ההודעה") אל הטלפון הסלולארי שלו מאת שניידר כדלקמן: "עופר תבטל השיקים ומחר נדבר". בשיחה טלפונית ביום למחרת קבלת ההודעה ,הודה שניידר בפני הנתבע כי אין באפשרות החברה לקיים את ההסכם ביניהם עקב קשיים כספיים.
7. לשיטת הנתבע, ביטל הנתבע את ארבעת השיקים המעותדים שטרם נפרעו על ידי החברה (פירוט השיקים בטבלה דלמעלה ) ,זאת על פי הנחייתו של שניידר, ולאור כשלון התמורה שארע כבר בעת מסירת השיקים לחברה ביום 23.04.09 בטענה שוהחברה מעולם לא יכולה הייתה לספק לנתבע את השירות לו התחייבה בהסכם, והשיקים נלקחו מהנתבע ברמייה.
8. לגרסת הנתבע, התובע לא נתן תמורה כלשהי בעד השיקים.
9. לשיטת הנתבע, התובע ידע אודות מצבה הכלכלי של החברה אליו נקלעה כבר בעת שהשיקים הוסבו אליו על ידי החברה וידע כי אין ביכולת החברה ליתן ערך תמורת השיקים.
10. זאת ועוד, לטענת הנתבע בנסיבות בהן התובע הוא תאגיד בנקאי אצלו ניהלה החברה את חשבונה, ובהיותו הגורם אשר ליווה את פעילותה הפיננסית והכיר את דרך פעילותה העסקית, ידע המשיב בסוף חודש אפריל 09 כי אין כל סיכויי שהחברה תקיים התחייבות שלקחה על עצמה אותה עת.
11. לגרסת הנתבע, בעת הסבת השיקים למשיב, הייתה זכותה הקניינה של החברה בהם פגומה. באשר למהות הפגם , לשיטת הנתבע, מעשה מרמה שבוצע כלפיו נוכח מצבה הכלכלי של החברה. קרי, חדלות פרעון בעת קבלת השיקים הדחויים תמורת שירות שהתחייבה לספק , תוך ידיעה שאין כל סיכוי שתספק שירותים אלו.
12. לטענת הנתבע ,בנסיבות המקרה, לא נתן הבנק התובע ערך לחברה תמורת השיקים שהוסבו אליו עת ידע על הקשיים הכלכליים בהם הייתה נתונה החברה -במועד כה סמוך לקריסתה בפועל .

לחילופין טען הנתבע, כי במידה והבנק נתן ערך בפועל הרי שהתמורה ניתנה על דרך "ניכיון שקים" ולפיכך לא ניתנה במלוא סכום השיקים שסוחרו למשיב אלא כתמורה חלקית בלבד.

תמצית טענות התביעה (כפי שעולה מתצהיר מנהל סניף הבנק מר פריד)

1. לטענת התובע, ניתן ערך תמורת השיקים על דרך העמדת אשראי כנגדם הן -אשראי שהועמד עוד בטרם הופקדו והן אשראי שהועמד לחברה לאחר מכן ובהסתמך עליהם.
2. לשיטת התובע, שיעבדה החברה ביום 11.06.00 את כל השטרות שיופקדו בבנק או כל השטרות שיש או תהיה לחברה זכות בהם ולגביהם , להבטחת האשראי שיועמד לחברה בבנק.
3. לטענת הבנק, בשיעבוד השטרות שהופקדו בחשבון לטובת הבנק , לרבות השיקים נשוא התובענה דנן – יש לראות ערך שנתן הבנק תמורת השטרות אשר מסר הנתבע לחברה והופקדו על ידה בחשבונה באשר שימשו ערובה לחיובי החברה לבנק.
4. לגרסת התובע, לא ידע הבנק כי החברה מצויה בקשיים כלכליים .

אילו הייתה לבנק ידיעה מוקדמת שעיסקה שתמורתה ניתנו שיקים לא תצא לפועל – היה הבנק נמנע מלהעמיד אשראי מראש.

1. לגישת התובע, במועד הפקדת השיקים – 27.04.09 -התנהל חשבון החברה באופן תקין ,ללא כל אירועים חריגים. על רקע זה הניח הבנק כי השיקים ייפרעו ולא צפה קושי בעמידת החברה בהתחייבויותיה על פי עסקת היסוד במסגרתה נמסרו השיקים לרבות למועד פירעונם.
2. לטענת התובע, בנוסף לחשבון החברה שהתנהל בבנק. ניהל בעל החברה (להלן:"שניידר") חשבון פרטי, אף הוא אצל התובע.
3. האשראי שהעמיד לחברה התבסס, על פיקדונות כספיים שהיו הן בחשבון הפרטי של שניידר והן בחשבון החברה. לרבות ערבות בעלים וכן שוברי אשראי וממסרים שהופקדו ,בגינם ניתן אשראי שוטף.
4. לגרסת התובע מאחר והבטוחות לחובות החברה היו בין היתר - פיקדונות כספיים שהועמדו בחשבון הפרטי, הרי שהבנק התייחס אל שני החשבונות, בהתאם להוראות בנק ישראל לעניין מסגרת אשראי, כמקשה אחת.
5. לשיטת התובע, הבנק לא החשיב את סכום השיקים שמשך הנתבע כצד ג' כביטחון שווה ערך לביטחון של פיקדון כספי, אלא התייחס אליהם לצורכי "בטחון " רק כשיקים סחירים וגם אז רק בחלק מערכם, וזאת בהתאם לסיכון העסקי שהעריך ללקוח.
6. לגישת התובע, לקח את השיקים כבטוחה בשיעור של כ- 70% מערכם. אלא שאין בכך כדי לגרוע מטענת התובע כי ניתן תמורה תמורת השיקים נשוא פסק דין זה , בין אם באשראי קודם ואם באשראי עתידי, שכן גם בהתחשב בכל השיקים הסחירים שנמשכו על ידי צידי ג' בהם אחז הבנק, עדיין סכומם במצורף לפיקדונות ששימשו לביטחון, היה נמוך מהחוב המובטח באמצעותם.
7. לטענת התובע, מאחר והעמיד אשראי הסכום העולה על סכום הביטחונות הנזילים שהיו ברשותו בכל נקודת זמן, הרי שהבנק הסתמך על השיקים של צדדי ג' במלוא ערכם, גם אם כלפי הלקוח לצרכי חישוב שווי לביטחון לא בוצע התחשיב על פי ערך מלא.

למורת להדגיש כי הבנק התובע טוען לאחיזה כשורה בשיקים .

דיון והכרעה

עופר כרמלי, הנתבע , מסר תצהיר ונחקר על תצהירו

אביב צידון,בעלים של כ- 56% ממניות החברה, מסר תצהיר ולא נחקר על תצהירו

מרדכי פריד, נציג התובע, מנהל סניף בנק מרכנתיל דיסקונט , מסר תצהיר ונחקר על תצהירו

האם הבנק אוחז כשורה ובתום לב?

1. מיהו אוחז כשורה בהתאם לסעיף 28 לפקודת השטרות (להלן:"הפקודה") ?

" (א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;

(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה.

(ב) ביחוד זכות קנינו של מסחר שטר פגומה כמשמעותו בפקודה זו, אם השיג את השטר, או את הקיבול, על ידי רמאות, כפיה, או אלימות ופחד, או באמצעים אחרים שאינם כדין, או בתמורה אי-חוקית, או כשהוא מסחר את השטר אגב מעילה באמון, או בנסיבות העולות כדי רמאות".

(הדגשות שלי-כ.ל.)

לעניין מעמדו של אוחז כשורה אומצו לאחרונה דברי המלומד לרנר בפסיקה :

"חשיבות מעמדו של אוחז כשורה בשטר באה לידי ביטוי בסעיף 37 (2) לפקודה, הקובע כי האוחז כשורה מקבל את השטר "כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קניינם של צדדים קודמים לו, וכן מכל טענות הגנה

אישיות גרידא...".

האחיזה כשורה מהווה, אפוא, מעין "תקנת שוק" בדיני השטרות: בניגוד לכלל המקובל, לפיו אין אדם יכול להעביר יותר ממה שיש בידו, האחיזה כשורה מעבירה לאוחז בעלות נקייה בשטר, שעה שעם רכישת השטר הופך האוחז כשורה לבעל הקניין גם מקום שהמעביר לא היה כזה, או שבעלותו של השטר פגומה מסיבה כלשהי. לאחיזה כשורה יש, אפוא, חשיבות עת הנתבע מוכיח כי יש בידו טענת הגנה טובה, או-אז תצלח תביעתו של האוחז השטרי אם יעלה בידו להוכיח כי הנו אוחז כשורה. (ראו: שלום לרנר דיני שטרות 243-247 (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, 2007)).

ראו עא (י-ם) 25081-09-10 חיים אלקובי נ' ארז זקן כבוד השופט צבי סגל

1. מעיון במוצגים נ/1 ו- נ/2 שאלון ותצהיר תשובה לשאלון – שאלה 28 עולה כדלקמן:

"ש. אילו בדיקות ביצע הבנק בקשר לשיקים של הנתבע לפני שנתן כביכול תמורה עבורם?

ת. הבנק בדק כי השיקים הינם תקינים לפי מראהם, וכי מושך השיק אינו מוגבל . במקרים מסויימים הבנק מבקש ממידע ממאגרי מידע על מושך השיקים".

(הדגשות שלי-כ.ל.)

1. זאת ועוד, מעיון בנספח א' לתצהיר עדות ראשית התובע- צילומי השיקים נשוא התובענה, נוכחתי כי שיקים הדחויים שהופקדו לחשבון הנפרעת בטרם עבר זמנם כשהם שלמים ותקינים לפי מראם- כשאינם כוללים הגבלת סחרות או פגם הפוגם אותם.

לאור האמור לעיל, המסקנה בלעדיה אין היא כי כי הבנק התובע נטל השטרות כשהם שלמים ותקינים על פי מראה.

1. לטענת הנתבע, בעת שהסבה החברה את השיקים למשיב – זכות קניינה של החברה בהם הייתה פגומה.
2. לשיטת הנתבע, הפגם – מעשה מרמה שבוצע כלפיו נוכח מצבה הכלכלי של החברה. קרי, חדלות פרעון בעת קבלת השיקים המתועדים עבור שירות שהתחייבה לספק, וזאת תוך שהיא יודעת שאין כל סיכוי שתספק שירותים אלו.
3. בתגובה לכך טען הבנק כי לא היה בידיעתו כי החברה מצויה בקשיים כלכליים שהרי אילו הייתה לבנק ידיעה מוקדמת שעסקה שתמורתה ניתנו שיקים לא תצא אל הפועל –היה נמנע מלהעמיד אשראי מראש לחברה .
4. סעיף 29 לפקודה שכותרתו 'חזקה על תמורה ועל תום לב', כדלקמן;

"(א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.

(ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר". (הדגשות שלי-כ.ל.)

1. סוגיית היפוך הנטלים באה לידי ביטוי בסעיף 29 ב' לפקודה, יפים לענייננו דברי כבוד השופטת שטרסברג – כהן בפסק דינה רע"א 6553/97 חגאי ואח' נ' חברת עבודי חיים בע"מ (ע"מ 335-356);

"לאוחז בשיקים עומדת החזקה לכאורה כי הוא אוחז כשורה (סעיף

29(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש]), ובאופן רגיל על המושך לסתור חזקה זו. לא כך כאשר זכות הקניין בשיקים לוקה בפגם קנייני מסוג אלו המנויים בסעיף 29(ב), שאז, נטל הראיה בדבר היות האוחז אוחז כשורה, הוא על האוחז". (הדגשות שלי- כ.ל.)

ובהמשך..

"אמנם תנאי במסירה שהופר (איסור סיחור השטר) אינו מנוי במפורש ברשימה שבסעיף 29(ב), אך הרשימה אינה סגורה וממצה. אומר על כך בית-משפט זה:

"מהאמור בסעיף-קטן (ב) הנ"ל [סעיף 29(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש] – ט' ש' כ'] עולה ברורות כי שכדי שחובת הראיה תוחלף מההכרח שתהיה קימת הודאה או הוכחה שזכות הקנין של האוחז בשטר פגומה בכלל אחת הסיבות המנויות בסעיף-קטן זה או בגלל פגמים אחרים בזכות קנין... כפי שנאמר על-ידי דר' זוסמן בספרו דיני שטרות (מהדורה חמישית סעיף 211) הפגמים בזכות הקנין המנויים בסעיף 29(ב) ניתנו רק לשם הדגמה" (ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' ב.ש.ן חרושת ברזל בע"מ [9], בעמ' 307; ההדגשות שלי – ט' ש' כ').

ראו גם: י' זוסמן דיני שטרות [19], בעמ' 263 וכן ע"א 174/60 וילף נ' פרידמן [10], שם נקבע מפי כבוד השופט ח' כהן במצב דומה לעובדות המקרה דנן, שבו הייתה תניה האוסרת על סיחור השטר (ויתרה מכך, בעובדות המקרה שם, התניה אף לא נכתבה במסגרת חוזה עיסקת היסוד, שלא כמצב שבפנינו), כי:

"טוען המערער שסיחור כזה פגוע ברמאות, כאמור בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות, ועל-כן חובת הראיה על המשיב כי נטל את השיק בתום-לב ובעד ערך... נראה לי שבכך צודק המערער, והשופט המלומד טעה כאשר הטיל על המערער את חובת ההוכחה" (בעמ' 1508).

אם כן, נמצא כי כאשר נוצר פגם קנייני בשטר, עוברת חובת הראיה לאוחז ועליו להוכיח את כשרות אחיזתו ואין לגרוס כי על מושך, הטוען לפגם קנייני בשטר, להוכיח שהאוחז אינו אוחז כשורה. במצב זה נוצר בדיני השטרות היפוך של חובת הראיה, כאמור בסעיף 29(ב) לפקודה".(הדגשות שלי-כ.ל.)

האם הבנק נתן תמורה או ערך ?

1. אצטט מסעיף 28 א' (2) לפקודה , כדלקמן;

"נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה. (הדגשות שלי-כ.ל.)

1. לטענת הבנק, נתן ערך בעד השיקים בדרך של העמדת אשראי כנגדם הן בכך שהבטיח אשראי שהועמד עוד בטרם הופקדו והן בכך שהבטיחו אשראי שהועמד לאחר מכן (ס' 24 לסיכומי התובע).
2. משעיינתי בנספח ד' לתצהיר התובע – דפי חשבון החברה אצל התובע נוכחתי כי ביום 27.04.09 מועד הפקדת השיקים, היה חשבון החברה ביתרת חובה בסך 129,366.01 ₪. יתרת חובה זו בטרם קבלת השיקים מעידה על כך שהתובע נתן ערך בעד השיקים בדרך של העמדת אשראי כנגדם.
3. ההלכה הפסוקה בסוגיה זו מורה כי התמורה מצד הבנק יכולה לבוא לידי ביטוי על דרך זיכוי חשבון הנפרע המצוי ביתרת חובה או לחילופין על דרך ניכיון שיקים. (ע"א מס' 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה) (ע"א 569/70 סלמה נ' בנק הפועלים בע"מ, ע"מ 525,527) ואין נפקא מינא אם לאחר שחולל שיקים אלה חוייב חשבון החברה בגינם באשר האשראי שקיבלה החברה תמורתם כבר ניתן לה טרם זמן פרעונם וחילולם.

אשר על כן, מקבלת את טענת התובע וקובעת כי ניתן ערך בעד השיקים נשוא התובענה דנן.

1. הנתבע טען טענות עובדתיות חלופיות. תחילה טען כי הבנק לא נתן ערך בעד השיקים ולחילופין טען כי הבנק נתן ערך חלקי בלבד בעד השיקים .
2. התובע טען בתשובה בסיכומיו כי הטענה החלופית כי הבנק נתן ערך חלקי בלבד בעד השיקים אינה מתיישבת עם הטענה בדבר אי מתן ערך על ידי הבנק.

אין בידי לקבל טענה זו . ההלכה הפסוקה מורה כי :

"נטילת שטר להבטחת חוב בחשבון עובר ושב הוא מעשה יום יום בבנקים, וכדרך שבעל משכון רשאי לממש משכון שקיבל אם לא נפרע החוב שנותן המשכון חב לו, כך רשאי גם אוחז השטר לאכוף שטר ששועבד לו, ובגבול החוב המובטח על ידי השעבוד הרי הוא אוחז בעד ערך".

ע"א 389/67 בנק פ.ק.או. בע"מ נ' יוסף קיבוביץ, פ"ד כב(1) 265 , 266 כבוד השופט זוסמן (כתוארו אז)

זאת ועוד , משנמסר השיק לבנק כבטחון לחוב,כפי שבהחלט נוכחתי במקרה דנן , רואים את הבנק כאוחז בעד ערך כאמור בסעיף26 לפקודת השטרות (ראה, למשל, ע"א 775/85 בנק לאומי בע"מ נ' ברוש מסחר בברזל (אשרור) בע"מ, פ"ד מב(1) 294, 295). בהקשר זה, "ערך" משמעו "תמורה מבוצעת" בלבד, להבדיל מ"תמורה עתידית" (שם, בע' 296; ע"א 109/87 חוות מקורה בע"מ נ' יונס, פ"ד מז(5) 1, להלן "פס"ד חוות מקורה").נ

ועוד יודגש כי התמורה הניתנת על ידי בנק תמורת שיקים המופקדים לחשבון לקוחו אינה מצטמצמת בזיכוי חשבונו של הלקוח, היא מהווה גם את נכונות הבנק , כפי שעשה במקרה דנן , להוסיף ולאפשר פעילות שוטפת בחשבון החברה לרבות משיכות יתר ע"י הלקוח (ראה ע"א 569/70 סלמה נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד כה(1) 525, 527; ופס"ד חוות מקורה).

ולא זאת אף זאת אלא שעצם קיום יתרת החוב בחשבון החברה אצל התובע אשר הבנק לא דרש לסלקה באותה עת, מהווה תמורה בת-ערך לשיקים , כלשון בסעיף 26(א)(2) לפקודת השטרות.

45. באשר למועד סיחור השיקים לבנק –טען הנתבע, כי התובע ידע אודות מצבה הכלכלי של החברה אליו נקלעה החברה כבר בעת שהשיקים הוסבו אליו על ידי החברה כך שהבנק ידע כי זכות קניינו פגומה.

בתגובה לכך טען התובע כי במידה והיה לבנק ידיעה מוקדמת על העסקה בגינה ניתנו השיקים נשוא התובענה דנן לא תצא אל הפועל, לא היה מסכים להמשיך להעמיד לחברה אשראי – היות ומדובר בהפסד כספי ודאי של הבנק. עוד הוסיף הבנק כי מאחר ובמועד הפקדת השיקים (27.04.09) התנהל החשבון באופן תקין וללא כל אירועים חריגים הבנק לא צפה בעיה כלשהי בעסקת היסוד במסגרתה נמסרו השיקים.

בתצהיר משלים מטעם התובע טען הבנק כי למעט חשבון החברה שנוהל בבנק, נוהל גם חשבון הבנק הפרטי של מר שניידר והאשראי שהעמיד הבנק לחברה התבסס הן על הפקדונות הכספיים שהיו בחשבון החברה והן על החשבון הפרטי של יוסף שניידר לרבות ערבות בעלים וכן שוברי אשראי וממסרים שהופקדו ובגינם ניתן אשראי שוטף.

זאת ועוד, כפי שטען מר מרדכי פריד בתצהיר המשלים, כדלקמן;

"בחודש 12/08, בטרם הועמדה לחברה הלוואה בסך 100,000 ₪, היה האשראי המרבי שהועמד לחברה ולמר שניידר..... בסך כולל של כ- 459,205 ₪ , אשר היה מורכב מחוב בחשבון החברה שרכיביו היו הלוואה על סך 200,000 ₪ שיתרתה נכון לאותו מועד עמדה בסך 183,896 ₪ , יתרת חובה בעו"ש בסך 130,457 ₪ וכן יתרת חובה בחשבון העו"ש של החשבון הפרטי בסך 3,972 ₪ , יתרת הלוואה בסך 131,680 ₪ וחיובי כרטיס אשראי בסך 9,200 ₪ . מאידך צד הביטחונות ....עמד בסך של 346,378 ₪". (סעיף 6 לתצהיר המשלים- תובע)

ובהמשך הוסיף

".. כי כנגד העמדת הלוואה לחברה בחשבונה בסך 100,000 ₪ ביום

15.12.08 נפרעה הלוואה בסך 131,680 בחשבון הפרטי באמצעות הפקדת סך של 100,000 ₪ במזומן בחשבון הפרטי ביום 15.12.08 , והוקמה בחשבון הפרטי הלוואה על היתרה בסך 30,000 ₪"....(סעיף 7 לתצהיר משלים – תובע)

............

"..לאחר העמדת ההלוואה עמד סך ההתחייבויות של החברה ומר שניידר על כ- 459,735 ₪ כאשר מנגד עמדו ביטחונות של פיקדונות בסך של 346,378 ₪".

מתצהירו המשלים של מר פריד ניתן ללמוד כי רק החל מחודש מאי 2009 , ולאחר שסוחרו השקים לתובע , הפסיק הבנק להעמיד אשראי על כל סוגיו לחברה.

בנוסף , מעיון בנספח א' לתצהיר ע.ר הנתבע,-הסכם התקשרות בין החברה לנתבע מיום 23.04.09 עולה כי בסעיף 4א' סוכם כי "תכנון וייצור אב טיפוס להיתכנות בלבד עד 270 ימי עבודה". אין מחלוקת כי השיקים נמסרו על ידי הנתבע לחברה במועד החתימה על ההסכם.

כאשר סוחרו השיקים ביום 27.04.09, ברור כי לא היו נגועים בכשלון תמורה .

הפרת ההסכם וכישלון התמורה נודעה לראשונה לנתבע רק ביום 15.06.09 - כ60 ימים מיום הסיחור בעת קבלת המסרון או ביום שלמחרת בשיחה עם שניידר ועוד בטרם הגיע המועד המוסכם למתן התמורה על ידי החברה לנתבע. לשון אחרת, כשלון התמורה אירע לאחר מועד סיחור השיקים לבנק.

46. לאור האמור לעיל, קובעת כי במועד סיחור השיקים לתובע , לא היה נגוע סיחורם במרמה . הבנק לא ידע ולא יכול היה לדעת ולא יכול היה לצפות את כשלון התמורה העתידי של עסקת היסוד שמועד ביצועה כאמור היה 9 חודשים לאחר מסירת השיקים .

אשר לטענת המרמה אותה מייחס הנתבע לחברה – הנתבע לא הרים הנטל לעניין זה זולת טענה סתמית .

אשר על כן, דוחה את טענת הנתבע כי השיקים ניטלו במרמה במועד ההתקשרות, עם החברה .

בהקשר זה יודגש כי בהתאם להלכת גויסקי שאינני מוצאת לנכון לסטות ממנה , טענת כשלון עסקת היסוד שארעה לאחר הסיחור- אין בה כדי לשמש טענת הגנה כנגד הצד הרחוק, קרי הבנק. (ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פ"ד טז(1) ע"מ 595

47. חובת תום הלב

1. אשר לבחינת תום הלב בנסיבות של חריגה ממסגרת אשראי

סעיף 91 לפקודת השטרות שכותרתו – 'תום לב':

"כל שנעשה, למעשה, ביושר-לב, רואים כאילו נעשה בתום-לב, כמשמעותו בפקודה זו, בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות". (הדגשות שלי-כ.ל.)

1. ש. לרנר בספרו עומד על סוגיית תום הלב, כדלקמן;

"בסוגיית תום הלב נהוג להבחין בין קנה מידה מבחן סובייקטיבי. תום לב סובייקטיבי הוא יושר לב של מקבל הזכות , שלא ידע על פגם בזכויותיו של המעביר. רכישת זכות הנעשית ברשלנות, ואפילו ברשלנות חמורה איננה נגועה, לפי שיטה זו, בחוסר תום לב. עצימת עניים והתעלמות מחשדות שהיו לרוכש , נחשבים עם זאת, לחוסר תום לב". (הדגשות שלי-כ.ל.) (שלום לרנר, דיני שטרות ע"מ 268 פסקה 9.27)

ובהמשך – ועל אף האמור לעיל קובע המלומד לרנר כדלקמן;

"למרות הקביעה המפורשת בפקודה כי תום הלב הוא סובייקטיבי, בתי המשפט עשויים למצוא סימוכין להחלת נורמות התנהגות אובייקטיביות, בדרישת הפקודה להעדר ידיעה על פגם קודם". (הדגשות שלי-כ.ל.)

ובהמשך..

..."הפקודה אינה מסתפקת ..בדרישה לתום לב, ומוסיפה כי רק מי ש'בשעה שסיחרו לו את השטר לא הייתה לו כל ידיעה שזכותו של המסחר פגומה' יהיה אוחז כשורה". (הדגשות שלי-כ.ל.) (שלום לרנר, דיני שטרות ע"מ 270)

1. כשם שניתן לייחס חוסר תום לב מכוח דיני החוזים הכלליים, ניתן לייחס חוסר תום לב לאוחז בשטר על פי דיני השטרות – בכפוף לסעיף 28 לפקודת השטרות שאחד מתנאי האחיזה בשטר כשורה הינה כאמור, דרישת נטילת השטר בתום הלב.
2. יצוין כבר עתה כי לא נעלמה מעניי הדרישה המוגברת של חובת זהירות ותום לב של הבנק כלפי לקוחו. לעניין זה אצטט מפי כבוד השופטת חיות כדלקמן;

"יחסי בנק-לקוח הינם יחסי אמון מיוחדים, המטילים על הבנק חובות מוגברות של זהירות ותום לב, ובכללן, חובות גילוי מורחבות כמו גם חובה שלא להטעות את הלקוח ולא לנצל את חוסר ניסיונו או להפעיל עליו השפעה בלתי הוגנת (ראה דבריה של כב' השופטת א' חיות בעמ' 9 של פסק הדין שבערעור)". (הדגשות שלי-כ.ל.) ( ת"א 2759/98 מזל ושלמה יעקבי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ע"מ 8 סעיף 14)

1. אומנם מוטלת על הבנק דרישה מוגברת של תום הלב של הבנק כלפי לקוחו. אולם אין להתעלם מן העובדה שבמקרה דנן הנתבע אינו לקוח הבנק אלא למעשה צד זר לעסקה שבין הנפרעת לבנק ואילו השיקים שסוחרו לתובע – בבחינת שטרות סחירים ,נטולי כל פגם או התראה, אשר נתקבלו במהלך העסקים הרגיל וחפים מכל חשד מכללא לעניין נטילתם הנטענת על ידי הנתבע אגב מעשה מרמה.
2. באשר לגרסת התובע, כי החברה שיעבדה לטובת הבנק ,ללא הגבלה בסכום השטרות שהופקדו בחשבונה בבנק או לחילופין כל השטרות שיש או תהיה לחברה זכות לגביהם – שועבדו להבטחת האשראי שיועמד לחברה בבנק.(ס' 25 לסיכומי התובע)

נספח ה' לתצהיר עדות ראשית מטעם לתובע – 'אגרת חוב' שעבוד שוטף וקבוע על ממסרים סחירים, דוקומנטים וזכויות כספיות מיום 11.06.00 , מקים לתובע זכות של בעל משכון לצד זכותו כאוחז בשיקים

48. תום לב , חריגה ממסגרת אשראי והוראה 325 של בנק ישראל

בסיכומי התשובה טען הנתבע כי התובע הפר את סעיף 4 להוראה 325 (להלן: "ההוראה").

הוראה 325 של בנק ישראל "ניהול מסגרות אשראי בחשבונות עובר ושב", אשר נכנסה לתוקף ביום 1 יולי 2007, נקבע כי:

"תאגיד בנקאי לא יאפשר היוותרותה של יתרת חובה בחשבון עובר ושב, העולה על מסגרת האשראי שאושרה והוסכמה באמור בסעיף 3 לעיל, אלא במקרים ובתנאים הבאים:-

(א) ביקש לקוח לכבד חיוב מסויים - ... בעטיו צפויה להווצר חריגה, והתאגיד הבנקאי נכון להיענות לבקשה, תוגדר ותוסכם מראש ובכתב מסגרת – ולו זמנית – התואמת את היקף האשראי המבוקש" (הדגשות שלי-כ.ל.)

לטענת הנתבע במקרה דנן, הפרת ההוראה המיוחסת לתובע חמורה עוד יותר נוכח עצימת העיניים על ידי התובע , ש"כל העת 'עוצם עניו' נוכח חריגות החברה ", נותן לחברה אשראי ללא מתן בטוחות הולמות וכן הוא מאפשר החזרות שיקים מסיבות 'טכניות'. התובע מפר הוראה 325 והדבר מעיד על פגם בתום ליבו של הבנק.

אצטט מפרוטוקול מיום 28.12.10 ע"מ 15 שורות 21-25, כדלקמן:

"ש. תסתכל בדפי בנק. ב- 21-26.04 יש חריגה מקו האשראי. יום אחד לפני שהופקדו הצ'קים .

ת. כן. יש חריגה. היא כוסתה, נוצרה עוד פעם, וכוסתה ב- 26.04

ש. תעבור בבקשה למאי -15.05- יש חריגה בחשבון?

ת. כן. היא כוסתה, נתנו הלוואה לכסות אותה. אני אסביר, יש מה שנקרא הוראה 325 , כשאנו רוצים לכבד חיובים שמעבר לקו האשראי נותנים הלוואת בזק". (הדגשות שלי-כ.ל.)

מעיון במוצג נ/1 ו- נ/2 שאלון ותצהיר תשובה לשאלון נוכחתי כי מסגרת האשראי הכוללת שהעמיד הבנק לחברה עמדה על כ- 400,000 ₪ (סעיף 2 נ/2) ובמובן זה , במועד שקיבל השיקים בהסבה מאת החברה לא הייתה החברה בחריגה . משכך , גם לא נפגע ולא תפגם תום ליבו של הבנק.

סוף דבר

לאור מסקנותי דלעיל, ומשלא נוכחתי כי הנתבע הוכיח במידה הנדרשת כי התובע נטל השיקים בחוסר תום לב ובידיעה על פגם בזכות הקניין של החברה אשר הסבה לו את השקים ובשים לב לעובדה שכשלון התמורה , אין חולק ארע כ-60 ימים לאחר סיחור השיקים לתובע ובשים לב לעובדה שהנתבע לא הרים הנטל להוכיח כי בעת עיסקת היסוד עוולה כנגדו החברה במעשה מרמה דין התביעה השטרית להתקבל במלואה.

יתרה מזאת, גם אם נניח שהנפרעת הייתה בחריגה ממסגרת אשראי במועד סיחור השיקים לתובע , כאשר הדבר מעיד על מצב כלכלי בעייתי – אין די בכך כדי להוכיח כי השיקים נמסרו בגין עסקה שעתידה הייתה להיכשל וכי לא תינתן תמורה בעד השיקים.

למעלה מן הדרוש יודגש כי לא הוכח בפני כי כי החברה חדלה מפעילותה במועד סיחור השיקים לבנק . משכך, הרי שלא ניתן לייחס לבנק חוסר תום לב , לא חוסר תום לב אובייקטיבי ולא סובייקטיבי.

כאמור , משנוכחתי כי הבנק נתן ערך בעד השיקים בדרך של העמדת אשראי כנגדם ומשלא ניתן היה לצפות מהבנק כי יצפה כישלון תמורה עתידית או את קריסת הנפרעת ולאור מסקנותיי לעיל אני קובעת כי הבנק נתן תמורה בתום לב ובעד ערך עת שנטל השיקים בתום לב מהנפרעת .

מסקנה : התובע אוחז כשורה בשיקים נשוא התובענה דנן, וזכותו להיפרע מהנתבע על פיהם .

התוצאה היא שמחייבת את הנתבע במלוא התביעה השיטרית בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מזמן פרעון השיקים ועד התשלום בפועל ובצירוף הוצאות התובע לאגרה בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום ההוצאה ועד לתשלום בפועל ובצירוף שכט עו"ד בסך של 8,775 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה החל מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות פסק הדין בדואר רשום אל באי כח צדדים.

ניתן היום, כ"ג חשון תשע"ג, 08 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.