1. ביום 14.02.2010 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, וביום 4.5.16 הוכרז החייב פושט רגל ומונתה עו"ד גב' ענת רום כנאמנת על נכסי החייב.

2. ביום 10.10.16 ניתן צו הפטר מותנה במימוש הכספים הלא מוגנים על שם החייבת , לרבות אצל המחזיק בנק לאומי לישראל בע"מ ביחס לתוכנית חסכון בסך 21,000 ₪ (כעולה מתדפיס אישור יתרות זכות ליום 31/12/09).

3. בתשובה לבקשה למימוש הכספים אצל המחזיק- בנק לאומי עקב מתן צו למימוש כספים אלו, הוגשה הודעה מטעם הבנק , בגדרה טען הבנק כי לאחר קבלת צו כינוס הנכסים פעל הבנק לממש את תכנית החיסכון בחודש 4/10 מכוח זכות הקיזוז המוקנית לבנק.

טענות בנק לאומי;

4. החייבת ניהלה במועדים הרלבנטיים וממשיכה לנהל חשבון בנק שמספרו 47623-42 בבנק לאומי (להלן :"החשבון") . הבנק מציין כי במועד מתן צו הכינוס, התנהלה בחשבון תכנית חסכון בסך של כ- 21,000 ₪ ואולם תכנית חסכון זו הבטיחה הלוואות שהועמדו בחשבון בסכום של כ- 27,573 ₪ כך שסך התחייבויות עלה על סך הנכסים. נתונים אלו עולים בבירור מאישור יתרות הזכות שצורפה להודעת הבנק (נספח "א").

5. הבנק מוסיף, כי לנוכח צו הכינוס שניתן לחייבת, הבנק פעל למימוש תכנית החיסכון ולפירעון ההלוואות, באופן שתכנית החיסכון שימשה מקור להחזר ההלוואות, כאשר שתי הפעולות בוצעו בחודש אפריל 2010, דהיינו בסמוך למועד צו הכינוס.

6. לטענת הבנק הוא היה זכאי לקזז את תכנית החיסכון כנגד ההלוואות זאת על פי זכותו להיפרע בהתאם להוראת הדין הכללי וסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל . הבנק הפנה לתיק ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה (להלן "הלכת דאמריקה").

7. לטענת הבנק התקיימו כל התנאים שבסיס הוראת סעיף 74 לפקודת שפיטת הרגל שעה שמדובר בזכויות הדדיות שהתגבשו לפני מתן צו הכינוס כך שמתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל כאשר עסקינן בחובות הדדיים שהתנהלו שניהם במסגרת אותו חשבון ובעת מתן ההלוואות הבנק לא יכול היה לדעת כי יינתן לחייבת בעתיד צו הכינוס, וביום זה היו בחשבון הלוואות בסכום שעולה על סכום ותכנית החיסכון.

8. לטענת הבנק לנוכח הקיזוז, חשבון החייבת המשיך להתנהל ביתרת זכות והבנק לא הגיש כל תביעת חוב מטעמו וכי מאז ביצוע הקיזוז חלפו למעלה משמונה שנים, משכך נטען שאין הצדקה להורות כעת על ביטול הקיזוז וכי לא קיימים כיום ברשות הבנק כספים כלשהם שניתן להעביר לקופת הפש"ר .

טיעוני הנאמנת;

9. הנאמנת טענה בתגובתה כי מתדפיס הבנק עולה כי ביום 26.04.2010 היינו חודשיים לאחר מתן הצו, נפדתה תכנית החיסכון של החייבת בסך של 21,467 ₪ לטובת כיסוי הלוואה בחשבון. עוד הוסיפה הנאמנת כי הנושה לא טען שלא ידע על מתן צו הכינוס אלא שטען שהועבדה שהחייבת נקלעה להליכי פש"ר אינה גורעת מזכות הבנק לקזז כנגד ההלוואה את תכנית החיסכון.

10. הנאמנת סבורה שעמדת הבנק אינה עומדת לכאורה בגדרי ס' 91(א) או בהוראות ס' 74 לפקודה ועל הבנק להראות מסמכי ההלוואה שמכוחן בוצע הקיזוז וכן להבהיר מכוח מה ייחס לעצמו הנושה קיזוז במועד של חודשיים לאחר מתן צו הכינוס כסעד עצמי.

11. הבנק הגיש הודעה בהמשך לדיון בה ציין כי איתר העתק מתנאי ניהול החשבון שנחתמו על ידי החייבת .

12. המנהלת המיוחדת הגישה תגובה מטעמה וטענה כי אין חוב הדדי בין החייבת לנושה, כאשר לטענתה החייבת חייבת לנושה אך הנושה אינו חייב לחייבת, משכך לטענת המנהלת המיוחדת הוראות סעיף 74 אינן חלות.

דיון והכרעה;

14. לאחר עיון בבקשה, בתגובות ובתשובה שהוגשו נחה דעתי כי דין הבקשה להחזרת כספי הפיקדון שמומשו על ידי הבנק להידחות.

15. השאלה הראשונה בה יש לדון היא, האם על העניין חל דין הקיזוז הכללי, הקבוע בסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973 (להלן – חוק החוזים), או שמא דין הקיזוז המיוחד הקבוע בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם – 1980 (להלן – פקודת פשיטת הרגל). חשיבותה המעשית של שאלה זו נובעת מכך, שיש שוני ביסודותיהם ובהיקפם הענייני של הסעיפים, העשוי להקרין על ההכרעה, האם פעל הבנק כדין, אם לאו.

16. בית המשפט העליון פסק, כי הוראת סעיף 74 לפקודה היא בבחינת דין מיוחד, אשר דוחה מפניו, מקום בו הוא חל, את הוראת סעיף 53 לחוק החוזים (דברי השופט ש' לוין בע"א 4548/91 משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ נ' הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) פ"ד נג(4) 8 (1999), בפסקה 5). בה בעת, באותה פרשה נפסק, כי המועד הקובע לזכות הקיזוז לפי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל הוא מועד צו הכינוס (שם). קביעה זו ניתן לעגן בסעיף 74(א), הקובע זכות קיזוז בין "חייב שניתן עליו צו כינוס", ובין "הבא לתבוע חוב מכוח הצו". ניתן לעגנה גם בסעיף 74(ב) לפקודה, לפיו "הקביעה מה הם העסקים הניתנים לקיזוז לפי סעיף זה תיעשה לפי מצבם ביום שבו ניתן צו הכינוס".

19. המסקנה כי על מקרנו חל הדין המיוחד של דיני הקיזוז לפי סעיף 74 לפקודה ההופכת את הנושה למעין נושה מובטח, שכן החוב המגיע לו נפרע על דרך קיזוז בעוד שנושיו הרגילים של החייב ייאלצו להסתפק ביתרת החוב לאחר הקיזוז (ראה רעא 2512/17 מרי פינצב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ).

20. בניגוד לנטען על ידי הנאמן אין תחולה להוראת סעיף 91 על מקרנו, מאחר והכספים לא נתקבלו בעקבות הליכי הגבייה וכי מקרה זה נופל בגדר הוראת סעיף 74 לפקודה.

21. לענייננו, צו הכינוס ניתן ביום 14.02.2010 והקיזוז בוצע על יד הבנק ביום 26.04.2010 דהיינו לאחר מועד צו הכינוס משכך, יש לבדוק האם תנאי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל התקיימו.

24. סעיף 74 לפקודה מציב תנאים אלו להכרה בזכות הקיזוז:

(א) קיומו של "חוב הדדי" או "אשראי הדדי" או "עסקים הדדיים אחרים".

(ב) החובות מכל צד צריך שיהיו בני-תביעה.

(ג) ה"עסקים" בהם מדובר צריך שייצרו חיובים כספיים או שהם עשויים להסתיים לגבי כל אחד מהצדדים בחיובים כספיים.

(ד) המועד הקובע לקיום "העסקים ההדדיים" הוא מועד צו הכינוס.

(ה) אי-ידיעת הטוען לקיזוז בשעת מתן האשראי לחייב על מעשה פשיטת רגל שבוצע על-ידי החייב ושניתן לבסס עליו את צו הכינוס נגד החייב ביום שהוגשה בקשה שעל-פיה הוכרז החייב כפושט רגל.

25. המחלקות בין הצדדים נסבה סביב השאלה האם עסקינן בחיוב הדדי בין הבנק לחייב דהיינו האם מתקיים התנאי הראשון המנוי בסעיף 74 לפקודה( "חוב הדדי" "אשראי הדדי" או "עסקים הדדיים") . בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נגד שאול רחמים בע"מ ואח' נקבע כי במצב שבו קיימים שני חשבונות בנק ואחד מהחשבונות נמצא ביתר חובה והשני ביתר זכות נוצר מצב שבו קיימים חיובים הדדים בין הבנק ללקוחו והבנק רשאי לקזז את החיובים :

"מן ההיבט העיוני, זכות זו מושתתת על התפיסה, לפיה יחסי בנק לקוח הם יחסי לווה מלווה; היינו, כאשר חשבון הלקוח מצוי ביתרת זכות, הלקוח נתפס כמלווה, וזכותו כלפי הבנק היא זכות נושה כלפי חייב. מצב דברים זה מתהפך כאשר חשבון הלקוח מצוי ביתרת חובה, שאז הופך הבנק להיות הנושה של הלקוח (ראה ע"א 748/88 [10] הנ"ל; ראה גם ד"נ 32/84 עיזבון ולטר נתן וויליאמס נ' israel british(in liquidation) (london) bank[15], בעמ' 273). כאשר יש ללקוח יותר מחשבון אחד, וכאשר קיימות בחשבונותיו הן יתרות זכות והן יתרות חובה, נוצר אפוא מצב שבו קיימים חיובים הדדיים בין הבנק ללקוחו, והבנק רשאי, באופן עקרוני, לקזז את החיובים אלה מאלה ולקבל תמונה מדויקת בדבר היקף חובות הלקוח כלפיו (או של הבנק כלפי הלקוח). הדבר עשוי לאפשר קבלת החלטות (למשל, לעניין מתן אשראי נוסף), המבוססות על המצב האמיתי של חשבונות הלקוח, ולמנוע עיוות אפשרי העלול להיגרם על-ידי התבוננות מבודדת על אחד החשבונות, אשר מצב היתרות בו עלול שלא לשקף את מכלול היחסים בין הצדדים."

בדומה לכך, רואה אני כי כאשר קיים מצב בו הבנק מעניק לחייב הלוואה והחייב הפסיק לעמוד בתשלומיו או שקיימת יתרת חובה בעוד מהצד השני קיים פיקדון בבנק ניתן לראות בכך כחוב הדדי. על כן אני מוצא כי קיימת מערכת יחסים הדדית בין הבנק לבין החייב כך שמצד אחד קיים פיקדון לטובת החייב בבנק והחייב זכאי לאותם כספים בהתאם למועדים שנקבעו, ומצד שני החייב נטל הלוואה מבנק והסכים במסגרת התנאים לניהול חשבון כי הבנק יהיהי רשאי לקזז כל סכום מהסכומים המגיעים לבנק מהלקוחות כנגד הסכומים המגיעים ללקוחות מהבנק אף לפני מועד פרעונים וזאת במסגרת ס' 18 לתנאי ניהול החשבון.לעניין זה ראה ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה ואח' בגדרו נקבע:

"לפיכך, היותם של בנקים המקור העיקרי להזרמת אשראי מצדיקה הכרה בתוקפו של הסכם שנערך בין הבנק לבין הלקוח, ואשר בו ניתנת עדיפות לבנק בזכויותיו של הלקוח".

26. גם התנאי השני "חובות בני תביעה" מתקיים בנסיבות העניין. חוב שזכאי לו הבנק או הכספים שזכאי להם החייב הם חובות בני תביעה כהגדתו בסעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל,

מכאן, עולה כי עסקינן בחוב בר תביעה בהליך פש"ר זאת מקום והחוב של החייב כלפי הבנק הוא חוב וודאי .אין חולק באשר להתקיימות התנאי השלישי "עסקים כספיים או עסקים העשויים להסתיים בחיוב כספי"..

27. באשר למועד הקובע יום מתן צו כינוס הנכסים משמעות תנאי זה הוא כי הקיזוז אפשרי רק לגבי חובות שהתגבשו ועומדים זה מול זה ביום שבו ניתן צו הכינוס. אם כי נפסק כי אין הכרח שמועד פירעון החובות מושא הקיזוז יגיע כבר ביום מתן צו הכינוס או כי סכום החוב יהיה ידוע באותו היום מכיוון שגם חובות מותנים ועתידיים הם חובות בני תביעה בפשיטת רגל,אך אין זה הכרחי שזמן פירעון החובות נושא הקיזוז כבר יגיע ביום מתן צו הכינוס או שסכום החוב יהיה ידוע באותו יום (ראו:ע"א 4548/91 משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ נ' הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ, פ"ד נג(4) 8, 17 (1999).

מכאן, עיון בנספחים שצירף הבנק העלה כי ביום 06.01.2010 יתרת ההלוואות המשוערת עמדה על הסך של 27,573.49 ₪ בעוד סכום הפיקדון עמד על הסך של 21,061.51 ₪ מכאן הגם שחלק מהתשלומים עתידיים, ואמורים להיבצע לאחר צו הכינוס אם כי החוב התגבש במלואו בטרם מתן הצו ומכאן גם תנאי זה חל מקום וזמן פירעון מאוחר אינו הופך את החוב לבלתי מגובש.

28. באשר לתנאי החמשי " אי ידיעת הטוען לקיזוז בשעת מתן האשראי לחייב על מעשה פשיטת רגל שבוצע על-ידי החייב" הרי ניתנו ההלוואות ביום 08.10.2006 על הסך של 10,000 ₪ (מועד סיום מתוכנן ליום 15.10.10) והנוספת ביום 22.09.2009 על הסך של 34,000 ₪ (מועד סיום מתוכנן ליום 10.10.2013) כאשר צו הכינוס ניתן ביום 14.02.2010 כך שהלוואות הועמדו בטרם מתן הצו ולא הוכח כי הבנק ידע בעת מתן ההלוואות כי החייב נכנס או יכנס להליך פשיטת רגל ומכאן שתנאי זה מתקיים.

29. מכל האמור עולה כי הקיזוז בוצע כדין ומכאן דין הבקשה של הנאמן להחזרת הכספים להידחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז אדר ב' תשע"ט, 03 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.