1. לפניי תביעה שטרית שהוגשה בגין שני שיקים של "אוחנונה עופר – עבודות בנין ושיפוצים": (1) שיק מספר 192 על סך 7,719 ₪ זמן פירעון 10/11/88 אשר נמשך לפקודת "אורלי השכרת רכב בע"מ" ועליו משורטט קרוס וכתובות בכתב יד המילים "מבוטל" ו"מוגבל"; ו- (2) שיק מספר 3790003 על סך 2,500 זמן פירעון 13/11/88 אשר נמשך לפקודת "אורלי בע"מ" ועליו כתובות המילים "לא לפירעון" ו- "ביטחון" בתוך קרוס והמילה "מוגבל" בכתב יד.
   
2. מהבקשה לביצוע השטרות שנמצאת בתיק עולה כי השיקים הוגשו לביצוע ביום 29/03/1989 בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים בתיק הוצל"פ מספר 7567/89. שם המבקש/הזוכה בבקשה לביצוע השטרות אינו ברור ואינו קריא, אולם אפשר לראות כי לא מדובר בחברת אורלי השכרת רכב בע"מ (להלן "חברת אורלי") וגם לא בחברת דו-אב נאמנויות בע"מ (להלן "התובעת").
3. על גב כל אחד מהשיקים מוטבעת חותמת של משרד המשפטים - אגף האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי מחוז באר שבע והדרום, תאריך - 24/08/1994 וחתימת היסב של חברת אורלי. על גב השיק על סך 2,500 ₪ צוין כי חולק דיבידנד של 2.9235% צמוד למדד חודש יולי 94.

1. הנתבע, עופר אוחנונה, הגיש לתיק הוצל"פ 01-02931-69-5 ביום 24/12/2009 התנגדות לביצוע השטרות בצירוף תצהירו בתמיכה לכתב ההתנגדות ובקשה לעיכוב הליכים.
   
2. הנתבע הצהיר, בין היתר, כי מדובר בשיקים משנת 1988 שניתנו לביטחון בלבד וחלה לגביהם התיישנות שכן הם הוגשו לביצוע רק ביום 3/10/1999, כ- 11 שנה לאחר מועד פירעונם, ונודע לנתבע על התיק רק מהליכי מעצר שננקטו נגדו בתיק ההוצל"פ. כמו-כן הוצהר כי הנתבע שילם עבור השיקים בעבר ישירות למנהל הזוכה, מר אריה הראל, וכי הזוכה "פשטה את הרגל" ולא ברור מי בדיוק פועל נגדו כיום. עוד נטען כי הבקשה לביצוע השטר לא מולאה כדבעי, לא נמחקו הערות חלופיות, השיקים הוגשו לביצוע באיחור רב וגם אם ייקבע שיש לשלם בגין השיקים, בנסיבות העניין על בית המשפט להפחית את כל שיעורי הריבית וההצמדה מכוח סמכותו לפי הוראות הדין.
3. נקבע דיון בהתנגדות לביצוע השיקים, התובעת לא התייצבה לדיון ובעקבות זאת ניתן ביום 16/5/2010 פסק דין שבו נקבע כי התביעה נדחית, תוך חיוב המשיבה בסך של 5,000 ₪ + מע"מ בגין שכ"ט עו"ד.
   
4. התובעת הגישה בקשה לביטול פסק הדין. בתגובה לבקשה נטען בין היתר כי חברת אורלי פורקה ויש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. בהמשך לכך וכעבור זמן נקבע דיון בבקשה והתובעת נדרשה להסביר כיצד היא עושה שימוש בשיקים של חברה שפורקה. בדיון טען ב"כ התובעת כי חברת אורלי המחתה את זכויותיה לתובעת בהמחאת זכות משנת 1996, ובהתאם להחלטת כב' הרשם מחודש יוני 2002, שונה שם הזוכה בתיק ההוצל"פ מחברת אורלי לתובעת.

1. מר מלובני, מנהל התובעת, העיד במהלך הדיון בבקשה לביטול פסק הדין כי בשנת 1989 נפתח בגין השיקים תיק הוצל"פ על שם חברת אורלי השכרת רכב בע"מ, ולאחר שהנתבע הגיש בקשה לפשיטת רגל, הגיש עו"ד מרכוס תביעת חוב בגין השיקים שבגינה התקבל דיבידנד זניח בשיעור של 3%. כמו-כן נטען כי המחאת הזכות לתובעת בוצעה אגב קשר של מר מלובני לחברת אורלי.
   
2. בהמשך לדיון ניתנה החלטה שלפיה פסק הדין יבוטל בכפוף לכך שהתובעת תפקיד סך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות ושכר טרחת עו"ד של הנתבע אם התביעה תידחה. הוגשה הודעה על הפקדת הסך של 10,000 ש"ח בקופת בית המשפט ונקבע דיון קדם משפט בתיק. בדיון טען ב"כ הנתבע כי מר מלובני קונה תיקי הוצל"פ ואילו ב"כ התובעת טען כי הייתה המחאת זכות לגיטימית כדין. בתום הדיון נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית. משלא הוגשו תצהירי הנתבע תוך 90 יום, הגיש ב"כ התובעת בקשה למתן פסק דין נגד הנתבע. בהחלטה מיום 25/8/15 נקבע כי לאור ההחלטה מיום 5/11/14 שבה נקבע, בין היתר, כי יש להפקיד ערובה להבטחת הוצאות, והיות שמדובר במקרה שבו תיק ההוצל"פ נרכש מחברה שפורקה וחוסלה, אזי הגם שלא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע, אין מקום לתת פסק דין נגדו בהעדר תצהיר לביסוס התביעה. בסמוך לכך הוגשה הודעה מטעם הנתבע שלפיה התצהיר שהגיש בתמיכה לכתב ההתנגדות ישמש כתצהיר עדות ראשית מטעמו בתיק. בהעדר תצהירים מטעם התובעת לא התנהל דיון הוכחות במועד שנקבע. הצדדים הגיעו להסכמה שלפיה המועד להגשת התצהיר מטעם הנתבע יוארך והתובעת תגיש את תצהיריה תוך 45 ימים מאותו יום, ובעקבות זאת נקבע מועד נוסף להוכחות.
   
3. מר אריה הראל הגיש תצהיר מטעם התובעת. בתצהירו הצהיר, בין היתר, כי היום הוא מדריך טיולים אבל בעברו שימש בתור בעל השליטה בחברת אורלי השכרת רכב בע"מ במהלך שנות השמונים–תשעים. כן הצהיר בתצהירו מיום 26/10/15 כי "ככל שזכור לי" הנתבע הגיע אליו במהלך שנת 1988 כדי לשכור רכב אחד או יותר. כמו-כן הצהיר כי בהמשך לכך נמסרו שני השיקים נושא תיק זה שאחד מהם, השיק על סך 2,500 ₪, ניתן לביטחון. עוד הוצהר כי לאחר שהשיק הראשון הופקד וחולל, שני השיקים הוגשו לביצוע בשנת 1989, והיות שהנתבע הגיש בקשה לפשיטת רגל, בשנת 1991 הוגשה נגדו תביעת חוב בהליכי הפש"ר. תיק הפש"ר בוטל ובעקבות זאת קיבלה התובעת סך של 705 ₪ מהכנ"ר. בשנת 1996 ו"משנואשה מלהמשיך ולהוציא כספים, זמן ואנרגיה לגביית החוב", הומחו הזכויות  של הזוכה בתיק ההוצל"פ לתובעת.
   
4. מר דוד מלובני הגיש אף הוא תצהיר מטעם התובעת. מר מלובני הצהיר, בין היתר, כי בשנת 2003 הובא הנתבע לחקירת יכולת לפני ראש הוצל"פ ובמהלכה לא כפר בחוב ולו פעם אחת. כמו-כן הוצהר כי רק 20 שנה לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל המקורי, החל הנתבע "להיזכר" כי החוב בתיק שולם, אך "המסמכים נשארו והוכח באמצעות מר הראל כי החוב מעולם לא שולם".
   
   מר מלובני הצהיר כי הוא סבור שהנתבע לא שילם דבר לחברת אורלי משום שחברה זו הגישה תביעת חוב, הליכי הפש"ר של הנתבע בוטלו ושולמו 705 ₪ מקופת הכינוס. מכך הסיק מר מלובני כי אין לנתבע טענות כלשהן לגבי החוב. בסעיף 7.5 הצהיר מר מלובני כי "ממשרדו של עו"ד מרכוס נמסר לי כי החייב (מעבר לכספים ששילם במסגרת הפש"ר) לא שילם דבר ע"ח החוב" והוסיף כי לאחר בדיקות אלה "נחה דעתי" שאין לנתבע כל טענה לגבי עצם החוב.
   
5. מר מלובני הצהיר כי בשנת 1996 נעשתה המחאת זכויות בין החברות, בשנת 2002 פנה לשינוי שם הזוכה בתיק ההוצל"פ ובמהלך השנים ננקטו הליכים שונים כנגד הנתבע. בסעיף 10 הוצהר כי לאור חוק המחאת חיובים היה צורך לבצע המצאה חדשה ונוספת של האזהרה - דבר שארך זמן רב - ורק בשנת 2003 הצליחו להביא את הנתבע לחקירת יכולת שבמהלכה לא העלה כל טענה לגבי החוב. לבסוף הוצהר כי רק בשנת 2009, כ- 20 שנה לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ המקורי, העלה הנתבע לראשונה טענה שלפיה שילם את מלוא סכום החוב.
6. בנספח ד' לתצהירו של מר מלובני צורף מה שנחזה להיות העתק צילומי של הסכם המחאת זכויות. אין על המסמך תאריך מודפס של מועד החתימה אלא רק תאריך בכתב יד, ה-"2.1.96" שנכתב ליד חתימתה של התובעת. לא צוין בהמחאת הזכויות האם היא בוצעה כנגד תשלום תמורה כלשהי, אלא רק נכתב כי חברת אורלי ממחה באופן בלתי חוזר "את הזכויות המשפטיות והכספיות כפי שמפורט מטה, לדו-אב נאמנויות בע"מ ח.פ. 51-2361551 ו/או לדוד מלובני ת.ז. 55553010". כמו-כן נכתב שם כי הזכויות הן "מלוא זכויותיי המשפטיות והדיוניות הנובעות מהכספים ומהשטרות בתיקי ההוצל"פ הבאים: 01-02931-69-5 אוחנונה עופר ציון. אני מסכימה בזאת כי ראש ההוצל"פ ישנה את שם הזוכה בתיקי ההוצל"פ הנ"ל לדו-אב נאמנויות בע"מ ו/או לדוד מלובני. אני מתחייבת לא לעשות כל שינוי בזכויות הנ"ל ו/או לוותר על זכויותיי אלה".
   
7. בדיון ההוכחות הודיע ב"כ התובע כי התובעת מושכת את תצהירו של מר אריה הראל. תחילה נחקר הנתבע על תצהירו ולאחריו נחקר מר דוד מלובני. הצדדים סיכמו את טענותיהם בתום הדיון בעל פה.
   
8. מר מלובני העיד בחקירתו הנגדית כי התובעת לא קנתה את השיקים אלא את הזכויות בתיק ההוצל"פ והוסיף כי כל העובדות בתיק ידועות לו ממר אריה הראל, מדברים ששמע מפי עו"ד מרכוס ומהמסמכים שהגיש לתיק. העד נשאל האם התובעת קונה תיקי הוצל"פ והשיב "דואב הייתה קונה זכויות כספיות של חייבים מנושים". עוד עלה כי העד עוסק גם במימון הלוואות לצרכי, לאמנים ועוד. לשאלה האם יש לו בדל ראיה חוץ מזה שהוא קונה שיקים, השיב "לא התבקשתי להמציא". העד הוסיף כי קנה את הזכות בתיק הזה וכי שילם עליה כסף. לשאלה האם יש לו חשבונית, השיב "לא התבקשתי", ואח"כ העיד שהוא חושב ששילם סך של כ- 8,000 עד 10,000 ₪ עבור הזכויות בתיק, אך לא המציא כל ראיה לכך בכתב. לשאלה האם הוא יודע כי חברת אורלי פורקה, השיב כי הוא אינו יודע וזה בכלל לא מעניין אותו כיוון שרכש את הזכויות בתיק ההוצל"פ. לאחר מכן נשאל האם מר הראל סיפר לו שהחברה לא קיימת יותר והשיב "יכול להיות, זה נשכח מזיכרוני". לשאלה האם הוא מודע לכך שהתיק נפתח כ- 11 שנים לאחר מועד פירעון השיקים, השיב כי זה לא נכון שכן הם הוגשו לתיק בשנת 1989 בירושלים. לשאלה היכן המחאת הזכות המקורית השיב כי היא בהוצאה לפועל ולשאלה האם הוא יודע ממתי ועד מתי פורקה חברת אורלי, השיב "לא יודע".
   
9. מועדי הפירעון של השיקים הם 10/11/88 ו- 13/11/88. מהראיות בתיק עולה כי השיקים הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים בשנת 1989. לטענת התובעת, בעקבות המחאת הזכות היה עליה להגיש את השיקים לביצוע פעם נוספת והם הוגשו בשנת 1998.
10. ב"כ הנתבע טען בסיכומיו, בין היתר, כי התביעה שבפנינו התיישנה, בשיקים מופיעים שמות שונים, הם ניתנו לביטחון בלבד עם קרוס, חל איסור לרכוש תיקי הוצאה לפועל כפי שטוענת התובעת שעשתה במקרה דנן, מדובר בשיקים של חברה אשר פורקה וחוסלה, מר אריה הראל שיכול היה לשפוך אור על מה שקרה בחברה לא הגיע לעדות, ומדובר בחוב ששולם בעבר. כן נטען כי נתקבלו כספים על חשבון והסכום לא נלקח בחשבון בתביעה.
11. בסיכומי התובעת נטען בין היתר כי מדובר בתיק אחד ויחיד משנת 1989 אשר נמשך מאותו מועד ועד היום, הנתבע מודה בחוב כפי שעולה בבירור מהדוח שהוגש לתיק הפש"ר ללא כל התנגדות מצדו של הנתבע, נעשתה המחאת חוב כדין שיש לכבדה ולו הייתה בעיה בשינוי שם הזוכה, כב' הרשם קורן (כתוארו דאז) לא היה מאשר זאת. עוד נטען כי הנתבע הצהיר בכתב ההתנגדות כי יוכיח ששילם את כל החוב אך הוא לא עשה כן, ולכן יש לחייבו במלוא סכום החוב. לעניין הטענה בדבר אי חוקיות רכישת שיקים טען ב"כ התובעת כי בדק ולא מצא פסק דין אשר אוסר זאת. לגבי פירוק הזוכה המקורית נטען כי אם החברה פורקה לאחר המחאת הזכות אין לכך כל משמעות, וכן נטען כי ברגע שניתנה החלטה לשינוי שם הזוכה "כמבוקש", התובעת איננה נדרשת להציג ראיות לכך ששילמה בגין המחאת הזכויות.

דיון

1. דין התביעה להידחות.
   
2. לטענת התובעת, די בכך שכב' הרשם (כתוארו דאז) נעתר לבקשה לשינוי שם הזוכה כדי לבסס כי התובעת רשאית לתבוע את סכומי השיקים בתיק ההוצל"פ והוכח כי הנתבע חייב לה את מלוא סכום החוב בתיק. כב' הרשם (כתוארו דאז) נתן החלטה בבקשה לשינוי שם הזוכה "כמבוקש", וזאת במעמד צד אחד, מבלי שהתנהל דיון לגופו של עניין ומבלי שהוכח כי חברת אורלי המחתה לתובעת את זכויותיה בשיקים ובתיק ההוצאה לפועל. מדיון ההוכחות עולה בבירור כי לא הוצג העותק המקורי של מסמך המחאת הזכויות. אמנם מר מלובני הצהיר כי הצדדים חתמו על מסמך כזה, אך כל שהוצג לבית המשפט הוא מה שנחזה להיות צילום של הסכם המחאת זכויות ללא המקור וללא עדות של מי מטעם חברת אורלי כדי לבסס שהמסמך אכן נחתם. התובעת בחרה מטעמיה שלה למשוך את תצהירו של מר אריה הראל שהצהיר כי הוא המנכ"ל של חברת אורלי, ואין בפני בית המשפט ראיות מהימנות לכך שהתובעת אכן רשאית לגבות כל חוב שמגיע, אם מגיע, לחברת אורלי.
3. זאת ועוד, לא הוצגו ראיות כלשהן כדי לבסס חוב קיים של הנתבע לחברת אורלי. לא הוצג כרטיס לקוח של חברת אורלי כדי לבסס את גובה החוב, וגם לא ברור לבית המשפט מהו מעמדה המשפטי של חברת אורלי כאשר בפני בית המשפט טענת הנתבע לפיה חברה זו "פשטה את הרגל". ראו לעניין זה בין היתר עדותו המעורפלת והסותרת של מר מלובני בקשר למצבה של חברת אורלי. בעמוד 36 שורה 23 הוא נשאל לגבי פירוקה של החברה והעיד כי הדבר "נשכח מזיכרוני" ובעמוד 40 השיב "לא יודע לא יודע". התובעת טוענת כי משלא העלה הנתבע טענות לגבי קיומו של החוב, למעשה הודה בכך שהיה לו חוב לחברת אורלי שלא שולם, אך אין לשלול כי לו התובעת הייתה זו שמגישה את השיקים לביצוע ולא חברת אורלי, היה הנתבע פועל אחרת.

התובעת לא הציגה ראיות כלשהן כדי לבסס האם חברת אורלי הייתה פעילה או לא פעילה בתקופה הרלוונטית ולא ברור האם חברת אורלי דיווחה על החוב בגין השיקים כחוב אבוד.
אם חברת אורלי פעילה עד היום, אזי קל וחומר שלא ברור מדוע מר הראל לא הוזמן להעיד לטובת התובעת, ומשיכת תצהירו פועלת לרעת התובעת.

1. נוסף על כך, מעיון בבקשה לביצוע השיקים שבתיק עולה כי שם הזוכה הוא "אורלי השכרת רכב בע"מ" ובפרק ו' לבקשה שהוא למעשה כתב התביעה השטרית נטען כי חברת אורלי היא ה"אוחז בשיקים" ללא התייחסות כלשהי להמחאת זכות בשיקים שהוגשו לביצוע, וזאת על אף שלטענת התובעת היא מחזיקה בהסכם המחאת הזכויות עוד משנת 1996. התובעת לא הגישה בקשה לתיקון כתב התביעה אלא רק בקשה לשנות את שם הזוכה טכנית, ודי גם בכך כדי לדחות את התביעה.
2. אמנם מדובר בתביעה שטרית ולכן הנטל הראשוני לביסוס טענות ההגנה מוטל על הנתבע, אך התובעת היא שנדרשה לבסס את קיומה של המחאת זכות וגם את מעמדה של חברת אורלי בתקופה הרלוונטית, והיא לא עשתה זאת.
3. זאת ועוד. על גבי מה שמתיימר להיות הסכם להמחאת הזכויות, לא צוין תאריך ברור בראש המסמך כמקובל, אלא רק צוין בכתב יד ליד החתימה של התובעת התאריך "2.1.96". ליד מה שנחזית להיות חתימתה של חברת אורלי השכרת רכב אין כל תאריך. כמו-כן כלל לא ברור מדוע רק בשנת 2002 פנתה התובעת ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב לראשונה בבקשה לשינוי שם הזוכה בתיק, על אף שלטענתה הסכם המחאת הזכויות נחתם לכאורה בשנת 1996. על כן, מעבר לכך שהתובעת לא הוכיחה באמצעות ראיות מהימנות כי הומחו לה זכויות של חברת אורלי, לא ברור מדוע המשיך תיק ההוצאה לפועל להתנהל בשם חברת אורלי עד לשנת 2002 כנ"ל. על גבי הצילום של ההסכם מופיע מה שנחזה להיות חותמת של לשכת ההוצאה לפועל, אולם אין בכך כדי לבסס קיומו של הסכם מקורי בחתימתה של חברת אורלי ולא הוצג אישור מקורי של לשכת ההוצאה לפועל המאשר כי בפנינינו העתק אשר מתאים למקור.
   
4. יתר על כן, אין בפנינו כל הסבר מי הגיש את השיקים לביצוע לתיק הוצל"פ בשנת 1989, שכן שם הזוכה בטופס אינו קריא. כך גם לא ברור מדוע נפתח תיק חדש בשנת 1999, כ- 10 שנים לאחר מועד פירעונם של השיקים. מר מלובני הצהיר בסעיף 11 לתצהירו כי "לאור חוק המחאת החיובים (הודעה לחייב) היה צורך לבצע המצאה חדשה [נוספת] של אזהרה לחייב, דבר שלקח זמן רב, לאור התחמקויותיו הרבות של הנתבע והקושי באיתורו". התובעת לא צירפה העתק של החלטת ראש ההוצל"פ אשר מורה לה לבצע המצאה חדשה לנתבע, וברי כי אם נתייחס רק לתיק ההוצל"פ החדש שבפנינו שנפתח בלשכת ההוצל"פ בתל-אביב, השיקים הוגשו לביצוע בחלוף תקופת ההתיישנות. התובעת לא מצאה לנכון להציג לבית המשפט את מכלול הבקשות, התגובות וההחלטות אשר ניתנו בתיק ההוצל"פ הישן משנת 1989, ומכאן שרב הנסתר על הגלוי ויש לזקוף גם זאת לחובת התובעת.
5. כעולה מהאמור לעיל, מר מלובני לא התייחס בתצהירו ובעדותו לפרטים מהותיים רבים, וביניהם נסיבות המחאת הזכויות הנטענת לתובעת ומעמדה של חברת אורלי במועד ההמחאה, לא הסביר מדוע הבקשה לשינוי שם הזוכה הוגשה להוצל"פ רק בשנת 2002 ומדוע נפתח תיק הוצל"פ חדש ואף לא הציג את מלוא המסמכים מתיקי ההוצל"פ שהתנהלו בגין השיקים לרבות ראיות על מנת לבסס מתן תמורה בעד "התיק" או השיקים. כל אלה מעיבים על מהימנות גרסתו.
6. התובעת טוענת כי רכשה את הזכויות בתיק ההוצל"פ בשנת 1996 אך לא הציגה ראיות כדי לבסס זאת ולהוכיח שהיא או מר מלובני אכן רכשו את הזכויות בתיק מכספם. לפיכך, התובעת לא הוכיחה כי היא מחזיקה בשיקים בעד ערך.
7. כמו כן, אין אלא לקבוע על יסוד מראית פני השיקים כי היה צריך להיות ברור למי שינסה לרכוש אותם או את תיק ההוצל"פ שספק רב אם אפשר לגבות כספים על יסוד אותם שיקים. על פני השיקים נרשם בקרוס "לביטחון", "לא לפירעון", "מבוטל", "מוגבל" ובגב השיקים חותמות של "משרד המשפטים - אגף האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי מחוז באר שבע והדרום". התובעת לא הביאה עדים מטעם חברת אורלי כדי לבסס מדוע היה מקום להמחות זכות בשיקים הנ"ל, ולחלופין מדוע הוגשו לביצוע על אף שניתנו לביטחון או תוך מתן הנחיות כי הם "לא לפירעון". על כן, היה צריך להיות ברור לתובעת, אם אכן רכשה את השיקים או הזכויות בתיק ההוצל"פ, כי השיקים אינם שלמים ותקינים על פי מראיהם. התובעת איננה חתומה על השטרות ולכן לא קמה חזקה שלפיה היא מחזיקה בשיקים בעד ערך.
8. כמו-כן עולה מהראיות בתיק כי שולמו כספים על חשבון החוב הנטען, והתובעת לא מצאה לנכון להתייחס לכך בתביעה. כל שטענת התובעת הוא כי וודאי שתקזז מהחוב את הכספים ששולמו אגב תיק הפש"ר של הנתבע, אך אין התייחסות לערכו של הסכום ששולם נכון להיום או לטענת הנתבע כי החוב כבר שולם במלואו.
   
9. התובעת הצהירה כי היא רוכשת זכויות בתיקי הוצל"פ, לא הוכיחה כי רכשה זכויות כלשהן בתיק שבפנינו, לא הציגה הסכם שכר טרחה כלשהו בינה לבין חברת אורלי כדי לבסס כי היא מחזיקה בשיקים בעד ערך, ובהעדר התייצבות של עד מהימן מטעם חברת אורלי, לא הרימה התובעת את הנטל לבסס כי היא בעלת זכויות כלשהן ב"תיק ההוצל"פ" נושא התובענה.
   
10. משלא ביססה הנתבעת כנדרש שאכן רכשה את "הזכויות" בתיק ההוצאה לפועל, אינני נדרש להרחיב בעניין תופעה זו בפסק הדין. עם זאת אציין שככלל, נראה שיש ברכישת תיקי הוצל"פ ניסיון פסול לעקוף את הוראות הדין הנוגעות להסבת שיקים, בפרט לאור ביטול הלכת גויסקי (ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פ"ד טז(1) 595) בפסק הדין שניתן ברע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ מיום 24.11.15, שם נקבע כי נסב שאינו אוחז כשורה אלא אוחז בעד ערך בלבד לא יוכל להתגבר על הגנת כישלון תמורה של הנמשך או של עושה השטר.

1. על כן, ולאור האמור לעיל, אני דוחה את תביעתה של התובעת, חברת דו-אב נאמנויות בע"מ, ומורה בזאת על סגירת תיק ההוצל"פ שמספרו 01-02931-69-5. כמו-כן הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבע בגין שכ"ט עו"ד את הסך של 10,000 ₪ ש"ח שהופקד בקופת בית המשפט. הגזברות מתבקשת להעביר את הסכום הנ"ל לנתבע באמצעות בא כוחו.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ז, 14 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.