1. לפנינו תביעת התובע, מר אנצפלד לאוניד, לתשלום דמי אבטלה, למשך 90 ימים מיום 6/8/09 - מועד סיום עבודתו באינטל ישראל בע"מ (להלן - אינטל).

השתלשלות העניינים והעובדות הרלוונטיות לענייננו

1. התובע עבד כמהנדס מחשבים באינטל מיום 1/2/05 ועד ליום 5/8/09.
2. לטענת התובע, בחודש 6/09 הוצעה לו עבודה במשרה מלאה בחברת וידד בע"מ (להלן - חברת וידד), ולאחר משא ומתן שנוהל ביניהם, נשלח לו הסכם העסקה בכתב, ומועד תחילת עבודתו נקבע ליום 1/8/09 (ר' נספח ב' לתצהיר התובע, מוצג ת/1).
3. נוכח זאת הודיע התובע לאינטל ביום 6/7/09 על סיום עבודתו אצלה, ויום סיום יחסי העבודה ביניהם נקבע ליום 5/8/09 (ר' נספח ד' לתצהיר התובע)
4. ביום 27/7/09 הודיעה לתובע חברת וידד, כי היא חוזרת בה מההסכם עימו.
5. התובע לא יכול היה לחזור לעבוד באינטל הואיל ובמקומו נקלט עובד אחר באינטל.
6. ביום 23/8/09 הגיש התובע לנתבע את תביעתו לדמי אבטלה, וביום 25/8/09 נדחתה תביעתו זו, מהטעם שהפסיק את עבודתו מרצון, מבלי שהוכח שהייתה הצדקה לכך (ר' נספח א' לכתב התביעה).

עיקר טענות התובע

1. בנסיבות עניינו, יש לראות בתובע כמי שפוטר ממקום העבודה החדש, עימו סוכם מלכתחילה על תחילת עבודה, ובשל כך, התפטר מעבודתו באינטל.
2. יש לראות בהתפטרותו של התובע מאינטל כ"התפטרות מוצדקת", שכן רצונו היה להתקדם מקצועית ולשפר את תנאי עבודתו.
3. יש לראות בתובע, שעזב את מקום עבודתו לצורך מעבר למקום עבודה חדש, והאחרון דחה אותו תקופה קצרה טרם תחילת העבודה, כעובד שפוטר, הואיל ובמצב דברים זה, התובע נפלט ממעגל העבודה בנסיבות שאינן תלויות בו.

עיקר טענות הנתבע

1. התובע התפטר מעבודתו באינטל מרצון, והמציא חוזה בלתי חתום בינו לבין חברת וידד.
2. הזכאות לדמי אבטלה מותנית בפיטוריו של התובע ממקום עבודתו, ואילו התובע התפטר מעבודתו באינטל מרצון ולא השלים תקופת אכשרה בחברת וידד.

דיון והכרעה

1. סעיף 160 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי) קובע מי זכאי לדמי אבטלה:

"160. (א) דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161 ומלאו לו 20 שנים (בפרק זה - זכאי), וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בלוח א'1".

סעיף 166(ב) לחוק הביטוח הלאומי קובע סייגים לזכאות לדמי אבטלה:

"מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, בלי שהיתה הצדקה לכך, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד 90 הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה; השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע מה ייחשב כהצדקה לענין סעיף קטן זה".

תקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), תשל"ג- 1972, קובעת לעניין הצדקה להפסקת עבודה מרצון:

"8. לענין סעיף 127ח(א) לחוק יראו התפטרות ממקום העבודה מהסיבות האמורות בסעיפים 6 או 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, כהצדקה להפסקת עבודה מרצונו של המבוטח".

1. הנה אפוא - הטוען כי הפסקת עבודתו בחברה מרצונו היתה מוצדקת, צריך לעמוד בנטל דומה לזה המוטל על מי שמבקש להוכיח כי התפטרותו עומדת בתנאי סעיפים 6 או 11(א) לחוק פיצויי הפיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים).

עם זאת יצוין, כי אין מדובר ברשימה סגורה וניתן לקבוע שהיתה "הצדקה" להתפטרות גם כשלא התקיימו הנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים מכוח סעיפים 6 או 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, וכאשר די בכך שהתובע יוכיח כי התפטרותו מוצדקת (ר' דב"ע תש"ן/2-140 המוסד לביטוח לאומי - אריאלה אוחנה, פד"ע כ"ב 34, 37).

יוטעם כי מטרת ביטוח אבטלה הינה לאפשר לעובדים אשר נפלטו בעל כורחם ממעגל העבודה, קיום בכבוד עד שייקלטו במקום העבודה החדש (ר' עב"ל (ארצי) 20027/98 יעל לדרפיין – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 651, 655).

1. בנסיבות המקרה שלפנינו, העובדות בעיקרן אינן שנויות במחלוקת, ולטענת התובע, נסיבות עניינו דומות לנסיבות אשר נדונו במסגרת עב"ל 200014/98 המוסד לביטוח לאומי - דיאמנט, פד"ע לד 463 (להלן - פרשת דיאמנט).

מנגד טוען הנתבע, כי הנסיבות דומות במהותן לפרשה הנדונה במסגרת דב"ע 02- 97/ 367 פפר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 236 (להלן - פרשת פפר).

1. פרשת פפר

במסגרת תיק זה, התפטרה המערערת שם מעבודתה כשיננית, על מנת להתגייס לשירות קבע בצה"ל. ימים ספורים לפני תחילת עבודתה בשירות צה"ל, הודע לה על דחיית תחילת עבודתה. בתקופת הביניים, תבעה המערערת דמי אבטלה ותביעתה נדחתה על ידי המוסד.

בית הדין האזורי הגיע למסקנה, כי לא הייתה "הצדקה אובייקטיבית" להתפטרותה, מבחינת תכלית החקיקה לדמי אבטלה. התובעת יכולה הייתה להמשיך בעבודתה, היא לא נפלטה בעל כורחה ממעגל העבודה, אלא, רצתה להיטיב את תנאי עבודתה ולעבוד במשרה נוחה יותר. בהתאם לכך, נדחתה תביעתה בבית הדין האזורי והערעור על פסק דינו של בית האזורי נדחה מטעמיו של בית הדין האזורי.

פרשת דיאמנט

המשיב שם הועסק כעובד סוציאלי בעיריית חדרה, והתפטר מעבודתו זו לאחר שהובטחה לו משרה של פקיד סעד מחוזי. יומיים לפני תחילת העבודה המיועדת, נמסר לו כי בשל בעיות תקציביות מתבטל מינויו. במקביל, משרתו הקודמת כבר אוישה. המשיב הגיש למוסד תביעתו לדמי אבטלה, אשר נדחתה מהטעם שהפסיק לעבוד מרצונו במקום עבודתו, ללא הצדקה.

בית הדין האזורי קיבל את תביעתו של המשיב, והגיע למסקנה, כי יש לראותו, לעניין דמי אבטלה, כמי שפוטר על ידי המעביד המיועד, וכמי שנפלט בעל כורחו ממעגל העבודה. שהרי, המשיב התקבל לעבודה במשרד העבודה והרווחה, אך לא התחיל לעבוד שם בפועל, מסיבות שאינן תלויות בו.

בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורו של המוסד, והבחין בדומה לפסק דינו של בית הדין האזורי, בין פרשת פפר, לפרשת דיאמנט: בפרשת דיאמנט סוכם עם המשיב על תחילת עבודתו במשרד העבודה והרווחה, אלא שערב תחילת עבודתו הודיעו לו על אי תחילת העבודה, ואילו, בפרשת פפר, העובדת התפטרה מעבודתה על מנת להתגייס לצבא הקבע, אלא, שהיא טרם התקבלה לשירות הקבע, ומכל מקום לא הוצג לבית הדין אישור פורמלי על כך.

1. לאחר שבחנו את מכלול החומר שהונח לפנינו ואת טענות הצדדים - מצאנו כי נסיבות המקרה שלפנינו, זהות במהותן לנסיבות אשר נדונו בפרשת דיאמנט.

התובע הציג הסכם בינו לבין חברת וידד, במסגרתו סוכמו: מועד תחילת עבודתו ביום 1/8/09, שכרו ותנאי העסקתו (ר' נספח ב' לתצהיר התובע, מוצג ת/1).

חוזה עבודה זה אינו חתום, ולכך נתייחס בהמשך.

מעדותו של התובע, אשר התגלתה כאמינה ומהימנה, עלה כי הוא ניהל משא ומתן עם חברת וידד במשך מספר חודשים לפני חודש 8/09, ובסופו של דבר, סוכם ביניהם על תחילת עבודתו ביום 1/8/09, וכך גם סוכם ביניהם על כל תנאי העסקתו. עוד סוכם, כי לאחר תחילת עבודתו, החוזה ביניהם יחתם, "וזה היה מספיק כי היו בינינו יחסי חברות. זה כמו משפחה" (ר' עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 26- 24).

נוכח זאת, התפטר התובע מעבודתו באינטל, ונזכיר, כי התובע עבד באינטל למעלה מ- 4 שנים.

התובע העיד בעניין זה כי:

"עצם העובדה שאני עזבתי את אינטל בתקופת המשבר הכלכלי אומרת שהיה לי ביטחון מלא שאני אהיה מועסק על ידי "וידד". לא הייתי עוזב את אינטל בלי שהיה לי ביטחון מלא שהחברה השנייה תעסיק אותי" (ר' עמ' 5 לפרוטוקול).

אומנם, החוזה אשר הציג התובע בינו לבין חברת וידד, אינו חתום, אולם, מעדותו של התובע עולה בבירור, כי חברת וידד שילמה לו פיצוי נוכח ביטול הסכם העסקתו, בסך של כ - 28,000 ₪. מכאן שחברת וידד ראתה בהסכם זה כהסכם מחייב שנכרת (ר' עמ' 6- 5 לפרוטוקול).

כך גם עולה בבירור, ממסמך מיום 29/7/09 מחברת וידד, כי התובע קיבל תשלום של 28,803 ₪ (25,000 ₪ ובנוסף 1,000 דולר), והצהיר כי עם קבלת התשלום הנ"ל לא יהיו לו כל תביעות נוספות מהחברה או מכל גורם אחר בהקשר לאי מימוש קשר העבודה בנושא פיתוח וכתיבת אלגוריתם לביצוע (ר' נספח ה לתצהיר התובע).

1. הנה כי כן בענייננו - סוכם עם התובע על תחילת עבודתו בחברת וידד; בשל כך התפטר התובע מעבודתו בחברת אינטל - בה עבד למעלה מ- 4 שנים; מספר ימים טרם תחילת עבודתו החדשה, הודע לו על אי תחילת עבודתו; נוכח הודעת חברת וידד על ביטול הסכם ההעסקה שסוכם עם התובע, שילמה לו חברת וידד פיצוי בסך של 28,803 ₪. במצב דברים זה יש לראות בתובע, בדומה לפרשת דיאמנט הזהה במהותה לנסיבות המקרה שלפנינו, כמי שפוטר ונפלט מעבודתו בעל כורחו.
2. אשר על כן, התביעה מתקבלת.
3. הנתבע ישלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכם כולל של 3,500 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
4. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ח באדר תשע"ג, (10 במרץ 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.