פסק הדין ניתן בתביעה כספית בסך של 560,323 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבעת.

טענות הצדדים בכתבי הטענות

1. להלן עיקרי טענות התובעת בכתב התביעה:
   1. התובעת והנתבעת התקשרו ביניהם החל משנת 1997 בהסכמים שהתגבשו בכתב, בעל פה ובהתנהגות, שעל פיהם שיווקה התובעת מוצרי ניקוי וחיטוי של הנתבעת.
   2. ההתקשרות בין הצדדים הייתה המשך של התקשרות קודמת עם חברה שקדמה לנתבעת בשם "ויטקו". התובעת החלה לשווק מוצרים למפעל של חברת התרופות "טבע" (להלן: "טבע") בשנת 1992, עוד כשעבדה עם ויטקו, והמשיכה לעשות זאת עד יוני 2009, אז הפסיקה הנתבעת את שיווק המוצרים באופן חד צדדי וללא הסכמת התובעת.
   3. עוד לפני ההפסקה המוחלטת של שיווק מוצרי הנתבעת לטבע, הורידה הנתבעת באופן הדרגתי החל מנובמבר 2008 את אחוז הרווח הגולמי של התובעת, והחל מיוני 2009 העבירה הנתבעת לעצמה באופן חד צדדי, תוך פגיעה אנושה בתובעת, את השיווק והמכירה של המוצרים לטבע.
   4. בהתאם למוסכם עם הנתבעת עמד אחוז הרווח הגולמי של התובעת ממכירת המוצרים לטבע על שיעור שנתי ממוצע של 26.4%. עד נובמבר 2008 דאגה הנתבעת שהתובעת תזכה לאחוז הרווח הנ"ל, אך ממועד זה ועד יוני 2009 פחתו הרווחים של התובעת ממכירת המוצרים לטבע (בעניין זה הפנתה התובעת לחוות דעת של רו"ח אשר צורפה לכתב התביעה).
   5. על פי ההבנות הישנות בין הצדדים, היה על הנתבעת להודיע לתובעת חצי שנה מראש על הפסקת העבודה עמה, וכך לאפשר לתובעת להיערך כראוי, אולם הנתבעת בחרה שלא לעשות זאת, ובחוסר תום לב פגעה בעבודת התובעת עם אחד מלקוחותיה הגדולים.
   6. בשיחות בין הצדדים ובשתי פגישות שנערכו ביניהם, באפריל ובנובמבר 2009, לא התכחשה הנתבעת לטענות התובעת בדבר הפרת ההסכמות עמה, הכירה באחריותה לפצות את התובעת בגין נזקים שנגרמו לה והסכימה לעשות כן. מנכ"ל הנתבעת, מר דיוויד מאייר, אף הודיע כבר בפגישה הראשונה הנ"ל כי ידאג לפצות את התובעת, אולם הוא מחכה לאישורים מהנהלת החברה האם של הנתבעת בחו"ל.
   7. עוד במהלך הפגישה שהתקיימה בין הצדדים באפריל 2009 הודיע מנהל התובעת לנציגי הנתבעת כי לאור הפרות הנתבעת את ההסכמים עם התובעת, התובעת רואה את כל ההסכמים כבטלים, ורואה עצמה משוחררת מכל התחייבות כלפי הנתבעת.
   8. התנהגותה של הנתבעת גרמה לתובעת נזקים והפסד רווחים כמפורט להלן: (1) נגיסה ברווחים בחודשים נובמבר 2008 עד יוני 2009 – 40,583 ₪; (2) הפסד רווחים עתידים צפויים ממכירת מוצרי הנתבעת לטבע במשך שנה – 279,827 ₪; (3) פגיעה במוניטין – 100,000 ₪; ו- (4) הפסד רווחים בחצי השנה הנדרשת, לפי הערכת התובעת, לצורך ייצור חומרים חלופיים במקום מוצרי הנתבעת כדי להמשיך ולמכור מוצרים לטבע – 139,913 ₪.
2. להלן עיקרי טענות הנתבעת בכתב ההגנה:
   1. התובעת והנתבעת התקשרו בשני ההסכמים שלהלן: הסכם ביניים מיום 4.11.97 לתקופה של חודשיים בלבד והסכם הפצה קבוע מיום 3.1.99. לפני חתימת הסכם הביניים לא התקיימו בין הצדדים יחסים חוזיים כלשהם.
   2. מכוח ההסכמים הנ"ל הפיצה התובעת בין היתר שני מוצרים של הנתבעת, מוצר בשם "מג'יק לאב" ומוצר בשם "נוזל 999" (להלן: "המוצרים לטבע"), למפעל של טבע המצוי בשטח העיר כפר סבא (להלן: "טבע כפר סבא").
   3. הפצת המוצרים לטבע כפר סבא לא הצריכה מאמצי שיווק כלשהם של התובעת, אלא התבססה על המוניטין והשירות המעולים שנתנה הנתבעת ישירות לכל יתר מפעליה של טבע בארץ, כך שכל שנדרשה התובעת הוא לספק את המוצרים. אשר ליתר מוצרי הנתבעת, המצב היה שונה, ולצורך שיווקם היה על התובעת לפעול בנמרצות וביעילות בהתחשב בתחרות הקיימת בשוק.
   4. התובעת הפרה את התחייבויותיה כלפי הנתבעת, ותביעה זו היא צעד נוסף להבאת ראייתה של התובעת את מערכת היחסים המסחריים בין הצדדים לידי אבסורד. התובעת סברה כי היא יכולה להקטין למינימום את רכישת יתר מוצרי הנתבעת, ומנגד לדרוש להמשיך ולרכוש את מוצרי טבע. בראשית ההתקשרות, בשנת 1999, רכשה התובעת מהנתבעת מוצרים בהיקף כולל של כ- 1.7 מיליון ₪, ומתוכם סך של כ- 250,000 ₪ בגין מוצרים לחברת טבע, באופן שהעמיד את שיעור רכישת המוצרים לטבע על 15%. ואולם, לאורך כל שנות ההתקשרות בין הצדדים קטן בהתמדה היקף הרכישות הכולל של התובעת מהנתבעת, ובמקביל גדל היקף רכישות המוצרים לטבע, עד שהגיע לשיעור של 67% מכלל המוצרים שרכשה התובעת מהנתבעת.
   5. התובעת אף לא עמדה בהתחייבויות נוספות כלפי הנתבעת, שגם הן אפשרו לנתבעת להביא את ההסכם בין הצדדים לידי סיום. כך למשל, התובעת לא עמדה בתנאי התשלום של שוטף + 60 יום (שנקבע בסעיף 9 להסכם), ונהגה לשלם לנתבעת בחלוף תקופות ארוכות הרבה יותר, לעיתים רק בחלוף ארבעה וחמישה חודשים. כמו כן הפרה התובעת באופן בוטה את התחייבותה להימנע מהפצה ומכירה של מוצרים המתחרים במוצרי הנתבעת, ושיווקה ללקוחותיה מוצרים מקבילים של יצרנים אחרים (וזאת תוך חריגה מהסכמתה המוגבלת של הנתבעת לאפשר מכירת מוצרים מקבילים בהיקף של עד 6,000 ₪ לחודש במשך שנה אחת בלבד). נוסף על כך לא קיימה התובעת את התחייבותה להעביר לנתבעת דיווחים שוטפים בדבר מכירות מוצריה.
   6. ביום 6.5.09 פנתה טבע, באמצעות מר אריה רון, אל מנכ"ל הנתבעת בדרישה כי המוצרים אשר הופצו עד לאותו מועד באמצעות התובעת יסופקו ישירות על ידי הנתבעת. החלטתה זו של טבע נעשתה באופן חד צדדי, מיוזמתה ומשיקוליה של טבע כפר סבא בלבד, על אף שטבע משלמת מחיר זהה עבור המוצרים, בין אם הם נרכשים מהתובעת או מהנתבעת. בהתאם, כבר במהלך מאי 2009 העבירה טבע כפר סבא לנתבעת הזמנה לרכישת המוצרים.
   7. משהחליטה טבע כפר סבא לרכוש את המוצרים ישירות מהנתבעת, לא יכולה לעמוד לתובעת כל טענה בגין הפסקת ההתקשרות, כאשר ממילא לא היה בהסכם בין הצדדים כדי להבטיח לתובעת פעילות כלשהי בכלל, ופעילות בהיקף מינימלי בפרט. מאסופת המסמכים שצירפה התובעת עצמה עולה כי הנתבעת עשתה מעל ומעבר לנדרש ממנה כשפעלה עבור התובעת אצל טבע כפר סבא ושיתפה פעולה עם התובעת בכל הקשור לעדכון מחירים וחומרים.
   8. עוד בטרם הודעת טבע כפר סבא הנ"ל התקיימו מגעים בין התובעת לנתבעת במטרה לבחון את המשך יחסיהם מהסיבות שפורטו לעיל, ובעיקרן הקטנת רכישות התובעת מהנתבעת לאורך השנים. משלא צלחו המגעים, החליטה דווקא התובעת כבר בחודש אפריל 2009 על הפסקת ההתקשרות עם הנתבעת ועל הפסקת ביצוע כלל הרכישות מהנתבעת, ומשכך לא ברור מדוע מלינה התובעת על הפסקת פעילותה כלפי טבע.
   9. מעולם לא הוסכם על אחוז רווח גולמי קבוע לתובעת, וטענה זו היא אבסורדית וחסרת כל היגיון מסחרי, שכן ברור כי הנתבעת אינה יכולה לצפות מראש ואינה שולטת בעלות חומרי הגלם או במחיר שטבע כפר סבא תסכים לשלם בגין המוצרים. הסיבה לירידה הנטענת ברווח הגולמי של התובעת ממכירת המוצרים לטבע נעוצה בעובדה שבשנת 2008 התרחשה עליה חדה בעלויות חומרי הגלם של כלל מוצרי הנתבעת אשר השליכה ישירות על הרווח הגולמי הן של התובעת והן של הנתבעת.
   10. מוכחש כי הנתבעת או מי מטעמה, לרבות מנכ"ל הנתבעת, הביעו הכרה כלשהי בנזק הנטען של התובעת או נכונות כלשהי לפיצוי התובעת.
   11. מכל סכום שיוכח כי הנתבעת חבה לתובעת (אם בכלל) יש לקזז את חובה של התובעת כלפי הנתבעת בסך כולל של 310,000 ₪ כדלקמן: (1) סך של 25,000$, שהוא נכון ליום 22.2.10 סך של 94,157.5 ₪, בהתאם לסעיף 29 להסכם ההפצה ולנוכח הפרות התובעת את ההסכם עם הנתבעת כמפורט לעיל; ו- (2) סכום המוערך בכ- 210,000 ₪ בגין ההפסד שנגרם לנתבעת כתוצאה ממכירת המוצרים המיועדים לטבע כפר סבא ללקוחות אחרים.
3. להלן עיקרי טענות התובעת בכתב התשובה:
   1. בשנת 1992 החלה התובעת לשווק לטבע כפר סבא את המוצר "מג'יק לאב", ושלוש שנים לאחר מכן התווסף לו המוצר "999". עקב שביעות הרצון של טבע ושל מר אריה פרידמן, מנהל הרכש של טבע דאז, מהשירות המקצועי היעיל והאדיב של התובעת, הועברו ההזמנות של המפעל ה"יבש" החדש של טבע שהוקם בירושלים בשנת 2006 לידי התובעת.

• 1. בהיותה של התובעת הכוח הדומיננטי שפעל עם מפעל טבע, המחירים נסגרו עם מנהל התובעת, מר אבי בלינקוב, בתיאום עם מנהל מערכת ההפצה של הנתבעת באותה עת, מר ניר מולכו, לאחר ששניהם נפגשו עם מר אריה פרידמן מטבע.
  2. הסנונית הראשונה שבישרה על "הדחת" התובעת מעבודתה מול טבע, בדרך של תככים שנרקמו מאחורי גבם של התובעת ומנהלה, הייתה העברת אספקת מוצרי הנתבעת למפעל טבע החדש בירושלים מידי התובעת אל הנתבעת החל מחודש יולי 2008, לפי דרישת מנכ"ל הנתבעת, מר דיוויד מאייר.
  3. אחד המנכ"לים של הנתבעת בשם טים החליט לשים דגש על מוצרי ה"פרימיום" של החברה והזניח את המוצרים ה"פשוטים". לפיכך, ומשנוצר אצל הנתבעת חוסר במוצרים "פשוטים" הגיעה התובעת להסכמה עם הנתבעת בנוגע לאפשרות לקנות את המוצרים ה"פשוטים" אצל ספקים אחרים. כשנתיים וחצי לאחר מכן הבין המנכ"ל החדש כי טעה טעות חמורה, ופנה לתובעת על מנת שתסייע לנתבעת למצוא ספקים למוצרים בסיסיים במחירים זולים. התובעת ומנהלה סייעו לנתבעת בחפץ לב ובכל אשר יכלו.
  4. בשלב מסוים מנהל המכירות החדש של הנתבעת, שמוליק, ניסה למכור לתובעת מוצרים בסיסיים עם תווית של הנתבעת במחירים הגבוהים בהרבה מהמוצרים שהתובעת הצליחה למצוא ולקנות אצל אותם יצרנים. בעקבות זאת נאלצה התובעת למכור מוצרים במחירים גבוהים, והיא יכלה לעשות כן רק ללקוחות ותיקים אך לא היה באפשרותה להכניס לקוחות חדשים, וכך בהליך איטי נגסו בה כל הזמן מתחרים עם מחירים זולים יותר.
  5. הנתבעת מעולם לא שלחה לתובעת התראה כלשהי בדבר הפרת תנאי ההתקשרות או תנאי התשלום או בדבר המשך הפצת מוצריה על ידי התובעת. תנאי התשלום נבעו בין היתר מדרישתן של הנתבעת וטבע להחזקת מלאי גדול במחסני התובעת.
  6. לא ייתכן שטבע תדרוש סתם כך וללא סיבה לעבוד ישירות עם הנתבעת, ואם זו אכן הייתה דרישת טבע, הרי שהדבר היה חייב לנבוע מכך שהנתבעת הציעה לה תנאים ומחיר טוב יותר על חשבון התובעת.

תצהירי עדות ראשית

1. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אבי בלינקוב, מנהל התובעת, שאליו צורפה חוות דעת של רו"ח אברהם קיהן. כמו כן ביקשה התובעת להזמין לעדות את מר יוני מולכו, שעבד אצל הנתבעת משנת 1997 ועד שנת 2006.
2. מטעם הנתבעת הוגשו שני תצהירי עדות ראשית: (1) תצהיר של מר דיוויד מאייר, מנכ"ל הנתבעת; ו- (2) תצהיר של מר אריה רון, מנהל תחום רכש ולוגיסטיקה של מוצרים יבשים למפעלי טבע.
3. מר בלינקוב חזר בתצהירו על הטענות בכתב התביעה ובכתב התשובה, וכן הפנה לנתונים המופיעים בחוות דעת המומחה מטעם התובעת. בחוות דעת זו קבע המומחה בין היתר כי לדעתו, וללא כל הסתייגות, הרווח הנמנע מהתובעת בתקופה שבין נובמבר 2008 ליוני 2010 עומד על 320,411 ₪.
4. מר דיוויד מאייר חזר בתצהירו על הטענות בכתב ההגנה, וכן התייחס לחלק מטענות התובעת בכתב התשובה ובתצהירו של מר בלינקוב. להלן חלק מהטענות שעלו מתצהירו של מר מאייר:
   1. הנתבעת מעולם לא רכשה את חברת ויטקו ולא נכנסה בנעליה. ככל שהיו לתובעת קשרים חוזיים עם חברה אחרת בשם ליוור ישראל בע"מ, ההתקשרות עם הנתבעת שהיא חברה נפרדת הייתה נתונה לשיקול דעתה של הנתבעת ולמו"מ שייערך בין הצדדים.

• 1. מבדיקה שערכה הנתבעת עולה שהחל משנת 2004 רכשה התובעת מהנתבעת את המוצרים לטבע, כביכול עבור טבע כפר סבא, בהיקף גבוה מזה הנטען בכתב התביעה ובחוות הדעת מטעם התובעת. עובדה זו מעידה על כך שהתובעת רכשה מהנתבעת את המוצרים לטבע במחירים נמוכים מוסכמים, ומכרה אותם ללקוחות אחרים במחירים גבוהים יותר או למפעל טבע "היבש" בירושלים אשר נמצא מחוץ לאזור ההפצה המוסכם בין הצדדים.
  2. הנתבעת כלל לא הייתה מודעת לעובדה שהתובעת סיפקה מוצרים למפעל טבע "היבש" החדש בירושלים. רק לאחר שהתברר לטבע כי אספקת המוצרים למפעל זה לא נעשית על ידי הנתבעת, פעלה טבע במחצית השנייה של שנת 2008 להעביר את האחריות לאספקת המוצרים גם למפעל "היבש" בירושלים לידי הנתבעת.

• 1. במהלך החודשים הראשונים של שנת 2009 פנה אל מר מאייר נציג חברת טבע, מר אריה רון, והביע בפניו את השגות חברת טבע על השירות של התובעת באספקת המוצרים לטבע כפר סבא (בעיקר בנוגע לאיחורים באספקת החומרים). לנוכח זאת, ביקשה חברת טבע לבחון את האפשרות להפסיק את אספקת המוצרים באמצעות התובעת, באופן שאספקתם תיעשה ישירות על ידי הנתבעת. לאחר שהובהר כי אין מניעה לעשות כן, פנה מר אריה רון אל מר מאייר באמצעות דוא"ל ביום 6.5.09 בדרישה כי המוצרים יסופקו לטבע כפר סבא החל מאותו מועד ישירות על ידי הנתבעת.
  2. הנתבעת לא העניקה לטבע הנחות נוספות על מחירי המוצרים.
  3. התובעת אינה עוסקת בייצור חומרי ניקיון. לפיכך, אין כל ממש בטענת התובעת בדבר יכולתה לייצור מוצרים חלופיים תוך חצי שנה, וממילא אין לדעת האם טבע הייתה מעוניינת להחליף את המוצרים של הנתבעת.

1. מר אריה רון הצהיר כי טבע לא הייתה שבעת רצון מהשירות של התובעת שהתבטא באיחורים חוזרים ונשנים באספקת החומרים ובחוסר שיתוף פעולה של נציגי התובעת. עוד הצהיר מר רון כי פנה בעניין זה לנתבעת במטרה למצוא פתרון הולם לבעיה, לרבות בחינת האפשרות להחלפת התובעת במפיץ אחר. לפי תצהירו של מר רון, לאחר שהובהר לו כי אין מניעה חוזית, חוקית או אחרת לרכישת מוצרי הניקוי ישירות מהנתבעת, שלח ביום 6.5.09 הודעת דוא"ל למר מאייר וביקש לבצע את ההזמנות החל מאותו מועד ישירות מהנתבעת. כמו כן ציין מר רון בתצהירו כי בבסיס המעבר לרכישת המוצרים ישירות מהנתבעת לא הופעלו שיקולים של עלות המוצרים, אלא שיקולים ברמת השירות בלבד.
2. במהלך חמשת דיוני ההוכחות שהתקיימו בתיק נחקרו העד מטעם התובעת (מר ניר מולכו), המצהירים והמומחה הנ"ל, ובתום הדיונים הוגשו סיכומים מטעם הצדדים בכתב.

דיון

הטענה בדבר שמירה על אחוזי הרווח של תובעת

1. טענתה העיקרית של התובעת, המוגדרת בסיכומיה כ"לב ליבה של התביעה דנן" (סעיף 8 לסיכומים), היא כי הייתה הסכמה בין התובעת לנתבעת שעל פיה נשמר במהלך השנים אחוז הרווח הממוצע של התובעת בעבודתה מול טבע. דינה של טענה זו להידחות.
2. בסעיף 10 לכתב התביעה נטען כי "בהתאם למוסכם עם הנתבעת עמד אחוז הרווח הגולמי של התובעת במכירת מוצרים לטבע בשיעור שנתי ממוצע של 26.4% והנתבעת הסכימה לכך ושמרה כי התובעת אכן תזכה לרווח האמור". לעומת זאת, בסעיף 9 לסיכומים הראשיים מטעם התובעת נטען כי "מעולם לא נטען כי מדובר באחוז רווח המוגדר במספר שנקבע והוגדר מראש במספר ... והפעם הראשונה שבה חושב אחוז הרווח הממוצע שנשמר לאורך השנים היה כאשר רואה החשבון מטעם התובעת נתן את חוות דעתו".
3. טענתה של התובעת בסיכומים כי מעולם לא דובר על אחוז רווח מוגדר סותרת אם כן את הטענה בכתב התביעה המתייחסת במפורש לאחוז רווח מסוים. נוסף על כך, לא ברור כיצד טוענת התובעת כי הוסכם לשמור על אחוז הרווח השנתי הממוצע שלה ממכירת המוצרים לטבע, אף שלגרסה במועד ההתקשרות הצדדים כלל לא ידעו מהו אותו אחוז רווח. בהקשר זה יש לקבל את טענת הנתבעת כי בהעדר ידיעה והתייחסות של הצדדים לאחוז רווח מסוים, לא היו יכולות להתקיים דרישות המסוימות וגמירות הדעת הנחוצות לשם התקשרות בהסכם מחייב.
4. מר בלינקוב העיד בחקירתו הנגדית כי החל משנת 1992, ובמהלך תקופת ההתקשרות בין עסק שהיה בבעלותו בשם "פלאש כימיקלים" לבין ויטקו, הייתה התחייבות כלפי פלאש כימיקלים לרווח גולמי מוסכם (ראו סוף עמ' 101 ותחילת עמ' 102 וכן עמ' 103 ש' 24-18). ואולם, כשנשאל מר בלינקוב מה היה שיעור הרווח המוסכם השיב: "כרגע לבוא להגיד לך אם זה 25.8 או 26.4, קשה לי להגיד לך, זה היה אותו רווח שקיבלתי בויטקו, המשכתי לקבל מדיברסי" (שם, ש' 29-28). מעבר לכך שמר בלינקוב לא הציג גרסה ברורה לגבי אחוז הרווח שהוסכם לטענתו עם ויטקו, התובעת אף לא הציגה נתונים כלשהם לגבי אחוז הרווח השנתי של פלאש כימיקליים ממכירת המוצרים לטבע בתקופת ההתקשרות עם ויטקו. עוד יצוין כי התובעת לא צירפה את ההסכם בין פלאש כימיקלים לבין ויטקו ולא הזמינה לעדות נציג מטעם ויטקו כדי להוכיח, ולו לכאורה, את טענתה כי ויטקו התחייבה כלפי פלאש כימיקלים לשמירה על אחוז רווח כלשהו.
5. על כל פנים, מר מולכו העיד כי הנתבעת היא חברה נפרדת שלא קשורה לויטקו (תחילת עמ' 29), ב"כ התובעת הסכים לכך במהלך הדיון (עמ' 108 ש' 10-5), וגם מעדותו של מר בלינקוב עלה כי ההתקשרות עם הנתבעת לא הייתה המשך חוזי של ההתקשרות עם ויטקו (עמ' 101 ש' 3-1). יתר על כן, מר בלינקוב העיד כי ההסכם עם הנתבעת לא היה זהה להסכם עם ויטקו: "לפלאש היה בזמנו הסכם עם ויטקו, זה היה, בויטקו היה משהו שונה" (שם, ש' 8).
6. בהסכמי ההפצה בין התובעת לנתבעת משנת 1997 ומשנת 1999 לא מופיעה התחייבות כלשהי של הנתבעת לשמור על רווחיות של התובעת ממכירת המוצרים לטבע. גם מר בלינקוב הודה בחקירתו הנגדית כי אין כל התחייבות של הנתבעת בכתב בעניין זה (ראו למשל עדותו בעמ' 113 ש' 24-22). לטענתו של מר בלינקוב, התחייבות זו ניתנה לו בעל פה: "אני יכול להגיד לך שניר מולכו התחייב לי באופן חד משמעי שהוא ישמור על המרווח הקיים. הוא לא דיבר איתי על אחוז כזה או אחר" (עמ' 129 ש' 21-20). דא עקא, ניר מולכו שהעיד מטעם התובעת כלל לא נשאל על כך בחקירתו הראשית, ולכן חזקה כי לא היה בעדותו בעניין זה כדי לתמוך בגרסתה של התובעת.
7. זאת ועוד, כשנשאל מר בלינקוב האם ביקש שהתנאי הנטען בעניין הרווח המוסכם יהיה כתוב בהסכם השיב תחילה: "לא, זה מובן, היינו בהתחלה ששום דבר לא השתנה על ידי ניר מולכו" (עמ' 105 ש' 19), אך מיד לאחר מכן הציג גרסה סותרת שלפיה העלה את התנאי הנ"ל ו- "לא רק את זה, כל מיני דברים שאני לא מוכן לחתום עליהם, ואמרו לי אל תדאג ... זה הסכם מסגרת, יותר משלדה לא יהיה לזה מציאות" (שם, ש' 30-24). בהמשך העיד מר בלינקוב כי "העליתי את זה כאפשרות, לא עשיתי את זה כתנאי" (עמ' 106, ש' 19). מעבר לסתירה בין הגרסאות, הטענה כי ניר מולכו הבטיח למר בלינקוב לשמור על שיעור רווח מסוים שאף אחד מהצדדים לא ידע מהו, היא טענה תמוהה בעל פה נגד מסמך בכתב, ולכן אין לקבל טענה זו.
8. טענה נוספת של התובעת היא כי ההסכמה בין הצדדים לשמור על שיעור רווח מסוים נוצרה לאורך השנים בדרך של התנהגות. טענה זו סותרת את גרסת התובעת הנ"ל שלפיה עוד במועד ההתקשרות עם הנתבעת הוסכם לשמור על אחוז הרווח השנתי של פלאש כימיקלים ממכירת המוצרים לטבע בתקופת עבודתה עם ויטקו. כמו כן וכפי שיפורט להלן, גם לגופו של עניין התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה כדי להוכיח כי התנהגות הצדדים מעידה על הסכמה שנוצרה ביניהם לעניין שיעור רווח גולמי שנתי מוסכם לתובעת.
9. מר מולכו העיד כי המחירים נקבעו בהסכמה עם טבע בלבד ולא עם התובעת (תחילת עמ' 58), וגם מר בלינקוב הודה כי מר מולכו רק עדכן אותו בעניין המחירים ולא ביקש את אישורו (עמ' 90 ש' 28-23). אין בהיוועצות עם מר בלינקוב או בעדכונו כדי ללמד על התחייבות של הנתבעת לשמור על אחוז רווח קבוע לתובעת.
10. מר בלינקוב התייחס בסעיף 4 לתצהירו ל- "מכלול ההסכמות שהתגבשו בין הצדדים, במהלך שנים רבות של עבודה משותפת – בכתב, בעל פה ובהתנהגות" והפנה בעניין זה להתכתבויות המסומנות כנספחי ג'. ואולם, עיון בנספחים אלה (אשר חלקם צורפו פעמיים בסימון שונה), מעלה כי אין בהם כל דרישה של התובעת מהנתבעת לשמירה על אחוז רווח מובטח כלשהו. לכל היותר יש במכתבים אלה בקשה להעלות מחירים גם לטבע בעקבות ייקור המחירים לתובעת או לחלופין לעכב את העלאת המחירים לתובעת עד לעדכון המחירים לטבע. מר בלינקוב לא הציג בחקירתו הנגדית הסבר מתקבל על הדעת לכך שלא ציין במכתביו הנ"ל כי הנתבעת מחויבת כלפי התובעת לאחוז מסוים וקבוע של רווח גולמי (ראו בין היתר עדותו בעמ' 136-135).
11. נוסף על כך, לא נסתרה גרסתו של מר מאייר אשר חזר והעיד כי בקשותיו של מר בלינקוב במכתבים שבנספחי ג' הנ"ל היו חלק ממו"מ בין הצדדים בעניין המחיר (ראו עדותו של מר מאייר בעמ' 270 ש' 15-10; בעמ' 274 ש' 14-11; בעמ' 275 ש' 31-27; ובעמ' 276, ש' 32-29). כן ראו עדותו של מר מאייר בעמ' 270 ש' 25-22 כי גם לפי המחירים שביקש מר בלינקוב עצמו במכתביו, לא היה נשמר לתובעת שיעור הרווח שהיה לה קודם לכן:

"תקשיב, המחיר הזה שומר עליו? המחיר הזה לא שומר לו על המרווחים שהיה לו פעם. גם המחיר הזה לא שומר לו. ועל זה הוא מסכים. אגב, הוא היה נשאר, פה לדעתי יש לו אולי 12-10 אחוז, והוא מאוד מבסוט מזה שיש לו בכלל".

1. התובעת מפנה לעדותו של מר ניר מולכו אשר נשאל בחקירתו הראשית כיצד קבעה הנתבעת את המחיר לתובעת והשיב כדלקמן (עמ' 25 ש' 19-16):

"האמת שדאגנו על מרווח כדי שפלאש תרוויח. אי אפשר להגיע למצב שאני ממלא לפלאש את המחיר גם כן בצורה כזאת שהיא לא תרוויח. בכמה שקלים? לא זוכר. חשוב היה שיישמר פער, וזה כן, אחרת הוא מפסיד".

ואולם, כל שעולה מעדותו של מר מולכו הוא כי הנתבעת ניסתה לתמחר את המוצרים כך שיוותר בידי התובעת רווח כלשהו, ואין בדבריו כדי ללמד על כך שהנתבעת הקפידה לשמור על שיעור רווח מסוים לתובעת. ה"מרווח" או "הפער" שאליו התייחס מר מולכו בעדותו הנ"ל אינו שיעור קבוע של רווח לתובעת, אלא שמירה על הפרש כלשהו בין המחיר למפיץ (התובעת) לבין המחיר ללקוח (טבע). ראו לעניין זה בין היתר קטע נוסף מעדותו של מר מולכו: "דאגנו בצורה כזו או אחרת או למבצעים או לרווחיות כזו או אחרת של המפיצים, שיהיה להם ממה לחיות ויוכלו להתמודד" (עמ' 21, ש' 23-22). כך עלה גם מעדותו של מנכ"ל הנתבעת, דיוויד מאייר. כאשר נשאל מר מאייר האם ניהל את המו"מ על המחיר לטבע במטרה לשמור על אחוז רווח מסוים לתובעת, השיב: "אחוז רווח? לא. על רווח כלשהו..." (עמ' 267, ש' 20-19).

1. כשנשאל מר בלינקוב מהו המרווח הקיים שהובטח לו, השיב: "המרווח שהיה לי. אני שמרתי עליו בקנאות, מהיום הראשון. ברגע שלא נתתי להם לרדת, לא השנה הזאת ולא השנה הזאת, המרווח נשמר" (עמ' 129 ש' 28-23). לא ברור כיצד טוען מר בלינקוב כי הקפיד לשמור על מרווח מסוים אשר לדבריו כלל לא ידע מהו. מכל מקום, התובעת לא הוכיחה ולו לכאורה כי הלכה למעשה אכן נשמר שיעור רווח גולמי שנתי קבוע של התובעת ממכירת המוצרים לטבע לאורך כל שנות ההתקשרות עם הנתבעת. אין חולק שההתקשרות בין הצדדים החלה עוד בשנת 1997, אך בחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת ישנה התייחסות לאחוז הרווח הגולמי השנתי של התובעת ממכירת המוצרים לטבע החל משנת 2004 בלבד.
2. לטענת התובעת ומר בלינקוב, הנתבעת הבטיחה לשמור על שיעור רווח מסוים של התובעת ולא על סכום רכישה או על סכום רווח מסוים. ראו בעניין זה, בין היתר, עדותו של מר בלינקוב בעמ' 195, ש' 6-5: "ש: זה היה שיעור או כסף? ת: שיעור", ובהמשך שם, בש' 27-25: "האם הבטיחו לך, שלא משנה מה יקרה, אתה תקבל כל חודש 40,000 שקל, בין אם טבע מזמינה מוצרים רבים אם היא לא מזמינה מוצרים? ת: לא, לא". לעומת זאת, המומחה מטעם התובעת העיד בחקירתו הנגדית כי לא נאמר לו שהובטח לתובעת שיעור מסוים מהמכירות לטבע באחוזים (עמ' 217, ש' 25-23), אלא כי "הובטח להם סכום מכירות ... הובטח להם כי טבע תקנה מהם באיקס שקלים, לא הובטח להם רווח או אחוז" (שם, ש' 30-28). זו הייתה הנחת היסוד שעליה התבססה חוות הדעת של המומחה, ולפיה חושב "הרווח הנמנע" של התובעת, שהוא פועל יוצא של אי עמידה במכירות המובטחות לטבע (ראו עדותו של המומחה בסוף עמ' 220). אלא שכאמור, הנחת יסוד זו של המומחה מטעם התובעת בעניין הבטחת סכום מכירות קבוע לטבע היא שגויה, וסותרת גם את גרסתו של מר בלינקוב עצמו.
3. לפיכך, בנסיבות העניין אינני נדרש לדון ולהכריע בטענות הנתבעת בדבר ניגוד העניינים של המומחה ובדבר האופן שבו בדק את הנתונים שהיו בפניו, שכן ממילא אין בממצאים שנקבעו בחוות הדעת כדי לסייע לתובעת להוכיח את טענותיה.
4. אף אם במשך תקופה מסוימת לא הייתה ירידה משמעותית בשיעור הרווח השנתי של התובעת ממכירת המוצרים לטבע, אין בכך כדי ללמד על הסכמה של הנתבעת בדרך של התנהגות לשמור על שיעור הרווח המסוים של התובעת לתקופה בלתי מוגבלת, גם כאשר ישתנו הנסיבות ומחיר חומרי הגלם המשמשים לייצור המוצרים לטבע יעלה. מר מאייר התייחס לכך בחקירתו הנגדית, כעולה מעמ' 263 ש' 31-30:

"הנה כשהמחירים עולים, הדברים משתנים. כשהמחירים לא עולים, הכול יציב, אתה לא מתעסק בזה".

וכן ראו עדותו בעמ' 264, ש' 9-7:

"אתה אומר ששמרתי עליו? העליתי לפה והעליתי לכאן. שאי אפשר לעלות, אבל היו חייבים לעלות כי חומרי הגלם עלו, אז זה אומר שהחלק שלי יורד והחלק שלו יורד".

1. מר מאייר הצהיר כי בשנת 2008 התרחשה עליה חדה בעלויות חומרי הגלם של כלל מוצרי הנתבעת, לרבות המוצרים לטבע, ועלייה זו השליכה ישירות על אחוז הרווח הגולמי של התובעת והנתבעת גם יחד, כיוון שלא עלה בידן "לגלגל" את מלוא שיעור העלייה על הלקוח הסופי, טבע (סעיף 46.8 לתצהיר). מר מאייר כלל לא נשאל בחקירתו הנגדית בעניין עליית המחירים של חומרי הגלם בתקופה הרלוונטית, ומר בלינקוב עצמו אישר כי אכן הייתה עליית מחירים בעולם (ראו עדותו בעמ' 178, ש' 25) וכי היו דיונים עם טבע בעניין זה (עמ' 180 ש' 27-26).
2. מר בלינקוב הודה כי באותה תקופה שבה חלה ירדה משמעותית ברווחיות של התובעת ממכירת המוצרים לטבע, החל מנובמבר 2008, לא שלח לנתבעת ולו מכתב אחד שבו דרש לשמור על אחוז הרווח המוסכם של התובעת (ראו סוף עמ' 170). אין לקבל את טענתו מר בלינקוב שהוצגה לראשונה בחקירתו הנגדית כי פנה אל הנתבעת טלפונית בעניין זה (סוף עמ' 170 ותחילת עמ' 181), הן מאחר שב"כ הנתבעים התנגד להרחבת החזית (סעיף 55 לסיכומים) והן משום שמדובר בטענה סתמית שאינה מפורטת ואינה מבוססת כלל.
3. העדר דרישה של מר בלינקוב לשמור על אחוז מסוים של רווח שנתי של התובעת ממכירת המוצרים לטבע, גם במהלך התקופה שבה ירד משמעותית שיעור רווח זה, מעידה על כך שמעולם לא הייתה כל הסכמה בין הצדדים בעניין שמירה על אחוז הרווח של התובעת.
4. לאור כל האמור לעיל, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה כדי להוכיח, ולו לכאורה, כי הנתבעת התחייבה לשמור למשך פרק זמן בלתי מוגבל על אחוז הרווח הגולמי השנתי הממוצע של התובעת ממכירת המוצרים לטבע. לפיכך, דינה של טענה זו להידחות.
5. מכאן שיש לדחות את התביעה לקבלת סך של 40,583 ₪ בגין "הנגיסה ברווחים בחודשים נובמבר 2008 – יוני 2009" (סעיף 21(א) לכתב התביעה).

הטענה בדבר אי מתן הודעה מוקדמת

1. בסעיף 14 לכתב התביעה נטען כי על פי ההבנות הישנות עם הנתבעת, היה על הנתבעת להודיע לתובעת חצי שנה מראש על הפסקת העבודה עמה, אך הנתבעת בחרה שלא לעשות כן.
2. מנגד, בכתב התביעה נתבע בין היתר בסעיף 21(ב) סך של 279,827 ₪ בגין "הפסד רווחים עתידיים צפויים ממכירת מוצרי הנתבעת לטבע במשך שנה אחת בלבד (אף שהתובעת רשאית לתבוע תקופה ארוכה מכך)". אין בכתב התביעה כל הסבר מפורש לדרישתה של התובעת לפיצוי בגין הפסד רווחים עתידיים במשך שנה ויותר חרף הסכמת הצדדים כי תקופת ההודעה המוקדמת תעמוד על חצי שנה בלבד. בסיכומי התובעת נטען שאין מחלוקת כי "מכלול ההסכמות בין הצדדים לא הצטמצם לחוזה ההיסטורי הכתוב אלא התרחב, השתנה והשתכלל למכלול הסכמות בעל פה ובהתנהגות", ולכן "התובעת הייתה זכאית לתובע הפסד רווחים לתקופה שאינה מוגבלת בחצי שנה או בשנה, ולמעשה הייתה רשאית לתבוע כל פרק זמן, שהינו סביר" (סעיפים 49-48).
3. אלא שהתובעת לא הוכיחה, ולו לכאורה, כי התקיימו נסיבות המצדיקות סטייה מההסכמה הקודמת בין הצדדים והארכה של תקופת ההודעה המוקדמת. נהפוך הוא, התובעת עצמה הפנתה בסיכומיה לפסיקה שלפיה "שירות פשוט למדי, חיי חוזה ארוכים טרם הביטול והשקעה מינימלית יגררו קיצור של פרק הזמן למחצית השנה ואף פחות מכך" (ראו ההפניה בסעיף 31 לסיכומי התובעת לרע"א 1036/95, נחושתן חברה להשקעות בע"מ נ' LIFTS LTD., פ"ד נ(5) 72, עמ' 79-78 ולפסקי דין נוספים). כך היה בענייננו. התובעת סיפקה לטבע כפר סבא שירות פשוט אשר לא דרש השקעה כספית משמעותית למשך פרק זמן ארוך מאוד. כל שנדרשה התובעת לעשות הוא לרכוש את המוצרים מהנתבעת ולספקם לטבע כפר סבא לפי דרישתה. גם מעדותם של מר בלינקוב ושל המומחה מטעם התובעת, מר קיהן, עלה כי התובעת לא השקיעה משאבים רבים לצורך ההתקשרות עם טבע כפר סבא, וכי רוב הוצאותיה היו קיימות ממילא, בין אם היו מכירות לטבע ובין אם לאו (ראו עדותו של המומחה בעמ' 216 ש' 25-16 ובתחילת עמ' 217 וכן עדותו של מר בלינקוב בסוף עמ' 166 עד עמ' 169).
4. כאשר נשאל מר בלינקוב בחקירתו הנגדית מדוע תבע הפסדים של שנה, השיב:

"למה שניתקו אותי במכה אחת, עשו לי נזק עצום. עשו לי גם, שנייה, ההפסד רווחים, קודם כל, כל דבר שנעשה בהסכמה ונעשה לאט בצורה מסודרת, אז אתה יכול להתכונן לזה. ברגע שאתה ניתקו אותך במכה אחת ממערכת שאתה רגיל בוא נאמר להיות, אתה רגיל גם כן לעבודה שלה, גם לתשלומים שלה שהגיעו דרך אותו בנק בצורה מסודרת, זה יצר לי נזק עצום במערכת והייתי צריך להתארגן בצורה די רצינית להסביר ולתת, שהיה לי תזרים מזומנים מסוים שבמכה אחת הורידו אותו".

1. טענתו הנ"ל של מר בלינקוב שלפיה תזרים המזומנים של התובעת מטבע פסק בפתאומיות ובבת אחת, אינה מתיישבת עם גרסתו כי מנובמבר 2008 ועד אפריל 2009 חל כרסום מתמשך ברווחים של התובעת ממכירת המוצרים לטבע, כך שתזרים המזומנים של התובעת מטבע ירד בהדרגה במהלך תקופה זו. מעבר לכך, הטענה שהתובעת הייתה "רגילה" לעבודה עם טבע ולתשלומים שהגיעו ממנה, אינה מקימה לתובעת זכות לדרוש מהנתבעת להמשיך ולקבל את אותן הכנסות מטבע במשך שנה ויותר לאחר סיום ההתקשרות.
2. יתר על כן, כפי שיפורט להלן, בנסיבות העניין ולאור העדויות והראיות שהוצגו בפני בית המשפט, אין אלא לקבוע כי הנתבעת לא נדרשה לתת הודעה מוקדמת כלשהי לתובעת על סיום ההתקשרות.
3. מסעיף 20 לכתב התביעה עולה כי מי שביטל את הסכם ההפצה בין הצדדים הוא דווקא מנהל התובעת, שהודיע לנציגי הנתבעת באפריל 2009 כי לאור הפרות הנתבעת, התובעת רואה את כל ההסכמים של הצדדים כבטלים ורואה את עצמה משוחררת מכל התחייבות. אין חולק כי עד לחודש אפריל 2009 המשיכו ההסכמות בין הצדדים לעמוד בתוקפן ולא בוטלו על ידי מי מהצדדים. לפיכך, משביטלה התובעת את הסכם ההפצה עם הנתבעת, הרי שלא הייתה יכולה לדרוש מהנתבעת לתת לה הודעה מוקדמת על ביטול ההסכם.
4. זאת ועוד, לא הוכח כי הנתבעת אכן הפרה את הסכם ההפצה עם התובעת לפני חודש אפריל 2009. מכתב ההגנה ומתצהירו של מר מאייר עולה כי טבע כפר סבא החלה להעביר הזמנות רכש ישירות לנתבעת לראשונה רק ביום 11.5.09, דהיינו לאחר שהתובעת כבר הודיעה על ביטול ההסכם מצידה. טענה זו לא הוכחשה בכתב התשובה או בתצהירו של מר בלינקוב ולא נסתרה בחקירות הנגדיות של מר מאייר ומר אריה רון.

אמנם הנתבעת הודתה כי החלה לספק מוצרים למפעל טבע "היבש" בירושלים במקום התובעת במחצית השנייה של שנת 2008, אך התביעה שבפני לא הוגשה בגין כך, וממילא לא הוכח כי ניתן לתובעת אישור בלעדי להפיץ את המוצרים של הנתבעת למפעל הנ"ל. אין חולק כי ירושלים הייתה מחוץ לאזור ההפצה של התובעת לפי ההסכם (ראו בין היתר עדותו של ניר מולכו בסוף עמ' 43 ועדותו של מר בלינקוב בסוף עמ' 172). כך גם לא הוכחש ולא נסתר כי הנתבעת היא זו שסיפקה חומרים לכל המפעלים של טבע, פרט למפעל טבע כפר סבא אשר רק לגביו הוסכם כי ההפצה תתבצע באמצעות התובעת (סעיפים 10 ו- 12 לתצהיר עדותו הראשית של מר מאייר). מר בלינקוב טען כי כאשר הוקם המפעל החדש של טבע בירושלים קיבל אישור בעל פה ממר ניר מולכו להפיץ למפעל זה, אולם מר מולכו העיד בעניין זה כי "אני זוכר שאישרתי לפלאש למכור בירושלים. אם זה היה בדיוק לטבע אני לא זוכר, כי זו הייתה מכירה שולית" (עמ' 49 ש' 24-22). ברי כי אין בעדות זו כדי להוכיח כי ניתן לתובעת אישור מפורש להפיץ מוצרים לטבע ירושלים. נוסף על כך, לא נסתרה עדותו של מר מאייר כי הנתבעת כלל לא ידעה על הקמתו של המפעל החדש "היבש" של טבע בירושלים, וגילתה רק בדיעבד כי התובעת הפיצה מוצרים למפעל זה. ראו לעניין זה סעיף 33 לתצהירו של מר מאייר ועדותו בעמ' 281 ש' 16-13:

"הסתבר לנו שיש שני מפעלים בירושלים – יש את המפעל הרטוב והיבש, לא ידענו על ההקמה, כי זה בכל זאת דברים ממודרים לא מכניסים אותך. היה לנו כל הזמן הזמנות מטבע ירושלים השני, ויום בהיר התחלנו לקבל גם מהשני. מה הכי טבעי? דלת ליד דלת. מסתבר שכמה חודשים הוא מכר להם".

חיזוק נוסף לכך שלא ניתנה לתובעת זכות בלעדית להפיץ מוצרים למפעל טבע "היבש" בירושלים אפשר למצוא בעדותו של מר בלינקוב עצמו, שהודה בחקירתו הנגדית כי כלל לא דרש מהנתבעת להמשיך למכור למפעל בירושלים (סוף עמ' 176). עוד יצוין כי גם בתביעה דנן לא דרשה התובעת פיצוי כלשהו בגין הפסקת ההפצה של המוצרים למפעל הנ"ל.

1. על כל פנים, מסיכומי התשובה של התובעת עולה כי הודעתה מאפריל 2009 על ביטול הסכם ההפצה לא ניתנה בעקבות הפסקת ההפצה למפעל טבע "היבש" בירושלים, אלא בשל הפרת "התנאי העיקרי בו עוסקת תביעה זו – השמירה על המרווח, על אחוז הרווח של התובעת" (סעיף 22 לסיכומי התשובה). דא עקא, משנדחתה הטענה בדבר התחייבות של הנתבעת לשמור על שיעור רווח קבוע של התובעת, הרי שהודעת התובעת על ביטול ההסכם עם הנתבעת מהטעם הנ"ל נעשתה שלא כדין. ודוק, התובעת עצמה היא זו שהפרה את ההסכם משביטלה אותו לאלתר ללא מתן הודעה מוקדמת כלשהי לנתבעת, כשלדבריו של מר בלינקוב, ממועד זה ואילך המשיכה התובעת לרכוש רק את אותם מוצרים שהשתלם לה להפיץ (סוף עמ' 198). אף לו הייתה התובעת טוענת כי לא ביטלה את ההסכם עקב הירידה ברווחים, אלא בשל ההפרה הצפויה של הנתבעת ובשל כוונתה לספק את המוצרים ישירות לטבע (טענה אשר לא הועלתה כלל, עובדתית או משפטית), משבחרה התובעת לבטל את הסכם ההפצה לאלתר עוד לפני שהחלה ההתקשרות בין הנתבעת לטבע בפועל, אין היא יכולה לדרוש פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

1. סעיף 33 להסכם ההפצה קובע לאמור:

"כל עוד הסכם זה בתוקף וכל עוד עומד המפיץ בהתחייבויותיו כלפי החברה ובכפוף לכל הוראות הסכם זה, מתחייבת החברה למכור לו את מוצרי ההפצה באופן בלעדי והחברה לא תפיץ את המוצרים באופן ישיר ללקוחות המפיץ ולא באמצעות כל גורם אחר".

סעיף 23 להסכם ההפצה קובע כי:

"בתום הסכם זה מסיבות כלשהן, לא יהיה המפיץ זכאי לפיצוי כספי כלשהו בגין עבודתו כמפיץ".

1. בענייננו, התובעת הודיעה לנתבעת עוד בחודש אפריל 2009 כי היא "רואה את כל ההסכמים בין הצדדים כבטלים, ורואה עצמה משוחררת מכל ההתחייבויות כלפי הנתבעת" (סעיף 20 לתצהירו של מר בלינקוב). לפיכך, ממועד זה ואילך פג תוקפו של הסכם ההפצה, ועמו פגה גם התחייבותה של הנתבעת לא לספק מוצרים ישירות ללקוחות התובעת.
2. יצוין כי פורמאלית, ולפי האמור בסעיף 36 להסכם ההפצה משנת 1999, תוקפו של הסכם זה פג עוד בשנת 2005, אולם לפי עדותו של מר מאייר כי עד לחודש אפריל 2009 המשיכו הצדדים להתנהל לפי הוראות ההסכם (סוף עמ' 256), ומכאן שעד למועד זה הוארך ההסכם בפועל בדרך של התנהגות.

בסיכומי התובעת נטען כי ההסכמים בין הצדדים היו חלק ממכלול ההסכמות ביניהם שהתגבשו והשתכללו במהלך שנות העבודה המשותפת (סעיף 2). לטענתו של מר בלינקוב, סעיפים מסוימים בהסכם ההפצה משנת 1999 שאינם מיטיבים עם התובעת, כגון סעיף 23 הנ"ל, לא היו בתוקף מלכתחילה (עמ' 85 ש' 14-9) בעוד שסעיפים אחרים כגון ההתחייבות לתת הודעה מוקדמת בת חצי שנה לפני סיום ההסכם היו מוסכמים על צדדים (סעיף 14 לתצהיר). ואולם, משנחתם הסכם מפורט בכתב, הנטל על התובעת להוכיח כי נוצרו בין הצדדים, בעל פה או בהתנהגות, הסכמות שונות הסותרות את הוראות ההסכם. אמנם לגבי עניינים מסוימים התובעת ביססה לכאורה את טענתה כי הוסכם לסטות מתנאי ההסכם (כגון מתן אישור להפיץ מחוץ לאזור המוסכם וכד'), אך לגבי הוראות אחרים לרבות סעיפים 23 ו- 33 הנ"ל, לא הוכח כי הצדדים הסכימו לבטלן או לשנותן.

1. על כל פנים, וגם אלמלא ההוראות המפורשות הנ"ל בהסכם, לא היה מקום לפצות את התובעת בגין אי מתן הודעה מוקדמת בנסיבות שבהן התובעת עצמה היא זו שביטלה את ההתקשרות עם הנתבעת עוד בטרם החלה ההתקשרות הישירה בין הנתבעת לטבע.

הטענה בדבר שידולה של טבע להתקשר ישירות עם הנתבעת

1. בניגוד לטענת התובעת כי הנתבעת נישלה אותה מעבודתה עם טבע כפר סבא, מר מאייר הצהיר כי נציג טבע, מר אריה רון, הוא שפנה אליו בבקשה לבחון את האפשרות לספק את המוצרים ישירות על ידי התובעת, וזאת בעקבות השגותיה של טבע על טיב השירות של התובעת (סעיף 38 לתצהיר). מר אריה רון אישר זאת, והצהיר כי לנוכח אי שביעות הרצון של טבע מהשירות של התובעת, פנה לנתבעת למציאת פתרון הולם לבעיה, לרבות בחינת האפשרות להחלפת המפיץ ולרכישת מוצרים ישירות מהנתבעת (סעיפים 4 ו- 5 לתצהיר). גרסה זו של מר מאייר ומר רון לא נסתרה ואף חוזקה בחקירתם הנגדית. מר אריה רון העיד בעניין זה כדלקמן (סוף עמ' 233 ותחילת עמ' 234):

"היינו מרוצים בעשרות מונים מהעבודה מול דיברסי למול העבודה מול פלאש. הרגשנו גם שלפלאש אין מה לתרום לנו בתהליך והוא אפילו הרבה פעמים ממש לא היה ספק מתאים ומטרת השיחה בייננו הייתה לבקש מדיברסי שרק הם יהיו הספקים שלנו בתחום הזה של חומרי הניקוי האלה".

1. בהמשך הוסיף מר רון כי דבריו לא היו בגדר הצעה בלבד, אלא דרישה הכוללת איום מרומז שאם הנתבעת לא תיענה לבקשה, טבע עלולה להחליט על הפסקת הרכישה של מוצרי הנתבעת (עמ' 234 ש' 7-6 ועמ' 238 ש' 16-15). כן ראו עדותו מר מר מאייר בעניין זה בסוף עמ' 197 ותחילת עמ' 198).
2. אמנם מר רון הודה כי לא צירף לתצהירו מכתבי תלונה ששלח למר בלינקוב, אך העיד בעניין זה, כעולה מסוף עמ' 229 ותחילת עמ' 230 לאמור:

"קודם כל יש הרבה שיחות והרבה דברים שלא ממוסמכים וזה לא רלוונטי. אני יכול להעיד שבשנים שאני נמצא בטבע הקניין שטיפל מהצוות שלי, ספי, מול פלאש בהזמנת החומר הזה וישב 4 חדרים ממני, הייתי שומע את הצעקות עד אליי למול פלאש על כל הבעיות שנגרמות מהן. זה לא נרשם בשום מקום".

ובהמשך הוסיף והעיד מר רון בעמ' 230 ש' 11-7:

"נכון. כן. היו ישיבות בהשתתפות מר בלינקוב שנאמר לו חד משמעית כמה אנו לא מרוצים, היו מקרים שאני הרמתי טלפון כי הקניין שלי כבר התייאש ואני נכנסתי לעובי הקורה לנסות משום שזה אחד החומרים הקריטיים. היו לי צעקות ממנהל המפעל שאין להם חומר ואם יש חומר אין תעודות. אז אותו דבר אם אין תעודה תקינה לא ניתן לייצר. לי היו שיחות ודרשתי בזמנו פגישות עם מר בלינקוב והוא הגיע, לא נפתר כלום".

1. בהמשך החקירה הנגדית העיד מר רון כי מר בלינקוב לא ענה לטלפונים והציג תעודות לא ברורות וחשבוניות לא תואמות (עמ' 231, ש' 17-10). כמו כן העיד מר רון כי בכל השנים שבהן היה בטבע (דהיינו מיולי 2006), חומר לא הגיע בזמן, התעודות לא היו טובות והיו מקרים שטבע נתקעה בלי חומר (עמ' 213, ש' 25-18).
2. גם מר מאייר העיד בחקירתו הנגדית כי אמר לבלינקוב שטבע לא מרוצים, אך בלינקוב היה "בטוח שהם בכיס שלו" ולכן המשיך בהתנהלות זו (ראו עמ' 297, ש' 21-20). כן ראו עדותו של מר מאייר כי מר בלינקוב ידע על התלונות עוד בתחילת שנת 2008, אך לא עשה דבר במשך כשנה וחצי, עד שטבע דרשו מהנתבעת להפיץ את המוצרים ישירות (עמ' 298 ש' 13-7).
3. מר בלינקוב טען לראשונה בחקירתו הנגדית כי ספי מטבע הציע לו להפיץ מוצרים לטבע בכל הארץ בתנאי שיוזיל את המחירים (עמ' 156 ש' 28-18), אך מדובר בהרחבת חזית שהנתבעת התנגדה לה (סעיף 55 לסיכומים), וגם לגופו של עניין לא הרימה התובעת את הנטל להוכחת גרסתה משלא ביקשה להזמין את ספי להעיד בעניין זה.
4. בסעיף 41(ט) לסיכומי התובעת נטען כי "כל הסיפורים המצוצים מהאצבע בדבר תלונות של טבע ... אינם נכונים ונולדו אך ורק כדי לנסות להצדיק את ההתנגדות הבריונית החמורה של הנתבעת וההפרה הבוטה שלה את מכלול ההסכמות עם התובעת". ואולם, כפי שנקבע לעיל, הנתבעת כלל לא הפרה את ההסכם ולא מכרה מוצרים ישירות לטבע עד לחודש מאי 2009, בעוד שהתובעת ביטלה את ההסכם שלא כדין עוד בחודש אפריל 2009. מעבר לכך, בין אם ההתקשרות עם התובעת הופסקה עקב תלונות של טבע ובין אם לאו, התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת היא זו שיזמה את ההפצה הישירה לטבע, ולא הוכיחה כי הנתבעת שידלה את טבע לעשות כן באמצעות הטבות שונות.
5. מר בלינקוב הצהיר כי "לא ייתכן שחברת טבע תדרוש, סתם כך ללא סיבה, לעבוד ישירות עם הנתבעת, לאחר קרוב ל- 16 שנות עבודה עם התובעת. אם אכן זו הייתה דרישת טבע, הרי שהדבר חייב היה להיות לאחר שהנתבעת הציעה לה תנאים ומחיר טוב יותר, על חשבון התובעת" (סעיף 50 לתצהיר). ואולם, בחקירתו הנגדית העיד מר בלינקוב כי לא מדובר בטענה מבוססת אלא בחשד בלבד. ראו עדותו בעמ' 194, ש' 22-15:

"ש. עכשיו תאמר לי, אתה טוען שחברת דיברסי הורידה לטבע את המחיר על מנת שהיא תעבור לעבוד אתה.

ת. אם אני לא טועה אני חושב שטבע קיבלה הטבה, זה החשד שלי.

ש. חשד.

ת. אני לא ראיתי ולא,

ש. בסדר, בסדר גמור.

ת. זה על סמך, תשמע, מה שניסו לעשות לי אני מניח שהצליחו במקום אחר. אבל אין לי הוכחות שזה מה שנעשה".

1. לעומת זאת, מעדותם של מר מאייר ומר רון עלה כי בסמוך לאחר שהנתבעת החלה לספק את המוצרים ישירות, המחיר לטבע לא ירד ואפילו עלה. ראו עדותו של מר מאייר בעמ' 281 ש' 32-28:

"ש: האם אותו המועד שבו פלאש הפסיקה לעבוד בכלל בטבע, ירושלים, כפר-סבא, האם מאותו תאריך המחיר לטבע הוזל?

ת: לא. אפילו עלה.

ש: למה?

ת: כי היו עוד עליות. היה לדעתי, אתה רוצה מהזיכרון שלי, משהו כמו שנה.

מר אריה רון העיד אף הוא כי בעקבות המו"מ בין טבע לנתבעת המחיר עלה, ורק לאחר מכן הצליחו להוריד אותו (סוף עמ' 235). בהמשך, כאשר נשאל מר רון האם טבע קיבלה בונוסים, זיכויים והטבות נוספות, עלה מתשובתו כי הטבות כאלה ניתנו לכל היותר כדי לנסות להקהות את העלייה החדה במחירים, "אך בכל מקרה המחיר עלה" (עמ' 236 ש' 8-4). בחקירתו הנגדית חזר והבהיר מר רון כי הנתבעת מעולם לא הציעה לטבע הנחות או הטבות תמורת עבודה ישירה עמה, וטבע היא זו שביקשה לעבוד עם הנתבעת (עמ' 238 ש' 13-12).

1. מהעדויות והראיות שבפני עולה, אם כן, כי מי שיזם את הפסקת העבודה עם התובעת היא טבע, ואילו הנתבעת רק הביעה נכונות להיעתר לבקשה. מכאן שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה כדי להוכיח כי הנתבעת פעלה שלא בתום לב ושידלה את טבע לעבוד עמה ישירות.
2. אין חולק שבשלב מסוים הודיע מר מאייר למר רון כי אין מניעה שהנתבעת תספק את המוצרים ישירות לטבע, ולא ציין שיש לתת לתובעת הודעה מוקדמת לפני הפסקת ההתקשרות עמה. שאלה היא האם במקרה שבו הלקוח (טבע) הוא שיוזם ודורש מסיבותיו הוא להפסיק לאלתר את ההתקשרות באמצעות המפיץ (התובעת), עומדת בעינה זכותו של המפיץ לקבלת הודעה מוקדמת מהנתבעת, כשבעניין זה יש לתת את הדעת בין היתר לסעיפים בהסכם ההפצה אשר מאפשרים לנתבעת ביטול מידי של התחייבויותיה בהסכם (ראו למשל סעיפים 28, 31 והרישא של סעיף 33). ואולם, אינני נדרש לדון ולהכריע בשאלה זו היות שבמקרה דנן, כאמור, עוד בטרם נשלחה הזמנת הרכש הראשונה של טבע כפר סבא ישירות לנתבעת, ביטלה התובעת את הסכם ההפצה עקב ירידה ברווחיה ממכירת המוצרים לטבע. בנסיבות אלה לא קמה לתובעת זכות לקבלת הודעה מוקדמת מהנתבעת, וממילא אין לפצות אותה בגין הפסד רווחים צפויים עקב אי מתן הודעה מוקדמת.
3. בכתב התביעה ובתצהירו של מר בלינקוב נטען כי הנתבעת לא התכחשה לטענות התובעת בדבר הפרת ההסכמות עמה, הכירה באחריותה לפצות את התובעת והסכימה לעשות כן. עוד נטען כי מר מאייר הודיע שידאג לפצות את התובעת, אך הוא מחכה לאישורים מהנהלת החברה בחו"ל (סעיפים 17 ו- 18 לכתב התביעה). ואולם, מר מאייר הבהיר בתצהירו כי מעולם לא הביע הכרה כלשהי בנזק הנטען ולא התחייב לתשלום פיצוי כלשהו לתובעת, אלא רק הסכים לבחון את האפשרות להגיע להסכמה כוללת עם התובעת ואף לשלם לה סכום מסוים "על מנת שניתן יהיה להמשיך לעבוד עם התובעת ללא כל משקעי העבר" (סעיף 50 לתצהיר). בחקירתו הנגדית הסביר מר מאייר כי התשלום שהוצע לתובעת היה מעין "מענק חתימה" שהותנה בהמשך העבודה עם הנתבעת ובחתימה על הסכם הפצה חדש (עמ' 289 ש' 27-20). כמו כן העיד כי אכן הציע להעביר לחברה האם בחו"ל מכתב של מר בלינקוב ובו פירוט של דרישותיו, אך בלינקוב סירב לכתוב מכתב כזה (עמ' 286, ש' 20-17). מר מאייר חזר והבהיר בחקירתו הנגדית כי הסכים לשלם לתובעת סכום מסוים כחלק מהסדר כולל "אבל זה אמרנו במפורש – זה לא יהיה פיצוי על זה. את זה כבר בדקתי, פיצוי על טבע אין לך" (עמ' 291, ש' 9-4) גם מר בלינקוב הודה בחקירתו הנגדית כי התנאי של מר מאייר לתשלום סכום כלשהו היה שהתובעת תמשיך לעבוד עם הנתבעת ולהפיץ את מוצריה (סוף עמ' 172 ותחילת עמ' 173). בחקירתו החוזרת הוסיף וציין מר בלינקוב כי מר מאייר אמר לו בפגישתם האחרונה שאם יסכים להסדר הכולל הנ"ל, ישתדל לאשר אותו אצל המנהלים בחו"ל (עמ' 211 ש' 6-4). בנסיבות אלה אין לראות בהצעתו של מר מאייר משום הודאה באחריות או בחבות כלשהי של הנתבעת כלפי התובעת בגין הפסקת ההפצה לטבע כפר סבא.
4. לאור כל האמור לעיל, ומשנקבע כי בנסיבות העניין ועקב הודעתה של התובעת על ביטול ההסכם לאלתר לא קמה לתובעת כל זכות לקבלת הודעה מוקדמת מהנתבעת, יש לדחות את התביעה לקבלת סך של 279,827 ₪ בגין "הפסד רווחים עתידיים צפויים ממכירת מוצרי הנתבעת לטבע במשך שנה אחת בלבד" (סעיף 21(ב) לכתב התביעה).

הטענה בדבר פגיעה במוניטין

1. התובעת תבעה בין היתר סך של 100,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין, אך אין בכתב התביעה פירוט כלשהו בעניין זה.
2. מר בלינקוב טען בחקירתו הנגדית כי הסך של 100,000 ₪ נקבע על סמך הערכה שגיבש עם רואה חשבון (עמ' 202 ש' 25-24), אך רואה החשבון המומחה מטעם התובעת לא התייחס לכך בחוות דעתו, ואף לא הוצגה כל ראיה אחרת בעניין זה. בהמשך, כנשאל מר בלינקוב על מה מבוססת ההערכה הנ"ל, השיב, כעולה מעמ' 202 ש' 27 עד עמ' 203 ש' 1:

"היא מבוססת, אני אתן לך, שאלת אני אתן לך כמה דברים. קודם כל בנק מעמיד לרשותך אובליגו מאוד רחב מאוד גדול, אני מתעסק גם ביבוא, לצורך זה שהוא רואה שיש לך הכנסה ממקור, דרך אגב שזה מגיע ישירות לבנק, זה לא מגיע דרך שיק. ספקים שאתה עובד אתם ויודעים שאתה עובד עם חברת טבע, הם אומרים רגע, אם אתה עובד עם טבע אז בוא ננסה, קח עוד דברים, בוא תיקח עוד מוצרים. תנסה לשווק לטבע, נותנים לך מחירים מיוחדים, נותנים לך תנאים מיוחדים. ספק לא מפחד ממך".

טענות אלה הועלו לראשונה בחקירתו הנגדית של מר בלינקוב ללא פירוט או ביסוס כלשהו. התובעת ומר בלינקוב לא הציגו אסמכתאות ונתונים כלשהם לגבי האובילגו של התובעת בתקופות הרלוונטיות, ואף לא פירטו או ביססו כלל את הטענה המשתמעת מדבריו של מר בלינקוב כי התובעת הפסיקה לקבל הטבות או הנחות מספקים שונים בעקבות סיום ההתקשרות עם טבע.

1. גם לגופה של הטענה, לא הוכח כי הנתבעת גרמה באופן כלשהו לפגיעה במוניטין של התובעת, ומהעדויות שבפני בית המשפט עלה כאמור כי הפסקת ההתקשרות עם טבע כלל לא נעשתה מיוזמתה של הנתבעת. עוד יצוין כי מר בלינקוב הודה שנכון למועד חקירתו הנגדית, למעלה משנה וחצי לאחר מועד הפסקת ההתקשרות של טבע עם התובעת, עדיין הופיע באתר האינטרנט של התובעת כי בין לקוחותיה נמנית גם חברת טבע (ראו נ/1 ועמ' 99 ש' 24-15).
2. לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את התביעה לקבלת סך של 100,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין (בסעיף 21(ג) לכתב התביעה).

הטענה בדבר מניעת האפשרות להתחרות בנתבעת

1. בסעיף 21(ד) לכתב התביעה נתבע סך של 139,913 ₪ בגין "הפסד רווחים בחצי השנה הנדרשת על פי הערכת התובעת, לצורך ייצור חומרים חלופיים שיעמדו בתנאים המחמירים של טבע, במקום מוצרי הנתבעת, על מנת להמשיך ולמכור מוצרים לטבע".
2. יצוין כי קיימת חפיפה וכפילות בין הסעד הנ"ל לסעד של הפסד רווחים למשך שנה אשר נתבע בסעיף 21(ב) לכתב התביעה.
3. לגופו של עניין, אין חולק כי התובעת עצמה אינה עוסקת בייצור חומרים אלא בהפצתם בלבד, ואף לא הוכחה טענתו של מר בלינקוב כי בתוך פרק זמן של חצי שנה בלבד היה יכול להזמין מוצר דומה לזה של הנתבעת אצל הספק, ולדאוג לכך שאותו מוצר ייבדק ויאושר על ידי טבע (ראו תחילת עמ' 201). כאשר נשאל מר אריה רון כמה זמן ייקח לעבור את כל מערכת האישורים של טבע, השיב, כעולה מעמ' 228 ש' 29-28:

"זה לא רק מערכת האישורים של טבע. זה רגולציה בכל העולם. לא ייקח פחות משנתיים וחצי וכנראה אפילו הרבה יותר..."

בהמשך הבהיר מר רון כי גם אם מדובר בשינוי של צבע או בושם בלבד, אין בכך כדי לשנות את פרק הזמן הנחוץ לביצוע הבדיקות (עמ' 229 ש' 8-7).

1. בחקירתו הנגדית טען מר בלינקוב לראשונה כי מר מאייר נטרל אותו מלנסות לפנות ישירות ליצרן ולהציע לטבע מוצר דומה במחיר נמוך יותר, שכן "סגר" עם טבע מראש "איזשהו הסכם בצורה כזו או אחרת למחירים ולתקופה" (עמ' 162 ש' 13-1). טענה זו לא מוזכרת כלל בכתב התביעה או בתצהירו של מר בלינקוב והנתבעת התנגדה להרחבת החזית (סעיף 55 לסיכומים). נוסף על כך, מר בלינקוב לא פירט מתי "נסגר" אותו הסכם נטען בין מר מאייר לטבע, ואף עולה מעדותו של מר בלינקוב כי טענתו בעניין זה היא בגדר השערה בלבד, שאינה מבוססת על מידע פוזיטיבי כלשהו אלא על היכרותו של מר בלינקוב עם מר מאייר ועם הדרך שבה הוא עובד (עמ' 162, ש' 10).
2. מר בלינקוב הודה כי מעולם לא היה לתובעת כל הסכם עם טבע (עמ' 92, ש' 12-11), וכי לא הייתה כל וודאות שטבע תמשיך לרכוש מוצרים מהתובעת (עמ' 98, ש' 13-9). לפיכך, ולנוכח עדותו של מר אריה רון בעניין נסיבות הפסקת ההתקשרות עם התובעת ולגבי פרק הזמן הדרוש כדי לבדוק ולאשר מוצר חדש, ספק רב אם התובעת הייתה מצליחה לשכנע את טבע לרכוש ממנה מוצרים חלופיים, גם אילו הייתה מציעה למכור לה אותם במחירים נמוכים יותר.
3. על כל פנים, משנקבע כי התובעת היא זו שביטלה את הסכם ההפצה כך שלא קמה לה כל זכות לקבלת הודעה מוקדמת מהנתבעת, אין לקבל את התביעה להפסד רווחים של התובעת במשך חצי השנה הנדרשת לדבריה לצורך ייצור מוצרים חלופיים ומכירתם לטבע.
4. לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את התביעה לתשלום סך של 139,913 ₪ בגין הפסד רווחים של התובעת במשך חצי שנה, כמפורט בסעיף 21(ד) לכתב התביעה.

הערות נוספות

1. מר בלינקוב העלה בתצהירו טענות רבות אשר אינן מופיעות בכתב התביעה, ובכלל זה הטענות בסעיפים 47-33 לתצהיר הנוגעות ל"תהפוכות" שחלו אצל הנתבעת ולהתנהלותה כלפי התובעת.
2. הטענות הנ"ל נזנחו לחלוטין בסיכומי התובעת, ולכן אין להידרש אליהן, אם כי גם לגופו של עניין לא היה מקום לקבל טענות אלה, שכן התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה כדי להוכיחן. כך למשל, לא הוכחה ולו לכאורה טענתו של מר בלינקוב כי אחד ממנהלי המכירות של הנתבעת ניסה למכור לתובעת מוצרים בסיסיים של יצרנים אחרים עם תווית של הנתבעת במחירים הגבוהים בהרבה מהמחירים שהתובעת הצליחה למצוא אצל אותם יצרנים (סעיף 40 לתצהיר). מדובר בטענה סתמית אשר לא הוצגו אסמכתאות כלשהן התומכות בה, ואף לא צוין ולו שם אחד של יצרן שהנתבעת מכרה לכאורה מוצרים שלו עם תווית שלה במחירים גבוהים יותר (ראו עדותו של מר בלינקוב בתחילת עמ' 183). כך גם אין בארבע הדוגמאות בטבלה שבסעיף 47 לתצהירו של מר בלינקוב אשר גם הנתונים המופיעים בה אינם נתמכים באסמכתאות כלשהן, כדי לבסס את הטענה כי "הנתבעת "חנקה" התובעת, בלמה ומנעה את התפתחותה, ולא רק שלא אפשרה לה להתפתח, אלא אף גרמה להשמטת לקוחות ותיקים מהתובעת".

סיכום

1. משנדחו כל טענותיה של התובעת בכתב התביעה, אינני נדרש לדון בטענות הקיזוז של הנתבעת.
2. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.
3. התובעת תשלם לנתבעת סך של 35,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,‏ כ"א סיון תשע"ג, 30 במאי 2013 בהעדר הצדדים.