עסקינן בשתי תביעות מאוחדות שהוגשו על ידי התובע כנגד הנתבעת למתן צו מניעה קבוע האוסר עליה ביצוע עבודות בסמוך לביתו ולתשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לבית.

נתוני רקע:

1. אין חולק, כי התובע הינו הבעלים והמחזיק במבנה למגורים בן שתי קומות, קומת קרקע וקומה א', הבנוי במרכז שטח כפר ירכא מזה עשרות שנים, כאשר התובע מתגורר בפועל רק בקומה א' של המבנה (להלן – "הבית").

2. כמו כן אין חולק, כי בתקופת המנדט הבריטי הוקם בסמוך לבית ובחלקת אדמה הגובלת בחלקתו בניין ששימש כבית ספר יסודי (להלן – "בית הספר המנדטורי"). בשנת 1984 הרסה הנתבעת את בית הספר, למעט הקיר המזרחי שלו שנותר צמוד לקיר המערבי של הבית, ובנתה במקום בניין אחר ששימש כבניין המעוצה המקומית (להלן – "בניין המועצה הישן"), כאשר בצמוד לקיר המזרחי של בית הספר המנדטורי נבנה קיר נוסף לבניין המועצה באופן שנוצר קיר אחד רחב (ברוחב של כ-80 ס"מ) המורכב משלושה קירות צמודים: הקיר המערבי של הבית השייך לתובע, קיר בית הספר המנדטורי וקיר בניין המעוצה הישן (להלן – "הקיר המערבי").

3. כמו כן אין מחלוקת, כי בשנת 2005 החליטה הנתבעת להרוס את בניין המועצה הישן ולבנות במקומו בניין חדש במקום אחר לחלוטין (להלן – "עבודות ההריסה"). כארבע שנים לאחר מכן, החלה הנתבעת בביצוע עבודות פיתוח ובנייה ברחבה שנוצרה לאחר הריסת בניין המועצה הישן לרבות עבודות חיפוי על הקיר המערבי, וזאת מתוך כוונה להפוך את המקום לאתר ציבורי (להלן – "עבודות החיפוי").

4. משנודע הדבר לתובע הוגשה בקשה מטעמו למתן צו מניעה זמני שיאסור על הנתבעת ביצוע עבודות חיפוי ובנייה כאמור מתוך חשש שייגרם נזק לבית שלו, ובית המשפט נעתר לבקשה ואסר על הנתבעת לבצע עבודות על הקיר המערבי ובמרחק של מטר אחד ממנו.

5. זה המקום להבהיר, כי על אף שבית המשפט לא אסר ביצוע עבודות מעבר למרחק שצוין לעיל, הנתבעת לא ביצעה את הפרויקט שהיה בכוונתה לבצע ברחבה.

6. לאחר מכן הוגשה תביעה נוספת מטעם התובע כנגד הנתבעת לתשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לבית, והדיון בשתי התביעות אוחד.

עיקר טענות התובע:

7. התביעה דנן סבה סביב שני רכיבים עיקריים כדלקמן: האחד, הנזק שנגרם לבית התובע כתוצאה מעבודות ההריסה של בניין המועצה הישן; והשני, סיכול אפשרות הריסת הבית לאור כוונתה של הנתבעת לבצע עבודות שונות של חיפוי ובינוי על הקיר המערבי כחלק מפרויקט שנועד להפוך את המקום לאתר ציבורי, והנזק שייגרם לבית שלו כתוצאה מביצוע עבודות החיפוי אם לא יהרוס את המבנה.

8. לטענת התובע, עבודות ההריסה של בניין המועצה הישן נעשו בצורה חפוזה, רשלנית וללא כל תכנית עבודה וללא שימוש בציוד מתאים. לגרסתו, על אף שהבניין הישן של המועצה היה מחובר וצמוד לבית שלו, הנתבעת עשתה שימוש בשיטות הריסה אגרסיביות, כגון באמצעות שני דחפורים ופטישים ענקיים. כתוצאה מכך נגרם לבית נזק רב שהתבטא, בין השאר, בשקיעת הבית וסדקים רבים ומשמעותיים בקירות באופן שפגע ביציבות שלו והפך אותו למבנה מסוכן מאוד.

9. כמו כן טוען התובע, כי עבודות החיפוי שהנתבעת תכננה לבצע על הקיר המערבי צפויות לגרום לבית שלו נזק נוסף מעבר לנזק שנגרם עד כה כתוצאה מעבודות ההריסה. לא זו אף זאת, עבודות החיפוי בקיר המערבי יציבו את התובע בפני עובדה מוגמרת וימנעו ממנו בבוא היום להרוס את הבית שהפך להיות מבנה מסוכן על מנת לבנות בית מגורים חדש. זאת משום שלא יוכל להרוס את המבנה שלו ולהשאיר את היקר המערבי עומד על תילו וללא תימוכין, ואם יעשה זאת, הרי שבמקרה הטוב הקיר יינזק ועבודות החיפוי המתוכננות תיפגענה, ובמקרה הרע הקיר יתמוטט וייהרס, ואז צפוי הוא להיתבע בגין נזקים אלה על ידי הנתבעת.

10. מבלי לגרוע מטענותיו לגבי הנזק שצפוי להיגרם לקיר המערבי אם יהרוס את הבית, טוען התובע כי קיר זה הפך להיות רכושו הבלעדי, וגם מסיבה זו הנתבעת אינה רשאית לבצע עליו עבודות חיפוי או בנייה כלשהן. לביסוס טענה זו העלה התובע שני נימוקים מרכזיים כדלקמן: האחד, הסכמת הנתבעת בעבר לאפשר לו לפתוח בקיר המערבי חלונות ובדרך זו היא גילתה את דעתה כי היא מוותרת על זכויותיה הקנייניות בקיר; והשני, משום שהנתבעת קבלה צו הריסה לכל מבנה המועצה הישן, ואם בחרה שלא להרוס את הקיר שבנדון, אזי יש לראות בה כמי שהסכימה כי יעבור לבעלותו.

11. לסיום טוען התובע, כי הקמת אתר ציבורי ליד ביתו יגרמו לו ולבני משפחתו מטרד, אי נוחות ופגיעה בפרטיות.

עיקר טענות הנתבעת:

12. הנתבעת טענה מספר טענות הגנה. לדידה, התובע בנה את הבית שלו בשנות ה-50 בצמוד לקיר המערבי וכאשר הוא תומך את מרפסת ביתו שבקומה א', ואשר נבנתה ללא היתר בניה כדין, באמצעות הקיר שבנדון. אי לכך, בשנת 2005 הנתבעת נמנעה מלהרוס את הקיר המערבי בזמן הריסת הבניין הישן של המועצה, וזאת על מנת לאפשר לתובע להמשיך ולהשתמש בו, ומבלי לוותר על זכות הבעלות שלה על הקיר.

13. עוד טוענת הנתבעת, כי הבית של התובע הוא מבנה ישן ומצבו הפיזי היה רעוע ומוזנח ללא כל קשר לעבודות ההריסה שביצעה בזמן הריסת בניין המועצה הישן. תימוכין לכך מוצאת הנתבעת בעובדה כי התובע פנה אליה לראשונה בטענה כלשהי אודות הסדקים והנזקים בביתו רק בשנת 2009, קרי בחלוף 4 שנים מסיום עבודות ההריסה. לפיכך טוענת הנתבעת להתיישנות התביעה. לחילופין, כי השיהוי בהעלאת תלונתו של התובע מלמד על העדר קשר סיבתי בין עבודות ההריסה לבין הנזק הנטען, וכן על רצונו חסר תום הלב להרוס את הבית ולבנות חדש במקומו על חשבון הנתבעת ובמימונה.

14. לסיום, הנתבעת טוענת כי עבודות ההריסה בוצעו כהלכה ובהתאם לסטנדרטים הנדרשים. כמו כן טוענת הנתבעת, כי היא מעולם לא ויתרה על זכות הבעלות שלה על הקיר המערבי.

דיון והכרעה:

15. בדיונים אשר התקיימו לפניי העידו מספר עדים ונחקרו המומחים אשר מונו מטעם בית המשפט.

16. בטרם נצלול למחלוקות המרכזיות שנתגלעו בין הצדדים אבקש להסיר מהדרך שתי מחלוקות שהן לטעמי מחלוקות שוליות.

17. הראשונה, נוגעת לטענותיו של התובע בדבר אי הקפדת הנתבעת לשמור על מרחק של 3 מ' מקו בניין, והעובדה כי הבניין הישן של המועצה נבנה בצמוד לקיר המערבי. טענה זו אינה מעלה או מורידה לצורך הדיון, ומכל מקום מדובר באזור בנוי של גרעין הכפר בו ניתן לבנות על קו האפס.

18. מחלוקת שניה נוגעת לתוקף התחייבות ישנה של הנתבעת לאפשר לתובע לפתוח חלונות דרך הקיר המערבי. לעניין זה אבהיר, כי בין אם מדובר בהתחייבות תקפה ובין אם לאו, לטעמי אין בדבר כדי להשפיע על תוצאות ההליך משום שהתובע חותר להריסת הבית שלו, כך שעניין החלונות אינו יכול להיות רלוונטי עוד.

הבעלות על הקיר המערבי:

19. בעוד התובע טוען כי הקיר המערבי הפך להיות רכושו הבלעדי לאחר הריסת בניין המועצה הישן ולאור התחייבותה של הנתבעת לאפשר לו לפתוח בו חלונות, טוענת הנתבעת כי היא מעולם לא ויתרה על זכויותיה בקיר.

20. הדין הוא עם הנתבעת, שכן גם לאחר הריסת בניין המועצה הישן הקיר המערבי נותר להיות רכוש משותף של התובע והנתבעת. מלבד לעובדה כי הקיר המערבי בנוי משלושה קירות צמודים, כפי שציינתי מקודם, שרק אחד מהם הוא קיר בית התובע ואילו השניים הנותרים הם של הנתבעת, אין חולק כי מדובר בקיר אשר מצוי על הגבול המשותף ומתוקף כך יש לראות בו כחלק מהמחוברים שבמיצר וכרכוש משותף של שני הצדדים.

21. בהתאם לכך, גם אם הנתבעת נתנה את הסכמתה בעבר לאפשר לתובע להשתמש בקיר המערבי לשם פתיחת חלונות, אין בדבר כדי להעיד על העברת מלוא הבעלות עליו לתובע.

22. מסקנתי בדבר היות הקיר המערבי רכוש משותף לשני הצדדים השלכות ישירות על שני נושאים מרכזיים בתיק, שהם זכות הנתבעת שלא להביא להריסת הקיר גם אם התובע יהרוס את ביתו (ובכפוף להערותיי בהמשך לגבי יציבותו העתידית של הקיר המערבי), וכן זכות הנתבעת לבצע את עבודות החיפוי המתוכננות על הקיר.

23. אשר לשאלה, האם הנתבעת רשאית לממש את זכויותיה בקיר המערבי על ידי ביצוע עבודות החיפוי המתוכננות - שאלה זו תדון בהמשך, וזאת על רקע המחלוקת האם הקיר יכול לשאת בכלל את העומסים שמתלווים לביצוע עבודות אלו.

חוות הדעת של מומחים מטעם הצדדים ומטעם בית המשפט:

24. הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים מטעמם. מטעם התובע הוגשה חוות דעת של המהנדס בשיר אבו טריף אשר קבע כי עקב עבודות ההריסה נפגעה יציבות הבית של התובע ונוצרו בו נזקים רבים. על מנת למנוע מצב של התמוטטות פתאומית של הבית המליץ המהנדס להרוס אותו. נוכח מסקנה זו הוגשה חוות דעת נוספת של המהנדס מאהר ח'ורי אשר חווה את דעתו ההנדסית לגבי עלות ההריסה של הבית הקיים ועלות הבנייה של מבנה חדש.

25. כפי שייווכח לנו בהמשך, מסקנותיהם של המומחים מטעם התובע מתיישבות היטב עם המסקנות אליהן הגיעה המומחית מטעם בית המשפט, המהנדסת הגר כהן.

26. לעומת זאת, הנתבעת בחרה שלא להגיש חוות דעת של מהנדס אלא של שמאי מקרקעין, של השמאי מר ראדי נג'ם, אשר העריך עלות שיפוץ הבית של התובע. לטעמי, אין לייחס לחוות הדעת של השמאי מר נג'ם משקל כלשהו, וזאת מכיוון שחוות דעתו אינה מתייחסת לשאלות שבמחלוקת, כגון: לשאלת הקשר הסיבתי בין עבודות ההריסה לבין הנזקים בבית; אף לא לשאלה האם הבית הוא מבנה מסוכן והאם יש להרוס אותו; ולבסוף, אין כל קביעה בחוות הדעת כי השיפוץ המוצע הוא השיפוץ החיוני והנחוץ מבחינה הנדסית.

27. ויודגש, השמאי מטעם הנתבעת אינו מהנדס במקצועו, ובצדק ציין בחוות דעתו כי אין האמור בה כדי להוות תחליף לייעוץ הנדסי. לפיכך, אפילו ההערכה שמסר בחוות דעתו לגבי עלות השיפוץ היא הערכה שאין לייחס לה משקל, שכן אין כל קביעה הנדסית כי השיפוץ המוצע על ידו יש בו כדי לפתור את בעיית היציבות של הבית. אגב כך יוער, כי השמאי מטעם הנתבעת צירף לחוות דעתו מכתבו של מהנדס המועצה אשר הנחה אותו משום מה ליתן חוות דעת שמאית כאשר נקודת המוצא היא שבית התובע אינו מוסכן ואין צורך להרוס אותו, אף שמדובר באחת המחלוקות המרכזיות בתיק.

28. לאור הפער בחוות הדעת שהוגשו הוריתי על מינוי מומחים מטעם בית המשפט. המומחה הראשון הינו המהנדס מר עומר סרחאן (להלן – "המומחה אינג' סרחאן") אשר נתבקש לחוות דעתו בשאלה "האם העבודות המתוכננות על הקיר שהיווה חלק ממבנה המועצה הישן ושנבנה בשנת 1984 ונהרס בשנת 2005 יפגע ביציבות ביתו של התובע, או יגרום לו נזק אחר מעבר לקיים".

29. בחוות דעתו ובחקירתו הנגדית בבית המשפט חזר המומחה אינג' סרחאן על קביעתו כי הקיר המערבי יכול לשאת את העומס שיתווסף אליו בשל עבודות החיפוי, ולכן עבודות אלו אינן מסכנות את יציבות הקיר.

30. כמו כן, מונתה מומחית נוספת מטעם בית המשפט, היא מהנדסת הבניין המתמחה בקונסטרוקציה ותכנון מבנים, אינג' הגר כהן (להלן – "המומחית אינג' כהן"). המומחית אינג' כהן נתבקשה לחוות דעתה בשאלת הקשר בין הליקויים שבבית התובע לבין עבודות ההריסה של בניין המועצה הישן משנת 2005, ובשאלה האם ניתן לתקן את הליקויים או שמא יש להרוס את הבית, ומהי עלות התיקונים או הבניה מחדש.

31. המומחית הגיעה למסקנה בחוות דעתה, כי עבודות ההריסה של הנתבעת גרמו נזק קונסטרוקטיבי לבית התובע המצדיק את הריסתו ובנייתו מחדש. כמו כן, בחוות דעתה המומחית פירטה עלויות ההריסה והבניה מחדש תוך חלוקת האחריות הנזיקית בין הצדדים באופן שהנתבעת נושאת ב-60% מהאחריות לנזק, ואילו התובע ב-40% בשל תרומתו להתפתחות הנזק והימנעותו מהקטנת הנזק.

דיון בחוות הדעת של המומחית אינג' כהן ובשאלת הריסת בית התובע:

32. בעוד התובע ביקש לאמץ את קביעת המומחית אינג' כהן בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין עבודות ההריסה לנזק בבית ולצורך בהריסתו ובנייתו מחדש, אם כי בהסתייגות מקביעתה לגבי תרומתו לנזק, טענה הנתבעת כי יש לדחות את מסקנותיה של המומחית בנדון. טענות אלו יידונו להלן בהרחבה.

33. אשר לטענת הנתבעת כי אין קשר סיבתי בין עבודות ההריסה של בניין המועצה הישן לבין הנזקים בבית התובע וכי גם עובר לעבודות ההריסה הבית היה מוזנח, לא תוחזק כראוי ולא בוצעו בו עבודות שיפוצים כלשהם, ובשל כך נגרמו הנזקים המתוארים בחוות הדעת – טענה זו דינה להידחות משולש סיבות. ראשית, משום שהנתבעת לא הוכיחה את טענה זו (מעבר לאמור בחוות הדעת של המומחית אינג' כהן), ולמען הסר ספק אבהיר כי הנטל להוכיח טענה זו רובץ על הנתבעת בהיותה טענה שמקדמת את עניינה.

34. שנית, המומחית הטיבה לתאר את הבעייתיות בשיטת ההריסה בה נקטה הנתבעת בזמן ביצוע עבודות ההריסה של בניין המועצה הישן ואשר גרמה לזעזוע המערכת הקונסטרוקטיבית הנושאת של הבית. לדבריה במקום לדאוג לניסור הקירות וחיתוך הברזל על מנת למנוע זעזוע הבית, הנתבעת ביצעה את ההריסה ללא הכנות מקדימות, וללא חיתוך וניסור של הקירות והברזל כאמור, אלא בעזרת ציוד כבד ובדרך של תלישה וחציבה. מסקנה זו מתיישבת היטב עם הסרטון שהוצג בפני בית המשפט ובפני המומחית ואשר מתעד את ההריסה 'האגרסיבית' של בניין המעוצה הישן.

35. שלישית, משום שהתברר מתוך הסכמי השכירות שצורפו לתיק, כי קומת הקרקע בבית התובע הושכרה משך שנים ללא אחר מאשר לנתבעת עצמה לצורך ניהול 'בית הקשיש' במקום משנת 1992 ועד סוף שנת 2001.

36. יוצא אם כן, שעד כארבע שנים בלבד טרם ביצוע עבודות ההריסה של בניין המועצה הישן, קומת הקרקע הייתה בשימושה ובחזקתה של הנתבעת, ובנסיבות אלו ניתן להניח בוודאות גבוהה למדי כי הנתבעת לא הייתה מנהלת בית קשיש במקום אילו מצבו של המבנה היה מוזנח ורעוע כטענתה.

37. ומכאן, שאף אם משך ארבע שנים מאז עזבה הנתבעת את המושכר בקומת הקרקע ועד לביצוע עבודות ההריסה בשנת 2005 התובע לא עשה כל עבודת שיפוצים או תחזוקה שוטפת בבית, אין זה מתקבל על הדעת כי בתקופה כה קצרה יהפוך הבית למבנה רעוע ומוזנח – כפי שטוענת הנתבעת – ולבטח שאין בדבר כדי לערער את יציבותו.

38. שונה הוא המצב ביחס לטענת הנתבעת בכל הקשור לרמת התחזוקה הכללית הירודה של הבית. מתוך חוות דעתה של המומחית אינג' כהן עולה, כי רמת התחזוקה הירודה של הבית לאורך שנים החריפה מאוד את הנזק המתמשך, ולנוכח כך קבעה המומחית כי יש לייחס לתובע תרומה להיווצרות הנזק בשיעור של 40%.

39. בהקשר זה יצוין כי שני הצדדים חלקו על קביעת המומחית אינג' כהן ביחס לשיעור האחריות של כל אחד מהם לנזק. ואולם, בהיות המומחית בחזקת מומחית אובייקטיבית מטעם בית המשפט, ולאחר שהתרשמתי ממקצועיותה ומעבודתה היסודית במקרה דנן, אני מאמצת את קביעתה לעניין חלוקת האחריות בשיעורים שנקבעו (60% לנתבעת ו-40% לתובע).

40. חרף מסקנתי בדבר מקצועיותה של המומחית אינג' כהן לא אפטור את עצמי מלהתייחס לטענות אחרות של הנתבעת כנגד מסקנותיה של המומחית בנושאים נוספים. כך למשל, הנתבעת טענה כי המומחית התעלמה מהעובדה כי הבית של התובע נבנה שלא לפי הוראות התקן של רעידת אדמה. טענה זו איננה רלוונטית לדיון, שכן בהיות הבית מבנה שנבנה בשנות החמישים (בחוות הדעת צוין כי הוא נבנה בשנות השישים), ברי כי אז הוראת התקן הנ"ל לא הייתה מחייבת. יתרה מזאת, הנתבעת מבקשת לקשור מין בשאינו מינו על ידי ניסיונה הלא ברור לקשור בין הוראת התקן בדבר התאמת מבנה לרעידות אדמה לבין הסדקים הקונסטרוקטיביים והפגיעה ביציבות המבנה כתוצאה מעבודות ההריסה, ונהיר כי אין כל קשר בין הדברים.

41. השגה נוספת שהועלתה על ידי הנתבעת מתייחסת לקביעת המומחית אינג' כהן שהבית הוא מבנה מסוכן ולא יציב על סמך בדיקת הסדקים בלבד, אף שלא בדקה את יסודות המבנה.

42. גם טענה זו כמו קודמתה דינה להידחות. המומחית אינג' כהן ציינה אומנם כי לא בדקה את יסודות הבית, ואולם הדבר לא מנע ממנה להגיע למסקנה כי די בסדקים הקונסטרוקטיביים והמסוכנים הנראים לעין, כדי ללמוד על הפגיעה ביציבות המבנה. המומחית הטיבה לנמק את מסקנתה הן בחוות הדעת והן בחקירתה הנגדית ולדבריה, די בסדקים הפנימיים והחיצוניים שנתגלו בפניה במהלך הביקור בשטח כדי להתרשם כי מדובר בסדקים קונסטרוקטיביים שמשפיעים על המבנה והנובעים מהזעזוע שעבר הבית בזמן ההריסה באופן שגרם לתזוזת היסודות.

43. לא זו אף זאת, לדברי המומחית הסדקים בבית גרמו לחדירת מים ורטיבות לברזל הזיון, וכפועל יוצא מכך נוצרה קורוזיה בברזל וגושי בטון החלו להתנתק בעיקר מהתקרה של קומת הקרקע.

44. ואם לא די בכך, הרי שהמומחית אינג' כהן התייחסה בחקירתה הנגדית לנתון נוסף שעורר את דאגתה בכל הקשור לנושא היציבות. לדברי המומחית, מחלל שנפער מתחת לפינה הצפון-מערבית של הקיר המערבי התגלתה לה עובדה מטרידה והיא שהקיר נבנה על סלע ללא יסוד וללא חיבור של ברזל עם הקיר.

45. כל האמור לעיל מסביר ומבהיר היטב הכיצד הגיעה המומחית אינג' כהן למסקנות אליהן הגיעה בדבר הפגיעה ביציבות הבית חרף אי בדיקת היסודות.

46. לבסוף, הנתבעת טענה כי על אף שהמומחית אינג' כהן אישרה בחקירתה הנגדית כי עבודות ההריסה של בית הספר המנדטורי בשנת 1984 השפיעו אף הן על הבית של התובע, המומחית לא התייחסה לכך בחוות דעתה ולא הביאה בחשבון כי ייתכן וחלק מהנזקים התגבשו עוד לפני שנים רבות. מתוקף כך טוענת הנתבעת כי עילת התביעה לגבי הנזק התיישנה זה מכבר.

47. ואכן, הנתבעת טענה בכתב הגנתה להתיישנות התביעה, ברם בתצהיר העד מטעמה, מהנדס המועצה מר אבו ריש, לא עלתה כל טענה בדבר התגבשות או התרחשות נזק כל שהוא לבית התובע כתוצאה מהריסת בית הספר המנדטורי, אף שמדובר בטענה עובדתית. יתרה מזאת, גם בחוות הדעת של השמאי מטעמה, לא נטען ולא נקבע כי הנזק נובע או קשור להריסת בית הספר המנדטורי, שהריסתו בוצעה כזכור בידי הנתבעת.

48. יוצא אפוא, כי קביעותיה של המומחית אינג' כהן מעוגנות היטב מבחינה עובדתית ומבחינה הנדסית, ואין לי אלא לאמץ את מסקנותיה, הן לעניין האחריות וחלוקתה, והן לעניין עלות ההריסה והבניה מחדש – עלות שלגביה לא העלתה הנתבעת טענות של ממש.

דיון בחוות הדעת של המומחה אינג' סרחאן ובגורלן של עבודות החיפוי המתוכננות על הקיר המערבי:

49. ב"כ התובע טען בסיכומיו כי המומחה אינג' סרחאן טעה במסקנה אליה הגיע משום שלא לקח בחשבון את העומס הכרוך בבניית עמודים שיש בדעת הנתבעת להקים על הקיר המערבי והסתפק בבחינת העומס שייווצר מעבודות החיפוי.

50. טענה זו דינה להידחות. המומחה אינג' סרחאן ציין אומנם בחקירתו הנגדית (בעמ' 39 לפרוטוקול) כי לא התייחס באופן מפורש לעמודים, ברם הוא אישר כי היה ער לתכנית האדריכלית והיה מודע לעמודים שבכוונת הנתבעת לבצע. הלה הדגיש, כי הגיע למסקנה אליה הגיע מתוך הנחה כי לא יבוצעו יסודות לעמודים, ואולם אם יבוצעו יסודות לעמודים הרי שהדבר רק יחזק את העומס שיתווסף לקיר לאחר ביצוע העבודות – עומס שממילא הקיר יכול לשאת אותו.

51. לפיכך, אני דוחה את השגותיו של התובע כנגד חוות הדעת של המומחה אינג' סרחאן, ומתוקף כך ברי כי הנתבעת רשאית לבצע את עבודות החיפוי המתוכננות – ובכפוף להערותיי בסעיפים הבאים.

52. אגב כך אוסיף, כי טענות התובע לפיהן יש לאסור על הנתבעת ביצוע עבודות החיפוי בשל המטרד ואי הנוחות שעשויים להיגרם לו עם סיום עבודות החיפוי והפיכת הרחבה הסמוכה לביתו לאתר ציבורי, הן טענות שלא הוכחו ונותרו בגדר טענות בעלמא, ולכן דינן להידחות.

53. סוגיה אחרת שיש לתת עליה את הדעת בהקשר זה, נוגעת לחוסר הבהירות האופף את יציבות הקיר המערבי אם התובע יהרוס את הבית שלו ללא הריסת הקיר בשל הבעלות המשותפת בינו לבין הנתבעת על הקיר שבנדון. בסיטואציה כזו השאלה המתבקשת מאליה היא, האם הקיר המערבי יכול לעמוד על תילו ובפני עצמו באופן המבטיח את יציבותו כקיר בודד וללא התמיכה אליה הוא זוכה כיום מהבית של התובע? ובמלים אחרות, אם בית התובע ייהרס ללא הריסת הקיר המערבי, האם במצב זה הקיר עלול לקרוס?

54. לשאלה זו אין מענה בחוות הדעת מטעם הצדדים, אף לא בחוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט.

55. בנסיבות אלו, אני מוצאת כי האחריות לנושא יציבותו של הקיר המערבי לאחר הריסת הבית של התובע מוטלת על הנתבעת, שכן היא לא ויתרה על זכות הקניין שלה בקיר, ולאורך כל ההליך המשפטי הביעה עמדה עקבית בדבר התנגדותה להריסתו.

56. בהמשך לכך אני מוצאת, כי האיזון הראוי מחייב הושטה מסויגת של הסעד המבוקש על ידי התובע בדבר מתן צו מניעה האוסר ביצוע עבודות חיפוי על הקיר המערבי, אם כי לתקופה של שנה מהיום שבו הופך פסק הדין לחלוט, וזאת על מנת לאפשר לתובע להרוס בתקופה זו את הבית שלו, ובכך למזער נזקים שעשויים להיגרם לעבודות החיפוי על הקיר בעקבות הריסת הבית אם עבודה זו תבוצע לפני ההריסה, ועל מנת למנוע ביצוע עבודות חיפוי מיותרות אם יתברר לנתבעת כי יש להרוס את הקיר המערבי בשל חוסר יציבותו בעקבות הריסת הבית.

התנהגות בעייתית מצד הנתבעת:

57. בטרם אעבור לבירור הסעדים הכספיים שנתבעו על ידי התובע לא אוכל להימנע מלציין את התרשמותי השלילית מהתנהלותה הבעייתית של הנתבעת כלפי התובע – התנהלות המעוררת יותר מאשר תהייה סתם לגבי תום לבה. ובמה דברים אמורים?

58. ראשית כל, האופן בו ביצעה הנתבעת את הריסת בניין המועצה הישן כמתועד בסרטון, מצביע יותר מכל על הזלזול ברכושו של התובע. גם מי שאינו בעל מומחיות בתחום ההנדסה, יכול להבחין בבירור בשוויון הנפש שגילתה הנתבעת לגבי השפעת עבודות ההריסה 'הברוטאליות' על הבית.

59. זאת ועוד, מהראיות שהוצגו מתברר שהתובע פנה לוועדה המקומית לתכנון ובניה בבקשה לקבל היתר להרוס את הבית בהיותו מבנה מסוכן (בעקבות עבודות ההריסה). הוועדה דנה בבקשתו וקבעה כי אכן מדובר במבנה מסוכן וכי סמכות ההריסה מצויה בידי הרשות המקומית, קרי בידי הנתבעת.

60. אלא שחרף פניות התובע אל הנתבעת להוציא צו הריסה לבית שלו, הנתבעת לא עשתה שימוש בסמכות המוקנית לה עפ"י חוק, לא הוציאה צו פינוי והריסה ולא התירה לתובע לעשות כן בעצמו.

61. סירובה של הנתבעת להנפיק צו או היתר הריסה לבית התובע הוא לא ברור וכלל לא מובן. הימנעות זו מבססת את הרושם כי הנתבעת נמנעת מלעשות כן ממניעים פסולים ולא ענייניים, שכן הנתבעת לא הציגה כל בדיקה הנדסית שעשתה לבית התובע, בין לפני הגשת התביעה ובין אחריה, לא כל שכן חוות דעת של מהנדס, לפיה המבנה שלו אינו מסוכן ואינו טעון הריסה.

הסעדים הכספיים:

62. במסגרת ההליך דנן עותר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בגין הרכיבים הבאים: עלות ההריסה של הבית ובנייתו מחדש, פיצוי בגין אובדן הכנסה עקב העדר יכולת להשכיר את קומת הקרקע של הבית, וכן פיצוי בגין אי נוחות ועוגמת נפש.

הנתבעת חלקה כמובן על טענות התובע בנדון.

63. אשר לרכיב המתייחס לעלויות ההריסה והבניה מחדש של הבית – נושא זה נדון בחוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט, אינג' כהן, אשר קבעה כי עלות זו עומדת על סכום של 460,000 ₪ כולל מע"מ ופיקוח הנדסי, ומסקנותיה מקובלות עלי לחלוטין, כפי שציינתי זאת גם מקודם.

64. אגב כך יובהר, כי על אף שהנתבעת חלקה על הצורך בהריסת הבית – טענה שנדחתה על ידי בפרק הקודם – הנתבעת לא טענה טענות של ממש כנגד שומתה של המומחית לגבי עלויות ההריסה והבניה מחדש.

65. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע את עלות ההריסה והבניה מחדש של הבית כפי שנקבע בחוות הדעת של המומחית אינג' כהן ובהתאם לחלוקת האחריות לפי חוות הדעת (בשיעור של 60%), כך שהסכום לתשלום יעמוד על 276,000 ₪.

66. אשר להפסד ההכנסה בשל העדר יכולת לשוב ולהשכיר את קומת הקרקע של הבית – התובע טען כי השכיר בעבר את קומת הקרקע בביתו וקבל דמי שכירות בסך של 1,500 ₪ לחודש. אך בשל הנזק שנגרם בעקבות עבודות ההריסה נמנע ממנו להמשיך ולהשכיר אותה מחדש, ולכן יש לפצותו בסכום מוערך של 90,000 ₪ כסכום שמבטא את הפסדיו מדמי שכירות שהיה בידו לקבל אילולא הנזק שנגרם לבית.

67. על אף שהתובע צירף מספר הסכמי שכירות המעידים על השכרת קומת הקרקע משך שנים לנתבעת, לא מצאתי הצדקה לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי כל שהוא בגין רכיב זה. זאת מכיוון שהסכם השכירות האחרון הוא עד סוף שנת 2001, ואילו עד לביצוע עבודות ההריסה בשנת 2005 המקום לא הושכר כלל, דבר אשר מעמיד בספק את כוונותיו של התובע להמשיך ולהשכיר אותו. ספק זה מתחדד על רקע דבריה של אשת התובע בחקירתה הנגדית כאשר ציינה כי בנה תכנן להקים במקום מרפאה, אך הדבר נמנע ממנו בשל בעיות הרטיבות שהחלו לאחר עבודות ההריסה. מעניין גם לגלות, כי חרף האמור בהסכמי השכירות, אשת התובע מסרה בחקירתה הנגדית כי הם לא עמדו על גביית דמי שכירות והסתפקו בעובדה כי הנתבעת שילמה את דמי הארנונה בגין כל הבית.

68. אשר על כן, ומחמת אי עמידה בנטל ההוכחה, אני דוחה את רכיב התביעה המתייחס לאובדן הכנסה מדמי שכירות.

69. הרכיב האחרון מתייחס לעוגמת הנפש – התובע טען כי נגרמו לו ולבני משפחתו עוגמת נפש רבה ואי נוחות בשל עבודות ההריסה, ובשל הנזק שנגרם לבית עקב עבודות אלו.

70. חרף התנגדות הנתבעת לפסיקת פיצוי כלשהו בגין הרכיב הנ"ל, אני מוצאת כי ודאי וודאי שקיימת הצדקה לפסיקת פיצוי לתובע. הגם שהתמונות של הבית אשר הוגשו לתיק במסגרת חוות הדעת למיניהן, מתארות היטב את הנזק שנגרם לבית, אין כמו מראה עיניים כדי להתרשם ממידת הנזק והיקפו, על כך עמדתי מקרוב במהלך הביקור במקום. ואכן, מידת הנזק שראיתי לא הותירה כל ספק אודות ההצדקה שבפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש ואי נוחות.

71. לאור זאת, ובהתחשב בתרומת התובע למצב אליו נקלע כמתואר בחוות דעתה של המומחית אינג' כהן, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 20,000 ₪.

אחרית דבר:

72. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 296,000 ₪ (שהם 276,000 + 20,000 ₪).

73. אני מבטלת את צו המניעה הזמני שניתן ביום 21/12/09. יחד עם זאת, אני קובעת שהנתבעת רשאית להתחיל בביצוע עבודות החיפוי על הקיר המערבי ובמרחק של מטר אחד ממנו, רק כעבור שנה מהיום שבו פסק הדין הופך לחלוט, וזאת על מנת לאפשר לתובע להרוס את
ביתו בפרק זמן זה – כמפורט בסעיפים 53-56 לפסק הדין.

74. על מנת למנוע ספק, וכפי שציינתי קודם לכן, התובע אינו רשאי להרוס את הקיר המערבי, גם אם יהרוס את ביתו. ברם, האחריות לבחון את יציבות הקיר המערבי לאחר הריסת הבית מצויה לפתחה של הנתבעת אשר תחליט אם להותיר אותו עומד על כנו או להרוס אותו.

75. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך של 35,000 ₪ כולל מע"מ, וכן הוצאות משפט בגין כל סכום ששולם עבור אגרה ובגין הוצאות המומחים כדלקמן: סך של 6,000 ₪ בגין חוות דעתו של המהנדס מאהר חורי, סך של 1,000 ₪ בגין חוות דעתו של המהנדס אבו טריף, סך של 2,610 ₪ בגין חלקו של הובע בחוות דעתו של המומחה אינג' סרחאן, ועוד סך של 3,596 ₪ בגין חלקו של הובע בחוות דעתה של המומחית אינג' כהן. כל הוצאה מההוצאות הנ"ל נושאת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום ועד היום.

76. אני מורה על השבת הערבות הבנקאית לידי התובע באמצעות בא כוחו.

77. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא כל סכום שלא ישולם במועדו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ה, 23 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.