פתח דבר

1. בפניי תביעה בגין נזקי גוף אשר נגרמו למר יעקב אסגלי (להלן: "התובע"), יליד 1965, עובד יצור במקצועו, כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה לו בתאריך 27.01.06, עת שנפגע ממכונה במפעל בו עבד (להלן: "התאונה").
2. התביעה מוגשת, בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע בעקבות התאונה, נגד מעבידתו, הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") וכן נגד חברת הביטוח, הנתבעת 2, אשר ביטחה את הנתבעת בפוליסת ביטוח חבות מעבידים (להלן:"הנתבעת 2").
3. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי.
4. במסגרת ישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק נשמעה עדותו של התובע. כן נשמעה עדותו של אלי אהרוני, אשר שימש בזמנים הרלוונטיים לתאונה, כממונה בטיחות אצל הנתבעת (להלן: "אהרוני").
5. הצדדים הגישו חוות דעת מטעמם לעניין גובה נכותו של התובע, כתוצאה מהתאונה. המומחה מטעם התובע קבע דרגת נכות צמיתה בשיעור של 20% כאשר מומחה הנתבעת קבע כי לא נותרה לתובע נכות כלשהי כתוצאה מהתאונה.
6. בשל הפער בין שתי החוות הדעת הנ"ל, , מונה ד"ר דוד אנג'ל, לשמש כמומחה מטעם ביהמ"ש, לקביעת נכותו האורטופדית של התובע. בחוות דעתו מיום 23.11.12 קבע ד"ר אנג'ל כי "מחלת הגב של מר אסגלי קדמה בברור לתאונה......קביעתי לכן היא כי התאונה מיום 27.01.06 לא הותירה נכות לצמיתות".
7. בין הצדדים מחלוקת הן לעניין החבות והן לעניין הנזק. תחילה נדון בעניין החבות.

טענות הצדדים

טענות התובע

1. גרסת התובע לתאונה, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית, כי ביום התאונה, נדרש על פי הוראות הממונים עליו, לבצע ולהשגיח בו זמנית על מכונת השיזור ומכונת הסרטים שהוכנסה לתפעול בצמוד לתאונה (להלן: "המכונה") , כאשר לפתע, ובמהלך ביצוע העבודה נתקל ממוט גלילי הסרטים שבלט מהמכונה.

1. לטענת התובע, האחריות לפגיעתו ולנזקים שנגרמו לו בעטיה רובצת כולה על הנתבעות, וזאת הן בעילה של התרשלות והן בעילה של הפרת חובה חקוקה.
2. התובע טען כי ההרכבה של המוט הבולט מהמכונה, אשר גרם לפגיעה, הייתה הרכבה בלתי בטיחותית, אחרת לא הייתה נגרמת הפגיעה.
3. עוד טען התובע כי, לא קיבל כל הדרכה בדבר סיכוני הבטיחות במקום העבודה, לרבות שימוש בציוד או בחומרים.
4. בסיכומיו טען התובע כי על אף שהנתבעות טענו למתן הדרכה לתובע על המכונה, אלא שמחקירת עד הנתבעות עולה כי התובע לא הודרך על המכונה נשוא התביעה.
5. עוד טען התובע בסיכומיו כי, מחקירת עד הנתבעות, מודה האחרון כי לא הסביר לתובע בכתב או בע"פ את הסיכונים מהמכונה, ולא הוצמדו ליד המכנה נוהלי הפעלה כלשהן.

טענות הנתבעות

1. הנתבעות דוחות את טענות התובע. לטענתם, אין לייחס להן כל אחריות לתאונה, כאשר האחריות מוטלת כולה על התובע.
2. לטענת הנתבעות, מדברי התובע עצמו בתיאור התאונה כעולה בטופס של המוסד לביטוח לאומי, הרי זו אירעה משהלך התובע אחורנית, ומבלי לשים לב, נתקל במוט ברזל של מתקן המכונה.
3. עוד טענו הנתבעות כי עובר לתאונה, התובע הונחה על ידי מומחה בטיחות וקיבל הדרכה כיצד לבצע את העבודה.
4. הוסיפו הנתבעות וטענו כי הגם שהתובע עבר הדרכה מסודרת, אך יחד עם זאת, מבט לאחור כאשר פוסעים לאחור, הינו אזהרה שאין צורך להעבירה לעובדים, כאשר המדובר בזהירות המתבקשת מעצם טיבה וטבעה של הפעולה, אשר כל בר דעת ייזהר מבלי שמעבידו יורה לו לעשות כן.
5. לגישת הנתבעות, התובע אחראי לבדו לתאונה. אך אם טענה זו של הנתבעות לא תתקבל, הרי שיש להטיל על התובע רשלנות תורמת רבתי בהתרחשות התאונה.

המחלוקת

1. אין חולק בין הצדדים לקרות אירוע התאונה. יחד עם זאת, שתי שאלות ניצבות בפנינו. האחת, האם הדרך בה נפגע התובע, מקימה אחריות של הנתבעות לפצותו בגין נזקיו, או שמא התאונה נגרמה בשל רשלנותו התורמת של התובע? והשאלה השנייה, האם הנתבעות הדריכו את התובע מפני הסיכונים בביצוע העבודה, לרבות אלו הנובעים מהימצאות המכונה?

גרסת התובע לתאונה

1. התובע פירט את גרסתו בדבר נסיבות התאונה בסעיף 4 לכתב התביעה בזו הלשון:

"בתאריך 27/01/06 נדרש התובע, על-פי הוראות והנחיות הממונים עליו, לבצע ולהשגיח בו זמנית על מכונת השיזור ומכונת הסרטים שהוכנסה לתפעול בצמוד לתאונה. לפתע, ובמהלך ביצוע העבודה נתקל במוט בולט של מכונה חדשה זו".

1. התובע חזר על גרסתו זו בתצהיר עדותו הראשית.
2. יחד עם זאת, בטופס " מתן טיפול רפואי לנפגע עבודה (בל/250) " של המוסד לביטוח לאומי, שנערך על ידי מנהל ייצור אצל הנתבעת, בסמוך למועד התאונה, מתוארת הפגיעה כלהלן:

"לפי דברי הנפגע, ניגש לעמדה שהיה חסר בה שזר להשלמת מוצר בתהליך, בגמר זה הלך אחורנית ונתקל במוט בולט של מתקן חדש שהיה מתוכנן להיכנס לקו זה (מתקן סרטים) ונפגע בגבו בצד ימין".

1. על גרסתו לתאונה ציין התובע בחקירתו הנגדית כלהלן:

" ש: במהלך העבודה באותו יום שישי בבוקר כשעבדת על מכונת השיזור הלכת אחורה ונתקלת במוט?

ת: אני לא כל כך בטוח שהלכתי אחורה ונתקלתי, נראה לי שמשהו השתחרר משם. יש שתי אופציות, או שנתקלתי במכונה או שהשתחרר מוט ואני קיבלתי ממנו את המכה כי היה יכול להשתחרר כי זה היה פרוביזורי, אני התרעתי שזה מסוכן. רק ביום חמישי אמרו לי שמתקינים את הדבר הזה ולמחרת צריך להפעיל אותה" (עמ' 9 ש' 26-31, עמ' 10 ש' 1-2).

ובהמשך;

"כתוב שניגשת לעמדה שהיה חסר בה שזר להשלמת מוצר בתהליך, הלכת אחרוה ונתקלת במוט בולט של המתקן, זה תיאור התאונה שעליו חתמת למל"ל. זה מה שקרה?

ת: אמרתי קודם ואני חוזר ואומר שזה מה שהיה חזרתי אוחרה ונתקלתי אך ככל הנראה השתחרר מוט ומשם קיבלתי את המכה. אני לא משנה את דעתי. חזרתי אחורה להיכנס לעמדה ונתקלתי במוט ברזל". (עמ' 10 ש' 8-12).

1. גרסתו של התובע לעניין אירוע התאונה, כפי שזו עלתה בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית, לא נסתרה על ידי הנתבעת. הגם שבטופס ההודעה למל"ל, צוין כי התובע הלך אחורנית ונתקל במוט ברזל, אלא שעניין זה אינו מייתר את אחריותה של הנתבעת בגין התאונה.

א. אחריות הנתבעת לפגיעת התובע

1. על פי הפסיקה, לביסוס חבות על פי עוולת הרשלנות, יש להוכיח שלושה תנאים: קיום חובת זהירות – מושגית וקונקרטית – כלפי ניזוק, הפרת החובה וקשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק. ראו ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז(1) 113).
2. בענייננו אין מחלוקת כי הנתבעת, כמעבידתו של התובע, נושאת בחובת זהירות מושגית כלפיו. חובת הזהירות המושגית של מעביד כלפי עובדו מחייבת אותו לנקוט את כל האמצעים הסבירים על מנת לוודא שעובד יכול לבצע את עבודתו בצורה בטוחה, ואין היא מצטמצמת לנקיטת אמצעים למניעת סכנות בלתי רגילות או יוצאות דופן. ראו: ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ , פד"י מז (3), 225, 229.חובת זהירות זו כוללת הנהגת שיטת עבודה בטוחה, דאגה לקיומה, והדרכת העובד לגבי שיטת העבודה הבטוחה (ראו: ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם, פד"י לה (2) 209, בעמ' 211; ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פד"י מב (1) 415). כמו כן, כוללת חובת הזהירות של המעביד את חובתו לצפות רשלנות, ואפילו פזיזות בביצוע העבודה מצד העובד (ראו: ע"א 211/63 יחזקיאל נ' קלפר, פד"י י"ח(1) 563, 585).
3. עם זאת, חרף ההיקף הרחב של חובת הזהירות המוטלת על מעביד כלפי עובדו, אין מדובר באחריות מוחלטת. מעביד איננו נחשב כמבטח של העובד כנגד כל סיכון שעלול להתממש במסגרת עבודתו; הוא איננו אחראי לתאונה שגרתית שקרתה במהלך עבודה שהיא חלק מסיכוני העבודה הרגילים שלא ניתן לסלקם משום שהם נובעים מאופי העבודה. (ראו: ע"א 8071/95 בן יאיר נ' לשכת עורכי הדין, [פורסם בנבו] תק-על 89 (2) 349; ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פד"י מז (3) 345 (1993).
4. על רקע הדברים הנ"ל ניגש לבחינת המקרה שלפנינו. אין חולק בין הצדדים לקרות אירוע התאונה. יחד עם זאת, גם אם נניח כי התובע הלך אחורנית בזמן העבודה (במאמר מוסגר אומר כי הדברים בטופס 250 הנ"ל מולאו על ידי אהרוני ולא על ידי התובע עצמו, ובכך אין לומר כי זוהי הגרסה האמיתית לקרות התאונה), אך אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מאחריותה לתאונה.
5. בענייננו היה על הנתבעת לוודא כי התובע מבצע את עבודתו בסביבה בטוחה, כאשר היה על האחרונה, בהציבה את המכונה בסביבת עבודתו של התובע, ללא הפעלתה, שעה שבהתאם לתיאור התובע (עמ' 9 ש' 20-22) עסקינן במכונה התופסת שטח, לצפות כי זו תהווה מכשול ו/או סכנה בפני התובע המבצע את עבודתו בקרבתה.
6. מעבר לאמור, אף אם יאמר כי התובע פעל ברשלנות עת הלך אחורנית, אלא שהיה על הנתבעת לצפות התנהגות מעין זו של התובע, עת החליט לצעוד אחורנית, והצבת המכונה בסמות למכונה השנייה שבד עליה, תגרום למכשול בחזרתו אחורנית של התובע. מה גם ולא ברור כמה צעדים עשה התובע ואיזה מרחק צעד האחרון אחורה, עד שנפגע מהמכונה, וכן לא ברור באיזה מרחק היה החלק ממנו נפגע התובע, רחוק מהמתקן עליו עבד האחרון באותו יום. לא הוכח כי הליכתו של התובע אחורנית הייתה למרחק אשר מחייב מבט לאחור, כאשר כל שנטען על ידי ב"כ הנתבעת בסיכומיה, הוא כי התובע חזר אחורנית, ללא ציון המרחק להליכה זו, המחייב מבט לאחור. תיאורו של התובע בפניי מחזקת עניין זה עת ציין "חזרתי אחורה כדי להיכנס לעמדה ונתקלתי במוט ברזל" (עמ' 11-12). ללמדך, כי חזרתו אחורנית של התובע, הייתה לצורך כניסה לעמדת העבודה, שבעקבותיה נתקל במוט ברזל.
7. אחריותה של הנתבעת לקרות אירוע התאונה אף מקבלת חיזוק לאור העובדה כי האחרונה החליטה להציב את המכונה יום לפני התאונה, בקרבת מקום עבודתו של התובע, ללא הפעלתה, אם כי התכוונה להפעילה, מספר ימים לאחר מכן. (ראה עדות התובע בעמ' 10 ש' 1-2 ועדות הנתבע בעמ' 13 ש' 5-8). כאשר בחקירתו הנגדית מאשר אהרוני, כי המכונה יכלה להוות מפגע בטיחותי (עמ' 14 ש' 9-10). ממפגע בטיחותי כזה, מצופה מהנתבעת לנקוט את כל האמצעים הסבירים על מנת לוודא שהתובע יכול לבצע את עבודתו בצורה בטוחה, לרבות אי הצבתו במקום, עד להפעלתו, לאחר מתן הדרכה עליו. וזאת הנתבעת לא עשתה.

ב. האם הנתבעת ו/או מי מטעמה הדריכו את התובע בדבר הסיכונים מביצוע העבודה

1. כאמור, בכתב התביעה וכן בתצהיר עדותו הראשית, טען התובע כי לא עבר השתלמות ו/או הדרכה על ההתקן.
2. בחקירתו הנגדית ציין התובע כי כשהתקבל לעבודה קיבל הדרכת בטיחות כללית, ולא לגבי מכונה מסוימת (עמ' 8 ש' 28-30 , עמ' 9 ש' 1-2). הגם שבעדותו ציין התובע כי הוסבר לו איך לעבוד על המכונה, אם כי לטענתו, הסבר זה ניתן לו על ידי החונך שלו, עובד של הנתבעת העונה לשם סבק, אלא שמחקירתו החוזרת של התובע ניתן ללמוד כי סבק הנ"ל לא היה קצין בטיחות האחראי על העברת השתלמויות בדבר בטיחות בעבודה. (ראה גם תשובתו של אהרוני בעניין זה בעמ' 12 ש' 14-15). למותר לציין כי הנתבעת לא הגישה תצהיר על ידי סבק הנ"ל, ולא זימנה אותו לעודת על מנת לעמוד מקרוב על טיב ההדרכה שניתנה לתובע, ככל שניתנה.
3. מעבר לאמור, מחקירתו הנגדית של אהרוני, לא ניתן ללמוד כי לתובע ניתנה הדרכה על המכונה נשוא האירוע. "ההתקן שעמד סמוך למכונה היה אותו התקן רק יותר משופר. הוא היה מחוץ לקו ולא הדרכתי אותו כי לא היה מחובר למערכת החשמל" (עמ' 11 ש' 24-25).

ובהמשך השיב אהרוני כלהלן;

" ש: על המכונה הזו ספציפית עשית הדרכה?

ת: אני כממונה בטיחות עם ותק של 38 שנים כל עובד שמגיע הוא לא נמצא באולם עד שקיבל הדרכה וחתם. עשיתי סיור לכל החדשים במפעל וספציפית במכונה והתובע הפעיל מכונות סמוכות למכונה. הוא קיבל הדרכה מאדם מקצועי והחונך לא עזב אותו.

ש: על ההתקן הזה הסברת לתובע?

ת: זה אותו התקן רק יותר חדש. על ההתקן החדש לא הסברתי..." (עמ' 12 ש' 30 עמ' 13 ש' 1-5).

1. מהאמור לעיל עולה כי התובע לא קיבל מהנתבעת הדרכה בדבר הפעלת המכונה נשוא התביעה, כאשר מעדותו של אהרוני לא ניתן ללמוד כי נתן לתובע הדרכה כאמור, מה גם שטענתו כי סבק הוא זה אשר העביר את ההדרכה לא הוכחה, משלא הוגש תצהיר של האחרון בעניין זה, ואף לא זומן לעדות בפני.
2. לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי הנתבעת 1 התרשלה כלפי התובע, והפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, והפרה את החובה להדריך אותו בדבר סיכוני הבטיחות במקום העבודה, בהתאם לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט-1999 וכי האחריות לאירוע התאונה רובצת לפתחה באופן בלעדי.
3. בנסיבות המתוארות לעיל, אין כל מקום לייחס אשם תורם כלשהו לתובע. כפי שקבעתי לעיל, אין בהליכתו של התובע לאחור, כאשר מחד הוכח כי ההליכה נועדה לצורך כניסה לעמדת עבודה, ומאידך לא הוכח המרחק אותו חזר התובע אחורנית, בבחינת רשלנות תורמת.

שאלת הנזק והנכות הרפואית

1. כאמור, בהתאם לחוות דעתו הרפואית של ד"ר אנג'ל, בעקבות התאונה, לא נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה.

נזקי התובע המוכחים

הפסדי שכר לעבר

1. כאמור, התובע היה באי כושר מיום התאונה ועד ליום 28.04.06 (ראה קביעת המל"ל). כן התובע טוען כי היה בתקופת אי כושר למשך 7 חודשים אלא שלא תמך עניין זה באישורים מתאימים.
2. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה. התובע נבדק ע"י ועדה רפואית מטעם המל"ל, שקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 15% מתאריך 29.04.06 ועד ליום 30.11.06.
3. שכרו הקובע של התובע עומד על סך של 4,784 ₪ בחודש (שכרו החודשי בהתאם לסכום דמי הפגיעה שקיבל התובע מהמל"ל, כפי שציין בסיכומיו, סכום עליו לא חלקו הנתבעות).
4. על כן לטעמי, הפסדי שכר לעבר צריכים להיות מחושבים כדלקמן:

א. 3 חודשי אי כושר מלאים – 14,352 ₪.

ב. 7 חודשים נוספים במסגרת הנכות הזמנית – 5,023 ₪ (לפי חישוב כדלקמן:

15% X 4,784 ₪ X 7)

ובסה"כ הפסד שכר לעבר – 19,375 ₪.

כאב וסבל

1. כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע שינויים היפרטרופים קלים עם זיזים מרגינליים קידמיים וצדדיים L1-2-3-4 כאשר נצפה בלט קל אחורי ב L4-5 עם הסתידות אחורית היקפית ושינויים היפרטרופים קלים בגופי החוליות.
2. התובע היה באי כושר מעבודה מיום התאונה בתאריך 27.1.06 ועד ליום 28.04.06. לאחר מכן אף נקבעה לו ע"י ועדה רפואית מטעם המל"ל 15% נכות זמנית לתקופה של 7 חודשים נוספים.

בנסיבות אלה סבורני כי סכום של 15,000 ₪ מהווה פיצוי הולם וראוי בגין ראש הנזק של כאב וסבל.

הפסדי שכר לעתיד

1. היות ועל פי חוות דעת מומחה בית משפט, לא נקבעה נכות צמיתה, אין מקום לפסוק בגין ראש נזק זה.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר מעבר למל"ל

1. באופן גלובלי אני פוסקת 10,000 ₪ פיצוי לתובע בעבור הוצאות רפואיות, לרבות בגין תשלום עבור חוות דעת, והוצאות נסיעה לעבר מעבר למל"ל.

סה"כ סכום הנזק

סה"כ סכום הנזק הוא שיעור של 44,375 ₪.

מהסכום הנ"ל יש לנכות תשלומי המל"ל (דמי פגיעה) על סך של 14,351 ₪ ששולמו בגין פציעתו בתאונת עבודה זו.

סוף דבר

1. לאור האמור, אני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעות, לשלם לתובע, ביחד ולחוד, הסך של 30,024 ₪, בצירווף אגרת משפט בסך 633 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 5,314 ₪.

הזמכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' אדר ב תשע"ד, 06 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.