בפני בקשות המבקש להארכתה מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ולביטולו.

אין מחלוקת שפסק הדין ניתן לפני זמן רב (למעלה משש שנים) והמבקש היה מודע לו, בין היתר בשל נקיטת הליכי הוצאה לפועל.

טענות המבקש לעניין הגנתו נוגעות להתיישנות ולהנחה מתשלום ארנונה בשל נכות. טענות אלה לא פורטו כדבעי.

עולה כי המבקש פנה זה מכבר ללשכה לסיוע משפטי והועמד לו ייצוג משפטי, חרף זאת לא הוגשו הבקשות במועד.

על פניו, ניתן היה לדחות הבקשות מפאת האיחור הניכר בהגשתן, איחור שלא ניתן לו טעם מוצדק.

ניתן היה לדחות הבקשות אף מ הטעם כי נושא ההנחה בתשלום ארנונה, מפאת נכות, אינו נתון לסמכות בית המשפט אלא לסמכות מנהל הארנונה.

יחד עם זאת, דומני, כי לפחות טענת ההתיישנות מחייבת לקבוע כי באיזון בין טענות הצדדים, פסק הדין יבוטל, חרף האיחור בהגשת הבקשה, בכפוף לתשלום סכום הארנונה שאינו שנוי במחלוקת, לרבות על דרך של תשלום בהסדר לשיעורין. לעניין זה יוער כי בכתב התביעה נכללו תקופות ארנונה, רטרואקטיבית למשך כ- 14 שנה.

הסכום שאינו שנוי במחלוקת ייגזר מחיוב הארנונה לכל התקופה שנכללה בכתב התביעה, בניכוי התקופות עליהן נטענה טענת התיישנות. טענת ההתיישנות תבורר, ככל וישולם החוב שאינו שנוי במחלוקת כאמור.

מוקצב פרק זמן של 90 יום מהיום, לצורך ביצוע התשלום כאמור. אחרת, יעמוד פסק הדין על כנו.

נוכח האיחור בהגשת הבקשה, המבקש ישא בהוצאות משפט בסך 1,400 ₪.

ניתנה היום, ז' אלול תשע"ו, 10 ספטמבר 2016, בהעדר.