1. זוהי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים.
2. התובע יליד 16.9.57, נפגע בתאונת דרכים ביום 5.11.08.
3. התובע אושפז בבית החולים ונמצא כי יש לו שבר פתוח בטיביה ובפיבולה משמאל, הוא נותח ואושפז במחלקה האורטופדית במשך 14 יום ושוחרר ביום 18.11.08.

התובע הועבר לבית החולים "רעות" לשיקום, ולאחר מכן הומלץ על פיזיוטרפיה ומעקב.

ביום 5.7.09 נמצא בורג דיסטלי בולט והוחלט על ניתוח נוסף. התובע אושפז ביום 18.8.09 ולמחרת נותח ושוחרר מבית החולים ביום 20.8.09.

1. לתובע אושרה חופשת מחלה מיום התאונה ועד ליום 12.9.09, במהלכה לא עבד ולא קיבל שכר.
2. לפני התאונה עבד התובע כאיש בטחון בחברת שמירה.
3. התובע טוען כי עקב מגבלותיו, הוא מתקשה לחזור לעבודה. הוא נזקק לעזרת צד ג' ולנסיעות מוגברות במוניות.
4. הנתבעת, בכתב הגנתה, מכחישה את נזקי התובע.
5. הנתבעת, שילמה לתובע תשלום תכוף ביום 27.2.09 בסך 22,541 ₪ הכולל שכ"ט עו"ד, כמו כן ביום 28.7.09 שילמה הנתבעת לתובע תשלום תכוף שני בסך 22,541 ₪ הכולל שכ"ט עו"ד.
6. מאחר והמדובר בתאונת דרכים, מינה בית המשפט מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, את ד"ר יחזקאל טיטיון.
7. בחוות הדעת מציין המומחה כי:

" מר יצחק פרל, כיום בן 53, נפגע בשוק שמאל, בתאריך 05.11.2008, בתאונת דרכים כהולך רגל. אובחן כסובל משבר פתוח בעצמות שוק שמאל ונזקק בשל כך לטיפול ניתוחי. מספר כי כיום סובל מכאבים באזור הברך וסובל מכאבים בכיפוף. מתקשה לשבת עם הברך בכיפוף כי זה גורם לו לגירוי ולחץ באזור הפיקה. לעיתים כאבים באזור הצלקת והשבר במאמצים. מתקשה בירידת מדרגות בשל כאבים בשוק ובברך.

בבדיקה קלינית שבוצעה על ידי בתאריך 06.12.2010, לצורך עריכת חוות דעת זאת, נמצא כי קיימת אצל מר פרל רגישות פטלופמוראלית ניכרת, סיבוך ידוע של מסמור תוך לשדי של עצם השוק, במיוחד במצב בו המסמר בולט מידי מחוץ לשוק. בנוסף קיימת הגבלה קלה בתנועות הקרסול השמאלי, מלווה ברגישות באזור השבר. קיים גם דלדול שרירים קל בירך ובשוק שמאל, מה שמצביע על שימוש פגום בגפה הפגועה.

בצילום רנטגן על הגפה הפגועה שעמד בפני בזמן עריכת חוות דעת זאת, ניתן לראות כי השבר מחובר בואלגוס כ – 11 מעלות, המסמר התוך לשדי בולט פרוקסימלית וכן עמוק מידי דיסטאלית ובספק חוצה את קו מפרק הקרסול. מצב זה הוא מצב של חיבור לא אנטומי ולא תקין של השבר מבחינת עיוות בציר האורך של העצם".

באשר לנכויות הזמניות והקבועות מציין המומחה בחוות דעתו כדלקמן:

"למר פרל יצחק נגרמה נכות זמנית בעקבות התאונה הנידונה מתאריך 05.11.2008. בהתאם לכך אני קובע בגין הפגיעה הנ"ל:

- אי כושר מלא זמני (100% נכות זמנית) מיום התאונה בתאריך 05.11.2008 ועד לתאריך 12.09.2009, סה"כ 312 ימים.

- נכות זמנית בשיעור 30% מותאם לפי סעיף 35 (1) (ד) לפי קובץ תקנות המל"ל, מתאריך 13.09.2009 ועד תאריך 04.11.2009, למשך 53 ימים.

- למר פרל יצחק נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה הנידונה מתאריך 05.11.2008. בהתאם לכך אני קובע בגין הפגיעה הנ"ל:

- בשל חיבור גרוע של השבר בשוק שמאל,

נכות צמיתה לפי סעיף 47 (2) (א'), בקובץ תקנות המל"ל 10%

• בשל הגבלה קלה בתנועות קרסול שמאל,

נכות צמיתה לפי סעיף חלקי מותאם 48 (3) (א'), בקובץ תקנות המל"ל 5%

• בשל פגיעה פטלופמוראלית בברך שמאל,

נכות צמיתה לפי סעיף ביניים מותאם 35(1)(א'-ב'), בתקנות המל"ל 5%

סה"כ נותרת למר פרל יצחק, בעקבות הפגיעה הנידונה מתאריך 05.11.2008, נכות צמיתה משוכללת בשיעור 18.77%, החל מיום 05.11.2009 (תום הנכויות הזמניות)."

1. בתצהיר עדותו הראשית, חוזר התובע על האמור בכתב התביעה. התובע מצרף תלושי שכר לפני התאונה, לפיהם עבד כמאבטח במלון "הילטון" מטעם "חברת השמירה בע"מ", ושכרו החודשי היה כ – 4,300 ₪ נטו.

לאחר התאונה נעדר מהעבודה כ – 10 חודשים, שלאחריהם חזר לעבודה בתפקיד קל יותר ובהיקף משרה נמוך יותר.

1. התובע מצהיר כי הינו בוגר 12 שנות לימוד, וכי יש לו בעיית עור, שמונעות ממנו להיחשף לשמש. עוד מצהיר התובע כי עבד כמחסנאי בחברת "גלי" במשך כ – 8 שנים, ולאחר מכן, משנת 1998 החל לעבוד בעבודות שמירה ואבטחה. משנת 2003 הוא עבד בחברת "השמירה בע"מ".

לפני התאונה עבד כבודק כלי רכב בחניון הילטון. עבודה זו כרוכה במאמץ פיזי ניכר. הוא עבד בכל מועד שהתאפשר לו לרבות ימי שישי, שבת וחגים.

לאחר שובו מחופשת מחלה חזר לעבוד כשומר בבניין משרדים, בו תנועת כלי הרכב פחותה ביותר.

לאחר מכן עבר לעבוד כשומר בחניית "איקאה" בראשון לציון. שם העבודה קלה יותר, היא עם קהל ולא עם כלי רכב. כיום עובד 5 ימים בשבוע, בכל יום 8 שעות, ושכרו כ – 3,300 ₪.

1. עקב הירידה בשכרו, מפסיד התובע סכום נוסף, מאחר והמעביד מעביר ל"מבטחים" סכום נמוך יותר.
2. התובע עובד קבלן ומצהיר כי אם יפוטר, יקשה עליו למצוא עבודה במצבו הרפואי.
3. התובע מפרט את קשייו, ומוסיף כי הוא מתגורר עם אמו. אחותו עזרה לו גם בתקופת האשפוזים. לפני התאונה עזר להוריו, העסיק עוזרת ל – 4 שעות פעם בשבוע. כשאביו נפטר לא היה עוד צורך בעוזרת, אך בגלל מצבו המשיך להעסיקה. אמו מקבלת עזרה סעודית.
4. כתוצאה מהתאונה נאלץ להוציא סכומים על רופאים ותרופות, לא יכול היה להשתמש בתחבורה ציבורית עקב מצבו, אין לו רישיון נהיגה, לכן נדרש לנסוע במוניות.
5. אחותו של התובע, גב' מריאלה נורמן העידה לעניין עזרת צד ג'. אמה קיבלה עזרה סוציאלית של תשע שעות שבועיות. עוד קודם לתאונה הועסקה עוזרת, והיא ממשיכה לעבוד גם לאחר התאונה, באותו היקף משרה. לאחר פטירת האב קוצצה קצבת השאירים במחצית.

במהלך הזמן גם דולל היקף המשרה של העוזרת עקב קושי כלכלי. התובע הוא שעזר בתשלום קודם לתאונה. העוזרת ממשיכה להיות מועסקת בבית פעם בשבועיים כ – 5 שעות. שלמו לעוזרת בין 150 ₪ ל – 200 ₪.

1. התובע בחקירתו הנגדית, השיב כי ביום התאונה היה אמור לעבוד אחר הצהריים ובבוקר עשה "סידורים" לאמו ואז נפצע. התובע היה עובד של חברת השמירה ולא עובד קבלן.
2. התובע עבד כבודק ביטחוני ולא כשומר חמוש. לא היה לו אישור לשאת נשק. התובע מאשר כי עוד קודם לתאונה סבל מרגישות והיה אסור לו להיחשף לשמש. לאורך השנים, התפקידים שקיבל לא היו כרוכים בעמידה בשמש.

משנת 2003 עד 2008, שימש כבודק בטחוני בקניון עזריאלי.

מיום 19.02.08, כשמונה חודשים לפני התאונה עבר לעבוד ממרכז עזריאלי לסניף תל אביב.

מפברואר 2008 עבר לעבוד בחניון של הילטון מתחת לגגון מקורה. גם שם עבד במשמרות.

בתקופת היעדרותו מהעבודה לא קיבל כספים כלשהם מאף גורם. התובע חזר לעבודה בחודש ספטמבר 2009 והפנו אותו לעבודה בחניון מכוניות של בניין משרדים ברחוב רוטשילד בתל אביב. באותו מקום עבד קרוב לשנתיים.

1. הוצג לתובע מכתב המעסיק מיום 22.8.11 שנערך ע"י מנהל סניף תל אביב, שבו מצוין כי החל מיום 14.8.11 התובע לא התייצב לעבודה ולא יצר קשר עם המעסיק, ולכן ראו אותו כמתפטר מהעבודה, וכי עבודתו הסתיימה ב – 11.8.11.

התובע אישר את האמור במכתב והוסיף כי היה לו סכסוך עם מנהל העבודה שהתנכל לו ולא יכול היה להסתדר אתו. סיבה נוספת לעזיבת העבודה היא ניתוח "שבר" שעבר התובע ולא יכול היה לעבוד.

לאחר מכן עבד כחצי שנה באיקאה, אך לא יודע מי המעסיק. ואחר כך החל לעבוד שוב במרכז עזריאלי, אצל חברת שמירה אחרת. לאחר פיטוריו קיבל במשך מספר חודשים דמי אבטלה.

1. ב"כ הנתבעים קיבל יום לפני הדיון תלושי שכר מחברת "סהר בטחון בע"מ", לפיהם רשום כי התובע מועסק החל מיום 10.10.2012 ושכרו נטו היה 4,585 ₪ ו – 4,593 ₪. התובע ממשיך להיות מועסק שם.

התובע אף עשה בחברה זו קורס לבודק בטחוני לא חמוש. התובע עובד בחברה ששה ימים בשבוע, מהבוקר עד שלוש וחצי אחר הצהריים.

כיום, אמו של התובע מקבלת מביטוח לאומי עזרה סיעודית של 19 שעות בשבוע.

התובע אישר את קבלת התשלומים התכופים.

1. הוצגו לתובע מסמכים רפואיים על תלונות מרובות של כאבים בעמוד שדרה תחתון ונימול והוא השיב כי זה היה בתקופה שעבד כמחסנאי ב"גלי", שם סחב משאות כבדים.
2. התובע לא פנה ל"מבטחים" לקבל מהם כספים. לא פנה גם לחברת השמירה, או לבית הדין לעבודה באשר לתנאים שהיה זכאי להם מחברת השמירה.
3. גם המומחה הרפואי ד"ר יחזקאל טיטיון נחקר בחקירה נגדית על האמור בחוות דעתו. חקירתו היתה לעניין אחוזי הנכות שקבע וכיצד הם מתיישבים עם התקנות.

עוד הוסיף המומחה כי בקרסול לא יכולה להיות החמרה ובברך יכולה להיות החמרה אך ניתן לפתרה עם ניתוח להוצאת המסמר. לא יהיה צורך בניתוח להחלפת ברך.

1. המומחה נדרש להתייחס לטענה, לפיה העניק נכות כפולה בגין סעיף 42 (2) לתקנות הביטוח הלאומי. תקנה זו קובעת כדלקמן:

" 42(2) חיבור גרוע של עצם הירך או של השוקה (TIBIAׂ)

ׁׁ( FAULTY UNION OF FEMUR OR TIBIA)

1. ללא הגבלת התנועות במפרקים הסמוכים 10%.
2. עם הגבלת התנועות אחוזי הנכות יקבעו בהתאם למגבלה.

לעניין זה, חיבור גרוע של אחת מהעצמות הנ"ל פורשו – סטיה של הציר מכיוונו התקין או מכיוונו "המקורי" עד להפרעה בסימטריה של הגפיים".

1. על פי עדות ד"ר טיטיון הרי מבחינה אנטומית המפרקים הסמוכים לעצם הירך ולעצם השוקה, הינם מפרק הברך מצד אחד ומפרק הקרסול מהצד השני.
2. תקנה 47(2) עוסקת בשתי חלופות אשר אינן מצטברות: על פי תקנת משנה א' – חיבור גרוע ללא הגבלת תנועות מעניק 10%.

על פי תקנת משנה ב' – אם ישנה הגבלה בתנועות במפרק הברך או במפרק הקרסול – יש לקבוע הנכות בהתאם למגבלות התנועה.

1. המומחה נשאל על כך ולהלן תשובותיו:

"ת. אני מסכים שיתכן כי המגבלה בקרסול נובעת בחלקה מהחיבור הגרוע ולא רק מכשל טכני.

ש. האם אתה יכול כמומחה לכמת את זה?

ת. נניח שבר שוק מחובר בעמדה כזאת של חיבור גרוע, עם מגבלה בתנועות הקרסול, הייתי קושר את מגבלת התנועה לחיבור הגרוע וכמובן שיש להתייחס לטיפול שבו טופל החולה. במקרה הנוכחי לאחר שדנו בעניין, אני מעריך כי חלק מההגבלה אכן נובעת מהחיבור הגרוע ויש לייחס מחצית מהנכות שקבעתי לעניין פגיעת הקרסול למצב החיבור הגרוע עצמו ומחצית לכשל הטכני הניתוחי.

ש. ז"א שניתן לסכם ולומר, שאותו חלק בשיעור של 2.5% מהנכות הכוללת שמיוחסת למפרק הקרסול ונובעת מהחיבור הגרוע מגולמים ב – 10%?

ת. כן

ש. כך שיש להפחית אם אנחנו עורכי דין צריכים לסכם את חוות הדעת. יש להפחית 2.5% שקבעת שבאופן הנכות הכולל כמה שתהיה?

ת. 2.5% מה – 5%."

1. העולה מעדותו של ד"ר טיטיון הוא כי הנכות הכוללת לצמיתות של התובע הינה 16.6%.

הנזק

1. כאב וסבל לפי 16.6% ו – 38 ימי אשפוז בסך של 39,685 ₪.
2. הפסד שכר לעבר:

התובע השתכר בשנת 2008 בממוצע על פי תלושי השכר סך של 4,300 ₪.

התובע היה באי כושר עבודה (10% נכות) החל מיום 5.11.08 עד 12.9.09 סה"כ 10 חודשים, לפיכך ההפסד לתקופה זו הוא 43,000 ₪.

1. בחודש ספטמבר 2009 השתכר התובע סך של 726 ₪, לפיכך ההפסד הוא 3,574 ₪. בחודש אוקטובר 09 השתכר התובע סך של 1261 ₪. לפיכך ההפסד הוא 3,039 ₪.

הפסד בגין חודשים אלה הוא 6,613 ₪.

1. מחודש נובמבר 2009 ועד חודש נובמבר 2012, שכרו הממוצע של התובע היה כ – 3,400 ₪ בחודש, דהיינו הפסד חודשי בסך 1,000 ₪ ובסך הכל 37,000 ₪.

מחודש נובמבר 2012 שכרו של התובע הינו 4,791 ₪ ובתוספת הצמדה 4,826 ₪. בחודש דצמבר 2012 שכרו של התובע 4,800 ₪ ובתוספת הצמדה סך של 4,845 ₪, דהיינו אין כל הפסד שכר.

1. הפסד כושר השתכרות לעתיד:

התובע חזר למקום עבודתו קודם לתאונה ושכרו לא פחת.

עקב נכותו הגבוהה ייערך חישוב אקטוארי ומתוכו אפסוק 70%, דהיינו 56,118 ₪.

1. באשר להפסד התנאים הסוציאליים, יש לחשבם לתקופה שבה התובע היה באי כושר, ובסה"כ 2,150 ₪.

מאחר ובחלק מהתקופה לא נגרע שכרו של העובד, אין הוא זכאי לאבדן תנאים סוציאליים.

1. באשר לעזרת הזולת , לא הובאה ראיה כי התובע העסיק עוזרת בעקבות פציעתו. לפני הפציעה עבדה עוזרת בבית פעם בשבוע, ובתקופה לאחר הפציעה היא עבדה פעם בשבועיים. אמו קיבלה עזרה סעודית בשיעור 19 שעות שבועיות. אני מקבל את טענת התובע ואת עדות אחותו כי עזרה לתובע, לפיכך אני פוסק בראש פרק זה סך של 10,000 ₪.
2. הוצאות רפואיות:

הטיפולים הרפואיים מכוסים על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשמ"ד – 1994 ועל פי חוק ההתיעלות הכלכלית.

על פי חוות דעתו של ד"ר טיטיון, התובע כיום לא מקבל טיפול רפואי.

לפיכך, לא הוכח סכום כלשהו בראש פרק זה.

1. באשר להוצאות נסיעה, אני סבור כי יש לפסוק הוצאות עד לשנת 2009 בסך 5,000 ₪. באשר לעתיד אני פוסק 10,000 ₪.
2. סיכומו של דבר, נזקו של התובע עומד על סך של 209,566 ₪.

מסכום זה יש לנכות את התשלום התכוף בסך 53,667 ₪.

1. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 155,899 ₪, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.
2. עוד אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות המשפט שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלום בפועל.
3. עוד אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 23,915 ₪, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ה, 02 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.