1. לפניי תביעה כספית מיום 30.12.09 ע"ס 31,241 ₪, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.
2. נערכה לפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים, ובכללן עדויות הנהגים המעורבים.
3. במסגרת הישיבה שהתקיימה הושג בין הצדדים הסדר, כמפורט בפרוטוקול הדיון, על פיו, בין השאר, הסמיכוני הצדדים לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה ועל פי שיקול דעתי, ללא גבולות, ותוך מתן הנמקה קצרה ובסיסית בלבד, בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.
4. על סמך כל החומר שלפני, לרבות ממצאי חקירות העדים, תוך שאני נותן משקל להסכמה בין הצדדים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, אני פוסק כי לסילוק סופי ומוחלט של התביעה והסכסוך על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
   1. סך של 3,124 ₪ בגין הנזקים, בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, 30.12.09, ועד ליום התשלום המלא בפועל.
   2. החזר אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, 30.12.09, ועד ליום התשלום המלא בפועל.
   3. סך של 400 ₪, בגין שכר העדים הפסוק בו חויב הצד התובע.
   4. סך של 1,250 ₪, בצירוף מע"מ כחוק, בגין שכר טרחת עורך-דין.
5. הנמקה קצרה ובסיסית לפסיקתי האמורה:
   1. לאחר בחינת הראיות ושמיעת העדויות באתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה באופן בו 90% מהאחריות יוטלו על כתפי נהג רכב התובעת ו-10% מהאחריות יוטלו על כתפי הנתבעת.
   2. מהתמונות שהגישה התובעת עולה כי במקום התאונה הוצבו מספר תמרורים שמטרתם להתריע על קיום החסימה בדרך.

תמרורים אלו כוללים מחזירי אור והנם גבוהים, יחסית.

על כן, ניתן להבחין בתמרורים אלו ממרחק רב, יחסית, אף אם ה"נצנצים" בראשם אינם פועלים.

• 1. מתמונות נוספות שצילם נהג התובעת עולה כי מקום התאונה מואר היטב בתאורת דרך, וכי ניתן לראות את החסימה בכביש ואת התמרורים גם בחשכת הלילה.
  2. מתמונות הנזק לרכב התובעת עולה, כי רכב התובעת נסע במהירות גבוהה יחסית.
  3. מעדות העד המומחה מטעם הנתבעת ומדו"ח ביקורת בטיחות שערך העד עובר לתאונה, עולה כי במקום התאונה הוצבו כל התמרורים הדרושים בהתאם לתכנית הבטיחות שקבע המהנדס, לרבות תמרורי אזהרה מקדימים. זאת, מן הטעם שהדו"ח כולל את כל הליקויים שמצא ביחס לתוכנית הבטיחות שאושרה על ידי המהנדס, ובדו"ח לא צוינו ליקויים בדמות חוסר או פגם בתמרורים הרלוונטיים.

עדותו של המומחה מטעם הנתבעים הייתה מהימנה ומקצועית.

• 1. מכל האמור עולה, כי נהג סביר, הנוהג במהירות התואמת את תנאי הדרך והזמן, בזהירות, ותוך מתן תשומת לב ראויה לדרך – היה אמור להבחין מבעוד מועד בחסימה הקיימת בכביש, להאט, ולהימנע מפגיעה בתמרורים החוסמים.

משכך, אני סבור כי נהג רכב התובעת נהג במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך והזמן, בחוסר זהירות מספקת, וללא מתן תשומת לב ראויה לדרך, ובכך היווה את הגורם המכריע לקרות התאונה.

על כן, מצאתי לייחס לנהג רכב התובעת 90% מהאחריות לקרות התאונה.

• 1. במקביל, מצאתי לייחס לנתבעת 10% מהאחריות לקרות התאונה.

זאת, מכיוון שהתובעת הוכיחה במידת הראיה הדרושה כי ה"נצנצים", שהותקנו בראש חלק מהתמרורים במקום לא פעלו בעת התאונה.

• 1. ראשית, הנהג מטעם התובעת העיד כי ה"נצנצים" לא פעלו בזמן התאונה.

שנית, העד המומחה מטעם הנתבעת העיד כי במסגרת הביקורת שערך, ואשר מתועדת בדו"ח הביקורת שהוגש, לא נכללה בדיקת תקינות פעולתם של ה"נצנצים". לדבריו, בדיקה שכזו נעשית בנפרד, בשעת לילה, וצריך להיות קיים דו"ח ביקורת נפרד לגביה. דו"ח שכזה, מהמועד הרלוונטי, לא הוגש על ידי הנתבעת.

שלישית, מהתמונות שהוגשו ממקום התאונה בליל התאונה עולה כי ה"נצנצים" לא פעלו.

לפיכך, טענת התובעת כי ה"נצנצים" שהותקנו בראש חלק מהתמרורים במקום לא פעלו בעת התאונה – הוכחה במידה הדרושה.

• 1. אין חולק, כי פעולה תקינה של ה"נצנצים" הנה חלק מדרישות תכנית הבטיחות המחייבת.
  2. מכיוון, שסבורני כי אילו פעלו ה"נצנצים" כנדרש היה בכך כדי להקטין את הסיכוי להתרחשות התאונה, אף בהינתן רשלנותו המכרעת של נהג התובעת, מצאתי לייחס לנתבעת 10% מהאחריות לקרות התאונה.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ג אדר תשע"ד, 13 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.