זו תביעה כספית ע"ס 206,804 ₪, ובגין שכר טרחה שלא שולם.

בדיון מיום 12.3.12, הוסכם ע"י הצדדים, שתינתן בתיק פסיקה מנומקת לפי סעיף 79 א לחוק ולאחר סיכומי ב"כ הצדדים.

לטענת התובעת , הסך הנתבע , הוא 15% מהסכום , ביורו, שאפשר היה לקבל בקשר לנכס ברומניה, שהתובעת טיפלה לעניין השבתו ו/או פיצוי בגינו עבור הנתבע, ולפי הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 18.12.00, כאשר באותו מעמד נחתם יפוי כח ע"י הנתבע, ולצורך טיפול עו"ד מטעם התובעת בעניין. לטענתה, מדובר בהשתלשלות ארוכה של הגשת תביעת בעלות של הנתבע ביחס לנכס, תביעה שתחילתה ב-2001 , ושעברה מס' ערכאות ברומניה, ועל פי הדין שחל שם בקשר להחזרת הרכוש. לטענת התובעת, בסוף ההליך, ניתן פס"ד ביום 22.5.07, בבית הדין הגבוה לערעורים, בביהמ"ש העליון ברומניה, ולפיו התקבל הערעור, והנתבע היה אמור לקבל ,מכח אותה פסיקה, צו מן העיריה להשבת הרכוש, ואולם הצו לא התקבל אצל התובעת, מן הטעם שבעיריה הופקד יפוי כח חדש שהנתבע נתן ב- 6.6.07 לגורם אחר. מכח אותו יפוי כח, ופעילות אותו גורם האחר, נמכרו זכויות הנתבע, וקיבל תמורה בסך 140,000 יורו. לטענת התובעת, עו"ד שטיפל מטעמה בערעור, מצא רוכש פוטנציאלי, באותה עת, שהיה מוכן לשלם בעבור הנכס סך של 180,000 יורו. ומסכום זה, שווי הנכס, נגזר שכר הטרחה, ועל פי ההסכם המקורי. לטענת התובעת מכח ההסכם שבין הצדדים, והואיל והביאה להשבת הנכס או תמורתו, זכאית לקבלת חלקה ומתמורת המימוש האפשרית.

לטענת הנתבע, במועד חתימת ההסכם היה בן 72, וציפה שהתובעת תציל את הרכוש, ו/או תדאג לקבלת פיצוי עבורו. אולם, בפועל התובעת לא השיגה דבר, ולגבי שני הנכסים שפורטו בהסכם. נטען, שמדובר בתובעת שאינה משלמת חובותיה לרשויות, שביום חתימת ההסכם לא הייתה קיימת, ושמי שמונה למנהלה, מר מאיר שפצירר, הינו עו"ד מושעה לצמיתות, שהורשע בעבירות של שיבוש משפט, ושתלויים נגדו תיקי הוצל"פ רבים, וכך גם נגד התובעת, ושאינם נוהגים לשלם חיובים פסוקים.

לגופו נטען, שלא התקיימו החלופות שבהסכם, בסעיף 8, המצדיקות תשלום לתובעת. הנתבע טוען כי לא הייתה השבת רכוש, ולא היה כל פיצוי כספי במקום רכוש, ועקב פעילות התובעת. נטען כי הזכויות בקשר לנכס נשוא התביעה אכן נמכרו על ידו תמורת 140,000 יורו ב- 2007, וכאשר הזכויות טרם הוכרו ע"י השלטונות ברומניה, ומשכך גם המחיר היה נמוך. הנתבע מכחיש, מכל וכל, קיומו של רוכש פוטנציאלי בסך 180,000 יורו כטענת התובעת. נטען שהתובעת לא התבקשה ולא הוסמכה לנהל מו"מ למכירת הנכס, ופעילותה נגזרת מפעילות מר שפצירר, שהינו רב מעללים ,המחפש ממון בכל דרך. נטען, שלמעשה במועד המכירה ע"י הנתבע, לא ידע איש מן הצדדים על הפסיקה של ביהמ"ש העליון, שהכירה בזכויות הנתבע בנכס. נטען, שלמעשה במשך שנים, למעט דרישות בגין הוצאות, שאינן עולות בקנה אחד עם הוראות ההסכם, לא עודכן הנתבע ע"י התובעת לגבי ההליכים השונים, וכאשר גם התובעת בעצמה לא הייתה מיודעת לגבי ההליכים, ונוכח הבעיות עם עו"ד ברומניה. נטען, שהתובעת הבטיחה הבטחות סרק, ומקץ שנים של המתנה וללא שום תוצאה, לנתבע הייתה זכות מלאה למכור את הזכויות, כפי שעשה, וכאשר מדובר בשנים לאחר חתימת ההסכם ובהעדר תוצאות כלשהן.

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון, סיכומי ב"כ הצדדים והחלטה מיום 20.3.12, אני מחליט שהתובעת זכאית לשכר מסוים בגין הפעולות שביצעה בקשר לנכס נשוא התביעה, יחד עם זאת, אין מקום לפסיקת מלוא הסכום הנתבע.

ככלל, אני סבור שבמועד מכירת הזכויות ע"י הנתבע, ושלא באמצעות התובעת, שני הצדדים לא ידעו על הפסיקה שניתנה בבית המשפט העליון ברומניה. הנתבע לאותו מועד, לשיטתו, ובהעדר תוצאה כלשהי, ובחלוף שנים, וכאשר רק נדרש לשלם הוצאות מסוגים שונים, החליט למכור את הזכות, ובטרם סיום ההליך המשפטי. מאוחר יותר התקבלה הפסיקה בידי הצדדים, מטבע הדברים התובעת שעמלה בקשר לערעור, שהכיר בזכויות הנתבע מבקשת את חלקה, ואולם כאמור, לאותה עת, הזכויות בנכס כבר נמכרו. התובעת מדגישה את אורך הזמן הרב הנדרש בפעילות מהסוג שביצעה, ושהיה על הנתבע להתאזר בסבלנות.

אני סבור, שהגם שבסופו של יום, התובעת אינה זו שהביאה לסיום ההליך בעניין הנתבע, אלא, הנתבע בעצמו. אולם, אין בכך לקבוע, כי התובעת לא פעלה כלל בעניינו של הנתבע, ולא זכאית לשכר מסוים בגין פעולותיה. בסופו של יום, אין חולק כי התובעת היא זו שהחלה להניע את הגלגלים בעניינו של הנתבע ברומניה ועסקה בעניין , אמנם זמן רב, ומבלי שהנתבע מיודע באופן שוטף ומיידי, אך עדיין עסקה בעניין, והוציאה הוצאות. ומשכך, בנסיבות, זכאית לשכר מסוים כלהלן:

לאחר שקלול כל הנתונים, הן לדין והן לפשרה, אני מחליט לחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך 60,000 ₪, בגין התביעה, וסך 6,000 ₪ בגין הוצאות הדיון בעניין, סה"כ 66,000 ₪, זאת בתוך 21 יום מקבלתו פסק הדין, ולא יישא הסכום הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח פס"ד לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ג, 28 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.