בפניי תביעה כספית ע"ס 5,750 ₪ ותביעה שכנגד ע"ס 23,924 ₪, שתיהן בסדר דין מהיר ושתיהן בגין נזקי רכוש שנגרמו לשני הרכבים המעורבים בתאונת דרכים מיום 3.6.09.

ביום 16.7.14 נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות. בתום הישיבה הוחלט על הגשה סימולטנית של סיכומי טענות קצרים ומהירים ע"י שני הצדדים, ושני הצדדים אכן הגישו (היום) סיכומיהם.

מדובר בתביעה של בעלת הרכב הניזוק בתאונה, התובעת פיצוי, כבעלת הרכב הניזוק, על כל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב ולה בתאונה.

הנתבעת 1 הינה בעלת רכב הנתבעות ומתירת השימוש בו ואילו הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב.

הרכבים המעורבים בתאונה

בתאונה מעורבים 2 רכבים:

רכב התובעת – רכב פרטי מתוצרת מזדה (להלן – "הפרטית").

רכב הנתבעות – משאית מתוצרת איווקו (להלן – "המשאית").

מקום התרחשות התאונה: כביש בינעירוני.

שעת התרחשות התאונה: 20:30 (שעת חושך).

המחלוקת

בראשית הדברים יצוין, כי שני הצדדים גם יחד טענו בסיכומיהם לגרסות שונות (במקצת לפחות) מאלו שנרשמו בכתב התביעה ובכתב ההגנה (התובעת טענה בכתב התביעה כי המשאית סטתה לעבר הנתיב בו נסעה הפרטית ובהמשך שונתה טענה זו, ומנגד הנתבעות טענו בכתב הגנתן כי הפרטית ביצעה פניית פרסה ובהמשך זנחו והחליפו טענה זו), ולכן וכמקובל בתיקים מסוג זה, אתייחס לגרסות הצדדים הסופיות שנטענו בסיכומיהם ואף לגרסות שנרשמו בטופסי ההודעה על התאונה וכן לאלו שעליהן העידו העדים מטעם הצדדים.

אין חולק כי עובר לתאונה נסעו שני הרכבים באותו כביש ובאותו כיוון. אין גם חולק כי בתאונה התנגשה הפינה הקדמית-שמאלית של המשאית בפינה האחורית-ימנית של הפרטית. המחלוקת היא בשאלה, האם, כגרסת התובעת, התאונה התרחשה בעת שהפרטית התחילה לפנות מהנתיב השמאלי ביותר (בו נסעה עובר לתאונה) שמאלה והמשאית פגעה בה מאחור למעשה, או האם, כגרסת הנתבעות, התאונה התרחשה בעת מעבר וסטייה של הפרטית מהנתיב הימני אל הנתיב השמאלי (בו נסעה המשאית).

אין מחלוקת במישור הנזק.

הראיות שהציגו הצדדים

• הודעות שנמסרו למבטחות בשני הצדדים על התאונה (מוצגים ת/1 + נ/1).
• מכתב של גורם מטעם הנתבעת 1 ובו פירוט נסיבות התאונה (מוצג ת/5).
• שרטוט של אופן התרחשות התאונה שהוכן ע"י מי מטעם הנתבעת 1 (מוצג ת/4).
• תמונות בצבע של נזקי שני הרכבים (לפי התמונות, מוקד הפגיעה בפרטית הוא פינה אחורית-ימנית, ואילו מוקד הפגיעה במשאית הוא פינה קדמית-שמאלית) – מוצגים ת/2 + נ/2.
• תמונה בצבע של זירת התאונה (מוצג ת/3).
• עדויות שלושה עדים מטעם שני הצדדים במהלך הישיבה בפניי: מטעם התובעת – נהגת ונוסעת הפרטית; ומטעם הנתבעות – נהג המשאית.

הכרעה

לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה העיקרית ולדחות את התביעה שכנגד, משמצאתי להעדיף את גרסת התובעת (והנתבעת שכנגד) על פני גרסת הנתבעות (והתובעות שכנגד).

אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה:

• מצאתי את עדויות נהגת ונוסעת הפרטית מהימנות ומשכנות יותר מאשר עדות נהג המשאית.
• מוקדי וסוגי הנזק בשני הרכבים מתיישבים באופן משכנע ומלא יותר עם גרסת התובעת מאשר עם גרסת הנתבעות. גם בהמחשות עם מכוניות הצעצוע שבוצעו במהלך העדויות ניכר כי לנהג המשאית קשה היה להראות כיצד התרחשה התאונה, והוא נאלץ לבצע תנועה בלתי אפשרית למעשה של הפרטית (תזוזה שמאלה הצידה ואף באוויר ולא בקשת בנסיעה על הקרקע) ואף התרשמתי שהוא מעמיד את רכבי הצעצוע באופן מאולץ ולא משכנע, כדי להגיע לפגיעה בזוויות ובמוקדים המתאימים.
• נהג המשאית הודה בעדותו כי אמר לנהגת הפרטית שהיא אשמה מאחר שלא הייתה במקום פנייה שמאלה, למרות שבתמונה שהוצגה כן נראית פנייה שמאלה אפשרית (אם כי אין חולק שהפנייה הזו לא הייתה הפניה הנכונה אליה התכוונו נוסעי הפרטית להגיע). מכאן ניתן ללמוד שנהג המשאית הופתע מעצם פנייתה של הפרטית (שנסעה לפניו) שמאלה (במקום בלתי אפשרי מבחינתו), וזה יכול להסביר את אי-שמירת המרחק המספיק שלו מהפרטית ואת ההתנגשות בה מאחור בנסיבות הללו.
• לא נעלמה מעיני העובדה שנוסעים בשני הרכבים לא העידו, אך בעוד שנוסעת אחת בפרטית כן העידה (ותמכה באופן מלא בעדותה בנהגת הפרטית), הנוסע היחיד במשאית (פרט לנהג) לא העיד, ובנסיבות ולאור הגרסאות הקוטביות שהוצגו יש גם לנתון זה משקל.

סיכום

התביעה העיקרית מתקבלת והתביעה שכנגד נדחית.

על הנתבעות לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

1. סך של 5,750 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 31.12.09 ועד יום התשלום המלא בפועל.
2. סך של 337 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 31.12.09 ועד יום התשלום המלא בפועל.
3. סך של 900 ₪, בגין שכר שתי העדות בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.
4. סך של 1,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ד, 20 יולי 2014, בהעדר הצדדים.