בפתח הכרעת דין זו ובהתאם להוראת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ"), הנני להודיע, כי החלטתי לזכות את הנאשם מיתר העבירות המיוחסות לו בכתב האישום היינו, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות (מספר מקרים) והיזק לרכוש בזדון, וזאת מחמת הספק.

מבוא:

1. כנגד הנאשם הוגש לבית משפט זה כתב אישום, בו יוחסו לו העבירות שעניינן, פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות (מספר מקרים) והיזק לרכוש בזדון.

2. בדיון מיום 2/2/10, כפר הנאשם במיוחס לו בכתב האישום והשיב כדלקמן:

"ב"כ הנאשם: כתב האישום הוקרא לנאשם והוא משיב. הנאשם כופר בכתב האישום. מדובר בעלילה של המתלוננת. לאחר שזה הפציר לה כי מעוניין לסיים את הליכי הגירושים ביניהם. אמנם התקיימה שיחה ביניהם במועד הרלוונטי אך היא לא כללה כל אלימות מצד הנאשם כמתואר בכתב האישום".

3. בנסיבות העניין, נקבעו מועדים לשמיעת ראיות. לאחר שהסתיימה שמיעת ראיות הצדדים, הוגשו סיכומי הצדדים בכתב וכן נקבע מועד להשלמת סיכומי הצדדים בעל פה.

4. בדיון מיום 1/6/14, נשמעה, כאמור, השלמת סיכומי הצדדים בעל פה. במהלך דיון זה, בזיקה לעמדת המאשימה כפי סיכומיה בכתב וכפי השלמת סיכומיה בעל פה ומקום בו המאשימה הודיעה, כי היא מבקשת שלא להרשיע את הנאשם בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, זאת באשר לנטען בכתב האישום באשר לחתכים שנגרמו למתלוננת, ניתנה הכרעת דין חלקית במעמד זה ולפיה, הנאשם זוכה מן העבירה שעניינה פציעה בנסיבות מחמירות, המיוחסת לו בכתב האישום.

לפיכך, הרי שהכרעת דין זו הינה הכרעת דין משלימה והיא מתייחסת, איפוא, אך לחלק השיורי שנותר בכתב האישום בזיקה לאמור לעיל, זאת הן בהתייחס לעובדותיו והן בהתייחס להוראות החיקוק שבו.

העובדות הנטענות בכתב האישום:

5. על פי הנטען בכתב האישום, הנאשם נשוי ללריסה סרקוב (להלן: "המתלוננת") מזה כ - 8 שנים. עוד נטען, כי עד לאחרונה התגוררו הנאשם והמתלוננת יחדיו ברח' צה"ל 11 בצפת (להלן: "הבית"). יחד עמם מתגורר בבית בנם, יורי. כך נטען, כי כחודש ימים קודם למועד הגשת כתב האישום, התערערה מערכת היחסים בין הנאשם לבין המתלוננת, על רקע חשדה של המתלוננת, כי הנאשם בוגד בה ובמהלך חודש דצמבר 2009, עזב הנאשם את הבית ועבר להתגורר בדירה אחרת.

6. עוד נטען, כי במהלך החודש האחרון, בתקופה בה עדיין התגורר הנאשם בבית, מועדים מדויקים אינם ידועים למאשימה, תקף הנאשם במספר מקרים את המתלוננת, דחף אותה, סטר לה ובעט בה, זאת לאחר שהמתלוננת הטיחה בו את חשדה ולפיו הוא בוגד בה.

7. כך נטען, כי עובר ליום 20/12/09, מועד מדויק אינו ידוע למאשימה, בעת שהנאשם התגורר עדיין בבית, התווכחו ביניהם הנאשם והמתלוננת. במהלך הוויכוח, סטר הנאשם למתלוננת בפניה, בעט בה בישבנה ודחף אותה.

8. ביום 27/12/109, בשעות הערב, כך על פי הנטען בכתב האישום, לאחר שהנאשם עבר כבר להתגורר במקום אחר, התקשרה המתלוננת לנאשם והודיעה לו, כי החפצים אותם ביקש לקחת מוכנים עבורו וכי הוא יכול להגיע ולקחתם. במועד האמור, בשעה 21:00 הגיע הנאשם לבית, כמתוכנן. בעודו אוסף את חפציו, החל הנאשם להקניט את המתלוננת ולהתגרות בה, בספרו לה אודות יחסי המין אותם הוא מקיים עם המאהבת שלו. בתגובה, קיללה המתלוננת את המאהבת של הנאשם. למשמע דבריה, דחף הנאשם את המתלוננת בחוזקה לעבר משקוף הדלת, כך שראשה הוטח במשקוף.

9. עוד נטען, כי המתלוננת ברחה מפני הנאשם ונכנסה למטבח. הנאשם הוסיף להתגרות במתלוננת וזו שבה וקיללה את הנאשם ואת המאהבת שלו. בשלב זה השתולל הנאשם במטבח, ניפץ צלחות וכוסות, תוך הטחתן ברצפה. הנאשם נטל מהמטבח סכין וניגש אל המתלוננת. המתלוננת הרימה את ידיה כדי לגונן על פניה ואז חתך אותה הנאשם מספר חתכים, בזרועותיה, באמצעות הסכין.

10. כתוצאה ממעשי הנאשם, נגרמו למתלוננת מספר חתכים בכל אחת מזרועותיה וכן סימן חבלה ורגישות במצחה. בגין אלה, נזקקה המתלוננת לטיפול רפואי והחתכים נתפרו.

11. להלן יובאו עיקרי טיעוני הצדדים כפי סיכומיהם בכתב וכפי השלמת סיכומיהם בעל פה.

טיעוני המאשימה בסיכומיה:

12. בפתח סיכומיה, הדגישה המאשימה, כי במהלך כתיבת הסיכומים התעורר בלב התביעה ספק באשר לחתכים שנגרמו למתלוננת. לאחר לימוד מעמיק של חוות דעת המומחים שהוגשו בתיק זה, עיון בספרות המקצועית הרלוונטית ושיחות נוספות עם הרופאים המשפטיים, סבורה המאשימה, כי קיים ספק סביר באשר לשאלה מי גרם לחתכים שבאמות ידיה של המתלוננת. כך הדגישה המאשימה, כי ספק זה התחדד אף יותר בעקבות ביקורה של הפרקליטה המטפלת במכון לרפואה משפטית, אז נוכחה לדעת, כי הרופאים המשפטיים במכון חלוקים בדעתם באשר למקור החתכים. בנסיבות אלו ונוכח חילוקי הדעות במכון היורדים לשורשם של דברים, סבורה המאשימה, כי לא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר, כי הנאשם חתך את המתלוננת.

לפיכך ונוכח ספק זה, עותרת המאשימה, כי בית המשפט ימנע מלהרשיע את הנאשם בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות.

13. יחד עם זאת, עומדת המאשימה על הרשעת הנאשם ביתר העובדות המפורטות בכתב האישום ובעבירות העולות מאותן עובדות קרי, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, תקיפת בת זוג והיזק לרכוש בזדון. כך עותרת המאשימה, כי בית המשפט יקבע, כי הנאשם הגיע בערב האירוע לבית המתלוננת, בין השניים התפתח דין ודברים, במהלכו דחף הנאשם את המתלוננת לעבר משקוף הדלת, כך שראשה הוטח בחוזקה במשקוף, עד כי נגרמה לה חבלה של ממש. כן עתרה המאשימה, כי בית המשפט יקבע בנוסף, כי הנאשם תקף את המתלוננת מספר פעמים לפני האירוע המרכזי, כמפורט בעדויותיהם של המתלוננת ובנה יורי וירשיע את הנאשם בהתאם.

14. בנסיבות אלו, סבורה המאשימה, כי יריעת המחלוקת בתיק דנן ממוקדת ביותר ואשר עניינה, האם הנאשם הוא זה אשר תקף את המתלוננת וגרם לה לחבלה בראשה, אם לאו, והאם הנאשם הפעיל כל סוג של אלימות כלפי המתלוננת במהלך חייהם המשותפים טרם האירוע המרכזי.

15. כך הדגישה המאשימה, כי הנאשם מודה בקיומו של המפגש המתואר בכתב האישום, הוא מודה, כי הגיע לבית המתלוננת בערב האירוע על מנת לקחת מספר חפצים אישיים אולם, הוא מכחיש, כי התפתח עימות כלשהו ביניהם וכי במהלכו תקף את המתלוננת והטיח את ראשה במשקוף, כך מכחיש גם הנאשם כל גילוי של אלימות כלפי המתלוננת, הן במהלך האירוע המרכזי והן בכלל, במהלך חייהם המשותפים.

16. לטענת הנאשם, המתלוננת היא האחראית לחבלות בגופה המתוארות בכתב האישום, חבלות אותן גרמה לעצמה במטרה להפלילו ולסבכו בהליך פלילי, זאת כנקמה על כך שבגד בה.

17. עוד מציינת המאשימה, כי שמיעת הראיות בתיק זה נמשכה שנים ארוכות והימשכות ההליכים יצרה מצב שאינו רצוי בעליל ופגעו ביכולת המאשימה להרים את הנטל המוטל עליה, זאת שעה שבית המשפט נדרש לקביעת ממצאי מהימנות כדי להכריע בתיק דנן, שנים ארוכות לאחר שמיעת העדויות.

18. המאשימה עותרת, כאמור, להרשיע את הנאשם בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, תקיפת בת זוג והיזק לרכוש בזדון, זאת בהסתמך על עדות המתלוננת, עדות בנה, שקרי הנאשם והתפתלויותיו על הדוכן, הממצאים בזירה ותמונות החבלות על גופה של המתלוננת. כל אלה, בצירוף העובדה, כי חוות דעת ההגנה מתייחסות למנגנון היווצרות החתכים בלבד ושותקות לגבי החבלה בראש, מוכיחים מעבר לכל ספק סביר, כי תיאור האירועים בכתב האישום, לכל הפחות עד לשלב בו בוצעו החתכים, הינו מדויק ומהימן.

19. כך מדגישה המאשימה, כי על פרשת התביעה נמנו המתלוננת, בנה יורי, השכן ולאד קוצניק, שוטרים שביצעו פעולות חקירה שונות וגורמים טיפוליים (רופאים ואחרים), אשר טיפלו במתלוננת עם הגעתה לבית החולים.

20. במסגרת סיכומיה, הפנתה המאשימה לעדות המתלוננת, ולעולה ממנה, אשר לדידה של המאשימה מסרה עדות מלאה ומפורטת אודות מהלך חייה המשותפים עם הנאשם מראשיתם ועד לאירוע המרכזי נשוא כתב האישום.

21. לטענת המאשימה, עדות המתלוננת הינה עקבית, אותנטית ומשכנעת. זאת ועוד, המתלוננת סיפרה בגילוי לב אודות חלקה בהתלהטות הרוחות עובר לדחיפתה על המשקוף, אופן הצגת הדברים היה משכנע באמינותו ולפיכך עותרת המאשימה, כי בית המשפט יקבלם וייחס להם את מלוא המשקל הראייתי. זאת ועוד, חבלת הראש של המתלוננת צולמה וניתן להתרשם באופן בלתי אמצעי מעוצמת החבטה. עוד טענה המאשימה, כי עדות המתלוננת נתמכת בעדויות נוספות. כך הפנתה לעדות הנאשם, המאשר חלק גדול מדברי המתלוננת, כך הפנתה לעדותו של יורי, התומכת בעדות המתלוננת וכן הפנתה לאינדיקציה חיצונית למהימנות המתלוננת, אשר מצויה בפירוט שיחות הטלפון שלה, אשר הוגש ע"י ההגנה וסומן נ/2.

22. לטענת המאשימה, אין עסקינן במקרה קלאסי של פיצול מהימנות הנדרש בעניינה של המתלוננת. המאשימה מדגישה, כי אין היא עותרת לדחות את דברי המתלוננת בנקודות מסוימות ולאמצן בנקודות אחרות, אלא השינוי בעמדת המאשימה ובקשתה שלא להרשיע את הנאשם בחלק מעובדות כתב האישום, באו בשל הספק הסביר שנותר בסוגיית החתכים. משמעות הדבר איננה הבעת חוסר אמון בדברי המתלוננת, אלא הכרה בכך שנותר ספק סביר בסוגיה זו. בנסיבות אלו, עותרת המאשימה, כי בית המשפט יקבל את עדות המתלוננת באשר לחלקו הראשון של האירוע (עד לשלב שבירת הכלים) ויקבע, כי לא ניתן לקבוע מעבר לכל ספק סביר מה אירע משלב זה ואילך בזירת האירוע.

23. כך הוסיפה וטענה המאשימה, כי הרפואה המשפטית אינה מסוגלת לקבוע מסמרות בשאלת מנגנון היווצרות החתכים שבפנינו. כל שהיא מסוגלת הוא לקבוע סבירות. במצב דברים זה, שעה שהחובה להוכיח מעבר לספק סביר מה בדיוק אירע במקום מוטלת על כתפי המאשימה, הרי שלא עלה בידיה להרים את הנטל ולהוכיח מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם הוא זה אשר חתך את המתלוננת ומשכך, עותרת המאשימה שלא להרשיעו בכך. יחד עם זאת, לא הוכח בשום שלב במהלך שמיעת הראיות, כי המתלוננת היא זו שחתכה עצמה. לפיכך עותרת המאשימה שלא לאיין את כל משקל עדות המתלוננת ולהכריע באשר ליתר חלקי כתב האישום על פי מארג הראיות כולו, כפי שזה נפרש בפני בית המשפט.

24. לטענת המאשימה אין לדחות את עדות המתלוננת כולה כמקשה אחת רק על בסיס הטענה, כי מראית פני החתכים מתיישבים עם פגיעה עצמית. בהקשר זה ביקשה המאשימה לערוך הבחנה בין החתכים בידיה של המתלוננת לבין חבלת הראש. כך הדגישה, כי הנאשם כפר בכל המיוחס לו בכתב האישום והכחיש, כי פגע במתלוננת באופן כלשהו. לטענתו, המתלוננת היא זו אשר פגעה בעצמה וגרמה לעצמה הן את החתכים באמות הידיים והן את החבלה בראש. באשר לחתכים, הרי שהוגשו חוות דעתו של ד"ר קוגל, אולם ביחס לחבלת הראש, לא הוגשה כל ראיה מטעם ההגנה וחוות הדעת לא כללו כל התייחסות אליה, כך שהטענה ולפיה המתלוננת היא זו שגרמה לעצמה גם חבלה זו, נותרה טענה בעלמא. יתרה מזאת, כך לטענת המאשימה, ד"ר קוגל בעדותו בבית המשפט סירב להתייחס לחבלה כשהעיד מפורשות, כי הוא אינו יכול לקבוע דבר ביחס לחבלת הראש. בנסיבות אלו טוענת המאשימה, כי גם אם קיים ספק סביר באשר לזהות מבצע החתכים, הרי שאין כך הדבר באשר לחבלת הראש.

25. סיכומם של דברים טוענת המאשימה, כי לא ניתן לטעון שחבלת הראש הינה פרי פגיעה עצמית שכן, מאפיינה שונים בתכלית ממאפייני פגיעות עצמיות. לטענת המאשימה, גם ד"ר קוגל אישר, כי חבלת הראש אינה מתאימה להיות פציעה עצמית ואינו מתיימר לקבוע מה מקורה. יחד עם זאת, בשל הקושי שקיומה של חבלת הראש מעורר, ביקש ד"ר קוגל להטיל ספק בדבר השתייכותה לאותו אירוע. לטענת המאשימה, התנערות ד"ר קוגל מחבלת הראש כמו גם ניסיונותיו לנתקם מהאירוע, מעידים כאלף עדים על כך שקיום החבלה מעורר קושי אמיתי בגרסת ההגנה וכי לא זו בלבד שחבלת הראש אינה מתאימה להיות פציעה עצמית, אלא שיש בה כדי להטיל צל כבד על הקביעה ולפיה, החתכים הינם פרי פגיעה עצמית.

26. זאת ועוד, טוענת המאשימה כפי סיכומיה, כי שתיקת חוות דעת ההגנה בעניין חבלת הראש, כמו גם שתיקת ד"ר קוגל בנקודה זו וסירובו לקבוע ממצא כלשהו ביחס אליה, מדברים בעד עצמם. בהקשר זה טוענת המאשימה לתחולת הכלל הראייתי בדבר הימנעות מהבאת ראיה בעניין מהותי, המהווה ראייה לחובת הנאשם ומחזקת את גרסת המאשימה. כך טוענת המאשימה, כי חבלת הראש אינה פציעה עצמית, אין לה מאפיינים של פציעה עצמית וזו הסיבה לכך שד"ר קוגל או כל רופא משפטי אחר, אינו מוכן ליתן חוות דעת האומרת אחרת. בנסיבות אלו, כאשר טענת הנאשם ולפיה מדובר בפגיעה עצמית אינה מתיישבת עם קביעות המומחים שלו עצמו, כל שנותר הוא, גרסת המתלוננת. לפיכך, עותרת המאשימה לאימוץ גרסת המתלוננת לפיה, הנאשם הדף אותה אל משקוף הדלת כך שראשה נחבט בו ובהתאמה, להרשיע את הנאשם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

27. מעבר לכך, טוענת המאשימה, כי אין כל היגיון בייחוס פגיעה עצמית למתלוננת. הן על פי עדות המתלוננת והן על פי עדות הנאשם, הייתה זו הצעת המתלוננת, כי הנאשם יעזוב את הבית. היא זו שיזמה את המהלך, היא זו שמצאה עבורו דירה אחרת והיא אפילו זו ששילמה עבור הדירה האחרת. בנסיבות אלו טוענת המאשימה, כי זו אינה התנהגות של אישה המונעת מיצר נקמה עז אלא התנהגות של אישה המכירה בכך שהקשר הזוגי הסתיים והגיעה העת לפתוח דף חדש.

28. עוד מפנה המאשימה לעדות בנה של המתלוננת, יורי סרקוב, ולעולה ממנה. בהקשר זה טוענת המאשימה, כי יורי מסר עדות בהירה ומפורטת בבית המשפט אשר ניכרו בה אותות האמת ובמסגרת סיכומיה, מפנה המאשימה בפירוט לעולה מעדותו, כמפורט בסיכומיה שם.

29. בהקשר זה טוענת המאשימה, כי יורי מסר גרסה אשר אינה מפלילה את הנאשם באופן ישיר, הוא משמש "עד שמיעה" בלבד לאירועים ואינו מספק גרסה, אשר יש בה כדי לתמוך באופן מובהק בגרסת אמו ולפיכך, הוא מוסר בדיוק את שאירע. בנסיבות אלו טוענת המאשימה, כי יורי אינו נוטה לצד זה או אחר ואף אינו מגלה דחף נקמה, כעס או מוטיבציה אחרת להפללת הנאשם ואף אינו משחיר את פני הנאשם ביחס להתנהלותו בבית בתקופה שקדמה לאירוע המרכזי וביחס למערכת יחסיו עם איזבלה.

30. זאת ועוד, לטענת המאשימה, ניסיונות ההגנה לקעקע את עדות יורי לא צלחו. זאת ועוד, ההגנה ניסתה לקבל תמונה מדויקת כשעון שוויצרי לגבי מה שאירע במהלך האירוע ובדקות הספורות שחלפו מהרגע שיורי נכנס למטבח ועד להגעת המשטרה לדירה ואולם, טוענת המאשימה בהקשר זה, כי עסקינן בבני אדם הנקלעים לסיטואציה קשה, אשר אינם מתפקדים כרובוטים ואינם מסוגלים ליתן בדיעבד פירוט מדויק של כל שניה במהלך האירוע. העובדה, כי העדים מתקשים להסביר מה בדיוק עשו בדקות הספורות עד לבוא השוטרים, אין בה כדי להוכיח את טענת ההגנה לפיה, ישבו כולם והמתינו לבוא השוטרים, מבלי שחבשו את המתלוננת בכוונת מכוון ונוכח עדות יורי, המתלוננת עצמה ועדות ולאד בהקשר זה, עותרת המאשימה לדחיית טענה זו על הסף.

31. עוד טוענת המאשימה, כי חלוף הזמן ממועד האירוע ועד למועד מסירת עדותו של יורי בבית המשפט, כמו גם סערת הרגשות שפקדה אותו נוכח מראה אמו החבולה והמדממת, הם הסיבה לכך שיורי אינו מסוגל לשחזר כל שניה באירוע ולטענת המאשימה, אין בכך כדי לגרוע מאמינותו וממהימנותו או כדי לפגוע במשקלה הראייתי של עדותו.

32. סיכומם של דברים טוענת המאשימה, כי עדות יורי תומכת בגרסת המתלוננת ואינה תומכת בגרסת הנאשם. הנאשם טוען, כי הביקור התנהל על מי מנוחות ובסיומו המתלוננת אף ליוותה אותו למעלית, שם נפרדה ממנו לשלום וחזרה לביתה ובמהלך הביקור לא התגלע וויכוח ביניהם, זאת בניגוד לעדות יורי אשר שמע צעקות ודברים נשברים במהלך שהות הנאשם בביתם ולפיכך, עותרת המאשימה, להעדיף את עדותו המהימנה על פני עדות הנאשם, ליתן אמון מלא בגרסתו של יורי וליתן לה את מלוא המשקל הראייתי.

33. עוד מפנה המאשימה בסיכומיה לעדות השכן ולדיסלב קוצ'ניק המתגורר עם רעייתו בסמיכות לבית המתלוננת. בהקשר זה הפנתה המאשימה לתוכן עדותו של ולאד כמפורט בסיכומיה שם. כך טוענת המאשימה, כי במהלך חקירתו הנגדית של עד זה, הצביעה ההגנה על סתירה לכאורית בין גרסתו לבין גרסת יורי ואולם, קריאה מדוקדקת של העדויות מבהירה, כי אין כל סתירה בין הגרסאות. זאת ועוד, במהלך חקירתו הנגדית של העד, הטיח בו הסניגור את סיפור מעצרו של גיסו אשר נעצר בחשד לביצוע עבירות אלמ"ב ומבקש מהעד לאשר, כי רעייתו סיפרה על כך למתלוננת, חברתה. העד לא שיתף פעולה עם קו הגנה זה ודחה את הטענה. כך או אחרת, לטענת המאשימה, דובר באירוע שהתרחש מספר שנים לפני האירוע נשוא כתב האישום ואין בינו לבין האירוע שבפנינו דבר וחצי דבר. עוד טענה המאשימה, כי מעדות ולאד עלה, כי אין הוא חפץ לפגוע בנאשם ואין ניכרת אצלו מגמת הפללה כלשהי כלפי הנאשם. במהלך עדותו ניכר, כך לטענת המאשימה, כי העד שומר על ניטרליות ואינו מבטא כל כעס או רוגז כלפי הנאשם.

34. בנסיבות אלו טוענת המאשימה, כי אין כל סיבה להטיל ספק בעדותו של ולאד ולפיכך, עותרת היא, כי ביהמ"ש יאמצה במלואה וייחס לה את מלוא המשקל הראייתי.

35. עוד הפנתה המאשימה במסגרת סיכומיה ליתר ראיות המאשימה ובכלל זה עדויות שוטרים וגורמי טיפול.

כך הפנתה לעדות השוטר סיימון פרידמן אשר הינו טכנאי זיהוי, אשר באמצעותו הוגשו תמונות המתלוננת ת/1 ו – ת/2 בהן ניתן לראות את חבלת הראש ואת הזירה מיד לאחר האירוע.

36. עוד הפנתה לעדות השוטר מנסור קואש המתייחסת לתפיסת הסכין. בהקשר זה ציינה המאשימה, כי יש להניח, כי ההגנה תיאחז בשינוי גרסת המתלוננת לעניין כלי התקיפה כדי לתקוף את מהימנותה. בהקשר זה טוענת המאשימה, כי דווקא התיעוד הרפואי שהוגש תומך בכך שמלכתחילה לא הייתה המתלוננת בטוחה באיזה כלי הותקפה וכאשר מסרה בהודעתה הראשונה, כי הותקפה באמצעות סכין, עשתה זאת על סמך השערתה ולא על סמך מראה עיניים. בהקשר זה הפנתה המאשימה ל – ת/25 ו – ת/6, כאשר לטענת המאשימה, הדברים שנרשמו ע"י ד"ר שניידר בהקשרו של סימן השאלה המופיע במקום, משקפים את חוסר הידיעה של המתלוננת לגבי כלי התקיפה ואת העובדה שהיא מסרה השערה בלבד ולא עובדה, כאשר הנחה זו תומכת גם בעדות מנסור קואש.

37. עוד מפנה המאשימה לעדויות השוטר נתי וקנין, השוטר צהל ממן, עו"סית חכמיה יאסין, ד"ר קוליאדה וד"ר שניידר ולעולה מעדויותיהם, כמפורט בסיכומיה שם. כן מציינת המאשימה את המסמכים שהוגשו בהסכמה ובכלל זה ההקלטה ותמליל ההקלטה של שיחת המתלוננת למוקד 100 (ת/4 ו – ת/8) מהם ניתן ללמוד על הבלבול וסערת הרגשות בהם הייתה נתונה המתלוננת מיד לאחר האירוע.

38. סיכומם של דברים טוענת המאשימה, כי עדות המתלוננת המתארת את האירוע הקשה שחוותה, עדות יורי בנה אשר היה עד שמיעה לאירועים, עדות ולאד, אשר ראה את המתלוננת רגעים ספורים לאחר האירוע כשהיא נסערת וכואבת, עדות העו"סית בבית החולים, תמונות המתלוננת המתעדות את החבלה בראש, מאפייני החבלה בראש, אשר אינם מתאימים לפגיעה עצמית – כל אלה יוצרים מארג ראיות בעל מסה קריטית אשר יש בו כדי להוכיח מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם הוא זה אשר גרם למתלוננת את חבלת הראש וכי המתלוננת מוסרת תיאור מדויק ומהימן של האירוע המרכזי, לכל הפחות עד לשלב שבירת הכלים.

39. בנסיבות אלו עותרת המאשימה, כי ביהמ"ש יאמץ את גרסת המתלוננת ביחס לחבלת הראש וביחס לאירועי האלימות שקדמו לאירוע המרכזי ויתן לה את מלוא המשקל הראייתי.

40. עוד במסגרת סיכומיה מתייחסת המאשימה לפרשת ההגנה, אשר כללה את עדות הנאשם ואת עדויותיו וחוות דעתו של ד"ר קוגל ולעולה מהן.

בהתייחס לעדות הנאשם מפנה המאשימה לשתי ההודעות שמסר הנאשם במשטרה (ת/12 ו – ת/13) ולעדותו בביהמ"ש.

לטענת המאשימה גרסת הנאשם רווית תמיהות ואינה מתיישבת עם עדויות אחרות בתיק ובראשן עדותו של יורי. טענת הנאשם ולפיה, לא אירע כל דבר חריג במהלך ביקורו בדירה במועד הרלוונטי ובכלל זה לא אירע כל אירוע אלים, לא היה כל ויכוח מילולי ולא נשברו שום חפצים, עומדת בניגוד גמור לעדות יורי ובניגוד לדברי הנאשם לאיזבלה בשיחת הטלפון ששוחח עימה רגעים ספורים לאחר האירוע, אז אמר הנאשם, כי המתלוננת הייתה מאוד מצוברחת.

לטענת המאשימה, אין דרך ליישב את הסתירה שבין תיאור מצב רוחה של המתלוננת, כפי גרסת הנאשם בעדותו בביהמ"ש, לבין תיאורו באוזני איזבלה. תיאור הנאשם את מצבה רוחה של המתלוננת באוזני איזבלה מתיישב הרבה יותר עם עדות המתלוננת ועדותו של יורי ומשקף בצורה הרבה יותר מדויקת את האמת.

41. עוד טוענת המאשימה, כי גם טענת הנאשם אשר עלתה לראשונה בבית המשפט ולפיה, המתלוננת ליוותה אותו למעלית בסיום הביקור, אינה מתיישבת עם עדות יורי, אשר שמע את הדלת נטרקת פעם אחת בלבד ומספר דקות לאחר מכן מצא את אמו במטבח חבולה כולה. זאת ועוד, לטענת המאשימה, מעבר לכך שעדות הנאשם אינה מתיישבת עם עדות יורי, הרי שגם גרסתו אינה הגיונית, כמפורט בסיכומיה שם.

42. מעבר לכך, כך לטענת המאשימה, במהלך כל חקירתו הנגדית "זגזג" הנאשם בתשובותיו והתפתל בניסיונו לשמור על קו הגנתו, אולם הדבר לא עלה בידו שכן עדותו הינה רצופה תמיהות וסתירות.

עוד טוענת המאשימה, כי הנאשם מסר מספר גרסאות באשר לעזיבתו את הבית ובעיקר סביב השאלה האם עזב את הבית מרצונו, או שמא המתלוננת "זרקה" אותו מהבית. הנאשם הסתבך בתשובותיו בנקודה זו פעם אחר פעם וניסה להיחלץ ע"י מתן תשובה שהיא ערבוב של כל התשובות שנתן קודם לכן. מנגד, כך לטענת המאשימה, גרסת המתלוננת בנקודה זו הינה קוהרנטית, עקבית והרבה יותר משכנעת.

לטענת המאשימה, הנאשם עשה כל שביכולתו כדי להסתיר את קיומו של הרומן וכיוון שהוא אינו יכול, או אינו רוצה להודות בקיום הרומן, הוא המציא סיבה חדשה לכך שעזב את הבית והיא "בעיית השתייה" של המתלוננת.

43. בהקשר זה מדגישה המאשימה, כי המתלוננת לא עומתה במהלך כל חקירתה עם טענה זו ולא הוטחה בה בשום צורה הטענה ולפיה, היא סבלה אי פעם מבעיית אלכוהול ולפיכך, לא ניתנה לה ההזדמנות להתמודד עם טענה זו.

44. כל התהיות המפורטות בסיכומי המאשימה בהקשר זה מלמדות, כך לדידה, כי הנאשם שיקר כשייחס למתלוננת את בעיית השתייה ושיקר כשאמר שבגינה עזב את הבית. כך הפנתה עוד המאשימה לשקרים נוספים אשר לטענתה נמצאו בגרסת הנאשם, כמפורט בסיכומיה שם. בין היתר מפנה המאשימה בפירוט רב לגרסת הנאשם באשר לטיב קשריו עם איזבלה ולדידה, התשובות שנתן הנאשם בהקשר זה אינן אמת. נכונות הנאשם לשקר והתפתלויותיו במהלך עדותו בנושא זה פוגעות קשות במהימנותו ומעידות, כי האמת אינה נר לרגלי הנאשם.

45. עוד מפנה המאשימה לסוגיית המריבה סביב מכונת הקפה המדגימה, כך לדידה, כיצד הנאשם משנה את תשובותיו בהתאם לצורך ואינו מחויב לאמת.

לאור כל אלה עותרת המאשימה שלא ליתן אמון בעדות הנאשם, לקבוע כי הוא בלתי מהימן ולפיכך, לא לייחס לעדותו כל משקל ראייתי של ממש.

46. עוד מפנה המאשימה במסגרת סיכומיה למוצגי ההגנה ובכלל זה חוות דעתו של ד"ר קוגל ותמונות רלוונטיות מן הספרות המקצועית, פירוט השיחות של המתלוננת, מסמכים בנוגע למקצועיותו של ד"ר זייצב, תמונה של הסכין לגביה עלה החשד, כי היא שימשה לביצוע החתכים, חוו"ד מעבדת דנ"א במטא"ר ולפיה, נמצא דם המתלוננת על הסכין, הודעות המתלוננת, הודעותיו של יורי ומכתב שנשלח מטעם המתלוננת ל"שופרסל" לגבי ה"קומבינות" של הנאשם.

47. סיכומם של דברים, בהתייחס לפרשת ההגנה טוענת המאשימה, כי הנאשם הוכיח בעדותו, כי בעיניו האמת היא דבר גמיש וכי הוא אינו מהסס לשקר ולהתחמק ממתן תשובות, כאשר הוא סבור, כי הדבר יועיל לו. לעומתו, כך לטענת המאשימה, ניתן להתרשם מעקביות המתלוננת ויורי וממהימנותם.

48. באשר ליסוד הנפשי בעבירות המיוחסות לנאשם, טוענת המאשימה כפי סיכומיה, כי העבירות המיוחסות לנאשם הינן עבירות התנהגותיות, אשר היסוד הנפשי הנדרש בהן הוא מודעות בלבד. בנסיבות העניין, אין חולק, כי הנאשם היה מודע למעשיו ולפיכך, אחראי להם.

49. סופו של יום, עותרת המאשימה, כי ביהמ"ש ייתן אמון בראיות התביעה וידחה כבלתי מהימנה את גרסת הנאשם. בנסיבות אלו עותרת המאשימה, כי ביהמ"ש יקבע, כי אשמת הנאשם הוכחה מעבר לכל ספק סביר ובהתאם, להרשיע את הנאשם בעבירות שעניינן, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות והיזק לרכוש בזדון.

50. בהשלמת סיכומיה בעל פה הדגישה המאשימה, כפי הודעתה בסיכומיה הכתובים, כי היא מבקשת שלא להרשיע את הנאשם באירוע של גרימת החתכים וכי אין משמעותה של עמדה זו, כי היא אינה מאמינה למתלוננת. לטענת המאשימה, עדות המתלוננת מהימנה לחלוטין ולדידה, אף במהלך עדות המתלוננת בביהמ"ש ניכרו אותות האמת ואף לא נמצאו בה סתירות מהותיות. זאת ועוד, גרסת המתלוננת אף עלתה עם מארג הראיות האחר והכולל שהוצג והפריכה היחידה שנותרה אשר הקימה ספק שהוביל לבקשה שלא להרשיע את הנאשם באירוע של גרימת החתכים הוא מראית פני החתכים והעובדה שהם סדורים.

51. בהקשר זה מדגישה המאשימה, כי אין ממצא פוזיטיבי לא באשר לפגיעה עצמית ולא באשר לפצעי הגנה וכי גם מומחי ההגנה לא קבעו, כי החתכים נגרמו בשל פגיעה עצמית.

52. יחד עם זאת, לאור מארג הראיות שהוצג בצירוף התנהלות הנאשם אשר אינה חפה מתהיות, סבורה המאשימה, כי לא קם ספק סביר באשר לחלק האחר המיוחס לנאשם בכתב האישום.

53. באשר לטענות ב"כ הנאשם כפי סיכומיו וקיומם של "מחדלי חקירה", טוענת המאשימה, כי אין מקום לטענות אלו מן ההנמקות המפורטות בטיעוניה שם (ראה עמ' 158 לפרוטוקול הדיון מיום 11/6/14).

טיעוני הנאשם בסיכומיו:

54. במסגרת סיכומיו הכתובים טען ב"כ הנאשם, כי המתלוננת הינה אישה נקמנית וחסרת גבולות, אשר רקחה מזימה מתוכננת כדי להפליל את הנאשם, בעלה, גם במחיר פגיעה עצמית, שקרים ומסירת עדות שקר.

ב"כ הנאשם עותר, כי ביהמ"ש יזכה את הנאשם מכל אשמה.

55. במסגרת סיכומיו טוען ב"כ הנאשם, כי ביום 21/12/09 ועל רקע חשדה של המתלוננת, כי הנאשם מנהל רומן עם המנהלת שלו במקום העבודה, איזבלה, עזב הנאשם את הבית לדירת חדר קטנה, בהסכמתה ובעידודה של המתלוננת. ביום 28/12/09 התקשרה המתלוננת לנאשם והודיעה לו, כי עליו לסור ולקחת דברים מדירתם. מאחר ומדובר היה בשעת לילה מאוחרת, ביקש הנאשם לדחות את האיסוף ליום אחר. הנאשם חשד ממעשה נקם של המתלוננת, אולם זו הודיעה לו, כי אם לא יבוא לקחת את הדברים באופן מידי, הם יושלכו לפח. למרות החשש, כך לטענת הסניגור, הנאשם הגיע לדירת המתלוננת בשעת הלילה המאוחרת, קיבל לידיו את השקית המכילה את דבריו האישיים, הניח את המפתח על שולחן האוכל ויצא מהבית. בדרכו לדירת החדר הקטנה, הנאשם הספיק לשוחח עם איזבלה ואמר לה שהכל בסדר למרות חששו מהתנהגות המתלוננת.

56. הנאשם חזר לדירתו והלך לישון, כשהוא מתעתד לקום עוד מספר שעות לעבודתו. כשעתיים לאחר שנרדם הגיעו שוטרים לבית הנאשם, אזקו אותו ולקחו אותו לחקירה, שם הטיחו בפני הנאשם את ההאשמה ולפיה, הוא חתך באכזריות את רעייתו, באמצעות סכין. הנאשם טען, כי לא עשה דבר.

57. למרות האמור, כך לטענת ב"כ הנאשם, בחקירת "בזק", כהגדרתו, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום ובצדו בקשה למעצר עד תום ההליכים. בהקשר זה מדגיש ב"כ הנאשם, כי כתב האישום הוגש עוד בטרם היו בידי המאשימה תמונות המתלוננת עם סימני החתכים, המסבירים את אופן ביצועם ואף גרסת הנאשם כלל לא נבדקה.

58. באשר לעדות המתלוננת טוען ב"כ הנאשם, כי עדותה ותכנונה להפליל את הנאשם לא עמדו במבחן המציאות ועדותה בביהמ"ש התמוטטה.

בסופו של יום הוברר, כך לטענת ב"כ הנאשם, כי המתלוננת דוברת שקר וכי עדותה אינה מתיישבת עם חומר הראיות. בהקשר זה ציין, כי במסגרת סיכומיה הודיעה המאשימה, כי היא חוזרת בה מבקשתה להרשיע את הנאשם בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות והיא חוזרת בה מהטענה, כי הנאשם חתך את המתלוננת בסכין, כנטען בכתב האישום.

59. לטענת הנאשם, משמעות הודעה זו היא כפולה: האחת, כי יש לזכות את הנאשם מהעבירה העיקרית המיוחסת לו והאחרת, כי המאשימה אינה מאמינה למתלוננת וכי עדותה אינה אמת. יחד עם זאת, המאשימה ביקשה לקבל את עדות המתלוננת באשר לכך שהנאשם חבל את ראשה במשקוף דלת המטבח ואף גרם להרס הרכוש וכן, כי תקף אותה בעבר.

לטענת הסניגור, המאשימה עותרת, כי ביהמ"ש יקבע עובדות שאין הדעת וההיגיון יכולים לקבל ולא ניתן להבין מדוע המאשימה עדיין עותרת לדבוק ולהאמין לגרסת המתלוננת.

לטענת ב"כ הנאשם, די בכך שהמתלוננת ביימה פגיעה, שיקרה לרשויות החוק ובבית המשפט, כדי להעמיד בסימן שאלה גדול את כל עדותה כמכלול וכדי להקים יותר מספק סביר באשר לכלל עדותה ולזכות את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום כולו.

60. לטענת ב"כ הנאשם, במהלך שמיעת הראיות נתגלעו "מחדלי חקירה" של ממש. כתב האישום מבוסס רובו ככולו על עדות המתלוננת בצירוף תעודות רפואיות, כאשר גרסת הנאשם ולפיה, הוא לא עשה דבר, לא נבדקה מעולם. עוד הדגיש ב"כ הנאשם, כי שאריות הדם על בגדי הנאשם או על נעליו לא נבדקו, החתכים על ידי המתלוננת לא נבדקו ע"י מומחה רפואי וכי בדיקת המתלוננת כבר בשלב החקירה ע"י מומחה של רפואה משפטית, היה בה די כדי לשפוך אור של ממש על טענות הנאשם.

61. בהקשר זה עוד מוסיף וטוען ב"כ הנאשם, כי הסתירות שעלו בעדות המתלוננת, עוד במסגרת החקירה, לא נבדקו מעולם. כך גם הסכין עליה הצביעה המתלוננת ואשר לטענתה באמצעותה חתך אותה הנאשם לא נשלחה לבדיקת ט.א. ולא נבדקה השאלה האם הנאשם אחז בסכין בשלב כלשהו של האירוע.

62. עוד במסגרת סיכומיו, הפנה ב"כ הנאשם לתהיות ולסתירות אשר עלו בעדות המתלוננת בבית המשפט, תוך השוואה ובזיקה לגרסתה בחקירתה במשטרה. עוד הפנה ב"כ הנאשם לסתירה שעלתה בין עדות המתלוננת לבין עדותו של יורי, כמפורט בסיכומיו שם. עוד טען ב"כ הנאשם, כי העמדת גרסת המתלוננת אל מול צילומי הזירה הינה חשובה ומובילה למסקנה, כי גרסת המתלוננת אינה אמת. מנגד טוען ב"כ הנאשם, כי גרסת הנאשם מגובה בתמונות הזירה.

63. עוד הפנה ב"כ הנאשם לתמונות זירת האירוע כפי שצולמו ע"י המשטרה אשר לדידו, יש בהן כדי ללמד, כי עסקינן בזירה ש"בוימה" היטב ע"י המתלוננת, כך הדגיש, כי שולחן האוכל היה מסודר באופן יוצא דופן, מיקומם של שברי הצלחת ועליהם דם, חותמות הדם שנמצאו על המקרר, על דלת המטבח ועל הקיר ומכל אלה, למד ב"כ הנאשם, כי עסקינן בזירה שבוימה עם שבירת כלים של המתלוננת, עם כתמי דם שהוטבעו בצורה מכוונות במקומות שונים. ביום הזירה מלמד, כך לטענת ב"כ הנאשם, כי עסקינן במתלוננת אשר אינה בוחלת בדבר כדי להפליל את הנאשם במעשים שלא עשה.

64. באשר לחבלה שנמצאה במצחה של המתלוננת, טוען ב"כ הנאשם, כי חבלה בראש כתוצאה מהטחת הראש בקיר או במשקוף, הינה סוג של פגיעה עצמית נפוצה. טענת המאשימה ולפיה, אין לראות את המכה בראש המתלוננת כפגיעה עצמית, אין לה על מה שתסמוך. עוד הדגיש ב"כ הנאשם, כי ד"ר חן קוגל, מומחה ההגנה, לא יכול היה להתייחס לפגיעת הראש של המתלוננת וכי פגיעה כאמור יכולה להיווצר גם מכך שהמתלוננת הטיחה את ראשה במשקוף הדלת וגם מכך שהנאשם לכאורה, הטיח את ראשה במשקוף זה. הרפואה המשפטית אינה יכולה לתת מענה לשאלה האם מקורה של חבלת הראש הינו בפגיעה עצמית, כפי שעשתה באשר לחתכים על הידיים. יחד עם זאת, טענת המאשימה ולפיה שני מאפייני הפגיעה העצמית אינם יכולים לדור זה לצד זה, אינה נכונה, לא במקרה דנן ולא כפי העולה מהספרות המקצועית הרלוונטית.

65. באשר לפגיעה העצמית במצח המתלוננת, מדגיש ב"כ הנאשם, כי אין בנמצא אלא את ראיות הצדדים כדי לדעת כיצד אירעה פגיעה זו וכי כדי להכריע באלה, יש צורך להזדקק לקביעת ממצאי מהימנות. במקרה דנן, כך לטענת ב"כ הנאשם, לא ניתן ליתן אמון בגרסת המתלוננת ולפיה, הפגיעה בראשה נגרמה בשל מעשי הנאשם. לטענת הסניגור, הובהר, כי עסקינן במתלוננת שקרנית ומניפולטיבית ולפיכך, לא ניתן ליתן אמון בטענתה ולפיה, הנאשם הוא זה שהטיח את ראשה בדלת משקוף המטבח. גרסת המתלוננת בהקשר זה אינה מקבלת עיגון בתמונות הזירה כמו גם בזיקה לחלקים בגרסת המתלוננת אשר גם לטענת המאשימה אין ליתן בהם אמון.

66. בנסיבות אלו, טוען ב"כ הנאשם, כי גרסת הנאשם שלא נסתרה היא הנכונה והיא זו המתיישבת עם המציאות.

67. באשר לעדותו של יורי טוען ב"כ הנאשם, כי יורי בחר לצדד באמו הביולוגית, תוך שהוא נזהר שלא להפליג בשקרים. עדותו נמצאה מלאה בחללים של שכחה ואי זיכרון, כאשר יורי בחר למסור עדות התומכת בגרסת אמו בחלקים המהותיים. עוד טען ב"כ הנאשם, כי עדותו של יורי נמצאה מלאה באי דיוקים וכי נראה, כי יורי מנסה "לילך בין הטיפות" כאשר מחד, מנסה הוא לרצות את אמו אשר אינה דוברת אמת ומאידך, מנסה הוא שלא להפריז בהקשר זה. עוד העלה ב"כ הנאשם תהיות ופריכות באשר לעדותו של יורי, כמפורט בטיעוניו שם. בכל אופן עותר ב"כ הנאשם שלא ליתן אמון בעדותו של יורי שכן זו אינה מתיישבת עם הגיון הדברים ואינה דרה בכפיפה אחת עם התנהגותו בעבר.

68. באשר לעדותו של עד התביעה קוצ'ניק ולדיסלב, טוען ב"כ הנאשם, כי נראה, כי עסקינן בעד אמין אשר הינו נעדר אינטרס בתיק זה. העד הכחיש, כי יורי קרא לו לבוא לדירת השכנים, העד מסר, כי לא שמע צעקות מדירת השכנים וכן העיד, כי מדובר באירוע חריג שכן עסקינן במשפחה שקטה ורגועה.

69. באשר לפרשת ההגנה הפנה ב"כ הנאשם לעדותה של איזבלה ולעדות הנאשם. באשר לעדות איזבלה, הדגיש ב"כ הנאשם, כי זו מסרה הודעה מלאה במשטרה אשר הוגשה בהסכמה וסומנה ת/29. עדותה זו של איזבלה נמסרה כאשר הנאשם היה נתון במעצר וכי לא הייתה לאיזבלה כל אפשרות לדעת אודות הדברים שמסר הנאשם בחקירתו במשטרה. עדותה של איזבלה תוך השוואה לגרסת הנאשם מלמדת, כי כאשר שניהם דוברים אמת, אזי אותות האמת עולים וניבטים באופן ברור. עוד הדגיש, כי איזבלה מאשרת את דברי הנאשם ואת גרסתו, כמפורט בסיכומיו שם.

70. באשר לעדות הנאשם, טען ב"כ הנאשם, כי הנאשם נחקר חקירה קשה, נגדית וממצה וחזר על גרסתו כפי שמסר בחקירתו במשטרה. הנאשם מתאר בעדותו את המתלוננת כשתיינית, כוחנית, אשר אינה בוחלת במעשי אלימות. עוד טען ב"כ הנאשם, כי הנאשם לא הגזים בעדותו בתיאור שלילי של המתלוננת, דבר המוסיף לעדותו נופך של אמת. פרשנותו של הנאשם למעשיה של המתלוננת מצביעה על תמימות הנאשם אשר היה חסר הבנה אודות מהות נקמת המתלוננת.

71. עוד טען ב"כ הנאשם, כי נקמנותה של המתלוננת לא ידעה שובע וגם לאחר שהנאשם הושם במעצר ארוך, היא הגישה בחודש מרץ 2010 תביעת לשון הרע כנגד איזבלה. גם בכתב התביעה במסגרת התיק האזרחי כאמור, המשיכה המתלוננת להשמיץ ולגבב שקרים והאשימה את איזבלה בכך שהיא פילגשו של הנאשם, כאשר שניהם "עשו יד אחת" לגנוב מוצרים ממקום עבודתם. זאת ועוד, המתלוננת אף שלחה מכתב להנהלת הרשת בה עובדים הנאשם ואיזבלה והאשים את השניים בגניבת מוצרים של הרשת באופן מסחרי. המכתב וכתב התביעה שהוגש, העמידו את הנאשם ואיזבלה במצב מביך מול הנהלת הרשת ומול בעלה של איזבלה. חקירת הנהלת רשת המזון העלתה שכל האמור במכתבה של המתלוננת הינו שקר. איזבלה קודמה בתפקידה ולנאשם נמצאה עבודה בסניף מעלות עם שחרורו ממעצרו. באשר לתביעה שהוגשה, הרי שזו נגנזה מיד עם הגיעה לשלב הבירור המשפטי וזו נדחתה ללא צו להוצאות.

72. סיכומם של דברים, טוען ב"כ הנאשם, כי תיק זה נסב על חוות דעת המומחים המשפטיים לעניין החתכים אותם הציגה לריסה כחתכים אותם גרם לה הנאשם וכי חוות דעת אלו לא הותירו ספק, כי מדובר בחתכים אשר מקורם בפגיעה עצמית. גם מומחי התביעה הסכימו, כי קיים סיכוי גבוה, כי מדובר בפגיעה עצמית. כאשר המתלוננת מאבדת את אמינותה לעניין החתכים אותם ביצעה בעצמה, כי אז אמינות זו משליכה גם באשר לעבירות השוליות שבכתב האישום אשר לגביהן אין בנמצא כל חוות דעת רפואית. בנסיבות אלו טוען ב"כ הנאשם, כי לא ניתן ליתן אמון בעדות המתלוננת ולא ניתן ליתן כל משקל לעדותה.

73. בנסיבות אלו, הרי שעסקינן במקרה בו יש בנמצא הרבה מעבר לספק הסביר ולפיכך, יש לזכות את הנאשם מהחלק הנותר שבכתב האישום. מהרגע בו הוברר, כי המתלוננת משקרת באשר לחתכים, אזי הספק הסביר נוגע בכל רובד של כתב האישום וכל הפרדה בין העבירות הינה מלאכותית. לטענת הנאשם, אין עסקינן במקרה בו נמצא ספק סביר אלא ישנה וודאות, כי עסקינן בכתב אישום המבוסס רובו ככולו על עדותה של המתלוננת אשר אינה מהימנה ואינה דוברת אמת.

74. סופו של יום, עותר ב"כ הנאשם, כי בית המשפט יזכה את הנאשם מכל אשמה, לא בשל קיומו של ספק סביר באשר לאמינות המתלוננת אלא בידיעה ברורה, כי עסקינן בעלילה מרושעת אשר אין בינה לבין המציאות דבר. מנגד, עותר ב"כ הנאשם, כי בית המשפט יתן אמון בגרסת הנאשם ויזכה אותו מכל המיוחס לו בכתב האישום.

75. בהשלמת סיכומיו בעל פה כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 11/6/14, חזר ב"כ הנאשם בקליפת אגוז על עיקר טיעוניו כפי סיכומיו הכתובים. לדידו, משמעות חזרת המאשימה מהאירוע העיקרי המיוחס לנאשם בכתב האישום ולפיו, הנאשם חתך את המתלוננת, הינה אחת ולפיה, המאשימה אינה נותנת אמון בגרסת המתלוננת וכי כל קונסטלציה אחרת, אינה מתקבלת על הדעת. לטענתו, המאשימה מבקשת ליצור תמהיל ושעטנז בעמדתה באשר למהימנות המתלוננת ואלה אינם דרים בכפיפה אחת. עמדת המאשימה הפכה את קיומם של החתכים והמיוחס לנאשם בכתב האישום בהקשר זה מראיה מרשיעה לראיה מזכה לטובת הנאשם.

76. ב"כ הנאשם שב והעלה תהיות באשר לגרסת המתלוננת ביחס לחלק השיורי והנותר בכתב האישום, גרסה אשר אינה עולה בקנה אחד עם תמונות הזירה ועם הממצאים בהקשר זה. בכל האמור יש כדי ללמד, כך לטענת ב"כ הנאשם, כי המתלוננת ביימה את הזירה. מנגד, גרסת הנאשם לא נסתרה.

77. סופו של יום, מדגיש ב"כ הנאשם, כי עסקינן בתיק אשר הינו מבוסס על ממצאי מהימנות וכל שעל הנאשם להעלות הינו קיומו של ספק סביר וזה נמצא הרבה מעבר לצריך שכן, הוכח, כך לטענת ב"כ הנאשם, כי עסקינן במתלוננת אשר אינה דוברת אמת ולפיכך, עותר הוא, כי בית המשפט יזכה את הנאשם מן המיוחס לו בכתב האישום.

78. על פרשת התביעה נמנו עדויות יורי סרקוב, השוטר סיימון פרידמן, המתלוננת, גב' לריסה סרקוב, השוטר מר מנסור קואש, מר וקנין נתנאל וכן הוגשו בהסכמה מסמכים שונים. עוד העידה, הגב' חכמיה יאסין, ד"ר אלכס קוליאדה, ולדיסלב קוצ'ניק וד"ר שניידר אדוארד.

על פרשת ההגנה נמנתה עדות הנאשם ועדות ד"ר חן קוגל (על שני חלקיה). כעדי הזמה העידו ד"ר זייצב קונסטנטין וד"ר אנדריי קוטיק. כן הוגשה בהסכמה הודעת איזבלה יקובובסקי - טושניידר, אשר התקבלה וסומנה ת/29. להלן יובאו עיקר ראיות הצדדים.

פרשת התביעה:

עד תביעה יורי סרקוב:

79. מעדותו של עד זה עלה, כי הוא בנה של המתלוננת ובנו המאומץ של הנאשם וכי אביו הביולוגי נפטר בהיותו בן 5. עוד עלה, כי עסקינן בבחור כבן 21 שנים. במסגרת עדותו העיד יורי, כי מערכת יחסיו עם הנאשם הייתה טובה וכי הנאשם נהג כלפיו באופן ראוי וגידל אותו כאב (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 21/3/10). עוד העיד יורי, כי בתקופה שקדמה לאירוע הנטען בכתב האישום אשר נפרשה על פני כחודש ימים, היחסים בין הנאשם לבין המתלוננת היו קשים וניטשו ביניהם ויכוחים רבים. עוד העיד, כי המתלוננת חשדה בנאשם, כי הוא בוגד בה עם אישה עמה הוא עובד.

80. יורי העיד עוד, כי במהלך החודש שקדם לאירוע הנטען בכתב האישום, פעם אחת הוא נכנס למטבח, הנאשם והמתלוננת ישבו במרפסת וביניהם ניטש ויכוח, יורי הבחין, כי הנאשם מחזיק את אמו בידיים וכאשר שאל אותם לפשר הוויכוח, הנאשם מסר, כי הכל בסדר ואמו ביקשה, כי ילך מהמקום. יורי הדגיש, כי ויכוחים אלה נמשכו במשך כל התקופה הרלוונטי (עמ' 7 לפרוטוקול). במהלך עדותו הדגים יורי את אופן אחיזת הידיים של אמו ע"י הנאשם וכן העיד, כי הנאשם החליט לעזוב את הבית ולגור בדירה נפרדת וכי יום לאחר שחזר כן, חזר הנאשם הביתה כדי לקחת מסמכים, אמו התנגדה והנאשם דחף אותה וניסה לקחת את המסמכים (עמ' 7 לפרוטוקול). לאחר הליך ריענון זיכרון, אישר יורי את האמור בהודעתו במשטרה ולפיה, הנאשם דחף את אמו באמצעות הידיים כשהוא החזיק אותה בידיו. בעמ' 7 לפרוטוקול משורה 30 ואילך, העיד יורי כדלקמן:

"ש. ספר לנו מה אתה עשית, איפה היית ומה קרה במשך אותו יום של 29.12.09.

ת. אני הייתי בהתכוננות לבגרות באנגלית והייתי עסוק בשיעורי בית, בערך מהשעה 16.00 – 20.00 עשיתי תרגומים. בערך בשעה 20.00 בערב, אני סיימתי עם הלימודים שלי, והתחלתי לשחק במשחק מחשב. בשעה 21.00 נכנסה לחדר ואמרה שאבא צריך לקחת כמה דברים שלו. אמרתי שזה לא ממש מעניין אותי כי הוא עזב אותנו. והמשכתי לשחק. בערך בשעה 21.30 כשאני משחק עם אוזניות בגלל בקשת ההורים, כי אני משחק לפעמים עד הערב, אבל עדיין שמעתי את הטריקה של הדלת, דלת מברזל, אפילו השכן שלי מסוף הפרוזדור לפעמים שומע את הטריקות האלה. שמעתי שמישהו נכנס, הורדתי את האוזניות. שמעתי את אבא ואימא מדברים, אז הבנתי שאבא הגיע, המשכתי לשחק במשחק מחשב. עבר זמן, ואז שמעתי שהתחיל עוד פעם ויכוח, כי שמעתי צעקות של ההורים. שמעתי שמשהו נשבר . כל הזמן שאני מנסה להפסיק את הויכוח ביניהם זה לא עוזר, אז חשבתי שהם יסיימו את הויכוח לבד. אני נשארתי בחדר. עוד אחרי 10 דקות שמעתי טריקת דלת ואחרי כמה דקות יצאתי. ראיתי את אימא שלי במטבח יושבת על השולחן, היה לה פנס בעין שמאל שלה, פנס גדול אדום מעל העין. על המצח. גם ראיתי שיורד דם אצלה מהידיים. (העד מדגים מהצד החיצוני של אמת היד וגם היד השניה). שטח מסויים של השולחן היה גם בדם, שירד מהידיים. ראיתי שברי צלחות, כלי אוכל על הרצפה, ראיתי גם צלחת שבורה עם דם עליה, שאלתי מה קרה, אימא שלי אמרה לי שאבא תקף, דחף אותה וחתך אותה וביקשה ממני שאני אקרא לשכן, רצתי לשכן, הוא פתח את הדלת, הזמנתי אותו לבוא, הוא ראה את מצב הדירה ואמר שצריך להזמין משטרה. אחרי כמה זמן הגיעה המשטרה, הם שמו תחבושות על הידיים של אימא שלי ולקחו אותה לבית חולים זיו בצפת. שאלו אותי השוטרים כמה שאלות והוציאו אותי גם לבית חולים.

ש. אתה סיפרת שאתה שמעת את אבא שלך ואימא שלך מתווכחים ושהיית במחשב בחדר. איך אתה יודע שזה היה אביך.

ת. כשהיתה הטריקה הראשונה של הדלת, אני הורדתי את האוזניות כדי לוודא מי הגיע. מכיוון שזהיתי את הקול של אבא שלי, החלטתי להישאר בחדר ולהמשיך לשחק.

ש. איפה היית מהשעה 19.00 ועד סוף האירוע.

ת. מהשעה 19.00 אני הייתי בוודאות בבית בחדר שלי וזה היה עד שהמשטרה הגיעה.

ש. הייתה טענה שהיית אצל חבר מהשעה 19.00 ואילך.

.

.

.

ת. מהשעה 19.00 עד הזמן שהגיעה המשטרה, הייתי בחדר".

81. במסגרת חקירתו הנגדית אישר יורי, כי בטרם הגעת הנאשם לבית ביום האירוע, אמו מסרה לו, כי הנאשם התקשר וכי הוא צריך להגיע (עמ' 9 לפרוטוקול). עוד העיד יורי, כי בדרך כלל אמו לובשת בבית טרנינג עם שרוולים ארוכים. באשר ליחסיהם עם השכנים השיב יורי, כי היחסים הינם חברתיים כהגדרתו ואישר, כי ביום האירוע הנטען הוא קרא לשכן ולאד שכן, אמו ביקשה לקרוא לו (עמ' 10 לפרוטוקול). השכן מתגורר בדירה הנמצאת באותה קומה, דלת מימין. עוד העיד, כי השכן הגיע לאחר כדקה וכי כל אותו זמן עמד ליד אמו וניסה לטפל בה. כן העיד יורי, כי המתלוננת בכתה והוא ניגש להביא תחבושות. יורי העיד עוד, כי הוא לא חבש את המתלוננת שכן נאמר לו, כי המשטרה אמורה להגיע. יורי אישר, כי במשך כל זמן ההמתנה למשטרה, אמו ישבה כשהיא עם החתכים והדם ניגר (עמ' 11 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו עומת יורי עם כך שולאד השכן אינו מוסר בעדותו, כי יורי קרא לו ובתגובה מסר יורי, כי אולי התבלבל וכי מי שפתחה לו את הדלת זו השכנה ובכל אופן עמד על כך שהוא קרא לולאד אשר הגיע לאחר מכן (עמ' 11 לפרוטוקול).

82. בהמשך העיד יורי, כי מהרגע ששמע את טריקת הדלת שאז לדעתו הנאשם יצא מהבית ועד שהגיע למטבח לראות את אמו, חלפו בערך כ - 5 דקות, אולי יותר (עמ' 12 לפרוטוקול) ובמהלך דקות אלו אין הוא יודע מה אמו עשתה שכן, הוא שיחק במחשב. בעמ' 12 לפרוטוקול, משורה 28 ואילך, העיד יורי כדלקמן:

"ש. חוץ מויכוח, מה שמעת.

ת. מילים בנפרד לא שמעתי, אבל אני שמעתי צעקות ושמעתי שמשהו נשבר.

ש. האם שמעת את אימא שלך צועקת לעזרה.

ת. לא, אני לא שמעתי בוודאות את התוכן של המילים, כי הייתי עם האוזניות".

83. בהמשך העיד יורי, כי במהלך הזמן שהבחין במתלוננת כשהיא יושבת על השולחן ודם ניגר ממנה, הוא לא שאל אותה כתוצאה ממה נחתכה ובהמשך השיב, כי הוא שאל מה קרה והמתלוננת מסרה, כי הנאשם היכה אותה וביקשה לקרוא לולאד. בהמשך, העיד יורי, כי ככל הזכור לו, גם לולאד מסרה המתלוננת, כי הנאשם היכה אותה. בהמשך שלל יורי, כי אמו ביקשה ממנו שלא לגעת בדבר עד שהמשטרה תגיע ולמיטב זכרונו היה זה ולאד או רעייתו שאמרו לעשות כן. יורי אישר, כי גם רעייתו של ולאד הייתה בדירה (עמ' 13-14 לפרוטוקול).

עדות עד תביעה השוטר סיימון פרידמן:

84. במסגרת עדותו אישר סיימון, כי התמונות שהוצגו לו הן תמונות שהוא צילם. בעמ' 16 לפרוטוקול משורה 15 ואילך, העיד סיימון כדלקמן:

" ש. באלו נסיבות.

ת. התקשרו אלי בלילה על אירוע אלימות בתוך המשפחה, חשד שהבעל תקף את האישה ושעל האישה יש סימני דקירות ושהבית הפוך. אני לא זוכר אם הגעתי קודם לבית החולים או לבית, אבל הגעתי לבית החולים וצילמתי את המתלוננת, שהיתה בבית החולים, גב' לריסה סרקוב, צילמתי שעל החולצה שלה היו כתמי דם, הידיים שלה היו חבושות כשצילמתי אותן. לאחר מכן הגעתי לזירה, בבית בצפת, גם אציין שצילמתי לה את הפנים שיש לה סימן באיזור המצח. לאחר מכן, הגעתי לבית, שהוביל אותי הבן שלה, עם השוטרים, וראיתי כתמים חשודים כדם על הקירות, באיזור המקרר, על הצלחות ותיעדתי".

בהקשר זה הוגשו במאוחד דיסקים אשר התקבלו וסומנו ת/1 ותמונות, ת/2.

85. במסגרת חקירתו הנגדית השיב סיימון, כי הוא אינו זוכר אם מישהו הנחה אותו לצלם נקודות מסוימות בבית ומסר, כי ככל הזכור לו, ביקשו ממנו לצלם סכין אך אינו זוכר בוודאות, כי זו הסכין שכן הסכין לא הייתה מגואלת בדם. סיימון העיד, כי הסכין נראתה כסכין מטבח ולא זכר אם הייתה מחודדת או משוננת. עוד השיב, כי הוא צילם את הצלחת שכן, היו עליה כתמים החשודים כדם (עמ' 17 לפרוטוקול). כן העיד, כי הוא הגיע לבית החולים וצילם את המתלוננת ושאל אותה היכן נפגעה והיא הראתה לו את ידיה שהיו חבושות ואת מצחה. סיימון העיד עוד, כי הוא לא שאל את המתלוננת אם זו החולצה שלבשה בעת האירוע. עוד השיב, כי המתלוננת מסרה לו שכל זה קרה לה ממה שקרה לה בבית עם בעלה (עמ' 18 לפרוטוקול, שורה 11). כן השיב, כי הוא ערך סריקה בבית ושאל את בנה של המתלוננת אם יש עוד מקומות שאולי הוא אינו מבחין בהם ושצריך לתעד וכי הבחין בכתמים החשודים כדם על המקרר וצילם זאת (עמ' 18 לפרוטוקול).

86. במסגרת חקירתו החוזרת העיד סיימון, כי יורי מסר לו שבדרך כלל הבית מסודר וכי בשל העובדה, כי לאביו יש מאהבת בזמן האחרון, הוא אינו מתנהג יפה בבית (עמ' 18 לפרוטוקול).

עדת התביעה, המתלוננת, הגב' לריסה סרקוב:

87. במסגרת עדותה העידה המתלוננת, כי הנאשם הוא בעלה וכי הוא נתון במעצר בית. כן העידה, כי היא והנאשם גרים יחד משנת 2001 וכי בשנת 2002 השניים נישאו. בשנת 2003 הנאשם אימץ את יורי שכן, אביו נפטר לפני 17 שנים (עמ' 18 לפרוטוקול). עוד העידה, כי במהלך חייהם המשותפים, היחסים ביניהם היו טובים וכי לא נתגלעו ביניהם ויכוחים ומריבות (עמ' 19 לפרוטוקול, שורה 1). בהמשך העידה המתלוננת, כי בקיץ 2009 באו אליה אנשים ואמרו לה, כי חבל שהנאשם עזב אותה והוא עם איזבלה יעקובובסקי, סגנית מנהל סניף "סופרסל" בצפת, היכן שהנאשם עבד. המתלוננת העידה עוד, כי היא פנתה לנאשם בהקשר זה וכי הוא השיב, כי אנשים מקנאים בהם ורוצים להפריד ביניהם (עמ' 19 לפרוטוקול). הנאשם השיב עוד, כי במקום העבודה כולם בטוחים שהוא ואיזבלה מאוהבים משום שאנשים מקנאים בחייו עם המתלוננת ורוצים להפריד ביניהם (עמ' 19 לפרוטוקול).

88. עוד העידה המתלוננת, כי כחודש טרם מעצרו של הנאשם, היא מסרה לו, כי אינם יכולים להמשיך לגור ביחד, או שיפסיק את יחסיו האישיים עם איזבלה וכי הנאשם הבטיח לעזוב את איזבלה אך מסר שאינו רוצה לעשות כן, כי מזה שלוש שנים הוא מאוהב באיזבלה ובמשך שנתיים הוא מעיר אותה מדי בוקר. בהמשך מסרה המתלוננת, כי חיפשה דירה עבור הנאשם ונתנה לו כסף, אולם הוא אמר שהוא אינו רוצה לעזוב את הבית ובהמשך, הסכים לעשות כן. עוד העידה, כי במשך השבוע שבו עזב הנאשם את הבית, לא היה קשר ביניהם אולם, לאחר שהמתלוננת גילתה שאינה יכולה להיכנס לחשבון הבנק דרך האינטרנט, היא התקשרה לנאשם ומסרה לו, כי צריך לחלק את החשבון ולהתגרש. בערב המתלוננת התקשרה אל הנאשם פעם נוספת ומסרה לו, כי הכינה את הדברים שביקש והוא ביקש, כי היא תוריד לו את הדברים לכניסה והיא סירבה לעשות כן ומסרה לנאשם, כי יבוא וייקח את דבריו.

בעמ' 20 לפרוטוקול, משורה 11 ואילך העידה המתלוננת כדלקמן:

"אני שמעתי שהוא דפק בדלת חזק מאוד ואני פתחתי את הדלת. ראיתי בחור שאני בכלל לא מכירה כי אני בקושי הכרתי את בעלי והוא לא הסתכל עלי, הסתכל למקום אחר, ואני אמרתי לו "תיכנס והנה הדברים שלך", הוא אמר איזה מסריח הבית שלנו , הוא קטן מאוד והתחילו ויכוחים והוא אמר שהוא משכיר בית פרטי עם איזבלה עם ג'קוזי, שהוא יעשה סקס בג'קוזי ויצלם סרט איך הם עושים סקס בג'קוזי והתחילו ויכוחים ואני אמרתי שהוא בן זונה (אני מצטערת) ואמרתי גם על איזבלה והוא דחף אותי על המשקוף של הדלת ואני קיבלתי מכה במצח (העדה הצביעה מעל גבתה השמאלית באיזור המצח) וסחרחורות כמו אש בעיניים. אני נכנסתי למטבח, והיו עוד פעם צעקות, נכנסתי למטבח , הוא הלך אחריי וזרק לכיווני מתקן לייבוש כלים ואני אמרתי לו שאני אכתוב מכתב לחברת סופר סל על איזבלה שהיא הרסה את המשפחה שלנו, ואיך שהיא מתנהגת ושהם עשו כל מיני קומבינות בסופר סל והוא התקרב אלי, נפנף בידיים וצעק שאל תתקרבי לסופר סל ולאיזבלה שאני לא יעשה לה כלום ושאני מכוערת והיא יפיפייה ואני כשהוא התקרב אלי, אני סגרתי את הפנים בשתי ידיים (העדה מדגימה עם שתי ידייה על פניה), אני עמדתי עם הגב אל המקרר, ואני הרגשתי שורף בידיים ואני צעקתי שתשחרר אותי ותלך רחוק ממני, הוא עזב אותי והלך. אני שמעתי שהוא הלך כי הוא טרק את הדלת ואני הלכתי לחפש פלאפון כדי להתקשר למשטרה. כשהתקשרתי למשטרה, אני רציתי לסדר משהו כי היה הכל הפוך אבל הרגשתי שזורם דם ואני ישבתי על הכיסא בלי כח. אולי דקה לא יודעת כמה זמן עבר, הבן נכנס למטבח, יורי, והוא שאל אמא מה קרה, ואני ביקשתי ממנו לקרוא לשכנים, לשכנים קוראים ולד ולודמילה טיכונוב. באה השכנה לודמילה והיא רצתה לשטוף לי ידיים כי היה הרבה דם. היא רצתה לשטוף את הידיים שלי. (העדה מצביעה על שתי זרועותיה ובמקום נראים סימני צלקות, 3 ביד ימין ו- 2 סימני צלקת ביד שמאל) אני ראיתי את הבן עם התחבושות וכולם צעקו אבל אני לא כל כך זוכרת כי הייתי מטושטשת. אח"כ באה המשטרה ומגן דוד אדום, אמבולנס".

בהקשר זה הוגשו תמונות בכפוף להעדת הצלם אשר התקבלו וסומנו ת/3.

89. בהמשך עדותה, הושמעה למתלוננת ההקלטה של שיחתה למשטרה והמתלוננת העידה, כי היא זו הדוברת בשיחה וכי התקשרה למשטרה ומסרה את פרטיה וכן מסרה, כי בעלה הרביץ לה ודרש ממנה כסף. בהקשר זה הוגש דיסק המתעד את השיחה וסומן ת/4 ודו"ח אירוע התקבל וסומן ת/5, בכפוף להעדת תופס הדיסק מהמשל"ט ובכפוף להמצאת תמלול המתרגם את השיחה. כן הוגש תיעוד רפואי בכפוף להסתייגות ב"כ הנאשם אשר התקבל וסומן ת/6 ובכפוף להעדת הרופאים החתומים עליו.

90. בהמשך עדותה, הוצג בפני העדה שחזור מצולם בו העדה מתועדת בביתה בזירת האירוע כשהיא מדגימה את התרחשות האירוע לטענתה והעדה נתנה את הסבריה באשר לנראה בשחזור והדגימה כיצד הדברים התרחשו לטענתה (ראה עמ' 24 לפרוטוקול משורה 21 ואילך). בהקשר זה הוגשו דיסק וקלטת וידיאו מקורית אשר התקבלו במאוחד וסומנו ת/7, בכפוף להסתייגויות ב"כ הנאשם.

91. בהמשך עדותה, נשאלה העדה באשר לאירועי אלימות קודמים בינה לבין הנאשם והעידה בעמ' 25 לפרוטוקול משורה 17 ואילך כדלקמן:

ש. ספרי האם היו אירועי אלימות קודמים בינך לבין הנאשם.

ת. כן. במשך הויכוחים היו אירועים שאני קיבלתי מכות, מכות של סטירות על הפנים (העדה מדגימה) והוא דחף אותי ואני קיבלתי מכות מהארון כשהוא דחף אותי על הארון.

ש. מתי זה קרה.

ת. כשאני נתתי לו כסף והסכמנו שהוא עוזב את הבית ואני כל הדברים שלו שהוא הכין, אני לקחתי עם הבן שלי והבאנו לדירה שלו והבן שלי נתן מפתח של דירה שלו חדשה בחזרה לנאשם. הנאשם בערב חזר הביתה, לבית שלי, ואמר שהוא צריך כמה דברים, מכונת קפה ומסמכים והוא רצה לקחת מסמכים השייכים לשינינו, הוא פתח את הדלת של הארון ואני לא נתתי לו לקחת את המסמכים, הוא פתח את הארון ואני סגרתי את הארון והוא דחף אותי על הארון ואני קיבלתי מכה אני זוכרת שהבן שלי היה שם.

ש. איזה עוד אירועים היו.

ת. עוד היה אירוע במרפסת ליד המטבח, היה מכות על הישבן, על הפנים.

ש. זה היה לפני או אחרי שהוא עזב את הבית.

ת. זה היה לפני שהוא עזב את הבית. האירוע של הארון זה היה באותו יום שהוא עזב את הבית".

92. במסגרת חקירתה הנגדית נשאלה העדה מדוע בחקירתה במשטרה לא סיפרה אודות הוויכוח בינה לבין הנאשם אשר במהלכו הטיחה בנאשם, כי הוא גונב דברים מה"סופרסל" ביחד עם איזבלה והשיבה, כי סיפרה אודות מבצעים שאיזבלה עושה לעצמה ולנאשם וכי סיפרה על כך במיון כשהייתה מאושפזת לעובדת הסוציאלית, כמו גם לחוקר צהל ממן וכן לקצין המבחן שזימן אותה לשיחה. בהקשר זה עומתה המתלוננת עם כך שהדברים אינם מקבלים ביטוי וחזרה על תשובתה. המתלוננת אישרה קיומו של מכתב שנשלח ע"י עורך דינה ל"סופרסל בע"מ" וכן, אישרה הגשת תביעה אזרחית כנגד איזבלה בגין לשון הרע, המכתב התקבל וסומן נ/1 (עמ' 28 לפרוטוקול). המתלוננת הכחישה, כי היא כתבה את המכתב נ/1 וכן הגישה את התביעה כדי להתנקם בנאשם ובאיזבלה ומסרה, כי אין לה סיבה להתנקם בהם. עוד העידה, כי היא הייתה נגד הדברים שהנאשם הביא הביתה מה"סופרסל" כגון ארגזים שלמים של יין וכי מדי שבת נהגו לפתוח בקבוק יין.

93. בהמשך עומתה המתלוננת עם פלט שיחות הטלפון שלה אשר ממנו עולה, כי במהלך השבוע שהנאשם עזב את הבית, היא התקשרה אליו מספר פעמים בניגוד לעדותה ולפיה התקשרה אך פעם אחת והשיבה, כי היא רצתה להיכנס לחשבון הבנק דרך האינטרנט וביקשה לשאול את הנאשם מדוע היא אינה יכולה לעשות כן ופעם נוספת התקשרה אל הנאשם ואמרה לו, כי צריך לחלק את החשבונות וכן בפעם נוספת מסרה לו שהוא יכול לבוא לקחת את הדברים שהכינה עבורו (עמ' 29 לפרוטוקול). פלט השיחות התקבל בכפוף להעדת אנשי אורנג' וסומן נ/2.

94. בהמשך עדותה אישרה המתלוננת, כי לודמילה היא השכנה שבאה לדירה לאחר שביקשה מיורי לקרוא לשכנים והיא גרה בסמיכות אליה. עוד העידה, כי היא לבשה ביום האירוע הנטען חולצה עם שרוול קצר בצבע כחול וכי לבשה חולצה קצרה ביום חורפי שכן, באותה עת יצאה מהאמבטיה (עמ' 30 לפרוטוקול). בהמשך נשאלה כיצד הנאשם תקף אותה לטענתה והשיבה בעמ' 31 לפרוטוקול, משורה 14 ואילך כדלקמן:

"ש. במה אלכס תקף אותך לטענתך

ת. אני לא ראיתי מה היה בידיים שלו בדיוק כי אני הייתי בפחד וגם בדמעות ומשהו היה בידיים שלו, ראיתי שהיה משהו אבל לא יודעת מה בדיוק. יכול להיות סכין או חלק מצלחות שנשברו, זה מה שאמרתי במשטרה

ש. אני ארענן לך את הזכרון מה אמרת במשטרה, ב 27.12 שהגעת לבית חולים אמרת סכין. פתאום אחרי יומיים שכנראה חשבת על המקרה אמרת שאת לא זוכרת אם זה סכין או משהו אחר. אולי תסבירי לי איך השתנתה הגישה

ת. אני לא שניתי את דעתי, שהייתי במיון מאושפזת אני שכבתי במיטה ורעדתי ואני בקושי דיברתי עברית ואני דיברתי עם חוקר סיפרתי על מה קרה גם ברוסית וגם בעברית, מה אני יכולתי להסביר הסברתי, אני לא יודעת מה הוא הבין, לא היה תרגום

ש. בתעודת חדר מיון כתוב סכין באופן מפורש, אמנם כתוב שאת מבולבלת ושאת טוענת שאת לא זוכרת טוב את האירוע אבל סכין כתוב במפורש".

95. בהמשך חקירתה עומתה המתלוננת עם האמור בהודעתה מיום 27/12/09 שם מסרה, כי הנאשם אחז בסכין מטבח והשיבה, כי היא לא ידעה במה הנאשם חתך אותה ומסרה, כי אולי היה זה סכין ואולי דבר אחר וכי לא הייתה בטוחה בהקשר זה. בהמשך הסבירה והדגימה המתלוננת כיצד לטענתה תקף אותה הנאשם וחתך אותה בידיה וראה בהקשר זה עמ' 32 לפרוטוקול. בהקשר זה הוגשה תמונה אשר התקבלה וסומנה נ/3. בעמ' 33 לפרוטוקול משורה 8 ואילך העידה המתלוננת כדלקמן:

"ש. אם היה חתך אחד מילא, שני חתכים מילא, אבל יש כאן חמישה חתכים שכולם דומים אחד לאחד כאילו שירטטו עם סרגל, איך זה הגיוני שכל החתכים מקבילים אחד לשני בלי יוצא מהכלל

ת. אני לא יכולה להסביר את זה".

בהמשך הכחישה המתלוננת, כי היא חתכה את עצמה ואמרה "נכון שהיה דם על השולחן איפה שישבתי, אני לא חתכתי את עצמי".

כן בהמשך הוגשה תמונה נוספת אשר התקבלה וסומנה נ/4.

96. בהמשך עדותה נשאלה המתלוננת מדוע כשהתקשרה למוקד 100 אמרה "בעלי הרביץ לי" ולא אמרה, כי הוא חתך אותה או דקר אותה והשיבה, כי כאשר התקשרה למוקד התכוונה לדבר בעברית ומה שיכלה לומר זה את המילה הרביץ ואולם בהקשר זה עומתה המתלוננת עם כך שבהמשך שוחחה עם שוטר דובר רוסית ובכל זאת אמרה, כי הנאשם הרביץ לה ולא סיפרה אודות החתכים והדקירות. בהקשר זה השיבה המתלוננת בעמ' 34 לפרוטוקול שורה 32 "אני אמרתי שהוא הרביץ לי כי הרגשתי כאבי ראש קודם כל". בהמשך אישרה המתלוננת, כי עד למועד הגעת המשטרה, השכנה ובנה יורי עמדו לידה (עמ' 36 לפרוטוקול). כן העידה, כי הנאשם ביקש ממנה 10,000 דולר. המתלוננת אישרה, כי היא עובדת ומרוויחה בין 6,000 ₪ ל - 7,000 ₪ בחודש וכי הנאשם מרוויח כ - 4,000 ₪. עוד אישרה, כי חשבון הבנק שלהם הוא משותף.

תמלול השיחה של המתלוננת למוקד 100 התקבל וסומן ת/8.

עד התביעה מר מנסור קואש:

97. במסגרת עדותו אישר מר קואש, כי הוא ערך את המזכר שהוצג בפניו ואישר אמיתות תוכנו. המזכר התקבל וסומן ת/9. עוד העיד, כי הוא והשוטר נתי וקנין הגיעו ראשונים לזירה. מר קואש העיד עוד, כי המתלוננת הייתה מאוד מבולבלת, אמרה משהו חד, כנראה שזה הסכין והוא תפס את הסכין (עמ' 41 לפרוטוקול).

98. במסגרת חקירתו הנגדית עומת מר קואש עם האמור בדו"ח של נתנאל וקנין ולפיו, המתלוננת הצביעה על הסכין ואמרה שבאמצעותה חתכו אותה. בהקשר זה השיב מר קואש, כי כל אחד רואה זאת אחרת וכי המתלוננת הייתה פצועה, מדממת ומבולבלת וכנראה שאינה זוכרת ממה נחתכה. עוד אישר קואש, כי המתלוננת הצביעה על הסכין אך לא הייתה בטוחה בכך (עמ' 42 לפרוטוקול).

99. בהמשך אישר מר קואש, כי כאשר הגיע למקום, המתלוננת הייתה ישובה בסמוך לשולחן ומדממת ולבשה חולצה קצרה וכי בכניסה לבית היו שכנים, גבר ואישה ובתוך הבית היו המתלוננת ובנה, אשר היה בחדר השני (עמ' 43 לפרוטוקול).

עד התביעה מר וקנין נתנאל:

100. במסגרת עדותו הוגשו בהסכמה דו"ח מעצר אשר התקבל וסומן ת/10 ודו"ח פעולה אשר התקבל וסמן ת/11.

101. במסגרת חקירתו הנגדית, אישר מר וקנין, כי הוא היה באירוע הזה יחד עם השוטר מנסור וכי הם הגיעו יחד לזירה. כאשר הגיעו לדירה, הבחינו בגבר ואישה אשר עמדו בכניסה ובתוך הדירה היו המתלוננת ובנה. מר וקנין אישר עוד, כי המתלוננת הצביעה רק על הסכין כחפץ שבאמצעותו לכאורה בוצעו בה החתכים (עמ' 45 לפרוטוקול, שורות 10-11) וכי המתלוננת לא תיארה כיצד הנאשם חתך אותה והייתה נסערת מאוד. מר וקנין אישר עוד, כי עד למועד הגעתם, איש לא חבש את המתלוננת וכי החוקר מנסור תפס את הסכין. מר וקנין העיד עוד, כי השוטר צהל ממן הגיע לזירה לאחר מכן ביחד עם קצין תורן. עוד העיד, כי המתלוננת מסרה לו, כי הנאשם מתגורר במקום מסוים יחד עם המאהבת שלו איזבלה ואף מסרה כתובת ובהמשך, הוא ניגש לדירת הנאשם אשר היה בגפו. הנאשם התבקש לסור לתחנה וכי כאשר נאמר לנאשם במה הוא חשוד, הוא לא הודה בדבר (עמ' 47 לפרוטוקול).

עד התביעה צהל ממן:

102. בהקשר זה הוגשו בהסכמה הודעות הנאשם שגבה העד ת/12, ת/13, מזכרים בעריכת העד, ת/14 ו - ת/15, דו"ח נטילת אמצעי זיהוי, ת/16, מזכר, ת/17, מסמכים, ת/18, ת/19, ת/20, דיסק במעטפה, ת/21, מעטפה ובה דיסק נוסף, ת/22, מעטפה נוספת ובה דיסק נוסף, ת/23, תמונות צבעוניות, ת/24.

103. במסגרת עדותו, אישר העד, כי הוא צילם את התמונות עם החבלות שהוצגו בפניו. כן אישר העד, כי הוא ביצע את השחזור המתועד בדיסק ת/15 ופירט, כי הוא הגיע עם מסרטת וידיאו משטרתית וביצע עם המתלוננת שחזור של האירוע תוך שהיא מסבירה אודות השתלשלות האירועים. עוד העיד, כי חקירות הנאשם תועדו. בהקשר זה הוגשו הודעות המתלוננת נ/3, נ/4 והודעות יורי סרקוב נ/5 ו - נ/6.

104. במסגרת חקירתו הנגדית, הכחיש העד ממן, כי ישנו דבר מה שהמתלוננת אמרה ולא נרשם וכי כל מה שאמרה, נרשם בהודעתה (עמ' 50 לפרוטוקול). עוד העיד, כי המתלוננת דוברת עברית בצורה טובה וניתן לחקור אותה בשפה העברית. כן העיד מר ממן, כי ככל שהמתלוננת הייתה מעלה רקע נוסף לסכסוך ביניהם, הוא היה מציין זאת והכחיש, כי יכול והוא רשם בהודעת המתלוננת, כי הנאשם השתמש בסכין מטבח והמתלוננת לא אמרה זאת וכי אם הדברים נרשמו, הרי שאלה הם הדברים שמסרה לו המתלוננת (עמ' 50 לפרוטוקול). בהמשך עומת מר ממן עם השינוי בגרסת המתלוננת כפי הודעתה השנייה אשר במסגרתה מסרה, כי היא אינה בטוחה שנחתכה באמצעות סכין והשיב, כי לא ראה בכך שינוי גרסה מהותי אשר בשלו יש לחזור ולחקור את המתלוננת (עמ' 51 לפרוטוקול). העד אישר, כי הוא ביצע את השחזור עם המתלוננת אשר במהלכו הדגימה המתלוננת כיצד הנאשם חתך אותה פעם אחר פעם (עמ' 51 לפרוטוקול, שורות 20-21). מר ממן אישר, כי לא נלקח ט.א. מהסכין שכן, הנאשם הינו בעל גישה חוקית ויכול להיות שנגע בכלים אלו. בהמשך, הכחיש העד, כי הוא בדק מה לבש הנאשם במועד האירוע וכי לא נעשתה בדיקה אם בבגדי הנאשם נמצאים סימני דם, כך גם בנעלי הנאשם. בהמשך העיד צהל, כי כאשר הגיע לדירה, המתלוננת כבר פונתה (עמ' 54 לפרוטוקול).

עדת התביעה הגב' חכמיה יאסין:

105. במסגרת עדותה העידה הגב' יאסין, כי היא עובדת סוציאלית ומזה 10 שנים עובדת בבית החולים "זיו". העדה אישרה, כי החלק התחתון בדף היועצים המתייחס למתלוננת נרשם על ידה. בהקשר זה הוגש המסמך הרלוונטי, מסומן ת/25. כן העידה, כי התרשמה במהלך השיחה עם המתלוננת, כי היא הייתה עצובה מאוד, בכתה והצביעה על גופה (עמ' 57 לפרוטוקול).

106. במסגרת חקירתה הנגדית העידה הגב' יאסין, כי המתלוננת שוחחה עמה בשפה העברית אך בקצב איטי. כן העידה, כי המתלוננת דיברה ובחלק מהשיחה בנה סייע. עוד העידה, כי אם היא מבחינה בחולה אשר אינו מבין את השפה העברית היא מסתייעת בתרגום ובמקרה דנן, היא שוחחה עם המתלוננת בעברית בסיוע בנה. הגב' יאסין לא יכלה לזכור איזה חלק מהדברים נמסרו ע"י המתלוננת ואיזה חלק מהדברים נמסרו ע"י בנה.

107. כן הוגשו בהסכמה מזכר בעריכת העד יריב חורי (ת/26) ודו"ח קצין ממונה חתום ע"י מוטי קלמנטובסקי (ת/27) ובכך התייתרה עדותם של אלה. כך גם ב"כ הנאשם ויתר על עדותו של העד אריה גולדנברג אשר תרגם (ראה עמ' 60 לפרוטוקול).

עד התביעה ד"ר אלכס קוליאדה

108. במסגרת עדותו הוצג בפני העד גיליון חדר מיון מיום 27/12/09 המתייחס למתלוננת. העד אישר, כי הוא רשם את הדברים המופיעים בכתב יד וכי זו חתימתו וחותמתו, זאת בהתייחס ל - ת/6.

109. במסגרת חקירתו הנגדית, העיד ד"ר קוליאדה, כי הכיתוב הרשום "במצח משמאל, דקירות סכין בידיים" אלו הם דברים שנמסרו ע"י המטופל. העד אישר עוד את הכתוב ולפיו המתלוננת זכרה טוב את פרטי האירוע (ראה עמ' 70 לפרוטוקול). עוד אישר העד, כי המתלוננת הייתה בהכרה מלאה ואמרה שנחתכה ע"י סכין ואם הדברים לא היו נאמרים, הוא לא היה רושם זאת. העד אישר עוד, כי הוא דובר השפה הרוסית וגם אוקראינית (עמ' 71 לפרוטוקול).

עד התביעה קוצ'ניק ולדיסלב

110. במסגרת עדותו העיד ולדיסלב, כי הוא מכיר את הנאשם ואת המתלוננת והם גרו בשכנות אליו. עוד העיד, כי הוא מתגורר באותה קומה בה מצויה דירת הנאשם והמתלוננת וכי הוא נשוי ללודמילה. באשר לאירוע הנטען בכתב האישום העיד ולדיסלב, כי ככל הזכור לו הוא היה בביתו, צפה בטלוויזיה, הדבר היה בשעות הערב לאחר עבודתו וכי רעייתו ניגשה אליו ומסרה לו, כי קרה משהו בדירת הנאשם והמתלוננת וצריך לבדוק את הדברים שכן, רעייתו שמעה צעקות אולם הוא לא שמע צעקות כאמור. ולדיסלב העיד, כי הוא קם מהמיטה, נכנס לדירת הנאשם והמתלוננת, הבחין ב"בלאגן", כלים שבורים, דברים על הרצפה והמתלוננת ישבה על הכיסא כאשר ראשה או ידיה היו מגואלים בדם וכי הוא אינו זוכר. ולדיסלב שאל מה קרה והמתלוננת מסרה, כי היה סכסוך בינה לבין הנאשם, ולדיסלב מסר, כי צריך לעשות משהו ואלה מסרו, כי המשטרה כבר הוזמנה (ראה עמ' 74 לפרוטוקול). באותו מעמד, ביקש העד להגיש עזרה ראשונה וחיפש אחר תחבושות ותוך כדי כך, הגיעה המשטרה. זכרונו של העד רוענן והוא אישר את האמור בהודעתו ולפיו, המתלוננת דיממה בידיה (עמ' 75 לפרוטוקול). עוד העיד ולדיסלב, כי גם רעייתו נכחה באירוע והייתה בדירה של הנאשם והמתלוננת. באשר לאירועים קודמים, העד העיד, כי לא היה עד ולא שמע אודות אירועים חריגים קודמים וכי עסקינן במשפחה שקטה ורגועה וכי זו פעם ראשונה שהוא שומע דברים כאלה. עוד העיד העד, כי הוא עובד משמרות יום ולילה ואישר את האמור בהודעתו במשטרה, כי הוא עובד שעות רבות וכי לא יצא לו לשמוע צעקות (עמ' 76 לפרוטוקול).

111. במסגרת חקירתו הנגדית, הכחיש העד, כי הוא הבחין ביורי בדלת הכניסה וכי לא שמע דפיקות בדלת ביתו. העד לא ידע להשיב מדוע רעייתו לא מסרה הודעה במשטרה ואולם השיב, כי היא אינה מבינה כל כך את השפה העברית. בפני העד הוצג פירוט שיחות אשר ממנו עולה, על פי הנטען, כי התקיימו שיחות טלפון רבות בין המתלוננת לבין רעייתו לודמילה. בהקשר זה השיב העד, כי המתלוננת הייתה נתונה במשבר בשל סיפור רומנטי בין הנאשם לבין אישה אחרת וכי רעייתו והמתלוננת הן חברות. לפיכך, יתכן, כי המתלוננת התקשרה לרעייתו כדי לשוחח עמה אודות מצב זה (עמ' 77 לפרוטוקול). עוד נשאל העד, מדוע הם לא חבשו את המתלוננת מיד כשהגיעו והשיב, כי המשטרה הגיעה בתוך 3-5 דקות והחל לחפש אחר תחבושות ותוך כדי שעשה כן, המשטרה הגיעה (עמ' 79 לפרוטוקול).

עד התביעה ד"ר שניידר אדוארד:

112. במסגרת עדותו העיד ד"ר שניידר, כי הוא עובד במחלקה האורתופדית בבית החולים "זיו" בצפת. העד אישר את רישומו בתיעוד הרפואי הנושא כותרת "דף יועצים" והמתייחס למתלוננת מיום 27/12/09. עוד ציין, כי רשם "לדבריה הותקפה ע"י בעלה שחתך אותה ע"י סכין", כתוב בסימן שאלה (ראה עמ' 82 לפרוטוקול, משורה 23 ואילך). בהקשר זה נשאל העד מדוע מופיע סימן השאלה והשיב, כי קשה להעריך במיון כיצד בוצע החיתוך, או שזה חיתוך ע"י סכין או ע"י זכוכית. כן אישר העד, כי הדברים שנרשמו, נרשמו ע"י המטופלת וסימן השאלה מופיע, כי פעמים קשה להעריך באיזה חפץ מדובר (עמ' 83 לפרוטוקול). במסגרת עדותו הדגיש ד"ר שניידר, כי הדברים המופיעים ברישומו הם דברי המתלוננת, דברים שהיא מסרה וכי הם כגורם מקצועי, לא יכלו להעריך שמדובר בחתך ע"י סכין.

113. במסגרת חקירתו הנגדית אישר ד"ר שניידר, כי הוא לא הורה על אשפוז המתלוננת בשל החתכים וכי יתכן שאשפוז המתלוננת היה בשל אשפוז סוציאלי. עוד אישר העד, כי עסקינן בחתכים שטחיים (עמ' 83-84 לפרוטוקול).

פרשת ההגנה:

114. כאמור, על פרשת ההגנה נמנו עדות הנאשם ועדות ד"ר חן קוגל (על שני חלקיה).

עדות הנאשם:

115. במסגרת עדותו העיד הנאשם, כי עד שנת 2004 חייו עם המתלוננת היו טובים, אולם המתלוננת סבלה מבעיית שתיה וכי בחודש ספטמבר 2009 הבעיה החמירה וכששאל אותה הנאשם לפשר ההחמרה בשתייה, השיבה המתלוננת, כך כפי עדות הנאשם, כי הדבר נובע בשל חשדה, כי הוא מנהל רומן עם המנהלת במקום עבודתו (עמ' 85 לפרוטוקול). על רקע זה עברו הנאשם והמתלוננת לחיות בנפרד והנאשם שכר דירת חדר. עוד העיד הנאשם, כי ביום 21/12/09, ביקש הוא מהמתלוננת סכום של 10,000 ₪ מתוך סך 40,000 ₪ שהיה לשניהם ואף שאל אותה אם הוא יכול להשתמש במכונת הקפה. במעמד זה, זרקה המתלוננת את מכונת הקפה מתחת לרגלי הנאשם. הכוסות שהיו בתוך המכונה נפלו ונשברו וחדרו לרגלי הנאשם שברי זכוכית. המתלוננת קיללה את הנאשם ודחפה אותו מעבר לדלת וכשהמתלוננת עשתה כן, הנאשם שם את ידיו מקדימה כדי להגן על עצמו ועזב את הדירה (עמ' 85 לפרוטוקול).

116. עוד העיד הנאשם, כי לאחר מספר ימים, ב - 28/12/09, המתלוננת התקשרה אליו והציעה לו לסור לבנק כדי להפריד את חשבונות הבנק של הנאשם. בעמ' 85 לפרוטוקול משורה 30 ואילך העיד הנאשם אודות השתלשלות האירועים באשר לאירוע העיקרי המיוחס בכתב האישום כדלקמן:

"...באותו יום בערב, התקשרה עוד פעם ואמרה שאני צריך להגיע אליה הביתה ולקחת שני שקיות עם הבגדים שלי. שאלתי אותה למה כל כך מאוחר, ושאני יכול לקחת אותם מחר, והיא ענתה שאם לא אבוא, היא תזרוק אותן שקיות למיכל אשפה שעומד ברחוב. לא ידעתי מה יש בשקיות האלה. בדירה שהייתה גרה נשארו המסמכים שלי ומחוסר ברירה הלכתי אליה הביתה. כשהגעתי ליד הבית התקשרתי אליה עוד פעם וביקשתי מלריסה שהבן שלה יוציא את אותן השקיות למעלית. היא אמרה שהוא לא בבית ושאני לא אחשוב שהיא יכולה לעשות משהו רע, פרובוקציות, ושהכל יהיה בסדר ושאני יכול לעלות לדירה אליה. עליתי לדירה, צלצלתי בפעמון הדלת, לריסה פתחה את הדלת, והייתה במכנס ג'ינס וסוודר עם שרוול ארוך צבעוני והיא לא הייתה אחרי מקלחת כמו שהעידה פה בבית המשפט. שאלתי אותה איפה השקיות שאני צריך לקחת וענתה שנמצאות מונחות על השולחן ליד הדלת. רציתי לקחת אותן וללכת וענתה שלא אמהר ושעלינו לדבר על חילוק החשבונות שלנו בבנק. לאחר מכן הלכנו למרפסת ועישנו סיגריות. הוצאתי מפתח של הדירה בצבע כחול, הדירה בה גרה לריסה, ואמרתי שאני משאיר לה את מפתח הדירה שלה ושמתי על השולחן. לריסה ענתה שהיא לא צריכה את המפתח כי החליפה כבר מנעולים. לאחר מכן קמנו, ולקחתי שתי שקיות שהכינה לי, ביקשתי עוד פעם שתביא את המסמכים שלי לפגישה בבנק, לריסה יצאה איתי יחד מהדירה, הלכתי למעלית והזמנתי מעלית, לריסה חיכתה שתגיע המעלית, המעלית הגיעה, נכנסתי למעלית, היא חזרה לדירה וסגרה את הדלת לאחר שנכנסה. חזרתי לדירה שלי, לחדר שלי, והלכתי לישון כי מוקדם בבוקר הייתי צריך ללכת לעבודה. בערך בשעה שתיים עשרה בלילה פתחתי את הדלת וראיתי שוטרים שאמרו שבדירה אצל אשתי קרה משהו ואני צריך ללכת איתם. לבשתי אותו ביגוד כמו שהייתי אצל לריסה, חליפה ספורטיבית בצבע אפור, נעלי ספורט לבנות ואת וחולצה משובצת ונסעתי עם המשטרה. זה כל מה שאני יכול לספר".

117. במסגרת חקירתו הנגדית אישר הנאשם, כי מה שמסר בשתי הודעותיו במשטרה הוא אמת, אם כי היה "בשוק", כהגדרתו. כן אישר הנאשם, כי הוא נהג להביא ממקום עבודתו גם בקבוקי יין, אך לא וודקה. עוד העיד, כי יחסיו עם המתלוננת בין השנים 2002-2009 היו טובים, אולם המתלוננת סבלה מבעיית שתיה אשר החמירה בשנת 2009 וכי הנאשם הודיע למתלוננת, כי אם היא תמשיך לשתות, הם ייפרדו. הנאשם שלל, כי במהלך היחסים בינו לבין המתלוננת הייתה אלימות פיזית אך אישר, כי הייתה אלימות מילולית וכי המתלוננת דחפה אותו אך לא גרמה לו נזק פיזי (עמ' 86 - 88 לפרוטוקול). בהמשך העיד הנאשם, כי יכול ולא דייק בסיפור אודות מכונת הקפה כאשר מסר את הדברים בחקירתו במשטרה משום שהיה "בשוק" כהגדרתו. הנאשם אישר עוד, כי ההודעות נגבו ממנו בשפה הרוסית ופירט אודות אופן ביצוע החקירה, תוך הסתייעות בתרגום (עמ' 89-90 לפרוטוקול). בהמשך העיד הנאשם, כי הוא עזב את הבית בשל המריבות שהתגלעו בינו לבין המתלוננת על רקע חשדה, כי הוא מנהל רומן ועל רקע בעיית השתייה שלה ועומת בהקשר זה עם הדברים שמסר בהודעתו במשטרה ת/12 (עמ' 90 לפרוטוקול).

118. עוד אישר הנאשם את האמור בהודעתו, ת/13, בדבר שיחה שהתקיימה בינו לבין המתלוננת אשר במהלכה אמרה, בין היתר, המתלוננת, כי היא תושיב אותו בבית הסוהר וכן העיד, כי למרות זאת, כאשר השוטרים הופיעו בדלת ביתו, הוא היה מופתע מאוד שכן, לא חשב שהמתלוננת תממש את איומיה (עמ' 91-92 לפרוטוקול).

119. באשר לאירוע העיקרי הנטען בכתב האישום העיד הנאשם, כי בינו לבין המתלוננת התנהלה שיחה רגועה, ללא צעקות וכי מצב רוחה של המתלוננת היה רגיל וכי גם הנאשם היה רגוע. עוד העיד הנאשם, כי לא הבחין בכלים שבורים על הרצפה, לא היו למתלוננת חתכים בגופה, כמו גם לא הייתה חבולה בפניה (עמ' 93-94 לפרוטוקול). בדרכו חזרה הביתה, כך העיד הנאשם, הוא התקשר לאיזבלה ושוחח עמה בענייני עבודה (עמ' 94 לפרוטוקול).

120. באשר ליחסיו עם איזבלה העיד הנאשם, כי הם חברים (עמ' 95 - 96 לפרוטוקול) וכי מהיכרותו עם איזבלה, היא אדם אשר אומר אמת. בהקשר זה עומת הנאשם עם הדברים שמסרה איזבלה בהודעתה במשטרה, הודעה אשר כאמור הוגשה בהסכמה וסומנה ת/29. בהקשר זה אישר הנאשם קיומה של שיחה בינו לבין איזבלה כפי שהוקרא לו מהודעת איזבלה ת/29 (עמ' 97 לפרוטוקול). עוד העיד הנאשם, כי גם עם המנכ"ל במקום עבודתו התייעץ בנושא חייו הפרטיים (עמ' 98 לפרוטוקול). בעמ' 99 לפרוטוקול משורה 12 ואילך העיד הנאשם כדלקמן:

"אחרי שגמרנו את השיחה הראשונה, בשעה 22:13, מספרת איזבלה שהתקשרת לה שוב ומספרת במשטרה מה אתה סיפרת לה על כל האירוע הזה ואז היא מספרת, היא שאלה אותך איך הייתה השיחה עם לריסה ומה היה שם, ואתה אמרת שלריסה הייתה מאוד מצוברחת. זה נכון, היא הייתה מצוברחת?

ת: עבר הרבה זמן, אני לא זוכר.

ש: אם זה מה שאיזבלה אומרת, צריך להאמין לה?

ת: כן.

ש: אתה בעצם אמרת לנו עד עכשיו שהיא הייתה מאוד רגועה, ולא היה שום דבר חריג ועכשיו אנו למדים שהיא הייתה במצב רוח לא טוב, שאתה מספר מיד לאחר השיחה שהיא הייתה מאוד-מאוד מצוברחת. איך אתה יכול להסביר את ההבדל הזה במצב הרוח?

ת: אני התכוונתי שהיא הייתה במצב רוח נורמלי, שלא הייתה שתויה, לא היה ממנה ריח של אלכוהול ולא התנהגות אלכוהוליסטית.

ש: אני שואלת כמה שאלות על מצב רוח. מה הקשר לאלכוהול ? שאלתי אותי אם היא הייתה כועסת, עצובה או שמחה? ואמרת שלא.

ת: היה לה מצב רוח פחות או יותר.

ש: איזבלה עוד מספרת, ממשיכה ומספרת כל מיני דברים שנאמרו באותה שיחה. אני מפנה לעמ' 1 להודעתה, ש' 12 עד 15, היא שואלת אותך על החשבונות ואמרת שלריסה הסכימה לתת לך גט ועוד כל מיני דברים, ורק בסוף אומרת איזבלה שהיא שאלה אותך מתי אתה מתחיל מחר לעבוד, ואמרת שבשש בבוקר. זאת אומרת, שכל מה שאמרת עכשיו, בהנחה שמה שאיזבלה מסרה אמת, בכלל לא נכון מבחינת הסיבה של למה התקשרת אליה. אתה הסברת שאתה התקשרת כי רצית ללכת לבנק בצהריים ולוודא שאתה עובד בוקר. אנו רואים שאיזבלה מוסרת שדיברתם על דברים אחרים שלא קשורים והיא זו ששאלה אותך מתי אתה עובד מחר. לא העלית את השאלה של מתי אתה עובד מחר. נכון שלא בשביל זה התקשרת?

ת: התקשרתי לאיזבלה להגיד לה שאני בשש בבוקר יוצא לעבודה וכדי לדווח לה שבבית, בשיחה עם אשתי, הכל היה בסדר ולא היו שום פרובוקציות, כי כולם בעבודה הזהירו אותי שאפשר לצפות להכל מאשתי, ושהחוקים פה מאוד קשים בארץ.

ש: אני אומרת לך שלפי תוכן השיחה שלך עם איזבלה זה לא נשמע כמו שיחה שקשורה לשעות עבודה או יחסי עבודה. זה נשמע לגמריי כמו שיחה אישית שנוגעת לטיב היחסים בינך לבינה ובינך לבין לריסה. אתה מסכים איתי?

ת: כן, אני ספרתי לו את כל הפרטים של השיחה שלנו, שהכל עבר בשלום, שיצאתי מהדירה ושאלתי מתי אני יכול לצאת מוקדם מהעבודה".

121. בהמשך, אישר הנאשם, כי אייל בן יהושוע הוא המנכ"ל במקום עבודתו וכי היחסים ביניהם טובים מאוד וכפי הידוע לו, אייל הוא אדם שדובר אמת. הנאשם אישר את הדברים שמסר אייל במשטרה ולפיהם הוא התייחס לבנה של המתלוננת, יורי, כבנו (ראה עמ' 100 לפרוטוקול). הנאשם אכן אישר, כי הוא התייחס ליורי כבנו ואף רשם אותו בתעודת הזהות כבנו ואימץ אותו ברוסיה והיחסים ביניהם מצוינים (עמ' 100-101 לפרוטוקול). בהקשר זה עומת הנאשם עם הדברים שמסר יורי בפרשה דנן והשיב "הוא תמיד יהיה בעד אמו שלו" (כך במקור - הערה שלי - י.ש. ראה עמ' 101 לפרוטוקול, שורה 11).

122. כן הוגשה חוות דעת מז"פ אשר התקבלה וסומנה נ/7 ובכך התייתר הצורך בעדותה של הגב' שולמית אברהם מהמעבדה הביולוגית במז"פ (ראה עמ' 103 לפרוטוקול).

עד ההגנה, ד"ר חן קוגל:

123. חוות דעתו של ד"ר קוגל על נספחיה התקבלה וסומנה נ/8.

124. בעמ' 105 לפרוטוקול משורה 15 ואילך, העיד ד"ר קוגל כדלקמן:

"ש: תאר איך הסיטואציה קרתה, כלומר היא חתכה את עצמה בשתי הידיים. מה היה סדר הדברים, איפה היא ישבה, איזה יד היא חתכה קודם, מה אתה חושב שקרה שם?

ת: אינני יודע איזו יד נחתכה קודם. אני יודע שהאחידות של הפצעים, השטחיות שלהם, המקבילות שלהם ומיקומם האופייני מתאימים לכך שהם נעשו בצורה יחידנית, אחד לאחד, באותו כיוון ובלי הפעלת כוח, תוך כדי משיכת הלהב על פני העור".

125. בהמשך, בעמ' 106 לפרוטוקול, משורה 30 ואילך, העיד ד"ר קוגל כדלקמן:

"ת: הסיומת היא אחד הקריטריונים שעל פיו אני קבעתי. הקריטריונים מפורטים בחוות הדעת. נכון שרק על פי הסיומת בחתך אחד או שניים, לא הייתי קובע שום דבר. אבל הצטברות הקריטריונים וריבוי החתכים שבכולם מופיעים הקריטריונים לפגיעה עצמית הביאו אותי למסקנה שמדובר בפגיעה עצמית במקרה הזה. אני רק רוצה לומר, שזה לא איזה ניחוש. הפגיעה עצמית, האבחנה שלה היא חלק מהרוטינה ברפואה משפטית. זה דבר שרואים בעשרה עד חמישה עשר אחוז מהפציעות. זה לא משהו נדיר מה שאנחנו רואים, זה משהו קלאסי ואפשר לראות תמונות דומות בספרי לימוד, ממש כמעט כמו שאנחנו רואים פה, בגלל זה צירפתי את החומר".

126. בעמ' 110 לפרוטוקול משורה 16 ואילך, העיד ד"ר קוגל כדלקמן:

"ש: מאפיין נוסף שאתה מתייחסת אליו בחוות הדעת, שבדרך כלל יש הימנעות מפגיעה פנים. אתה בוודאי יודע שלמתלוננת הייתה גם חבורה רצינית במצח. איך זה מתיישב עם חוות הדעת?

ת: בכל חוות דעתי, לא התייחסתי לחבלה במצח, אלא רק לחתכים.

ש: אבל איך זה מתיישב עם הדינאמיקה של החתכים?

ת: מכיוון שמנגנון הפציעה הוא זהה, כלומר אם היו לה חתכים בפנים, הייתי אומר יכול להיות שזה מפריע לי, החבלה במצח – לא ראיתי אותה, לא היה לי שום תיעוד עליה. היא חבלה במנגנון אחר, כחבלה קהה. זה לא קשור למנגנון יצירת החתכים. יכול להיות שבית המשפט יחליט משהו אחד לגבי החבלה במצח ומשהו אחר לגבי החתכים. אני יודע שהחתכים הם קלאסיים לפגיעה עצמית.

ש: אתה בעצם אומר שיכול להיות שלפני שהיא חתכה את עצמה, היא גם דפקה לעצמה את הראש במשקוף?

ת: אני לא אומר את זה.

ש: אני מוסיפה לך נתון שהנאשם מכחיש שהוא הפעיל איזשהו כוח, לא לגבי המצח ולא לגבי החתכים. האם הגיוני בעינייך שבאותן 5 דקות, לא רק שחתכה עצמה, היא גם נתנה לעצמה מכה בראש? מציגה תמונה 2179.

ת: יש לה נפיחות במצח שנגרמה מחבלה קהה. אין לי מושג, מתוך מה שאני רואה, אם זו חבלה ישירה, כלומר משהו הכה בראשה, הוא ראשה נחבט כלפי משהו, אני לא יודע, לא בחנתי את זה בצורה יסודית, אבל גם לא התייחסתי לכך בחוות הדעת".

127. במהלך עדותו הוגש מכתב שכתב העד מיום 14/7/10 אשר התקבל וסומן ת/7.

128. במסגרת עדותו הנוספת הוגשה חוות דעתו המשלימה של ד"ר קוגל אשר התקבלה וסומנה נ/11, כאשר במהלך עדותו זו, התייחס ד"ר קוגל לטענות עד ההזמה, ד"ר זייצב וקביעותיו כעולה מעדותו של עד זה.

129. בעמ' 5 לפרוטוקול עדותו זו משורה 14 ואילך, העיד ד"ר קוגל כדלקמן:

"ת: הטענה שלי היה הפוכה, שאתה רואה את המאפיינים שהם קלאסיים לפגיעה עצמית, תוך התעלמות מפצע אחד שהוא לא מקביל והעובדה שיש גם חבלה בראש שאיננו יודעים מתי ואיך נגרמה איננה מאיינת או מבטלת את הדבר החזק מאוד שיש, הממצא הקלאסי בשתי הידיים שלא יכול להתיישב עם פציעה של אדם אחר, פשוט לא יכול".

130. כן הוגשו תמונות אשר התקבלו וסומנו נ/12.

עד הזמה ד"ר זייצב קונסטנטין:

131. במסגרת חקירתו הוגשו מסמכים אשר התקבלו וסומנו נ/9. כן אישר העד, כי הוא וד"ר קוטיק הכינו את חוות הדעת יחדיו וכי שניהם חתומים עליה (עמ' 127 לפרוטוקול). כן הוגשה תמונה של הסכין אשר התקבלה וסומנה נ/10. בעמ' 133 לפרוטוקול משורה 10 ואילך, העיד ד"ר זייצב כדלקמן:

"ש: כשעומד קורבן ומתקיף מהצד השני ואתה ראית את התמונות היכן התבצעו החתכים, וראית את התמונה איך היא מתגוננת, אתה יכול להגיד לי איך התוקף החזיק את הסכין, האם הוא החזיק אותו כאשר החוד כלפי מטה או מעלה.

ת: לא ניתן לקבוע לפי החבלות איך תוקף מחזיק את הסכין בעת הוא אחז את הסכין, אפילו לפי פצעי דקירה אנחנו לא יכולים לקבוע זאת.

ש: ראית את התמונות של האישה?

ת: כן.

ש: הנאשם עמד מולה עם סכין של חצי קילו ביד וחתך אותה פעם אחר פעם, לפי התמונות שיש מולך נכון?

ת: כן.

ש: תסביר לי כיצד ניתן לפי המנגנון הזה להימנע מפצעי דקירה?

הערה - ב"כ הנאשם מסביר לעד באמצעות תנועות ידיים.

ת: ככה דוקרים, אבל אנחנו לא היינו מעורבים בהליך הזה ולא יודעים איך התנהל תוקף ואין התנהגה הקורבן. זה לא חובה שיהיו פצעי דקירה, אני לא יודע איך לענות על השאלה הזאת, אולי היא ברחה ממנו והוא לא הספיק לדקור אותה".

132. בעמ' 135 לפרוטוקול, משורה 29 ואילך, העיד ד"ר זייצב כדלקמן:

"ת: זה לא נכון, אתה חותך צד אחורי חיצוני של האמה. אני אומר שהמיקום של החתכים נמצאים במיקום פנימי מידי באמה ביחד לטענה של

ש:"יצוין, כי לא ניתן לשלול בוודאות מוחלטת, כי מדובר בפגיעה עצמית, אך סביר הרבה יותר להניח, כי לא מדובר בפגיעה עצמית". אני חוזר על שאלתי, מדוע אם קיימת הסבירות הזאת, למה זה לא כתוב בחוות הדעת שלכם?

ת: חוות הדעת נכתבה לאחר שאנחנו הודענו שוב ביחד על כל הממצאים ואנחנו חשבנו שאנחנו צריכים להיות בכל זאת יותר קונקרטיים והתייחסנו לדברים שיותר סבירים מבחינתנו.

לשאלת בית משפט: האם לאור תשובתך היום לבחינת מלוא החומר, האם אתה לא יכול לשלול שהחתכים, נשוא חוות הדעת, נגרמו כתוצאה מפגיעה עצמית?

ת: הסתברויות כן, לשלול אי אפשר. פציעה עצמית. פגיעה עצמית, זה גם מקום שאליו המתלוננת יכולה להגיע בפגיעה עצמית אבל זאת לא השאלה, אנחנו לא טוענים שזה מקום שהיא לא יכולה להגיע עם היד שלה יש הרבה קריטריונים אחרים שהם מתנגדים לפגיעה העצמית".

עד הזמה ד"ר אנדריי קוטיק:

133. במסגרת עדותו הוגשה חוות הדעת שהוא ערך יחד עם ד"ר זייצב, אשר התקבלה וסומנה ת/30 (ראה עמ' 140 לפרוטוקול).

134. בעמ' 142 לפרוטוקול משורה 19 ואילך, העיד העד כדלקמן:

"ש: "יצוין, כי לא ניתן לשלול בוודאות מוחלטת, כי מדובר בפגיעה עצמית, אך סביר הרבה יותר להניח, כי לא מדובר בפגיעה עצמית". אני חוזר על שאלתי, מדוע אם קיימת הסבירות הזאת, למה זה לא כתוב בחוות הדעת שלכם?

ת: חוות הדעת נכתבה לאחר שאנחנו הודענו שוב ביחד על כל הממצאים ואנחנו חשבנו שאנחנו צריכים להיות בכל זאת יותר קונקרטיים והתייחסנו לדברים שיותר סבירים מבחינתנו.

לשאלת בית משפט: האם לאור תשובתך היום לבחינת מלוא החומר, האם אתה לא יכול לשלול שהחתכים, נשוא חוות הדעת, נגרמו כתוצאה מפגיעה עצמית?

ת: הסתברויות כן, לשלול אי אפשר".

135. סיכום הפגישה אודותיה העיד העד התקבל וסומן ת/31.

דיון והכרעה:

136. במקרה דנן נדמה, כי ראוי לשוב ולהעלות על נס את מושכלות היסוד במקומותינו בהליך הפלילי בדבר חובת ההוכחה במישור הפלילי מעבר לכל ספק סביר. מידת הוכחה זו בדבר הצורך להוכיח את המיוחס לנאשם בכתב האישום מעבר לכל ספק סביר, מוטלת על כתפי התביעה וכל אימת שקם ספק סביר, הרי שהוא פועל לטובת הנאשם. הספק הינו פונקציה של הערכת מכלול הראיות ושל בחינה אם הוכיחה התביעה את האשמה מעבר לספק סביר וראה בעניין זה ספרו של כב' השופט קדמי "על הראיות", חלק רביעי, מעמ' 1674 ואילך וכן ראה, ע"פ 409/89 בעניין רוימי. עוד ראוי להדגיש, כי הספק הסביר צריך להיות ספק המותיר, על פי מבחני שכל ישר, הגיון וניסיון החיים, שאלה אמיתית באשר לאשמת הנאשם ללא כל ספק. ספק לבדו אינו מספיק בהקשר זה וצריך, כי יהא זה "ספק סביר", היינו ספק שיש לו אחיזה סבירה בחומר הראיות.

137. ראה בהקשר זה ע"פ 7653/11 ראובן ידען נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) שם נקבע, בין היתר, כדלקמן:

"טו. כאמור, לא בלב קל מצרף אני קולי לעמדת חברי, אולם כאשר יש ספק - אין ספק. "אין ספק כי במקרה של ספק, עדיף זיכויו של האשם מהרשעתו של החף מפשע"...........:

"השאלה מתי תמיהות שנותרו עולות כדי ספק סביר מושפעת ממידת הקשר שלהן לגרעין המהותי עליו נסב האירוע, נשוא האישום. כאשר התמיהות מקרינות על עצם מעורבות הנאשם באירוע העברייני המיוחס לו, משקלן עשוי לעלות כדי ספק סביר באשמה. לעומת זאת, כאשר התמיהות מצויות בשולי האירוע העברייני, ואינן מהותיות לו, הרי גם כאשר הן נותרות ללא מענה, לא בהכרח ישפיע הדבר על רמת הוודאות של הגירסה המפלילה האמינה. הציפייה כי במורכבות החיים ובמורכבות נפש האדם כל פרט בפסיפס הנתונים הקשורים באירוע ובמעורבים בו יהיה שקוף, צלול ובהיר, במלואו לעולם אינה מתגשמת. יש, איפוא, לשקלל בזהירות את משקלן של התמיהות הנותרות, ולבחן האם יש בהן כדי להעלות פסק סביר, או שמא הן מצויות בשוליו של האירוע העברייני, ואינן מטילות ספק בגרעין המהותי המפליל המצוי בתשתית הראייתית שניתן בה אמון".

לטעמי, זיכוי מחמת הספק מציין לא אחת כי בית המשפט חושד שהנטען אכן אירע כגרסת כתב האישום, אלא שעוצמת הראיות חלשה או ניטע ספק אחר בלב; ומציאות החיים מזמנת מקרים אשר כאלה".

ומן הכלל אל הפרט:

138. כאמור, כתב האישום כולל בחובו מספר חלקים ומעשים המיוחסים לנאשם במסגרתו. האחד, אירועים קודמים במהלכם על פי הנטען, תקף הנאשם את המתלוננת כפי הנטען בסעיף 3 לעובדות כתב האישום. האחר, האירוע העיקרי, אשר על פי הנטען התרחש ביום 27/12/09, במהלכו, כך על פי הנטען, דחף הנאשם את המתלוננת בחוזקה לעבר משקוף הדלת, כך שראשה הוטח במשקוף. בהמשך השתולל הנאשם במטבח, ניפץ צלחות וכוסות תוך הטחתן ברצפה (ראה סעיפים 7-8 לעובדות כתב האישום). עוד נטען, כי בהמשך אותו אירוע, הנאשם נטל מהמטבח סכין וניגש אל המתלוננת וכאשר המתלוננת הרימה את ידיה כדי לגונן על פניה, אז חתך אותה הנאשם מספר חתכים בזרועותיה באמצעות הסכין (ראה סעיף 9 לעובדות כתב האישום).

139. בהתאמה, יוחסו לנאשם העבירות שעניינן, פציעה בנסיבות מחמירות אשר נובעת על פי הנטען ממעשי החתכים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות המתייחסת לאירוע דחיפת המתלוננת לעבר משקוף הדלת כך שראשה הוטח במשקוף, תקיפה בנסיבות מחמירות (מספר מקרים) המתייחס לאירועים הקודמים הנטענים כמבואר בסעיף 3 לעובדות כתב האישום והיזק לרכוש בזדון, המתייחס לניפוץ הצלחות והכוסות תוך הטחתן ברצפה, כנטען בסעיף 8 לעובדות כתב האישום.

140. כפי שבואר בהרחבה לעיל, במסגרת סיכומיה, הודיעה המאשימה, כי אין היא עומדת על הרשעת הנאשם ככל שהדבר מתייחס לעובדות המקימות את הוראת החיקוק שעניינה פציעה בנסיבות מחמירות. בנסיבות אלו ובמסגרת הכרעת דין חלקית שניתנה ביום 11/6/14, מקום בו המאשימה חזרה מחלק זה בכתב האישום ובהתאמה, מהעבירה המיוחסת לנאשם הקמה מעובדות אלו, הוריתי על זיכוי הנאשם מן המיוחס לו בכתב האישום בהקשר זה ומן העבירה שעניינה פציעה בנסיבות מחמירות.

141. לפיכך, הרי שהכרעת דין משלימה זו, מתייחסת לחלק השיורי המיוחס לנאשם בכתב האישום ואשר עניינו, האירועים הקודמים הנטענים, הטחת החפצים ושבירתם ודחיפת המתלוננת בחוזקה לעבר משקוף הדלת, כך שראשה הוטח במשקוף ונגרם לה סימן חבלה ורגישות במצחה.

142. בחינה קפדנית של מארג הראיות שהוצג מלמדת, כי האדן הראייתי העיקרי להוכחת המיוחס לנאשם בכתב האישום הינה עדות המתלוננת, הגב' לריסה סרקוב. האדנים הראייתיים הנוספים עליהם הצביעה המאשימה ובכלל זה, עדות יורי, עדות ולאד, עדויות השוטרים, תיעוד רפואי ויתר המקורות הראייתיים אשר פורטו בהרחבה בליבת הכרעת דין זו, הינם מקורות ראייתיים משניים אשר צריכים להיבחן באספקלריה ובזיקה למקור הראייתי העיקרי והוא עדות המתלוננת.

143. בחינת עדות המתלוננת מלמדת, כי זו העידה ב"רחל בתך הקטנה" אודות השתלשלות האירועים הן באשר לאירועים הקודמים והן באשר לאירוע העיקרי הנטען בכתב האישום על שלושת חלקיו היינו, דחיפתה לעבר משקוף הדלת כך שראשה הוטח במשקוף, ניפוץ הצלחות והכוסות תוך הטחתן ברצפה וביצוע החתכים בזרועותיה באמצעות הסכין.

144. כאמור, בחינת מארג הראיות הביא את המאשימה לכדי מסקנה, כי לא ניתן להוכיח מעבר לכל "ספק סביר", כי הנאשם חתך את המתלוננת בזרועותיה באמצעות הסכין ולפיכך, הודיעה המאשימה במסגרת סיכומיה, כי אין היא עומדת על הרשעת הנאשם בחלק זה שבכתב האישום ובהתאמה כאמור, הנאשם זוכה מחלק זה. המתלוננת העידה כמקשה אחת באופן מפורט כיצד הנאשם חתך אותה באמצעות סכין וכאמור, אף לדידה של המאשימה, נותר "ספק סביר" באשר לחלק זה בעדות המתלוננת.

145. המאשימה עותרת במסגרת סיכומיה, כי למרות קיומו של "ספק סביר" באשר לחלק זה בעדות המתלוננת, הרי שיש ליתן אמון בחלק האחר בעדות המתלוננת ובהתאמה, להרשיע את הנאשם נוכח המארג הראייתי הכולל בחלק הנותר שבכתב האישום. לא אוכל להסכים עם עמדה זו של המאשימה. המתלוננת העידה כמקשה אחת באופן מפורט אודות מכלול האירועים המיוחסים והנטענים בכתב האישום וחלק ארי ועיקרי בעדותה היה אף אירוע ביצוע החתכים אשר לטענתה בוצעו בה ע"י הנאשם. עדות המתלוננת בבית המשפט העלתה רושם מהימן אולם, בחינת מארג הראיות הכולל, מעלה ספק של ממש באשר לחלק הארי בעדות המתלוננת, היינו, ככל שהדבר מתייחס לביצוע החתכים ע"י הנאשם, כפי הנטען על ידה בעדותה. בהקשר זה רואה אני להפנות לעדותו של ד"ר חן קוגל, המדברת בעד עצמה.

146. לקיומו של "ספק סביר" ממשי באשר לחלק הארי בעדות המתלוננת, ככל שהדבר מתייחס לביצוע החתכים, השלכה ישירה, מהותית ואקוטית על יתר חלקי עדותה ולא ניתן לערוך אבחנה קטגורית בין החלק הארי בעדות המתלוננת אשר בשלו נותר בליבנו ספק, לבין החלק האחר בעדותה, אשר בהתייחס אליו עותרת המאשימה להעניק לו את מלוא המשקל הראייתי, את מלוא האמון ולבסס עליו ממצאים, מעבר לכל "ספק סביר" וברמת ההוכחה הנדרשת בפלילים.

147. מקום בו המתלוננת פירטה, הדגימה ומסרה פרטים רבים אודות האופן בו הנאשם ביצע בה את החתכים, לכאורה, ומקום בו נותר בליבנו "ספק סביר" באשר לחלק עיקרי זה בעדות המתלוננת, ספק אשר קם תוך התייחסות למארג הראייתי הכולל שהוצג בהקשר זה ובכלל זה עדותו של ד"ר קוגל אשר פורטה בהרחבה לעיל ואין לי אלא להפנות לאמור שם, הרי שלכך השלכה ישירה וממשית באשר לאפשרות ליתן אמון מלא בחלק האחר שבעדות המתלוננת, לבסס עליה ממצאים מעבר לכל "ספק סביר" להוכחת המיוחס לנאשם בכתב האישום בחלק השיורי שבו, בוודאי כאשר עסקינן בהוכחה מעבר לכל "ספק סביר", היא זו הצריכה בהליך הפלילי.

148. לקיומו של "ספק סביר" באשר לחלק הארי שבעדות המתלוננת, השלכה ישירה על חלקו האחר של עדותה, אשר בהתבסס עליו עותרת המאשימה להרשיע את הנאשם בחלק השיורי המיוחס לו בכתב האישום וספק זה מותיר בליבנו "ספק סביר" גם באשר לחלק האחר בעדותה, עליו מבוסס החלק השיורי שבכתב האישום, ספק אשר הנאשם רשאי ליהנות ממנו.

149. מודעת אני למארג הראייתי הנוסף הקיים ואשר הוצג במסגרת ראיות המאשימה. בכלל זה רואה אני להפנות לעדותו של יורי ואולם יצוין בהקשר זה, כי באשר לאירוע העיקרי אשר התרחש ביום 27/12/09 על שלושת חלקיו, יורי לא היה עד ראיה ישיר לאירועים הנטענים אלא עדותו הינה בבחינת עדות שמועה והוא לא היה עד למי מחלקי האירוע העיקרי המבואר לעיל. עדותו זו יש בה אך כדי לחזק קיומו של יש ראייתי אשר מבוסס על עדות המתלוננת בלבד. מקום בו במקור הראייתי העיקרי בדמות עדות המתלוננת נותר בליבנו "ספק סביר", הרי שאין בעדותו של יורי כדי לרפא ולמלא את החסר בהקשר זה והוא לא יוכל לשפוך אור אודות השתלשלות האירועים נשוא האירוע העיקרי אשר לא היה להם עד ועדותו המבקשת לחזק באופן פריפריאלי את עדות המתלוננת אשר בהקשרה נותר בליבנו ספק, לא תוכל למלא חסר ראייתי זה ולהביא להוכחת המיוחס לנאשם מעבר לכל "ספק סביר".

150. מודעת אני לכך, כי באשר לאחד האירועים הקודמים הנטענים בכתב האישום, מסר יורי עדות ישירה אשר במסגרתה טען, כי הוא היה עד לאירוע בו הנאשם על פי הנטען, דחף את המתלוננת כאשר החזיק אותה בידיו (ראה עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 29-30) ואולם בהקשר זה ראוי לציין, כי עסקינן בעד אשר הינו בנה של המתלוננת וככזה הינו "עד מעוניין" על המשמעויות הראייתיות הקמות מכך והזהירות הראויה בה יש לנקוט בהתייחס לעדות כזו. בחינת עדותו של יורי באופן בלתי אמצעי, הותירה בליבי ספק באשר לעדותו גם באשר לחלקה זה, ספק אשר הנאשם זכאי ליהנות ממנו.

151. גם במארג הראייתי הנוסף שהוצג ובכלל זה עדותו של השכן ולאד, עדויות השוטרים, תיעוד רפואי, תמונות, אין כדי לסייע לביסוס המיוחס לנאשם בכתב האישום בחלקו השיורי וזאת מעבר לכל "ספק סביר" היא רמת ההוכחה הנדרשת בפלילים. אף אחד ממקורות ראייתיים אלו לא היה עד ישיר למי מן האירועים הנטענים והמיוחסים לנאשם בכתב האישום ולפיכך, אין בפנינו ראיה העולה כדי ראיה ממקור ראשון, זולת עדות המתלוננת, להוכחת המיוחס לנאשם בכתב האישום. ראיות אלו יפות הן ויש בהן לחזק קיומו של יש ראייתי ממשי להוכחת המיוחס לנאשם. אולם מקום בו ביש הראייתי בדמות עדות המתלוננת נותר בליבנו ספק, הרי שאין באלה כדי למלא ולרפא את החסר הראייתי הממשי הנמצא בהקשר זה.

152. עוד בחנתי האם יש מקום במקרה דנן לנקוט ב"פלגינן דיבורא" דהיינו, פיצול עדותה של המתלוננת באשר לחלק בעדותה ככל שהוא מתייחס לגרימת החתכים שם נותר ספק בעדותה, אל מול החלק האחר בעדותה באשר לחלק השיורי המיוחס לנאשם בכתב האישום. נוכח קיומן של סתירות, רשאי בית המשפט לפלג את דברי העד ולקבל כמהימנים אותם חלקים שאינם נגועים בסתירות. ראה בהקשר זה ספרו של כב' השופט קדמי "על הראיות", חלק רביעי, מעמ' 1845 ואילך, שם נקבע, כי סתירות בעדותו של עד אין בהן כשלעצמן כדי למנוע מבית המשפט קבלת חלק מדבריו תוך דחיית יתרתם. אולם הסיכון והבחירה אינם יכולים להיעשות באופן סתמי ושרירותי אלא מתבקש יסוד סביר לאבחנה. לקיומו של הסבר סביר לסתירה, יש מטבע הדברים משקל מכריע וראה בעניין זה אף ע"פ 871/76 בעניין מרילי.

153. אולם בספרו של כב' השופט קדמי נקבע, בין היתר, כדלקמן (עמ' 1846):

"עם זאת, כאשר עדות עשויה מקשה אחת ואינה ניתנת, הגיונית, לפיצול, הרי כ"שבטלה מקצתה, בטלה כולה"".

ראה בעניין זה אף ע"פ 202/56 בעניין פרקש, ע"פ 869/81 בעניין שניר ואח', ע"פ 79/87 בעניין גרנות, ע"פ 640/85 בעניין קופר ועוד.

154. עדותה של המתלוננת כאמור, עשויה מקשה אחת אשר איננה ניתנת הגיונית לפיצול והיא מהווה חלק אינהרנטי בעל קשר פנימי עמוק ולא ניתן באופן מלאכותי ודיכוטומי לערוך אבחנה בין חלקיה השונים של העדות. בנסיבות אלו, הרי שמקום בו נמצאנו למדים, כי קם "ספק סביר" באשר לחלקה האחד של עדות המתלוננת, הרי שספק זה קם וניצב באשר לחלקה האחר, ספק אשר הנאשם זכאי ליהנות ממנו.

155. אכן לא נעלמו מעיני התהיות שעלו בעדות הנאשם כפי שהדבר ניצב ועלה מעדותו, כמו גם התרשמותי הבלתי אמצעית ממנו. ראה בהקשר זה האמור בעדות הנאשם בבית המשפט אל מול הודעותיו במשטרה, כך לדוגמא ראה האמור בעדות הנאשם אל מול הודעת איזבלה (ת/29 אשר הוגשה בהסכמה), באשר לדברים שמסר הנאשם לאיזבלה אודות מצב רוחה של המתלוננת, זאת בשונה מעדות הנאשם בפני באשר למצבה של זו. עוד ראה התהיות שעלו מעדות הנאשם באשר למערכת יחסיו עם איזבלה, תהיות העומדות בניגוד לניסיון החיים והשכל הישר ואשר העלו תהיות של ממש בהקשר זה.

156. יחד עם זאת, שקרי נאשם בעניינים מהותיים, יש בהם כדי לעלות בבחינת "סיוע" במקום שנדרש כזה. יחד עם זאת, שקרים של נאשם, יהא טיבם אשר יהא, לעולם לא יגיעו לדרגה של ראיה עיקרית וכוחם לעולם כוחה של ראיה מתווספת לראיה עיקרית. ראה בהקשר זה ספרו של כב' השופט קדמי "על הראיות", עמ' 304. כן ראה ע"פ 6972/09 פרנסואה אבוטבול נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), שם נקבע, בין היתר, כי בשקרי נאשם יש כדי להצטרף ליתר הראיות בתצרף הראייתי ולתמוך בהן ואולם, אין די בשקרי נאשם לכשעצמם כדי לבסס את הרשעתו בפלילים. "תפקיד" השקרים הוא במישור החיזוקי ונחוצה תשתית ראייתית שאליה יצטרפו (שם בפסקה ל"ט).

157. במקרה דנן, נמצאנו חסרים את היש העיקרי והתשתית העיקרית לביסוס המיוחס לנאשם בכתב האישום בחלקו השיורי, הוא נשוא הכרעת דין זו מעבר לכל "ספק סביר". מקום בו באשר לתשתית העיקרית, היינו עדות המתלוננת, קם בליבנו ספק, הרי שאין בשקרי הנאשם ובתהיות והסתירות שעלו באשר לעדותו, כדי למלא את החסר הראייתי הקיים בתשתית שהוצגה.

158. בנסיבות העניין, נוכח האמור לעיל, הרי שנותר בליבנו "ספק סביר" באשר לחלק השיורי המיוחס לנאשם בכתב האישום, ספק אשר הנאשם זכאי ליהנות ממנו ולפיכך, אני מזכה את הנאשם מן החלק הנותר המיוחס לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק.

הערה: תוכנה של הכרעת הדין הוקרא בנוכחות ב"כ הצדדים והנאשם בדיון מיום 17/11/14 ואולם הכרעת הדין מפורסמת עתה על הנמקותיה.

המזכירות תמציא העתק מהכרעת הדין לב"כ הצדדים והנאשם.

ניתנה היום, י' אדר תשע"ה , 01 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.