1. בפני תביעה כספית בסכום של 75,624 ₪, בגין נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מהתקנת צנרת ואינסטלציה מתוצרת SP (להלן: "הצנרת"), המיוצרת ע"י נתבעת 1. הנתבע 2 הינו קבלן מורשה, אשר התקין את הצנרת בביתו של התובע.

לטענת התובע, כנטען בכתב התביעה המתוקן - מס' שבועות לאחר ההתקנה, התגלו בביתו פיצוצים ונזילות בצנרת של הבית. לטענת התובע, ע"פ בדיקת מומחה מטעם מעבדת חומרים ומטלורגיה, הסיבה לפיצוצים הינה התקנה לקויה. אולם, אי בדיקת הצנרת ע"י הנתבעת 1 בסיום התקנתה, גרמה לאי גילוי הכשל לפני סגירת המחברים ולפיכך, גם הנתבעת 1 אחראית לנזקים.

לטענת התובע, הנתבע 2 הינו קבלן מורשה מטעם הנתבעת 1 ועל הנתבעת 1 היתה חובה לבצע ע"י נציג מטעמה, בדיקת לחץ ולבדוק את טיב ואיכות העבודה של המתקין המוסמך והמומלץ מטעמה. התובע הוסיף כי הנתבעת 1 אף התרשלה בכך שלאחר גילוי הכשלים והנזילות לא שלחה נציג מטעמה לבצע את בדיקת הלחץ, בדיקה אשר הייתה יכולה למנוע כשלים ונזילות נוספות שהתגלו בהמשך.

לטענת התובע, אחריות נתבע 2 הינה בגין התקנה לקויה, אי ביצוע בדיקת לחץ והזמנת נציגי נתבעת 1 לבדיקת ההתקנה שנעשתה על ידו.

התובע צרף חוות דעת מטעמו לעניין עלות תיקון הליקויים ואולם, כבר עתה יצויין, כי מאחר שמונה, בהסכמת הצדדים, מומחה מטעם ביהמ"ש, הרי שבהתאם להוראת תקנה 130 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), חוות הדעת בעניין הנזק שהגישו הצדדים, אינן מהוות עוד ראיה בתיק.

התובע טען, כי בהתאם לחוות דעת המומחה שמונה ע"י ביהמ"ש ותשובתיו לשאלות הבהרה שנשלחו אליו מגיע סכום הליקויים ל- 48,730 ₪. בנוסף, טען התובע כי הינו זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש בסכום של 15,000 ₪, לסכום של 1,000 ₪ בגין תיקון זמני של הנזילות ואף לסכום של 10,894- עלות חוות הדעת ששולמו על ידו.

2. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), טענה כי דין התביעה כנגדה להידחות. לטענתה, אין כל קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין הצינורות עצמם וכל רטיבות או נזילה שהתגלתה, אינה תוצאה של טיב ואיכות הצנרת, אלא נבעה מהתקנה לקויה, או שימוש לקוי של התובע.

הנתבעת הפנתה לשיהוי הרב בהגשת התביעה וטענה כי נגרם לה נזק ראייתי בגין שיהוי זה. הנתבעת טענה כי הנזק, אם בכלל, רובץ לפתחו של הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") ובכל מקרה מפקח בניה מטעם התובע, היה אמור לפקח על עבודתו של הנתבע. הנתבעת הפנתה להוראות חוזה ההתקשרות בין התובע לנתבע, על פיהן הוא זה האחראי לבחירת המוצרים ולאופן ביצוע העבודה על ידו. הנתבעת טענה כי טענת התובע להתקנה לקויה, משמיטה את הבסיס לתביעה כנגדה.

לעניין הנזק טענה הנתבעת כי אין כל צורך בהחלפת הצנרת כולה לצורך ביצוע התיקונים וחובה על התובע להקטין נזקיו ולא להגדילם.

יצויין כי בכתב ההגנה המתוקן שהגישה הנתבעת התנגדה להעלאת הטענה בעניין אי ביצוע הבדיקה על ידה ואולם, בהתאם להחלטתי מיום 5.9.12 הותר (בכפוף לתשלום הוצאות) תיקון כתב התביעה גם בהתייחס להעלאת טענה זו.

1. הנתבע טען כי ביצע את העבודה בצורה מקצועית, תחת פיקוח והשגחת הנתבעת ובאמצעות כלים המיועדים להתקנה תוצרת הנתבעת, אשר סופקו על ידי הנתבעת לקבלנים המתקינים את מוצריה.

הנתבע טען כי במשך 6 חודשים מעת ההתקנה לא התגלתה כל נזילה וכי דאג לבצע תיקון של הנזילה הראשונה מייד עם פניית התובע. הנתבע הדגיש כי בגין התיקונים שביצע בבית התובע קיבל פיצוי מהנתבעת לאחר ששליח מטעמה בדק את התיקונים.

לטענת הנתבע, כל הנזילות נבעו מאי עמידה של המחברים בלחץ המים. הוכחה לגורם זה לנזילות הינה לטענתו, העובדה שהחיבורים בין המחבר לצינור המים שחוזקו באמצעות מכשיר מטעם הנתבעת, לא השתחררו ממקומם ולא נגרם להם פיצוץ, או קריעה, או שריטה.

הנתבע טען בכתב הגנתו המתוקן כי בעקבות פנייתו של התובע לנתבעת שלחה הנתבעת נציג מטעמה בשם אוהד, אשר בדק את מוקדי הנזילות ואישר את תיקון הנזק על חשבון הנתבעת. לטענת הנתבע יש בכך להעיד כי הנתבעת ידעה שהנזק נגרם בשל אי עמידת הצינור בלחץ המים ולא בשל התקנה לקויה.

הנתבע טען בכתב הגנתו כי ביצע בדיקת לחץ קפדנית לאיתור כשלים, לאחר סיום השלב הראשון – שלב הנחת הצנרת וכי לא הייתה עליו חובה כלשהיא להזמין נציג מטעם הנתבעת.

1. מטעם התובע העיד התובע.

מטעם הנתבעת העיד – מנהל שירות הלקוחות (להלן: "קונפורטי"), אחראי אזור הצפון (להלן: "יונתן"), נציג שירות לקוחות (להלן: "אוהד").

מטעם הנתבע העיד הנתבע וכן עובד מטעמו בשם עאסלה (להלן: "עאסלה").

דיון:

5. בראשית הדיון אזכיר מושכלות יסוד ביחס לחוות דעת מומחים בליך אזרחי. ראשית וכפי שציינתי לעיל, מעת שמונה מומחה מטעם ביהמ"ש בהסכמת הצדדים, הרי בהתאם לתקנה 130 (ג) (2) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), חוות הדעת שהגישו הצדדים באותו עניין קודם למינויו, כאילו לא נתקבלו כראיה.

לפיכך משמונה בהסכמת הצדדים, המהנדס שטרנברג כמומחה מטעם ביהמ"ש לצורך הערכת הנזקים הנטענים, לא קיימות עוד בתיק חוות דעת הצדדים בעניין הערכת הנזק ולא ברור לי מדוע הפנו הצדדים לחוות דעת שהגישו בעניין.

עוד ובעניין חוות הדעת שהגיש התובע לעניין שאלת האחריות, אציין כי בהתאם לתקנה 130א', ככל שבעל דין לא מודיע על רצונו לחקור מומחה על חוות דעת שהגיש (במועדים המצויינים שם), אין כל חובה על המומחה להתייצב לחקירה וחוות דעתו מהווה ראיה בתיק.

בעניין זה אדגיש כי הנתבעים לא ביקשו לחקור את המומחה מטעם התובע, אשר ביצע את בדיקת המעבדה ונתן חוות דעת בעניין סיבת הנזילות.

6. אין מחלוקת כי בבית התובע התגלו 4 נזילות ב- 8/08, 9/08, 10/08 ונזילה נוספת ב- 11/11.

חוות הדעת של המעבדה המטלורגית מ- 1/12 שהגיש התובע לא נסתרה ועורכה לא זומן כאמור להיחקר עליה. ע"פ חוות דעת זו מבדיקת קטע צינור שדלף כשבמרכזו נמצא המחבר שכשל, עלה כי לא נמצאו אנדקציות לכשל ייצור של הצינור או רכיבי המחבר, ואף נשללה ההשערה כי מקור הנזילה הוא התקפת קורוזיה. ע"פ הבדיקה נמצא ממצא של ליקוי בהתקנה – הידוק לא מספיק בין המחבר לצינור, כך שמנע כניסת חומר פלסטי אל תוך שיני המחבר (ראה תמונה 26 בחוות הדעת). מסקנת חוות הדעת, שהגיש התובע עצמו, הינה חד משמעית מההיבט שאין פגם במוצרים עצמם, ולכן המדובר בכשל בהתקנה.

עוד נקבע בחוות הדעת כי "התעלמות מחובת בדיקת הצנרת גרמה לאי גילוי הכשל לפני סגירת המחברים וכי תוצאה צפויה של כשל במחבר שלא בוצע כנדרש אינה חייבת להתרחש מיידית ויכולה להתגלות כעבור זמן".

7. בהתאם לחוות הדעת ולעדויות שבפני, שוכנעתי כי הסיבה לנזילות בבית התובע היא התקנה לקויה ולפיכך, האחריות להתרחשותן של הנזילות מוטלת על הנתבע. עוד וכפי שיפורט בהמשך, גם את בדיקת הלחץ, אשר היה בה כדי לגלות את הכשל היה אחראי הנתבע לבצע ולא הנתבעת.

אין ספק כי על הנתבע, כמתקין הצנרת, חלה אחריות מושגית כלפי הצרכן בביתו מבוצעת ההתקנה. בנסיבות דנן, משהנתבע לקח על עצמו להתקין את הצנרת בבית התובע, הייתה מוטלת עליו גם חובה קונקרטית לבצע את ההתקנה במקצועיות ובמיומנות הנדרשת.

אדגיש, כי מחד אין חולק כי הנזילות אכן ארעו. מאידך, לא נמצאו ולא הוכחו כל ליקויים במוצרים עצמם. לפיכך, הן ע"פ חוות דעת המעבדה והן ע"פ רמת ההסתברות הנדרשת במשפט האזרחי העומדת על 51%, הסיבה לאותן נזילות היא כשל בהתקנה המונח לפתחו של הנתבע.

8. טענת הנתבע בתצהירו ,כאילו הנזילות ארעו בגין ליקויים בגומיה המורכבת על גוף האביזר, אשר אינה עמידה בלחץ ובדרגת החום של מים חמים, נטענה על דרך הסתם. הטענה לא נתמכה בכל ראיה ואף אינה עולה מהמסמכים שצרף הנתבע לתצהירו.

אדגיש כי אמנם בגין הנזילה הראשונה, שילמה הנתבעת פיצוי ואולם בהתאם לתצהיר אוהד (סעיף 5), אשר לא נסתר, המדובר היה בתשלום נמוך ע"ס 1,500 ₪ אשר שולם כשירות מסחרי על סמך דיווח הנתבע לנתבעת, כאילו קיים סדק ב"תושבת בודדת", מבלי שהנתבעת ביצעה בדיקה כלשהיא. לפיכך, ומשאין כל ראיה כי אכן היה מדובר בפגם במוצר, אין בתשלום זה כדי לתמוך בטענה כאילו המדובר היה בפגם בגומיית המחבר. משלא התבצעה בדיקה, הרי עצם התשלום (שעמד כאמור על סכום נמוך), לא מעיד על הגורם לנזילה באותו מקרה.

גם טענת הנתבע כי מומחה התובע -עורך דו"ח המעבדה, לא בדק את הגומיה, אף היא נטענה על דרך הסתם שכן הנתבע בחר שלא לזמן את המומחה לחקירה. ממילא יצויין כי הנתבע לא המציא כל חוות דעת סותרת מטעמו המתייחסת לבדיקה שנערכה בגומיה או ביחס לפגם הנטען על ידו.

מחקירת הנתבע ומהמסמכים שצרף הוא עצמו, הסתבר כי גם טענתו שהתקלות ארעו במים החמים (דבר המעיד לטענתו, על ליקוי בגומיה), התגלתה כבלתי מבוססת: מהתלונות שצרף הנתבע עצמו הסתבר כי התגלו בבתים בהם עבד ליקויים גם במים קרים או בתחומים אחרים ולא רק במים החמים (ראה עמ' 36 שורות 1-11). למעשה, מלבד תלונה אחת על ליקוי במים חמים, הודה הנתבע כי לא קיימות אצלו תלונות נוספות שאותן לא הגיש (עמ' 36 שורות 14-15).

גם נספח 2 לתצהיר אוהד, על פיו ע"פ בדיקת מעבדה שנערכה למחברים נמצא כי המדובר בהתקנה לקויה (צינורות חתוכים לא ישר, חיבורים לא תקינים בגלל שבזמן ההתקנה אטמים נפגמו), תומך במסקנה כי סיבת הנזילה הינה התקנה לקויה.

אדגיש כי אמנם עורך הבדיקה לא צרף תצהיר ואף מסקנות הבדיקה לא הוגשו כחוות דעת ערוכה כדין. יחד עם זאת, הן ב"כ התובע והן ב"כ הנתבע חקרו את אוהד על מסמך זה כשב"כ הנתבע אף התייחס לממצאים עצמם, תוך שהוא מנסה לסתרם באמצעות הצגת תמונות (אשר הסתבר מתשובות אוהד כי כלל אינן מתייחסות לאותו מחבר שנבדק ע"י מעבדת הנתבעת). משב"כ הנתבע לא עמד על הוצאת תוצאות הבדיקה מתצהיר אוהד, והיא נותרה בתיק, יש גם בה לתמוך במסקנה כאמור, כי המדובר בהתקנה לקויה.

טענת הנתבע כי במשך מס' חודשים מעת שסיים את העבודה לא היו נזילות ורק ב- 8/08 הופיעה הנזילה הראשונה, אין בה כדי להועיל לנתבע. כאמור, ע"פ חוות הדעת שצרף התובע ושלא נסתרה, תוצאה של כשל במחבר שלא בוצע כנדרש, אינה חייבת להתרחש מיידית ויכולה להתגלות גם כעבור זמן.

9. טענות התובע והנתבע (ראה סעיף 15 לסיכומי התובע וסעיף 14, 22, לסיכומי הנתבע) כאילו המדובר בעבודה הנעשית באופן אוטומטי ומכני ואינה תלויה לפיכך במתקין, הסתברה מחקירת העדים, כבלתי נכונה. אכן עצם הלחיצה ע"י המכשיר היא פעולה אוטומטית ואולם ההכנה ללחיצה המאפשרת לחיצה מלאה, ובכללה החיתוך והכנסת הצינור וכן הלחיצה עד סופה, הינן פעולות התלויות במתקין. ראה בעדות קונפורטי: "כאשר עושים חיבור, עושים פעולה של חיבור שצריך להיות ישר, עושים פעולה של קידוד שעושה פאזה ומכניסים את הצינור אל תוך האביזר. ברגע שמכניסים את הצינור לאביזר, נוצרת האטימה הנדרשת. מה שלא נוצר זה האחיזה של הצינור אל האביזר. במידה וכל זה נעשה בצורה תקינה המכשיר לחיצה מופעל אוטומטית – אתה לוחץ על הכפתור, אתה חייב לעשות את המהלך של המכשיר הזה עד סוף הדרך. במידה ולא ביצע עד הסוף לא ניתן לשחרר את המכשיר" (עמ' 22 שורות 23-29).

וכן ראה בעדות אוהד: "הוא צריך להכין את הצינור כמו שצריך, לחתוך ישר, לקדד נכון, להרכיב כמו שצריך ורק אחר כך לבצע לחיצה, כאשר הוא מוודא שהצינור לא זז מהאביזר" (עמ' 29 שורות 17-18).

הנתבע עצמו העיד כי מלבד עצם הלחיצה, יש פעולות עליהן אחראי האינסטלטור ואשר ביצוען בצורה מקצועית משפיע על איכות ההתקנה. ראה בעדות הנתבע עת אישר כי חשוב לעשות את פעולת חיתוך הצינור טוב ומדויק, לשים בזוית ובקטרים הנכונים (עמ' 40 שורות 9-18).

כלומר, פעולת הלחיצה היא אמנם מכנית ומתבצעת במכשיר הלחיצה, אולם, השאלה האם ההידוק נעשה כראוי תלויה לא רק בעצם הלחיצה, אלא בפעולות שקדמו ללחיצה עצמה. שוב אדגיש: משאין חולק כי נתגלו נזילות במערכת ומשלא נמצא כל פגם במוצרים עצמם, הרי גם ע"פ הגיון הדברים, המדובר בפגם בהתקנה. משגם ע"פ דו"ח המעבדה, שלא נסתר, נמצא ליקוי בהתקנה ומשגם בדיקת הנתבעת קבעה מסקנה דומה, שוכנעתי ברמה הנדרשת בהליך האזרחי כי האחריות לליקויים מוטלת על הנתבע.

10. אחריות הנתבעת – הטענות לאחריות הנתבעת הועלו, ע"י התובע וע"י הנתבע, הן ביחס לאיכות הכלים בהם עבד הנתבע ואשר נטען כי סופקו ע"י הנתבעת ובעיקר ביחס לאי קיום פיקוח על הנתבע וביצוע בדיקת הלחץ אשר יכלה לגלות את הליקויים. ביחס לשני היבטים אלו, לא מצאתי כי הוכחה אחריות הנתבעת.

לעניין המכשירים – הנתבע התייחס בתצהירו ל-2 מכשירים: מקדד ומכשיר לחיצה. גם אם היה מוכח שהמדובר במכשירים שסופקו ע"י הנתבעת, לא הוכח כי היה ליקוי כלשהוא במכשירים. בעניין אספקת המכשירים ע" הנתבעת ראה בעדות אוהד כי המדובר במכשירים הנקנים בשוק החופשי (עמ' 27 שורה 5), וכן בעדות קונפורטי על כי הנתבעת מספקת את המכשירים לחנויות ולא מוכרת את המכשירים באופן פרטני (עמ' 20 שורות 10-13).

בנוסף, הנתבע עצמו הצהיר בניגוד לטענתו בסיכומיו, כי, לגישתו, הסיבה לליקויים היא בעיה בגומיה ולא במכשירים, וראה בסעיף 34 לתצהירו: "...הרי הבעיה וכפי שהצהרתי ומתוך ניסיוני העשיר, נמצאת באיכות הגומיה המורכבת על האריזה, ולא בגלל פגם באי תקינות מכשיר ההידוק" (הדגשה שלי ר.א).

כאמור, לא הובאה כל אסמכתא, או חוות דעת מקצועית, המצביעה על פגם כלשהוא במכשירים וע"פ עדות קונפורטי המדובר ממילא במכשירי חשמל המחויבים בבדיקת מכון התקנים (עמ' 20 שורות 17-18) לכן לא ייתכן שנמכרו פגומים.

הטענה כי המכשירים הוחלפו ע"י הנתבעת בגין ליקויים, או לעצם קיומו של פגם במכשירים נסתרה גם מכך שאילו היה מדובר בפגם במכשירים, הרי בכל הבתים בהם ביצעו הנתבע, או מתקינים אחרים, התקנה של אותה צנרת באמצעות אותו מיכשור, היו אמורות להתגלות תקלות. בנוסף, קונפורטי העיד כי ההחלפה למעגל שתפקידו לעגל את קצה הצינור בצורה ישרה ומדויקת, נבעה מכך שמתקינים לא השתמשו נכון במקודד ולא חתכו ישר את הצינור ולא עשו פאזה כנדרש. לפיכך, הכניסה הנתבעת את המעגל כמכשיר עבודה שתפקידו לעגל את החלק הפנימי של הצינור (עמ' 23 שורות 12-18).

אם לא די בכך שלא הובאה כל ראיה לפגם במכשירים עצמם ואם לא די בכך שהנתבע עצמו הצהיר כי הסיבה לליקוי לדעתו, הינה פגם בגומיה (טענה שאף היא לא הוכחה) ולא פגם במכשירים, הרי שהנתבע בחקירתו לא טען כי במכשירים היו ליקויים כלשהם וכשנשאל האם מכשיר הלחיצה היה מיושן ולא תקין השיב: "אני לא יכול להחליט את זה. יכול להיות" !!! (עמ' 34 שורה 14).

למעלה מן הצורך אפנה גם לדבריו של המומחה אשר הגיש את חוות הדעת מטעם התובע (ולפיכך לא ברור כיצד התובע, אשר הסתמך על אותה חוות דעת, טען גם הוא לאחריות הנתבעת בגין פגם במיכשור): "מכל מקום האחריות לתקינות בציוד העבודה מוטל על המשתמש בו, כך שבין אם מדובר ברשלנות התקנה או ברשלנות של שימוש בציוד לא תקין, האחריות נמצאת בחזקתו של מבצע העבודה" (סעיף 16.2 לחוות הדעת).

התובע לא יכול לטעון טענות סותרות:להגיש מחד חוות דעת על פיה, גם אם יש ליקויים במכשירים המדובר באחריות הנתבע, ומאידך לטעון לאחריות הנתבעת בגין פגם במיכשור. כאמור, בכל מקרה לא הוכח ליקוי או פגם כלשהוא במכשירים.

11. האחריות לביצוע בדיקה שיכולה היתה לאתר את הליקויים – אין חולק כי ככל שהנתבעת מתבקשת ע"י מתקין, או ע"י מזמין העבודה, היא אמורה להגיע לבדיקה שאחריה היא מנפיקה תעודת אחריות. בהמשך אדון בטענות הסותרות של הצדדים לעניין זימון הנתבעת לביצוע הבדיקה. יחד עם זאת, בכל מקרה, הבדיקה שיכלה לאתר את הליקוי הינה בדיקת לחץ אותה ממילא לא היתה אמורה הנתבעת לבצע, אלא צריך היה לבצע הנתבע. לפיכך, גם אם לא הגיעה הנתבעת לביצוע הבדיקה החזותית, אין בכך קשר סיבתי לליקויים והאחריות המלאה לקיומם, מוטלת על הנתבע.

בסעיף 22 לכתב התביעה המתוקן טען התובע כי על הנתבעת היתה חובה לשלוח נציג מטעמה לבצע את בדיקת הלחץ ולבדוק את טיב ואיכות העבודה של המתקין המוסמך. אלא שמן העדויות עולה כי הדרך היחידה שניתן היה לאתר באמצעותה ליקויים בהתקנה לאחר שכבר בוצעו פעולות הלחיצה הינה בדיקת לחץ. לפיכך, משלא הוכח כי החובה לקיים את בדיקת הלחץ חלה על הנתבעת, הרי גם אם היתה מתבצעת בדיקה חזותית ע"י הנתבעת, לא היה בה כשלעצמה לאתר ליקויים.

ראה בענין זה עדות אוהד (בעמ' 29 שורות 21-22) הסברו על אופן ביצוע בדיקת הלחץ וכי רק בדיקה זו יכולה לגלות כשלים בחיבור. עוד ראה תשובתו כי את הליקויים (בחיתוך לא ישר וכיו"ב), לא ניתן היה לאתר, אלא בבדיקת מעבדה (עמ' 28 שורות 23-28).

מן העדויות ואף מדוגמאות דוחות תקינות שצורפו לתצהיר הנתבע, השתכנעתי כי בדיקת התיקונים שהיתה אמורה הנתבעת לבצע, הינה רק לצורך מתן תעודת אחריות. למעשה המדובר בבדיקה במסגרתה מגיע נציג הנתבעת בודק חזותית את ההתקנה ומוודא עם המתקין כי בוצעו על ידו הפעולות הנדרשות, לרבות בדיקת הלחץ. וראה בעדות יהונתן: "הדרישה שלנו לבדיקת לחץ. יש דרישות. לא בכל מקום אליו אנחנו מגיעים מבצעים בדיקה כזו. אם זה כתוב סימן שזה בוצע. ההנחיה היא לבצע את הבדיקה מול מפקח או מנהל האתר ... תפקידנו לראות מה בוצע או לא בוצע ..." (עמ' 31 שורות 11-16). ראה גם תצהיר קונפורטי בסעיף 8: "בהתאם להוראות ההתקנה ובטרם קבלת תעודת אחריות על נציג מצרפלס להגיע למקום ולבצע בדיקה חזותית ובדיקה מול המתקין מה נעשה". הנה כי כן, הנתבע עצמו אישר כי כלל אין לו מחויבות לקרוא לנתבעת לבצע בדיקה וכי בדיקת התקינות היא רק בשביל מתן האחריות (עמ' 39 שורות 10-11).

12. בדיקת הלחץ אשר היא זו שיכולה הייתה כאמור לאתר כשלים, הינה באחריות המתקין ובמקרה דנן הייתה באחריות הנתבע. בעניין זה ראה תשובה 9 מטעם מומחה ביהמ"ש לשאלות ההבהרה ששלח אליו התובע: "חובתו של האינסטלטור לבצע בדיקת לחץ לפני ביצוע עבודות גמר לרבות חיפוי וריצוף".

גם הנתבע עצמו הודה למעשה כי האחריות לביצוע בדיקת הלחץ היתה מוטלת עליו: ראה בסעיף 29 לכתב הגנתו, שם הודה כי בדיקת הלחץ הינה באחריותו וכי כלל לא היה צריך להזמין את נציג הנתבעת לבצע אותה או להיות נוכח, בשעת ביצוע הבדיקה.

(בהערת אגב אציין, כי לא ברור לי מדוע אם כך ובניגוד לנטען בכתב הגנתו, טען הנתבע בתצהירו בסעיף 37, כי לאחר בדיקת הלחץ שביצע ביקש מהנתבעת לערוך בדיקת לחץ נוספת?!).

אוהד העיד כי הנתבעת כלל לא מבצעת בדיקת לחץ וכי לצורך ביצועה נדרשת משאבת לחץ, אשר אינה ברשות הנתבעת (עמ' 26 שורות 17-20).

בניגוד לנטען בסעיף 17 לתצהירו, נאלץ גם התובע (עת עומת בחקירתו עם העובדה שהתמליל שהגיש אינו משקף נכונה את הדברים שנאמרו), להודות כי נציגת הנתבעת אמרה לו מפורשות כי האחריות לביצוע בדיקת הלחץ מוטלת על האינסטלטור (עמ' 13 שורה 22). כאמור תשובת נציגת הנתבעת מנוגדת לטענת התובע בעניין כפי שהועלתה בתביעתו ובתצהירו בהתבסס על התמליל, אשר הסתבר (בלשון המעטה) כי אינו מדוייק. ראה גם סעיף 13 לתצהיר קונפורטי: "מצרפלס אינה עושה את בדיקת הלחץ שכן זה התפקיד של המתקין".

בהסכם שנכרת בין התובע לנתבע בסעיף 11 נאמר כי לא יורשה כיסוי חיבורים טרם בדיקת לחץ ע"י המזמין בנוכחות הקבלן. גם בסעיף 28 המתייחס לסיום העבודות, אין כל אזכור לבדיקה נדרשת מטעם יצרנית האביזרים – הנתבעת, אלא רק:

"עם סיום עבודות הקבלן יבדקו הקבלן, המזמין, המתכנן, המהנדס והמפקח – אם הצנרת, הביוב, האביזרים גמורים ומושלמים בהתאם לתנאי הסכם זה ועל פי התוכניות והמפרטים. יערך פרוטוקול שיפרט את הליקויים שימצאו בבדיקה זו, ויחתם על ידי כל הצדדים שהשתתפו בבדיקה. על הקבלן לתקן את כל הטעון תיקון, תוך 7 ימי עבודה רצופים מיום עריכת הבדיקה".

הוראות ההתקנה שצורפו לתצהיר קונפורטי, לרבות סעיפים 10-12 אליהם הפנה התובע, הינן הוראות המופנות למתקין. הנתבעת הינה יצרנית האביזרים והחלקים, לא היא מבצעת את ההתקנה ולא מצאתי כל הגיון בהפרדת סעיפים 10-11 מההוראות כולן, באופן שכל ההוראות ביחס לאופן הטכני של ביצוע ההתקנה מופנות לנתבע ואילו האמור בסעיפים 10-11 מופנה לנתבעת, או כאילו היא זו המחוייבת לבצע את הבדיקות הנזכרות שם.

אכן בהוראות ההתקנה נרשם ביחס לפרק של כיסוי צנרת כי אין לכסות בבטון טיח, ריצוף וכיו"ב לפני שבוצעה בדיקת לחץ וכל יתר הבדיקות למסירת המערכת. אולם, כאמור, הוראה זו, כמו פירוט הבדיקות שיש לבצע בסיום ההתקנה, מופנות למתקין, ולא מהוות התחייבות של הנתבעת. ודוק, כפי שפורט לעיל, ההנתבע הוא שאף התחייב בהסכם עם התובע לביצוע הבדיקות. לא התובע ולא הנתבע טרחו להוסיף להסכם בניהם הוראה כאילו ההתקנה צריכה גם להיבדק ע"י יצרנית האביזרים. גרסתה של הנתבעת על פיה בדיקתה החזותית בתוספת תשאול הקבלן לגבי בדיקות שביצע, נעשית רק לצורך מתן תעודת האחריות הינה לא רק שהגיונית ומסתברת מעצם מעמדה של הנתבעת כיצרנית בלבד (ולא כקבלן), אלא כאמור הוכחה גם מהעדויות והמסמכים שבפני. ראה בעדות קונפורטי בעמ' 18 שורות 25-29 – שם הבהיר בעדותו שנמצאה מהימנה בעיני בהתאמתה לכל המפורט לעיל, כי מי שצריך לבצע את הבדיקות המוזכרות בהוראות ההתקנה הינו השרברב ואילו הנתבעת באה לשטח רק לאחר מכן. הנתבעת לא נמצאת בזמן ההתקנה, לא עוקבת אחרי עבודות הקבלן ויש הרבה פעולות שלא ניתן לראות אחרי שסוגרים את הצינור עם האביזר (עדות זו תואמת גם את עדות אוהד שצויינה לעיל) וראה גם בהמשך בעמ' 19 שורה 3, שם הבהיר כי כל הסעיפים בסעיף 10 הם באחריות קבלן האינסטלציה.

אם לא די באמור,ברי כי מאחר שלטענת הנתבע ,כן ביצע את בדיקת הלחץ,הרי גם אילו היה נציג הנתבעת מתייצב לבדיקה החזותית והנתבע היה מוסר לו שכבר ביצע את בדיקת הלחץ ולא נתגלו ליקויים,לא יכול היה הנציג לאתר את הליקויים.

גם את טענת התובע כאילו מחובת הנתבעת היה לערוך את בדיקת הלחץ לאחר שהתגלו הליקויים לא מצאתי לקבל. ככל שהנתבעת בדקה ולא מצאה ליקוי באביזרים עצמם (ודוק, גם התובע טוען כי לא היה ליקוי באביזרים, אלא בהתקנה), לא חלה עליה כל חובה לעשות פעולות אותן מחוייב לבצע המתקין. בהוראות ההתקנה נרשם במפורש כי האחריות הינה לצנרת ולאביזרים בהתאם להוראות ההתקנה וכי: "כל התקנה שלא בהתאם להנחיות המופיעות בהוראות ההתקנה של המפעל... מבטלים את אחריות המפעל...".

13. זאת ועוד, אשוב ואדגיש כי הנתבעת הינה יצרנית האביזרים. לפיכך, והגם שכיצרנית היא מעניקה אחריות לאביזרים ולצורך כך באה לערוך בדיקה חזותית בסיום ההתקנה, לא מצאתי כי חלה עליה חובת פיקוח, או חובה שילוחית לפעולות הקבלנים המבצעים וזאת גם אם אלו הוסמכו על ידה. בעניין זה היטיב לבטא את הדברים קונפורטי:

"אתה מנסה להטיל עלינו אחריות להתקנה שאין לנו שום אחריות להתקנה. כמו הטכיון – אם מהנדס גמר את הלימודים בטכניון זה לא אומר שהטכניון אחראי לעבודה שלו. לשאלתך, כאשר יש תקלה אנחנו לא באים לתקן את התקלה, אנחנו מבקשים שאינסטלטור יתקן את התקלה, יוציא את החלק שנפגע ויעביר אלינו לבדיקה כדי להחליט אם יש בעיה שלנו או של ההתקנה. אנחנו מעבירים את החלקים שקיבלנו למעבדה. אם אנחנו מכירים בתקלה, אנחנו משלמים, כמו שהיה בתקלה הראשונה – מצאנו שהייתה תקלה באביזר או בחיבור, ושילמנו. אנחנו לא חוזרים אחר כך לביקור חוזר, אנחנו לא קופת חולים." (עמ' 19 שורות 7-13).

הן התובע והן הנתבע צרפו אישור מטעם הנתבעת בו נרשם: "הרינו לאשר כי מר עטף דראושה ת.ז. 058952354, עובד תחת פיקוחינו עד להנפקת תעודת השתלמות" (הדגשה שלי ר.א).

כלומר, מאחר שבאותו מועד טרם הונפקה לנתבע תעודת השתלמות ועל מנת שיוכל להתקין את אביזריה, הנפיקה הנתבעת לנתבע אישור זה. אכן בהתאם לעדות קונפורטי מעת שמתקין עובר השתלמות ומקבל הסמכה אצל הנתבעת ובמידה והנתבעת מבצעת בדיקה חזותית של עבודתו, ניתנת אחריות לאביזרים. אולם, אין בכך כדי להקנות אחריות לרשלנות הנתבע, או להתקנה לקויה ע"י קבלן עצמאי במהלך ביצוע עבודתו. וראה בעדות קונפורטי עמ' 21 שורות 1-2: "... כי בכתב האחריות נדרש שהמתקין יהיה בעל תעודת הסמכה, אבל כיוון שהוא לא קיבל את תעודת ההסמכה שלו בזמן, הוא ביקש מסמך שהצהיר על כך שעבר השתלמות, הניסוח לגבי הפיקוח הוא בעייתי".

הנתבע העיד כי הוא זה שפנה ליונתן וביקש את האישור וכי יש ברשותו הן תעודת השתלמות והן תעודת הסמכה (עמ' 38 שורות 11-17).

אינני מקבלת את טענת הנתבע (סעיף 13 לסיכומיו) כאילו הנתבעת אחראית לכשלים או רשלנות של המתקין. אינני מוצאת כל היגיון במדיניות משפטית אשר תקבע כי יצרן אביזרים או חלקים מסוג כלשהוא,אחראי בפיקוח ישיר על קבלנים העושים שימוש באביזריו. אמנם ככל שההתקנה מבוצעת ע"י מתקין מוסמך,יש אחריות למוצרים עצמם,אולם,בכך לא די כדי להטיל אחריות ברשלנות בגין התקנה לקויה .היצרן לא אמור להימצא עם המתקין בעת ביצוע ההתקנה ואין לו את היכולת לפקח על כל קבלן וקבלן בשעת עבודתו.הנתבעת אינה מפקחת הבניה ואף שכאמור במידה והיא מאשרת את ההתקנה, ניתנת מטעמה אחריות, לא מצאתי כי ניתן לחייבה באחריות שילוחית בגין רשלנות מתקינים אשר הוסמכו להתקין את אביזריה ואף ללא שנערכה כלל בדיקה על ידה. בנוסף ובפרט לא מצאתי לחייב באחריות במקרה זה בו שוכנעתי כי הנתבעת אף לא זומנה כלל לביצוע הבדיקה החזותית.

14. לאור כל האמור, משלא הנתבעת היא זו שהיתה מחויבת בביצוע בדיקת הלחץ, ומשבדיקה חזותית ממילא לא היתה מגלה את הליקוי, אין כל קשר סיבתי אשר הינו תנאי הכרחי לקביעת אחריות ברשלנות, בין התנהלות הנתבעת (גם אם לא הגיעה לעריכת בדיקה חזותית), לבין הליקויים והנזקים הנתבעים.

בהערת אגב אציין, כי גם בטענת הנתבע לגבי עצם ביצוע הבדיקה על ידו או ביצועה באופן ראוי, הוטל ספק. בעניין זה אפנה לסתירות, הן בדברי התובע והן בעדות הנתבע והעובד מטעמו. מתשובה 9 של מומחה ביהמ"ש אותה הגיש התובע עצמו (שאף הוא לא ביקש לחקור את המומחה על דבריו), נרשם כי התובע טען בפני המומחה כי לא בוצעה בדיקת לחץ בסיום התקנת הצנרת: "התובע, מר חכמי אישר כי לא בוצעה בדיקת לחץ בסיום התקנת הצנרת", יחד עם זאת, בעדותו טען התובע כי נכח בעת ביצוע בדיקת הלחץ הראשונה ואילו ביחס לבדיקה שהיתה אמורה להיות מבוצעת עם מכשיר לא נכח, אבל הנתבע אמר לו שבוצעה והכל תקין (עמ' 15 שורות 1-5).

הנתבע העיד כי הוא ביצע בדיקת לחץ בסיום ההתקנה וגם בהמשך לפני ואחרי כל תיקון – 8 בדיקות לחץ (עמ' 42 שורות 23-24) וטען כי בעת ביצוע התיקונים לא היה עימו העובד חאתם (עמ' 42 שורות 20-21 ועמ' 43 שורות 10-11).

העובד חאתם לעומת זאת טען, כי גם בעת ביצוע התיקונים היה עם הנתבע (עמ' 45 שורה 21) וכי בעת התיקונים לא בוצעו בדיקת לחץ (עמ' 45 שורות 2-3).

15. לאור כל האמור, ומאחר שממילא, כפי שפורט לעיל, לא הוכח קשר סיבתי בין אי ביקור הנתבעת (שממילא לא הייתה עורכת בדיקת לחץ,אלא הייתה ניזונה מדברי הנתבע שלטענתו ערך את הבדיקה) לבין הנזילות, אינני מוצאת חשיבות בהכרעה בשאלה האם אכן הנתבעת זומנה, או לא זומנה לבצע את הבדיקה החזותית.

יחד עם זאת, למעלה מן הצורך אציין כי מול טענת הנתבע והתובע, אשר טענו כי התובע והנתבע צלצלו להזמין את הבדיקה, העיד יונתן (אשר מן העדויות עלה כי הוא זה מטעם הנתבעת המבצע את הבדיקות באיזור הצפון ואליו נהג הנתבע להתקשר), כי לא הנתבע ולא התובע פנו אליו בבקשה להגיע למקום לצורך ביצוע בדיקת ההתקנה.

קונפורטי הצהיר בסעיף 9: "נציגי מצרפלס אינם מגיעים למקום מבלי שזומנו למקום שכן כיצרן אין באפשרותם לדעת איפה מותקן המוצר, אלא רק לאחר פניית המתקין ו/או בעל הדירה".

הנה כי כן, המדובר בגרסה מול גרסה, כשנטל ההוכחה בעניין זה מוטל על התובע בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". לא מצאתי כי התובע הרים נטל זה, גם בשל העובדה שהגרסה בדבר אי היענות הנתבעת לפניה לביצוע הבדיקה נולדה רק לאחר שהסתבר לתובע כי סיבת הנזילות אינה ליקויים באביזרים עצמם, אלא בשל ההתקנה: ראה מכתב הדרישה מיום 14.4.09, שם לא נזכר כלל כי נעשתה פנייה אל הנתבעת לצורך ביצוע בדיקה והיא לא נענתה. כן ראה כתב התביעה המקורי, אשר הוגש לתיק, בו לא נזכרה הטענה ואפילו לא במרומז.

לא מצאתי כל טעם הגיוני שהנתבעת, אשר אין חולק כי מבצעת בדיקות תקינות (ולראיה הנספחים שצרף הנתבע עצמו לתצהירו והמעידים על בדיקות שערכה הנתבעת באתרים אחרים) תסרב לבוא לביצוע הבדיקה דווקא בביתו של התובע.

כשנשאל התובע מדוע לא העלה גרסתו כבר בכתב התביעה המקורי או במכתב הדרישה, השיב: "... אני מציע להגיש את רישום השיחות מחברת הסלולר" (עמ' 12 שורה 29). נשאלת השאלה מדוע אם כך לא טרח התובע להמציא פירוט שיחות המעיד על שיחות טלפון שנערכו, לטענתו, בתחילת חודש יולי למס' הטלפון של יהונתן?!.

החזקה הראייתית בדבר הימנעות הנתבע מהבאת ראיה רלוונטית, קובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא הייתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גרסת הצד שכנגד.

"מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ מ"ד (4) 595.

לאור כל האמור, לא שוכנעתי גם, כי התובע או הנתבע, הזמינו את הנתבעת לבצע בדיקה חזותית בטרם נסגרו הקירות. בעניין זה אדגיש כי הסתבר מן ההקלטה כי הבדיקה החזותית אמורה הייתה להיעשות בשלב שהכל פתוח וגלוי (ראה עמ' 13 שורות 17-20 בפרוטוקול). לאור האמור בכל מקרה משהנתבעת כיצרנית החלקים כלל לא הייתה אמורה לדעת על התקנת המוצרים בבית התובע,מימלא בכל מקרה,לא ניתן היה להטיל עליה אחריות לליקויים. לאור כל האמור,דין התביעה כנגד הנתבעת להידחות.

16. גובה הנזק – בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ובהתחשב בתשובותיו לשאלות ההבהרה ששלח אליו התובע,עלות תיקון הנזקים הינה:

החלפת המחבר והחלפה מקומית של החיפוי סביב האינטרפוץ- 1500 ₪ בתוספת מע"מ.

לאחר ביצוע התיקון יש לבצע בדיקת לחץ:

אם לא יאותרו אז כשלים ו/או נזילות- די בפירוק ריצוף חדר הרחצה.

עלות פירוק ריצוף חדר הרחצה והחלפת הריצוף מחדש- 6,780 ₪ בתוספת מע"מ.

במידה וכן יאותרו בבדיקת הלחץ כשלים- נזילות נוספות לאחר התיקון האמור בסעיף א-

יהיה צורך בהחלפת מערכת האינסטלציה לרבות החלפת החיפוי והריצוף וכן פירוק והרכבה מחדש של כלים סניטרים בעלות של – 30,000 ₪ בתוספת מע"מ.

התובע עתר כבר עתה לפיצוי בסכום הכולל את התיקון המקיף בסך של 30,000 ₪, זאת למרות שלא הוצגה כל ראיה כי בשלב זה בוצעו החלפת המחבר ובדיקת לחץ והתגלו נזילות נוספות. זאת ועוד, מתשובות ההבהרה של המומחה (ראה תשובה 3), עולה כי בעת הביקור לא נראתה רטיבות פעילה וכי סימני רטיבות עשויים להצביע על כשל באיטום פינת הטוש, בעוד שסימני רטיבות בעקבות נזילה מצנרת מים היו נגלים באופן ברור מעל הפנאלים סביב קירות חדר הרחצה, ובקומה ב', ואף הייתה נראית תפרחת והתפוררות טיח.

17. לאור האמור, בשלב זה, אין לחייב את הנתבע אלא בעלות התיקון של החלפת מחבר והחלפת הריצוף בחדר הרחצה- סה"כ 9770 ₪ כולל מע"מ.

( בהערת אגב אציין כי הסכום של 3,730 ₪ אשר נזכר בתשובה מס' 8 לשאלות ההבהרה, מתייחס לעלות עבודות ספציפיות לגביהן נשאל המומחה על ידי התובע, אך לא מצאתי כי המומחה שינה דעתו באשר להיקף העבודות שנדרשו. ככל שלא יאותרו נזילות נוספות עלותן של העבודות הוערכה ב-1,500 ₪ + 6,780 ₪ בתוספת מע"מ בלבד).

לענין הפיצוי בגין עוגמת נפש, לאחר ששקלתי את טענות התובע, אני מעריכה את הפיצוי הראוי בנסיבות בסכום של 6,000 ₪.

לאור כל האמור:

א. התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבעת 1 לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,500 ₪.

ב. בשלב זה אני מחייבת את הנתבע 2 לשלם לתובע סך של 15,770 ₪ בלבד. בנוסף יישא הנתבע 2 בעלויות חוות הדעת בהן נשא התובע (נספחים ו' 1, ח' 1 ו-יא' 1) בסך 10,894 ₪ וכן החזר אגרה בסכום של 1,953 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪.

ג. יחד עם זאת, לאור חוות דעת המומחה כמפורט לעיל,אם וככל שהתובע יבצע תוך 30 יום, את החלפת המחבר והחיפוי סביב האינטרפוץ וכן תבוצע במועד כאמור בדיקת לחץ וזאת בנוכחות הנתבע 2 והמומחה מטעם ביה"מ (או איש מקצוע אחר עליו יוסכם בכתב בין התובע לנתבע 2) וככל שבבדיקה זו יימצאו נזילות נוספות (ויוגש לתיק אישור בכתב בעניין מטעם המומחה,או איש המקצוע המוסכם בכתב ע"י הצדדים),יושלם פסק הדין לעניין חיוב הנתבע 2 גם בסכום הנוסף כאמור בחוות דעת המומחה. ככל שלא יוגש במועד כאמור, אישור על הימצאות נזילות נוספות בבדיקת הלחץ לאחר ביצוע התיקון,ייקבע כי פסק הדין שניתן,סופי.

לתזכורת ליום 20.9.13.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ג, 31 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה