1. לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, במהלך עבודתו אצל הנתבע.

הנתבע כפר הן בשאלת החבות הן בשאלת הנזק.

רקע

1. התובע, יליד 1958, עבד מאז שנת 1978 אצל הנתבע ובתפקידו האחרון שימש כרכז במחלקת נכות כללית. בכתב תביעתו טען כי בתאריך 3.1.2003 נפגע במהלך עבודתו, כאשר עלה במדרגות המובילות מן המזנון במקום עבודתו אל המחלקה בה הוא עובד, החליק ונפל (להלן: "התאונה").
2. סמוך לאחר הפגיעה, פנה התובע אל הנתבע לצורך הכרה באירוע כתאונת עבודה. הנתבע דחה את תביעתו. התובע עתר לבית הדין האזורי לעבודה (בל 2099/04) (ראו נ/2) אשר קיבל את התביעה וקבע כי האירוע מהווה תאונת עבודה. המומחה אשר מונה מטעם בית הדין האזורי לעבודה קבע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע להתפרצות מחלת הדיסק ממנה סובל התובע. עם זאת, קבע המומחה כי לעברו הרפואי של התובע תרומה מסוימת אשר אינה עולה על תרומתו של האירוע להתפרצות מחלת הדיסק.

אחר שהוכרה התאונה כתאונת עבודה, פנה התובע להליך קביעת הנכות באמצעות וועדות רפואיות.

1. התיק החל את דרכו כאן לפני מותב קודם ובהמשך, הועבר לשמיעה בפניי.

הצדדים הסכימו כי פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה (נ/2) יהווה ראייה בתיק כאן, ביחס לקביעות העובדתיות אשר בו וכן ביחס לקשר הסיבתי בין התאונה לנזק (ראו בפרוטוקול דיון קדם המשפט מתאריך 19.6.14 בעמ' 12 ש' 6-7).

טענות הצדדים

1. התובע טען כי נגרמו לו נזקי גוף כתוצאה מהנפילה אשר ארעה במהלך עבודתו ולטענתו, הנתבע נושא באחריות לכך. לפיכך, עתר לחייב את הנתבע בגין נזקיו אלה.
2. לשם הוכחת טענתו שברפואה, צרף התובע חוות דעת אורתופדית ערוכה בידי ד"ר דניאל משה. ד"ר משה קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות משוקללת צמיתה כתוצאה מהתאונה בשיעור של 23.5% בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה לפי מצב ביניים בין סעיף 37(7)(א) לסעיף 37(7)(ב) לתקנות המל"ל (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בשיעור של 15% וכן נכות בגין פגיעה שורשית בשיעור של 10% לפי סעיף 32(1)(א)(1) לתקנות המל"ל.
3. הנתבע כפר בנזק הנטען והוסיף כי התובע בעל עבר רפואי עשיר ואף סבל ממגבלות רפואיות זהות לאלה אשר טוען הוא כעת כי מקורן בתאונה מושא תיק זה.

בנוסף, טען הנתבע, כי התובע לא זו בלבד כי לא השמיע כל טענה ביחס לרשלנות הנתבע כפי העולה מתיאור הנסיבות על ידי התובע, לא בטופס הודעה על פגיעה בעבודה (ראו 1), לא בכתב התביעה ולא בתצהיריו, אלא שהוא כלל לא עמד בנטל להוכיח רשלנות של הנתבע בכל הקשור בליקוי במדרגות. הנתבע טען כי מטעמים אלה בלבד יש להורות על דחיית התביעה.

1. מטעם התובע העיד התובע בעצמו ומר סוהיל בוטו, מנהל לוגיסטיקה אצל הנתבע.

מטעם הנתבעת לא הובאו עדים כלל.

1. כאמור מעלה, אין מחלוקת כי התובע נחבל במהלך שעות עבודתו, כאשר עלה במדרגות המובילות מהמזנון למחלקה בה עבד. עניין זה נקבע בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה אשר כאמור, הוסכם בין הצדדים כי יהווה ראיה ביחס לקביעות העובדתיות אשר בו וכן ביחס לקשר הסיבתי בין התאונה לנזק. מטעם זה יש לדחות את טענת הנתבע בעמ' 30 ש' 14-24 כי עדותה של עדת הראיה חסרה בתיק זה.

שאלת האחריות לאירוע

1. עוולת הרשלנות מוסדרת בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], סעיפים 35-36 לפקודה.

קביעת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות מורכבת משלוש שאלות (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 112).

האחת, האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק בהיבט העקרוני והאם ביחס לניזוק פלוני, בנסיבותיו של אירוע ספציפי, קיימת חובת זהירות בהיבט הקונקרטי.

את התשובה לשאלות אלו גוזרים ממבחן הצפיות, היינו האם אדם סביר יכול היה וצריך היה לצפות את קרות הנזק, או את מימוש הסיכון להתרחשות הנזק.

השאלה השנייה, האם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. הנגזרת לשאלה זו היא, האם נקט המזיק באמצעי זהירות סבירים למניעת הסכנה.

השאלה השלישית, האם הפרת חובת הזהירות היא שגרמה לנזק.

1. אשר לחובת הזהירות, ההלכה הנוהגת היא כי על מעביד רובצת חובת זהירות מושגית וקונקרטית בכל הקשור בפעולות הנחוצות לביצוע עבודתו של העובד:

"מעביד חב חובת זהירות מוגברת כלפי עובדיו. ביסוד הלכה זו ניצבת ההנחה שבידי המעביד נמצא הידע באשר לסיכונים מוחשיים ופוטנציאליים במקום העבודה, וכן היכולת הממשית למנוע את אותם סיכונים. לפיכך, בהשוואה לעובד, המעביד הוא "מונע הנזק הטוב והזול".

הצדקה אפשרית נוספת להטלת חובת זהירות מוגברת על המעביד היא העובדה שעל מעבידים מוטלת אחריות מעין מוסרית להבטיח את שלום עובדיהם, בשים לב ליחסי הקרבה שבין עובד למעביד, ובשים לב לפערי הידע בין שני הגורמים.

אשר להיקפה של חובת הזהירות ביחסי עובד-מעביד, הרי שהיא מטילה על המעביד אחריות רחבה מזו המוטלת על אדם כלפי חברו בסיטואציות אחרות בהן קמה חובת זהירות, אם כי אין מדובר באחריות מוחלטת המוטלת בגין כל סיכון באשר הוא שנוצר במהלך העבודה."

(ראו ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע נ' מוחמד יאסין [פורסם בנבו] (31.08.2011)).

1. חובת זהירות מושגית בוודאי קיימת לנתבע, אך גם חובה קונקרטית, כפי שיובהר להלן.

התובע טען כי המדרגות אינן תקינות ואינן בטיחותיות, מחליקות וישנות ובשל כך, החליק ונפל.

מן הראיות אשר הוצגו בפני עלה כי המדרגות בהן נפל התובע, נמצאות במבנה אשר בו עשה הנתבע שימוש למשך פרק זמן, אך משרדי הנתבע הועתקו למבנה אחר.

המדובר בבניין ישן מאד (ראו עדותו של מר בוטו בעמ' 17 ש' 8) אשר נבנה "טלאי על טלאי, הוסיפו קומה על קומה, לא היו מעליות בכלל, גם למחסן היו מדרגות דומות למדרגות למזנון ואפילו מסוכנות יותר" (ראו בעמ' 19 ש' 20-22). כאשר התבקש מר בוטו בעדותו לתאר את המדרגות, השיב כי המדרגות גבוהות, תלולות ולא נוחות כאשר בקצה של כל מדרגה היה פס ממוזאיקה שלא זו בלבד שלא נועד למנוע החלקה, אלא שהוא היה מחליק אף יותר. עוד הוסיף מר בוטו, כי במועד התאונה, לא היתה הקפדה על בטיחות כמו שנהוג היום. ביחס למעקה אשר בגרם המדרגות, מסר מר בוטו כי היתה פיסת עץ לאורך המדרגות אולם זו לא היתה יעילה ולא השיגה את מטרתה מאחר שהיא היתה צמודה לקיר, מרחק של 1 ס"מ או פחות, ועל כן המעקה כלל לא ענה על הצורך והמטרה לשמה הותקן (ראו בעמ' 17 ש' 13-16).

1. עיון בתמונות אשר הוגשו לעיוני (ראו ת/2) מלמדות כי המדרגות בנויות מחומר מסוים בעוד שקצה המדרגה, לכל אורכה ברוחב של מספר סנטימטרים בודדים, עשוי מחומר אחר, כהה יותר. חומר זה, כך לטענת התובע ומר בוטו (ראו ת/1 סעיפים 12-13 לתצהיר המשלים של התובע ודברי מר בוטו בעמ'17 ש'14) לא זו בלבד שאינו מונע החלקה, אלא דווקא מחליק עוד יותר מהחומר ממנו בנויה המדרגה עצמה. כמו כן, עיון בתמונות מלמד כי בשולי המדרגות שברים, אין אמצעי כלשהו המונע החלקה בקצה המדרגות וגם אין מעקה של ממש, אלא פלטת עץ אשר כמעט וצמודה אל הקיר.
2. כאשר נשאל מר בוטו האם גורם כלשהו השייך לנתבע הזהיר את העובדים מפני הסכנה הטמונה במדרגות, השיב מר בוטו בשלילה והוסיף כי העובדים היו מודעים לסכנה וכי המדובר בסכנה מוחשית הנראית לעין (ראו בעמ' 18 ש' 22-24).
3. התובע טען כאמור כי הנתבע התרשל בכך שלא דאג לתחזוקה סבירה של הרצפה והמדרגות ומאחר שלא נקט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע את התאונה.

התובע לא נחקר אודות המדרגות ומסוכנותן והנתבע לא הציג ראיות לסתירת גרסתו.

במהלך עדותו של התובע אף עלה כי התלווה אל חוקרים מטעם הנתבע, למבנה הישן על מנת שיוכלו להתרשם באופן בלתי אמצעי מהמדרגות (ראו בעמ' 9 ש' 22-23). החוקרים לא זומנו למתן עדות מטעם הנתבע אף שחקרו את התובע וביקרו במקום התאונה. המסקנה מכך היא כי עדות החוקרים מטעם הנתבע לא היתה לטובתו ועל כן נמנע מהבאתם לעדות, כלומר, את אי-הבאת החוקרים לעדות, לכל הפחות ביחס למראה המדרגות, יש לייחס לחובת הנתבע.

1. מהראיות אשר הוצגו לפניי, מקבלת אני את גרסתו של התובע אשר קיבלה חיזוק גם בעדותו של מר בוטו וגם בתמונות אשר הוצגו לפני, לפיה המדובר במדרגות ישנות, חלקות, לקויות ומסוכנות. התרשמתי כי העדר תחזוקה של המדרגות ושימוש במדרגות משך שנים רבות, הפכו את המדרגות מחליקות במידה אשר מסכנת את ציבור המשתמשים בהם, לרבות עובדי הנתבע ובכללם התובע. התובע אכן נמנע מהבאת חוות דעת מומחה בעניין בטיחות המדרגות, אולם הסבר לכך ניתן למצוא בעובדה כי עסקינן בתאונה אשר אירעה לפני שנים וכאשר הנתבע מזה זמן רב כבר אינו עושה שימוש במבנה. מעבר לכך, כאמור, מצאתי כי הובאו בפני די ראיות, מטעם התובע בלבד, כדי לעמוד בנטל המוטל עליו, מה גם שהנתבע לא טרח להביא מטעמו ולו עד אחד.

חרף היות המדרגות חלקות כאמור, לא דאג הנתבע להציב במקום מעקה אשר יוכל לסייע לעולים והיורדים במדרגות ואף לא טרח להוסיף אמצעי הגנה נוספים דוגמת פס המונע החלקה. בהקשר זה יצוין כי לא זו בלבד שהנתבע הוא בעל החובה לתחזק ולשמור על תקינות המבנה, לרבות המדרגות, אלא שלתובע לא היתה כל יכולת להשפיע על תיקון הליקוי או על מניעת הסכנה.

1. הנתבע יכול וצריך היה לצפות סיכון של פגיעת עובד כתוצאה משימוש מוגבר במדרגות מחליקות, בלא מעקה נוח לאחיזה. היה עליו, לכן, לפעול ביתר שאת למניעת סיכונים אלה, בין באמצעות התקנת מונעי החלקה, בין באמצעות נקיטת אמצעי ההגנה אחרים הדרושים לשמירה על גופו של הציבור אשר עשה שימוש במדרגות לרבות העובדים אשר תדירות השימוש שלהם במדרגות, מטבע הדברים, הינה גבוהה ביותר.

בנסיבות אלה, משעה שהוכח, בהתאם לפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, כי התובע נפגע במהלך נפילה במדרגות אצל הנתבע, ומאחר שהוכח כאמור, כי המדרגות היו מסוכנות ולא טופלו כנדרש על ידי הנתבע, באמצעים סבירים לצורך מניעת הסכנה, המסקנה היא כי פגיעתו של התובע נגרמה בשל רשלנות הנתבע.

אשם תורם

1. הנתבע טען כי יש להטיל על התובע אשם תורם משמעותי שלא יפחת מ- 60% זאת מאחר והמדובר בעובד אשר מכיר את הבניין היטב ואשר עשה שימוש במדרגות באופן תדיר במשך שנים רבות פעמים רבות במהלך היום.
2. במקרה כאן, התובע היה מודע היטב לכך שהמדרגות מחליקות ולא נוחות ובהתאם לכך היה מודע לסיכון אשר בשימוש בהן. כפי שהובהר היטב במסגרת ההליך, לרשות התובע לא עמדו אמצעים אחרים מלבד גרם המדרגות מושא תיק זה, לא היה גרם מדרגות אחר שהוביל מהמחלקה בה עבד למזנון ואף לא היתה מעלית. התובע, במהלך עבודתו, נאלץ לעשות שימוש במדרגות.

עם זאת, כאמור, המקום היה מוכר היטב לתובע, אשר היה עובד הנתבע משך שנים רבות וכפי שעלה מן הראיות, מסוכנות המדרגות היתה ידועה ומוכרת אף היא והתובע צריך היה לנקוט משנה זהירות בעשותו שימוש במדרגות. מכאן, סברתי כי גם לתובע תרומה ממשית לאירוע. לאחר ששקלתי בנסיבות, מצאתי להעמיד את אשמו התורם של התובע על שיעור של 20%.

הפגיעה הרפואית

1. התובע הגיש במצורף לכתב תביעתו, חוות דעת רפואית ערוכה בידי ד"ר דניאל משה.

הנתבע לא הגיש חוות דעת מטעמו, זאת לאחר שקיבל ארכות חוזרות ונשנות עד שבסופו של דבר, בהחלטה מיום 11.12.12, כמעט שנתיים לאחר שהוגשה התביעה, הורה ביתה משפט כי הנתבע יהיה מנוע מהגשת חוות דעת.

הנתבע ביקש לחקור את המומחה מטעם התובע ובתאריך 19.6.14 נחקר המומחה.

בהחלטה מתאריך 9.12.14 הוריתי על מינוי מומחה מטעם בית המשפט זאת לאחר שעלה בעדותו של המומחה מטעם התובע כי הוא לא היה מודע לשתי תאונות דרכים בהן היה מעורב התובע לאחר התאונה מושא תיק זה, כאשר התברר כי במהלך התאונות הללו נפגע התובע, בגבו ובצווארו, פגיעות אשר יכול ויש להן השלכה על שיעור נכותו.

אשר על כן, הוריתי על מינויו של פרופ' מיכאל סודרי כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי.

1. פרופ' סודרי, אחר שבדק את התובע ועיין בתיעוד הרפואי הרב אשר הוגש לו מטעם הצדדים קבע כי לתובע נכות משוקללת בשיעור של 24% כאשר נכות בשיעור של 20% לפי סעיף 35(1)ג בגין תהליך ניווני בעמוד השדרה ונכות בשיעור של 5% לפי מחצית מסעיף 32(1)(א)(I) מותאם בגין רדיקולופתיה וספק חולשה משמאל.

אשר לתרומת התאונה על הנכות, קבע פרופ' סודרי כי מחצית מהנכות, בשיעור של 12% נגרמה כתוצאה מהתאונה.

הצדדים שניהם ויתרו על חקירת המומחה מטעם בית המשפט.

לאחר שבחנתי את חוות דעת המומחה וכן את טענות הצדדים, אני מוצאת לקבל את חוות הדעת, אשר ניתנה על ידי המומחה מטעם בית המשפט, כלשונה.

הנכות התפקודית

1. התובע טען כי יש להעמיד את נכותו התפקודית בשיעור של 20%, זאת על בסיס קביעות המומחה מטעם בית המשפט לפיהן התובע צריך להימנע מהרמת משאות כבדים ומהתכופפות (ראו בעמ' 6 לחוות הדעת). התובע טוען כי הגבלות אלה הופכות אותו למעשה ל"רובוט" ועל כן יש בנכות אשר נקבעה לו בצירוף המגבלות המתוארות כדי להוות פגיעה תפקודית משמעותית.

הנתבע טען כי לא זו בלבד שלתובע לא נגרמה כל מגבלה תפקודית, אלא שכפי העולה מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, התובע שיתף פעולה באופן חלקי (ראו בעמ' 3 לחוות הדעת בפרק "בדיקה"), מנע מהמומחה ביצוע בדיקה ברגלו (ראו בעמ' 3 בפרק "בדיקה") ואף נרשם כי התובע מפריז בתלונותיו (ראו בעמ' 5 לחוות הדעת בפרק "מסקנות- הקשר לתאונה הנדונה").

1. אחר שעיינתי במסמכים אשר הוצגו בפניי ואחר שהתרשמתי מהתובע באופן בלתי אמצעי, הגעתי לכלל מסקנה כי שיעור הנכות התפקודית זהה לשיעור הנכות הרפואית הנובעת במישרין מהתאונה מושא תיק זה, היינו בשיעור של 12%.

לא התרשמתי כי המגבלה המתוארת כנובעת מן התאונה היא כזו שפוגעת תפקודית בתובע מעבר לשיעור הרפואי שנקבע. בדומה למומחה הרפואי, התרשמתי אף אני כי טענות התובע לוקות בהקצנה ובמגמתיות על מנת להשיג הכרה בתרומת התאונה המדוברת בתיק זה למצבו הרפואי, אשר כפי שעולה מן הראיות הוא תולדה גם של מחלות קודמות וגם של אירועי פציעה נוספים. כך גם לא התרשמתי כי עבודתו של התובע היא כזו אשר הנכות המדוברת מהווה מכשלה של ממש בביצועה. מנגד, איני סבורה כי עסקינן במגבלה של מה בכך ולא ניתן להקל ראש בפגיעה אשר בסופו של דבר, הוערכה על ידי המומחה הרפואי בשיעור של 12% ולא בשיעור מופחת מכך.

חישוב הנזק

1. התובע הפנה בסיכומיו לתחשיב הנזק שהגיש לצורך חישוב הנזקים הממוניים אשר נגרמו לו כתוצאה מהתאונה. התובע עותר להעמיד את שכרו ערב התאונה על סך של 10,000 ₪ ובשערוך להיום בסך של 14,000 ₪. בנוסף, טען התובע, כי נגרם לו נזק ממון בכך שנמנע ממנו מלמלא תפקיד של מזכיר ועדה רפואית וכי בשל פגיעתו נבלמה התקדמותו המקצועית אשר היתה משביחה את שכרו. התובע עתר עוד לפיצוי בגין ניצול ימי המחלה המרובים, זאת בגין אובדן הזכאות לפדותם בצאתו לגמלאות.
2. הנתבע טען כי לתובע לא נגרמו כל הפסדי שכר בעבר, כיוון שהוא המשיך לקבל שכר מידי חודש בחודשו על חשבון ימי מחלה אשר צבר. הנתבע טען כי מדובר בזכות אשר שמורה לעובד כאשר נקלע למצב רפואי אשר אינו מאפשר לו להגיע לעבודה ועל יסוד אישורים רפואיים מתאימים ואין לחייב מעסיק בשל כך. בנוסף, טען הנתבע, דרישת התובע לתוספת בשכר בשל מילוי תפקיד בוועדות רפואיות אינה מגובה במסמכים ועל כן יש לדחותה. אשר לפגיעה בכושר השתכרות, טען הנתבע כי אין מקום בנסיבות כאן לערוך חישוב מלא אלא להסתפק בפיצוי גלובאלי בסך 5,000 ₪, המשקף נאמנה גם את מצבו הרפואי של התובע אשר נובע מהתאונה מושא תיק זה, שכן כאמור, לתובע נכויות נוספות שמקורן במחלות מהן סבל קודם לתאונה או בתאונות מאוחרות לתאונה כאן. בשל כל האמור ובהתחשב בבקשותיו החוזרות ונשנות של התובע לפרוש לגמלאות בפרישה מוקדמת, אין לערוך חישוב לפי גיל פרישה לגמלאות של עובדים במשק אלא לכל היותר לפצותו באופן גלובאלי.
3. התובע הגיש את תלושי שכרו בחודשים שקדמו לתאונה ועד לחודש מרץ 2013 (קובץ המונה כ- 200 עמודים).

עיון בתלושי השכר אשר הגיש התובע מלמד כי בשלושת החודשים אשר קדמו לתאונה (חודשים אוקטובר –דצמבר) השתכר התובע בממוצע 9,701 ₪ ובהצמדה להיום, סך של 11,801 ₪. שכרו של התובע כולל תוספות שונות, בין היתר, בגין שעות נוספות וכן פרמיה בשל עבודה נוספת.

לא מצאתי בטענות הצדדים טעם כלשהו המצדיק סטייה מן הנתונים העולים מתלושי שכרו של התובע. עסקינן באדם מבוגר, בעל עבר תעסוקתי לאורך שנים אשר יש בו כדי ללמד על פוטנציאל ההשתכרות שלו מבלי להידרש להנחות כאלה או אחרות. התובע טען כי שכרו עתיד היה להשתבח אולם לא הניח תשתית עובדתית לכך. אוסיף, בקצרה, כי טענתו לפוטנציאל קידום אינה מוכחת במסמכים אשר הוגשו, ההפך הוא הנכון. התמונה העולה מן הראיות היא של חוסר שביעות רצון מעבודת התובע ועל דחיית בקשותיו לקידום. מערכת היחסים העכורה של התובע עם ממוניו אף הובילה לכך ששני הצדדים פעלו להשיג לתובע אישור לפרישה מוקדמת לגמלאות. מכאן, התובע לא הצליח לשכנע כי התאונה היא שקטעה את התקדמותו בעבודה. מנגד, גם ההתייחסות היא לפגיעה בשכרו בהתאם לשיעור הנכות התפקודית ולא מעבר לכך ועל כן, גם אם נפגע כתוצאה מתאונות נוספות או כתוצאה ממחלות עבר, אין בכך כדי להפחית מן הפגיעה שנגרמה לו בעקבות התאונה מושא תיק זה.

1. אם נבחן את תלושי שכרו של התובע בתקופה של כשנה לאחר התאונה, עד לסוף חודש ינואר 2004, כאשר היה בחופשת מחלה ביתו, כך על פי אישור המעסיק, המסקנה היא כי בממוצע, היה שכרו של התובע נמוך בכ-2,000 ₪ לחודש, משכרו הממוצע קודם לתאונה.

החל מחודש מרץ 2004, למשך כל שנת 2004, על פי תלושי השכר אשר הוגשו על ידי התובע, שב שכרו ועלה לסכומים דומים לאלו אשר השתכר קודם לתאונה.

כך גם עולה מעיון ביתר תלושי שכרו של התובע בשנים העוקבות. לא מצאתי פער כלשהו בשכרו הממוצע של התובע בין התקופה שקדמה לתאונה לבין התקופה שלאחר ראשית שנת 2004.

לתובע נקבעה, אמנם, על ידי המומחה מטעם בית המשפט נכות זמנית, בתקופות כמפורט להלן:

נכות בשיעור של 100% לתקופה של שנה (מיום התאונה 3.1.03-31.12.03)

נכות בשיעור של 40% לתקופה של 6 חודשים (1.1.04 - 30.6.04)

נכות בשיעור של 20% לתקופה של 6 חודשים (1.7.04 – 31.12.04)

נכות צמיתה בשיעור של 12% לתקופה של 82.5 חודשים (החל מתאריך 1.1.05 – היום 15.11.16).

אולם כאמור, זולת הפגיעה בשכר אשר הוכחה בשנה שלאחר התאונה, התובע לא הוכיח פגיעה נוספת לעבר, זאת חרף הנכות הזמנית אשר נקבעה לו ובהמשך, הנכות הצמיתה.

חופשותיו של התובע, חופשות ללא תשלום אשר בגינן הוגשו בפני ראיות, לא הוכח כי נבעו מבעיותיו הרפואיות. סיבת החופשות היתה "סיבות אישיות", או נוסח דומה, ולא מצאתי כי ניתן לייחס הפסד שכר כלשהו בשנים הללו, בשנת 2008 ובשנת 2010, לתאונה מושא תיק זה.

התובע טען, אמנם, כי כאשר שהה בביתו בחופשת מחלה, נאלץ לנצל את ימי חופשת המחלה אשר צבר ובכך ניזוק, ויכול שניתן היה לקבל טענתו זו, אולם הוא לא הציג כל ראיה שיהיה בה כדי להבהיר כיצד ניתן לכמת את אותה פגיעה, היינו כמה ימי מחלה יכול היה לפדות עם יציאתו לגמלאות. בהעדר ראיות בעניין זה, לא ניתן לפסוק פיצוי לתובע.

הפסד שכר לעבר ולעתיד והפסד פנסיה

1. לאור האמור מעלה, הפסד שכרו של התובע לעבר, למשך 13 חודשי שהותו בבית מיד לאחר התאונה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה, עומד על סך של 35,000 ₪ (במעוגל).
2. אשר להפסד השתכרות התובע לעתיד, לאחר שנטלתי בחשבון את בסיס שכרו של התובע כאמור מעלה, את פרק הזמן שעוד נותר עד לגיל יציאתו הצפוי לגמלאות, את הנכות התפקודית בשיעור 12% ואת העובדה שהלכה למעשה, לא הוכח כי שכרו של התובע בשנים שחלפו מאז התאונה ועד היום פחת, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בראש נזק זה, הכולל הפסד השתכרות לעתיד והפסד פנסיה (עבר ועתיד), בסך של 100,000 ₪.

עזרת הזולת

1. התובע טען כי נזקק לעזרה מרובה לתקופה ארוכה מאחר והיה מרותק למיטתו, התובע טען כי פיצוי בסך של 100,000 ₪ משקף את העזרה לה נזקק בעבר ויזדקק בעתיד. לטענתו, סכום זה משקף את התקופות הארוכות בהן היה במעקב ובטיפול רפואי רציף אשר באו לידי ביטוי בהמלצה לניתוח אחר שהצוות הרפואי מיצה את מגוון הטיפולים שהוצעו לתובע ובהעדר שיפור במצבו ונוכח המגבלות התפקודיות אשר נותרו לו.

הנתבע טען כי פגיעתו של התובע אינה מגבילה אותו. הנתבע טען כי התובע לא הותיר רושם מהימן אצל המומחה מטעם בית המשפט ובוועדות הרפואיות של המל"ל וגם עדותו בפני בית המשפט הותירה רושם שאינו אמין. התובע ניסה להקצין ולהאדיר את פגיעותיו מעבר לממצאים הקליניים, מה גם שלא הוצגו ראיות אודות קבלת עזרה מוגברת או עזרה בשכר.

1. עיינתי בטענות הצדדים ובראיות אשר הובאו. אכן לא הוצגו לפני ראיות בדבר קבלת עזרת צד ג' בשכר, עם זאת, אין בידי לקבל את הטענה כי התובע לא נזקק לעזרה כלל ואף שהמדובר בעזרת בני משפחה, ברי כי בנסיבות פגיעתו של התובע ובייחוד לאור התקופה הממושכת שהיה במעקב רפואי וקבלת טיפול , סבורה אני כי הוא נזקק לעזרה בהיקף משתנה.

מכאן, לאחר ששקלתי בדבר, מצאתי לקבוע בראש נזק זה, על דרך האומדנה, פיצוי בסך של 5,000 ₪.

הוצאות

1. התובע טען כי נגרמו לו הוצאות רפואיות ונסיעות אשר אותן העריך בסך של 30,000 ₪, הנתבע טען כי מאחר והמדובר בתאונת עבודה, זכאי התובע להחזר מלא של ההוצאות שהיו לו על פי דין ועל כן אין הצדקה לפצותו בראש נזק זה.
2. עיון במסמכים הרפואיים מלמד כי התובע קיבל טיפולים רבים לרבות טיפולים משלימים. הן עולה כי התובע היה תחת ביקורת רפואית תקופה ממושכת ונטל תרופות שונות. לפיכך, לאחר ששקלתי בדבר ובהעדר ראיות ברורות, ומאחר שכידוע, לעתים נדרשים תשלומים נוספים אשר אינם מכוסים בסל הבריאות לרבות עלויות של השתתפות עצמית, אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה, על סך של 5,000 ₪ סכום אשר משקף באופן ראוי את הערכתי את הוצאות התובע.

כאב וסבל

1. התובע עתר לפיצוי בראש נזק זה בסך של 100,000 ₪ אשר משקפים לטענתו את הסבל שייגרם לו למשך כל חיו.

הנתבע לא התייחס בסיכומיו לפיצוי בראש נזק זה.

1. בנסיבות אלה, אחר ששקלתי בדבר נסיבות הפגיעה, שיעור הנכות ומהלך הטיפול וההחלמה של התובע, אני פוסקת לתובע בראש נזק זה פיצוי בסך של 35,000 ₪.

סוף דבר

1. הפיצוי בראשי הנזק השונים, הוא כדלקמן:

אבדן השתכרות לעבר 35,000 ₪

אבדן השתכרות לעתיד והפסד פנסיה 100,000 ₪

עזרת הזולת 5,000 ₪

הוצאות 5,000 ₪

כאב וסבל 35,000 ₪

סה"כ, עומד סכום הפיצוי על סך של 180,000 ₪.

מסכום זה יש לנכות את אשמו התורם של התובע, בשיעור של 20%.

יוצא כי סך הפיצוי שישולם לתובע עומד על 144,000 ₪.

הנתבע, זנח את בקשתו להגיש חוות דעת אקטוארית ביחס לתגמולים אשר שולמו לתובע, אם שולמו, ולא הציג כל ראיה ביחס לטענה זו.

1. סיכומו של דבר, הנתבע ישלם לתובע סך של 144,000 ₪ בצירוף אגרת בית המשפט אשר שילם התובע משוערכת למועד התשלום ובתוספת הוצאות ההליך ושכ"ט עורך דין בסך כולל של 40,000 ₪. יובהר כי סכום ההוצאות אשר נפסק כעת בתום ההליך, הוא בנוסף להוצאות אשר נפסקו במהלך ההליך לחובת הנתבע לטובת התובע.

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ז, 01 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.