מונחת בפני בקשתה של המבקשות, בנותיו הקטינות של החייב אמנון אריאל (להלן:"המבקשות") לקציבת מזונות בסך של 3,000 ₪ לשתיהן.

ביום 9.2.2009 ניתן צו כינוס לנכסי החייב.

בשנת 2004 נפרדו אימם של המבקשות והחייב. הסכם גירושין, שביניהם הועלה על הכתב רק ביום,10.01.11 וקיבל תוקף דל פסק דין ביום .18.01.11 על פי ההסכם חוב המזונות של החייב כלפי המבקשות יעמוד על הסך של 4,800 ₪ לשתיהן, זאת בנוסף הוצאות מיוחדות כגון טיפולי בריאות והוצאות תרבות.

המבקשות טוענות, כי החל ממועד הסתבכותו הכלכלית של החייב, הופחתו דמי המזונות לסך של 3,000 ₪ לשתיהן. כן מציינות המבקשות כי לאחת מן הבנות בעיות נפשיות והיא לומדת במוסד לחינוך מיוחד. עובדה זו מצריכה את אותה הבת לקבל טיפולים מיוחדים אשר עלותם גבוהה. לפיכך, מבוקש להורות להשאיר את התשלום החודשי על הסך של 3,000 ₪ על כנו, אשר אף הוא נמוך מן הסך עליו הסכימו החייב ואימם של המבקשות בהסכם גירושיהן.

החייב הגיש תגובה מטעמו אשר בה הוא מצטרף לנימוקי המבקשות.

המנהל המיוחד טוען, והכנ"ר סומך ידו על טענתו, הסכם הגירושין נחתם בניגוד לדין לאחר מועד צו כינוס, זאת חלף הגשת בקשה לקציבת מזונות בהתאם לסעיף 128 לפקודת פשיטת ברגל.

כן סובר המנהל המיוחד כי בנסיבות העניין ונוכח מצבת חובותיו של החייב, אשר עומדת על סך של כ- 45 מיליון ₪, יש לקצוב את סכום המזונות לשתי הקטינות על הסך של 2,000 ₪ לחודש והדבר מהווה לדידו איזון ראוי בנסיבות העניין, בין הצורך בתשלום המזונות, לבין שאר נושיו של החייב.

אומנם, משעה שניתן צו כינוס על נכסי חייב, יש לפנות לבית משפט של חדלות פירעון לשם פסיקת מזונות וזאת בהתאם לסעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל.

אבהיר; הסכם מזונות שנכרת לאחר מתן צו הכינוס אינו תקף בפני בית משפט של חדלות פירעון וזאת על אף שקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט לענייני משפחה. על בעייתיות זו עמדתי פעמים רבות בעבר. בית המשפט לעיניי משפחה, בבואו לפסוק גובה תשלום מזונות חודשי, רואה לנגד עיניו את בני הזוג לשעבר ואת ילדיהם ואותם בלבד, ובהתאם לעובדות המוכחות באותה "התדיינות פנימית" ביניהם קובע את שיעור המזונות. ברם, בהגשת בקשה לקציבת מזונות על פי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980, עורך בית המשפט של פשיטות רגל איזון שני נוסף בין צרכי החייב ומשפחתו לבין צרכיהם של שאר נושיו. אשר מטרתו לאפשר למשפחת החייב קיום בכבוד מחד גיסא, אולם למזער את הפגיעה בשאר נושיו של החייב, ככל האפשר, מאידך גיסא.

חרף האמור לעיל, הרי שהמבקשות עצמן אינן מבקשות לאכוף את הסכם המזונות ככתבו וכלשונו, הסכם שכאמור ממילא אינו תקף בפני בית משפט זה במיוחד נוכח המועד בו הכרת, אלא מבקשות לקצוב סכום נמוך יותר.

שקלתי את הדברים, וכן נוכח העובדה שבגין בעיות נפשיות של אחת הקטינות הרי שעל פניו קיימות הוצאות שהינן חורגות לסל ההוצאות הממוצא לילד (ולעניין זה אני נסמכת על תצהיר המבקשות), אני מוצאת לנכון להעמיד את סכום המזונות החודשי על הסך של 2,700 ₪, אשר מהווה איזון ראוי בין צורכי הקטינות לאינטרס הלגיטימי של הנושים לקבל ולו מקצת חובם וזאת באופן המקסימאלי ביותר.

אעיר, כי בכל הנוגע להגדלת התשלום החודשי על המנהל המיוחד להגיש בקשה נפרדת לשם כך.

סוף דבר, דין הבקשה להתקבל בחלקה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ו' חשון תשע"ג, 22 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.