1. ביום 16.7.04 נחתם הסכם שכירות בין התובעת הגב' דינה סמסון לנתבעים גדי וצפרירה קומרן, לפיו הושכר בית התובעת ברח' ספיר 9 בקיסריה לנתבעים עד ליום 14.11.07. במסגרת התחייבויות הנתבעים נמסר שטר חוב עליו חתומים כערבים עו"ד קומרן דור ועו"ד רונה קומרן על סך 180,000 ₪.
2. התובעת הגישה השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.
3. הנתבעים הגישו התנגדותם וטענו שהנתבעים אכן ביקשו לסיים את הסכם השכירות שבין הצדדים ביום 14.11.07. עם זאת התקשרו בהסכם שכירות לדירה אחרת בתל אביב כבר ביום 1.11.07, אולם הדירה נזקקה לשיפוצים. משכך הוסכם עם התובעת על הארכת תקופת השכירות למשך חודש נוסף, עד ליום 14.12.07. בסופו של יום פינו הנתבעים את הנכס ביום 28.12.07, ובמסגרת תקופת חמש עשרה יום שקבועה בהסכם, לפיה פינוי כזה אינו נחשב כהפרת ההסכם ולא היה כל מקום להפעלת שטר הבטחון. עוד טענו שקיים חוב ארנונה שכן הם הוטעו ל ידי התובעת והמועצה האיזורית באשר לגודל הנכס, כאשר הם פנו בבקשה להשבת כספי ארנונה ששולמו ביתר והנושא כעת נמצא בבדיקה במועצה האיזורית.
4. לאחר שהתקבלה התנגדות הנתבעים, התיק עבר להליך של סדר דין רגיל. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם עו"ד ארי בוקשתתר. עו"ד הצהיר בתצהיר עדותו הראשית שהתובעת מתגוררת בחו"ל שנים רבות. הוא טיפל עבורה בהשכרת בית המגורים הנדון בהתאם להסכם השכירות עם הנתבעים.

בשנת 2005 נודע לו שהנתבעים אינם משלמים את חובות הארנונה והוא הודיע להם על כך. כן שלח ביום 20.6.07 מכתב לנתבעים ובו הבהיר להם שעליהם לפנות הנכס ביום 14.11.07, עם סיום ההסכם. הנתבעים הודיעו לו שמאחר ועוברים הם לגור בבית אחר אשר לא יהיה מוכן במועד הפינוי, ביקשו להאריך את תקופת ההסכם לחודש נוסף. (העתק מכתב הנתבע צורף כנספח ד' לתצהירו). הוא הודיע במכתב מיום 4.11.07 (צורף כנספח ה') שהתובעת תסכים לכך במספר תנאים, כאשר על הנתבעים להשיב לכך עוד באותו היום. הנתבעים לא השיבו להצעה זו ולכן דרש מהם במכתבו מיום 5.1.107 לפנות המושכר במועד הנקוב בהסכם (העתק המכתב צורף כנספח ו').

ביום 21.11.07 שלח להם מכתב בו דורש פיצוי מוסכם שכן הנתבעים לא פינו הבית כמוסכם. בנוסף ולפנים משורת הדין הציע להם הצעת פשרה נוספת במטרה לסיים המחלוקת בין הצדדים. (העתק המכתב צורף כנספח ח'). הנתבעים לא השיבו לכך.

בסופו של יום פינו הנתבעים את הנכס באיחור רב רק ביום 31.12.07. כן מצבו של הנכס היה מוזנח ומלוכלך. עלויות תיקון הליקויים בהתאם להצעות מחיר הינם 79,210 ₪. בהתאם לסעיף 20 להסכם השכירות אם הנתבעים לא יפנו הבית במועד ישלמו 20,000 דולר כפיצוי מוסכם וכן סך של 150 דולר עבור כל יום איחור.

1. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם נתבע מס' 1.כפי שפירט בתצהירו התובעת מתגוררת בחו"ל. הוא ניהל את המו"מ לשכירת הנכס מול אחותה הגב' שמחה שטרן. כך נמסרו לה השיקים . בשלב מאוחר יותר נכנס גם עו"ד בוקשתתר לתמונה. משהבין שהדירה אותה שכר ביום 1.11.07 לא תהיה מוכנה למגורים ביום 14.11.07, המועד בו היה עליהם לפנות את בית התובעת פנה לשמחה שטרן וביקש ארכה. אז נשלח אליו ביום 21.11.07 חוזה הארכת תוקף השכירות. הוא דיבר הן עם הגב' שטרן והן עם עו"ד בוקשתתר לגבי הדרישות שהועלו בהסכם זה. הובהר לו שאין כל מניעה שהם ימשיכו להתגורר בנכס ובלבד שישלמו את החלק היחסי של הימים שישבו בפועל. הם פינו את הנכס ביום 28.12.07 כפי שהיה ידוע לגב' שטרן. כן צירף לתצהירו העתק ביצוע הובלה על ידי חברת הובלות. כן הכחיש כל נזקים שנגרמו לתובעת.
2. דיון משפטי: האם הוסכם בין הצדדים על הארכת תקופת השכירות למשך חודש נוסף?
3. מעדות עו"ד בוקשתתר עלה שאף אחיותיה של התובעת, ובעיקר הגב' שמחה שטרן היו מעורבות בהשכרת הנכס לנתבעים, כאשר הוא היה מקבל הוראות מהן כיצד לפעול. (ראה עמ' 7 שורות 25-29 לפרוטוקול). הוא העיד שאף אחת מהן לא נתנה לנתבעים כל אישור להשאר בנכס מעבר לתקופת השכירות. (ראה עמ' 9 שורות 20-22 לפרוטוקול).
4. איני יכולה לקבל עדותו זו ממספר טעמים. הטעם הראשון הינו שהנתבע שב והעיד ששוחח בענין זה עם הגב' שמחה שטרן אשר אישרה לו להשאר בנכס למשך חודש נוסף (ראה עמ 13 שורות 11-14) עדותו בענין זה היתה בהירה וברורה ובית המשפט נותן אמון בעדותו זו.

ב"כ התובעת בסיכומו טוען להרחבת חזית בענין זה שכן הנתבעים לא העלו בתצהיר הבקשה להארכת מועד את העובדה שהגב' שמחה שטרן היא שניהלה עימם המו"מ.

אכן בבקשת הרשות להגן טוענים הנתבעים להסכמת התובעת. אם זאת בתצהירם הינם מפרטים כי הסכמת התובעת הינה למעשה הסכמת אחותה, שכן התובעת מתגוררת בחו"ל ועל כן ניהל המו"מ עם אחותה המתגוררת בארץ.

מאחר והתצהיר עמד לנגד עיני התובעת, כאשר הנתבע אף נחקר באשר להסכמות אלה איני סבורה שיש מקום לקבוע כעת שזוהי הרחבת חזית או שמדובר בטענה שעלתה רק בשלב הדיונים.

1. הטעם השני הינו שגב' שטרן לא הגיעה לעדות לסתור עדותו זו. כאשר עלה מתצהירו באופן ברור שכל ההתנהלות שלו היתה מול הגב' שטרן, מצפה אני שהיא תגיע לעדות ותספר גרסתה. כאשר לא עשתה כן עומדת עובדה זו לחובת התובעת.
2. הטעם השלישי הוא הסכם הארכת התוקף (נספח ז') אשר אין מחלוקת שנשלח ביום 21.11.07. אם אכן לא ניתנה כל הסכמה של התובעת באמצעות אחותה הגב' שטרן להמשך תוקף חוזה השכירות לחודש נוסף מדוע נשלח הסכם זה יותר משבוע לאחר סיום ההסכם? אין זאת שאכן היתה הסכמה בעל פה בין הנתבע לגב' שטרן להמשך השארות הנתבעים בנכס למשך חודש נוסף.

הטעם הרביעי הוא שעו"ד בוקשתתר העיד אומנם שעל הנתבעים היה להשיב באותו היום למכתב כפי שביקש מהם וכאשר לא עשו כן אזי למעשה לא היתה כל הסכמה להארכת תוקף ההסכם. (ראה עמ' 10 שורות 9-10). מעדותו זו התרשמתי שהיתה למעשה הסכמה של התובעת באמצעות הגב' שטרן להארכת תוקף השכירות לנתבעים למשך חודש נוסף, אולם רק מאחר והנתבעים לא השיבו למכתבו מייד כפי שדרש, אזי הסכמה זו בטלה למעשה.

לא הוכח בפני כלל ועיקר שהיתה זו הסכמה של התובעת ו/או הגב' שטרן שהנתבעים ישיבו למכתב עוד באותו היום. כפי שציינתי לעיל שוכנעתי שהיתה הסכמה של הגב' שטרן להשארות הנתבעים עוד חודש בנכס, ועל כן איני סבורה שהעובדה שלא ענו למכתב עוד באותו היום מחייבת המסקנה שלא הוסכם בינם לגב' שטרן על השארותם בנכס למשך חודש נוסף. עוד עלה מעדות הנתבע שדיבר עם עו"ד בוקשתתר עוד באותו היום בביתו ומסר לו שיש הסכמה עקרונית להארכה. (ראה עמ' 15 שורות 9-10 לפרוטוקול).

הנתבע אף העיד שהסכים לדרישות שהציג עו"ד אולם לא רצה לחתום על הסכם חדש, שכן כל שביקש הינו הארכת תוקף השכירות ועל כן ניהל על כך שיחות עם הגב' שטרן. (ראה עמ' 16 שורות 1-3). מעדותו התרשמתי שהשיחות נוהלו לגבי הענינים הפרוצדורלים כאשר היה ברור שדרישותיה הכספיות של התובעת כפי שהובעו במכתב מקובלות על הנתבעים. כן ביום 4.12.07 במכתב הנתבעים הם למעשה מעלים על הכתב הסכמתם לדרישות אלה (נספח ט לתצהיר עו"ד בוקשתתר).

1. השאלה השניה שיש לתת עליה את הדעת הינה מהו המועד בו פינו הנתבעים את הנכס. הנתבעים טוענים שהנכס פונה על ידם ביום 28.1.207, ומצרפים העתק טופס הזמנת שירותי הובלה. עם זאת כעולה ממכתב הנתבעים מיום 30.12.07 הנכס פונה רק ביום 31.12.07 (המכתב צורף כנספח יא לתצהיר עו"ד בוקשתתר).

המכתב מדבר בעד עצמו ממנו עולה שהנכס פונה רק ביום 31.12.07 וזה המועד שנמסר לתובעת. העובדה שיכול והיה פינוי חפצי הנתבעים כבר ביום 28.12.07 עדיין אינה מלמדת שבאותו היום הנכס הועמד לרשות התובעת.

1. בהתאם להוראות סעיף 20 להסכם השכירות שבין הצדדים במידה והשוכרים לא יפנו הנכס במועד ישלמו פיצוי מוסכם קבוע בגובה של 20,000 דולר במידה והאיחור הינו מעבר ל15 ימי איחור. כן ישלמו הם סך של 150 דולר עבור כל יום איחור פינוי. מאחר והנכס פונה ביום 31.12.07, אזי עברו למעלה מ- 15 ימים מהיום בו היה עליהם לפנות המושכר – 14.12.07, שכן הצדדים כפי שקבעתי הסכימו להארכת תוקף הסכם השכירות למשך חודש אחד בלבד.
2. האם יש מקום לחייב הנתבעים בתשלום הסך של 20,000 דולר? אומנם הצדדים קבעו סך זה בהסכם כפיצוי מוסכם אולם עדיין לבית המשפט הסמכות לקבוע סכומים שונים. בנסיבות הענין וכאשר מדובר בהפרה של מספר ימים סבורני שאין כל מקום לפסוק לתובעת סכום זה במלואו, כאשר חסרון הכיס שנגרם לתובעת בתקופה זו הינו קטן.

במידה והנתבעים לא שילמו את שכר הדירה עבור התקופה בה שהו בדירה ושהוסכם בין הצדדים בסך 1430 דולר עליהם לשלם זאת וכן הפרשי הצמדה וריבית מהיום שהיה עליהם לשלם סך זה.

כן עליהם לשלם סך נוסף של 5000 ₪ - בגין פיצוי מוסכם.

באשר לסך של 150 דולר עבור כל יום איחור, אזי סכום זה בהתאם לסעיף 20 להסכם מחויב ממועד שנקבע בהסכם לפינוי, דהיינו מיום 14.12.07. כאשר הנתבעים מס' 1 ו-2 לא פינו הבית במועד ובהתאם להסכמה זו עליהם לשלם סך של 150 דולר כפול 17 ימי איחור.

1. באשר לטענות התובעת בדבר מצבו של הבית. עו"ד בוקשתתר העיד שלא היה כלל במועד הפינוי. מעדותו התרשמתי שאינו יודע מה היה מצב הנכס בעת שפונה. כן לא ברור כלל ועיקר באיזה מצב היה הבית כאשר הושכר לנתבעים. עו"ד בוקשתתר אומנם צירף לתצהירו פרוטוקול מסירה וכן הצעות מחיר לתיקונים אולם מסמכים אלה לא נעשו על ידו והוא לא היה צד להם. על כן איני יכולה לקבל האמור בהם. כן לא הוצג כל מכתב שנשלח לנתבעים באשר למצבו של הנכס, משכך יש מקום לדחות טענה זו.

כן יש מקום לחייב הנתבעים בתשלום אגרת בית המשפט כפי ששולמה על ידי התובעת ובשכ"ט עו"ד בגובה 3,000 ₪.

ניתן היום, ד' אייר , 14 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.