כללי

1. התובע, עורך דין במקצועו, הגיש כנגד הנתבעים כתב תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב על סך 673,542 ₪ בגין שירותים משפטיים.

בדיון מיום 21.3.13 הסכים התובע להפחית מסכום תביעתו סך של 30,000 ₪ בגין שני שיקים שסכומם ישוערך ממועד פרעונם ועד למועד הגשת התביעה (עמ' 15 שורות 16-18 לפרוטוקול).

עילת התביעה מבוססת על מסמך מיום 17.8.05, הנושא את הכותרת "אישור והתחייבות", ולפיו אשרו הנתבעים קיומו של חוב בסך של 100,000 דולר בתוספת מע"מ, בגין השירותים המשפטיים שנתנו עד ליום 31.12.04, (להלן: "ההתחייבות").

2. הנתבעים הגישו בקשה בכתב למתן רשות להתגונן ובתצהיר הנתבע שצורף לבקשה נטען כי מסמך ההתחייבות נחתם לבקשתו של התובע בטענה שברצונו להציגו לבנק כדי שיוכל להמשיך ולקבל אשראי, שכן הבנק דרש מהתובע הקטנת האובליגו או עיבוי הבטחונות.

(סעיף 5 לתצהיר הבר"ל).

בבקשה טענו הנתבעים טענות נוספות ואולם לאחר דיון בפני כב' השופט בדימוס צבי כספי נתנה ביום 23.1.11 החלטתו ולפיה ניתנה רשות להתגונן בטענה "לפיה מסמך אישור החוב הוא מסמך פיקטיבי שאינו מאמת חוב אמיתי, אלא ניתן לתובע לצורך הצגתו לבנק במטרה להשגת אשראי" (עמ' 2 שורות 23-24 להחלטה).

הרשות להגן הותנתה בהפקדה של 125,000 ₪ בקופת ביהמ"ש ובתשלום הוצאות לאוצר המדינה בסך של 10,000 ₪.

3. הנתבעים הגישו בר"ע על החלטתו של כב' השופט כספי ובסעיף 4 לבר"ע הבהירו כי הערעור נסוב על שלושה עניינים:

קביעת ביהמ"ש קמא כי המערער שיקר בחקירתו, על התניית הרשות להגן בהפקדה ועל השתת הוצאות עונשיות.

בסעיף 38 לבר"ע מסכמים הנתבעים את עתירתם בפני ערכאת הערעור, להסיר את החסם של הפקדת ערובה ולקבוע שלא היה מקום לקבוע כי הנתבע שיקר בחקירתו.

4. הדיון בבר"ע התקיים בביהמ"ש המחוזי בת"א בתאריך 10.9.12 ולהלן מדברי ערכאת הערעור: "... שהשופט כספי מיקד את ההגנה בנקודה אחת ויחידה ועל זה אין ערעור" (ההדגשה לא במקור).

ובהמשך "... שהערעור יתקבל במובן זה שהתניית הרשות להתגונן בנקודה שבה ניתנה הרשות תבוטל". (הדגשה לא במקור).

ראה שתי המובאות בעמ' 2 לע"א 47738-06-11.

בפסק הדין שניתן באותו דיון נאמר: "... לא היה ראוי להתנות את מתן הרשות להתגונן באותה נקודה ספציפית שלגביה ניתנה רשות כזו".

ובהמשך: " ... והתניית הרשות להתגונן בנקודה שלגביה ניתנה רשות ... מבוטלת". (כל ההדגשות לא במקור).

לאחר שערכאת הערעור ביטלה את פסק דינו של כב' השופט כספי הועבר התיק לדיון בפני.

5. בישיבת קדם משפט מיום 26.11.12, הודיע התובע כי להבנתו טענת ההגנה היחידה בה יש לדון הינה טענתו של הנתבע כי הגם שלא מכחיש החתימות על מסמך ההתחייבות, הרי שמדובר במסמך פיקטיבי ולא יסכים להרחבת חזית.

דעתו של כב' הנתבעים היתה כי קיימות שתי שאלות האחת האם המסמך משקף חוב אמיתי והנסיבות לחתימה, והטענה השניה כי התשלום שעל פי המסמך היה מותנה בביצוע עסקה שלא יצאה לפועל ולכן לא מגיע תשלום.

באותו דיון הוסכם כי הנתבעים יגישו ראשונה את תצהירי העדות הראשית ובפועל הוגש תצהיר עדות ראשית חתום בידי הנתבע ותצהיר עדות ראשית חתום בידי התובע.

גדר המחלוקת

6. המובאות וההדגשות שפירטתי בהרחבה לעיל נועדו להצביע על כך כי הנתבעים קבלו רשות להתגונן אך ורק בטענה אחת, ולפיה מסמך ההתחייבות איננו מסמך אמיתי המשקף קיומו של חוב ולא נחתם כדי לקבוע את גובה החוב, אלא זהו מסמך פיקטיבי שנחתם לבקשתו של התובע לצרכיו הפרטיים מול הבנק לצורך קבלת אשראי.

אין ספק כי תצהירו של הנתבע מהווה הרחבת חזית אסורה שכן כולל טענות שכלל לא נטענו בהגנתו ושעליהן לא קיבל רשות להגן והתובע התנגד לכך בישיבת קדם המשפט, וגם בדיון ההוכחות מיום 21.3.13 (ראה עמ' 3 שורות 9-10 לפרוטוקול).

טענות המהוות הרחבת חזית שבעל הדין שכנגד לא הסכים להן אינן יכולות לשמש כטענות הטעונות הכרעה, ולמרות זאת מצאתי להתייחס גם לטענות אלה בקצרה, שכן עלו בחקירות כרקע לטענה המרכזית בדבר חתימה על מסמך פיקטיבי.

מסמך ההתחייבות

7. גרסתם של הנתבעים בהתייחס למסמך ההתחייבות הובאה בסעיף 5 לתצהיר הבר"ל שהפך לכתב הגנה ואת תוכנו של הסעיף הבאתי בסעיף 2 לעיל, כך שאין צורך לחזור על הדברים כאן.

בתצהיר העדות הראשית שינה הנתבע טעמו והציג גרסה חדשה, לה התנגד התובע בשל שינוי חזית, ולפיה הסביר לו התובע כי זקוק למסמך עבור הבנק שלו לאישור חוב בקשר לעסקת נדל"ן בארה"ב לדידה סוכם כי ככל שתצא לפועל יהיה התובע זכאי לשכ"ט של 100,000 דולר (סעיף 9 לתצהיר).

על טענתו החדשה חזר הנתבע גם בסעיף 25 לתצהיר ולפיה התשלום אמור היה להיות משולם רק למקרה ותבוצע עסקת נדל"ן בארה"ב וזה מקור הסכום במסמך שנערך לבקשת התובע מהטעם שהציג.

8. בחקירתו הנגדית טען הנתבע כי אין כל הבדל בין מה שטען בתצהיר הבר"ל לבין טענתו בתצהיר העדות הראשית ועוד הוסיף בעמ' 4 שורה 5 לפרוטוקול: "לא טענתי שהמסמך פיקציה... ".

לנתבע הוצג נוסח קודם של מסמך מיום 9.5.05, עליו סירב לחתום וטען כי המסמך הוכן לצרכי המשפט ומעולם לא ראה אותו.

בהמשך כאשר הופנה לרישום המחשב לפיו הוכן המסמך במרס 2005, נשללה הטענה כי המסמך הוכן לצרכי המשפט והנתבע טען כי לא ראה אותו מעולם.

יצוין כי תוכן שני המסמכים דומה לעניין תשלום חוב שכ"ט של 100,000 דולר, וטען התובע כי הנתבע סירב לחתום כיוון שהוספו למסמך הראשון שמות של חברות ועסקים משפחתיים.

9. גרסתו של התובע לגבי נסיבות חתימתו של המסמך פורטה בסעיפים 5 ו- 6 לתצהיר העדות הראשית והסביר כי הצטבר חוב ניכר בגין שכ"ט שלא שולם, הטיפול המשפטי נמשך וכדי למנוע מחלוקת בעתיד ומאחר ולא נחתמו הסכמי שכ"ט ביקש אישור בכתב לחוב.

כן הסביר התובע כי הנתבע התחמק מלחתום ואף סירב לחתום על המסמך ממרס 2005, ולבסוף התרצה וחתם לאחר שהתובע הודיעו כי יחדל לייצגו.

גרסתו של התובע לגבי נסיבות החתימה שונה כמובן מגרסתו של הנתבע, ולמרות זאת ובהיות המחלוקת ליבו של הסכסוך וטענת הגנה לגביה נתנה רשות להגן, לא נחקר התובע, ולו שאלה אחת, בחקירה נגדית בעניין הגרסאות.

10. משלא נחקר התובע כאמור סברתי שלא ראוי שתישאר לאקונה בנדון ובקשתי את התובע לפרט את נסיבות החתימה על מסמך ההתחייבות ואת מעמד החתימה, ראה בפרוטוקול בעמ' 14 ו- 15.

התובע מסר גרסה מפורטת ומלאה לרבות לשאלה כיצד חושב הסכום של 100,000 דולר שנרשם במסמך.

גם לאחר תשובותיו של התובע לשאלות ביהמ"ש לא מצא ב"כ הנתבעים צורך לשאול את התובע שאלה כלשהי בנדון, ולו ביקש לשאול, להבהיר או לסתור את הגרסה היתה ניתנת לו הרשות.

11. משמודים הנתבעים בחתימה על גבי המסמך עליהם היה לשכנע כי החתימה לא נועדה לאשר חוב קיים, כפי שרשום במסמך אלא, כטענתם, זהו מסמך פיקטיבי שנועד לצרכיו של התובע ותו לא.

הנתבעים לא הרימו הנטל להוכחת הטענה ומכל מקום גרסתו של התובע מקובלת עלי כמשקפת את התנהלות הצדדים באותה עת, ועדיפה על גירסתם של הנתבעים.

לעומת גרסתו העקבית והאחת של התובע הציג הנתבע מספר גרסאות שאף אין הגיון בין גרסה לגרסה.

כזכור בתחילה טען הנתבע כי המסמך נערך כדי שהתובע יציגו בבנק לקבלת אשראי.

לאחר מכן טען הנתבע כי אכן התחייב לשלם 100,000 דולר ואולם רק למקרה ועסקת הנדל"ן תצא לפועל.

בהמשך כרך הנתבע את שתי הטענות לטענה אחת וטען כי המסמך היה מיועד לבנק להציג תשלום בעסקת נדל"ן.

הטענה הינה בניגוד לתוכן המסמך עצמו בו נאמר מפורשות כי הסכום הינו חוב בגין שירותים משפטיים שניתנו עד ליום 31.12.04, ולא נאמר דבר וחצי דבר על עסקת נדל"ן בארה"ב.

בנוסף אם אכן המסמך מתייחס לעסקת נדל"ן, לפי אחת מגרסאות הנתבע, אזי אין זה מסמך "פקטיבי" כלל ועיקר.

ולבסוף, לא הזמין הנתבע עד מהבנק שיתמוך בגרסתו בקשר למהותו ומטרתו של המסמך כפי שטען למתן אשראי.

דיון והכרעה

12. משנדחית טענתו של הנתבע בדבר היות המסמך פיקטיבי ניתן לקבוע כי המסמך משקף חוב למועד המסמך אשר הנתבעים אישרו קיומו בחתימתם על גבי המסמך וניתן לסיים את פסק הדין כבר כאן.

להלן אבחן את הטענות הנוספות שעלו במהלך הדיון.

הנתבע טען כי למעשה לא קיים כל חוב לתובע וכל שהגיע לו שולם. טענה זו נטענה למרות החתימה על מסמך ההתחייבות, דא עקא, שהנתבע לא רק אישר קיומו של חוב אלא אף התייחס מפורשות למסמך ההתחייבות במכתבו לתובע מיום 22.6.06, וכי פועל למכירת נכס לצורך תשלום, בדיוק כפי שהתחייב במסמך.

המכתב מסיים במילים "אני מעריך כי בתוך כ- 30 יום ניתן יהא להעביר התשלום" (נספח ד' לתצהיר התובע.).

13. בהמשך שלח הנתבע לתובע בפקס מכתב הנושא את הכותרת "חוב שכ"ט" ובו מודיעו כי הוציא למכירה נכס ומהיתרה שתתקבל "אשלם על חשבון חובי אליך, מיידית". (נספח ה לתצהיר התובע).

בהמשך מבקש הנתבע מהתובע להמתין לשבוע הבא, נספח ה/1 לתצהיר התובע.

במכתב נוסף של הנתבע לתובע שהוגש במסגרת הבר"ל וסומן מב/12 טוען כי לא הגיע למשרד בשל מצבו בבנקים וכאשר יבריא ממחלתו "אשלם לך כגמולך הטוב ולא אאכזבך הנך יותר מחבר", ומוסיף תודות על היחס המיוחד לו זוכה מהתובע.

אף מכתב זה מצביע על קיומו של חוב ועל כי הנתבעים קבלו שירותים מהתובע מבלי שהיתה להם כל טענה בגין השירותים או כנגד התובע.

14. באשר לטענת הנתבע לגבי היקף העבודות שביצע התובע בגינן נקבע הסכום במסמך ההתחייבות, צירף התובע לתצהירו את נספח ג' המפרט רשימת נושאים של הנתבע וחברותיו, שירותים משפטיים שונים שנתנו עד סוף שנת 2004.

בעמ' 8 לנספח ג' פירט התובע עבודות שבוצעו החל מיום 1.1.05, ואולם עבודות אלו לא נכללות בכתב התביעה ובסכום התביעה.

בסעיף 4 לתצהירו מאשר הנתבע כי לבקשתו קיבל מהתובע 2 קלסרים כדי שיוכל לבדוק בגין אלו תיקים נקבע הסכום בהתחייבות, אך לא ביקש לקבל מסמכים מהעניינים שבנספח ג' לתצהיר התובע, כדי להתייחס אליהם ולכן טענותיו בנדון אין בהן ממש.

למעלה מן הצורך פירט התובע, בחקירתו, כיצד חושב סכום החוב ונקבע על סך 100,000 דולר, וגרסתו לא רק שלא נסתרה אלא הגיונית ועדיפה בעיני על גרסתו של הנתבע.

סיכום

15. לאור כל האמור לעיל נדחית טענתם של הנתבעים בדבר היותו של מסמך ההתחייבות מיום 17.8.05, מסמך פיקטיבי ונקבע בזאת כי המסמך משקף חוב אמיתי ליום 31.12.04, עליו הסכימו הצדדים.

התובע הוכיח תביעתו וטענותיהם של הנתבעים נדחית בזאת.

אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד, את סכום התביעה בסך 673,542 ₪ בהפחתת סך של 15,000 ₪ משוערך מיום 14.6.02, ועד למועד הגשת התביעה והפחתת סכום נוסף של 15,000 ₪ משוערך מיום 31.12.02, ועד למועד הגשת התביעה.

הסכום שיתקבל לאחר חישוב ההפחתות ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 31.12.09, ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד, את הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪. ההוצאות וכן שכ"ט עו"ד ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסה"ד ועד לתשלום בפועל.

בנוסף על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את ההוצאות שנפסקו בפסק הדין בערעור בסך של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ' אייר תשע"ג, 30 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.