1. התובע יליד 19.10.86, היה תלמיד בבית הספר התיכון של נתבעת 1, כיום הינו סטודנט.

2. נתבעת 1 הינה הבעלים ו / או המחזיק במבנה בית ספר המצוי ברחוב רידינג 26 ת"א.

בבית ספר זה למד התובע במועדים הרלוונטיים לתביעה.

3. נתבעת 2 הינה המבטחת של נתבעת 1 בביטוח אחריות צד ג'.

4. התביעה נגד נתבעת 3 נדחתה על פי בקשת ב"כ התובע.

טענות התובע

5. ביום 30.10.01 במהלך שעות הלימודים, הודע לכיתתו של התובע כי שיעור מתוכנן בוטל ובמקומו "שיעור חופשי", והתלמידים רשאים לצאת לחצר בית הספר.

6. התובע וחבריו שיחקו בחצר בית הספר ללא השגחה או פיקוח כלשהו, ובמהלך המשחק נפגע התובע באופן קשה לאחר שנפל מגובה 1.5 מטר ממפלס גבוה שבחצר למפלס נמוך יותר, אשר לא היה מגודר באופן כלשהו.

7. התובע פונה לבית החולים סורסקי בת"א ושם אובחנו 2 שברים בחוליות הגב. התובע אושפז, ולאחר מכן נזקק למעקב רפואי אינטנסיבי וטיפולים שונים, לרבות טיפול תרופתי, שימוש במכשיר רפואי ומנוחה ממושכת.

8. לתביעה צורפה חוות דעת רפואית בתחום האורטופדיה של פרופסור יעקב נרובאי אשר קבע לתובע 10% נכות לצמיתות עקב המגבלות של התובע, ואף המליץ להגדיל הנכות התפקודית.

טענות הנתבעים 1 ו - 2

9. הנתבעות טוענות כי התביעה הוגשה לאחר שנים רבות מיום האירוע ולכן יש כאן נזק ראייתי ויש לבדוק את התביעה בקפדנות יתר.

10. הנתבעות מכחישות את טענות התובע, אך מאשרות כי היתה פוליסת ביטוח.

11. התאונה ארעה כתוצאה ממעשה שובבות של התובע. אין מקום להצמיד משגיח לכל תלמיד בחצר, הנתבעות טוענות כי לא היה מקום להזהיר התובע מפני הסכנה שבאופן התנהגותו.

הראיות:

12. העד הראשון מטעם התובע היה חברו מר בנצור, אשר שיחק עם התובע "תופסת" האירוע נשוא תיק זה. העד קיבל ניסוח של תצהיר, תיקן אותו וחתם עליו בביתו, כאשר אביו, שהוא עו"ד אימת התצהיר.

13. העד מכיר את חצר בית הספר מתקופת לימודיו.העד שיחק עם התובע ב"תופסת" ורץ אחרי התובע כדי לתופסו. בתחילה רץ התובע על הדשא ואחר כך נכנס לאיזור העצים. אין דרך לעבור את השביל אלא דרך העצים במקום הספציפי שהוא נפל. העד לא ראה האם התובע קפץ.

14. התובע עצמו חזר על גירסתו באשר לאירוע התאונה. בחקירתו הנגדית השיב כי הוא סטודנט למשפטים, והוגשה תביעה בשנת 2004 במסגרת פוליסת ביטוח תלמידים.

15. כדי לעבור מהחצר למעלה לשביל יש מדרגות באיזור אחר, ומאיזור הדשא יש את הפרש הגבהים, שם התובע והעד מטעמו כינו אותו מדרגה.

16. התובע אישר כי באיזשהו שלב הוא רצה לקפוץ מהחצר לכיוון השביל, והוא ידע שצריך לקפוץ, התובע ידע כי יש מרווח לא קטן בין השביל למטה למקום בו עמד למעלה. עוד אישר התובע כי אילוצי המשחק גרמו לכך שהוא היה בצד השני של הדשא ולא בצד בו נמצאות מדרגות. לא היה איסור לעבור בדרך שבה עבר וממנה נפל. המקום בו עבר איננו שביל אך ניתן לעבור בו.

17. התובע אישר כי כדי לעבור מהחצר לשביל צריך לקפוץ. התובע נפל כי לא שם לב שהגיע לקצה הדרך.

18. מטעם הנתבעים העידה הגב' אירנה מאגי , שהיתה רופאת בית הספר. היא לא ראתה את הנפילה. היא היתה מחוץ למשרדה ושמעה צעקות.

19. האמור בתצהירה כי התובע עשה מעשי קונדס היא הסקת מסקנות של העדה, שכאמור לא ראתה את האירוע.

20. עדת הגנה נוספת היתה הגב' איילה בוטאן, שהיתה מזכירת בית הספר. גם היא לא ראתה את האירוע. כל שהיא יודעת על האירוע היה מפי אנשים אחרים.

ניתוח הראיות

21. אין מחלוקת כי התובע נפל מהדשא, שהיה גבוה מהשביל אליו נפל, ונפגע.

22. אין גם מחלוקת כי קיימת חובת זהירות מושגית בין בית הספר לתלמידים, והתובע בכללותם.

23. התובע העיד כי לא היו מורים בחצר בעת השיעור החופשי, ומנגד לא הביאו הנתבעות כל ראיה באשר להימצאותם של מורים. לפיכך, אני קובע כי בעת השיעור החופשי לא היו מורים, שיפקחו על התלמידים, ששיחקו בחצר.

24. האם אומנם קיים קשר סיבתי בין העדר מורה מפקח בחצר לבין נפילת התובע? גם אם היה מורה בחצר, הרי התובע שיחק במשחק מקובל של "תופסת" וגם אם היה מורה הוא לא היה מפסיק את המשחק. התובע במהלך המשחק ברח למקום שהוסתר על ידי עצים ומורה לא היה מונע ממנו דבר זה. התובע אף התכוון לקפוץ אל השביל אך לא שם לב שהדשא "נגמר" ונפל.

25. לפיכך אני קובע כי לא היה קשר סיבתי בין העדר מורה מפקח לבין נפילתו של התובע.

26. השאלה הדורשת הכרעה היא: האם היה צורך בגידור מתאים כדי למנוע את הנפילה?

27. לא הובאה חוות דעת מקצועית שתחווה דעתה, האם אומנם היה מקום לגדר.

הטענה כי היה צורך בגדר, שתמנע אפשרות לקפוץ לא הוכחה כלל.

סיכומו של דבר

28. לנוכח כל האמור לעיל, התובע לא הוכיח את רשלנות הנתבעות, לפיכך אני דוחה את התביעה.

29. התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.

זכות ערעור תוך 45 יום, מקבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א אלול תשע"ב, 29 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.