א. הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מירב קלמפנר-נבון) מיום 13.1.14 בת"א 853-01-10 לפיו חויבה המשיבה לשלם למערער פיצוי בסכום של 37,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד והוצאות המשפט, וזאת עקב תאונת דרכים שאונתה למערער ביום 21.8.07.

ב. חבותה של המשיבה כלפי המערער בגין תאונת הדרכים הנדונה, לפי חוק הפלת"ד, איננה שנויה במחלוקת.

ג. המערער, יליד 1952, ומאז שנת 1999 איננו עובד, ומתפרנס מקצבת נכות כללית.

המוסד לביטוח לאומי הכיר במערער כנכה עם נכות רפואית בשיעור של 45% ודרגת אי כושר בשיעור של 75%, כל זאת ללא קשר לתאונה הנדונה.

ד. בתאונה נשוא הדיון סבל התובע מפגיעה בעמוד השדרה. מומחה רפואי בתחום האורתופדי שנתמנה על ידי בית משפט קמא, ד"ר נחשון רנד, קבע בחוות דעתו מיום 26.12.11, כי נכותו של המערער היא בשיעור של 10% בגין הגבלה קלה בטווח תנועות עמוד השדרה המותני, ובנוסף 30% נכות בגין הגבלה בתנועות הירך, וייחס מחצית מנכויות אלה להחמרה במצב קיים, החמרה שחלה עקב הפגיעה בתאונה הנדונה.

מכאן, שנכותו של המערער מחמת התאונה הנדונה היא בשיעור של 18.5% לצמיתות.

ה. נוסיף, כי על יסוד המידע הרפואי שפירט המומחה ד"ר רנד בחוות דעתו קבע המומחה, כי למערער שינויים ניווניים משמעותיים בעמוד השדרה המותני ובמפרקי הירכיים (יותר מימין), שהחלו זמן רב טרם התאונה, והפכו סימפטומטיים במידה קלה כבר ב-2002.

עקב התאונה שהתרחשה בשנת 2007 חלה, לפי קביעתו של המומחה הרפואי, הרעה בתסמינים, עם כאב קבוע בגב התחתון וברגל ימין, ככל הנראה, שילוב של כאב ממקור עמוד השדרה וממקור של מפרק הירך.

ו. המומחה הבהיר, שלא נגרם שבר בתאונה הנדונה, והממצאים שבצילום אירעו ללא קשר לתאונה, סביר שהרבה לפניה, וייתכן אף שמדובר בשינויים ניווניים ולא בשבר.

להערכתו של המומחה מדובר במהלך טבעי של החמרת שינויים ניווניים בעמוד השדרה המותני ובמפרק הירך, אשר הואץ עקב החבלה התאונתית.

להערכת המומחה, מצבו של המערער כיום יציב ולא צפוי שינוי מהותי במצבו הרפואי.

ז. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 10.9.13 בפני בית משפט קמא לא נחקרו עדים, והצדדים הסכימו, שפסק הדין יינתן על בסיס חומר הראיות בתיק וסיכומי הצדדים בלבד.

המומחה הרפואי אף הוא לא נחקר על חוות דעתו ולא נשלחו אליו שאלות הבהרה מטעם הצדדים.

ח. בית משפט קמא אימץ בפסק דינו את חוות דעתו של המומחה הרפואי. בית משפט קמא ציין, כי לא מצא שיש סיבה לסטות מקביעתו של המומחה הרפואי, והעמיד את נכותו הרפואית האורתופדית של המערער על 18.5% לצמיתות, וכן את נכותו התפקודית של המערער, באותו שיעור.

ט. בית משפט קמא דן בראשי הנזק כדלקמן:

נזק שאיננו ממוני, שבגינו נפסק פיצוי בסך 26,500 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר בסך 5,500 ₪.

עזרת צד ג' לעבר בסך 5,000 ₪.

ביחד: 37,000 ₪.

י. בית משפט קמא קבע, כי המערער לא הציג חוות דעת או אסמכתא רפואית שתאשר את טענתו, לפיה יזדקק לטיפולים רפואיים בעתיד.

בית משפט קמא לא שוכנע, שנכותו הרפואית של המערער כתוצאה ישירה מן התאונה תצריך הוצאות בגין נסיעות וטיפולים לעתיד בהיקף הנדרש על ידו, לכן הפיצוי בראש נזק זה - נדחה.

י"א. גם את טענת המערער לפיצוי בגין רכישת מריחואנה רפואית דחה בית משפט קמא בציינו, כי המערער צירף חשבונית אחת בלבד מיום 16.5.12, המעידה על ביצוע תשלום של 470 ₪ עבור רכישת קנאביס, ואולם פרט לאותה חשבונית, לא צורפו חשבוניות נוספות או אסמכתא אחרת, כגון תדפיס חשבון בנק כדי להעיד על רכישות נוספות שביצע המערער. גם לא צורף היתר לקבלת המריחואנה הרפואית, ובנוסף, לא צורפה כל חוות דעת מקצועית שתעיד על הצורך בטיפול בקנאביס רפואי עקב התאונה. הדבר מקבל, כך קבע בית משפט קמא, משנה תוקף בנסיבות בהן למערער נכות משמעותית ואובדן כושר עבודה עוד משנת 1999.

י"ב. לעניין עזרת צד ג' לעבר טען המערער, כי מיד לאחר התאונה, ולמשך מספר חודשים, הוא נאלץ להיעזר בבני משפחתו שליוו אותו ועזרו לו בכל. מאז התאונה חייו השתנו, והוא מתקשה בביצוע פעולות יומיומיות. המערער נאלץ, לטענתו, להעסיק עוזר המסייע לו, כנגד תשלום, מאז 6.6.10, בהיקף של שעתיים ביום, במהלכן הוא מסיע את המערער לטיפולים, עורך עבורו קניות, עוזר בנקיונות ומסייע לו בניהול משק הבית, כנגד תשלום של 1,000 ₪ לחודש. לעניין זה אף הוגש תצהירו של העוזר.

י"ג. בית משפט קמא סבר, כי לא הוצגו אסמכתאות על עזרה חריגה שניתנה למערער על ידי בני משפחתו, ולא הוצגו אסמכתאות על הפסדי שכר של בני המשפחה בגין עזרה שניתנה, ולפי ההלכה הפסוקה אין לפסוק פיצוי ככל שמדובר בסיוע סביר שניתן לצפות כי יוענק לנפגע על ידי בן משפחה.

י"ד. יחד עם זאת, פסק בית משפט קמא לזכות המערער פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג' לעבר בסכום של 5,000 ₪, בהתחשב בעזרה שניתנה למערער על ידי בני המשפחה, בפרט בתקופה שבסמוך לאחר התאונה, שחרגה מן העזרה שבני משפחה מושיטים זה לזה ברגיל.

ט"ו. לגבי עזרת צד ג' לעתיד קבע בית משפט קמא, כי נכותו של המערער לא תחייב אותו בעתיד לעזרה בהיקף הנתבע על ידו. בהתחשב בעובדה שלא הוצגה חוות דעת מקצועית, ולא הוצגו אסמכתאות המעידות, כי המערער יזדקק לעזרת צד ג' בעתיד או בכלל, לא פסק בית משפט קמא כל סכום בעבור תקופה זו.

ט"ז. בית משפט קמא, לא היה מוכן לקבל את תביעתו של המערער לפיצוי בגין העסקתו של העוזר, שכן לא עלה בידי המערער להוכיח תביעה זו ברמת ההוכחה הנדרשת, בהעדר כל אסמכתא או חוות דעת מקצועית שתעיד על הצורך בהעסקת עזרה בשכר לעבר או לעתיד, ובין היתר, גם בהתחשב בעובדה, שהמערער הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי, עוד בשנת 1999, כנכה עם נכות רפואית בשיעור של 45%, ודרגת אי-כושר בשיעור של 75%, ללא קשר לתאונה.

המערער אינו עובד מאז ומתקיים מקצבת נכות כללית.

אם אכן נזקק המערער לעזרה בשכר (טענה שלפי קביעת בית משפט קמא לא הוכחה ברמה הנדרשת), הרי הוא נזקק לה בגין מצב רפואי קודם שאינו קשור לתאונה.

י"ז. על פסק דין זה מונח בפנינו ערעורו של המערער, המלין על מיעוט הפיצוי שנפסק לזכותו על ידי בית משפט קמא.

בין היתר, נטען, כי המערער שילם מכיסו סך של 4,988 ₪ בגין שכרו של המומחה הרפואי, והמשיבה לא חויבה לשפותו בגין תשלום זה.

י"ח. לטעמו של המערער, הפיצוי שנפסק לזכותו אינו משקף את נזקיו ונכותו, למרות הנכות התפקודית הניכרת שנקבעה לו עקב התאונה, ואשר יש לה השלכות קשות, בין היתר, על חיי היומיום והניידות של המערער.

י"ט. המערער מלין על כך, שבית משפט קמא פסק לזכותו 5,500 ₪ בלבד בגין כלל ההוצאות שלו בעבר, תוך התעלמות מכך שנכותו בשיעור של 18.5% בגין הגבלות בעמוד השדרה המותני ובתנועות הברך (צ"ל: הירך), היא בעלת השלכות תפקודיות קשות, ונכות זו מגבילה את המערער בהליכה ובניידות.

הסכום שנפסק למערער, כך נטען, אינו משקף את הוצאותיו הרפואיות של המערער, נסיעות מוגברות, הוצאות ניידות והוצאות נלוות שונות על פני 7 השנים שמאז התאונה ועד פסק הדין.

כ. המערער מלין על כך, שבית משפט קמא לא פסק לזכותו סכום כלשהו לעתיד, בשום ראש נזק, תוך התעלמות מן הנכות הרפואית והתפקודית הגבוהה שנגרמה לו (בשיעור של 18.5%) עקב התאונה, הגם שסביר שייגרמו למערער הוצאות מוגברות שונות בעתיד עקב נכותו ומגבלותיו.

כ"א. עוד נטען בערעור, כי שגה בית משפט קמא משקבע, שהמערער לא הציג חוות דעת או אסמכתא רפואית שתאשר טענתו כי יזדקק לטיפולים רפואיים בעתיד, וכך גם לגבי השימוש בקנאביס, שהרי, מדובר בתביעה לפי חוק הפלת"ד, ולכן מנוע המערער מלהציג חוות דעת רפואית מטעמו.

המערער סבור, כי על יסוד כלל החומר המצוי בתיק, ובמיוחד חוות דעתו של המומחה הרפואי, ניתן להגיע למסקנה שהמערער יזדקק לטיפולים רפואיים, הוצאות מוגברות, והוצאות נלוות שונות בעתיד, וכך גם לגבי השימוש בקנאביס, וכן בכל הנוגע לעזרת הזולת לעתיד.

כ"ב. שונה, מטבע הדברים, עמדת המשיבה, המאמצת את פסק דינו של בית משפט קמא, פרט לכך שהיא מסכימה שעליה להשיב למערער את עלות חוות דעתו של המומחה הרפואי.

כ"ג. המשיבה מוסיפה, כי מאז שנת 2000 הוכר המערער על ידי ענף נכות כללית כחסר כושר השתכרות בשיעור של 75%, הוא לא עבד בעבודה כלשהי שנים רבות לפני התאונה, ונכותו במסגרת הביטוח הלאומי נקבעה בגין בעיות בעמוד שדרה צווארי, ליקוי נוירולוגי, ואוטם בשריר הלב. לטעמה של המשיבה, ההחמרה במצבו הרפואי של המערער עקב התאונה לא השפיעה ולא שינתה ממצבו, שאיננו קשור לתאונה.

כ"ד. באי-כוחם של שני הצדדים הגישו בפנינו עיקרי טיעון, ובישיבה, שהתקיימה בפנינו ביום 25.11.14, אף שמענו את תמצית טיעוניהם של ב"כ שני הצדדים.

כ"ה. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוניהם של ב"כ שני הצדדים, סבורים אנו, שיש מקום לקבל חלקית את ערעורו של המערער.

כ"ו. נקדים ונציין, שהמערער, יליד 1952, נפגע בתאונת דרכים שאונתה לו ביום 21.8.07, דהיינו, בהיותו בן 55.

המערער הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כבעל נכות רפואית בשיעור של 45%, וזאת עקב בעיות בעמוד השדרה הצווארי, ליקוי נוירולוגי ואוטם בשריר הלב. נכותו התפקודית של המערער, כפי שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי הייתה בשיעור של 75%, והוא לא עבד שנים רבות טרם אירוע התאונה הנדונה, והתקיים מקצבת נכות כללית.

כ"ז. הנכות האורתופדית, כפי שקבע המומחה הרפואי, ד"ר רנד, למערער בשיעור של 18.5%, היא בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני ובגין הגבלה בתנועות הירך. שיעורה המלא של הנכות הינו 37%. המומחה הסביר בחוות דעתו, כי מדובר במהלך טבעי של החמרת שינויים ניווניים בעמוד השדרה המותני ובמפרק הירך, מהלך אשר הואץ עקב החבלה התאונתית. לפגיעה בתאונה הנדונה, ייחס המומחה הרפואי מחצית מן הנכות של 37%, וזאת עקב החמרה במצב קיים.

כ"ח. תמימי דעים אנו עם בית משפט קמא, שלא ניתן להתעלם ממצבו הרפואי והתפקודי הלא פשוט של המערער טרם אירוע התאונה, מצב, שהוכר, כמוסבר לעיל, על ידי המוסד לביטוח לאומי, בגין ליקויים שונים, ואשר השפיע על כושר תפקודו של המערער בכל תחומי החיים. הדבר אף הביא לכך שהמערער מאז שנת 1999 לא עבד, והתקיים מקצבת נכות כללית.

כ"ט. בכל הנוגע להוצאות בגין בדיקות וטיפולים רפואיים, אנו קובעים שיש לדחות את טענותיו של המערער, שהרי, הבדיקות והטיפולים עקב התאונה אמורים להיות מכוסים במסגרת סל הבריאות. בנוסף, אנו מפנים להוראות חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009, פרק ט', סעיף 37, וכן ע.א. 6881/95 + ע.א. 5557/95, סהר חברה לביטוח בע"מ נגד אלחדד, פ"ד נ"א (2) 724.

ל. גם ההזקקות לקנאביס רפואי לא הוכחה על ידי המערער. לא הייתה מניעה שהמערער יפנה בעניין זה שאלת הבהרה למומחה הרפואי. קיומה של חשבונית בודדת ממאי 2012 בדבר תשלום 470 ₪ בגין רכישת קנאביס, אין די בה לצורך עמידה בנטל ההוכחה, ואין בכך כדי להוביל למסקנה, שהמערער אכן נזקק לשימוש בקנאביס רפואי באופן סדיר, ועקב התאונה הנדונה.

ל"א. יחד עם זאת, סבורים אנו, שיש מקום להתערב במסקנתו של בית משפט קמא לגבי העדר כל פיצוי בגין הוצאות נסיעה מוגברות לעתיד, וכן עזרת צד ג' לעתיד.

ל"ב. מן התשתית הראייתית, כפי שהונחה בפני בית משפט קמא, ניתן להבין שההזקקות לנסיעות מוגברות, והזקקותו של המערער לעזרת צד ג', הינן בחלקן הגדול פועל יוצא של מצבו הרפואי ומגבלותיו הרפואיות של המערער, שאינן קשורות לתאונה הנדונה.

ל"ג. ואולם, נוכח קביעתו של המומחה הרפואי, לפיה הביאה התאונה הנדונה להאצת תהליך השינויים הניווניים בעמוד השדרה המותני ובמפרק הירך, באופן שנכותו הכוללת של המערער הועמדה על ידי המומחה הרפואי על 37% נכות אורתופדית, (מחצית עקב התאונה), סבורים אנו, שראוי ונכון יהיה לפסוק לזכות המערער פיצוי גלובלי בגין הוצאות נסיעה מוגברות לעתיד ועזרת צד ג' לעתיד, הגם שערים אנו לכך שאין זו דרכה של ערכאת הערעור, בדרך כלל, להתערב בשיעורי הפיצוי, כפי שהם נקבעים על ידי הערכאה הדיונית, אלא מקום בו קיימת חריגה של ממש כלפי מעלה או כלפי מטה.

במקרה זה, שבו לא נפסק פיצוי כלל בגין ראשי נזק אלה לתקופת העתיד, חרף האמור בחוות דעתו של המומחה הרפואי, החלטנו להעמיד פיצוי זה על דרך האומדן וההערכה על סכום גלובלי של 18,000 ₪ נכון למועד פסק דינו של בית משפט קמא.

ל"ד. נוסיף, שלא ראינו מקום להתערב בשיעור הפיצוי, שקבע בית משפט קמא בגין עזרת צד ג' לעבר, ולו מן הטעם שמדובר בנזק מיוחד, שדורש הוכחה ספציפית, ולכן רשאי היה בית משפט קמא לפסוק בגין עניין זה פיצוי גלובלי בשיעור כפי שפסק.

ל"ה. עוד בנוסף, יש גם לפסוק לזכות המערער את החזר הוצאות חוות דעתו של המומחה הרפואי, סכום שלגביו לא הייתה מחלוקת מצד המשיבה.

ל"ו. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו מקבלים חלקית את ערעורו של המערער, ומחייבים את המשיבה להוסיף ולשלם למערער, מעבר לסכומים שנפסקו בבית משפט קמא, את הסכום של 18,000 ₪ נכון למועד פסק דינו של בית משפט קמא (13.1.14), בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% על הסכום שנפסק, ומע"מ כחוק על שכר הטרחה, וכן החזר הוצאות חוות דעתו של המומחה בסכום של 4,988 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום (10.8.11) ועד הפירעון בפועל, וכמו כן, תשלם המשיבה למערער את שווי אגרת הערעור, שהמערער נשא בה.

ל"ז. אנו מחייבים את המשיבה לשלם למערער שכר טרחת עו"ד בגין הליך הערעור בסכום כולל של 3,500 ₪, נכון להיום.

ל"ח. המשיבה תשלם את הסכומים, כפי שפורטו לעיל, במשרד ב"כ המערער, עבור המערער, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דיננו, שאם לא כן, יישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ל"ט. המזכירות תחזיר לידי ב"כ המערער, עבור המערער, את הפקדון שהפקיד המערער בבית משפט זה להבטחת הוצאותיה של המשיבה.

המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין לב"כ של שני הצדדים.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ה, 27 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.