פתח דבר

1. ביום 6/3/09 נפגע התובע בתאונת דרכים עת נסע ברכב שהיה נהוג בידי הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע" או "הנהג"). בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה פנה התובע לנתבעת מס' 2 – "הפול" – המאגר לביטוחי רכב (להלן: "המבטחת"), המבטחת של הרכב בו נסע, בדרישה לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה. המבטחת דחתה את דרישתו בטענה כי הנתבע נהג ברכב, במועד אירוע התאונה, כשהוא בפסילה ולפיכך לא היה כיסוי ביטוחי לשימוש שעשה ברכב במועד אירוע התאונה. נוכח תשובה זו פנה התובע לקרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בדרישה לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה אך דרישתו נדחתה בטענה שלרכב היה כיסוי ביטוחי אצל המבטחת.
2. נוכח העמדה שהציגו בפניו קרנית והמבטחת, הגיש התובע את תביעתו דנן נגד הנהג, נגד המבטחת ונגד קרנית.
3. בכתבי ההגנה שהוגשו מטעמן חזרו קרנית והמבטחת על העמדות שלהן כמפורט לעיל. המבטחת טענה, כי במועד אירוע התאונה היה הנהג בפסילת רישיון ולפיכך ובהתאם לתנאי הפוליסה, אין לשימוש שנעשה ברכב כיסוי ביטוחי אצלה. קרנית טענה מנגד, כי עובדת פסילתו של הנהג לא הובאה לידיעתו ובהעדר ידיעה בפועל של הנהג בדבר עונש הפסילה שהוטל עליו, אין לקבל את טענת המבטחת בדבר העדר כיסוי ביטוחי.

רקע עובדתי לעניין הכיסוי הביטוחי

1. במשך השנתיים שקדמו לאירוע התאונה ביצע הנתבע שלוש עבירות תעבורה, שבגינן הוגשו נגדו כתבי אישום וזומן למשפט.
2. העבירה הראשונה בוצעה ביום 11/12/07 ועל פי כתב האישום שהוגש לבית המשפט לתעבורה בחדרה (תת"ע 6417/08) הנהג הרשה לאחר לנהוג ברכב מנועי שבבעלותו, מבלי שאותו אחר החזיק ברישיון נהיגה תקף לאותו רכב. הנתבע הוזמן לדיון שנקבע ליום 1/4/08, אך ישיבה זו נדחתה ליום 28/10/08. בפרוטוקול ישיבת יום 1/4/08 נרשם כי הנתבע מיוצג על ידי עו"ד מג'אדלה, וככל הנראה הדיון נדחה לבקשת בא כוחו. לישיבת יום 28/10/08 לא התייצבו הנתבע או בא כוחו ולפיכך הוא הורשע בהעדר ונגזר עליו, בין היתר, עונש פסילה בפועל מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 3 חודשים.
3. העבירה השנייה בוצעה ביום 12/08/08 ובהתאם לעובדות כתב האישום שהוגש נגדו לבית המשפט לתעבורה בנצרת ביצע הנתבע עקיפה מסוכנת בדרך לא פנויה כאשר לא היה בינו לבין הרכב שנסע ממול מרחק מספיק שמאפשר לו לבצע את העקיפה בבטחה. בעקבות ביצוע העבירה זומן הנתבע להקראה ליום 7/1/09 לבית המשפט לתעבורה בנצרת (תת"ע 646-01-09). הנתבע לא התייצב לדיון זה ולפיכך הוא הורשע בהעדרו ונגזר עליו, בין היתר, עונה פסילה בפועל מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 3 חודשים.
4. העבירה השלישית בוצעה ביום 1/11/08 ועל פי כתב האישום שהוגש לבית המשפט לתעבורה בחיפה (תת"ע 3558-01-09), הנתבע נהג ברכב בדרך שאינה עירונית בה מותרת מהירות מרבית של 90 קמ"ש במהירות של 150 קמ"ש. הנתבע זומן להקראה ליום 24/2/09, אך גם לישיבה זו הוא בחר שלא להתייצב על אף שזומן כדין. על כן, הורשע בהיעדר ונגזר עליו, בין היתר, עונש פסילה בפועל מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 3 חודשים.
5. כפי שניתן להיווכח, עונשי הפסילה בפועל נגזרו כולם על הנתבע לפני מועד אירוע התאונה ואף על פי כן, הוא המשיך לנהוג ברכב. לטענתו, הוא לא ידע על גזרי הדין שניתנו נגדו ולפיכך לא ידע כי הוא בפסילת רישיון. ואכן, עיון בתיקי התעבורה הרלבנטיים של בתי המשפט לתעבורה בנצרת ובחיפה (עותקים מהם הוגשו על ידי הצדדים) מלמד, כי גזרי הדין שניתנו נגד הנתבע כלל לא נשלחו אליו. באשר לתיק התעבורה בחדרה ולעונש הפסילה שהוטל על הנתבע בגזר הדין מיום 28/10/08, עולה מעיון במסמכים שבתיק בית המשפט, כי רק ביום 2/12/08, כחודש וחמישה ימים לאחר מתן גזר הדין, נשלחה לנתבע הודעה על קנס בדואר רשום עם אישור מסירה והודעת הקנס נמסרה לאחיו של הנתבע, עאמר, שעפ"י עדותו של הנתבע עצמו היה מוסמך לקבל את דבר הדואר בשמו. בין הצדדים התגלעה מחלוקת, האם להודעת הקנס צורף גזר הדין שניתן נגד הנתבע, או שמא מזכירות בית המשפט לתעבורה שלחה לו רק הודעת הקנס (מוצג נ/4) שבה אין זכר לכך שהוטל על הנתבע עונש נוסף של פסילה בפועל מלהחזיק ברישיון נהיגה.
6. להוכחת טענתה כי הנהג ידע על עונש הפסילה שהוטל עליו, הגישה המבטחת תעודת עובד ציבור של מר חיים גרשקוביץ', מנהל מדור תעבורה בבית המשפט בחדרה, בה נאמר כי ההודעה על קנס נשלחה לנתבע ביום 2/12/08 בצירוף גזר הדין. על פי האמור בתעודת עובד הציבור, "כאשר הנאשם נשפט בהעדר אנו מצרפים העתק מגזר הדין ושובר תשלום". בנוסף זימנה המבטחת לעדות את גב' מלי גברילוב, פקידה במדור התעבורה של בית המשפט לתעבורה בחדרה ומי שטיפלה ביישום גזר הדין שניתן נגד הנתבע. בעדותה הסבירה גב' מלי, כי פרטי המקרה הספציפי אינם זכורים לה ולפיכך היא לא הייתה יכולה להעיד על המקרה הקונקרטי, אלא על הנהלים ושיטת העבודה שהייתה נהוגה אז. בהתאם לעדות זו, משניתן גזר הדין בהעדר הנאשם, הנוהג היה שמצרפים להודעת הקנס גם עותק מגזר הדין ושובר תשלום. לטענתה, סביר להניח שהיא נהגה במקרה הקונקרטי בהתאם לנוהל זה, אך אין היא יכולה להעיד קונקרטית על מה שהיה בפועל.
7. קרנית טענה מנגד, כי אין בראיות שהציגה המבטחת כדי להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת טענתה, כי הנתבע ידע במועד אירוע התאונה על עונשי הפסילה שהוטלו עליו בבתי המשפט לתעבורה. לטענתה, בהעדר תיעוד כלשהו על משלוח גזר הדין לנתבע, ובהעדר אישור מסירה המעיד על מסירת גזר הדין, לא ניתן לקבוע שהוא ידע על עונש הפסילה. לשיטתה, אין די בעדותה של גב' גברילוב שהעידה על נהלי העבודה באופן כללי ולא על המקרה הספציפי כדי להרים את נטל ההוכחה בדבר ידיעת הנתבע על עונש הפסילה.

דיון והכרעה

1. אין מחלוקת כי שלילת הכיסוי הביטוחי מהמשתמש ברכב מנועי עקב פסילתו מלהחזיק ברישיון נהיגה מותנית בכך שנמסרה לו הודעה של ממש אודות הפסילה (ראו: ע"א 7602/06 עזבון נתנאל ג'ורג' חאדג'ג' ז"ל נ' סימה מלכה (11/10/11); ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל (20/06/07). בהתאם לפסיקה, פסילת רישיון נהיגה אינה תקפה ואינה משתכללת כל עוד לא הודע עליה לנהג. הטעם לכך נעוץ בתוצאות הקשות, הן במישור הפלילי והן במישור האזרחי, הכרוכות בקביעה שהנהג נהג כשהוא בפסילה. במישור הפלילי הוא צפוי לעונש שיכול להגיע עד כדי מאסר בפועל ובמישור האזרחי, תישלל מהנהג הזכות לפיצויים בגין פגיעתו בתאונת דרכים ולפעמים הוא יהיה צפוי לשלם את נזקו של צד ג'.
2. באשר לדרך היידוע נקבע בפסיקה, כי מאחר שאין הוראת חוק הקובעת כיצד למסור הודעת הפסילה לנהג, הרי "שכל דרך אפקטיבית שבה יידעו הרשויות את בעל הרישיון כשרה" (סעיף 33 לפסק הדין בפרשת חדג'אג' נגד סימה מלכה). עוד נקבע, כי הדגש "צריך להיות לא על משלוח טכני של ההודעה, כי אם על הבאתה בפועל לידיעתו של בעל הרישיון, כל זאת תוך מתן אפשרות לרשות המינהלית לוודא כי ההודעה אכן הגיעה לתעודתה" ( פרשת סימה מלכה - ההדגשה במקור).
3. על כן, השאלה שיש לדון בה היא, האם המבטחת הוכיחה, בהתאם למידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, דהיינו מאזן ההסתברויות, כי הנתבע ידע בפועל על עונש הפסילה שעמד נגדו. אדגיש, המבטחת נדרשת להוכיח את טענתה בהתאם למאזן ההסתברויות ולא מעבר לכך. על כן, ככל שייקבע כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון עמדתה של המבטחת, יישלל הכיסוי הביטוחי, וקרנית היא זו שתישא בנזקיו של התובע.
4. לאחר שבחנתי את הראיות שהגישו הצדדים ועיינתי בעדויות הנתבע והפקידים של בית המשפט לתעבורה, שוכנעתי כי עלה בידי המבטחת להוכיח, בהתאם למידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, כי הנתבע נהג ברכב ביודעו שהוא בפסילת רישיון. על כן, לא היה לשימוש שעשה הנתבע ברכב כיסוי ביטוחי אצל המבטחת והאחריות לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה מוטלת על הנתבע ועל קרנית.
5. כאמור, העדה מלי גברילוב, הפקידה של בית המשפט לתעבורה בחדרה, העידה כי בהתאם לשיטת העבודה שהייתה נהוגה בשנת 2008, ונוכח המגבלות של מערכת "נט המשפט" שרק הוטמעה בבתי המשפט, לא ניתן היה לתעד את משלוח גזר הדין לנאשם במחשב ולכן הם היו מצרפים את גזר הדין להודעת הקנס ושולחים את שני המסמכים ביחד לנאשם. לטענתה, כך היה הנוהג באותה שנה, כך היא נהגה לעשות וסביר להניח שגם במקרה הספציפי היא פעלה בהתאם לאותו נוהג. על כן, כך הסבירה העדה, על אף שאין תיעוד שגזר הדין נשלח לנתבע, ומשקיים תיעוד שהודעת הקנס נשלחה ונמסרה לנתבע, הרי גזר הדין נמסר לנתבע במועד מסירת הודעת הקנס ויחד עמה, קרי ביום 13/12/08.
6. אכן, אין בעדותה של גב' גברילוב, כשלעצמה, כדי להרים את הנטל להוכיח, כי הנתבע ידע בפועל על גזר הדין לפני אירוע התאונה. בפרשת סימה מלכה קבע השופט מלצר, כי אין די בעדויות על נוהל כללי, שאינן מתייחסות למקרה ספציפי, כדי להרים את הנטל להוכחת ידיעה בפועל של הנהג. עוד נקבע, כי עדויות כלליות על נוהג ללא תיעוד של עובדת משלוח הודעת הפסילה לנהג, אופן המשלוח וללא אישור מסירה על מסירת ההודעה ליעדה, אין בהן כי להוכיח ידיעה בפועל.

ואולם בענייננו, לעדותה של גב' גברילוב מצטרפות נסיבות וראיות שבהצטברותן יחד יש כדי להוכיח במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, כי הנתבע ידע גם ידע שהוא בפסילה. כאמור, כעשרה ימים בלבד לאחר אירוע התאונה ( ביום 17.3.09) פנה הנתבע למזכירות בית המשפט לתעבורה והפקיד "תצהיר הפקדה" בו הצהיר שאין ברשותו רישיון נהיגה וביקש שמניין תקופת הפסילה יתחיל באותו מועד. עולה, אם כן, כי הנתבע ידע שהוא בפסילה כבר ביום 17/3/09, סמוך מאוד לאחר התאונה. עובדה זו מחזקת את עדותה של גב' גברילוב ולפיה היא שלחה לנתבע את גזר הדין ביחד עם הודעת הקנס.

1. נוכח האמור ניתן היה לצפות מן הנתבע להסביר בעדותו כיצד ידע ביום 17/3/09 שהוא בפסילה, ממתי הוא מודע לפסילה שהוטלה עליו בתיק התעבורה בחדרה ומדוע הפקיד את רישיון הנהיגה שלו מיד לאחר אירוע התאונה. ברם, הנתבע מסר גרסה מופרכת ולפיה הוא אינו זוכר, כמעט שום דבר. הוא לא ידע לתת הסברים מדוע הפקיד את הרישיון לאחר התאונה, כיצד ידע שהוא בפסילה והוא אף לא זכר את העבירות שבגינן הועמד לדין, לא ידע לתת הסברים מדוע לא התייצב לדיונים שהוזמן אליהם ובעצם נקט בטקטיקה של מתן תשובות "לא זוכר" "ולא יודע".
2. משהציגה המבטחת ראיה חותכת המראה, כי בסמוך לאחר התאונה היה הנתבע מודע לעובדה שהוא בפסילת רישיון, יש בכך משום ראיה לכאורה כי הוא ידע על הפסילה במועד אירוע התאונה, ובמקרה זה עובר נטל הבאת הראיה (להבדיל מנטל השכנוע שנותר לאורך כל ההליך על כתפי המבטחת) לשכמם של הנתבע וקרנית להסביר ולהראות שעל אף עובדה זו, הוא לא ידע על הפסילה במועד אירוע התאונה. כידוע, נטל הבאת הראיות יכול לעבור במהלך שמיעת הראיות משכמו של בעל דין אחד לשכמו של בעל דין אחר, ובמקרה שאחד מבעלי הדין לא מרים את נטל הבאת הראיות ולא נותן הסבר מניח את הדעת לראיות שתומכות בגרסת בעל הדין שכנגד, חשוף אותו בעל דין לאפשרות שבית המשפט יקבע ממצאים לחובתו. הדברים אמורים בפרט שעה שידיעתו או אי ידיעתו של הנתבע על הפסילה במועד התאונה מהווה יסוד עובדתי המצוי בידיעתו הבלעדית ואינו מצוי בידיעתה של המבטחת. העברת נטל הבאת הראיות במקרה זה אל הנתבע וקרנית משמעותה כי כפות המאזניים נוטות לטובת המבטחת, וכי על הנתבע וקרנית להמציא בראיותיהם תשובה שיש בה כדי לעקור את המסקנה הלכאורית שעולה מראיות המבטחת, כי הנתבע ידע על הפסילה במועד אירוע התאונה (ראו בעניין זה ע"א 73/86 לוי שטרנברג נ' עיריית בני ברק, פד"י מג(3), 343 בעמ' 348, דנ"א 1516/95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י נב(2) 813, עמ' 833).
3. ב"כ קרנית טען, כי ייתכן שהנתבע ידע על הפסילה עת פנה ביום 16/3/09, יום לפני שהפקיד את רישיון הנהיגה שלו בבית המשפט לתעבורה בחדרה, למשרד הרישוי וקיבל אישור על הפסילות שהיו לו.

אין בידי לקבל הסבר זה וכמה טעמים לדבר; ראשית, אומנם תצהיר ההפקדה הוגש לבית המשפט לתעבורה ביום 17/3/09, אך על פי האמור בו הוא נחתם על ידי הנתבע בפני עורך דין ביום 12/3/09, כשישה ימים בלבד לאחר התאונה וכארבעה ימים לפני שהנתבע ניגש למשרד הרישוי. על כן, אין כל ספק שהנתבע היה מודע לעובדה שהוא בפסילה עוד לפני שניגש למשרד הרישוי ולפני שקיבל את אישור משרד הרישוי המפרט את הפסילות שהיו לו.

שנית, התובע עצמו, על אף שניתנה לו הזדמנות להסביר ולפרט כיצד ידע שהוא בפסילה, לא טען כי נודע לו על הפסילה עת פנה ביום 16/3/09 למשרד הרישוי, וכאמור הסתפק במתן תשובות לא ענייניות כגון "לא זוכר" ו"לא יודע". בית המשפט אינו יכול, ולטעמי אף אינו רשאי, "להמציא" גרסה ולשתול אותה בפיו של בעל דין מקום שאותה גרסה כלל לא נטענה מפיו של אותו בעל דין. על כן, לא ניתן לקבל את הטענה שהנתבע ידע על גזר הדין מגורם אחר ולא באמצעות מזכירות בית המשפט מקום שגרסה זו כלל לא נטענה על ידי הנתבע.

1. ב"כ קרנית טען עוד, כי ייתכן שהנתבע ידע על הפסילה עת מילא טופס ההודעה על התאונה ומסר אותו למשטרה. גם טיעון זה לא ניתן לקבל. טופס ההודעה על התאונה מולא ביום 16/3/09 ונמסר למשטרה ביום 26/3/09, הרבה זמן לאחר שהנתבע כבר ידע על הפסילה ולאחר שכבר הפקיד במזכירות בית המשפט את תצהיר ההפקדה שנחתם, כאמור, ביום 12/3/09. על כן, וללא כל ספק, הנתבע היה מודע לפסילה בטרם פנה למשטרה ובטרם פנה למשרד הרישוי.
2. העובדות שהוכחו הן, אם כן, כדלקמן: ביום 28/10/08 נגזר על הנתבע עונש פסילה בפועל מלהחזיק ברישיון נהיגה. בהתאם לנהלים עליהם העידה גב' גברילוב, גזר הדין והודעת הקנס נשלחו לנתבע ביום 2/12/08. בהתאם לאישור מסירה שהוצג, מסמכים אלה נמסרו לאחיו של הנתבע שהיה מוסמך לקבל בשמו דברי דואר ביום 13/12/09. ביום 6/3/09 נהג הנתבע ברכב והיה מעורב בתאונת דרכים ושישה ימים לאחר מכן (12/3/09) הוא חתם על תצהיר הפקדה לבית המשפט לתעבורה בחדרה, עובדה שמוכיחה, ללא כל ספק, שכבר באותו יום הוא היה מודע לפסילה.

הנתבע לא טען וממילא לא הוכיח כי עובדת הפסילה נמסרה לו על ידי גורם אחר מלבד מזכירות בית המשפט לתעבורה, והאפשרויות עליהן הצביע ב"כ קרנית אינן מסבירות כיצד ידע הנתבע על עובדת הפסילה ביום 12/3/09 ובעצם לא הובאה שום ראייה, עובדה או נסיבה שיש בה כדי להסביר כיצד ידע הנתבע על הפסילה, למעט העובדה שגזר הדין נשלח אליו ביחד עם הודעת הקנס. נדמה לי כי די בראיות ובנסיבות שפורטו לעיל כדי להביא לקביעה, כי עלה בידי המבטחת להוכיח, במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי ואף מעבר לכך, שהנתבע ידע בפועל במועד אירוע התאונה שהוא בפסילת רישיון.

1. מעבר לנדרש אציין, כי הוכחה במהלך שמיעת הראיות התנהלות מזלזלת בהליכי המשפט מצד הנתבע, התעלמות מעיקרון שלטון החוק ובעצם הוא התייחס בזלזול להחלטות בית המשפט, לדיונים אליהם זומן ולכן אין זה פלא שהוא אף המשיך לנהוג כאשר הוא היה מודע שהוא בפסילה ושאסור לו לנהוג. להלן אפרט את התנהלותו של הנתבע המראה יחס מזלזל בשלטון החוק ובהליכים הפלילים שננקטו נגדו ובהליכים בתיק זה.
2. כפי שהובא לעיל, הנתבע לא התייצב לאף דיון בבתי המשפט לתעבורה על אף שזומן כדין. בחקירתו הנגדית הוא כלל לא ידע לתת הסברים מדוע לא התייצב לאותם דיונים. גם לדיונים בתיק זה הוא לא התייצב על אף שזומן כדין ולכן נאלץ בית המשפט להוציא צו הבאה נגדו. בעקבות כך הוגשה על ידי הנתבע בקשה לביטול צו הבאה תוך התחייבות שלו ושל בא כוחו להתייצב לישיבת הוכחות שהייתה קבועה ליום 5/6/13 במועד ובשעה הנקובים. משום מה, הנתבע לא התייצב בשעה שנקבעה לתחילת הדיון ובשל כך נאלץ בית המשפט והצדדים להמתין לו במשך 40 דקות. התנהלות זו מראה יחס מזלזל מצד הנתבע הן בהליכי התעבורה שננקטו נגדו והן בהליכים מתיק זה.
3. זאת ועוד, ביום 2/6/09 הגיש הנתבע לבית המשפט לתעבורה בחיפה ולבית המשפט לתעבורה בנצרת שני תצהירים (מוצגים נ/10 ו-נ/17) בהם הוא ביקש לחשב את תקופת הפסילה באופן רטרואקטיבי. בשני תצהירים אלה טען הנתבע, כי מאז 25/9/08 לא קיבל רישיון נהיגה כלשהו, לא החזיק ברישיון נהיגה כלשהו, לא זמני ולא קבוע, ולכן ביקש שתקופת הפסילה תתחיל מאותו מועד.

אין ספק שהאמור בשני התצהירים הנ"ל הינו שקרי, שכן הוכח, ועל כך אין מחלוקת, כי התובע נהג ברכב בתקופה בה הוא טען שלא החזיק ברישיון נהיגה ואף היה מעורב בתאונה נשוא התביעה ביום 6/3/09. יתרה מכך, בעקבות התאונה נשוא התביעה מילא הנתבע, כאמור, ביום 16/3/09 טופס הודעה על התאונה בו נרשם כי הוא מחזיק ברישיון נהיגה בתוקף מיום 20/12/05 עד 25/9/10 (מוצג נ/12) ואף צירף לאותה הודעה צילום של רישיון הנהיגה ושל תעודת הזהות שלו (מוצג נ/13). משנדרש הנתבע להסביר כיצד מתיישב האמור באותם תצהירים עם ההודעה שמסר למשטרה בעקבות התאונה ועם צילום רישיון הנהיגה שהציג, הוא מסר עדות מבולבלת, שקרית וחסרת בסיס. משהבין הנתבע כי הוא מסתבך בשקרים ובמסירת גרסת כזב, טען: "בלבלתם אותי מרוב השאלות, אני לא יודע מה" (עמ' 13, שורה 30). עולה, אם כן, כי הנתבע אינו בוחל בשום אמצעי, לרבות הגשת תצהירים שקריים לבית המשפט, במטרה לקדם את ענייניו ולהשיג טובת הנאה תוך התעלמות מהחובה למסור אמת הן בתצהיר והן בעדותו לפניי.

1. סיכומם של דברים – המבטחת הרימה את הנטל להוכיח, כי הנתבע נהג ברכב כשהוא בפסילה וכי הייתה לו ידיעה בפועל שהוא בפסילה. אין מחלוקת, כי נהיגה בפסילה מפקיעה את הביטוח ולפיכך לא היה לשימוש שנעשה ברכב במועד אירוע התאונה כיסוי ביטוחי אצל המבטחת. בנסיבות אלה, החבות לפצות את התובע שנפגע בתאונה בהיותו נוסע ברכב, מוטלת על הנהג ועל קרנית.
2. קרנית הגישה הודעה לצדדים שלישיים נגד הנהג ונגד הבעלים הרשום של הרכב, ומסרה להם את ההודעה בתאריכים 20/5/11 ו-23/5/11 כפי שעולה מאישורי המסירה שהציגה קרנית לעיוני. משום מה, הצדדים השלישיים לא הגישו כתבי הגנה להודעה עד היום. יתרה מכך, הצדדים השלישיים זומנו לישיבת ההוכחות שהייתה קבועה ליום 9/3/14 כפי שעולה ממכתבה של קרנית לצדדים השלישיים מיום 17/2/04 וכפי שעולה מאישורי המסירה שהציגה ולפיהם ההזמנה לישיבת ההוכחות נמסרה לצדדים שלישיים בתאריך 25/2/14. הצדדים השלישיים בחרו שלא להתייצב לישיבת יום 9/3/14. על כן, זכאית קרנית לקבל פסק דין בהעדר נגד הצדדים השלישיים.

סוף דבר

1. הנני מקבל את התביעה נגדית הנתבעים 1 ו-3 וקובע, כי מוטלת על נתבעים אלה החובה לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה, כפי שיוכחו במהלך ניהול התיק.
2. הנני מקבל את ההודעה לצדדים שלישיים ומחייב אותם לשלם לקרנית כל סכום בו תחויב לשלם לתובע, לרבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, וכל סכום שתחויב לשלם למיטיביו ולמוסדות הרפואיים, בגין פגיעתו בתאונה נשוא התביעה. עם מתן פסק דין בתביעה העיקרית רשאית קרנית להגיש פסיקתא לאישורי.
3. הנתבעים 1 ו-3 ישלמו, ביחד ולחוד, לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.
4. הצדדים השלישיים ישלמו לקרנית הוצאות משפט בסך 11,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪, בגין ההליכים עד היום. אין באמור בפסק דין זה כדי לחסום את דרכה של קרנית לעתור לחיוב הצדדים השלישיים בהוצאות משפט נוספות בהן תחויב, אם תחויב בהמשך ניהול התיק, כגון שכ"ט מומחים ורפואיים שימונו, אם ימונו, יתרת אגרה ועוד.

ה. הנני קובע ישיבת קדם משפט לצורך הדיון בשאלת גובה הנזק ליום 22.5.2014, שעה 09.00.

המזכירות תזמן את הצדדים לישיבה הנ"ל, ותשלח להם עותק החלטה זו.

ניתנה היום, כ"ד אדר ב תשע"ד, 26 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.