1. לפניי בקשה שישית של המדינה להורות על הארכת מועד ביצועו של צו הריסה מנהלי, בהתאם להוראת סעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

הבקשה הוגשה בתאריך ה -31/8/14.

העובדות הצריכות לעניין-

1. כנגד מבנה המשיב הוצא צו הריסה מנהלי ביום 28/12/09. הצו אושר בבית משפט זה, בבית המשפט המחוזי ואף בבית המשפט העליון.
2. מועד ביצוע הצו הוארך מעת לעת מנימוקים שונים. חמש פעמים הוארך המועד לבקשת המדינה, נוכח אי יכולתה לבצע את ההריסה בתאריך שנקבע. בתאריך 24/6/14, דחיתי בקשתו של המשיב להארכת המועד לביצוע הצו, אשר הוגשה בהתאם לסעיף 207 לחוק. בהקשר זה יוער, כי המבקשת התנגדה לבקשה האמורה.
3. לשיטת המבקשת, מיד לאחר מתן החלטת בית המשפט, פנה מפקח אל משטרת ישראל בבקשת סיוע לאבטחת ביצוע צו ההריסה, ברם רק ביום 21/8/14, לאחר שפג תוקפו של הצו, הודיעה משטרת ישראל למפקח, כי לא היה ביכולתה ליתן את הסיוע המבוקש במועד המתחייב על פי סעיף 238א לחוק, בשל חג הרמדאן, חג עיד אל פיטר ובשל המצב הביטחוני. לבקשה צורפו תצהירו של המפקח, מר אשל וכן הודעת המשטרה מיום 21/8/14.
4. במהלך הדיון שנתקיים במעמד הצדדים, אישר מר אשל את האמור בתצהירו והגיש לעיון בית המשפט אישור, בדבר משלוח פנייתו למשטרה בפקס, מתאריך 16/7/14 ( ת/2 ).
5. לא למותר להוסיף, כי כנגד המשיב הוגש כתב אישום בתו"ב 23338-03-12 ( שלום נתניה ), בגין עבירות בניה, הנוגעות למבנה נשוא הבקשה. בתאריך 9/12/12, נגזר דינו של המשיב, לאחר שהודה בעבירות שיוחסו לו. במסגרת גזר הדין ניתן צו הריסה שיפוטי למבנה בו עסקינן, אשר מועד ביצועו נדחה ליום 9/12/13. המועד לביצוע הצו הוארך בשנית ע"י כב' השופטת קיציס. בהחלטתי מיום 24/6/14, נדחתה בקשה נוספת, מטעם המשיב, להארכת המועד לביצוע הצו.
6. המשיב מתנגד לבקשה הן נוכח העובדה שהוגשה שלא בהתאם למועד הקבוע בתקנות התכנון והבניה ( סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי ), תש"ע-2010 והן בשים לב לכך שמדובר בבקשה שישית מטעם המדינה, כאשר בהחלטת בית המשפט מיום 8/8/12, נאמר כי ניתנת ארכה אחרונה לביצוע הצו. עוד ציין ב"כ המשיב, כי אין כל שינוי בעמדת המשטרה וסביר להניח כי אף אם ייעתר בית המשפט לבקשה, הצו לא יבוצע ע"י המבקשת. לבסוף, טען ב"כ המשיב, כי דחיית הבקשה אינה מונעת קיום הצו נוכח הצו השיפוטי שהוצא בעניין המבנה, במסגרת גזר הדין.
7. טרם קבלת החלטה בבקשה, הוריתי כי משטרת ישראל תעביר עדכון בכתב לבית המשפט בדבר המועד בו יתאפשר לבצע את צו ההריסה נשוא הבקשה, ככל שבית המשפט ייעתר לבקשה. בהודעה שנקבלה מאת סנ"צ ארבל, יועמ"ש/קבת"צ מחוז מרכז, בתאריך 28/1/15, נאמר כי בקשות לסיוע בנושא הריסות במגזר הערבי טעונות אישור מפכ"ל המשטרה. משטרת ישראל נערכת למתן סיוע בנושא ההריסות הן ביום שלפני ההריסה והן ביום ההריסה, בהתאם להערכת המצב והמודיעין. מחוז מרכז אינו יכול להתחייב על מועד לביצוע צו ההריסה דנן, אך ככל שבית המשפט יאריך תוקף הצווים, תבוצע הערכת מצב עדכנית ותועבר לאישור המפכ"ל לביצוע.

דיון והכרעה-

הפן הנורמטיבי-

1. סעיף 238א(ט) לחוק קובע כדלקמן:

"בכפוף לאמור בסעיף קטן (ב1)(3) לא יבוצע צו הריסה מינהלי אם חלפו שלושים ימים מיום הגשת התצהיר כאמור בסעיף קטן (א) או מיום מתן ההחלטה של בית המשפט הדוחה את הבקשה לביטול הצו, אם ניתנה החלטה כאמור, הכל לפי המאוחר; ורשאי בית המשפט להאריך את תקופת 30 הימים, אם ראה כי מן הנכון לעשות כן".

10. בהתאם להלכה הפסוקה, על בית משפט לנהוג בזהירות רבה בבקשות להארכת מועד 30 הימים לפי סעיף 238א(ט) לחוק, ואין מקום להיענות להן על דרך שגרה (רע"פ 710/02 דדו נ' ראש עיריית חיפה, [פורסם בנבו], רע"פ 351/05, איוב נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה, [פורסם בנבו]). על בית המשפט לשקול את כל נסיבות העניין, ולאזן בין האינטרס הציבורי שבאכיפת דיני התכנון והבנייה ומניעת קביעת עובדה מוגמרת שתפגע במרקם התכנוני, לבין האינטרס האישי של מי שהגיש את הבקשה לביטול הצו. במסגרת השיקולים הרלבנטיים יש להתחשב הן בהתנהגות הבעלים של הנכס או המחזיק בו, והן בתקלות סבירות וצפויות בעניין הוצאתו לפועל של הצו, שנגרמו בתוך המנגנון הפנימי של הרשות, בפרט, כאשר מדובר בעיכוב שמקורו בגורם חיצוני לרשות המקומית, כמו המשטרה, שלה סדרי עדיפות שונים בהיערכות לסיוע לביצוע ההריסה (רע"פ  9430/08 חסן מחמד עתיק נ' יו"ר הועדה המקומי לתכנון ולבניה ירושלים, [פורסם בנבו]) ( ראו עפ"א 26649-06-11 ( מחוזי ב"ש ) אל סייד ואח' נ' ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום, פורסם בנבו ).

עוד אציין, כי קושי לבצע את הצו, שמקורו באי מתן סיוע משטרתי, הוכר על ידי הפסיקה כטעם להארכת המועד, אלא שנקבע כי על מנת להיעתר לבקשות חוזרות ונשנות של הרשות, על הרשות להציג טעם טוב, מדוע לא ביצעה את הצו במהלך התקופה שניתנה לה ( ראו למשל עניין אל סייד לעיל ).

11. ברע"פ 5584/03 מאיר פינטו נ' עיריית חיפה , נט (3) 577 (פורסם בנבו 01.12.2004), התייחס בית המשפט העליון לשיקולים שהובילו להענקת הסמכות להוצאת צווי הריסה מנהליים בקבעו כדלקמן:

"נתעורר אפוא צורך להמציא כלי משפטי חדש שיהיה בו כדי לתת מענה מעשי, מהיר, יעיל ומרתיע לבנייה הבלתי חוקית, וכך יוכל לסייע לרשויות – ולמערכת שלטון החוק כולה – לעמוד בפרץ הבנייה הבלתי חוקית. בראותו אפוא כי אין די בהסדר הקיים, הוסיף המחוקק בשנת תשמ"א-1980 את ההסדר שבסעיף 238א לחוק, ובו הוסמך יושב-ראש הוועדה המקומית לצוות צו הריסה מינהלי. צו זה יועד, מעיקרו, לתגובה על-אתר, תגובת-בזק, על מעשה של הפרת החוק בתחום הבנייה תוך שמירה על שלטון החוק בכלל ועל דיני התכנון והבנייה בפרט" ( סעיף 17 להחלטה, הדגשות שלי – ה.ר.ש ).

12. ב"כ המבקשת הפנתה בטיעוניה לע"פ 2372/00 אנס עטון נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים ( פורסם בנבו ), וזאת כבסיס משפטי לעתירתה להארכת תוקף הצו המנהלי שבנדון.

דא עקא, עיון בהחלטה זו אינו מוביל בהכרח לתוצאה אליה מכוונת המבקשת. כך, למשל התייחס בית המשפט באותה החלטה לטעמים העומדים בבסיס הארכת תוקפו של צו מנהלי:

"מלכתחילה המחוקק הגביל את הרשות המקומית, בקבעו הסדרים נוקשים הנוגעים לקצב ביצוע הפעולות הקשורות לצו הריסה מנהלי. במסגרת זו נקבע, כי לא ראוי לאפשר לרשות להאריך את משך זמן מימוש הליך ההריסה, מכוח צו מנהלי, ללא הגבלה (רע"פ 6034/99 כהן נ' יושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נד(1) 438). גישה זו נבעה מטיבו הדרסטי של ההליך, המבוצע בטרם משפט והרשעה בפלילים, לנוכח המגמה להילחם בנגע הבנייה הבלתי חוקית, הפושה מכל עבר. האיזון בין האינטרסים המנוגדים: מניעת בנייה בלתי חוקית בהיקפים מבהילים, אל מול זכותו של הפרט להליך שיפוטי ראוי והוגן בטרם ישונה מצבו - הוביל לקציבת מועדים קצרים ומצומצמים. דא-עקא, שהניסיון בהפעלת ההסדר בחוק לימד, כי במתכונתו המקורית קופח קמעה האינטרס הראשון. בנסיבות אלו שונה במעט האיזון והוקל הנטל על הרשות, על-מנת לאפשר לה מרחב תמרון הולם יותר, להגשמת המטרות והיעדים שבתכלית סעיף 238א לחוק התכנון והבניה" ( סעיף 7 לפסק הדין, הדגשות שלי – ה.ר.ש. ).

עוד נקבעו בעניין עטון הדברים הבאים:

"מכיוון שבמקורות ההיסטוריה החקיקתית אין הסבר לסיבה הסובייקטיבית שהובילה להוספת הסיפא בסעיף 238א(ט), במסגרת תיקון 43 הנ"ל – שכן הצעת החוק לא כללה תיקון זה וגם בדברי הכנסת לא מצאנו התייחסות מפורשת לכך – ניתן, על פי קריטריונים אובייקטיביים, לאתר את תכלית החקיקה. זו מיועדת להקל במידה מסוימת על הכבלים הטכניים, כל אימת שקיימת הצדקה לכך (למשל: דחייה של ביצוע הצו, עקב הליכים משפטיים לביטולו. ידוע הדבר, כי לעיתים הם נמשכים פרק זמן בלתי מבוטל). עם זאת מובן, כי המדובר ביוצא מן הכלל, שכן על-פי הכלל שומה לבצע את הצו מהר ככל האפשר, ובגבולות הזמן הסטטוטורי..."

ובהמשך:

"בא כוחו המלומד של המערער, הזמין אותנו לקבוע כללים סדורים ומפורטים לגבי מתכונת הפעלת שיקול הדעת, שעל בית המשפט לעניינים מקומיים להפעיל בבואו לשקול אם להאריך את המועד. אינני סבור כי יש צורך לקבוע מראש מסמרות מפורטות בנושא. טוב לדעתי אם הדבר ייעשה לפרקים, תוך גיבוש ההלכה מעניין לעניין. עם זאת ניתן לומר באופן כללי, כי לשם הארכת המועד נדרשת "סיבה בעלת משקל". בסיבה רגילה ושגרתית – לא סגי" ( הדגשות שלי-ה.ר.ש ).

לא למותר לציין, כי בעניין עטון דלעיל, דובר בבקשה להארכת מועד של צו הריסה מנהלי, אשר הוגשה לבית המשפט בחלוף 4 חודשים בלבד ממועד הוצאת הצו המקורי, שלא כבענייננו.

מן הכלל אל הפרט-

13. לאחר שנתתי דעתי לעקרונות שהותוו בפסיקה ולעובדות המקרה שבנדון, לא שוכנעתי כי קיימת "סיבה בעלת משקל", המצדיקה היעתרות שישית לבקשת המדינה, להארכת תוקף הצו המנהלי, וזאת נוכח הצטברות הטעמים שיפורטו מטה;

14. כפי שנקבע בעבר בפסיקה, תכליתו של צו ההריסה המנהלי הנה לספק בידי הרשות כלי מהיר, יעיל ודחוף, על מנת להילחם בהפרת דיני התכנון והבניה. עסקינן בהליך מנהלי, דרסטי בטיבו, המבוצע טרם משפט והרשעה בפלילים. מכאן כוחו של הכלי ומכאן אף מגבלותיו והסייגים שהוטלו על הפעלתו. במקרה שבפניי, שלא כבמקרים בהם עסקו מרבית פסקי הדין, אליהם הפנו הצדדים בטיעוניהם, מדובר בצו מנהלי שהוצא לפני למעלה מחמש שנים, כאשר הנקודה המשמעותית הנה, שמאז הוצאת הצו הוגש כנגד המשיב כתב אישום, המשיב הורשע ונגזר דינו. במסגרת גזר הדין החלוט, מיום 9/12/12, הוצא למבנה צו הריסה שיפוטי, שהנו בר ביצוע כעת, ללא מגבלת זמן. בנסיבות אלו, בהן עומדת למדינה היכולת לאכוף הריסת המבנה, בדרכים שונות, לרבות הגשת כתב אישום נוסף נגד המשיב, בגין אי קיום צו שיפוטי או פנייה בבקשה לאכיפת גזר הדין, באמצעות פקודת ביזיון בית המשפט, אינני מוצאת הצדקה להארכת מועד ביצועו של צו הריסה מנהלי, אשר המדינה לא השכילה לבצעו במשך שנים ארוכות. הטעמים המיוחדים, העומדים בבסיס השימוש בכלי המנהלי של צו ההריסה, אינם מתקיימים עוד, שעה שההליך המשפטי הנוגע למבנה הסתיים, והוצא במסגרת גזר הדין צו הריסה שיפוטי, הנותן מענה לאינטרס הציבורי.

15. זאת ועוד, לא הוצגו בפני ראיות, הנותנות בסיס לסברה, כי אם יוארך הצו המנהלי, כגרסת המבקשת, תוכל המשטרה לסייע בביצועו, בניגוד למה שהתרחש במהלך חמש הארכות הקודמות שנתנו ע"י בית המשפט. תגובתה הכללית של משטרת ישראל איננה נותנת מענה לבקשת בית המשפט, כי תבוצע הערכת מצב עדכנית, אשר תשכיל לספק לבית המשפט התייחסות קונקרטית, גם אם לא התחייבות, בנוגע ליכולת המשטרה לסייע בביצוע הצו בו עסקינן. בנסיבות אלו, ואף שקושי בביצוע הצו, שמקורו באי מתן סיוע משטרתי, הוכר בעבר כטעם להארכת המועד, לא מצאתי מקום להארכה נוספת של מועד ביצוע הצו המנהלי.

16. לבסוף, אציין כי בקשת המבקשת הוגשה ביום 31/8/14, אף שההחלטה, הדוחה בקשת המשיב למתן ארכה לביצוע הצו, נתנה ביום 24/6/14. במילים אחרות, המועד לביצוע הצו המנהלי, היה אמור להסתיים ביום 24/7/14, כך שבהתאם לתקנות, היה על המבקשת להגיש בקשה להארכת מועד ביצוע הצו עד ליום 18/7/14. אף אם נקבל טענת המבקשת, לפיה החלטת בית המשפט מיום 24/6/14, הגיעה אליה באיחור, לא ניתן הסבר מניח את הדעת, מדוע לא הועברה החלטת בית המשפט מיום 8/7/14 ( החלטה אשר דחתה בקשת המשיב לעיון חוזר ) על אתר למשטרה, אלא רק בתאריך 16/7/14, כלומר כשמונה ימים לאחר נתינתה. השתהות המבקשת מלפעול לשם ביצוע דחוף של הצו מתווספת לשיקולים המובילים לדחיית הבקשה.

17. נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ה, 01 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.