הצדדים, ההליך, גדר המחלוקת

1. התובעת- צעירה ילידת 11/12/78, נפגעה בתאונת הדרכים נשוא התביעה מיום 23/11/08 (להלן: "התאונה").

הנתבעת הייתה המבטחת במועד התאונה של הרכב בו נהגה התובעת והתביעה שלפני הינה לפיצוי התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה עקב התאונה, מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1976.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת גובה הנזק בלבד.

הפגיעה

2. ממקום התאונה פונתה התובעת לביה"ח 'רבקה זיו' בצפת, שם טופלה ושוחררה לביתה עם המלצות להמשך הטיפול. לאחר מכן טופלה במסגרת בעיקר קופ"ח ומרפאות חוץ של ביה"ח וכן ע"י פסיכולוג פרטי, בהיקף ובאופן המפורט במסמכים הרפואיים שהוגשו כנספח א' לתצהירה ת/1 .

הנכות הרפואית

3. התובעת נבדקה ע"י שני מומחים שמונו מטעם בית המשפט לבחינת נכותה הרפואית בעקבות התאונה.

* ד"ר עוזי אשכנזי – המומחה בתחום האורטופדי קבע נכויות זמניות בשיעור של 20% למשך חודשיים, 10% למשך חודש שלישי ו- 50% למשך שנה ממועד התאונה, דהיינו למשך 9 חודשים נוספים מעבר לנ"ל וכן- כי לא נותרה לה נכות צמיתה.

* ד"ר רמונה דורסט– המומחית בתחום הפסיכיאטרי, קבעה נכות זמנית בשיעור של 15% למשך כשנתיים ולאחריה נכות צמיתה בשיעור של 7.5% על פי תקנות 34א' ו-ב' לתקנות המל"ל לקביעת נכות מעבודה.

במסגרת חוות הדעת, מציינת המומחית, בין היתר, כי לתובעת "מצב דכאוני–חרדתי, קל עד בינוני במידת חומרתו" ו"כי התובעת חווה אותו סובייקטיבית כקשה ומכשיל אותה בתפקוד ומהשגת היעדים שמציבה בפני עצמה". המומחית ממליצה גם על טיפול קבוע לתקופה של שנתיים בתדירות של פגישה בשבוע לשם השגת מכסימום שיפור אפשרות למניעת הדרדרות נוספת.

* בנוסף- מונה מומחה בתחום רפואת השיניים, אך הצדדים סיכמו על נזק בשווי של 5,000 ₪

בתחום זה, והמינוי התייתר.

המומחים לא זומנו לחקירה וחוות דעתם במישור הרפואי לא נסתרה.

הנכות התפקודית

4. ערב התאונה הייתה התובעת חיילת משוחררת, ועבדה כמלצרית במסעדה וכפקידת קבלה בספא של בית מלון "כנען" בצפת. במקביל- למדה בקורס הכנה לקראת בחינה פסיכומטרית שלדבריה תכננה לגשת אליה ביום 28/12/08 (כחודש ושבוע אחרי התאונה).

לטענתה- עקב הפציעה, לא ניגשה לבחינה במועד הנ"ל אלא רק ביום 23/2/09. עוד לטענתה- קיבלה בבחינה זו ציון נמוך אשר לא שיקף את יכולתה וכישוריה ואת ציוניה במבחני סימולציה בקורס ולכן נאלצה לגשת לבחינה נוספת בחודש 2/10.

אין בידי לקבל את הטענה כי תוצאות גבוהות של מבחני סימולציה במסגרת קורס הכנה לבחינה פסיכומטרית (שלגביהם ממילא לא הוגשה אסמכתא), מבטיחות לאדם בהכרח, הצלחה במידה המצופה על ידו. ניסיון החיים מלמד כי השתתפות במבחן פסיכומטרי מתקן אינה מעשה נדיר בקרב ציבור המבקשים להרשם ללימודים גבוהים.

5. התובעת טוענת, בין היתר, כי בעקבות התאונה היא סובלת מפגיעה גופנית ונפשית שבגינה היא מתקשה לחזור לאורח חייה הקודם, אינה יוצרת קשרים חברתיים, מסוגרת בעצמה וחשה תסכול ומצוקה לנוכח מצבה הנפשי ומצב בריאותה הגופני.

בתחום הנפשי- טוענת התובעת כי היא סובלת ממצב רוח דכאוני, קשיי ריכוז, ירידה במצבי רוח, חלומות וסיוטים, יאוש ודכדוך, ופחד מנהיגה ונסיעה ברכב.

בתחום הגופני- מתארת היא כי היא סובלת מהגבלה תנועתית, קשיי הליכה ועמידה ממושכות, ברכינה והתכופפות, בישיבה, בשימוש במדרגות, מתקשה בעבודות הבית.

המומחה בתחום האורטופדי קבע שלא נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה. לכן – אני קובעת כי ככל שהתובעת סובלת מהקשיים והמגבלות כמתואר, הרי שאין לכך קשר לתאונה. ומאחר ומבקשת היא שבית המשפט יאמין לכלל טענותיה, אין לי אלא לקבוע שהיא סובלת ממצב גופני לקוי, שאינו קשור בתאונה אך משפיע על כושר תפקודה הכללי והתעסוקתי.

אמה של התובעת , שהעידה מטעמה, סיפרה שאינה עוזרת לה בבית, "כי אני רואה איך היא עייפה וגם לומדת" (עמ' 12 ש' 9-13).

התובעת הינה כיום סטודנטית למשפטים, עומדת להתחיל שנה רביעית ועובדת כטרום מתמחה במשרד עו"ד בצפון במסעדת "גרג'". במקביל על פי עדותה – מאז חודש 10 היא עובדת כמלצרית .

אין בידי לקבל שנכות נפשית בשיעור של 7.5% מהסוג שנקבע לתובעת מונעת ממנה או מכל אדם אחר במצבה לסייע בעבודות משק הבית.

נכון בעיני לקבוע שאורח חיי התובעת, כסטודנטית שאף עובדת במקביל, הינו עמוס ותובעני ואם משפחתה מתחשבת ואינה מבקשת ממנה עזרה בבית, הרי שמדובר בהחלטה משפחתית ו/או בכורח הנסיבות, ו/או במגבלותיה הגופניות שאינן קשורות בתאונה.

6. התובעת מילינה על כך שממוצע ציוניה כיום בפקולטה למשפטים הינו 89 וסבורה שלולא התאונה- יכולה הייתה להגיע להישגים גבוהים יותר, להתקבל ללימודים באוניברסיטת בר אילן ולא במכללת צפת, שם היא לומדת כיום. לא הוכח שהתובעת ניסתה להתקבל לאוניברסיטת בר אילן ונדחתה. לא שוכנעתי שבחירתה ללמוד קרוב לבית הוריה ולהמשיך להתגורר באיזור הצפון בתקופת הלימודים קשורה בתאונה ובנכות הנפשית בשיעור של 7.5% שנקבעה לה. ממוצע ציוניה של התובעת גבוה על פי כל קנה מידה סביר. כהערת אגב אציין כי ממוצע ציונים אקדמאיים אינו בעיני חזות פני הכל ואינו בהכרח מפתח להצלחה מקצועית בחיי הפרקטיקה. מכל מקום- לא שוכנעתי כי יש ללמוד מן העובדה שאחי התובעת סיימו את לימודיהם בפקולטה למשפטי באוניברסיטת בר-אילן כדי להבטיח שאלמלא התאונה- היא היתה מתקבלת ללימודים שם ו/או בוחרת ללמוד שם, ו/או לא עושה חיל בלימודיה גם שם.

7. לא שוכנעתי כי נכותה התפקודית של התובעת עולה על נכותה הרפואית ואף כי אפילו אינה מגעת כדי נכותה הרפואית.

התובעת- למרות שלטעמי הפריזה בתיאור מגבלותיה, הותירה בי רושם של אישה צעירה נעימה, מוכשרת, חרוצה ואני מאמינה שתעשה חיל בכל עיסוק ומסגרת בהם תבחר.

בהתחשב בכל אשר לפני, בנתוניה האישיים של התובעת כפי שהוכחו, בעובדה שהיא לומדת ועובדת אף כיום, ובכך שאין בידי סטודנט סביר בחיי היום יום יותר מאשר לעבוד וללמוד, - ראיתי להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת על כמחצית מהנכות הרפואית ואף זאת שלא על דרך המעטה.

הנזק

8. פיצוי ממוני בגין כאב וסבל:

בגין נכות רפואית בשיעור של 7.5% בתוספת ריבית ממועד התאונה, הפיצוי המגיע הינו 14,063 ₪, נכון למועד פסק הדין.

לא מצאתי שיש בנסיבות הפציעה ותקופת אי הכושר הזמני והחלקי, בשים לב גם לעובדה שהתובעת חזרה לעבוד ומימשה את תכניותיה ללימודים אקדמאיים- לא ראיתי לסטות מהחישוב על פי התקנות בפריט זה.

9. הפסדי שכר בעבר:

בחנתי את עדותה של התובעת ואת הראיות שהביאה בכל הנוגע לעבודתה עובר לתאונה, שיעור השתכרותה עובר לתאונה ולאחריה ונתתי את הדעת לאלה שלא הובאו.

ערב התאונה- התובעת עבדה כמלצרית באירועים וכן כמלצרית במסעדת "קצה הנוף", כנגד שכר קבוע. בנוסף- לטענתה, חלק משכרה כמלצרית במסעדה שולם בטיפים במזומן, שלגביהם לא הובאו כל עדות וראיה. יחד עם זאת- ידוע לכל כי פעמים רבות שכר מלצרים, מורכב, בין היתר, מתשרים המחולקים בד"כ בין עובדי המשמרת.

מהראיות עולה גם שכחודש וחצי עובר לתאונה התובעת הפסיקה את עבודתה כפקידת קבלה בספא בכנען.

לא מן הנמנע כי צמצמה את עבודתה לרגל הלימודים האינטנסיביים לקראת הבחינה הפסיכומטרית הגם שלא נטען כך במפורש, ואני ערה לכך. מכל מקום- מהראיות עולה כי התובעת חזרה כחודש וחצי אחרי התאונה לעבודתה כמלצרית במסעדה ובאירועים. כיום, כאמור, היא סטודנטית בשנה האחרונה ללימודיה, עובדת כטרום מתמחה במשרד. אין להשוות בין שיעור השתכרותה כשלא למדה ובין שיעור השתכרותה בהווה.

שוכנעתי כי יש להעמיד את הנכויות החודשיות של התובעת ערב התאונה, על הסך של כ – 4,500 ₪ במעוגל, בערכים של היום.

בהתחשב בכלל הראיות והעדויות ובהתרשמותי מהן, בקביעות המומחים, בתקופות אי הכושר הזמני שקבעו המומחים, במהלך הריפוי המתואר במסמכים הרפואיים, בשינויים במעמדה כטרום סטודנטית לסטודנטית שגם עובדת כטרום מתמחה וכו' - ראיתי להעמיד את הפסדי השכר של התובעת בעבר על סכום גלובלי של 17,500 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.

אני דוחה את הדרישה לפיצוי נפרד "בגין תקופת הלימוד לבחינה הפסיכומטרית". הדרישה בפריט זה סתמית, לא הוכחו נזק כלכלי והוצאות מיוחדות בתקופה זו, והפיצוי בגין הפסדי שכר בתקופה זו, החופפים לתקופת אי הכושר הזמני, נלקח בחשבון בפסיקת הפיצוי בגין הפסדי הכנסה בעבר.

10. פיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד:

כפי שפורט לעיל בהרחבה קבעתי שנכותה התפקודית של התובעת הינה לכל היותר בשיעור של כמחצית נכותה הרפואית.

התובעת בחרה להרשם אחרי התאונה ללימודי משפטים והביעה את כוונותיה לעסוק במקצוע למרות שטרם השלימה את לימודיה, את ההתמחות, טרם צלחה את מבחני הלשכה.

התובעת טוענת כי אינה ממצה את הפוטנציאל שלה, אך סבורני שהיא מחמירה עם עצמה או כי מדובר בסימפטום של נכותה או ברובד של אישיותה. במבחן המציאות – היא עושה חיל בלימודיה, היא סטודנטית מצטיינת, עובדת כטרום מתמחה וכמלצרית.

לצורך קביעת שיעור הפיצוי הגלובלי - לקחתי בחשבון את נסיון החיים והידיעה השיפוטית בכל הנוגע לפוטנציאל ההשתכרות של העוסקים במקצוע עריכת הדין, את הידוע בדבר הצפת המקצוע, קשיי התעסוקה של עו"ד בכלל וצעירים בפרט, הבדלי ההכנסה בגין שנות הותק הראשונות במקצוע והמתקדמות יותר, ומאידך כי התואר טומן בחובו לאלו המוכשרים מבין בעליו- פוטנציאל לקידום מקצועי ופותח אפשרויות לעיסוקים שאינם כרוכים בהכרח בפרקטיקה של מקצוע עריכת הדין, הן כשכירים והן כעצמאיים.

בהתחשב בכל אלה – נכון בעיני לקחת בחשבון, כבסיס השתכרות שממנו ייגזר סכום הפיצוי הגלובלי, בהתחשב בשיעור הנכות התפקודית, של השכר הממוצע במשק, נטו, למשך 10 שנות עבודה ראשונות(החל מבעוד כ- שנה, שנה וחצי), ושל פעמיים וחצי שיעור השכר הממוצע במשק ליתר שנות ההשתכרות (החל מבעוד כ- 11, 11.5 שנים), בהיוון הכפול המתאים המתחשב גם במועד משוער של סיום ההתמחות ומעבר בחינות הלשכה. מהתוצאה, כאמור, יגזר פיצוי גלובלי.

אין באמור משום הבעת דיעה שצפויה "קפיצת שכר" לאחר 10 שנות ותק ראשונות. יש בו עם זאת, לטעמי, כדי לאזן שינוי וקידום הדרגתי צפוי, גם אם לא בהכרח רציף ומהיר, בשכרו של עו"ד/משפטן במהלך השנים ועד גיל פרישה של 70 שנה שהוא הנכון בעיני בנסיבות העניין ובנתוני התובעת.

על יסוד כל האמור- ראיתי לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין פגיעה אפשרית בכושר ההשתכרות שלה (כשאיני משוכנעת שבפועל תהא כזו ומאחלת לה מכל לב שלא אתבדה), בסך של 73,600 ₪. סכום זה לוקח בחשבון גם הפסד אפשרי של הפרשות יחסיות של מעביד לקרן פנסיה, ככל שיהא כזה. הסכום נכון למועד פסק הדין.

11. הוצאות עבור טיפולים רפואיים ונסיעות לטיפולים:

התובעת מפנה לתיעוד רפואי שהוגש מטעמה ולקבלות שהגישה (חלקיות לטענתה) ועותרת לפיצוי גלובלי בגין הוצאות עבור טיפולים רפואיים שקיבלה, ובגדרם השתתפות בגין טיפולים במסגרת הציבורית, טיפולי פיזיותרפיה, רפואה משלימה ותרופות. עותרת היא גם לפיצוי עבור טיפוליים נפשיים למשך שנתיים בהתאם להמלצת ד"ר דורסט. את שיעור הפיצוי הראוי לשיטתה – בפריט זה, היא מעמידה על הסך של 85,000 לעבר ולעתיד גם יחד.

הנתבעת מנגד טוענת כי התובעת יכלה וצריכה הייתה לקבל את הטיפולים הרפואיים במסגרת סל הבריאות, כי אין מקום להכיר בהוצאות בגין ולצורך שירותי רפואה פרטית ומפנה לכך שהחל מיום 1/1/10, עם כניסת חוק ההסדרים הכלכליים, היא זכאית לקבל את מלוא הוצאותיה מקופ"ח אליה היא שייכת וכנפגעת ת.ד. – פטורה אפילו מדמי ה"ע.

עוד מפנה הנתבעת ביחס לטיפולים הנפשיים עליהם ממליצה ד"ר דורסט לכך שלא זו בלבד שהתובעת יכולה לקבלם במסגרת קופ"ח מכח החוק הנ"ל, אלא אף לכך שמאז חוו"ד (מיום 27/4/2011)- התובעת לא פנתה לקבלם בשום מסגרת, לכך שלמרות שסיפרה לד"ר דורסט כי קבלה טיפולים נפשיים במשך כשנתיים ימים, לא כך נעשה בפועל. התובעת אישרה בעדותה שבעצם רק שוחחה טלפונית עם הפסיכולוג המטפל וכי אין בכוונתה לקבלם, כפי שלא נזקקה להם בסמוך לתאונה.

לאחר שבחנתי ושקלתי את כל האמור, את מועד התאונה (חודש 11/08), את תפקודה התקין על פניו של התובעת, את הקבלות שהוצגו, את מהלך ההחלמה והריפוי, את קביעות המומחים בדבר נכויות זמניות והעדר נכות צמיתה בתחום האורתופדי- שוכנעתי שאין לפסוק פיצוי לצורך עלות טיפולים רפואיים בעתיד.

אשר לעבר- ראיתי לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי בגין הוצאות רפואיות שהוצאו בפועל ונלוות (השתתפות עצמית בטיפולים דרך קופ"ח עובר לחוק הנ"ל, נסיעות לטיפולים)- בסכום כולל של 7,000 ₪. בסכום זה נלקחו בחשבון הוצאות נסיעה גלובאליות לטיפולים הרפואיים.

בנוסף – אני פוסקת לתובעת את הסך של 5,000 ₪ בגין טיפולי- שיניים, כמוסכם על הצדדים.

הסכומים נכונים למועד פסק הדין.

12. עזרת צד ג' וסיעוד

המומחים לא קבעו לתובעת ולו גם יום אחד של אי כושר מלא. נכותה האורתופדית היתה נמוכה ולפרקי זמן קצרים (20% למשך חודשיים, 10% למשך חודש נוסף ו- 5% למשך שנה). בתוך כחודשיים לפחות חזרה התובעת לעבודת המלצרות בה עבדה עובר לתאונה. איני מוצאת שיש בנכות הנפשית (זמנית בשיעור של 15% לשנתיים וצמיתה בשיעור של 7.5% לצמיתות), בשים לב לתיאור המומחית את הסימפטומים והממצאים שהביאו לקביעת הנכות, כדי להגביל את התובעת באיזה שהיא מלאכה ממלאכות משק בית סביר ורגיל. כפי שפורט לעיל בפרק הדן בנכות התפקודית- התובעת מילינה על מגבלות גופניות, אך לא נקבעה נכות צמיתה בתחום האורתופדי, כך שמגבלותיה הקיימות, בהנחה שתיאורה משקף את המציאות- אינן קשורות בתאונה ואינה זכאית לפיצוי בגינן במסגרת הליך זה. בנוסף- על פי עדות האם, התובעת אינה מסייעת כיום בבית הוריה, משום שהיא לומדת ועייפה. אזכיר שמדובר בסטודנטית העובדת במקביל ללימודיה.

מכל האמור- אני קובעת שיש לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי מינימלי בגין עזרה מוגברת של בני משפחה, מעבר למקובל ולצפוי ממילא, למשך תקופת אי כושר ראשונית של כחודשיים עד שלושה ולכל היותר.

את הפיצוי בפריט זה אני מעמידה על הסך הכולל של 2,800 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.

13. אין מקום לניכוי שכ"ט של המומחה בתחום האורתופדי – ד"ר אשכנזי, אשר קבע לתובעת נכויות זמניות.

סוף דבר

14. אני מחייבת את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובעת בגין תאונת דרכים נשוא התביעה מיום 23.11.08 בסך של 119,963 ₪. לסכום זה יווספו שכ"ט עו"ד בשיעור של כ - 13% ומע"מ כחוק (סה"כ 18,402 ₪ יחדיו), וכן הסך של 700 ₪ בגין החלק של אגרת משפט ששולמה בפתיחת התיק.

סך הכל תשלם הנתבעת לתובעת את הסך הכולל של 139,065 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין והוא ישולם לתובעת בתוך 30 יום ממועד קבלות במשרד ב"כ של הנתבעת, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תואיל לשלוח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ג, 01 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.