לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

1. בהתאם לנטען, התובע, יליד 18.03.1984, נפגע בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים, עת כהולך-רגל פגע בו רכב, נהוג על ידי נתבע 2, מר איזמגריסטו יהודה (להלן: "נתבע 2"), אשר נסע לאחור, מבלי להבחין בתובע ופגע בו באמצעות המראה. עוד באותו יום פנה התובע לבית החולים "בלינסון". בתעודת חדר המיון נכתב כי בבוקר קבלתו נפגע בכף יד ימין מראי מכונית נוסעת ומאז סובל מכאבים. מאוחר יותר התברר כי ידו הימנית של התובע, אשר בהתאם לנטען ספגה חבטה ישירה מהרכב, נשברה ועל כן גובסה.
2. בכתב ההגנה מטעם איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "נתבעת 1"), הכחישה נתבעת 1 את נסיבות אירוע התאונה ואת הכיסוי הביטוחי ועתרה בבקשה לפיצול הדיון כך שתוכרע תחילה שאלת החבות.
3. כאמור, הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת החבות, כמו גם בשאלת נכותו הרפואית והתפקודית של התובע ונזקיו כתוצאה מכך. לאור הכחשת החבות על ידי הנתבעת 1, וזאת גם לאחר קבלת תצהיר הנהג, הורתי על פיצול הדיון כך שתוכרע תחילה שאלת החבות.

טענות הצדדים

1. לטענת התובע וכנטען בכתב התביעה, ביום 23.10.2008, בשעות הבוקר המוקדמות, נפגע על ידי רכב, נהוג על ידי נתבע 2, אשר נסע אחורנית מבלי שים לב כי התובע עמד מאחוריו, מכאן כי מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים. לטענת התובע בסיכומיו, עמד בנטל הוכחת עצם קרות התאונה ונסיבות התרחשותה. כמו כן טען כי נסיבות אירוע התאונה הנטענות לא נסתרו על ידי נתבעת 1.
2. מנגד, טענה נתבעת 1 כי נסיבות התרחשות התאונה אינן כפי שטוען התובע וכי גם אם התרחשה תאונה, הרי שאין מדובר בתאונת דרכים, בניגוד לטענתו של התובע. כנטען בכתב ההגנה, נתבע 2 אשר הינו לכאורה הנהג הפוגע, סירב לשתף עמה פעולה כך שאף לא מסר לה את גרסתו להתרחשות אירוע התאונה. עוד נטען, כי תעודת הביטוח אשר הוצגה על ידי התובע לבית המשפט, אינה תעודה רלבנטית וכי תעודת הביטוח שולמה על ידי התובע ביום בו ניגש לדווח על התאונה למשטרה, קרי כחודשיים ימים לאחר קרות אירוע התאונה הנטען. עוד, טענה נתבעת 1 כי על פי פוליסת ביטוח הרכב הפוגע, התובע ונתבע 2, הינם בעלי הפוליסה, מאידך הכחיש נתבע 2 כל היכרות עם התובע, מסיבה שלא היתה ידועה, נכון לאותו מועד.
3. בסיכומיה, טענה נתבעת 1 כי לאור סתירות בעדותו של התובע, אל מול עדותו של נתבע 2 הנוגעות לכיוון עמידתו של הרכב אל מול המדרכה, היותם של רכבים אחרים בסמוך לרכב הפוגע אם לאו ועמידתו של התובע בעת התרחשות התאונה, הרי שיש לקבוע כי התאונה התרחשה לא כפי שטוען התובע. לטענת נתבעת 1, אין לתת בעדותו של התובע כל אמון שכן עדותו לקתה בחוסר אמינות מוחלט.
4. יוער, התביעה הופסקה פעמיים בשל כך שהתובע ונתבע 2 מתגוררים בחו"ל ובעיקר עקב אי יכולתו של התובע לצאת את גבולות ארצות הברית, בשל היותו מועמד לקבלת אזרחות או אישור עבודה, שם. לאחר חידוש ההליכים, נקבע התיק לישיבת הוכחות בשאלת החבות. התובע נחקר באשר לנסיבות התאונה על בסיס תצהיר עדותו הראשית. לאחר חקירתו התברר כי בשל אי הבנה לא זומן נתבע 2 לאותו מועד. אשר על כן, נקבעה ישיבת הוכחות נוספת, במסגרתה נחקר נתבע 2 על נסיבות קרות אירוע התאונה, כנהג הרכב הפוגע ועל בסיס תצהיר עדותו הראשית שהוגש במסגרת ראיות התובע.

דיון והכרעה

1. מהמסמכים אשר צורפו לכתב התביעה, עולה כי התובע פנה, עוד ביום התאונה, לחדר מיון בבית החולים בלינסון. בתעודת חדר המיון נכתב "בבוקר קבלתו נפגע בכף יד ימין מראי מכונית נוסעת. מאז כאוב. ימין דומיננטית". גם בהפניה כללית מיום 02.11.2008 שנערכה על ידי ד"ר ורטקין מרינה, רופאת משפחה, נכתב כי: "ב 23.10.2008 קיבל מכה ע"י מראה של המכונית, נחבל בכף יד ימין. נבדק במיון בבלינסון, אובחן שבר עם רוטציה ...". ובהפניה לפיזיותרפיה מיום 23.11.2008, נכתב בסעיף סוג התאונה - " תאונת דרכים".
2. בתצהיר נסיבות, אשר הוגש מטעמו של התובע, נטען כי "כאשר עמדתי על שפת הכביש, נפגעתי מרכב מס' 65-24-50 שהיה נהוג על ידי יהודה איזמרגיסטו. הנהג נסע לאחור בכדי לצאת מהחניה וככל הנראה לא הבחין בי ובטעות ללא כל כוונה נכנס בי עם הרכב וכתוצאה מהפגיעה נשבר כף ידי" (סעיפים 1 ו-2 לתצהיר התובע).
3. בחקירתו הנגדית, תאר התובע את נסיבות אירוע התאונה כך: "זה היה גיר רגיל, כשהכניס לרוורס אני הייתי עם הגב לאוטו, שמעתי את ההילוך נכנס לגז מלא ואז כשהסתכלתי האוטו הגיע אלי. אני זוכר שקיבלתי מכה מאוד חזקה שהמראה נשברה ונפלה על הרצפה. אני זוכר שמעדתי ואפילו יש לי צלקת ביד, היה לי שפשוף ועד היום יש לי צלקת. אני זוכר שהיה לי מאוד כואב אבל כיוון שהייתי שיכור אמרתי "טוב זה יעבור"", (עמוד 8, שורות 17-21 לפרוטוקול דיון מיום 3.4.14). כשנשאל היכן עמד כאשר התרחשה התאונה, השיב שעמד בתוך מפרץ החניה, אך אינו זוכר במדויק היכן ומה היה המרחק מהמדרכה כיוון שהיה שיכור וכשנשאל מדוע העיד במשטרה שעמד על סף המדרכה, השיב כי אינו זוכר.
4. אשר למערכת היחסים בין התובע לנתבע 2, טען התובע כי נתבע 2 הינו הנהג שלו ושימש "נהג תורן" בערב התאונה כיוון שהתובע חגג את פרידתו מהחברים לרגל ירידתו מהארץ והתכוון לשתות "התאונה ארעה בשעות הקטנות של הלילה אחרי שביליתי במסיבה ולאחר ששתיתי אלכוהול. לפיכך ומשלא יכולתי לנהוג העברתי את המפתחות ליהודה איזמרגיסטו שהיה נהג התורן באותו הערב" (סעיפים 4 ו-5 לתצהיר התובע). בחקירתו, כאשר נשאל התובע לטיב היחסים בינו לבין נתבע 2, וזאת לאור העובדה שעל פי תעודת הביטוח, פוליסת הביטוח לרכב הפוגע הוצאה על שמו של התובע ושל נתבע 2, השיב כי "הוא היה הנהג שלי, היתה לנו פוליסה משותפת כבר שנה קודם. כשהייתי עושה מסיבות לילדים, מסיבות פורים, פסח וחנוכה. הייתי נוסע קרוב ל 60,000 ק"מ לשנה והוא היה הנהג שלי מדי פעם, היו לי כמה נהגים" (עמוד 9, שורות 23-25 לפרוטוקול דיון מיום 3.4.14). (תעודת ביטוח החובה הוגשה וסומנה נ/1.) אולם, כאשר נשאל התובע כמה פעמים פגש בנתבע 2 עובר לתאונה, השיב כי פגש אותו "אולי פעמיים" (עמוד 9, שורה 20 לפרוטוקול דיון מיום 3.4.14).
5. מעדותו של התובע עלו מספר תמיהות, אחת מהן היא כאמור באשר ליחסיו עם נתבע 2. מחד, העיד שפגש את נתבע 2, רק כפעמיים בחצי השנה עובר לתאונה. מאידך, היו השניים בעלי פוליסת הרכב במשותף. זאת, בהתאם לטענת התובע, לאור היות נתבע 2 נהגו האישי לצרכי עבודה. בנוסף, בהתייחס לתצהיר הבריאות של התובע - התובע הצהיר כי עובר לתאונה הנדונה, היה מעורב בשתי תאונות דרכים נוספות. בחקירתו הנגדית עלה כי למעשה נפגע בחמש תאונות. התובע הבהיר את הסתירה הלכאורית בכך שלא סבל בתאונות מפגיעה משמעותי וכן כי תאונה אחת ארעה לאחר שחתם על תצהיר הבריאות.
6. נתבע 2 בתצהיר עדותו תיאר את נסיבות התאונה כך: "ביום 23.10.08 בשעות הלילה המאוחרות נהגתי על רכב מס' 65-241-50 על מנת לצאת מהחניה נסעתי לאחור עם הרכב ופגעתי בטעות ובלי כוונה במר מועלם נועם ואף כתוצאה מהפגיעה נשברה כף ידו של התובע" (סעיף 1 לתצהיר הנתבע 2). גם נתבע 2, כמו התובע, הצהיר שנבחר לשמש "נהג תורן" בערב התאונה: "למען הסר ספק אבהיר כי אני נהגתי ברכב הנ"ל היות ואני הייתי נהג תורן לאותו ערב" (סעיף 2 לתצהיר הנתבע 2). כשנשאל איך קרתה התאונה השיב "יצאנו למועדון, זו היתה מסיבת הפרידה שלו וקבענו שאני אנהג כי אני בדרך כלל לא שותה וביציאה מהחניה נסעתי רוורס. אני הסתכלתי במראה, לא ראיתי אותו, כשנסעתי לאחורה לצד מהחניה המראה פגעה לו ביד ומזה הוא נפגע" (עמוד 26, שורות 25-27 לפרוטוקול דיון מיום 21.5.14).
7. לטיב היחסים בין התובע לנתבע 2, טען נתבע 2, בחקירתו כי: "מכיר אותו הרבה זמן חברים טובים מגיל 16-17, היינו יחד בבית ספר. תמיד המשכנו לשמור על קשר, לא מדברים כל יום אבל היינו מתראים מדי פעם..." (עמוד 27, שורות 23-24 לפרוטוקול דיון מיום 21.5.14). לעניין פוליסת הביטוח המשותפת ולאור עדותו של התובע כי הנתבע 2 שימש כנהג שלו, נשאל הנתבע 2 אשר ליחסי העבודה שהתקיימו ביניהם:

"ש. הייתה תקופה שעבדתם ביחד?

ת. תמיד הייתי עוזר לו מדי פעם כשאני יכול ויש לי זמן".

ש. במה זה בא לידי ביטוי?

ת. נסיעות למסיבות, לארגן את האנשים שבאים למסיבה. הייתי עוזר לו גם בעוד דברים. הוא היה משלם לי על זה טיפה והייתי עוזר במה שצריך"

(עמוד 28, שורות 7-11 לפרוטוקול דיון מיום 21.5.14).

ובהמשך:

"ש. למה בפוליסת הביטוח אתה מופיע כמבוטח נוסף?

ת. הייתי נוסע איתו הרבה, הייתי הנהג שלו לפעמים. לא רק במסיבות גם כשהייתי עובד איתו וגם כשהיה לו יותר זול לשים את הביטוח עלי ולי גם כן לא הפריע. (עמוד 29, שורות 7-9 לפרוטוקול דיון מיום 21.5.14)

עוד, הסביר נתבע 2 כי הפוליסה הוצאה על שמו של התובע ועל שמו שלו, כיוון שעלות הפוליסה היתה נמוכה יותר כאשר הוא, נתבע 2, נקבע כמבוטח הראשי והתובע כמבוטח נוסף ובנסיבות אלה הוצאה הפוליסה בהתאם, זאת בניגוד לעדות התובע לפיה הפוליסה הוצאה על שם שניהם רק מן הטעם שהנתבע 2 שימש כנהג שלו.

1. לטענת נתבעת 1, לא רק שהתובע הצטייר כעד בלתי אמין, אלא שגם בין גרסאות התובע והנתבע 2 עלו מספר סתירות; האחת, מיקום הרכב הפוגע ביחס למדרכה, כך שבעוד שכאשר התבקש התובע לצייר את מפרץ החניה ומיקומו של הרכב ביחס למדרכה, (הוגש וסומן ת/1) נראה הרכב חונה בתוך מפרץ החניה, במקביל למדרכה מימינו. הרי שכאשר נתבע 2 נשאל לגבי מיקום הרכב ביחס למדרכה, השיב : "אני לא זוכר איזה רחוב זה היה, אני זוכר שזה היה חניה צמודה, צפופה, ת"א הכל צפוף שם. זו הייתה חניה ברחוב, לא בחניון. חניה אנכית, מצד ימין היה משהו, אני לא יודע מה זה היה בדיוק אבל היה משהו, זה לא היה מכונית. מצד שמאל היתה מכונית..." (עמוד 27, שורות 5-7 דיון מיום 21.5.14).

השניה, שאלת חניית רכבים נוספים בסמוך לרכב הפוגע. בעוד שהתובע העיד כי "כשהרכב יצא ופגע בי לא היו עוד רכבים בחניה. מסמן בX היכן היו רכבים נוספים בזמן שחניתי את הרכב" (עמוד 8, שורות 26-27 דיון מיום 3.4.14), השיב נתבע 2 כי "מצד שמאל היתה מכונית" (עמוד 27, שורה 7 לפרוטוקול דיון מיום 21.5.14).

והשלישית, מיקום עמידתו של התובע בזמן שאירעה התאונה, כך שבעוד שהתובע השיב כי עמד בתוך המפרץ וכשנשאל מדוע לא עמד על המדרכה השיב כי "הייתי שיכור" (עמוד 10, שורות 10-13 דיון מיום 3.4.14), מנגד השיב הנתבע 2 בעניין זה כי "הוא לא יכול היה לעמוד כל כך רחוק כי זה היה הכביש אז הוא עמד יחסית קרוב לאוטו. פחות ממטר". כשנשאל איך לא ראה את התובע אם עמד פחות ממטר מהרכב, השיב כי "לא ראיתי. לפי דעתי הוא זז טיפה עם היד ובגלל זה".

1. אכן, כטענת נתבעת 1, קיימות סתירות בין עדות התובע לעדות הנתבע, אולם אין המדובר בסתירות מהותיות, אלא בסתירות מינוריות וחסרות משמעות, אשר ניתן ליישב ביניהן. בוודאי אין בהן כדי לפגוע במהימנותם של התובע או הנתבע. לסתירות גופן, הרי שגם התובע וגם נתבע 2 תארו את חניית הרכב באותה הצורה, התובע בת/1 תאר את הרכב כחונה במפרץ חניה. בעת שנשאל נתבע 2 לגבי מיקום התובע ונסיבות הפגיעה של הרכב בתובע, השיב גם הוא כי ".. זה היה מפרץ חניה". גם בהתאם לת/1 וגם בהתאם לגרסת נתבע 1 החניה היתה במאונך למדרכה. כך, גם באשר לסתירה הנטענת בדבר שאלת המצאות רכבים נוספים בסמוך לרכב הפוגע והיות החניה צפופה. גם התובע וגם נתבע 2 טענו כי החניה היתה צפופה, כך שהתובע לא יכול היה להיכנס לרכב בטרם החל נתבע 2 את הנסיעה. התובע השיב כי "לא יכולתי, היה משהו שחסם אותי. לא זוכר בדיוק מה" (עמוד 8, שורה 29 פרוטוקול דיון מיום 3.4.14) וכשנשאל מה חסם השיב שאינו זוכר. כך גם נתבע 2 אשר השיב "כי היה צפוף והוא לא יכול היה להיכנס לאוטו" (עמוד 27, שורה 21 לפרוטוקול דיון מיום 21.5.14), "חיכה שאני אצא. הוא לא יכול היה להיכנס לאוטו. היה צפוף" (עמוד 30, שורה16 שם). כמו התובע, גם הנתבע 2 העיד כי משהו חסם את הרכב מימין, הוא הצד שהנוסע צריך היה להיכנס אליו. כאשר שניהם העידו כי לא היה זה רכב שחסם את הכניסה אלא דבר מה אחר.

אשר לסתירה השלישית הנטענת, לא מצאתי כי היא קיימת. התובע השיב כי עמד במפרץ החניה, כאשר אינו זוכר מה היה המרחק שלו מהמדרכה, זאת גם בשל כך שהיה שיכור ובחלוף השנים. הנתבע 2 השיב כי התובע "לא יכול היה לעמוד כל כך רחוק כי זה היה הכביש אז הוא עמד יחסית קרוב לאוטו. פחות ממטר... חיכה שאני אצא, הוא לא יכול היה להיכנס לאוטו" (עמוד 30, שורות 11-12, 16 שם).

1. מאידך, בכל הנוגע לנסיבות קרות אירוע התאונה, התרשמתי כי התובע דובר אמת. ניכר היה כי מנסה לשחזר את נסיבות התאונה בזיכרונו וכי הוא מתאר אותן כמיטב יכולתו תוך שהוא נזכר בארוע. טענותיו נתמכו בעדותו של הנתבע 2, אשר עשה רושם אמין ונטול אינטרס, ומסר תיאור אשר תאם את גרסתו של התובע לנסיבות אירוע, התאונה ומנגנון הפגיעה. לכל אלו מצטרפים המסמכים הרפואיים, במסגרתם טען התובע "בזמן אמת" כי המדובר בתאונת דרכים ופגיעה ממראה.
2. לא רק זאת אלא שהנתבעת, אשר הכחישה את נסיבות אירוע התאונה, הסתפקה בהכחשה כללית וגורפת, אולם לא סיפקה גרסה משלה לקרות הנזק, לא העידה עדים שיעידו כי האירוע לא אירע כפי הנטען או בדרך אחרת מזו הנטענת על ידי התובע ועל ידי הנתבע 2. ואף החליטה בסופו של יום לוותר על העדת חוקר מטעמה והצגת דו"חות החקירה.
3. בנוסף לכל אלו, יוער, כי עדות זהה, תואמת ומדוייקת של התובע והנתבע, היתה בוודאי גוררת טענה נגדית של הנתבעת כי השניים תיאמו ביניהם את גרסתם. סוף דבר, ישנן סתירות קלות – לא מהותיות אשר אין בהן כדי לשלול את האירוע עצמו, אשר בהתאם לנטען הינו תאונת דרכים.
4. לסיכום, בהתחשב במכלול הנתונים אשר נפרשו לעיל, הנני מקבלת טענת התובע כי התאונה התרחשה בנסיבות המתוארות בכתב התביעה. פועל יוצא כי מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים. לאור קביעתי זו, נוכח הפגיעה ולפיה לתובע נגרם שבר בידו, הנני נעתרת לבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדיה.
5. התובע מתגורר בארצות הברית, מבקשת מב"כ התובע להודיע מתי יגיע התובע לביקור בארץ לשם קביעת מועד לבדיקתו וקביעת מועדים במסגרת כתב מינוי והנחיות בדבר המשך ניהול ההליכים. לחילופיו, רשאית הצדדים להסכים על נכות רפואית לשם הגשת תחשיבי נזק לשם קידומו של ההליך.

מזכירות תקבע תז"פ ליום 1 ינואר 2015 לקבלת עדכון ב"כ התובע.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ה, 27 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.