נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד ויאם עיילבוני

מטעם הנאשם: עו"ד יוסף רז

מבוא

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רשיון נהיגה תקף וללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

עפ"י עובדות כתב האישום נהג הנאשם בתאריך 24.10.09, וזאת למרות שהוטלה עליו פסילה מנהלית למשך 30 יום בתאריך 12.4.09, והוא לא הפקיד את רשיונו.

1. בישיבת ההקראה, שנערכה ביום 16.9.13 השיב הנאשם לכתב האישום וטען כך: "מודה בנהיגה, בזמן ובמקום. הפסילה בטלה מעיקרה ולכן לא היתה תקפה. מסכים להגשת כל החומר ומבקש לסכם. הנאשם לא יעיד".
2. התביעה הודיעה כי למרות הסכמת הסניגור, היא מבקשת להעיד את עדיה. בנוסף בקשה לתקן את כתב האישום ולהוסיף שני עדים נוספים לרשימת עדיה, שהינם שוטרים שערכו חומר הקשור לעבירת המקור, חומר שנמסר להגנה מבעוד מועד.

הסניגור התנגד לשתי הבקשות. את הראשונה קיבלתי, ואת השנייה דחיתי.

1. בסופו של יום העיד עד רפ"ק אלימלך זטלמן, באמצעותו הוגשו

טופס שימוע והחלטה על פסילה מנהלית של רשיון הנהיגה מיום 12.4.09 סומן ת/4

טופס הודעת איסור שימוש ברכב מאותו מועד סומן ת/5

טופס שימוע לגבי החלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב מאותו מועד סומן ת/6

ההגנה ויתרה על חקירתו הנגדית של העד.

אציין כי לא ברור לי מדוע סברה התביעה שיש צורך בהטרחתו של העד, למרות הסכמת ההגנה

להגשת כל המסמכים שערך, מה שנעשה בסופו של יום בפועל, מבלי שהעד נשאל דבר מעבר לכך.

1. כל יתר המסמכים הוגשו בהסכמה;

טופס אישור בדבר נטילת רישיון נהיגה מיום 11.4.09 סומן ת/1.

אישור בדבר נטילת רישיון רכב מיום 11.4.09 סומן ת/2.

כתב האישום בתיק המקור מיום 11.4.09 סומן ת/3.

הודעת הנאשם מיום 24.10.09 סומנה ת/7.

אישור נטילת רישיון רכב מיום 24.10.09 סומן ת/8.

הודעה על שימוע שיתקיים ביום 27.10.09 סומנה ת/9.

שימוע על החלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב מיום 27.10.09 סומן ת/10.

הודעת איסור שימוש ברכב מיום 28.10.09 סומנה ת/11.

טיעוני התביעה

1. התביעה טענה בסיכומיה כי סעיף 47(ו) מקים "חזקת מודעות לפסילה". הנאשם זומן לשימוע, לא התייצב ונפסל בהעדרו ומכאן קמה החזקה. בטופס ההזמנה לשימוע צויין מספר הטלפון לבירור ההחלטה, ומשלא בירר מהות ההחלטה, עליו לשאת בתוצאות. עוד טענה התביעה כי הנאשם לא סתר את החזקה, והפנתה בענין זה לפסיקה. בנוסף, נטען כי האשם שיקר בהודעתו במשטרה (ת/7). מסקנת התביעה הינה כי הנאשם עצם את עיניו במכוון ולא טרח לברר מה החליט הקצין, ומשמעות עצימת עיניים זו כמוה כידיעה ממשית. הנאשם בחר שלא להעיד ולא הביא לפני ביהמ"ש את גרסתו בדבר אי הידיעה, והמנעותו זו יש בה כדי לחזק את ראיות התביעה ואף לסייע להן.

עוד הוסיפה כי יכול היה הנאשם להעמיד למבחן את תקפות החלטת הקצין באמצעות תקיפה ישירה, אך איננו יכול להמשיך ולנהוג ואז לתקוף את ההחלטה בתקיפה עקיפה במסגרת התיק העיקרי בגין נהיגה בזמן פסילה.

טענה נוספת הינה כי לא כל פגם בהליך המנהלי מביא לבטלות ההחלטה מעיקרה, אלא יש לערוך מבחנים של בטלות יחסית. לטעמה, הפגם הנטען, גם אם קיים, איננו מצדיק ביטול ההחלטה מעיקרה.

טיעוני ההגנה

1. הסניגור טען כי בטופס ההזמנה לשימוע לא צויין כי אם יחליט הקצין לפסול את רשיונו של הנאשם, לא יקבל האחרון הודעה על כך, ולמרות זאת ייחשב כמי שהודע לו דבר הפסילה. הבהרה זו היתה אמורה להכלל בטופס נטילת הרשיון וההזמנה לשימוע, בהתאם לסעיף 47(ג)(2). בטופס הקיים, אשר נמסר לנאשם ביום ביצוע עבירת המקור, לא קיימת הבהרה זו. לפיכך, נהג סביר לא יכול להבין מקריאת הטופס כי אם יחליט הקצין לפסול את רשיונו לא יהיה האחרון מחוייב להודיע לנהג על הפסילה. הנאשם, שהיה מודע לאפשרות הפסילה בהעדרו, סבר כי אם ייפסל, יקבל הודעה על כך. משלא קיבל הודעה, הבין כי הוא רשאי לנהוג. לא בכדי בחר המחוקק לציין מפורשות את חובת ההודעה לנהג. החובה להזהיר הינה יסודית ו"אין עונשין אם אין מזהירין". ההבהרה החסרה הינה זו המעבירה את נטל הבירור מידי הקצין הפוסל לנהג. הסניגור הפנה לפסיקה התומכת בטענתו.

בחירת הנאשם שלא להעיד אין בה כדי לרפא את הפגמים שנפלו בהליך. אדישותו של הנאשם שלא בירר את תוצאות השימוע גם היא איננה צריכה להזקף לחובתו משום שאיננה יכולה לבוא במקום הדרישות המוטלות על התביעה.

גדר המחלוקת

1. חזית המחלוקת מצומצמת אך ורק לשאלה מה נפקות חסרונה של ההבהרה לפיה: "...מאותו מועד יראו את הנהג כמי שהודע לו שנפסל מהחזיק רשיון נהיגה...". כל יתר הנתונים הרלוונטיים – מוסכמים.

דיון והכרעה

1. אפתח ואומר כי אין ספק שאת הוראות החוק יש למלא ככתבן וכלשונן. קרי; אם טרח המחוקק והורה בסעיף 47(ג)(2) לפקודה כי יש להבהיר את תוכנן של הוראות סעיפים קטנים (ו) ו-(ז) לצד פירוט מספר הטלפון לקבלת תוכן החלטת הקצין, הרי שיש לעשות כן באופן מדוייק ומלא.
2. לא ברור לי מדוע בחרה משטרת ישראל "לשכתב" את נוסח החוק, אך נראה כי תיטיב לעשות אם תתקן את נוסח הטופס, כך שיכלול את ההבהרות במלואן כפי שבחר לנסחן המחוקק. זאת, הן על מנת לעמוד בדרישות החוק ברמה הפורמלית, והן כדי להבהיר לנהגים, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, את השלכות בחירתם שלא להתייצב לשימוע ברמה המהותית. אם נראה כי נוסח החוק איננו ברור דיו לנהג הסביר, הרי שהמחוקק לא אסר על הוספת הסבר נוסף.
3. למרות האמור לעיל, לא אוכל לקבל את טענות ההגנה בתיק זה.

זהו לשונם של סעיפים קטנים ו' ו-ז' לסעיף 47 לפקודה:

(ו)    לא הופיע הנהג בפני קצין המשטרה במועד שזומן אליו כאמור בסעיף קטן (ג), רשאי קצין המשטרה לפסול אותו מהחזיק ברשיון הנהיגה לפי סעיף קטן (ה) גם בהעדרו, ומאותו מועד יראו את הנהג כמי שהודע לו שנפסל מהחזיק רשיון נהיגה ויחולו עליו הוראות סעיף 67.

(ז)   פסילה שהטיל קצין משטרה על הנהג מהחזיק רשיון נהיגה תחל ממתן ההחלטה.

1. זהו לשון סעיף 2.ב. לטופס האישור בדבר נטילת רשיון הנהיגה וזימון הנהג לשימוע, כשההדגשות הינן במקור:

"עליך להתייצב כאמור, ואם לא תתייצב, הינך מוותר על זכותך להעלות טיעוניך בפני הקצין הפוסל, ופסילת רשיונך, אם תתבצע, תחול בתאריך הנקוב לעיל, שלא בנוכחותך.

אם קצין המשטרה יפסול את רשיונך בהעדרך, אסורה עליך הנהיגה, ואם תנהג – תעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה, ע"פ הוראות ס' 67 לפקודת התעבורה".

1. לעניות דעתי, האמור בסעיף 2.ב. מסביר ב"רחל בתך הקטנה" כי גם אם לא יתייצב הנהג לשימוע, עלול הקצין להחליט לפסול את רשיונו. אם אכן כך יחליט הקצין, הפסילה תחל "בתאריך הנקוב לעיל", קרי; מועד השימוע, שלא בנוכחותך.

בשלב זה ברי, כי ברגע שיחליט הקצין על פסילת רשיון הנהיגה בהעדר הנהג, מייד תכנס הפסילה לתוקפה.

בהמשך מובהר כי אם אכן ייפסל הנהג בהעדרו, אסור לו לנהוג והפרת האיסור משמעותה נהיגה בזמן פסילה, כאמור בפקודה.

לטעמי, כל רכיבי הוראות סעיפים קטנים ו ו-ז' מופיעים בהסבר שבטופס, ועל כן, מקימים מודעות בפועל.

1. לא זו אף זו, בסעיף 2.ד. נכתב:

"בירור טלפוני בדבר ההחלטה על פסילת הרשיון ניתן לברר במזכירות יח' התנועה, מס' טלפון XXXXXXXXX בימים א-ה בין השעות 07.30 עד 17.00".

אם לא די בהסבר דלעיל, הרי שכמצוות המחוקק, מפורט בטופס מספר הטלפון אליו ניתן להתקשר על מנת לברר מה החליט הקצין. קיומו של מספר טלפון אליו ניתן להתקשר כדי לברר את החלטת הקצין, מהווה כעין רמז עבה במיוחד, להעברת הנטל אל כתפיו של הנהג. ה"רמז" איננו עומד לבדו, וממתין לנהג שיפענחו, אלא נספח להבהרה המפורשת כמתואר בסעיף 13 לעיל, ועולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק בהסדר הספציפי הנוגע לפסילה מנהלית, על מטרותיו.

1. לשם ההמחשה, נבדוק את האפשרויות העומדות לפני נהג שהוזמן לשימוע באמצעות הטופס המדובר, לו תתקבל עמדת ההגנה;

אם לא נפסל הנהג ע"י הקצין, אין נפקות לשיחה טלפונית, בין אם יתקשר ובין אם לא – הרי שהוא רשאי להמשיך ולנהוג.

שונים פני הדברים במקרה בו החליט הקצין לפסול את רשיונו –

אם יתקשר הנהג לברר זאת, תחול הפסילה ואסור יהיה לו להמשיך ולנהוג.

אם לא יתקשר לברר, לא תחול הפסילה, והנהג יהיה רשאי להמשיך ולנהוג.

ברור לכל בר בי רב, כי מסקנתו של כל נהג סביר תהיה שלא להתקשר כדי לברר, הלא בכל מקרה בו לא יתקשר – לא תחול הפסילה.

1. מצב כזה עומד בסתירה מוחלטת למטרותיה של הפסילה המנהלית, שעיקרה צינון מיידי של נהג שנמצא כי הוא מסכן את הציבור, ומסכל את רצונו של המחוקק באפקטיביות מיידית, כוונה שהובעה מפורשות.

לא בכדי קבע המחוקק חזקה, לפיה מי שאיננו מתייצב לשימוע כמוהו כמי שהודע לו על החלטת הפסילה. מטרות החיקוק ברורות, והאמצעי להשגתן, גם הוא ברור בעיניי.

1. חזקה זו ניתנת, כמובן, לסתירה, אך בענייננו לא נסתרה החזקה כלל וכלל. בראיות שהוגשו אין דבר שיש בו כדי להחליש ולו במעט את החזקה וממילא שאין בהן כדי לסתרה. הנאשם בחר שלא להעיד ומשכך, לא השתמש בכלי הראשוני העומד לרשותו לשם סתירת החזקה. שתיקתו מחזקת את ראיות התביעה.
2. בהודעתו במשטרה, ת/7, נשאל: "האם זומנת למשטרה בעקבות סירובך למסור בדיקת ינשוף לשכרות ובגלל זה נפסלת?" והשיב: "לא, היה לי דוח כזה ואני הייתי בבית משפט בת"א ולא אמרו לי שאני בשלילה, הלכתי לקחת את הרשיונות של הרכב במשטרת בית דגן ונתנו לי את הרשיונות ולא פסלו אותי אני לא יודע מאיפה הפסילה הזו" (ש' 8-10) (ההדגשות שלי, ד.ש.)

ת/1, טופס נטילת רשיון הנהיגה וזימון לשימוע, הוגש בהסכמה, ואין כיום מחלוקת כי הנאשם הוזמן לשימוע. משמע, הנאשם שיקר בהקשר זה.

בנוסף, הנאשם טען כי ניגש למשטרה כדי לקחת את רשיונות הרכב בלבד, ולא דיבר על רשיון הנהיגה.

1. הסניגור טען כי "אין עונשין אם אין מזהירין". אין ספק שזוהי הנחיית יסוד במשפט הפלילי. יחד עם זאת, אזהרה בדבר אפשרות פסילה מנהלית קיימת בטופס, גם אליבא דהגנה, וזאת מבלי להכנס לדיון בשאלה אם עסקינן בענישה ובמשפט פלילי.

1. המחוקק קבע הסדר ייחודי, עבור סנקציה ייחודית, מתוך מטרה ייחודית. אפקטיביות מיידית נוכח הסכנה הנשקפת לציבור המשתמשים בדרך. מדובר בסנקציה מנהלית שכללי המשפט המנהלי חלים עליה. בין יתר הכללים, כלל הבטלות היחסית.

כלומר, גם לו קיבלתי את טענת ההגנה, לפיה נפל פגם בבניית הטופס וההוראה הנטענת נשמטה ממנו, עדיין לא היה בכך, לדעתי, כדי להביא מניה וביה לבטלות ההחלטה מעיקרה, ועדיין היה עליי לשקול את משקלו של הפגם אל מול מטרות החיקוק והאינטרס הציבורי שבבסיסו. באיזון כלל האינטרסים, אני סבורה כי משקלו של הפגם, בנסיבות המתוארות לעיל, נמוך ביחס למשקלם של האינטרס הציבורי ומטרות החקיקה. לכן, בהתחשב בכלל הבטלות היחסית הייתי מקיימת את ההחלטה.

1. בפס"ד לוי (עפ"ת 54081-02-12, מחוזי מרכז, לוי נ. מ"י) נעשה שימוש בטופס ההזמנה לשימוע, אלא שלא נרשם בטופס מספר טלפון לבירור תוצאות השימוע. כזכור, סע' 47(ג)(2) מורה, בין היתר, לציין את מספר הטלפון לבירור. הפרה זו של מצוות המחוקק מונעת מהנהג לבצע בפועל את הבירור הנדרש. משכך, אני סבורה שמשקלו של הפגם בפס"ד לוי מביא לנקודת איזון שונה מאשר בענייננו.
2. בפס"ד מלול (עפ 4947/09, מחוזי ירושלים, מלול נ. מ"י) אישר ביהמ"ש המחוזי את קביעותיו של ביהמ"ש קמא, שדחה טענות דומות של נאשם במקרה דומה לענייננו. ביהמ"ש המחוזי קבע בפסק הדין כי: "...בטרם יוכל המערער להלין על טיבו של השימוע, עליו להתכבד ולהתייצב לשימוע כפי שנדרש ממנו. מאחר ולא התייצב, רשאי היה קצין המשטרה לפסלו בהיעדרו, וזאת כיוון שהיה יסוד להניח שיוגש נגדו כתב אישום בעבירת הסירוב – כפי שאכן קרה בפועל..."
3. בפס"ד גורשומוב (פ"ל 12588-11-11, מ"י נ. גורשומוב) אליו הפנתה ההגנה, מתייחס ביהמ"ש להעדרו של סעיף ו' וקובע כי בהעדר הסבר בסיסי של תוכן סעיף זה, לצד העדר הסבר בדבר הפטור מהודעה, נפל פגם מהותי בהליך המנהלי, אשר מביא לבטלות ההחלטה. בשגגה התייחס ביהמ"ש לסעיף ה' כאל סעיף ו'. סעיף ה' עוסק במשך הפסילה, ותוכנו אכן איננו מופיע בנוסח הטופס המשטרתי. משכך, לא אוכל להקיש על משקלו של הפגם מתוך פס"ד זה.
4. על בסיס כל האמור לעיל, אני סבורה כי הוכח לפניי מעבר לכל ספק סביר שהנאשם נהג ברכב שעה שהיה ידוע לו כי הוא פסול לנהיגה.

מת/1 עולה כי תוקף רשיונו של הנאשם פקע בשנת 2007. משכך הוכח לפניי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע גם את שתי העבירות הנוספות המיוחסות לו בכתב האישום.

אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשם בשלוש העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ד, 28 נובמבר 2013, במעמד הנוכחים.