1. לפניי תביעה לפיצוי בגין ליקויי בנייה. בדיון מיום 10.5.2017 הוסכם כי הנתבעת תשלם לתובעים סך של 34,511 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד מחודש יוני 2010 ועל למועד התשלום בפועל; כן הוסכם כי בית המשפט יכריע על דרך הפשרה, ללא נימוקים, ביחס לסכומים שנותרו במחלוקת (כאמור בסעיף 2 להחלטה, בעמ' 31).
2. עוד הוסכם על הכרעה מנומקת בסוגיות הבאות: (א) שכר טרחת עו"ד; (ב) הוצאות משפט (אגרות, עלויות חוות דעת ותשלום למכון התקנים); (ג) פיצוי בגין נזק לא ממוני; (ד) פיצוי בגין הצורך לפנות את הדירה לצורך ביצוע התיקונים. נקבע כי לא תידון תביעה לפינוי בגין רכיב נוסף (לרבות בגין ירידת ערך).
3. נקבע כי הכרעת בית המשפט תסתמך על התיעוד הקיים בתיק ועל חקירות שהתקיימו באותה ישיבה.
4. הצדדים סיכמו – בבהירות ובחדות – את טענותיהם בכתב. להלן הכרעתי בסוגיות התלויות ועומדות.
5. הכרעה – על דרך הפשרה – ביחס לסכום שבמחלוקת: על יסוד הסכמת הצדדים וסמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר בחינה של התיעוד בתיק, החקירות שהתקיימו וכתבי הסיכומים, אני קובע כי על הנתבעת לשלם לתובעים סך של 15,000 ₪.
6. הוצאות משפט: התביעה הוגשה ביום 4.1.2010. היא מסתיימת עתה, שבע וחצי שנים מאז שהוגשה. התקיימו מספר ישיבות, ניתנו מספר חוות דעת והוגשו בקשות רבות. התובעים נשאו בהוצאות משמעותיות, הן בהיבט של תשלום האגרה, הן בהיבט של תשלומים מרובים למומחים. בסופו של יום, חלקים משמעותיים מהתביעה נדחו. התביעה – ככל שהיא מתייחסת לרכיב ירידת הערך – למעשה נדחתה. ממילא אין מקום לפסוק לתובעים פיצוי כלשהו ביחס להוצאות הכרוכות ברכיב זה של התביעה (לרבות ההוצאות עבור שכר טרחת מומחה בית המשפט, בו נשאו התובעים). ככלל, הוצאות עבור מומחה בית המשפט (אינג' בס) הן הוצאות רלוונטיות, כך גם ההוצאה עבור מכון התקנים. אלא שהגשת תביעה על סך של 198,376 ₪ בגין רכיב הליקויים בלבד (התביעה כולה הועמדה על סך של 360,126 ₪), תרמה תרומה משמעותית לצורך במספר חוות דעת, להתמשכות ההליכים, לסרבול בניהול ההליך – להוצאות שנדרשו התובעים להוציא, כמו גם להוצאות שהנתבעת עצמה – כמי שנדרשת להתגונן בפני תביעה כאמור – נדרשה לשאת בהם. מלכתחילה ניתן היה להגיש תביעה על סכום מתון במידה משמעותית. עובדה זו נזקפת לחובת התובעים. כאמור, מעבר להפסד הניכר שנגרם להם, הנתבעת ניזוקה אף היא מהתנהלות זו. נתתי דעתי לעובדה שהנתבעת ביצעה תיקונים במהלך ניהול ההליך המשפטי, בעקבות חוות דעת מומחה בית המשפט ובפיקוחו. נתתי דעתי גם לעובדה שליקוי משמעותי מסוים לא תוקן. התביעה התקבלה, לפחות בחלקה. בגין חלק יחסי זה של התביעה ייפסקו הוצאות התובעים, בשיעור כולל מתון. אני מעמיד את ההוצאות על סך של 7,500 ₪.
7. שכר טרחת עורך-דין: כאמור בסעיף 6 לעיל, מן הראוי היה – מלכתחילה – להעמיד את התביעה על סכום ריאלי. הגשת תביעה על סך של 360,000 ₪, אשר בסופו של יום מסתיימת בפיצוי בשיעור נמוך באופן משמעותי מהסכום הנתבע (נתתי דעתי לעובדה שבמהלך ניהול ההליך בוצעו תיקונים). נסיבות העניין אינן מצדיקות פסיקה של שכר טרחה בשיעור ריאלי. הן אף אינן מצדיקות לשלול מהתובעים תשלום של שכר טרחת עו"ד או להוביל לחיובם של התובעים בתשלום שכר טרחת ב"כ הנתבעת. נסיבות העניין מצדיקות פסיקת שכר טרחת עורך דין באופן מתון ביותר. אני מעמיד את שכר הטרחה על סך של 7,500 ₪.
8. פיצוי בגין נזק לא ממוני: בעת פסיקת פיצוי בגין ראש נזק כאמור, יש לקחת בחשבון מכלול של נסיבות ושיקולים, ובין היתר, מיקום הליקויים, היקף הנזק, אופי הליקויים, מידת השפעתם על שגרת החיים בנכס. בענייננו מצאתי לנכון לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה בשים לב לליקוי המתייחס לרטיבות, לגביו העיד מומחה בית המשפט כי מדובר בליקוי ברמה של נזק בריאותי [עמ' 35, ש' 27-25]. ליקויים נוספים עשויים להצדיק פסיקה של פיצויים בגין ראש נזק כאמור – בשיעורים מתונים – אם הונחה תשתית עובדתית לפיה הדייר פנה אל הקבלן והלה זלזל בו, התעלם מפניותיו, ביצע פעם אחר פעם תיקונים בלתי מקצועיים וכיוצא באלה נסיבות. עצם הצורך בתיקון ליקויים – כשלעצמו, וללא שנלווית לכך התנהלות חריגה מצד הקבלן, אינו מצדיק בהכרח פסיקת פיצויים בראש נזק זה. הנתבעת ביצעה תיקונים בבית. עם זאת, דווקא הליקוי המשמעותי יותר – בנושא הרטיבות – לא תוקן (לא הובאו יבשנים ולא בוצע תיקון הקיר מצדו החיצוני של הבית). אני מעמיד את שיעור הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 5,000 ₪.
9. פיצוי בגין הצורך לפנות את הדירה לצורך ביצוע התיקונים: בחוות דעת מומחה בית המשפט מיום 1.7.2010 נקבע כי ביצוע העבודות בבית מחייב הסדרה של דיור חלופי למשך כ – 4 ימים. בסופו של יום שהו התובעים ובני ביתם ארבעה לילות (חמישה ימים) מחוץ לבית, בבית מלון ואצלי בני משפחה. נסיבות כאמור מצדיקות פסיקת פיצוי. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, לרבות התחשיב בסעיף 76 לסיכומי התובעים, אני מעמיד את הפיצוי בהתאם לסכום הנטען, שהוא סביר – סך של 3,040 ₪
10. סוף דבר, הנתבעת תשלום לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 34,511 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד מחודש יוני 2010 ועד למועד התשלום בפועל, בצירוף הסכומים המפורטים בסעיפים 5, 6, 7, 8 ו – 9 (כולם נכונים ליום מתן פסק הדין) התשלום יבוצע בתוך 30 יום. סך של 5,000 ₪ שהופקד בתיק בית המשפט יועבר לתובעים באמצעות ב"כ התובעים, על חשבון החוב הפסוק.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים.

ניתן היום, ז' אב תשע"ז, 30 יולי 2017, בהעדר הצדדים.