רקע כללי

1. התובעת, ילידת 28.11.43, עבדה במפעל המים של האגודה החקלאית "נהריה – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ" (להלן "האגודה") החל משנת 1959.

2. ביום 28.10.71 הוציא שר הפנים צו הקנייה המעביר את מפעל המים מהאגודה החקלאית לעירייה. העברת מפעל המים לעירייה כללה העברת עובדי מפעל המים לעירייה כעובדי עירייה.

3. ביום 30.12.76, נחתם בין נציגי העירייה, נציגי מועצת פועלי נהרייה וועד עובדי מפעל המים של האגודה החקלאית סיכום דברים בו נקבע, כי עובדי מפעל המים יהיו עובדי עיריית נהרייה החל מ- 1.01.77, והעירייה תכבד את הסכם העבודה שבין העובדים לבין האגודה על זכויותיהם וחובותיהם. כן סוכם, כי העירייה תכבד את כל הזכויות אשר עובדי מפעל המים השיגו משך שנות עבודתם אצל האגודה.

באשר לזכויות הפנסיה והפיצויים, נקבע כי זכויותיהם של העובדים יובטחו לאחר שהעובדים יבטיחו את העברת מלוא כספי הקרנות העומדות לזכותם לזכות העירייה.

4. עוד צוין בסיכום הדברים, כי הסכם העבודה הקיבוצי המיוחד בין מועצת פועלי נהרייה וועד עובדי האגודה לבין האגודה החקלאית אשר נחתם ב- 10.5.65 עדיין בתוקף "בכפיפות לשנויים שחלו בו במרוצת שנות תוקפו".

5. בהתאם להסכמות, הפכה התובעת ביום 1.1.77 לעובדת עירייה, ודרגתה והזכויות שצברה במהלך עבודה באגודה החקלאית נשמרו לה.

6. ביום 17.11.08, עת הגיעה התובעת לגיל 65, הודיעה העירייה לתובעת, על פרישתה לגמלאות ביום 30.11.08.

במכתב עליו חתומה הגב' רחל ברק, מנהלת אגף מינהל ומשאבי אנוש בעירייה (להלן "גב' ברק") צוין:

"הנדון: פרישה לגימלאות

הנני להודיעך כי עפ"י חוק, גיל הפרישה המותאם לתאריך לידתך הינו גיל 60.

כיום הינך בת 65 ועובדת בעירייה מזה 49 שנים.

לאור האמור לעיל, מועד פרישתך לגמלאות נקבע ל- 30.11.08.

בסיום עבודתך תהיי זכאית:

1. פדיון ימי המחלה שנצברו לזכותך כחוק.

2. פדיון ימי החופשה שנצברו לזכותך כחוק.

3. ישוחררו לזכותך כל הכספים שנצברו על שמך בקופות השונות.

4. מכתב הפנייה לקרן הפנסיה "עמית" למימוש זכויות הפנסיה והפיצויים שלהן את זכאית.

אנו מודים לך על תקופת עבודתך ומאחלים לך הרבה בריאות ודרך צלחה".

7. בתאריך 20.11.08, שלח מר רמי סופר, מזכיר הסתדרות המעו"ף, מרחב גליל מערבי, מכתב לגב' ברק בו נרשם:

"גב' מדר זהבה עובדת עירית נהריה כ- 49 שנים כשתחילת עבודתה ב 13.11.59 הייתה באגודה שיתופית חקלאית כש – 01.01.77 עברה, עפ"י פסיקת בג"צ לרשות עירית נהריה.

גב' מדר מחזיקה בידה מסמך מיום 31.05.87 החתום ע"י מלצר מנהל האגף למינהל ושירותים דאז בו מצויין כי עירית נהריה אישרה את בקשת מדר להעביר את כל התנאים הסוציאליים (פנסיה-פיצויים) מקרן עמית לפנסיה תקציבית. לפי מיטב הבנתי וידיעתי דבר זה לא בוצע בפועל וההפרשות המשיכו לקרן "עמית".

נבקשכם לדחות את פרישתה של גב' מדר לגימלאות עד אשר נברר סוגיה זו. כמו – כן, תמוה בעיני העובדה שגב' מדר קיבלה הודעה בהתראה כה קצרה (המכתב יצא ב- 17.11.08) בו הינכם מודיעים לה כי עליה לפרוש החל מ- 30.11.08, מכתב שאגב לא מוען לועד העובדים בעיריה.

בטוחני כי גב' מדר תמשיך לתרום מיכולתה, מירצה והיידע שצברה עד אשר נגיע להבנות בנוגע לפרישתה לגימלאות באופן מכובד, כיאה לעובדת ששירתה בכבוד, 49 שנים, במסגרת עיריית נהריה".

8. ביום 26.11.08, השיבה הגב' ברק את התשובה הבאה:

"במענה למכתבך שבסימוכין, ברצוני להשיבך כי לאור פניית יו"ר ועד העובדים ולאור העובדה שגב' מדר הינה עובדת ותיקה מאוד ומתוך כבוד לכל שנות עבודתה ברשות, הוחלט להיענות לפנייתך ולבטל את מועד פרישתה ב- 30.11.08.

יחד עם זאת, תזומן פגישה בימים הקרובים עם גב' מדר, יו"ר ועד העובדים ואיתנו על מנת לסכם על מועד פרישה.

ללא קשר למועד הפרישה שייקבע, העירייה תאפשר לגב' מדר לעיין ולצלם כל מסמך מתיקה האישי על מנת לאפשר לה לברר את סוגיית הפנסיה שהועלתה במכתבך".

9. בתיקה האישי של התובעת נמצא מכתב ששלחה ביום 8.12.08 לגב' ברק בו ציינה:

"אני מבקשת להמשיך לעבוד עד לגיל 67 וזאת על פי חוק גיל פרישה שווה לעובד ולעובדת".

10. ביום 9.12.08 התקיימה פגישה בין הגב' ברק והתובעת בנוכחות יו"ר ועד העובדים - מר יעקב כהן ועו"ד של התובעת בעת ההיא, עו"ד חיה סגל.

11. לטענת התובעת, בתחילת הפגישה מסרה עו"ד סגל לידי הגב' ברק, את המכתב הבא:

"בהמשך למכתביכם מיום 17/11/08 ו- 26/11/08 בדבר מועד פרישתה של מרשתי שבנדון הנני מתכבדת להודיעכם כדלקמן:

1. בהתאם לסעיף 3 לחוק גיל פרישה, התשס"ד – 2004 (להלן: החוק) זכאית מרשתי לפרוש מעבודתה בטווח הגילאים שבין 62 ל-67, כלומר, בטווח גילאים זה היא רשאית לבחור האם לפרוש מעבודתה או לא.

בהתאם לסעיף 4 לחוק, הגיל שבו ניתן לחייב את מרשתי לפרוש מעבודתה בשל גילה הוא גיל 67 – הוא גיל פרישת חובה.

2. לאור האמור לעיל, מרשתי זכאית להמשיך בעבודתה עד גיל 67, כלומר במשך שנתיים נוספות!!

3. טענתכם לפיה "עפ"י החוק גיל הפרישה המותאם לתאריך לידתה הינו גיל 60" אינה נכונה בלשון המעטה ואינה רלבנטית לעניינה של מרשתי מאחר ותאריך לידתה של מרשתי הוא לאחר חודש אפריל 1942 (ראה סעיף 7 לחוק) ולכן גיל 60 כגיל פרישת חובה של מרשתי אינו רלוונטי במקרה הנדון!!

4. לאור כל האמור לעיל מתכבדת מרשתי להודיעכם על רצונה להמשיך בעבודתה בעיריית נהרייה עד הגיעה לגיל פרישת חובה, היינו גיל 67.

5. לידיעתכם".

הצדדים חלוקים באשר למה שאירע במהלך הפגישה, כפי שיבואר בהמשך.

12. ביום 22.12.08 קיבלה התובעת את המכתב הבא:

"בהמשך למכתבנו שבסימוכין ולשיחה שהתקיימה עימך בתאריך 9.12.08 בנוכחות יו"ר וועד העובדים, מר יעקב כהן, הנני להודיעך כי עבודתך בעירייה תסתיים ב- 31.12.08.

יתרת ההודעה המוקדמת תשולם לך במשכורת 12/08 כחלף הודעה מוקדמת של חודש וחצי.

כל יתר זכויותיך הינם בהתאם למכתבנו שבסימוכין.

אנו שוב מודים לך על עבודתך ומאחלים לך בריאות."

13. בתאריך 31.12.08 סיימה התובעת את עבודתה בנתבעת.

14. כחודש לאחר מכן, ביום 27.01.09, נעשתה פניה של עו"ד נוסף מטעם התובעת, עו"ד ג. מרצקי, לגב' ברק, בניסיון לברר מדוע לא הועברה התובעת לפנסיה תקציבית.

תשובת הנתבעת הייתה כי התובעת לא ביקשה לעבור לפנסיה תקציבית כאשר העניין התאפשר.

15. בחודש יוני 2009, כחצי שנה לאחר שהתובעת סיימה עבודתה, שלח בא כוחה הנוכחי של התובעת (השלישי), עו"ד מן, מכתב לנתבעת בו הוא קובל על כך שהתובעת חויבה לצאת לגמלאות בטרם הגיעה לגיל 67 וכי כל ההליך נעשה שלא כדין.

16. בתגובה השיבה ב"כ הנתבעת, כי בפגישה מיום 9.12.08 סוכם עם התובעת כי התובעת תצא לגמלאות תוך הארכת תקופת ההודעה המוקדמת שניתנה לה ל – 90 ימים וכי לאור האמור פרשה התובעת לגמלאות וקיבלה את מלוא הזכויות המגיעות לה בגין פרישתה.

עוד ציינה ב"כ הנתבעת, כי לא הייתה כל פניה מצידה של התובעת לשוב לעבודה לאחר פרישתה.

17. ביום 04.01.10, וכשנה ממועד הפרישה, הגישה התובעת את התביעה שבפנינו בה עותרת היא לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בגובה הפסדי שכרה ונלוות עד לגיל 67, פיצוי בגין עגמת נפש ולתשלום זכויות נוספות המגיעות לה, לטענתה, בגין תקופת עבודתה בנתבעת וסיומה, לרבות הפרשי פיצויי פיטורים והפרשי הודעה מוקדמת, הפרשי דמי הבראה, פדיון חופשה וביגוד ותשלום עבור מענק לשנת 2008.

התביעה כללה אף רכיב של פדיון ימי מחלה אולם התובעת חזרה בה מרכיב זה בתצהירה ובישיבת 13.7.11.

18. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית וכן חוות דעת של חשבת שכר הגב' פולק פלורה.

התובעת זימנה כעד מטעמה את מר יעקב כהן, אשר שימש בעת הרלוונטית לתביעה כיו"ר ועד העובדים בנתבעת.

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' רחל ברק, מנהלת אגף מינהל ומשאבי אנוש בנתבעת.

עיקר טענות הצדדים

19. לטענת התובעת, חל בעניינה סעיף 4 לחוק גיל פרישה ולפיכך, משביקשה לממש זכויותיה על פי החוק ולהמשיך בעבודתה עד הגיעה לגיל 67, חל איסור מוחלט על הנתבעת לפטרה מעבודתה בגיל 65.

20. לטענתה, הנתבעת התעלמה מהודעותיה מיום 8.12.08 ומיום 9.12.08 בהן ביקשה להמשיך ולעבוד עד גיל 67, וכפתה עליה לפרוש מעבודתה בגיל 65.

תחילה הודיעה לה הנתבעת באמצעות הגב' ברק כי היא יוצאת לפנסיה וזאת ללא שימוע וללא התייעצות עם ועד העובדים. לטענתה, מאוחר יותר, בפגישה שנערכה ביום 9.12.08, מסרה באמצעות באת כוחה עו"ד חיה סגל, מכתב לנתבעת, בו נדרשה הנתבעת להחזירה לעבודה. לטענת התובעת, נאמר לה על ידי הגב' ברק כי היא חייבת לפרוש ולא כדאי לה להתנגד כי "יש לעירייה סוללה של עורכי דין" ונדחתה בקשתה לשוב לעבודה.

21. לטענת התובעת, אין לשעות לטענת הנתבעת, כאילו התובעת הסכימה לפיטוריה. התובעת ביקשה להמשיך ולעבוד עד גיל 67 ו בניגוד לרצונה נכפה עליה לפרוש.

לטענת התובעת, התנהגות הנתבעת פגעה בבריאותה וגרמה לה עוגמת נפש מרובה.

22. לטענת התובעת, אין המדובר בענייננו בהליך של פיטורי צמצום, אלא בפיטורים שמאחוריהם עומדים שיקולים זרים אחרים.

23. לאור האמור, טוענת התובעת כי על הנתבעת לפצותה בגין הפסדי השתכרות מיום יציאתה לגמלאות בפועל ועד ליום הגיעה לגיל 67, לרבות פיצוי בגין עוגמת נפש.

24. עוד טוענת התובעת, כי הנתבעת חייבת לה הפרשים בגין פיצויי פיטורים; פדיון ימי הבראה; פדיון ימי חופשה; מענק לשנת 2008; דמי ביגוד והפרשי הודעה מוקדמת.

25. לטענת הנתבעת, בשלהי שנת 2008 ותחילת שנת 2009 פרשו מספר עובדים מעבודתם בעירייה, ביוזמת העירייה מטעמי התייעלות.

לטענת הנתבעת, בבסיס הודעתה של הגב' ברק לתובעת מיום 17.11.08 עמדה הנחה מוטעית, לפיה סיום עבודת התובעת בעירייה יעשה לפי הוראות אוגדן תנאי שירות לעובדי הרשויות המקומיות, הנסמכות על הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] תש"ל – 1970, אשר קובעות זכאות לפנסיה תקציבית.

26. לטענת הנתבעת, לאחר שהתברר כי התובעת אינה זכאית לפנסיה תקציבית נדחה מועד פרישתה כפי שצוין במכתב, ובפגישה שנערכה בין הצדדים ביום 9.12.08, בה נכחו גם ב"כ התובעת עו"ד סגל, ויו"ר ועד העובדים, מר כהן יעקב, סוכם על דעת שני הצדדים כי התובעת תפרוש מעבודתה בעירייה ביום 31.12.08, תוך הארכת תקופת ההודעה המוקדמת ל-90 ימים.

לטענת הנתבעת, ביום 22.12.08 נשלחה לתובעת הודעה בהתאם וביום 31.12.08 פרשה התובעת לגמלאות.

27. לטענת הנתבעת, לאחר קבלת ההודעה לא ביקשה התובעת להשיבה לעבודתה ופניה ראשונה מטעמה אשר נעשתה על ידי עו"ד מרצקי, כחודש לאחר הפרישה, הייתה לעניין פנסיה תקציבית.

לטענת הנתבעת, רק כחצי שנה לאחר פרישתה שלח בא כוחה הנוכחי מכתב לפיו התובעת מבקשת לשוב לעבודה, ורק בחודש ינואר 2010 הגישה התובעת את התביעה בבית הדין. מדובר בשיהוי ניכר האומר דרשני.

28. לטענת הנתבעת, אין התובעת זכאית לפיצוי כלשהו, למעט פיצויי פיטורים.

לטענתה, התובעת קיבלה את מלוא פיצויי הפיטורים ואת מלוא דמי ההבראה שמגיעים לה, את מלוא דמי החופשה, את מלוא דמי ההודעה המוקדמת על פי הסיכום שביניהם, כן קיבלה דמי ביגוד, ומענק לשנת 2008.

דיון והכרעה

התביעה לפיצויים בגין פיטורים בניגוד לחוק גיל פרישה

29. התובעת נסמכת בתביעתה על הוראת סעיף 4 לחוק גיל פרישה אשר קובע:

"4. הגיל שבהגיעו אליו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בשל גילו, הוא גיל 67 לגבר ולאישה (בחוק זה – גיל פרישת חובה)".

לטענת התובעת, הנתבעת כפתה עליה פרישה בגיל 65 על אף הצהרותיה כי היא מעוניינת להמשיך ולעבוד עד לגיל 67.

30. הנתבעת מודה כי המכתב הראשון שנשלח לתובעת בדבר יציאתה לפנסיה נשלח בטעות. העידה בעניין זה גב' ברק:

"ובטעות התייחסתי אליה כפנסיה תקציבית ולכן זה יצא במתכונת הזו וברגע שהבנו את הטעות עשינו עצירת התהליך היתה התייעצות עם רמי סופר, עם יעקב כהן, התובעת ביקשה פגישה בנוכחות העו"ד שלה וזה מה שקרה, כלומר שהם לא התנגדו בשום דרך לתהליך הזה אלא ביקשו לקיים שיחה על מנת לקבוע מועד הפרישה בהסכמה יחד עם עו"ד סגל שהיתה באת כוחה של התובעת.

ואולם, לטענת הנתבעת, בפגישה מיום 9.12.08 אליה הגיעה התובעת מלווה בעו"ד מטעמה וביו"ר הוועד, מר יעקב כהן, הסכימה התובעת לפרוש מעבודתה בטרם הגיעה לגיל 67, ועל כן כלל אין מדובר בחיוב התובעת לצאת לפנסיה, אלא, בפרישה בהסכמה ומרצון.

31. לאחר שבחנו את עדויות הצדדים והחומר שהוצג בפנינו שוכנענו, כי אף שקודם לישיבת 9.12.08 הודיעה התובעת על רצונה להמשיך לעבוד עד גיל 67, כפי שמוצא הדבר ביטוי במכתבה ובמכתב באת כוחה מ- 8.12.08 ומ- 9.12.08, הרי שבמהלך הפגישה שנערכה ביום 9.12.08, סוכם עם התובעת כי היא תפרוש מעבודתה ביום 31.12.08 והדבר לא נכפה עליה. להלן נפרט את השיקולים שהביאונו למסקנה זו.

32. שיקול מרכזי במסקנתנו הוא שהתובעת הייתה מיוצגת במהלך הפגישה הן על ידי עו"ד מטעמה, עו"ד חיה סגל, והן על ידי יו"ר הוועד, מר יעקב כהן.

מתקשים אנו לקבל את טענותיה של התובעת כי פרישתה נכפתה עליה כאשר היא מיוצגת ואינה נמצאת בעמדה נחותה מול הנתבעת.

33. התובעת אומנם ניסתה לתאר מצב בו עו"ד סגל "רק ליוותה אותה" ולא "ייצגה אותה" במהלך הפגישה:

"לשאלתך היה שם גם יו"ר הועד ועו"ד מטעמי שהיא מייצגת אותי בפגישה אני משיבה שהיא לא מייצגת אותי היא רק באה איתי , היא עו"ד של האחיין שלי, עובדה שלא ייצגה אותי, היא רק מסרה לי את המכתב, היא נכחה בפגישה, לא זוכרת אם דיברה בפגישה. "

ואולם, עדותה לעניין זה אינה מהימנה בעינינו.

עו"ד סגל היא שחתומה כב"כ התובעת על המכתב לעירייה מיום 9.12.08, אשר נטען כי נמסר טרם הפגישה, השתתפה בפגישה וכעולה מהעדויות גם דיברה במהלכה (ר' עדות מר יעקב כהן כי כל משתתפי הפגישה דיברו במהלכה). התובעת נשאלה בעניין זה ו"לא זכרה" האם עו"ד סגל דיברה בפגישה (עמ' 15 לפרוטוקול).

34. התובעת כלל לא טרחה לזמן את עו"ד סגל כעדה מטעמה, לחיזוק טענתה כי בפגישה לא סוכם על פרישתה וכי התובעת התנגדה לכך, והדבר פועל לחובתה.

35. גם מעדות יו"ר הועד, עד התובעת, עולה, כי הועד לא התנגד לפרישתה של התובעת:

"לשאלתך היתה עמדה מטעם הועד בפגישה הזו אני משיב שהעמדה של הועד שאושרה היתה שועד העובדים מצד אחד נגד פיטורים חד צדדיים שרירותיים ובזמני לא היו כאלה לשמחתי, יחד עם זאת, היו אנשים שסיימו עבודתם בהסכמה ובצורה מכובדת ויפה גם לפני גיל 60 וגם אחרי , בנושא של אנשים שעברו גיל 60 שהרשות רשאית על פי חוק מטעמי התייעלות הבראה או כל דבר להוציא אנשים לפרישה הרבה לועדי עובדים אין מה לעשות בעניין, אנו לגופו של עניין דיברנו הצגנו עמדתנו ואמרנו מה אנו חושבים.

לשאלת בית הדין אני משיב שלגבי העניין הזה אני חושב שגיל העובדת ושנות עבודתה לפי מה שהראו לי הגיע למלוא התנאים המגיעים לה, למלוא הזכויות המגיעות לה ולכן לא היתה מניעה מטעמנו שהיא תפרוש.

לשאלתך התובעת לא היתה זכאית להמשיך לעבוד אני משיב שלא אמרתי כך. יש אנשים כמו המקרה הזה והיה כזה אז שבקשת העיריה להודיע לאיש או האישה לפרוש בטרם גיל הפרישה החוקי 67 מטעמים כאלה גרמו נזק כלכלי משמעותי ואמרנו שאנו חושבים שזה לא נכון ולא צריך להעשות והיה מקרה כזה גם בתקופתי שהאדם נשאר במערכת וגם עכשיו היה כזה, במקרה של זהבה התמונה שהוצגה לנו היתה שמבחינת תנאים שמגיעים לה וזכויות ושנות עבודתה היא מקבלת את המקסימום ולכן לא היתה מניעה שתפרוש."

36. יו"ר הועד הסביר, כי אם הייתה התובעת מתנגדת לפרישה, לא היה הועד נותן הסכמתו והפגישה לא הייתה נגמרת בהסכמה לפרישה:

"את מציגה לי מכתב מיום 8/12/08 חלק מנספח ה' לתצהיר התובעת ולשאלתך האם אני מתכוון למכתב זה אני משיב שאני מניח שכן, אני זוכר שאמרה לי שכתבה מכתב. סביר שהייתי מתנגד למכתב מיום 22/12 אם היתה התנגדות מטעם התובעת ליציאה לפנסיה בפגישה.

...

לשאלתך היה והייתי יודע שהיא לא מסכימה הייתי מבקש ועדת שרות אני משיב שכן כפי שביקשנו לעוד מספר אנשים באותה תקופה, היו שניים שביקשתי ועדת שרות. נכון שהייתי מבקש מהעיריה לעשות גם לה ועדת שרות בהתייעצות כמובן.

...

לשאלתך אם העובדת בכל זאת לא רוצה לצאת ועד עובדים היה נלחם בשבילה אני משיב שבזמני שום עובד לא פוטר שלא בהסכמה.

באופן טבעי יחסי עבודה שהמעביד רוצה לפטר והועד מתנגד, הגענו למערכת יחסים כזו שהעיריה לא העזה לדרוש פיטורים אם לא בהסכמת הועד ושל העובד.

לשאלתך מצב שהועד מסכים והעובד לא מסכים אני משיב שאין פיטורים, לא היה. "

37. התנהלות הועד גם לאחר הישיבה מלמדת כי פרישת התובעת הייתה בהסכמה.

לא הועלתה כל התנגדות לפרישה או דרישה להעמיד את התובעת בפני ועדת פיטורים בשל סירובה לפרוש.

לאחר הפגישה שלח מר כהן לגב' ברק ביום 22.12.08 מזכר בו ציין:

"בהתאם לחוות הדעת המצורפת ניתן להעניק לעובדת 3 חודשים הודעה מוקדמת ולכן אבקש להוציא מכתב תיקון למכתב הראשון ולתת לה הודעה מוקדמת כאמור החל מהמועד בו נכתב לה המכתב הראשון בנוגע לפרישה" ( נ/1).

אין במזכר התייחסות לטענת התובעת כי אינה מעוניינת לפרוש.

38. גם הגב' ברק העידה בפנינו כי לא הייתה התנגדות של התובעת או של באת כוחה לפרישה במהלך הפגישה:

"לשאלתך לא התובעת ולא באת כוחה התנגדה לצאת לגמלאות במהלך הפגישה אני משיבה שנכון, אם לצורך העניין עו"ד סגל חשבה שהסיכום בכתב שלי היה שונה מהסיכום בפגישה היתה צריכה להגיב מיידית להסתדרות, ישירות אליי, משהו. "

39. כאשר נשאלה לגבי עמדתה של עו"ד סגל במהלך הפגישה השיבה:

"לשאלתך אם גב' סגל הציגה עמדה, מה היא אמרה אני משיבה שאני אומרת מה שאני זוכרת, לא זוכרת את המשפטים בדיוקם, עו"ד סגל הגיעה לפגישה יחד עם התובעת כאשר היה דיון על מועד הפרישה, לא דובר אם כן או לא, זה היה משהו כמו 10 דקות רבע שעה, קבענו מועד הפרישה היא ביקשה לוודא שתקבל כל התנאים כחוק, זה המכתב שיצא אח"כ, לא היה ויכוח, גם יעקב אמר אותו הדבר. "

40. עוד ציינה הגב' ברק כי אם הפגישה לא הייתה מסתיימת בהסכמה, העירייה הייתה ממשיכה את הליך הפיטורים על פי חוק:

"במקרה של התובעת מכיוון שנמצאת בפנסיה צוברת ההליך אם אינו בהסכמה הוא דרך הליך פיטורים והעיריה לא הלכה להליך זה מתוך הבנה שלאור הפגישה זה מסתיים בהסכמה, אם התובעת היתה מתנגדת והיתה אומרת העיריה היתה ממשיכה את ההליך על פי חוק. "

41. נציין, כי מעדותו של יו"ר הועד ומעדותה של הגב' ברק עולה לכאורה כי הרקע לפיטורי התובעת היה הצורך בפיטורי צמצום.

יו"ר הוועד העיד:

"לשאלתך מה היתה הסיבה שרצו לסיים עבודתה אני משיב שבאותה שנה היתה פרישה של 13,15 אנשים עברו גיל 60 מטעמי צמצומים, התייעלות, כי בשנת 2004-2005 העיריה נכנסה לגרעון כתוצאה מקליטת עובדים, היה דו"ח שכר של משרד האוצר ושמרד הפנים שנכנסתי לתוכו וגם התגלו הרבה מאוד חריגות ועובדים שנקלטו לא כמו שצריך ומשרד הפנים דרש להוציאם והיו משהו כמו 15 אנשים.

לשאלת בית הדין היו פיטורי צמצומים המשרה התבטלה אני משיב שלא חושב שהתבטלה, המחלקה הזו ממשיכה לעבוד. היו חלק גדול שיצאו שלא הביאו אנשים במקומם. אם אני זוכר נכון כשיצאה הביאו לשם מישהי שהיתה במרכזיה בשם אלונה שהיום היא המזכירה שלי , באותם חודשים העבירו מישהי מתוך העיריה, בהמשך אם היו עוד שינויים לא הייתי בתפקיד, זה באותה עת אם אני זוכר נכון.."

43. גב' ברק העידה:

"לשאלתך מי החליט שהתובעת תפסיק לעבוד אני משיב שזה לא אדם ספציפי, היתה פה חשיבה לתוכנית התייעלות בשנת 2008 , היו 13 אנשים שפרשו עקב החלטות על קיצוצים כי העיריה עברה תהליך של הפרטה ב 8/08 , היה דיון מקיף עם הנהלת העיריה שהתקבלה החלטה כאשר באנו ואמרנו מתוך מקום של למזער את הפגיעה באנשים לפנות קודם לאנשים שאנו יודעים שע"י פרישתם לגמלאות יפגעו בצורה מינימלית לדוגמא התובעת שהיו לה מעל 35 שעות עבודה, היו לה 49 פלוס שנות עבודה, צברה 70% פנסיה, מעבר לזכויות הפנסיה ולכן כחלק מהקבוצה שהחלטנו שיסיימו עבודתם היתה התובעת."

יחד עם זאת, מאחר וטענת הנתבעת הינה כי מדובר בפרישה מרצון ובהסכמה, לא הובאו ראיות בסוגיית פיטורי צמצום ואיננו נדרשים לבחינת סיום עבודת התובעת באספקט זה.

44. את מסקנתנו בנוגע להסכמת התובעת לפרישה מבססים אנו גם על התנהגותה והתנהגות נציגיה של התובעת בהליכים שקדמו לפגישה, ולאחריה:

מהחומר שבפנינו עולה, כי עוד במכתב הראשון שנשלח על ידי מר סופר לגב' ברק מציין מר סופר כי התובעת:

"מחזיקה בידה מסמך מיום 31.05.87 החתום ע"י מלצר מנהל האגף למינהל ושירותים דאז בו מצויין כי עירית נהריה אישרה את בקשת מדר להעביר את כל התנאים הסוציאליים (פנסיה-פיצויים) מקרן עמית לפנסיה תקציבית. לפי מיטב הבנתי וידיעתי דבר זה לא בוצע בפועל וההפרשות המשיכו לקרן "עמית".

סוגיה זו."

עינינו הרואות, כי מר סופר לא ציין במכתב כי התובעת אינה מעוניינת לפרוש, ומעוניינת להמשיך ולעבוד עד גיל 67, אלא, כי לטענתה היא זכאית לפנסיה תקציבית.

התובעת לא זימנה לעדות את מר סופר וכאשר נשאלה על המכתב ששלח לגב' ברק, העידה כי המכתב היה מקובל עליה:

"לשאלתך המכתב שכתב רמי סופר ואת מפנה לנספח ג' לתצהירי, הוא כותב את המכתב הזה אחרי שיחה איתי אני משיבה שכן, אני לא אמרתי לו, הוא אמר מה זכויותיי, שמעתי והלכתי ואח"כ זימן אותי מאוחר יותר.

לשאלתך שאחרי הדברים שהוא מדבר איתי הוא כותב את המכתב הזה אני משיבה שנכון, לא ראיתי את המכתב לפני שנשלח, הוא שלח לי העתק.

לשאלתך מה שהיה כתוב במכתב היה מקובל עליי אני משיבה שכן. אני רציתי להמשיך לעבוד.

לשאלתך המכתב הזה מדבר רק על דחיית הפרישה עד לבירור סוגיית הפנסיה התקציבית ולא על כך שאני רוצה לחזור לעבוד אני משיבה שלא, הוא אמר שאיני כלולה באוגדן של עובדי העיריה ולא היו צריכים להוציא אותי ושאני צריכה לחזור לעבודה, זה מה שאמר לי, קיבלתי התראה קצרה ואני מצטטת...

לשאלתך שמתבקשת דחיית הפרישה עד בירור סוגיית הפנסיה התקציבית אני משיבה … במכתב דובר שאני רוצה פנסיה תקציבית אך לא קיבלתי ולכן אני רוצה להמשיך לעבוד."

45. מקבלים אנו עדות הגב' ברק כי לאור האמור במכתב זה סברה כי מלכתחילה מטרת הפגישה הייתה על מנת לקבוע מועד פרישה:

"לשאלתך גב' סגל דיברה במהלך הפגישה אני משיבה שכולם דיברו, הדיון נעשה על מתי היא פורשת לגמלאות, אני רשמתי זאת במכתב טרם זימון הפגישה לרמי סופר ואמרתי שנזמן פגישה משותפת על מנת לקבוע מועד הפרישה, זו היתה הסיבה לפגישה, אני זימנתי אותה, לא היתה אמירה אחרת טרם..."

46. עדותה של הגב' ברק באשר להסכמות שהתקבלו בפגישה נתמכת במכתב שהוציאה לתובעת ביום 22.12.08.

47. לעומת זאת, התובעת, אשר טוענת כי התנגדה ליציאתה לפרישה וביקשה להמשיך ולעבוד, כלל לא הגיבה למכתב לא בעצמה, לא באמצעות עו"ד סגל ואף לא על דרך פנייה לועד העובדים.

יתרה מכך, התובעת העידה בפנינו כי נערכה לה מסיבת פרידה, אף כי מצומצמת, על ידי חברותיה לעבודה בחודש אפריל 2009, לאחר שסיימה לעבוד:

"לשאלתך שעשיתי מסיבת פרידה במחלקה אני משיבה שאת חושבת שאחרי 49 שנים מגיע לי שיעשו לי מסיבת פרידה? 6 חברות הזמינו אותי לארוחה, אף אחד לא בא לארוחה הזו, אני גרה בנהריה, עוד לא עזבתי את העיריה, יש לי אישור מחלה. ..

לשאלתך מתי היתה המסיבה אני משיבה שחצי שנה אחרי זה, באפריל לפני החג לא באו הרבה אלא 6 חברות, בשנת 2009, באו 6 אנשים מתוך 40 אנשים כי פחדו מראש העיר. "

48. הפעם הראשונה בה פנתה התובעת לנתבעת לאחר קבלת ההודעה על סיום עבודתה בנתבעת ביום 31.12.08, ולאחר שכבר פרשה בפועל מעבודתה, היתה ביום 27.1.09 באמצעות בא כוחה החדש, עו"ד מרצקי.

בפנייה זו אין כל טרוניה כנגד סיום עבודתה בניגוד לרצונה כפי שמועלה בתביעתה, אלא, כל שמבקשת התובעת הוא לברר מדוע לא הועברה לפנסיה תקציבית. במכתב לא צוין כי התובעת מבקשת להמשיך ולעבוד בנתבעת.

על אף שפנתה התובעת לייצוג משפטי נוסף, גם בשלב זה אין בפיה כל טרוניה נגד עצם פרישתה אלא בירור זכויותיה הכספיות כתוצאה מהפרישה.

49. בעדותה בפנינו העידה התובעת כי האמור במכתב משקף את הרגשתה, אף כי טענה שוב, כמו ביחס למכתבו של מר סופר, כי במכתב נכתבו דברים שכלל אינם מופיעים בו, בדבר רצונה להמשיך לעבוד:

"עו"ד מרצקי הלכתי אליו, לא זוכרת ביוזמת מי זה היה, אחיין שלי אמר לי שיש עו"ד שיכול לייעץ לי בחינם, אז הלכתי אליו.

לשאלתך מה שעו"ד מרצקי כתב לעיריה זה מה שמשקף את ההרגשה שלי אז אני משיבה שכן.

את מפנה אותי לנספח 15 לתצהיר רחל ברק מיום 27/1/09 לשאלתך גם פה הטענות מתייחסות לנושא פנסיה תקציבית, אין פה טענה שאני רוצה לחזור, לא הסכמתי, לא פרשתי אני משיבה שרציתי לדעת את הזכויות שלי לגבי פנסיה תקציבית, אמרו לי שלא מגיע לי וקיבלתי מכתב ומקובל עליי, אם אני לא בתקציבית אני צריכה להמשיך לעבוד ולשלם לי על שנתיים.

לשאלתך אם אני אומרת שאני רוצה להמשיך לעבוד ואסור היה לומר לי לפרוש ולא הסכמתי בשום פגישה איפה זה כתוב אני משיבה שבא כוחי כתב .

לשאלתך שרק אז החלטתי שאני לא מסכימה לפרישה אני משיבה שלא, מהתחלה כתבתי שאני רוצה לחזור. בפגישה היא אמרה לי שלא יעזור לי כלום ואני יוצאת וזהו. "

50. רק בחודש יוני 2009, כחצי שנה לאחר שהתובעת סיימה עבודתה, שלח בא כוחה הנוכחי של התובעת, עו"ד מן, מכתב לנתבעת בו הוא קובל על כך שהתובעת חויבה לצאת לגמלאות בטרם הגיעה לגיל 67 וכי כל ההליך נעשה שלא כדין. התביעה הוגשה בחלוף כחצי שנה נוספת, בחודש 1/10.

התובעת לא נתנה הסבר מניח את הדעת לשיהוי הרב בהעלאת הטענה כי פרשה בניגוד להסכמתה, חרף היותה מיוצגת הן על ידי ועד העובדים והן על ידי שני עו"ד פרטיים עד להעלאת הטענה. במצב דברים זה, התנהגות התובעת הן בסמוך למועד פרישתה והן לאחריה ובאי זימון עו"ד סגל לעדות בפנינו, מצטרפת לעדויות הנתבעת ומר יעקב כהן ומלמדת על כך כי התובעת הסכימה לפרישה.

51. לאור האמור לעיל, ומשמסקנתנו היא כי פרישת התובעת היתה בהסכמתה ולא נפל בה פגם, תביעותיה של התובעת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה השכר עד גיל 67 ולפיצוי בגין עוגמת נפש- נדחות.

התביעה להפרש פיצויי פיטורים

52. הצדדים חלוקים לעניין גובה שכרה הקובע של התובעת לחישוב פיצויי הפיטורים.

53. אשר לתוספות השכר שיש לכלול במשכורת הקובעת, תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים קובעת את התוספות שיש להביא בחישוב השכר הקובע לתשלום פיצויי פיטורים והן: שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה, תוספת משפחה, ואם נכללת בשכר עבודה תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית, יראו תוספות אלה כחלק משכר היסוד.

54. "נטל השכנוע כי תשלום מסויים המכונה "תוספת" מהווה חלק אינטגרלי של שכר העבודה הוא על העובד." (ר' דב"ע מא/78-3 אמנון ברזילי נ' אלבני ישראל פריט בע"מ, פד"ע יג 21; דב"ע מט/141-3 סלים בולבול נ' מפעלי מאיר בע"מ, פד"ע כא 439)

55. בטופס 161, קבעה הנתבעת כי שכרה הקובע של התובעת ערב פרישתה הוא: 6,975 ש"ח. (כנספח 4 לכתב התביעה).

56. בכתב ההגנה המתוקן טענה הנתבעת, כי בטופס 161 נפלו טעויות שכן משכורתה הקובעת של התובעת הינה 6,681.03 ומס' שנות עבודתה 49 שנים ו-2 חודשים.

לתצהירה של הגב' ברק צורף תחשיב משכורת קובעת המפרט את השכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים בסך 6,681.03 ₪ כדלקמן:

שכר משולב: 4,728.03 ₪, תוספת איזון: 257.37 ₪, גמול השתלמות: 328.76 ₪, תוספת מיוחדת: 36.10 ₪, הסכם שכר 2001: 192.60 ₪, תוספת פיצול 4.3%: 214.38 ₪, תוספת שקלית אחוזית 22%: 354.62 ₪, הבראה 1/12 : 414.92 ₪, ביגוד 1/12: 154.25 ₪.

57. בחוות הדעת שצירפה התובעת לתביעתה קבעה הגב' פולק כי שכרה הבסיסי של התובעת לחישוב פיצויים הוא 8,402 ₪ על פי הפירוט הבא:

שכר משולב: 4,728.03 ₪, תוספת מיוחדת: 364.90 ₪, תוספת איזון 257.37 ₪, תוספת לפי אחוזים: 267.52 ₪, בתוספת התוספות הקבועות: החזר מנקו: 156.90 ₪, תוספת ספיגה: 177.60 ₪, תוספת שיקלית 569.05 ₪, הסכם שכר 2001 192.60 ₪ , תוספת עפ"י חוק 744.30 ₪ , השלמת תוספת יוקר פנסיה 2.7% 61.60 ₪, השלמת תוספת יוקר פנסיה 87.15 ₪, תוספת 5% שכר במגזר הציבורי 380 ₪, דמי הבראה לפי החלק היחסי: 415 ₪.

58. בעדותה בפנינו חזרה בה המומחית מחלק מהרכיבים לעניין בסיס השכר:

"לשאלתך האם כל מה שמופיע תחת הקוד שייך לבעלה אני משיבה שמה ששייך לבעל לא שייך לתובעת, כל הסכומים שמופיעים בשורה שבה רשום "מספר המחלקה של הבעל" לא צריכים להיות משויכים לתובעת.

...

לשאלתך הסכום של 8,402 לא מדוייק אני משיבה שנוריד את החזר המנקו, תוספת הבעל, כשאראה את הקופת גמל אז נוריד גם את תוספת הספיגה אם הופרש על רכיב זה רק לגמל.

לשאלתך לא הראיתי מה המקור להכניס את תוספת הספיגה אני משיבה שהמקור זה תוספת קבועה הרשומה בתלוש השכר באופן קבוע בכל התלושים.

לשאלתך אני הכנסתי כל התוספות שהיו אני משיבה שלא מדוייק, אני לא ידעתי שזה של הבעל ואמרתי זאת כבר. "

59. בסיכומיה הפחיתה התובעת חלק מרכיבי שכר היסוד וטענה כי שכר היסוד לצורך חישוב פיצויי פיטורים הוא 7,509 ₪ (סעיף 54 לסיכומים).

התובעת הסכימה כי יש להוריד מחישובי המומחית את "התוספת על פי חוק בסך 744.30 ₪ והשלמת תוספת יוקר פנסיה 61.60+ 87.15 (סה"כ 893.05 ₪) אותן קיבלה התובעת בגין בעלה.

60. בסיכומיה הבהירה הנתבעת כי תוספת גמול השתלמות ותוספת מיוחדת מופיעות בתלוש השכר יחד כתוספת מיוחדת על סך 364.90 ₪.

כן הבהירה, כי תוספת פיצול ותוספת שיקלית אחוזית מופיעות בתלוש השכר יחד כתוספת שקלית אחוזית על סך 569 ₪.

המחלוקת שבין הצדדים נותרה למעשה לגבי הרכיבים:

תוספת לפי אחוזים (מענק התמדה) : 267.52 ₪, החזר מנקו: 156.90 ₪ ותוספת ספיגה: 177.60 ₪.

61. תוספת לפי אחוזים (מענק התמדה)

גב' פולק מטעם התובעת לא ידעה בגין מה ניתנת תוספת זו.

משנשאלה מהי תוספת זו השיבה, כי ראתה אותה בתלושים וכי זו תוספת קבועה שניתנה מידי חודש (עמ' 7 לפרוטוקול).

משנשאלה שוב על ידי בית הדין בגין מה ניתנת התוספת, לא היתה בפיה תשובה לשאלה. גב' פולק ציינה רק שהתוספת נגזרת באחוזים משכר העובד.

"התוספת האחוזית היא תוספת כלשהי, התוספת האחוזית היא תוספת לפי אחוזי משרה... " (עמ' 8 ).

משנשאלה האם זו תוספת מותנית השיבה:

"אתם צריכים לדעת זאת.. ראיתי אותה מספר פעמים בתלוש, הרבה פעמים בתלוש ולכן החלטתי שזו תוספת קבועה שהיא חלק מהשכר הבסיסי...".

בהמשך עדותה טענה כי התוספת הופיעה "ברוב התלושים" ואולם משהוצגו לה נתונים לפיהם בשנה האחרונה הופיעה התוספת רק ב- 3 תלושים, טענה כי כוונתה "ברוב התלושים" היא לשנה הקודמת.

62. הנתבעת טענה כי מדובר במענק התמדה ואולם העדה לא אישרה זאת.

העדה אישרה כי ידוע לה שמענק התמדה הינה תוספת המותנית בהיעדר חיסורים ואיחורים, וכי ראתה תוספת זו באחד ההסכמים של עירייה אחרת ושם שולם סכום קבוע כמענק התמדה, ולא כנגזרת באחוזים מהשכר.

משנשאלה האם היא מאשרת כי בנתבעת משולם המענק לפי 5% מהשכר העדה לא ידעה להשיב על כך, לא ידעה מכוח איזה הסכם משולם המענק בנתבעת, לא ראתה הסכם קיבוצי בעניין זה. העדה השיבה שמאחר והסכום היה קבוע והופיע ברוב התלושים, ראתה בו חלק מהשכר לצורך פיצויים.

63. לטענת הנתבעת, מדובר בתוספת מקומית שניתנת בעירייה כתמריץ לעובדים ומותנית בהיעדר איחורים ו/או חיסורים. לטענתה, בשנת 2008 קיבלה התובעת מענק התמדה בחודשים 6-7 בלבד. (ראה עדותה של הגב' ברק בעמ' 28 לפרוטוקול) .

64. מקבלים אנו את טענת הנתבעת כי אין מדובר בתוספת קבועה אלא במענק על פי אחוזים מגובה השכר, המותנה באי היעדרות ואינו משולם ללא תנאי ובאופן קבוע.

עדת התובעת לא ידעה בגין מה ניתנת התוספת, ובאילו תנאים, והודתה למעשה כי התוספת לא שולמה באופן קבוע.

לאור האמור, התובעת לא הוכיחה כי מדובר בתוספת קבועה ואין לראות בה חלק מהשכר הקובע.

65. החזר מנקו

עדת התובעת נשאלה מהי תוספת זו והשיבה:

"לשאלתך מהי תוספת מנקו אני משיבה שזה נמצא ברשויות, היא ניתנת על ביגוד או משהו, זו תוספת קבועה שניתנת על שכר בסיסי...אני אוכל להפנות לחוקת העיריה, אין לי פה כרגע."

העדה נשאלה האם נכון שהתוספת ניתנת לעובדי גביה בלבד השיבה שנכון.

העדה אישרה כי התוספת מותנית בגובה הגבייה, ההגדרה של החוק היא התנייה.

66. לטענת הנתבעת, תשלום זה הינו תשלום לעובדים שבמסגרת תפקידם גובים המחאות או מזומנים וכי תשלום המנקו מותנה בגביית מינימום שנתי כמפורט בסעיף 26.88 לחוקת העבודה.

לטענת הנתבעת, לאור האמור, מדובר בתשלום מותנה שאינו חלק מהשכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים או פנסיה (ראה עדותה של הגב' ברק בעמ' 28 לפרוטוקול) .

67. בהמשך עדותה, הסכימה עדת התובעת גב' פולק כי אין לכלול מענק זה בשכר הקובע (עמ' 10 לפרוטוקול).

אשר על כן, אין להביא בחשבון תוספת זו בחישוב השכר הקובע לפיצויים.

68. תוספת ספיגה

המומחית מטעם התובעת לא ידעה מהי תוספת זו :

"לשאלתך תוספת ספיגה מהי אני משיבה שאיני זוכרת מה המהות אך ראיתי שזה קיים.

לשאלתך האם בדקתי את זה אני משיבה שזה כמו תוספת אחריות על התפקיד שקיימת במגזר של גזברים וכו', ראיתי שזה קיים.

לשאלתך שגם התוספת הזו היא מקומית ולא פנסיונית שהפרשות עליה הולכות כרכיב לא פנסיונית לקופת גמל ולא לפיצויים אני משיבה שיכול להיות."

עוד העידה:

"לשאלתך הסכום של 8,402 לא מדוייק אני משיבה שנוריד את החזר המנקו,תוספת הבעל, כשאראה את הקופת גמל אז נוריד גם את תוספת הספיגה אם הופרש על רכיב זה רק לגמל.

לשאלתך לא הראיתי מה המקור להכניס את תוספת הספיגה אני משיבה שהמקור זה תוספת קבועה הרשומה בתלוש השכר באופן קבוע בכל התלושים".

69. אין די בעובדה שתוספת משולמת באופן קבוע בתלושים כדי להפכה לתוספת קבועה. יש לבחון מהותה של התוספת והאם משולמת היא ללא תנאי.

התובעת לא ידעה על מה משולמת התוספת וראתה בה כתוספת קבועה רק בשל העובדה ששולמה באופן קבוע.

לעומתה טענה הנתבעת, כי מדובר בתוספת לעובדות מחלקת הגבייה בגין "ספיגת קהל" ששולמה כתוספת שיקלית וכי גם תוספת זו היא תוספת מותנית ואין לראות בה תוספת קבועה לצורכי שכר קובע של התובעת.

70. התובעת לא הוכיחה כי מדובר בתוספת קבועה ולפיכך אין להכלילה בשכר הקובע.

71. לאור האמור אנו קובעים כי שכרה הקובע של התובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים הוא: 6,681.03 ₪.

האם התובעת קיבלה את כל פיצויי הפיטורים המגיעים לה?

72. הנתבעת הודתה כי על פי חישוביה זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך 328,484 ₪, וכי בטופס 161 המקורי שהוצא לתובעת נפלו טעויות בתום לב.

בסיכומיה הודתה הנתבעת כי בקרן הפנסיה לא הצטברו מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לתובעת וכי על העירייה להשלים לתובעת את פיצויי הפיטורים עד לסכום של 328,484 ₪.

לטענת הנתבעת, העבירה לתובעת בחודש 1/12 סך של 30,581 ₪ בגין השלמת פיצויי פיטורים, ועם תשלום זה קיבלה התובעת את מלוא המגיע לה ברכיב פיצויי הפיטורים.

73. התובעת טוענת בסיכומיה להפרש פיצויים המגיע לה בהתבסס על שכר יסוד של 7509 ₪. משדחינו טענת התובעת בנושא זה, הרי שגם דין התביעה להפרש פיצויי פיטורים להדחות.

דמי הבראה וביגוד

74. לטענת התובעת, הנתבעת חייבת לה השלמת פדיון דמי הבראה וביגוד עבור תקופת העבודה מיום 1.7.08 ועד 31.12.08, שכן תשלום דמי הבראה והביגוד ששולמו לה בחודש יוני 2008 ובחודש יולי 2008 לא כלל את תקופת עבודה זו.

75. לטענת הנתבעת, טענה זו של התובעת עומדת בסתירה להוראות חוקת העבודה שכן על פי הוראות החוקה דמי הבראה ודמי ביגוד בגין שנת עבודה קלנדרית מלאה משולמים בחודשים יוני-יולי וכך נעשה בעירייה מזה שנים.

76. מקבלים אנו עמדת הנתבעת לעניין זה:

בתלוש השכר של חודש 06/08 מצוין כי תשלום דמי ההבראה בסך 4836 ₪ הינו בגין "דמי הבראה שנתיים".

אף התובעת הודתה בעדותה בפנינו כי תמיד קיבלה דמי הבראה וביגוד בחודשים יוני-יולי בגין כל השנה.

לאור האמור, דוחים אנו תביעות התובעת להפרשי שכר בגין דמי הבראה ודמי ביגוד.

הודעה מוקדמת

77. המחלוקת שבין הצדדים היא האם התובעת זכאית, מעבר לשלושת חודשי ההודעה המוקדמת שקיבלה, לחודש נוסף, סה"כ 4 חודשים, וזאת מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי של עובדי האגודה החקלאית.

78. לטענת התובעת, על פי סעיף 45ב(3) בפרק יא' להסכם הקיבוצי לעובדי האגודה החקלאית, מגיעה לתובעת תקופת הודעה מוקדמת של ארבעה חודשים שכן עבדה למעלה מ- 10 שנים. (ההסכם הקיבוצי צורף לתצהיר התובעת).

לטענתה, הוראת ההסכם הקיבוצי לעניין זה עומדת בתוקפה.

79. לטענת הנתבעת, פי סעיף 68 לחוקת העבודה זכאית התובעת לשני חודשי הודעה מוקדמת. עם זאת, על פי הסכמת הצדדים, סוכם כי התובעת תקבל הודעה מוקדמת של 90 ימים (3 חודשים).

לטענת הנתבעת, על עובדי מפעל המים שהועברו להיות עובדי העירייה, כדוגמת התובעת, חלים התנאים שנקבעו בזיכרון הדברים מיום 26.10.76 ובסיכום הדברים מיום 30.12.76 (נספחים 1 ו 2 לתצהיר הגב' ברק) ומעבר לכך חלה עליהם "חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות" היא ההסכם הקיבוצי של עובדי העירייה.

לטענת הנתבעת, ההסכמים הקיבוציים של האגודה החקלאית פקעו זה מכבר ולא המשיכו לחול על עובדי מפעל המים שהועברו לעירייה.

80. הגב' ברק טענה בתצהירה, כי עובדי המים שהועברו לעירייה היו לעובדי העירייה לכל דבר ועניין ועניינם וזכויותיהם נדונו על פי חוקת העבודה והדין החל על עובדי העירייה.

הגב' ברק צרפה לתצהירה מסמכים שנשלחו לתובעת ביום 17.1.77 וביום 27.2.77, על ידי הנתבעת, מהם עולה כי שעות עבודתה של התובעת נקבעו בהתאם לחוקת העבודה (נספחים 30 א ו-30ב לתצהיר גב' ברק).

לטענת הגב' ברק, התובעת לא העלתה טענות בדבר זכאותה להודעה מוקדמת מורחבת מכוח הסכמים קיבוציים של האגודה החקלאית הן בטרם פרישתה והן בהליכים לפרישתה.

לטענת הנתבעת, התובעת לא הוכיחה כי תנאי העבודה שבהסכם הקיבוצי ממשיכים לחול והעירייה הוכיחה כי על יחסי העבודה בין הצדדים חלה חוקת העבודה.

81. אשר לדעתנו.

בזיכרון הדברים מיום 26.10.76, אין התייחסות לדמי הודעה מוקדמת.

בפרוטוקול מועצת העירייה מ-2/11/76 נקבע כי כל ההסכמים והזכויות יכובדו וכן, כי "עובדי מפעל המים יהיו עובדי העיריה לגבי כל זכויותיהם אלא אם כן יש התייחסות בהסכם העבודה. בכל מקרה יקבע ההסכם לטובת העובד".

בסכום הדברים מיום 30.12.76, צוין כי "העיריה תכבד את הסכם העבודה שבין העובדים הנ"ל לבין האגודה על זכויותיהם וחובותיהם. כן תכבד העיריה את כל הזכויות אשר עובדי מפעל המים השיגו משך שנות עבודתם אצל האגודה".

עוד צויין, כי תקפו של ההסכם הקיבוצי אשר נחתם ביום 10.5.65 עדיין בתוקף בכפיפות לשינויים שחלו בו במרוצת שנות תוקפו. (סעיף 9 לסכום דברים).

סיכום הדברים אף חוזר ומפנה להחלטת מועצת העירייה מיום 2/11/76.

82. על פי חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957:

"13. הסכם קיבוצי לתקופה מסויימת שתמה תקופת תקפו, ואחד מבעלי ההסכם לא הודיע לצד השני במועד הנכון ובכתב על גמר תקפו, יוסיף להיות בר-תוקף בתורת הסכם קיבוצי לתקופה בלתי מסויימת; המועד להודעת גמר הוא כקבוע בהסכם ובאין קביעה בהסכם - שני חדשים לפחות לפני תום תקפו של ההסכם.

14. הסכם קיבוצי לתקופה בלתי מסויימת, רשאי כל צד לבטלו במתן הודעה מוקדמת על כך לצד השני במועד הקבוע לכך בהסכם, ואם אין קביעה בהסכם, שני חדשים לפחות לפני יום הביטול, ואולם תקפו של הסכם קיבוצי שנעשה לכתחילה לתקופה בלתי מסויימת הוא לפחות שנה אחת."

לא הוכח כי ההסכם הקיבוצי המעניק זכויות מיטיבות בנוגע לאורך תקופת ההודעה המוקדמת- בוטל. הואיל ועמד בתוקף, צויין כי העירייה תכבד את הסכם העבודה בין העובדים לאגודה ואת הזכויות שהשיגו במשך שנות עבודתם ואף צוין במפורש כי בכל מקרה יקבע ההסכם שהוא לטובת העובד.

83. לאור האמור, סבורים אנו כי התובעת זכאית הייתה להודעה מוקדמת של 4 חודשים בהתאם להוראות המיטיבות של ההסכם הקיבוצי.

לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובעת חודש תמורת הודעה מוקדמת בסך של 6714 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31/12/08 ועד התשלום בפועל.

מענק חד פעמי

84. הצדדים מודים, כי עובדי המגזר הציבורי זכאים למענק בשיעור 1.5% לכל חודש בחודשים ינואר עד נובמבר 2008.

בעדותה בפנינו העידה המומחית כי קביעתה לעניין זכאות התובעת להפרשי שכר בגין מענק מתבססת על השנתיים הנוספות של ההפרשות הסוציאליות שהייתה אמורה התובעת לקבל אם הייתה ממשיכה לעבוד עד גיל 67 , ואם לא, אז קיבלה את המגיע לה בגין תקופת עבודתה. (עמ' 10 לפרוטוקול).

לנוכח קביעותינו לעיל, ומשגם התובעת מודה כי למועד סיום עבודתה קיבלה את כל המגיע לה ברכיב זה, התביעה להפרשי מענק חד פעמי נדחית.

פדיון חופשה

85. אין חולק בין הצדדים, כי התובעת סיימה את עבודתה עם יתרת זכות של 50.6 שעות חופשה.

בחודש 2/09 קיבלה התובעת פדיון חופשה בסך 1,680.45 ₪.

86. איננו מקבלים את חישובי המומחית מטעם התובעת אשר מבוססים על משכורת בסך 7,987 ₪.

על פי שכרה של התובעת וללא רכיבי ההבראה והביגוד, שולם לתובעת כל המגיע לה בגין רכיב פדיון החופשה.

התביעה ברכיב זה נדחית.

סיכום

87. הנתבעת תשלם לתובעת הפרש תמורת הודעה מוקדמת בסך של 6714 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31/12/08 ועד התשלום בפועל.

כל יתר תביעות התובעת נדחות.

בנסיבות העניין איננו עושים צו להוצאות.

88. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, י"ט בשבט תשע"ג, (30 בינואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.