<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד איריס מוריץ

הנאשם וב"כ עו"ד אלה דיין, סנגוריה ציבורית

<#3#>

פסק דין – נאשם 2

1. הנאשם הודה בביצוע עבירה של גניבה בצוותא חדא, עבירה על סעיף 384+29 בחוק העונשין, התשל"ז- 1977, בכך ביום 15.11.08 גנב הנאשם ביחד עם אחר סכום של 300 ₪ מטלפונים ציבוריים.

2. במסגרת הסדר הטיעון הנאשם הודה ונשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן לעניין ההרשעה והעונש.

3. בעניינו של הנאשם הוגשו תסקירי שירות מבחן, מהם עולה כי, הנאשם בן 30, גרוש ואב לילד כבן 10, ועובד כמנהל מכירות בחברת חניונים.

שירות המבחן התרשם כי, בצעירותו הורשע הנאשם בעודו קטין בעבירת שוד, ואותו זמן ניהל הנאשם אורך חיים "שולי ובעייתי", אך מאז ועד ליום ביצוע העבירה דנן, שינה את אורחות חייו השתקם ועלה על דרך המלך.

שירות המבחן התרשם שהנאשם ביצע את העבירה עקב פשיטת רגל של עסק שאותו ניהל הנאשם ברוסיה, שגרם למשבר רגשי, כלכלי ובריאותי. אותו משבר הביאו למצב של חיפוש אחר כסף קל. לדברי הנאשם הוא חש צער ובושה עקב מעורבותו הפלילים.

שירות המבחן התרשם שהנאשם הינו אדם נורמטיבי, ומעשה העבירה אינו מאפיין אותו.

לאור האמור, המליץ שירות המבחן על אי הרשעה בדין והטלת צו של"צ בהיקף של 100 שעות.

4. ב"כ המאשימה טען בטיעוניו לעונש כי, עובדות כתב האישום מראות כי מדובר בעבירת גניבה מתוכננת שבוצעה ע"י שותפים שהצטיידו מראש במכשיר להוצאת מטבעות, ומעשי העבירה פגעו בקניינה של חברת הטלפונים.

עוד ציין כי, אומנם עולה מתסקיר המבחן שהנאשם השתקם, ושירות המבחן התרשם שהרשעה בדין עלולה לפגוע בהתפתחותו העסקית, אך לטענת ב"כ המאשימה הנאשם לא ציין במה הוא עוסק וכיצד יפגע אם יורשע.

מכאן טען ב"כ המאשימה כי, אי הרשעתו של הנאשם עומדת בניגוד לרע"פ 2083/96 כתב נ' מ"י, פדי נב (3) 337, ובנוסף הפנה לפסקי דין נוספים שדנו בעניין זה.

על כן, עתר ב"כ המאשימה להרשעת הנאשם בדין והשתת עונש השווה לשותפו בעבירה (נאשם 1) הכולל מאסר על תנאי למשך 7 חודשים וקנס בסך 1000 ₪.

5. ב"כ הנאשם טענה כי אין להשוות בין העונש שהוטל על הנאשם 1, לבין זה שיוטל על הנאשם 2, מהטעם שלנאשם 1 הרשעות קודמות למכביר שכוללות עבירות בתחום הרכוש, עבירת שוד, זריקת סכין, ועוד, בעוד לנאשם זה הרשעה אחת לחובתו שנעברה בהיותו קטין.

עוד טענה ב"כ הנאשם כי, הנאשם שינה את אורחות חייו ושיקם אותם, נעזר בכלים טיפוליים, וכיום עובד בחברת מחשבים.

על כן, עתרה ב"כ הנאשם להימנע מהרשעה ולאמץ את תוכנית השל"צ שגובשה בשירות המבחן.

6. הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה ואמר כי, כיום עובד בחברת סטרט-אפ וחושש שהרשעה בדין תגרום לו לבעיות בעתיד.

7. המדובר בעבירת גניבה. בבואו לגזור את דינו של נאשם, עורך בית המשפט איזון ראוי בין אינטרס הנאשם לבין האינטרס הציבורי, ואף בוחן את נקודות ההשקה בין אינטרסים אלו.

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט איילון בע"פ 1399/91 רוני ליבוביץ' נ' מדינת ישראל, פד"י מז' (1), 177, כדלהלן:

"אכן במסורת הפסיקה נקבעו כללים בדבר דרכי הענישה ומטרותיה שעל השופט לשקלם בבואו לגזור את הדין. אופייה של העבירה ונסיבותיה, עולמו של העבריין, עברו ועתידו, הצורך בהרתעתו של העבריין שהורשע ובהרתעתם של עבריינים בכוח, מידת התגמול וחובת השיקום, תיקון היחיד ותיקונה של החברה".

8. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, המלצת שירותי המבחן ומכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי לא ראוי להרשיע את הנאשם בדין.

ככלל הוא, כי משעבר נאשם עבירה המיוחסת לו בכתב האישום, הוא יורשע וייענש כהוראת האינטרס הציבורי ולשם הגשמת מטרות הענישה.

בית המשפט משתמש בסמכותו שלא להרשיע נאשם בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה, לבין חומרתה של העבירה. התרשמתי כי נסיבות שכאלו מתקיימות בעניינו של הנאשם שמלפניי.

בע"פ 2513/96 מ"י נ' שמש, פד"י נ (3) 682 נפסק כי:

"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להמנע מהרשעה מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת שוויון לפני החוק" [שם בעמ' 638]

בע"פ 2083/96 כתב נ' מ"י, פדי נב (3) 337- נקבע כך:

"... הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל" (שם בעמ' 342)

עניינו של הנאשם ייחודי, ומצדיק את העדפת אינטרס שיקומו על פני אינטרס ההרשעה שבענישתו. הנאשם מועסק בחברת סטארט-אפ, והרשעה בדין בהחלט תפגע פגיעה קשה וקונקרטית בשיקומו ופרנסתו של הנאשם. הרשעה בדין במקרה הנ"ל אינה תשרת את האינטרס הציבורי, אלא ההיפך הוא הנכון.

מעשי הנאשם אינם נמצאים בקשת העליונה של ביצוע מעשי העבירות שבגינם נאשם. הסכום שגנב ביחד עם אחר עמד על 300 ₪, והמניע לנטילתו נסב סביב משבר כלכלי עמוק שבו היה מצוי. מדובר באדם נורמטיבי שלקח אחריות למעשיו והביע חרטה עמוקה. זאת ועוד, מאז ביצע את עבירת השוד בהייתו קטין הנאשם שיקם את חייו וחזר לדרך הישר, ולמעט העבירה נשוא תיק זה לא ביצע כל עבירה מאז ועד היום.

בנוסף, מתסקיר המבחן עולה כי לאחר ביצוע העבירה הנאשם התחזק רגשית, השתלב במסגרת תעסוקתית, איזן את מצבו הבריאותי, שכר דירה בכפר סבא וחיזק את הקשר עם בנו. מכאן ניתן ללמוד כי הנאשם הינו אדם בר שיקום, שהמעשה שביצע אינו מעיד על אופיו ודרכי התנהגותו, אלא מדובר במעידה חד פעמית, ולכן הסיכוי שיסתבך בפלילים בעתיד הוא נמוך.

9. לפיכך, הנני קובעת כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, מבלי להרשיעו בדין.

בנסיבות העניין אני מטילה על הנאשם לבצע צו שירות לטובת הציבור בהיקף של 100 שעות במסגרת פנימיית "הכפר הירוק" שברמת השרון, בעבודות מטבח ובחדר האוכל, בהתאם לתוכנית שגובשה בשירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

המוצגים - יושמדו.

מזכירות בית המשפט תעביר העתק פסה"ד לשירות המבחן שידווח בסיום צו השל"צ.<#4#>

ניתנה והודעה היום כ' אייר תשע"ג, 2013-04-30 במעמד הנוכחים.