לאחר עיון בבקשה לביטול פס"ד ובתגובה, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות מהטעמים שלהלן:

1) המדובר בתביעה שהגיש התובע ביום 5.1.10 כנגד הנתבע בגין חוב שחב לו, לטענתו, הנתבע.

2) הנתבע לא הגיש כתב הגנה ובדיון שנערך ביום 12/9/10 ניתן פסק דין לטובת התובע בהעדר הנתבע, אשר חייב לשלם סך של 3,600 ₪ לתובע בתוספת הוצאות משפט בסך 850 ₪ וזאת לאחר שהוכח כי מסמכי בי- הדין והזימון לישיבה באותו היום הגיעו לבית הדואר על שם הנתבע והוא בחר שלא לקחתם – ומכאן – נקבע כי המסירה בוצעה כדין.

3) בתאריך 19.1.14, כשלוש שנים ו- 4 חודשים(!!) לאחר מתן פסק הדין האמור לעיל, הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו.

4) לאחר עיון בבקשה איני רואה מקום לבטל פסק הדין. הנתבע הוזמן כדין לדיון בו יכול היה להעלות כל טענותיו, אך הוא בחר להתעלם מהישיבה ולא להגיע.

5) עפ"י הדין שתי סיבות קיימות להיענות בית המשפט לבקשת ביטול פסק דין שניתן בהעדרו של המבקש:

האחת – עילה מחמת הצדק העילה לביטול מחובת הצדק מתקיימת כאשר בית המשפט מלכתחילה לא היה רשאי להחליט בהיעדרו של המבקש. מדובר במקרים בהם המבקש לא הוזמן כלל לדיון. עצם הפגם שבאי הזמנתו כדין של המבקש לדיון מהווה עילה מספקת לביטול פסק הדין ואין זה משנה אם ההחלטה לגופו של עניין הייתה צודקת אם לאו; ומכאן פסק דין שניתן במעמד צד אחד פגום, במידה עקב היעדר המצאה כדין למבקש, ואזי יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה.

השניה - ביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט: גם כאן מנחים את בית שני שיקולים: השיקול הראשון הוא מהו הטעם להיעדרותו של המבקש מהדיון למרות שהוזמן. השיקול השני, העיקרי והחשוב יותר, האם למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין אשר יכולה להביא את בית המשפט לשנות את פסק דינו.

ייאמר כי הגם שכאמור, השיקול השני הוא החשוב יותר, שני השיקולים קשורים האחד בשני. ככל שהגנתו של המבקש בפני התביעה שהוגשה כנגדו היא סבירה וחזקה יותר יתייחס בית המשפט בסלחנות יתרה לנימוק בדבר היעדרותו של המבקש מהדיון (או אי הגשת כתב הגנה או בקשת רשות להגן מצידו). במקרים אלו, גם אם המדובר באי התייצבות בהיסח הדעת, או אי הבנה, או אפילו בשל רשלנות מצד המבקש או ב"כ, יטה בית המשפט לבטל את פסק הדין. בית המשפט יטה פחות לבטל את פסק הדין במקרים בהם התברר כי המדובר בזלזול מופגן של המבקש בתקנות (ע"א 32/83, בר"ע 301/81).

בענייננו, בבקשתו שהוגשה לביטול פסק הדין, הנתבע לא טרח לציין כל סיבה הגיונית שהיא ומוטעמת להיענות לבקשתו לביטול. הנתבע ציין כי כתב התביעה לא נמסר לו וכי לא היתה המצאה כדין זו ותו לא לרבות לא הסבר או טעם למחדל הנטען. כמו כן הוא לא פירט טענות הגנה ולא הראה כל סיכוי שהוא לדחיית התביעה, כנדרש, לפריסת הגנה מטעמו כנגד טענותיו של התובע כפי שאלו הועלו בכתב התביעה.

כאן המקום לציין כי בקשתו של הנתבע הוגשה בשיהוי של 3 שנים ו- 4 חודשים, שיהוי גדול ביותר, אשר בגינו היה ראוי להטיל על הנתבע, באין כל הצדקה סבירה שהיא בגוף הבקשה להיענות לה, הוצאות, אך בנסיבות העניין החלטתי שלא לעשות כן.

דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, י"ב אדר תשע"ד, 12 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.