ע"י ב"כ עו"ד איל חריף

1. תחילתה של תביעה זו בהגשת שיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ע"י התובעת בגין עבודות שבצעה עבור הנתבעת כקבלן משנה, בפרוייקט בו הייתה התובעת הקבלן הראשי.
   הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטר, ההתנגדות התקבלה וניתנה רשות להתגונן ביום 10/06/10 ומכן התובענה שבפניי.

הצדדים:

1. התובעת הינה חברה פרטית העוסקת בתחום התקנת מערכות גילוי וכיבוי אש (להלן: "התובעת").

הנתבעת הינה חברה העוסקת בתחום התקנת מערכות מיזוג אוויר (להלן: "הנתבעת").

הנתבעת קיבלה על עצמה, כקבלן ראשי, פרויקט עבור משרד הביטחון (להלן: "הפרויקט")
לצורך ביצוע הפרוייקט הזמינה הנתבעת את התובעת, כקבלן משנה מטעמה, לבצע עבודות התנקת מערכות כיבוי אש במסגרת הפרויקט.

טענות הצדדים:

תמצית טענות התובעת:

1. ביום 07/08/07 שלחה התובעת הצעת מחיר לנתבעת להספקת והתקנת ציוד בפרויקט, המבוססת על דרישות משרד הביטחון (נספח א' לסיכומי התובעת).

ביום 19/08/07 אישרה הנתבעת את הצעת המחיר, אך ביקשה, בכתב ידו של נציגה, מר יהושע פישלר (להלן: "מר פישלר") כי התובעת תעשה כל מאמץ להחליף את מיכל הכיבוי בגז מסוג FM200 ב"מיכל שווה ערך שהוא זול יותר בכ- 1,000 ₪".

התובעת איתרה מיכל כיבוי בגז מדגם אחר, אולם משרד הביטחון לא אישר את הסוג שהותקן ובהתאם לכך נדרשה התובעת להחליף את המיכל שהותקן במיכל המקורי.

1. בשלב זה הגיעו הצדדים להסכם לפיו התובעת תתקין את מיכל הכיבוי בגז המקורי, כלומר מסוג FM200, כדרישת משרד הביטחון. במעמד זה חתמה התובעת על התחייבות לביצוע העבודה (נספח א' לתצהיר ירון זולצבכר- להלן: "תצהיר זולצבכר") בו אישרה את קבלת השיק על סך27,165 ₪ מהנתבעת (נספח ב' לתצהיר זולצבכר). עוד הוסכם בין הצדדים שהתובעת תהיה רשאית להפקיד את השיק לאחר שהתובעת תקבל תשלום ממשרד הביטחון והאחרון יביע שביעות רצון מאופן ההתקנה ופרטיה.
2. במעמד החתימה על ההסכם נמסר לנציג התובעת מר ירון זולצבכר (להלן: "מר זולצבכר") שיק בסך של 27,165 ₪ (להלן: "השיק" או "ההמחאה") בגין התמורה עבור עבודת התובעת בפרויקט.

בהתאם לכך השלימה התובעת בשנת 2009 את התקנת מיכלי הגז בכיבוי מסוג FM200 ובכך השלימה את חלקה בפרויקט.

1. בשלב זה פנתה התובעת לנתבעת בבקשה לפרוע את השיק. מר פישלר מסר לתובעת כי משרד הביטחון טרם שילם לנתבעת את התשלום עבור הפרוייקט ורק לאחר שהתשלום ישולם ניתן יהיה לפרוע את השיק.

בעקבות בירורים שביצעה התובעת נודע לה כי טענת הנתבעת לפיה לא שולמו לה כספים על חשבון הפרויקט, איננה נכונה. משכך, הציגה התובעת את השיק לפירעון בבנק. אולם, השיק לא נפרע מסיבת "אין כיסוי מספיק" (אכ"מ). בנסיבות אלה הגישה התובעת את השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

1. לטענת התובעת, בעקבות מחלוקת כספית בין הנתבעת לבין משרד הביטחון בגין החשבון הסופי שהוגש, נוצר מצב בו התובעת הנה בת ערובה לסכסוך זה וטרם שולמו לה כל הכספים המגיעים לה בגין עבודתה בפרויקט.

תמצית טענות הנתבעת:

1. השיק נשוא התובענה, אשר מועד הפירעון שלו הינו 13/05/09, ניתן לביטחון בלבד וכך גם נרשם עליו. לטענת הנתבעת, השיק הופקד שלא בתום לב נוכח העובדה שהופקד טרם זמנו וכי המדובר בשיק לביטחון בלבד שלא התקיימו לגביו התנאים הנדרשים להפקדתו.
2. עוד לטענת הנתבעת, התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה להראות כי תביעתה השטרית מקנה עילת תביעה כנגד הנתבעת וכי הנתבעת מחויבת לשלם לה את השיק. התובעת אף לא הראתה מהי התמורה שניתנה בגין השיק ועל פי מה נקבעה התמורה.
3. התובעת והנתבעת הגדירו את ביצוע התשלום עבור הפרוייקט ע"י משרד הביטחון כתנאי מפורש לפירעון השיק. התובעת לא הוכיחה את קיום מלוא התנאים הנדרשים לכיבודו של השיק ע"י הנתבעת ומשכך יש להורות על דחיית התביעה.

דיון והכרעה:

1. אין חולק, כי במקרה דנא מדובר בשיתוף פעולה מוסכם בין התובעת לנתבעת כאשר התובעת שימשה קבלן משנה לביצוע עבודות בתחום מערכות כיבוי האש במסגרת הפרויקט שהזמין משרד הביטחון מהנתבעת להתקנות מערכות מיזוג אויר. מדובר למעשה בהתקשרות משולשת בין מזמין (משרד הביטחון), קבלן ראשי (הנתבעת) וקבלן משנה (התובעת).
2. תחילתו של שיתוף הפעולה בין הצדדים החל בהצעת מחיר ששלחה התובעת לנתבעת לאספקת והתקנת ציוד לפרויקט ביום 07/08/07 (נספח א' לסיכומים מטעם התובעת). על גבי הצעת המחיר נכתב בכתב יד כי "במידה ויש מבקש להשתמש במיכל שווה ערך שהוא זול יותר בכ- 1,000 ₪". בתחתית הצעת המחיר אושרה ההזמנה ביום 19/08/07 ע"י אדם בשם שוקי, אשר עובד אצל הנתבעת.
3. אין מחלוקת שמשרד הביטחון לא אישר את סוג מיכלי הכיבוי בגז שהותקנו בהתאם לתוספת בכתב יד שהתבקשה בהצעת המחיר, וכי התובעת התבקשה להחליף את המיכל שהותקן במיכל המקורי מסוג FM200.

בשלב זה התובעת והנתבעת הגיעו להבנה שהועלתה על הכתב ביום 13/05/09 (להלן: "מסמך ההבנות "- נפסח א לתצהיר זולצבכר). בו ביום ובמעמד החתימה על מסמך ההבנות התובעת קיבלה שיק מהנתבעת בסך של 27,165 ₪. בגב השיק נכתב כך: "צ'ק כבטחון צמוד למסמך התקנת כיבוי אוטו' בלוחות חשמל עבור משהב"ט מתאריך 13/5/09 חתום ע"י ירון זולצבכר מורשה מטעם קרן אש" (המסמכים צורפו להתנגדות שהגישה הנתבעת).

1. מפאת חשיבותו של מסמך ההבנות אביא אותו כלשונו:
2. "בהתאם לבקשתך אנו מצהירים כי אנו מוסמכים לבצע את ההתקנה של כיבויים אוטו' בגז מסוג FM200.
3. את ההתקנה אנו נבצע עפ"י דרישות משרד הביטחון, מת"י ובצורה המותאמת להנחיות NFPA2001.
4. לאחר קבלת תשלום (המילה "אישור" נמחקה ובמקומה נכתבה המילה "תשלום"- ח.ק.) משרד הביטחון (כאן נמחקה המילה "על"- ח.ק.) שביעות רצונם מאופן ההתקנה ופרטיה אנו נהיה מורשים להפקיד את הצ'ק שנמסר לנו במעמד חתימה על מסמך זה.
5. אנו מאשרים קבלת צ'ק על סך של 27,165 עשרים ושבע אלף מאה שישים וחמש ₪ בלבד (סכום השיק במספר ובמילים נכתב בכתב יד- ח.ק.)".

בתחתית מסמך ההבנות חתום מר זולצבכר, בתפקידו כמנהל פיתוח עסקי אצל התובעת.

1. לטענת התובעת, כאשר התברר לה כי שולמו כספים לנתבעת ע"י משרד הביטחון, בניגוד למה שנאמר לה ע"י הנתבעת, היא החליטה להציג את השיק לפירעון בבנק.

מנגד טוענת הנתבעת, כי השיק ניתן לביטחון בלבד ולא נתקיימו התנאים הנדרשים להפקדתו. כמו כן, השיק הופקד שלא בתום לב שכן הוא הופקד טרם זמנו.

1. לאור האמור לעיל, יש לבדוק מה הייתה כוונת הצדדים כאשר הם ערכו את מסמך ההבנות ובצמוד לכך ניתן השיק נשוא התובענה שבפנינו.

מתוך הכתוב בגב השיק ובמסמך ההבנות ניתן להבין כי כוונת הצדדים הייתה כי השיק ומסמך ההבנות כרוכים האחד בשני וכי לא ניתן להפריד ביניהם. כלומר, השיק ניתן כביטחון במובן זה שהתנאי להפקדתו הינו קבלת תשלום ממשרד הביטחון ושביעות רצון של האחרון מאופן ההתקנה ופרטיה (בהתאם לסעיף 3 במסמך ההבנות).

1. עיקר טענתה של הנתבעת נתמכת בכך כי מדובר בשיק לביטחון וכי לא נתקיימו התנאים להפקדתו. בהקשר זה ראוי להביא את פסק הדין אליו הפנתה הנתבעת: ערעור אזרחי מס' 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, 11/09/1983:

"המסירה של שטר ביטחון היא, מעצם טיבה וטבעה, "מסירה-על-תנאי", וזכותו של המחזיק בשטר כזה לממש אותו (כגון על-ידי סיחור או תביעה לפרעונו) קמה, רק אם נתמלא התנאי, והמסירה הופכת עקב כך שלמה".

ובהמשך:

"אולם בהיותו, ולו גם טכנית, "אוחז" השטר כמבואר לעיל, עומדת למשיב גם חזקה לכאורה נוספת, והיא, שהתנאי, שהתלווה למסירה, נתקיים, ועל-כן הוא רשאי לממש את השטר. הנטל לסתור חזקה זו רובץ על המערער".

לאורך הפסיקה דן בית המשפט רבות בנושא מסירת שיק על תנאי אשר מקורו הינו בסע' 20(ב)(2) לפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה"). במקרה זה נקבע כי נטל ההוכחה חל על מושך השיק, כלומר הנתבעת במקרה דנא, וכי עליה להתמודד עם שתי חזקות העומדות למי שתובע עפ"י השטר (היא התובעת בענייננו).

יפים לענייננו הדברים הבאים שנאמרו בפסק דין ע"א 205/87 ס.מ.ל סוכנות מרכזית בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 680, 688-689 (1989), אשר גם אליו הפנתה הנתבעת בסיכומיה:

"סעיף 20(ב) הנ"ל לפקודת השטרות [נוסח חדש] מתייחס, לפי נוסחו, במפורש לכך, שמותר להוכיח שהמסירה הייתה על-תנאי. משמע, הטוען, כי למסירת השיק הוצמד תנאי, עליו הראיה.

הטוען כי מסירת השיק הייתה על-תנאי - כאמור בסעיף 20 הנ"ל - חייב להתמודד עם שתי חזקות העומדות למי שתובע על-פי השטר:

(א) חזקת המסירה כדין, העולה מהוראותיו של סעיף 20(ג) לפקודה, לפיו שטר שיצא מחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך חזקה שנמסר על-ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר (ראה ע"א 358/80 [10] הנ"ל; ע"א 665/83 [3] הנ"ל);

(ב) החזקה כי התנאי למימוש השטר נתקיים. חזקה זו מעוגנת בפסיקה ונובעת מחזקת התמורה שיסודה בסעיף 29(א) לפקודה".

1. לטענת הנתבעת, היא עמדה במלוא התנאים הדרושים לשם סתירת החזקות המוקנות לתובעת בפקודה וכי היא הראתה כי חרף החזקה הקבועה בסעיף 20 לפקודה, הרי שעל השיק מופיע תנאי שלא קוים ע"י התובעת וקשור בפעולתו של צד ג' אחר, הוא משרד הביטחון, אשר לא מילא את חלקו בביצוע התשלום במלואו.

לעניין שטרי ביטחון בכלל וחזקת התמורה במקרה של שטרי ביטחון בפרט, ראוי לציין את דבריו של כב' השופט זוסמן (כתוארו דאז) בע"א 333/63 שמולוביץ נ' "סיקו" חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, שותפות מוגבלת: פד"י כרך יח(1) (פורסם ביום 01/12/1963), בעמ' 553:

"... אף 'שטרי בטחון' בכלל 'שטרות' המה. חזקת התמורה לפי סעיף 29(א) פועלת במקרה מסוג זה באופן שנטל ההוכחה בנוגע לעובדות המצדיקות את 'מימוש הביטחון' על-ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו, אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו. 'המוציא מחברו עליו הראיה': שטר יוצר 'חזקה' לטובת האוחז בו, וחותם השטר הוא בגדר 'המוציא מחברו' לפי סעיף 29(א)".

הטעם להטלת נטל הראיה (שהתנאי בו הותנתה המסירה לא התקיים) על הנתבע הוסבר בע"א ערעור אזרחי מס' 421/74 זכריה ו-מרים שגן נ' שאול מדר, (פורסם ביום 16/12/1974) מפי כב' השופט קיסטר, בעמ' 446:

"לו היה מקבל שטר בטחון יכול לממש את זכותו לפרוע את השטר רק אם הוכיח את זכותו מכוח החוזה, כי אז התועלת שאותה התכוונו הצדדים להשיג על-ידי נתינת שטר הביטחון הייתה מסוכלת".

1. כל שנותר כעת הוא לבדוק האם הנתבעת עמדה בנטל ההוכחה שהתנאי לא התקיים, כלומר שמשרד הביטחון לא העביר לה את התשלום עבור עבודות כיבוי האש, והאם היא התמודדה וסתרה את החזקות העומדות לתובעת כאוחזת בשטר.

בכדי לנסות לענות על קושיות אלה ולשפוך אור על נסיבות קיום התנאי אם לאו, קרי האם הנתבעת קיבלה תשלום בעבור ביצוע עבודות כיבוי האש, יש להביא את עדותו של מר משה גולן, אשר שימש כמפקח על הפרויקט נשוא התובענה מטעם משרד הביטחון (להלן: "מר גולן").

כאן המקום לציין, כי הנתבעת חולקת על קבילות עדותו של מר גולן והמסמכים שהוצגו על ידו מטעם משרד הביטחון. לטענת הנתבעת, המסמכים שהוצגו אינם מדויקים.

הנתבעת לא פירטה את טענתה בדבר קבילות עדותו של מר גולן ואף לא נתנה כל הסבר המניח את הדעת לעניין המסמכים שהוגשו מטעם משרד הביטחון. טענתה זו של הנתבעת חסרה נימוק ענייני בצידה ולא שוכנעתי כי יש לקבלה, ומשכך אני דוחה טענה זו וקובעת כי עדותו של מר גולן אכן קבילה ואף יותר מכך- ניתנת לעדות זו משקל גבוה בשל כך שמדובר בעד שהינו ניטרלי. כפועל יוצא מכך, אני מקבלת את המסמכים שהוצגו מטעם משרד הביטחון ואשר יינתן להם משקל ראוי בהמשך.

1. לענייננו, כאשר מר גולן נשאל לעניין התשלומים שהועברו ממשרד הביטחון לנתבעת בעבור העבודות בפרויקט, השיב כך:

"ש. כיצד בוצעו תשלומים לקבלן הנתבעת במסגרת הפרויקט מדי פעם או בחלקים?

ת. בוצעו עד היום 10 תשלומים, על פי התקדמות הביצוע, ועל פי סעיפים שיש בחוזה ובכתב הכמויות, החשבון הסופי נמצא בעריכה סופית עדיין לא הועבר תשלום וזה באופן כללי.

ש. מה מונע את העברה שלו את (צריך להיות "של"- ח.ק.) החשבון הסופי?

ת. סגירת החשבון בחתימת הקבלן על החשבון הסופי, יש הסתייגויות לגבי סעיפים של ביצוע ותביעות של עבודות חריגות".

(פרט' עמ' 17, ש' 6-11).

ובהמשך:

"ש. אתה יודע לומר בערך כמה שולם עד היום על חשבון הפרויקט?

ת. עד היום שולמו מיליון חמש מאות ארבעים ותשע ללא מע"מ".

(פרט' עמ' 17, ש' 17-18).

עוד השיב:

"ש. מעבר למיליון וחצי אתם לא שייכים (צריך להיות "חייבים"- ח.ק.) כלום לנתבעת?

ת. אנו חייבים סכום של 16,000".

(פרט' עמ' 18, ש' 3-4).

1. לאור עדותו של מר גולן, ניתן להבין לכאורה, כי עד היום הועברו ממשרד הביטחון לנתבעת סך של 10 תשלומים, עפ"י קצב התקדמות הביצוע של הפרויקט, ובסך הכול סך של 1,549,000 ₪ (ללא מע"מ). בשל מחלוקת לעניין החשבון הסופי בין משרד הביטחון לבין הנתבעת טרם שולם התשלום האחרון, כאשר לטענת משרד הביטחון קנויה לו זכות קיזוז כנגד הנתבעת ועל כן החשבון הסופי עומד על סך של 16,000 ₪. לחיזוק דבריו מר גולן הציג מסמך (שסומן נ/3) אשר כותרתו "טיוטת חשבון סופי" ולפיו החשבון הסופי עומד על 16,140 ₪ (לפני מע"מ).
2. לעניין התשלום עבור עבודות כיבוי האש בפרויקט השיב מר גולן כך:

"ת. חלק מהתשלום בחשבון הסופי יש חלק של גילוי וכיבוי אש.

ש. אתה יכול לומר כמה?

ת. כן, בחשבון שמיני שולם לנתבעת בגין עבודות כיבוי אש 5,500 שקל...."

(פרט' עמ' 18, ש' 13-17).

להשלמת התמונה נשאל מר גולן האם הסיבה שבגינה טרם שולם התשלום הסופי והאחרון ממשרד הביטחון לנתבעת נוגע למחלוקת כלשהי הקשורה בעבודות כיבוי האש. לעניין זה השיב כך:

"ש. החשבון הסופי לא שולם?

ת. לא שולם ועומד על 16,000

ש. בגלל מחלוקות שלא נוגעות לכיבוי אש?

ת. זה נכון".

(פרט' עמ' 18, ש' 23-27).

1. עדותו של מר גולן אמינה בעיניי לעניין התשלום שהעביר משרד הביטחון לנתבעת עבור פרק גילוי וכיבוי אש כפי שעולה ממסמך שהוגש בדיון מיום 18/01/12 (סומן נ/1) ואשר לפיו בהתאם לפרק 34- גילוי וכיבוי אש שולם לנתבעת סך של 5,500 ₪ בעבור פרק זה.

אולם יש חלק בחשבון הסופי שטרם שולם לנתבעת עבור עבודות כיבוי האש. כך העיד מר גולן לעניין זה:

"ש. אין מחלוקת שלא שולם סכום של 26,700 על חשבון עבודה של כיבוי אש?

ת. אמת".

(פרט' עמ' 22, ש' 3-4).

1. בהמשך מר גולן העיד, כי משרד הביטחון שואף לסיים את המחלוקת הכספית מול הנתבעת, אולם עד היום טרם קיבל כל התייחסות ממנה לפנייתו ע"מ לסגור את החשבון באופן סופי (פרט' עמ' 22, ש' 17-20).

ברצוני לציין כי עדותו של מר גולן מהימנה בעיניי, ראשית עקב הסיבה שמדובר בעד ניטרלי ושנית משום שדבריו גובו במסמכים רשמיים שהוצגו מטעם משרד הביטחון.

לאור עדותו של מר גולן והמסמכים שהוצגו במהלך הדיון ניתן להבין כי נותרה מחלוקת כספית בגין התשלום האחרון אותו חב משרד הביטחון לנתבעת ולטענת משרד הביטחון מדובר בסכום זניח ביחס לסכומים שהועברו לנתבעת (למעלה ממיליון וחצי ₪) בגין העבודות בפרויקט. אין מחלוקת כי הסכום השנוי במחלוקת אינו קשור לעבודת התובעת ולכן גם אינו מענייננו. לאור עדותו של מר גולן על שביעות רצון משרד הביטחון מעבודת התובעת ועל ביצוע רב רובו של התשלום בגין מלוא הפרוייקט, הרי שאין ספק שהצדים לא התכוונו שהנתבעת תשאר בת ערובה עד אשר יסיימו משרד הביטחון הנתבעת את ההתחשבנות הסופית ביניהם שאיננה קשורה לעבודת התובעת.

1. הנתבעת, מאידך, לא הציגה כל אסמכתא הסותרת את המסמכים שהציג מר גולן. כמו כן, בנקל יכולה הייתה הנתבעת להביא אישור מהבנק ולהראות לבית המשפט כמה כספים הועברו לחשבונה ממשרד הביטחון בעבור הפרויקט, אולם היא לא עשתה כן. אשר על כן, הדבר פועל כנגדה.

עוד ניתן להבין, כי אמנם נותרו סכומי כסף שלא שולמו בעבור עבודות כיבוי האש, אך אין הדבר נובע מאי שביעות רצון של משרד הביטחון מהעבודה שביצעה התובעת, אלא ההיפך הוא הנכון.

יתכן ומבחינה טכנית לא שולם הסכום בגין חיוב משרד הביטחון עבור עבודת התובעת, אך מאחר ומדובר בטענת קיזוז בגין השגות שהיו למשרד הביטחון לגבי חלקים אחרים בפרוייקט , הרי שמבחינת משרד הביטחון הסכום שולם על דרך הקיזוז למרות שבפועל טכנית ניתן לומר שלא שולם.

1. כאשר נשאל מר גולן לעניין שביעות רצונו של משרד הביטחון בנוגע למערכת כיבוי האש שהותקנה ע"י התובעת, השיב כך:

"ש. האם אתה יכול לומר שלאור העובדה שמשרד הביטחון הוציא חשבון סופי וכל שנשאר זה הנתבעת תקבל הכסף, האם אני יכול להבין שמשרד הביטחון מרוצה מהפרויקט ואין לו תלונות לגבי מערכת כיבוי אש?

ת. אמת. אין. היום זה לפי המפרט".

(פרט' עמ' 17, ש' 27-31).

1. דהיינו, עולה כי משרד הביטחון הביע שביעות רצון מהעבודה בגין גילוי וכיבוי אש שבוצעה באמצעות התובעת. המחלוקת בין הנתבעת לבין משרד הביטחון לא נוגעת לעבודות בכיבוי האש, אלא לסעיפים אחרים, חלקם עבודות חריגות שבוצעו, ואשר לטענת משרד הביטחון דורשים קיזוז. על מנת להכריע בתובענה דנא אין צורך להיכנס לשאלת המחלוקת שבין הנתבעת לבין משרד הביטחון, ולכן לא אדון בה.

אמנם התנאי שלכאורה מופיע על גבי השיק, מתייחס לקבלת התשלום המגיע לנתבעת ממשרד הבטחון ולכאורה נותר חוב פתוח בסך של 16,000 ₪. התנאי המוסכם נוסח בקצרה וללא פרוט ויש לפרשו כך שהחוזה יקויים "בתום לב" בהתאם לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. בהתאם לעקרון זה, הרי שהפרשנות היחידה האפשרית היא, שלאחר שהנתבעת תקבל את מלוא התשלום עבור העבודה שבצעה הנתבעת, תהיה התובעת זכאית לשכרה ובמידת הצורך להפקיד את השיק. לשם כך נקבע גם שתנאי להפקדה הוא אישור משרד הבטחון על שביעות רצונו מעבודת התובעת ואישור זה כאמור התקבל. אין כל הגיון מסחרי או מוסרי להשאיר את התובעת כבת ערובה למחלוקות אחרות עם משרד הבטחון.

אם כן, אני קובעת לעניין זה כי הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה בבואה לסתור את החזקות העומדות לזכות התובעת ומשכך השתכנעתי כי התנאי, הווה אומר תשלום של משרד הביטחון לנתבעת ושביעות רצון מאופן ההתקנה ופרטיה (סע' 3 למסמך ההבנות), אכן התקיים.

1. טענה נוספת של הנתבעת, כאמור, הינה כי התובעת הפקידה את השיק טרם זמנו ועל כן נהגה בחוסר תום לב. אני לא מקבלת טענה זו של הנתבעת.

גב' שירי קניזו (להלן: "גב' קניזו"), אשר עובדת אצל התובעת, העידה כי לאחר שהושלמה העבודה ואושרה ע"י מר גולן, היא פנתה לנציג הנתבעת ששמו שוקי וביקשה לפרוע את השיק נשוא תובענה זו. נציג הנתבעת טען כי טרם שולמו כספים לנתבעת ולכן אין לפרוע את השיק בשלב זה. גב' קניזו לא הסתפקה בתשובה זו ולכן פנתה למר גולן והאחרון מסר כי משרד הביטחון משלם מפעם לפעם כספים לנתבעת על חשבון התמורה הכוללת של הפרויקט (סע' 4-6 לתצהירה של גב' קניזו, וגם פרט' עמ' 5, ש' 22-24).

1. אני מקבלת את גרסתה של התובעת לעניין זה וקובעת כי התובעת נהגה בתום לב. דבריה של גב' קניזו תואמים את עדותו של מר גולן, כי בוצעו תשלומים לשיעורים בהתאם לקצב התקדמות העבודה בפרויקט, וכי הטענה כי לא שולמה כל תמורה בעבור העבודות במסגרת הפרויקט התבררה כלא נכונה.

לא זו אף זו, לא עלה בידי הנתבעת לסתור את עדותם זו של גב' קניזו ושל מר גולן.

1. לעניין הטענה מטעם הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה כי ניתנה תמורה עבור השיק, נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת שהתובעת ביצעה את העבודה במסגרת הפרויקט וכי אף משרד הביטחון (מזמין הפרויקט) הביע שביעות רצון מעבודה זו. כמו כן, בגין עבודת כיבוי האש אין ספק כי ניתנה תמורה בסך של 5,500 ₪ בהתאם למסמך שהציג מר גולן ואשר תוכנו לא נסתר ע"י הנתבעת.

טענה נוספת של הנתבעת הינה כי התובעת לא הוכיחה את סכום התביעה. לעניין זה יש לציין כי מאחר ומדובר בתביעה שטרית התובעת לא נדרשת להוכיח את סכום התביעה, הנטל הינו על הנתבעת. באשר לטענה מדוע נקבע הסכום המדויק של 27,165 ₪, צריכה הייתה הנתבעת לענות על שאלה זו ולהוכיח מדוע לא צריך להיקבע סכום זה על גבי השיק. בגבו של השיק, כאמור לעיל, נכתב כי עם התקיימות התנאי המתלה התובעת תהא רשאית להפקיד את השיק שנמסר לה במעמד החתימה על מסמך ההבנות, וכך עשתה- ובצדק.

1. כאן המקום להוסיף, כי הנתבעת התעלמה בסיכומיה מהטענות שהועלו ע"י התובעת ולפיהן הנתבעת קיבלה את החלק הארי של התמורה לה היא זכאית מכוח הפרויקט, וכן כי כבר בשנת 2007 (בהתאם למסמכים שהנפיק משרד הביטחון- אגף בינוי) קיבלה הנתבעת תשלום ראשון על חשבון עבודתה של התובעת בפרויקט, וכן כי לכל המאוחר, בשנת 2010, משרד הביטחון היה שבע רצון מעבודתה של התובעת בפרויקט (בהתאם לעדותו של מר גולן) וכן כי הסיבה בגינה טרם שולם החשבון הסופי בסך של 26,000 ₪ נובע מסירוב של הנתבעת לחתום על החשבון הסופי וכי הדבר לא נוגע לעבודות אותם ביצעה התובעת.
2. היעדר התייחסות לטענות אלו מעורר ספק ותמיהה בטענות הנתבעת. עוד היא לא התייחסה לטענה בדבר החזקת התובעת כבת ערובה עד שהנתבעת תסדיר את המחלוקת בינה לבין משרד הביטחון בגין עניינים שאינם קשורים בתובעת כלל.

סוף דבר:

1. לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

הוכח כי התנאי בדבר תשלום משרד הביטחון לנתבעת ושביעות רצון מעבודת התובעת הוכח ומשכך התביעה מתקבלת.

הוכח כי למשרד הביטחון אין כל טענות בדבר עבודת התובעת ומשכך התובעת לא צריכה להיות מוחזקת כבת ערובה לעניין קיזוזים בין הנתבעת לבין משרד הביטחון, שכן קיזוזים אלה אינם קשורים בה.

אשר על כן, אני דוחה את ההתנגדות של הנתבעת וקובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעת תוך 30 יום סך של 27,165 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 20.8.09 מועד התשלום על ידי משרד הביטחון לנתבעת (סכומי הנתבעת בסעיף 16ג'), ועד התשלום בפועל, ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ וכן הוצאות בסך 2,000 ₪, הכולל החזר הוצאות עבור שכ"ט עדות למר גולן בסך 300 ₪. לא ישולם הסכום האמור תוך 30 יום רשאית התובעת לחזור ולשפעל את תיק ההוצל"פ 2609952096 להוסיף את סכום שכ"ט וההוצאות.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ח טבת תשע"ג, 31 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.