בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

לאחר הגשת סיכומי הצדדים, אני נותן את פסה"ד.

פסה"ד ייתן את דעתו הן בשאלת האחריות, הן בשאלת הרשלנות התורמת, הן בשאלת מערכת היחסים והחלוקה בין הנתבעת והצד השלישי והן ביחד לפיצוי נזקיה של התובעת, ככל שביהמ"ש יסבור שיש מקום לפצותה.

גירסתה של התובעת בכתב התביעה בסעיף 3 היתה כדלקמן:

"ביום 14.10.09 בשעה 10:00 או בסמוך לכך בעת שעבדה התובעת בחנות קרייזי ליין בקריון וניגשה לפחי האשפה במתחם הקריון על מנת להשליך פסולת שהצטברה בחנות נתקלה בחוטים ופסולת שהיו מפוזרים סביב פחי האשפה, מעדה ונפלה על מכסה ביוב. כתוצאה מכך נגרמו לה נזקי גוף".

על גירסא זו חזרה התובעת בסעיף 5 בתצהירה.

בסיכומיה מבהירה התובעת, כי התובעת פירטה את הנסיבות לכל אורך עדותה במשפט וכי עדותה היתה אמינה ולא נסתרה.

התובעת מבהירה, כי בהתייחסות לחוטים ופסולת "הכוונה לחוטים שזורקים מהחנויות וזה הפסולת" (שורה 22 עמ' 8 לפרוטוקול). ועוד מבהירה התובעת, כעולה מעמ' 10 לפרוטוקול שורות 3 ו- 4, כי מדובר בחוטים שעמם קושרים את הבגדים שמביאים מהחנויות, ציטוט: "זה החוטים של הבגדים. אני מכירה אותם כי קושרים איתם את החוטים לחנויות. זה חוט קשה. לא גזרו אותו והשאירו אותו עגול".

התובעת הסבירה, כי הנפילה היתה כתוצאה מהחוטים על מכסה הביוב ולא כתוצאה ממכסה הביוב עצמו, וכך העידה: "החוט נתפס לי בנעל. הוא היה עגול ופתאום באתי לשחרר אותו ואז הוא נתפס ברגל השנייה ונפלתי. החוט היה סגור ולא פתוח..."( שורות 2,3 עמ' 9 לפרוטוקול).

לטענת התובעת, לא היו עדים להתרחשות התאונה ואולם, עובדת ניקיון ראתה אותה כשהיא נכנסת למתחם הקריון פגועה, אם כי לא זכרה מי אותה עובדת ניקיון.

עוד טוענת התובעת, כי הפגיעה היתה במתחם הקריון וזאת כאשר יצאה מהחנות עם סיום עבודתה לצורך שפיכת האשפה.

בסיכומיהם טוענים הנתבעת והצד השלישי כי דין התביעה להידחות.

מדובר בעדות יחידה של בעל דין שלא נתנה גירסא סדורה וקוהרנטית ולאור סתירות בעדותה יש לדחות את התביעה.

הנתבעת טוענת, כי נתגלו סתירות לגבי מטרת הימצאותה של התובעת במקום אירוע התאונה. פעם טענה, כי היתה בדרכה מעבודתה לביתה ופעם טענה, כי זה היה במהלך העבודה שהתכוונה לזרוק אשפה (עמ' 12 שורות 1-4).

לגבי נסיבות הפגיעה עצמה, טוענת הנתבעת, פעם אחת מעידה התובעת כי רגל אחת נתפסה בחוט עגול סגור וכשהיא ניסתה לשחרר אותה עם הרגל השנייה אזי גם הרגל השנייה נתפסה והיא נפלה (שורה 3 עמ' 9), אך במקום אחר חזרה בה מגירסא זו וטענה, כי לאחר שרגלה הראשונה נתפסה בחבל היא המשיכה בהליכה ופתאום נכרכה גם הרגל השנייה והיא נפלה (שורה 24 עמ' 9).

מדובר בחוסר אמינות מובהק, לטענת הנתבעת, בעדות יחידה של בעל דין שלא הביאה עדים ולכן יש לדחות את תביעתה.

האחריות לנפילה צריכה להיות מוטלת על התובעת, שכן היה עליה לעצור ולשחרר את רגלה מתוך החוט באמצעות הידיים שלה ורק לאחר מכן להמשיך בהליכתה. במקום זאת, לאחר שרגלה נתפסה בחוט היא המשיכה בהליכתה או ניסתה לשחררה באמצעות הרגל השנייה ובשני המקרים מדובר באחריות אישית שלה.

לטענות אלה מצטרף הצד השלישי אשר מדגיש את חוסר האמינות הבולט של התובעת, כפי שהודגם בחקירתה ולאור סתירות רבות בעדותה.

לאחר שבחנתי את עדות התובעת, את המסמכים המוצגים והראיות שהוצגו לי, אני בדעה שדין התביעה להתקבל אם כי יש להפחית רשלנות תורמת, כפי שיובהר בהמשך:

אני נותן אמון שהתובעת נפגעה ונחבלה בנסיבות אותן תארה, וזאת כאשר רגלה הסתבכה באותם חוטים אשר היו מחוץ לפחי הזבל, דבר שגם לנפילתה ולחבלתה.

מדובר באירוע שהתרחש אכן במתחם הקריון, אך יש להבהיר, לאור העדויות, כי לא היה במתחם החנויות של הקריון אלא מחוצה לו, באיזור פחי האשפה.

הנפילה היתה כתוצאה מהיתקלות בחוטים המשמשים לקשירת בגדים והמהווים פסולת, שלא היה מקום להניח אותה מחוץ לפחי האשפה אלא בתוך פחי האשפה עצמם.

צריך לזכור, כי לא מדובר היה במתחם החנויות עצמו אלא במתחם המשמש לזריקת אשפה, והדבר היה בידיעתה של התובעת, דבר שחייב אותה, כמי שכבר עשתה את אותה פעולה בעבר פעמים רבות, למשנה של זהירות.

לא מצאתי בעדותה של התובעת סתירות היורדות לשורשו של עניין, כפי שנטען ע"י הנתבעת וצד ג', אך בהחלט מצאתי, לאור ניתוח העדויות, כי התנהלותה והתנהגותה של התובעת מרגע שנתפסה רגלה בחוט העגול הסגור, תרמה לקרות אירוע התאונה.

כפי הנראה, לאור הגירסא שנמסרה, המשיכה התובעת בהליכתה ו/או המשיכה להסתבך עם החוטים במקום ובסופו של דבר הדבר גרם לנפילתה, שעה שיכלה היתה לנסות להשתחרר מהחוטים באופן שלא היה מביא לנזקים, כפי שבפועל נגרמו לה.

לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בניכוי של רשלנות תורמת בשיעור של 25% אותה אפחית מהפיצוי המגיע לתובעת.

הוגשה לי הודעה לצד ג' ע"י הנתבעת.

ההודעה לצד ג' היא כנגד הקבלן, אשר הטענה שיש לו אחריות נזיקית וגם חוזית וכי חוזה ההתקשרות הטיל עליו, לטענת הנתבעת, בין השאר כי המקום המשמש לפחי הזבל יהיה נקי ומסודר.

צד ג', לטענת הנתבעת, הוא האחראי הבלעדי לביצוע עבודות הניקיון בהיותו קבלן משנה חיצוני מטעם הנתבעת וגם מכוח חוזה התקשרות המטיל עליו אחריות בלעדית כאשר קיים אישור קיום ביטוחי, לפיו הביטוח ב"איילון" מכסה גם את אחריותה של הנתבעת וביטוח זה הינו ביטוח ראשוני הקודם לכל ביטוח ולכן על "איילון" לשאת לבדה בכל פיצוי שיוטל על הקריון.

בסיכומיו מתייחס הצד השלישי מס' 2 – "איילון חב' לביטוח" בהרחבה לטענות אלה.

לגבי הצד השלישי מס' 1 – רן אבטחה (1993) בע"מ מסב צד ג' 2 את תשומת לב ביהמ"ש, כי מדובר בחב' ניקיון אשר ניתן כלפיה צו פירוק ביום 21.3.10 ע"י ביהמ"ש המחוזי בחיפה ולכן בהחלטתו של ביהמ"ש מיום 19.3.12 אישר ביהמ"ש את שחרור משרד הצד השלישי 2 מייצוג חב' הניקיון, אשר גם לא שיתף פעולה כלל עם הצד השלישי מס' 2.

הצד השלישי מדגיש, כי בהיות הנתבעת מזמינה שרותי ניקיון מהצד השלישי מס' 1, הרי שהנתבעת היא למעשה זו שקובעת את כמות עובדי הניקיון ואופן ותדירות ביצוע העבודה (כאשר לנגד עיניה יש שיקולים כלכליים). ככל שהנתבעת לא דרשה להעמיד כמות מספקת של עובדי ניקיון, הרי שיש לייחס עניין זה לחובתה.

בעניין זה מפנה הצד השלישי מס' 2 לחקירתו של מר איציק שטרן, אשר הינו קצין הביטחון מטעם הקריון, אשר ציין בחקירתו בביהמ"ש, כי מתפקידו לדאוג לסייר בכל שטחי הקריון ואם יש דבר חריג עליו לפנות זאת.

כמו כן, אישר מר שטרן, כי האחריות על מקום נפילת התובעת הינה של "הקריון" והוסיף, כי במקרים בהם בעלי עסקים משאירים דברי פסולת במעברים (דוגמאת המעבר בו נפלה התובעת), בסמכותו גם להוציא מכתבי אזהרה וגם לקנוס את בעלי החנויות (עמודים 16ו- 18 לפרוטוקול).

לגבי הטענות החוזיות מבהיר הצד השלישי 2, כי הנתבעת כלל לא הגישה את ההסכם בינה לבין הצד השלישי 1 לביהמ"ש, וגם אם הונפקה ע"י "איילון" פוליסת ביטוח לצד ג' אשר נועד לבטח את הצד השלישי בגין מעשים או מחדלים שלו, הרי מקום בו הנתבעת לא הצליחה להוכיח ליקוי כזה או אחר בתפקודו או בפעילותו של צד ג' מס' 1, הרי שאין לחייב את חב' הביטוח לשאת באחריות לאירוע הנדון.

אין ספק שמשמעות הסכם, ככל שקיים כזה, הינו שצד ג' 1 - "רן אבטחה", נוטלת אחריות אך ורק בגין כל נזק שנגרם כתוצאה מרשלנותה ו/או מעשיה ו/או רשלנות עובדיה.

אין כל היגיון כי רן אבטחה תיקח על עצמה סיכונים שאינה בשליטתה.

להשלמת התמונה אציין, כי הנתבעת צירפה פסיקה בתיק אזרחי 33644-04-12 מפי כב' השופט אחסאן כנעאן בעניין הדומה לתיק זה, במהלכו הוטלה אחריות על חב' הניקיון בשיעור של 75% ועל הקניון בשיעור 25% בלבד.

הצד השלישי מס' 2 מצידו, מצרף לעיוני את ע"א 3010/06 מחוזי חיפה, עראבי סאלח נ' פארס נג'אר, לעניין נטילת סיכונים שאינם בשליטתו של גוף כזה או אחר וכי אין היגיון בפרשנות שמשמעותה הסרת אחריות הקריון לגבי הנזק שבבעלותו ושבחזקתו.

לאחר שעברתי על טיעוני הצדדים, אני בדיעה שיש לקבל את ההודעה לצד ג'.

צד ג' 2 ביטח את צד ג' 1 הנמצא בפירוק, בכל הקשור בביצוע עבודות הניקיון וברור לחלוטין שהכנסת אותם חוטים אל תוך פחי הזבל ולא הנחתם בצורה מסוכנת, הינה באחריות עובדיו. נכון שהצד השלישי 2 נתקל בקושי בהוכחת טענותיו לאור אי שיתוף הפעולה עם צד ג' 1, אבל הניסיון לטעון, כי האחריות המירבית בהקשר פינוי החוטים הוא על קציני הביטחון או על הקריון עצמו, לא התקבלה על דעתי וזאת לאחר שבחנתי את עדותו של קצין הביטחון.

לגבי הטענות החוזיות – גם כאן צריך לזכור כי "איילון" למעשה ביטחה גם את צד ג', ככל שדבר נוגע ביחסיו עם הקריון, וגם בהקשר זה יש לקבל את הטענות ככל שהיה ביטוח במקום והביטוח היחידי היה של חב' "איילון".

אשר על כן, סברתי שדין ההודעה לצד ג' להתקבל.

עם זאת, לא מצאתי הצדקה לשפות את הנתבעת על מלוא הנזק שייפסק לתובעת והסיבה היא, שאינני סבור שיש לייחס את מלוא האחריות לעובדי צד ג' 1, כאשר גם לקריון כבעלי ומחזיק הנכס יש אחריות.

אני אחלק את האחריות לגובה של 60% על צד ג' 2, ו- 40% על הנתבעת, וזאת לאחר שעיינתי בפסיקה ושקלתי מחדש את כל השיקולים הנדרשים בתיק זה.

אני עובר אפוא לעיון ובדיקת הנזק של התובעת:

ד"ר רינות, מומחה ביהמ"ש בתחום האורתופדי קבע לתובעת 10% נכות אורתופדית בגין חיבור גרוע של עצם הרדיוס בידה הימנית.

ד"ר אלחנן גרינברג, בתחום א.א.ג, קבע לתובעת 10% נכות בגין שינוי קל בצורת האף חיצונית והסטייה של המחיצה עם הפרעה במעבר האוויר.

בתשובות לשאלון הבהרה אשר נשלחו למומחה, ציין ד"ר אלחנן גרינברג, כי ניתן לתקן את הסטייה במחיצת האף בניתוח אשר סיכויי הצלחתו טובים.

התובעת טוענת, כי אופיין של הנכויות שנקבעו לה צריך להביא את ביהמ"ש למסקנה, כי יש לפצות אותה על פי 40% נכות תפקודית.

הנתבעת והצד השלישי טוענים לעומת זאת, כי הנכות בתחום א.א.ג נעדרת כל השפעה תפקודית, בשים לאופי הפגיעה וכי למעט הפגיעה האורתופדית שיש לה השלכות תפקודיות, אין השלכות תפקודיות נוספות.

זאת ועוד, מדובר בתאונת עבודה והמל"ל שילם לתובעת תקבולים בתאריכים שונים, כאשר גובה התקבולים המשוקלל אותו יש להפחית מכל פיצוי שייפסק לה, הינו 75,228 ₪.

לעניין ראשי הנזק – לטענת התובעת, לאור האמור בתצהירה בשורות 58-62 ונכותה, כפי שנקבעה ע"י מומחה ביהמ"ש, יש לפצותה בראש הנזק הלא ממוני של כאב וסבל בסכום של 80,000 ₪.

הנתבעת והצד השלישי סבורות, כי הפיצוי הראוי בראש נזק זה לא צריך לעלות על 25,000 ₪.

לגבי הפסדי השתכרות לעבר – שכרה של התובעת הרבע שנתית במל"ל היה 24,275 ₪, ומכאן ששכרה החודשי הינו 8,091 ₪ ברוטו.

על פי סיכומי הנתבעת, לתובעת אושר אי כושר מיום 15.10.09 (התאונה היא מתאריך 14.10.09) עד 13.1.2010 וכן נקבעו לה נכות זמנית בשיעור של 20% מיום 15.1.10 ועד 30.6.10, ועל כן חישוב הפסדיה לעבר, תוך לקיחה בחשבון של 10% הפסד נכות תפקודית הינם בשיעור של 66,364 ₪.

התובעת לעומת זאת מחשבת את הפסדיה בשיעור של 100,000 ₪ וזאת על בסיס שכר של 8,000 ₪ ובהתחשב בעובדה שלא חזרה לעבודתה לאחר אירוע התאונה כלל ומדובר בתובעת שעיסוקה העיקרי היה עבודות ניקיון במשך 31 שנה והן לאור גילה והכשרתה בהיותה חסרת השכלה.

ביחס להפסד השתכרות בעתיד – התובעת בת 62 ונותרו לה עוד 5 שנים לעבוד. על פי נכות תפקודית שטוענת לה התובעת בשיעור של 40%, יש לפצותה בסכום של 40,000 ₪.

למעשה הצד השלישי בסיכומיו, אליו מתייחסת הנתבעת, תומך בעמדה זו אלא שהוא מחשב את הפסדי השכר על בסיס 10% בלבד אקטוארית לעתיד.

ביחס לראשי נזק נוספים – טוענת התובעת, כי מגיע לה לעזרת צד ג' לעבר – 40,000 ₪ ולעתיד 30,000 ₪, כאשר הפיצוי המוצע ע"י הנתבעת והצד השלישי הינו 5,000 ₪ בלבד.

התובעת מפרטת ומבקשת פיצוי נוסף בשיעור של 10,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ו- 7,000 ₪ בגין נסיעות לעבר ולעתיד, דבר הנשלל ע"י הנתבעת והצד השלישי לאור העובדה שמדובר בתאונת עבודה המכסה הוצאות מעין אלה.

לאחר שעברתי על טענות הצדדים, על המסמכים שהוגשו, על תצהיר התובעת ועדותה בביהמ"ש, אני נותן בזאת את פסיקתי:

לא מצאתי הצדקה להכיר בנכותה של התובעת כנכות תפקודית של 40%.

לתובעת ישנן שני סוגי נכויות:

הנכות בכף יד הימנית, ידה הדומיננטית, בשיעור של 10% רפואית, צריכה להיות מוכרת כנכות תפקודית, אך אני סבור כי לאור גילה, מינה ובמיוחד מקצועה כפועלת ניקיון מזה שנים רבות הזקוקה לשתי ידיים בריאות, יש לראות בנכות התפקודית בגין הנכות האורתופדית כגבוה מהנכות הרפואית ולהעמיד אותה על 15%.

אינני סבור שיש לראות בנכות שנקבעה לתובעת בתחום א.א.ג עקב הסטייה במחיצת האף, שניתן לתקן אותה בניתוח, בבחינת נכות תפקודית, אם כי בוודאי שיש לקחת אותה בחשבון לעניין הכאב וסבל, הן ביחס לעצם העובדה שהיא סובלת מהבעיה הזו והן לאור הצורך העתידי אולי בקיומו של ניתוח, אשר הפרטים לגבי העלויות שלו לא הובררו בביהמ"ש ולכן לא נתתי את דעתי בעניין.

אין חולק כי שכרה של התובעת עובר לתאונה עמד על 8,091 ₪ ברוטו כפרמטר לפיצוי.

להלן ראשי הנזק לפיצוי התובעת:

1. כאב וסבל – לאור הנכויות, המסמכים הרפואיים ומידת התרשמותי, סך של 50,000 ₪.

2. הפסד השתכרות לעבר – אני מפצה את התובעת כדלקמן:

בגין 3 חודשי אי כושר מתאריך 15.10.09 עד 13.1.10 – סך של 25,000 ₪.

בגין נכות זמנית של 20% מתאריך 15.1.10 עד 30.6.10 – סך של 10,000 ₪.

בגין אי כושר זמני, על בסיס 15% נכות תפקודית – סך של 33,000 ₪.

סה"כ הסכום לעבר - 68,000 ₪.

3. הפסד השתכרות לעתיד - התובעת כיום בת 62 ונותרו לה 5 שנות עבודה עד ליציאתה לגימלאות.

על בסיס נכות תפקודית של 15% אני פוסק לה על פי השיטה האקטוארית – סך של 67,539 ₪ ובעיגול – 67,500 ₪.

4. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד – מדובר בתובעת שעברה פגיעה לא פשוטה בכף יד ימין, ידה הדומיננטית ונזקקה לעזרה פרק זמן בעבר, אני מפצה אותה לעבר ולעתיד בסכום גלובאלי של 10,000 ₪ (כאשר עיקר פסיקתי מתייחסת לעבר, וזאת לאור התרשמותי גם מעודתה ומעדויות נוספות).

5. ביחס להוצאות בגין תרופות ונסיעות – הגם שראש נזק זה מכוסה ע"י המל"ל, אפסוק סכום גלובאלי נוסף בשיעור של 2,500 ₪.

סך כל ראשי הנזק אליהם הגעתי הם:

198,000 ₪, מתוכם יש להפחית 25% רשלנות תורמת – דהיינו הפחתה של 49,500 ₪.

הסכום לאחר ההפחתה הינו 148,500 ₪.

מתוכם יש להפחית את תגמולי המל"ל המשוערכים בשיעור של 75,228 ₪, כך שהסכום שנותר לפיצוי הינו 73,272 ₪.

אני מורה אפוא בחיובים נפרדים ושונים לשלם לתובעת סך של 73,272 ₪, כאשר לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ.

סכום זה ישולם לתובעת בחלקים נפרדים ושונים כדלקמן:

ע"י הנתבעת בשיעור של 40% מהסכום.

ע"י צד ג' 2 (איילון חב' לביטוח) בשיעור של 60% מהסכום.

סכום זה ישולם ע"י הנתבעת / צד ג' 2 לתובעת, באמצעות בא כוחה, תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

לגבי יתרת האגרה החלה – יישאו בה הנתבעת / הצד השלישי 2 על פי החלק היחסי ביתרת האגרה החלה ביחס לתיק זה.

ניתן היום, י"ג חשון תשע"ד, 17 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.