זוהי תביעה כספית על סך 555,696 ₪ שהוגשה על ידי התובעת, אשר עוסקת בהשכרת רכב בארץ ובחו"ל, נגד הנתבעים כדלקמן:

נתבעת 1, (להלן: "הנתבעת") חברה בע"מ אשר חתמה עם התובעת על הסכמי השכרת רכב,

נתבע 2 (להלן: "הנתבע") שהיה, לטענת התובעת, הרוח החיה מאחורי פעילות הנתבעת והוא חב לטענתה, באופן אישי, לפירעון התחייבויותיה, מכוח חתימתו על כתב התחייבות אישית וכמי שהציג את עצמו כבעל המניות בנתבעת.

נתבעת 3 – שהינה חברה בע"מ והיא בעלת המניות בנתבעת, ובאמצעותה פעל הנתבע.

א. תמצית טענות התביעה

1. לטענת התובעת, בחודש יולי 2006 פנתה אליה הנתבעת לקבל את שירותיה, וחתמה על הסכם התקשרות עמה, בו מצוינות עלויות השכירות של כלי הרכב, תנאי השכירות ואמצעי התשלום (להלן: "הסכם ההתקשרות").

ביום 26.12.07 נחתם בין הצדדים הסכם התקשרות נוסף המעדכן את הסכמי השכירות. במעמד קבלת הרכבים חתמו הנתבעים ו/או מי מטעמם על חוזי שכירות פרטניים והתובעת סיפקה לנתבעת שירותים כמפורט בהם.

הנתבע התחייב לפרוע באופן אישי את חובות הנתבעת תמורת שירותים אלה, ולשם כך חתם על כתבי התחייבות אישיים, בהם פרטי כרטיס האשראי ושובריו. אלה הופקדו אצל התובעת ונועדו לשמש כאמצעי תשלום להתחייבויות הנתבעת, שהיו קיימות אז או העתידיות, והכל בהתאם להסכמי השכירות.

סע' 2 להסכמים קבע, שפרטי כרטיסי האשראי או שובריו יושארו בידי התובעת כאמצעי תשלום, בגין כל התחייבויות הנתבעת והם ניתנו לכיסוי התחייבויותיה.

מנהל חטיבת השכרת רכב בתובעת, דורון ויקטור, טען בתצהירו, כי אין מדובר בחתימת הנתבע על כתב ערבות והנתבע, אשר השאיר בידי התובעת שוברים חתומים מכרטיס האשראי האישי שלו, אינו ערב אלא חייב לכל דבר ועניין על פי כתב התחייבות זה.

2. הנתבעים נותרו חייבים לתובעת את סכום התביעה בהתאם לכרטסת שצורפה, כאשר מרבית הרכבים שהושכרו לנתבעת הושבו כאשר היו בהם נזקים רבים. החוב הנטען מורכב מדמי שכירות, דמי נזק, חיוב חריגת קילומטרים, חיובי דלק, כביש 6, דמי טיפול בגין הסבת דוחות והכל כשהרכבים היו בחזקת הנתבעת.

ביום 2.12.08 התקיימה פגישה בין התובעת לנתבע, והאחרון הבטיח לפרוע את מלוא החוב. העתק סיכום הפגישה מצורף לכתב התביעה. טוענת התובעת שהפגישה התקיימה לאחר שבתכנית כלבוטק מיום 26.11.08 שודרה כתבה לגבי מצבה הכלכלי הבעייתי של הנתבעת.

3. הנתבעים לא פרעו את החוב וביום 9.9.09 פנתה התובעת אל הנתבעת, כדי שתשיב את הרכבים שהיו בחזקתה, בהתאם לסעיף 7 לחוזה, ולטענת התובעת, על הנתבעים לפרוע את החוב.

טוענת התובעת, כי הנתבע חייב בתשלום החוב של הנתבעת, מכוח התחייבותו ולחילופין, יש להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת, כיוון שהנתבע הציג מצג שווא, לפיו הוא בעל המניות בנתבעת, ובנוסף, הנתבעים הפרו את ההתחייבות בחוסר תום לב.

מנהל סניף נתניה בתובעת, מר רם עודי, הצהיר, כי בהתאם לנוהלי התובעת אשר לא הוצגו על ידו ובחקירתו טען שאינם בידיו, בטרם חתימת לקוח על כתב התחייבות ושוברי אשראי, ניתן לו הסבר על משמעותם ומהותם והנתבע היה מודע למשמעות חתימתו האישית על כתב ההתחייבות. בחקירתו אישר, שהמפורט בתצהירו אינו ידוע לו מידיעה אישית. בתקופה בה נחתמו ההסכמים וכתבי ההתחייבויות, נשוא תביעה זו, הוא לא היה מנהל סניף נתניה והוא אף לא נכח בפגישות עם הנתבע.

ב. תמצית טענות ההגנה של נתבעת 1

4. במשך 3 שנות עבודה שילמה הנתבעת לתובעת כ- 6,000,000 ₪, בגין שכירות רכבים והתברר שהתובעת פעלה כנגדה במירמה, בהונאה וחייבה אותה בחיובי יתר במאות אלפי שקלים.

בין הצדדים התנהל מו"מ, במסגרתו דרשה הנתבעת מהתובעת מידע ומסמכים, כדי לבדוק את היקף חיובי היתר. התובעת סירבה לעשות כן, למרות שהודתה בחיובי יתר שהשיתה על הנתבעת בסך של כ-140,000 ₪.

הנתבעת מכחישה את טענות התביעה וטוענת, שלצורך עבודתה כמספקת תשתיות תקשורת לחברות סלולאריות, היא מעסיקה כ-25 עובדים, טכנאים ועובדים מקצועיים וזקוקה לצי רכב. חיובי היתר היו בגין נזקים לכאורה שנגרמו לכלי הרכב, חריגות קילומטר לכאורה, חיובי יתר בגין נזקים שכביכול לא היו מבוטחים, השתתפות עצמית והמרת תשלומים והכל בניגוד למוסכם בין הצדדים.

שמאי ויקטור עידן מטעם הנתבעת, אשר בדק רק את המסמכים שהיו בידי הנתבעת העלה, כי הנתבעת חויבה, בין היתר, בביטוחים המנוגדים לחובתה לבטח.

5. לנתבעת טענת קיזוז בגין נזקים שגרמה לה התובעת, כאשר דרשה ממנה ביום 8.9.09 להשיב לה את כל כלי הרכב עד למחרת – 9.9.09 מה שהיה בלתי סביר בעליל, לאור מספר כלי הרכב הרבים שבהם החזיקה הנתבעת, והתקופה שבהם החזיקה הנתבעת. למרות זאת, הודיעה הנתבעת לתובעת, כי בכוונתה להשיב את כלי הרכב במועד שהוגדר בהסכמים.

בלילה שבין יום 8.9.09 ל-9.9.09 הגיעו בריונים מטעם התובעת לבתיהם של עובדי הנתבעת ונטלו את הרכבים, שבהם היה, בין היתר, ציוד של הנתבעת. עובדה זו, כך הנתבעת, נודעה ללקוחותיה וספקיה וגרם לנזק לשמה הטוב של הנתבעת.

טוענת הנתבעת, שככל שתחויב יש לקזז את נזקיה.

ג. תמצית טענות הגנה של נתבעים 2 ו-3

6. נתבעים 2 ו-3 טוענים להעדר יריבות, כיוון שמדובר בתביעה חוזית, המוכחשת, בטענה שהנתבעת נותרה חייבת כספים לתובעת. כיוון שהנתבעת היא היחידה שחתומה על ההסכם, אין יריבות כלפי נתבעים 2-3. השוכר על פי כל ההסכמים שצורפו על ידי התובעת היא הנתבעת, וכל חוזה נחתם על ידי נהג הרכב מטעמה. הנתבע טוען, כי הוא לא חתם על כתב התחייבות אישית לפירעון חובות הנתבעת. כל שחתם הוא על כתב התחייבות, לפיו מופקד כרטיס אשראי/שוברים אצל התובעת, כאמצעי תשלום בגין התחייבות הנתבעת, והתובעת מנסה להפוך מסמך זה לערבותו האישית.

7. כרטיס האשראי נשוא כתב ההתחייבות הינו של הנתבעת, ומוחזק על ידי הנתבע כמורשה מטעמה, לחיוב הכרטיס עבור הנתבעת. מדובר בכרטיס אשראי שהונפק עבור הנתבעת, כדי לחייב את חשבונה. גם חשבון הבנק על גבי הכרטיס הינו של הנתבעת והחיובים נפרעו מחשבונה. לא רק שלא מדובר בכרטיס אישי של הנתבע, אלא שהוא מעולם לא נתן את פרטי כרטיס האשראי שלו. הנתבע טוען, כי מעולם לא עשה שימוש אישי בכרטיס האשראי אשר שימש רק לצרכי החברה, והתובעת ידעה זאת, ואף גבתה מאות אלפי שקלים באמצעותו מחשבון הנתבעת. גם החיובים שנשלחו על ידי התובעת, נשלחו לכתובת הנתבעת.

8. התובעת ביקשה מנתבע 2 וממר ארנון אייזנר, בעל מניות נוסף בנתבעת 3, שיערבו באופן אישי לחובות נתבעת 1, אך הם התנגדו. השימוש בכרטיס האשראי הוגבל לסכום של עד 100,000 ₪, מה שהיה ידוע גם לתובעת.

בעלת המניות היחידה בנתבעת, היא נתבעת 3 ובעל המניות היחיד בה הינו עו"ד יריב מילט, הנתבע אינו רשום כבעל מניות בנתבעת 3 וגם אינו נושא משרה בה.

הטענה היחידה בכתב התביעה הינה, שנתבעת 3 החזיקה במניות הנתבעת וכי הוצג לתובעת מצג, לפיו הנתבע פעל באמצעות נתבעת 3. נתבעת 3 החזיקה במניות הנתבעת עבור כל בעלי המניות, כולל, עבור הנתבע.

אין כל בסיס לטענת התובעת, לפיה, הנתבע פעל באמצעות נתבעת 3, הוא לא היה בעל מניות ו/או מנהל הנתבעת ו/או נושא משרה בה, לא ניהל את ענייניה ולא עסק בהתקשרות נשוא תביעה זו. הנתבע, אשר לא היה בעל השליטה בנתבעת ו/או בנתבעת 3, השקיע באופן פסיבי באמצעות חברה שהחזיקה בשרשור בנתבעת בפחות מ-30% מהון החברה, לכן יש גם לדחות את הטענה להרמת המסך.

9. הנתבע לא היה הרוח החיה בנתבעת, לא היה בה נושא משרה ו/או מנהל ו/או עובד ולא עמד מול התובעת בהתקשרות. הנתבע מעולם לא הציג בפני התובעת מצג הנוגע להתחייבויות התשלומים של נתבעת 1 ובוודאי שלא הציג מצג שכל ההתחייבויות תקוימנה. גם לאחר הפגישות, בהן נכח הנתבע, הוא סרב ליתן לתובעת ערבות אישית והתובעת המשיכה בהתקשרות עם הנתבעת ואף גבתה ממנה סכומים ניכרים. התובעת אף הפנתה את דרישות התשלום שלה לנתבעת מבלי שיש במכתבי הדרישה פניה לנתבעים 2-3.

לטענת נתבעים 2-3, מנכ"ל הנתבעת רונן גולן הוא שפעל מול התובעת והקשר של הנתבע היה כרטיס האשראי שהוחזק על שמו להבטחת התשלומים. גם נתבעת 3 לא פעלה מול התובעת. הנתבעים לא התחייבו לשלם את חובות הנתבעת. עוד טוענים נתבעים 2-3 כי אין ממש בטענת התובעת, לפיה, הם התעשרו על חשבונה ואין כל טענה שהם קיבלו דבר מה מהתובעת.

לאחר שהתגלו מעשיו האסורים של רונן גולן, מנכ"ל נתבעת 1 בתכנית כלבוטק, התקיימו 3 פגישות, בין הנתבע, ארנון אייזנר ונציג התובעת, בהן הודע לנציג התובעת לא לקבל בשלב זה התחייבות של הנתבעת והובהר כי התשלומים יימשכו על פי סדרם. למרות סירוב הנתבע לבקשת התובעת לתת ערבויות אישיות, המשיכה התובעת את ההתקשרות עם החברה. וכאשר לא הושג סיכום עם נציגי הנתבעת, נטלה התובעת את הרכבים.

דיון

ביום 20.12.10 ובהתאם להודעת התובעת, הותלו ההליכים נגד נתבעת 1 בהיותה בהליכי פירוק

10. אין חולק כי הנתבע אינו חתום על הסכמי שכירות הרכבים עם התובעת, למעט הסכם אחד. על פי הסכמים אלה הנתבעת היא שוכר הרכבים ונהג כל אחד מהרכבים, הוא שחתום על חוזה ההשכרה הספציפי.

הנתבע חתום על הסכם שכירות פרטני (עדותו ע' 30 שורות 19 -25) להשכרת אחד הרכבים ומסר, במסגרת הסכם זה, את הרשאתו לתובעת לעשות שימוש בפרטי כרטיס האשראי של הנתבעת, אשר הונפק על שמו.

כפי שיפורט בהמשך, כרטיס האשראי שמספרו נמסר בכתב ההתחייבות, הינו של הנתבעת ומחשבונה ולא של הנתבע באופן אישי. מחשבון הנתבעת הונפק כרטיס האשראי ושולמו התשלומים השוטפים בגין שכירות הרכבים השונים.

השאלה הצריכה הכרעה בתביעה דנן הינה, האם יש לחייב את נתבעים 2-3 בתשלום חובות הנתבעת לתובעת, אשר ההליכים נגדה הותלו. לטענת התובעת, יש לחייבם מכוח כתב התחייבות עליו חתם הנתבע עבור ובשם החברה. עוד טוענת התובעת כי יש להרים את מסך ההתאגדות מעל נתבעת 3 בהיותה בעלת מניות בנתבעת והנתבע הציג מצג שווא, לפיו הינו בעל מניות בנתבעת, הוא פעל בשמה ועמד בקשר עם התובעת.

עדויות

11. רן עודי מטעם התובעת, העיד בחקירתו, כי מי ששמו רשום על כרטיס האשראי, הוא משלם את תמורת השכרת הרכבים, בהמשך העיד, כי מבחינת התובעת, בעל כרטיס האשראי שנותן את התחייבותו לחברה, עליו האחריות לתשלום התמורה. הוא אישר שנתבעים 2-3 אינם צד להסכמי הנתבעת עם התובעת, אך נתבע 2 התחייב לתשלום על פי כתב ההתחייבות ושוברי כרטיס האשראי, שעליהם חתם.

12. דורון ויקטור מטעם התובעת ציין בתצהירו שבפגישה בין התובעת לנתבע מיום 2/12/08 הבטיח הנתבע לפרוע את מלוא חובה של הנתבעת. בחקירתו העיד, כי לא נכח בעת שנחתם נספח 6 לתצהירו, הוא כתב ההתחייבות, אך על פי הנהלים המסמכים נחתמים בסניף התובעת.

לטענתו, מי שהחתים את הנתבע הוא מנהל סניף נתניה דאז, שמוליק, אשר הסביר לו את כתב ההתחייבות, אך הוא עצמו לא נכח בעת החתימה. עם זאת, בביקורו במשרד הנתבע הצהיר בפניו הנתבע, שהוא אחראי לתשלומי נתבעת 1. לשאלה מדוע לא הובא לעדות מנהל הסניף דאז, השיב שאינו עובד עוד בתובעת.

לטענתו, התחייבות הנתבע הינה בסע' 2 לכתב ההתחייבות. מדובר בכתב התחייבות שמתואם עם חברות האשראי ונוסח על ידי משפטנים של התובעת ועל הנתבע לשלם את חובות הנתבעת, שהוא הערב שלה. בכל פעם שהנתבעת לא שילמה את חובה חויב כרטיס האשראי של הנתבע, כיוון שהוא לקח התחייבות. לטענתו, הנתבע התחייב בנוכחותו ובנוכחות עדים נוספים לשלם את חוב הנתבעת ב-10 תשלומים (עמ' 17 ש' 22-26 לפרוט').

לטענתו, התובעת לא ביקשה ערבות אישית מהנתבע או מאייזנר, כיוון שבאותה תקופה התשלומים על ידי הנתבעת בוצעו כראוי.

13. לדבריו, בניגוד לתצהירו, ככל שהנתבעת לא תשלם את התחייבותה, נתבע 2 הינו הערב לתשלום. את החשבוניות לתשלום הנפיקה התובעת לנתבעת והנתבע קיבל התראות כאשר החוב לא שולם. על פי עדותו, בפגישות שהתקיימו בין הצדדים, הנתבע הסכים לשלם את חוב הנתבעת ב- 10 תשלומים, אך התובעת סרבה להצעה, כיוון שביקשה שנתבע 2 יהיה ערב אישית ל – 10 השיקים של הנתבעת. עוד העיד דורון ויקטור, כי התובעת לא ביקשה התחייבות אישית של בעלי המניות, כיוון שהנתבעת שילמה כראוי את התחייבויותיה.

14. ארנון אייזנר, אשר הגדיר עצמו כמשקיע פסיבי בנתבעת והסביר שהמשמעות של משקיע פסיבי הינה, שהוא והנתבע העמידו כסף לטובת הנתבעת, אך לא היו מעורבים בניהולה ופעילותה העיד, כי הוא והנתבע, סרבו לבקשת התובעת לחתום על ערבות אישית לחובות החברה.

השקעתו הייתה באמצעות חברה שהחזיקה בשרשור בנתבעת, ואחזקותיו הן 30% מההון המונפק של הנתבעת. לדבריו, גם הנתבע משקיע פסיבי ולא היה לא כל תפקיד ניהולי בנתבעת.

כרטיס האשראי שנמסר לתובעת הינו של הנתבעת, שהונפק על שם הנתבע מטעם הנתבעת, לחיוב הכרטיס עבור הנתבעת. חשבון הבנק הוא של הנתבעת והחיובים בכרטיס נפרעו מחשבונה ואין מדובר בכרטיס אשראי אישי של הנתבע. צורף לתצהירו אישור הבנק שכרטיס האשראי הונפק לבקשת הנתבעת.

15. על פי תצהירו, שמו של הנתבע מודפס על הכרטיס, כיוון שלחברת האשראי יש מגבלה לרשום על כרטיס האשראי שם של תאגיד, וכרטיס של חברה חייב לשאת שם של אדם פרטי שיחזיקו מטעמה. בכך שהנתבע החזיק בכרטיס, היה לו פיקוח על פעילות הנתבעת. העובדה שהכרטיס היה על שם הנתבע ובחזקתו, אינה עושה אותו ליותר או פחות פסיבי, אלא למקרה חרום. בכל מקרה לא הייתה כל כוונה שהנתבע יחויב אישית ו/או ייתן התחייבות ו/או ערבות אישית לפירעון חובות הנתבעת.

דרישות התובעת שהנתבע והעד יתנו ערבות אישית, עלו רק לאחר פרסום הכתבה בתכנית כלבוטק, והתובעת ידעה שמדובר בכרטיס אשראי של החברה. לדבריו, הוא והנתבע סרבו לבקשת התובעת ליתן ערבויות אישיות לחובות הנתבעת. השימוש בכרטיס האשראי הוגבל לסכום שלא יעלה על 100,000 ₪.

אייזנר הוסיף בתצהירו, כי אין התחייבות של נתבעת 3 לתובעת, הנתבע אינו בעל מניות בנתבעת 3, אינו נושא משרה ולא פעל בה, הוא אינו בעל שליטה בנתבעת ו/או בנתבעת 3 והשקיע באופן פסיבי בנתבעת בשיעור 30%. הנתבע לא היה בעל שליטה בנתבעת ומי שניהל אותה היה רונן גולן.

העד מפרט בתצהירו את 3 הפגישות שהתקיימו בין התובעת והנתבעים.

16. הנתבע בתצהירו, חזר והדגיש כי אינו חתום על כל הסכם עם התובעת. כרטיס האשראי של הנתבעת מוחזק על שמו כמורשה חתימה מטעם הנתבעת וחשבון הבנק הוא של הנתבעת ולא כרטיסו האישי. שמו הפרטי מונפק על גבי כרטיס האשראי, כיוון שיש מגבלה הכרטיס להנפיק כרטיס של תאגיד על שם התאגיד והוא חייב להיות על שם אדם פרטי. הנתבע נבחר ששמו יוטבע על גבי הכרטיס, מתוך אמון שאר בעלי המניות ולצורך תשלום חיובים שונים. הכרטיס מעולם לא שימש לצרכיו האישיים, אלא רק לצרכי החברה ונמסר לו לשם פיקוח על הוצאות החברה. מעולם לא נאמר לו שכתב ההתחייבות יוצר התחייבות אישית שלו לפירעון חובות הנתבעת והוא לא התכוון לעשות כך. לא ניתן לו מעולם הסבר לגבי כתב ההתחייבות ומשמעותו ובכלל כתב ההתחייבות לא נחתם בסניף התובעת בנתניה, אלא הועבר אליו באמצעות שליח, אשר הגיע למשרדו וביקש שיחתום על כתב ההתחייבות כמסמך סטנדרט עבור התובעת, לא נאמר לו והוא לא העלה על דעתו, שמסמך זה יוצר התחייבות אישית ו/או ערבות אישית שלו לחברה.

הנתבע מעולם לא קיבל התראה לתשלום חובה של התובעת והוא סרב לבקשת התובעת לערוב לחיובי הנתבעת.

בחקירתו העיד הנתבע, כי לא היה מעורב בניהול הנתבעת.

17. רחלי גזית, שבתקופה הרלוונטית הועסקה כשכירה במשרד הנתבע וכיום שותפה בו, הצהירה, כי, לבקשת הנתבע, נכחה בפגישה בתחילת חודש דצמבר 2008 עם נציג התובעת לאחר שידור תכנית כלבוטק בעניינו של רונן גולן מנכ"ל הנתבעת, וניכר בה שזוהי הפגישה הראשונה בין הנתבע ונציג התובעת בענייני הנתבעת.

נציגי התובעת בקשו לוודא שהנתבעת ממשיכה בפעילות שגרתית וביקשו לקבל ערבויות אישיות מנציגי הנתבעת לחובותיה, ובין היתר, ערבות אישית של הנתבע, אשר סרב לה על הסף. במהלך הפגישה, כלל לא נטען שהנתבע נתן ערבות אישית לתובעת לפירעון חובות הנתבעת, ונהפוך הוא. נציגיה ביקשו באותו שלב, ערבות אישית של הנתבע. למיטב זיכרונה, לאחר שידור התכנית בטלוויזיה, נציגי התובעת טענו שמטרתם לוודא שהכל מתנהל כמו שצריך וביקשו לדעת אם יוכלו לקבל ערבויות אישיות. הנתבע השיב להם שלא ואז הם ביקשו להסדיר את נושא האשראי. הנתבע הפנה אותם למנכ"ל החברה רונן כדי לסכם עמו את נושא האשראי.

18. עו"ד מילט הגיש תצהיר מטעם נתבעת 3 כבעל מניות ומנהלה. לדבריו, נתבעת 3 אינה חתומה על הסכם עם התובעת, מעולם לא היה לה קשר עמה והיא לא נתנה לה כל התחייבות. גם כתב התביעה, לטענתו, לא מעלה כל פרוט לגבי הקשר בין התובעת לנתבעת 3. לדבריו, הנתבע אינו בעל מניות בנתבעת 3, אינו נושא משרה בה ולא פעל מטעמה. התובעת מעולם לא פנתה אליו ולא ברור לו הקשר בין התביעה דנן לנתבעת 3.

בחקירתו העיד, כי נתבעת 3 החזיקה את המניות בנאמנות עבור 3, שאחד מהן הינו הנתבע שלא היה רשאי להתחייב בשם נתבעת 3.

כתב ההתחייבות

19. כתב ההתחייבות החתום על ידי הנתבע הינו , נספח 6 לכתב התביעה וזה ניסוחו:

"יופקד בידי חברת שלמה השכרות רכב (1987) בע"מ (להלן _"חברת שלמה") פרטי כרטיס אשראי ו/או או שוברי כרטיס אשראי חתומים.

מס' כרטיס--------------------- שם--------------

פרטי כרטיס האשראי ו/או השוברים החתומים יושארו בידי שלמה השכרות רכב (1987) בע"מ כאמצעי תשלום בגין כל התחייבויותיה של חברת אורטק טכנולוגיות ותקשורת (להלן החברה) (שם החברה הוכנס בכתב יד. א.פ.).

פרטי כרטיס האשראי ו/או השוברים החתומים ניתנים ניתנים לחברת שלמה השכרות רכב (1987) בע"מ לכיסוי התחייבויות החברה בגיןם הרכבים שכבר הושכרו על ידן ובין רכבים שיושכרו בעתיד

אין במתן הרשאה לשימוש בפרטי כרטיס האשראי ו/או השוברים החתומים כדי לגרוע מחובת החברה לעמוד בכל התחייבויותיה כלפי חברת 1השכרות רכב שלמה ( 1987 ) בע"מ

הנני מאשר כי קראתי את כתב ההתחייבות והבנתי את תוכנו."

על כתב התחייבות זה חתם הנתבע וכן נרשם שמו בסמוך לרובריקה של מס' הכרטיס.

20. טוענת התובעת, כי הנתבע התחייב לפרוע באופן אישי את כל חובות הנתבעת ולשם כך חתם על כתב התחייבות אישי, לפיו פרטי כרטיס האשראי ושוברי כרטיס האשראי אשר הופקדו אצל התובעת, נועדו לשלם אמצעי תשלום בגין כל התחייבויות הנתבעת כלפי התובעת, בין קיימות ובין עתידיות בהתאם להסכמי השכירות.

דורון ויקטור סתר עצמו לעניין השאלה האם מדובר בכתב התחייבות אישית או ערבות.

באחת טען (ס' 9 לתצהירו), כי אין המדובר בחתימה על "כתב ערבות" והנתבע אינו ערב אלא "חייב" לכל דבר ועניין, כשלשם כך הותיר בידי התובעת, שוברים חתומים מכרטיס האשראי האישי שלו. לטענתו, הנתבע אישר בפניו, במספר הזדמנויות שונות, בפגישות שנערכו עמו במהלך שנת 2009 כי חינו מתחייב אישית לפרוע את מלוא חובותיה של הנתבעת.

21. בשנייה העיד בחקירתו, כי מדובר בערב:

"ש. אם אתה חשבת לתומך שאולי משלם את זה יוליוס, מחשבונו האישי, למה הוצאתם חשבונית מס לנתבעת 1

ת. החשבונות וההתנהלות היא מול הנתבעת 1. מי שנתן את הכיסוי והתחייב שהוא ישלם את החשבונות, זה הנתבעת. אם הנתבעת 1 לא תשלם, הוא הערב שלה ולכן

הוא נתן את כרטיס האשראי. כמו כן, כל יום אנחנו עושים אלפי טרנזקציות

ומחתימים מאות לקוחות על כ. אשראי. אנחנו לא מבררים מאיזה חשבון ייצא

הכסף כאשר הלקוח ישלם. ברגע שהוא נתן כ. אשראי וקיבלנו אישור מחברת

האשראי שיש כיסוי, הרי אנחנו סוגרים סכום כספי ומאותו רגע אנחנו ממשיכים

הלאה. לא מעניין אותי מאיפה יירד הכסף.

ש. כשמישהו משלם לך, מי אמור לקבל את החשבונית? מי שמשלם לך?

ת. מי שחתום לי בהסכם ומי שערב, הוא חלק מהעניין"

(ההדגשות אינן במקור א.פ.) (ע' 14 שורה 28 – ע' 15 שורה 7 לפרוטוקול)

ובהמשך עדותו:

"ש. איך לא כתוב שהנתבע 2 או אייזנר ערבים אישית?

ת. אמרתי קודם שמאחר וישבנו במשרדו ואמר כפי שאמרתי קודם, לא ראינו לנכון לבקש

התחייבות אישית שלו כי באותה תקופה החברה שילמה כמו שצריך. לכן, לא ראינו לנכון

לבקש דברים נוספים. כשמתחילות צרות רק אז תוהים למה לא עשינו כך או אחרת.

ש. גם בפגישות שלאחר מכן תאשר לי שחל אותו דבר...?

ת. אישרתי.

ש. איך אתה מסביר שעד להגשת התביעה לא" (ע' 19 שורות 11 – 16 לפרוטוקול).

הנתבע טוען שאין בכתב ההתחייבות כל התחייבות אישית שלו לפרוע את חובות החברה, אלא שעל פי כתב ההתחייבות, כרטיס האשראי של הנתבעת ישמש כאמצעי תשלום לחובות הנתבעת. לטענת הנתבע, הפסיקה כבר קבעה שערבות אישית צריכה להיות כתובה באופן ברור וללמד על הסכם בין ערב לנושה שמשקף כוונה ליתן ערבות.

22. מהראיות והעדויות אשר הובאו בפני, אני קובעת, כי הנתבע לא חתום על כתב התחייבות אישי לתשלום חובות הנתבעת, אלא חתם על כתב התחייבות לפיו, יחוייב כרטיס האשראי שפרטיו בכתב ההתחייבות. כרטיס אשרי זה הינו על שם הנתבעת ומחשבונה, כך גם על פי אישור הבנק, כפי שיפורט להלן בפסקה 28 לפסק דין זה.

גם בכתב ההתחייבות מיום 10.9.06 מופיעים פרטי כרטיס אשראי שהינו על שם הנתבע, ומי שחתם על כתב ההתחייבות עצמו, אדם בשם חנניה דוד ולא הנתבע. עובדה זו תומכת בגרסת הנתבעים, לפיה, מי שחתם על הסכמי השכרת הרכבים, הם כל נהג של אוטו רכב ספציפי שלגביו נחתם הסכם השכירות.

אני מקבלת את גרסת הנתבעים לפיה, המשמעות של המפורט בכתב ההתחייבות הינו, שהכרטיס שפרטיו מופיעים בכתב ההתחייבות ואשר הונפק על שם הנתבע, הוא הכרטיס שישמש לתשלום חובות הנתבעת לתובעת.

23. הנתבעים נסמכים על פסה"ד אשר ניתן בת.א. 42243/08 השכרת רכב שלמה (1987) בע"מ נ' כלבים למען השלום ישראל בע"מ וירון לוטן, שגם בו נחתם כתב התחייבות ובו נוסח זהה לס' 2 לכתב ההתחייבות עליו חתם הנתבע. שם נקבע:

"סבורני, כי הדין עם הנתבע, ואין לקרוא בכתב ההתחייבות את מה שאינו בתוכו.

אין כל התחייבות אישית של הנתבע לפרוע את התחייבויותיה של הנתבעת כלפי התובעת, ואילו התובעת היתה חפצה בהתחייבות אישית כזו היא היתה דואגת להחתים את הנתבע על מסמך הכולל במפורש התחייבות כזו, כפי שהיא נוהגת לעשות במקרים המתאימים ......

התחייבותו היחידה של הנתבע על פי כתב ההתחייבות היא להפקיד בידי התובעת פרטי כרטיס האשראי ושוברי כרטיס האשראי חתומים (סעיף 1) ולהותירם בידיה לכל משך תקופת ההתקשרות (סעיף 2).

אין חולק, כי התחייבות זו מולאה על ידי הנתבע, והתובעת אף גבתה סכום של כ-20,000 ₪ באמצעות אותו כרטיס אשראי "

בעניינינו, מדובר באותו נוסח כתב התחייבות, וכפי שקבע כב' השופט אטדגי, אין לקרוא בכתב ההתחייבות את מה שאין בו, ואין בו כל ערבות אישית ו/או התחייבות אישית של הנתבע לשלם את חובות הנתבעת. מהעדויות שהובאו בפני עולה, כי דרישת התובעת שהנתבע יחתום על כתב ערבות, סורבה על ידו.

לכן, כאמור, אין מדובר בכתב התחייבות אישית של הנתבע

בסיכומי התשובה הפנתה התובעת לפסה"ד של כב' השופטת ערקובי בת.א. 57081/08 שלמה תחבורה נגד לב רם, אלא ששם נקבע, שהנתבע נתן את פרטי כרטיס האשראי שלו, ולא של החברה. כך נקבע:

"בכתב הגנתו, הנתבע 2 אינו מכחיש את אחריותו על פי כתב ההתחייבות, אלא מפריד בין, התקופה שעליה הוא אחראי עד לכניסתו של הנתבע 3 לחברה, הנתבעת 1, והתקופה שלאחר מכן, כאשר לעמדתו, לאחר כניסתו של הנתבע 3 לחברה, הנתבעת 1, הוחלפה התחייבותו בהתחייבות הנתבע 3, (ראה סעיפים 3, 6 ו-8 למשל)........

כאמור בס' 2 לכתב ההתחייבות הראשון השאיר הנתבע 2 את מספר כרטיס האשראי שלו כאמצעי תשלום בגין כל התחייבויותיה של חברת קניון קד"ם בשיווק, היא הנתבעת בענייננו לאחר שינוי שמה.........

מתן פרטי כרטיס האשראי של הנתבע לכיסוי חובותיה של הנתבעת 1 בגין השכרת רכבים בין בעבר ובין בעתיד , מהווה חד משמעית התחייבות אישית שלו לכיסוי חובותיה של הנתבעת 1 ולא רק אמצעי תשלום."

דהיינו, שם ניתן כרטיס אשראי של הנתבע עצמו, אשר לא הכחיש את אחריותו על פי כתב ההתחייבות. בעוד שבעניינינו, הנתבע מכחיש את התחייבותו ונתן כרטיס אשראי של הנתבעת.

אני קובעת שאין בכתב ההתחייבות כל התחייבות אישית של הנתבע

מכיוון שדורון ויקטור טען בעדותו שהנתבע ערב והתובעת התייחסה לנושא הערבות בס' 39 לסיכומיה, אדון גם בשאלה זו.

ערבות אישית של הנתבע?

24. לא מצאתי בראיות ובעדויות אשר הובאו בפני ערבות אישית של הנתבע ואפרט.

הנתבע וארנון אייזנר העידו מפורשות, כי הם סרבו לבקשת התובעת שיחתמו ערבות אישית.

גם עד התובעת, ויקטור דורון העיד:

ש. האם נכון שבאותה פגישה ובפגישות נוספות, ביקשתם מהנתבע 2 ואייזנר לספק ערבות אישית לחובות נתבעת 1

ת. לא, מה שביקשתי שאם ב 10- שיקים שהנתבע 2 יתן לי, הוא כעו"ד יהיה ערב עליהם אישית

והוא סרב.

(ע' 18 שורות 1-4 לפרוטוקול)

רחלי גזית, אשר עבדה במשרדו של הנתבע בתקופה הרלוונטית העידה, כי נכחה בפגישה בתחילת חודש דצמבר 2008 עם נציג התובעת, במהלכה, ביקשו נציגי התובעת לקבל ערבויות אישיות מנציגי הנתבעת לחובותיה, ובין היתר, ערבות אישית של הנתבע, אשר סרב לה על הסף. עוד לדבריה, במהלך הפגישה, כלל לא נטען שהנתבע נתן ערבות אישית לתובעת לפירעון חובות הנתבעת, ונהפוך הוא. נציגיה ביקשו באותו שלב, ערבות אישית של הנתבע. (ע' 33 שורות 9 – 16 לפרוטוקול).

25. בת.א. 3035-01-11 השכרת רכב שלמה (1987) בע"מ נ' חנן חן , גם שם נחתם אותו נוסח של כתב התחייבות, נקבע על ידי כב' השופט אילן רונן:

בהתאם להגדרה בסעיף 1 (א) בחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות"), "ערבות היא התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי". כאשר עולה טענה בדבר התחייבות אדם לקיים התחייבות של אדם אחר כלפי אדם שלישי – הרי שזו ערבות.

אם כך, כאשר נקודת המוצא לבירור הטענות נשוא תביעה זו הינה הסכם שנכרת בין התובעת לבין החברה; כאשר אין מחלוקת על כך שהחברה היא זו שהייתה הלקוח של התובעת ושכרה ממנה .......; כאשר התובעת מבקשת לייחס לנתבע אחריות לחובות החברה – הרי זו טענה לקיומו של חוזה ערבות. ניסיונות התובעת לשוב ולכנות את טיעוניה לאחריות הנתבע "התחייבות אישית" וכיו"ב כינויים, כמו ניסיונה להדגיש כי אין זו טענה לקיומה של ערבות .... אינם אלא התחכמות. התחכמות שככל הנראה נובעת ממודעות התובעת למשמעותה של טענת ערבות אישית בנסיבות העניין.

החברה התקשרה עם התובעת בהסכם להשכרת רכבי הקירור ולטענת התובעת ערב הנתבע באופן אישי לקיים את התחייבויות החברה כלפי התובעת. זו מהותה של טענת התובעת בדבר חבותו האישית של הנתבע.

עיון במסמכים עליהם מתבססת התביעה מראה בנקל שאין בהם ולו מסמך אחד אשר נושא את הכותרת "כתב ערבות" או וריאציה כלשהי אחרת של הביטוי "ערבות". אף בכתב התביעה, כפי שכבר הודגש, אין כל טענה העושה שימוש בביטוי המפורש "ערבות" לתיאור חבות הנתבע. כך למעשה, מנסה התובעת לגזור את חבותו האישית של הנתבע, את ערבותו, מראיות אחרות.

......., חוזה ערבות איננו חוזה רגיל שכן במסגרתו מיוחסים לערב חובות של אחר אף שלא הוא זה שנטלם על שכמו מלכתחילה..... לפיכך, מורה ההלכה הפסוקה כי יש לנהוג בכובד ראש בבחינת התנאים להתקיימותו של חוזה ערבות ולהטיל נטל הוכחה כבד על שכמו של טוען הטענה לערבות (ע"א (מחוזי ת"א) 1011/11 ניצולת הקרטל בע"מ נ. ניר דננברג בע"מ, [פורסם בנבו] 5.11.02; ע"א (מחוזי חיפה) 4754/07 ע.פ. כוכב חמש (1990) בע"מ נ' רגב הנדסת חשמל בע"מ [פורסם בנבו] 29.10.08).

השאלה אשר במוקד המחלוקת הינה באם הוכיחה התובעת כי הנתבע ערב לקיום התחייבויות החברה כלפיה בהשכרה נשוא התביעה. .... נציגי התובעת טרחו והקפידו להחתים את נציגי החברה ואת הנתבע עצמו על שלל מסמכים, אך לא טרחו להחתימו על מסמך הכולל את הכותרת "כתב ערבות" או כותרת דומה לה ואף לא על מסמך שבתוכנו הביטוי "ערבות" או ביטוי הדומה לו.

.................

26. כב' השופט אילן מפנה לנוסח סעיף כתב ההתחייבות, הזהה לנוסח נשוא תביעה זו:

"פרטי כרטיס האשראי ו/או השוברים החתומים יושארו בידי השכרות רכב שלמה (1987) בע"מ כאמצעי תשלום בגין כל התחייבויותיה של חברת/הזמנה תיבולים וטעמים"

.........הבסיס לבחינת טענות הצדדים איננו מתמצה בקריאת התניות השונות כשהן מנותקות ממכלול הנסיבות, בפרט לא במנותק מהראיות שהתבררו באשר להיעדר כל הסכמה או דיון בקשר עם העמדת ערבות אישית של הנתבע. וזה בדיוק אשר מנסה לעשות התובעת – לפרש את המסמכים במנותק ממכלול הנסיבות.

בהתאם לסעיף 3 בחוק הערבות, "הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה". חוק הערבות קובע לפיכך כי ליצירת ערבות יש להוכיח הסכם בין הערב לבין הנושה. והסכם, לפי מושכלות היסוד של דיני החוזים, מחייב כוונה משותפת ליצירת קשר חוזי וראיות אובייקטיביות לקיומה של כוונה שכזו.

.......באשר להסכם השכירות, הסכם זה איננו מציין כל אזכור לזהותו של הנתבע ונראה על פניו כהמשך של הסכם רכבי הקירור שבין התובעת לחברה. כך גם חתם עליו הנתבע – בשם החברה. הנתבע לא חתם על הסכם השכירות בשמו הוא, במנותק ממעמדו כמנכ"ל החברה, ואין בהסכם השכירות כל רמז לקשר אישי של הנתבע לתניות הסכם השכירות ואף לא את פרטיו האישיים.

........לפיכך, התניות בהסכם השכירות, בפרט בסעיף 3.1, אינן אלא חלק ממערך התחייבויות החברה, לא של הנתבע שבסך הכל חתם בשם החברה. ......

התובעת מפנה לכתב ההתחייבות עליו חתם הנתבע ביום 8.5.09 כראיה להתחייבותו האישית לפרוע את חובות החברה. הנתבע הסביר שחתימתו ומסירת פרטי כרטיס האשראי נועדו בסך הכל לבטא אמצעי תשלום של החברה ולא ערבות אישית שלו....... אומד הדעת לפיו ישולמו הכספים המגיעים לתובעת לפי האמור באותו כתב התחייבות הינו אומד דעתם של התובעת ושל החברה כאשר הנתבע הינו נציגה.

......בין התובעת לבין הנתבע עצמו לא נכרת כל חוזה. לא חוזה ערבות ולא חוזה אחר. החוזה היחיד שנכרת הינו בין התובעת לבין החברה בשמה פעל הנתבע.

27. ואכן, מי ששילם את התשלומים תמורת השכרת הרכב, היא הנתבעת, שעל שמה גם הונפקו הקבלות ונשלחו אליה. כך על פי עדות רן עודי (ע' 9 – 10 לפרוטוקול) ועדות ויקטור דורון (ע' 14 – 15 לפרוטוקול).

לעניין זה אציין, כי מי שהחתים את הנתבע על המסמכים לא הובא לעדות, ואין לקבל את טענת התובעת, לפיה, הוסבר לנתבע שהוא חותם על כתב ערבות ו/או ששינו אחראי אישית לחובות הנתבעת.

וכבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל,אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655.

הנתבע העיד, כי בניגוד לעדויות עדי התביעה, הוא כלל לא חתם על כתב ההתחייבות בסניף התובעת בנתניה, אלא המסמך הובא אליו על ידי שליח והוא נתבקש לחתום עליו כחלק ממסמכי שכירת הרכבים. לדבריו, איש לא הסביר לו כי , לשיטת התובעת, מדובר בהתחייבות אישית שלו.

איני מקבלת את עדותו של ויקטור דורון, ולפיה, הנתבע התחייב בפניו בעל פה להיות אחראי לחובות הנתבעת. עדותו זו הינה בניגוד לדבריו, לפיהם התובעת ביקשה מהנתבע לערוב לחובות החברה והוא סרב (ע' 19 שורות 3-4 לפרוטוקול).

28. כרטיס האשראי שפרטיו נמסרו בכתב ההתחייבות עליו חתם הנתבע הינו של הנתבעת ומחשבונה וחיוביו נפרעו מחשבון הנתבעת, כך העידו עדי ההגנה ועדותם זו לא נסתרה. הקבלות שהונפקו בגין התשלומים תמורת השכרת הרכבים, הונפקו על שם הנתבעת ונשלחו לכתובתה.

הנתבע העיד, כי מעולם לא מסר לתובעת את פרטי כרטיס האשראי האישי שלו.

ממכתב בנק דיסקונט אל הנתבע מיום 24.1.10 (נספח 1 לתצהיר הנתבע) עולה כי כרטיס האשראי

מקושר ומחויב באמצעות חשבון מסי 35459 המתנהל בסניף פולג נתניה, על שם הנתבעת - אורטק טכנולוגיות ותקשורת בע"מ ולבקשת הנתבעת, הונפק הכרטיס על שם הנתבע, כמשתמש יחיד. גם עדי ההגנה העידו, כי הנתבע נבחר על ידם, כזה שכרטיס האשראי של הנתבעת יונפק על שמו.

וממכתב כ.א.ל. מיום 2.6.10 עולה, כי כרטיסי האשראי מונפקים רק על שם יחידים ולא תאגידים, אם כי ניתן לחייב באמצעותם את חשבון החברה.

לאור המפורט בפסק דיני זה, אני קובעת כי הנתבע לא חתם על התחייבות אישית ו/או על כתב ערבות ולא התחייב לשלם, באופן אישי, את חובות הנתבעת ודין טענות אלה של התובעת להידחות. כאמור, מדובר בכרטיס אשראי של הנתבעת ובהתחייבות שלה.

הרמת המסך

29. אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה הנה עקרון בעל חשיבות מרובה בדיני התאגידים. "המשמעות האופרטיבית הראשונה של ההכרה באישיותה של החברה, היא שמרגע שמעבירים המשקיעים את משאביהם הכלכליים לישותה של החברה- מתנתק קשר הבעלות המקורי שהיה להם בנכסיהם... מוותרים הפרטים על זכויות הבעלות שלהם במשאבים הכלכליים, לטובתן של תביעות כנגד האישיות המשפטית של החברה" (א. חביב סגל, דיני החברות, לאחר חוק החברות החדש, כרך א', 23 (להלן: חביב סגל).

בין התאגיד לבעלי המניות קיים "מסך התאגדות", המפריד בין האישיות המשפטית הנפרדת של החברה לאישיות בעלי המניות.

נקבע בע"א 10582 בן אבו נגד דלתות חמדיה בע"מ:

30. הרמת מסך כלפי בעלי מניות נעשתה "מנימוקים של עשיית צדק ויושר ושמירה על טובת הציבור, או כאשר החברה משמשת למעשי תרמית או עקיפת חוקים", וצויין כי התנהגות בלתי נאותה - השקולה כנגד תרמית - "היא זו אשר מטרתה ניצול עיקרון הפרדת האישויות שלא למטרות כלכליות מסחריות טהורות אלא כדין לזכות ביתרונות לא הוגנים להוותו של צד ג'...........

עינינו הרואות, כי סעיף 6 צומצם בתיקון החדש, באורח שבו הרמת מסך על-ידי ייחוס חוב של חברה לבעל מניה בה אפשרית במקרים שבהם נעשה השימוש באישיות המשפטית הנפרדת "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה ..." או "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה", וזאת בין היתר, בשים לב לאחזקות בעל המניות וכן ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. מעין עילות אלה היו לפני כן בס"ק (ג), ובנוסח המתוקן הוספה מודעות (וראו גם ס"ק (א) (2)). ס"ק (ב) החדש מאפשר הרמת מסך על-ידי ייחוס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה, "אם מצא (בית המשפט – א"ר) כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין הנדון בפניו". על פי הסעיף במתכונתו החדשה בוטלה "עילת הסל" של ס"ק (ב) לגבי ייחוס חובות של חברה לבעל מניות, והאפשרות צומצמה למקרי הונאה או קיפוח

.......לצורך ענייננו, אדרש למשמעות המלים "בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן". ....., בהקשר לנטילת סיכון הקביעה כי הרמת מסך ההתאגדות "במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים" יכולה להעשות לפי ס"ק ג(2) כאשר "בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן", בתנאים שמנה החוק...... הרושם הוא, כי המחוקק בתשנ"ט הרחיב את הדוקטרינה של הרמת המסך מעבר להצעת החוק המקורית, בכך שקבע עילות פרטניות נוספות....

.......

י"ג) הרמת המסך ותום לב

(1) לדעתי איפוא הביטוי "בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן", הן בכלליותו והן בנגזרות של "ניהול עסקי החברה שלא לטובת החברה" או "נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה" (כפי שקבע בית המשפט קמא במקרה דנן לגבי ס"ק ג(2)), והוא הדין לביטויים כמו "להונות או לקפח אדם" (כלשון ס"ק ג(1)) - עניינם, בסופו של יום, מקבילתו של תום הלב, שהוא עקרון "מלכותי" החופה על המשפט הפרטי הישראלי כולו......

"...תום הלב אינו דורש כי האחד לא יתחשב באינטרס העצמי שלו ... עקרון תום הלב קובע, כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד השני. אדם לאדם - לא זאב ולא מלאך, אדם לאדם - אדם" (רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, 279, מפי הנשיא ברק).

31. טוענת התובעת כי יש להרים את מסך ההתאגדות מעל נתבעת 3 בהיותה בעלת מניות בנתבעת והנתבע הציג מצג שווא, לפיו הינו בעל מניות בנתבעת, הוא בפעל בשמה ועמד בקשר עם התובעת.

לטענת התובעת, הנתבעים פעלו כדי להונות אותה, כאשר ניהלו פעילות ענפה אל מול התובעת, באמצעות הנתבעת.

לטענתה, הנתבעים פעלו בחוסר תום לב והונו אותה ועל נתבעים 2-3 חלה חבות אישית, מעבר לכתבי ההתחייבות עליהם חתם הנתבע, אשר הציג עצמו כבעל הנתבעת והרוח החיה בה, תוך שימוש באישיותה המשפטית הנפרדת, כדי לרמות את התובעת, תוך ידיעה שהנתבעת לא תוכל לשלם את חובותיה. לטענתה, לאחר שידור תכנית כלבוטק, הנתבע פעל ישירות מול התובעת, כדי להמשיך את הפעילות, תוך יצירת התחייבות לתשלום מלוא התחייבויות הנתבעת.

32. שוכנעתי מגרסת ההגנה, כי הנתבע השקיע בנתבעת באמצעות חברה, והוא לא ניהל את התובעת. העובדה שכרטיס האשראי של הנתבעת הונפק על שמו, הוסברה הן במסמכי כ.א.ל ובנק דיסקונט, והן בעדות עדי ההגנה. מדובר בצורך בבקרה על התשלומים ובכך שכרטיס האשראי אינו מונפק על שם תאגיד. ההתקשרות עם התובעת החלה בשנת 2008 ונתבע חתם לראשונה על כתב ההתחייבות בסוף שנת 2008.

הוכח כי הנתבע אינו בעל מניות בנתבעת 3 ולכן אינו יכול להתחייב בשמה ואף לא פעל בשמה.

יתרה מכך, מהעדויות עולה, כי לאחר פרסום הכתבה בתכנית כלבוטק, נפגשו נציגי התובעת עם הנתבע. התובעת פרטה, כי ביום 2.12.08 התקיימה פגישה בין נציגיה לנתבע, והאחרון הבטיח לפרוע את מלוא החוב, העתק סיכום הפגישה צורף לכתב התביעה. לטענתה, פגישה התקיימה לאחר שבתכנית כלבוטק מיום 26.11.08 שודרה כתבה לגבי מצבה הכלכלי הבעייתי של הנתבעת.

הנתבעים טוענים, שלאחר שהתגלו מעשיו האסורים של רונן גולן, מנכ"ל נתבעת 1 בתכנית כלבוטק, התקיימו 3 פגישות, בין הנתבע, ארנון אייזנר ונציג התובעת, בהן הודע לנציג התובעת לא לקבל בשלב זה התחייבות של הנתבעת, והובהר כי התשלומים יימשכו על פי סדרם. למרות סירוב הנתבע לבקשת התובעת לתת ערבויות אישיות, המשיכה התובעת את ההתקשרות עם הנתבעת.

דהיינו, מצבה של הנתבעת, היה , באותו שלב, גלוי לחלוטין לתובעת, אשר בחרה להמשיך ולהתקשר עם התובעת, למרות שהנתבע סרב ליתן ערבויות אישיות שלו.

לאור האמור לעיל, אין לבצע את הרמת מסך ההתאגדות.

סוף דבר

התובעת לא הוכיחה, אף לא אחת, מעילות התביעה וטענותיה.

אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבעים 2-3, ביחד ולחוד, הוצאות ובנוסף, שכר טרחה בסך 35,000 ₪.

ניתן היום, ז' אלול תשע"ג, 13 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.