ע"י ב"כ עו"ד דויטש

רקע עובדתי:

1. התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975 (להלן: "החוק").

2. התובעת הינה ילידת 21/11/87, סיימה לימודי חינוך מיוחד וכרגע בחופשת לידה. בעת התאונה היתה התובעת חיילת בת 19, ועתה הינה בת 26 שנים.

3. הנתבע 2 במועד הרלוונטי לתביעה נהג ברכב מס' רישוי 65-067-10, הנתבעת 1 ביטחה רכב זה והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה.

4. לטענת התובעת, ביום 12/3/07 עת שימשה כנוסעת ברכב הנ"ל פתחה את דלתו על מנת לרדת ממנו, ואז במהלך יציאתה מן הרכב שמנועו עדיין פעל הוטחה הדלת בפנייה מה שהביא לפציעה באפה.

5. התובעת הובהלה לחדר המיון של בית החולים "זיו" בצפת שם איבחנו הרופאים אף לא סימטרי, נפיחות בגבנון של האף דו צדדי, ובצילום רנטגן שנערך נמצא שבר באף. התובעת טוענת כי מאז התאונה סבלה מקשיי נשימה דרך האף וכאבים, והיא עברה ב-3.4.08 ניתוח ליישור מחיצת האף וכריתת קונכיות. ב-16.8.11 עברה התובעת ניתוח נוסף בעזרת גלי רדיו להקטנת קונכיות האף, ולבסוף ב-23.1.12 עברה ניתוח קוסמטי ורפואי של האף, במהלכו עברה יישור מחיצת האף, ואף בוצעה כריתה ויישור תת ריריות סחוס מחיצת האף וכריתה אנדוסקופית חוזרת של ריריות הקונכיות התחתונות. התובעת טוענת כי בשל התאונה נגרמו לה אם כן נזקים רבים, וביניהם פגיעה בהשתכרותה בעבר, הוצאות רפואיות, צורך בעזרת צד ג' וכאב וסבל רב.

6. ב-7.5.08 וללא קשר לתאונה מושא תיק זה עברה התובעת תאונה נוספת בעת עלייה במדרגות ביתה, במהלכה נפגע אפה בשנית, באיזור פירמידת האף, ואף עלה חשש לשבר.

7. המחלוקת נסובה הן לעניין עצם האירוע ונסיבותיו, והן לעניין גובה הנזק.

דיון והכרעה

שאלת האירוע ונסיבותיו

8. מחומר הראיות עולה בבירור כי התובעת נחבלה ביום האירוע באפה. בראש ובראשונה אם כן יש להכריע במחלוקת העיקרית שהינה מחלוקת עובדתית הנוגעת לנסיבות המדויקות של החבלה, היינו, האם התובעת היתה מעורבת בתאונה שמשמעה תאונת דרכים ואכן נחבלה כתוצאה מהטחת דלת הרכב בפניה. למול גרסתה של התובעת כי מדובר בתאונת דרכים טוענת הנתבעת 1 כי האפשרות כי התאונה התרחשה כפי שטוענת התובעת אינה מתיישבת עם שורות ההגיון, ויש לדחות את הטענה כי פגיעתה אירעה בשל תאונת דרכים.

9. על פי ההלכה "המוציא מחברו עליו הראיה", קרי, נטל ההוכחה מוטל על התובעת.

במשפט האזרחי, די לה לגרסתו של הנושא בנטל השכנוע, שהיא סבירה יותר מגרסתו של יריבו, כדי להביא את בית המשפט למסקנה, כי הנושא בנטל השכנוע אכן עמד והרים נטל זה (ע"א 414/66 שרה פישביין נ' דגלס ויקטור פיל, פ"ד כא (2) 453, 47. 9.11.67.)

10. העדות היחידה לגבי עצם התרחשות התאונה כתאונת דרכים דווקא הינה עדותה של התובעת. אמנם הנתבעת הכחישה את האירוע, וניסתה להטיל ספק באמינותה של התובעת, אך כשלעצמי, התרשמתי ממהימנות התובעת ומצאתי את עדותה אמינה, סדורה ועולה בקנה אחד עם האמור בתצהירה. התובעת נחקרה בחקירה נגדית תוך שהיא מתבקשת להתייחס לפרטים הקטנים, אך תשובותיה נשארו חד משמעיות.

11. לא התעלמתי מכך שעדות התובעת הינה עדות יחידה של בעל דין ונבחנת בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות. לעדותה מצאתי סיוע במסמכים אשר נרשמו סמוך למועד התאונה, ואשר צורפו במסגרת מוצגי התובעת. כך הגרסה לעניין פגיעתה מדלת הרכב מופיעה כבר בדו"ח חדר המיון שם התקבלה התובעת זמן קצר לאחר האירוע ביום התאונה, מה שמעיד לטעמי על תלונה אמיתית ואותנטית."...לפני שעה קבלה מכה על האף עם הדלת של האוטו." גם בגיליון חדר המיון נוסף אשר מועדו שבוע לאחר התאונה חזרה התובעת שנית על גרסתה זו באשר לדרך פגיעתה (נספח ה' הנ"ל). את הגרסה האמורה ניתן אף לאתר במסמכים מאוחרים יותר כמו תיעוד ביקור אצל רופא צבאי מחודש אפריל 2007 (נספח ו' לתצהיר התובעת) ותיעוד ביקור אצל רופא נוסף ד"ר מוסקונה מחודש יוני 2007 (נספח י' לתצהיר התובעת).

דחיית גרסת התובעת מחייבת את המסקנה שלפנינו בחורה תאבת בצע אשר הבינה בזמן אמת בעודה סובלת כאבים עקב החבלה את השוני המשפטי בין היות התאונה תאונת דרכים למול היותה תאונה רגילה בלבד, ובחרה ליזום סיפור מצוץ מן האצבע ולדבוק בו לאורך חודשים שנים על מנת להיפרע מהנתבעת 1 שלא כדין. תיאור זה אינו תואם את התרשמותי מן התובעת.

12. זאת ועוד, כאמור, אין ספק כעולה מהתיעוד הרפואי כי אכן התובעת נחבל באפה באירוע דנן, ובתיעוד הרפואי שהוגש, לא נמצאה אי התאמה לנסיבות הנטענות, מלבד זאת לא הובאה ע"י הנתבעת כל השערה אחרת בדבר נסיבות פציעתה של התובעת, ומשכך טענת התובעת באשר לעצם האירוע לא נסתרה. גרסתה, אם כן, מתיישבת עם השכל הישר.

13. לא אוכל לקבל את טענות הנתבעת באשר לחוסר מהימנות גרסת התובעת.

14. ראשית, לעניין נסיבות התאונה הנתבעת טענה, כי אופן קרות התאונה כגרסת התובעת אשר לטענתה נפגעה במהלך יציאתה מן הרכב בעוד רגלה מחוץ לרכה וגופה עדיין בתוכו בקצהו (פרוטוקול הדיון מיום 8.10.13 עמ' 11 ש' 11-12), אינה מתיישבת עם ההיגיון ועם ניסיון החיים. לטענת הנתבעת, לו אכן היה הדבר כך לא היו נפגעות פניה של התובעת מהדלת כיוון שמכת הדלת היתה נבלמת ברגלה שהיתה מחוץ לרכב, ובכל מקרה דרך יציאה מרכב בצורה כזו אינה מאפיינת התנהלות רגילה. איני רואה אף עין בעין עם טענה זו. סביר בהחלט לטעמי כי יציאה מרכב תיעשה בדרך של הוצאת רגל החוצה, ואז הטיית הראש עם הפנים כלפי חוץ, ואחריו שאר הגוף. האף הינו האיבר הבולט בפנים, ובהחלט מתקבל על הדעת שבמצב בו דלת הרכב מוטחת כלפי פנים האף יהיה האיבר שיפגע או מחזית הפנים או מצדם. בהחלט יתכן כי הפנים עוברים את קו הרגל במהלך היציאה, ומשכך הרגל לא תבלום את המכה בוודאות.

15. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטלה עליה, משלא הוכיחה מה הגורם שהביא להטחת הדלת בפניה, ובכל מקרה טוען ב"כ הנתבעת כי סקר את מקום התאונה דרך אתר אינטרנט,ZOOMAP אך לא מצא בכביש כל שיפוע, זוית עליה או ירידה שיכולים להסביר את גורם ההטחה.

16. לא אוכל לקבל טענה זו. סקירה דרך אתר אינטרנט אינה כביקור במקום באופן פיזי במהלכו עשויים להתגלות ממצאים נוספים או פערי גובה שאינם נראים דרך אתר האינטרנט, ואף לא צורפו ע"י הנתבעת כל תמונות מקום האירוע או קנה מידה שלו לעומת האתר לחיזוק טענה זו. שנית, מטבע הדברים עבר זמן רב, ויתכן שאף שנים מאז התאונה ועד יום הביקור באתרZOOMAP ע"י ב"כ הנתבעת, כך שבהחלט יתכן כי הכביש תוקן מאז התאונה. בכל מקרה לא ברור מתי צולמו והועלו התמונות לאתר ZOOMAP ביחס לתאונה ואיזה תקופה הן משקפות. לבסוף אציין כי הטחת דלת עלולה להיגרם מסיבות שונות, וביניהן רוח, היתקלות בגורם כלשהו או הטחה חוזרת עקב תנופה בפתיחה, בהחלט סביר כי התובעת עצמה אינה מודעת לגורם הספציפי שהביא להטחת הדלת שנמשכה שניות בלבד, ומשכך אי הוכחת הגורם המדוייק לא פועלת לרעתה.

יתר על כן גם ניסיון החיים מלמד כי לעיתים בעת יציאה מרכב ולאחר פתיחת הדלת, הדלת לעתים נטרקת חזרה ורק הושטת יד או רגל מונעת את סגירתה או פגיעתה בחלק גוף אחר.

ויודגש , אין צורך בשיפוע כלשהו או זווית על מנת שהדלת תחזור במהלכה אלא שהדבר תלוי במנגנון הפתיחה/סגירה ובתקינותו.

17. אמנם נכונה טענת הנתבעת כי היה על התובעת להביא לעדות את בעלה דהיום, הנתבע 2 מר כפיר מלכא , אשר, לטענתה, היה עד לנסיבות התאונה בהיותו נהג הרכב לצידו ישבה (פרוטוקול הדיון מיום 8.10.13 עמ' 11 ש' 13-14), ואכן לעיתים הימנעות מהבאת עד רלוונטי פועלת להחלשת גרסתו של בעל הדין הנמנע, אך אין זה כלל מוחלט. משמעות חלק מן האמרות בפסיקה ביחס לסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) (ראה למשל דברי השופט הכהן בע"א 761/79 חנוך פינקל נ' "הדר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה (2), 48 17.9.80) אינה שעל בעל דין לשאת באמתחתו עד בכל אשר יפנה שמא יפול וייפגע, אלא המשמעות היא שעל ביהמ"ש לבחון בקפידה אמינות הגירסה משעה שאין לה תימוכין בעדות נוספת, אך אם לא נפלו בה פרכות לאחר בחינה פנימית וחיצונית של העדות היא נחזית מהימנה.

במקרה דנן כאמור מוצאת עדותה היחידה של התובעת תימוכין בדמות המסמכים הרפואיים מזמן אמת כמתואר לעיל, ואף לו היה מדובר בענייננו בעדות יחידה ללא סיוע כלשהו, לפי הפסיקה, די כי בית המשפט ייתן אמון מלא באמיתותה של עדות יחידה אשר לא נמצא לה סיוע, על מנת שיהיה בכך משום חובת הנמקה מספקת לביסוס חיוב על עדות יחידה זו (ראה למשל ע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' ישראל זוטא כז (1) 681 27.3.73 וכן ת.א (י-ם) 1114/85 מזרחי מיכה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ תש"מ (2) 221 6.8.86).

18. אשר על כן אני מקבל את גרסתה העובדתית של התובעת באשר לקרות האירוע וקובע כי התובעת נפגעה במהלך תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הקובע בין היתר בתיקון מספר 8 כי שימוש ברכב מנועי כולל גם כניסה לתוך הרכב או ירידה ממנו. עוד אציין כי בעניין שלמה טויזר קבע ביהמ"ש המחוזי כי :

"היציאה מתא הנהג בסיום הנסיעה אינה צריכה להיות מושפעת ממטרתה, שכן זוהי פעולת השלמה של השימוש התחבורתי. ...ואכן הירידה מכלי הרכב אינה יכולה להיבחן מעצמה בלבד, אלא בהקשר הכולל של הפעילות הקודמת. הווי-אומר, אף שמטרתה אינה תחבורתית הריהי משלימה את הפעולה התחבורתית, אם קודם לכן נעשה בכלי הרכב שימוש תחבורתי. כשם שפעולה תחבורתית בכלי – רכב מתחילה בכניסה אליו, כך היא מסתיימת ביציאה ממנו"

(ע"א 4318/03(י-ם) שלמה טויזר נ' עילית חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו 8.12.03)

שאלת הנזק

הנכות הרפואית:

19. התובעת נבדקה ע"י אורטופד מומחה ברפואת אף אוזן גרון, ד"ר דניאל ציק, אשר מצא בבדיקתה כי קיימת היצרות של נחיר האף השמאלי אשר יש בה לפגוע בנתיב האוויר האפי בפרט במאמץ. עוד ציין המומחה כי בדיקת פנים האף הצביעה על מצב שלאחר ניתוחיי אף פנימיים, והוא לא זיהה בתוך חלל האף מעצור לנשימה מצד מחיצת האף או מצד קונכיות האף. באשר למראה האף ציין המומחה כי להתרשמותו קיימים שינויים משמעותיים בצורה החיצונית של האף: האף מגושם, קיימים עיבוי וסדרות גרמית של גשר האף, וקיימת צלקת מכוערת במרכז האף. המומחה ציין כי ממצאים אלו מקנים לתובעת נכות בשיעור 20% עפ"י סעיף 69 (1) ב' לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956.

עם זאת ציין המומחה כי לאור תאונה נוספת באפה אותה עברה התובעת ללא קשר תאונה דנן ב- 7.5.08 במהלכה נפגעה בפירמידת האף והתעורר חשד לשבר האף. לא ניתן לדעת מה חלקה של כל חבלה בכלל הנכות האפית, ולכן המלצתו הינה לייחס מחצית הנכות לכל תאונה, כך שבסופו של דבר לקביעתו, לתובעת אך ורק 10% נכות אפית בגין תאונה מושא תיק זה.

עוד ציין המומחה במועד בדיקתו כי מדובר בנכות זמנית אשר עתידה להסתיים כחודש וחצי לאחר שהתובעת תעבור ניתוח קוסמטי בהרדמה כללית או מקומית לשיקום הצורה החיצונית של האף.

20. התובעת חלקה על קביעת המומחה וטענה כי שיעור נכותה אמור להיות גדול יותר ומגיע לשיעור 24%. לטענתה התאונה השנייה לא הותירה כל נכות, באשר פגיעתה היתה מזערית, ולכן אין לנכות מהנכות המקורית שקבע המומחה 10% בגינה. כן טענה כי המומחה לא התייחס בחוות דעתו בצורה נאותה לכך שסבלה לאחר התאונה ולפני הניתוח מהפרעה בנשימה, ובגין הפרעה זו יש להקנות לה נכות נוספת בשיעור 5% ע"פ סעיף 71 |(2) לתקנות המל"ל.

21. במקרה דנן חרף טענות התובעת, המומחה הרפואי לא נחקר בחקירה נגדית על חוות דעתו, ואף לא הוצגו לבית המשפט שאלות הבהרה למומחה, כך שהאמור בחוות דעתו לא נסתר.

לחוות דעתוֹ של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט קיים מעמד מיוחד. בעניין זה אבקש להפנות לדברים שכתב כב' השופט ס. ג'ובראן בבע"א 916/05 שרון כדר נ' פרופסור יובל הרישנו ואח' (פורסם בנבו) (מיום 28.11.2007):

”בית משפט זה חזר והדגיש לא פעם את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט. המומחה הוא ידו הארוכה של בית המשפט. ישנה חשיבות רבה לעדות מומחה ממונה נטרלי, ככלי מתווך בין עולם הרפואה לאולם בית המשפט ומאפשר לבית המשפט לקבל חוות דעת ברורה מטעמו שלו בנושאים הטעונים מומחיות, בבחינת "אל נא תעזב אותנו... והיית לנו לעיניים" (במדבר, י, לא). המשנה אומרת "אין מודדין אלא מן המומחה" (משנה עירובין, ה). רוצה לומר, כי מדידת התחום נעשית על ידי מומחה הבקי בתחום.“

כמו כן, יפים לסוגיה זו דבריו של כב' השופט ש. אלוני ז"ל בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן בע"מ נ' רבי (פורסם בנבו) (מיום 23.4.1990, בפיסקה 4 של פסק-הדין):

”משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן.“

22. לאור האמור לעיל אני מאמץ את חוות דעתו של המומחה.

התובעת אכן עברה בהצלחה ניתוח לשיקום אפה ביום 23.1.12, ומשכך לאור חוות דעתו של המומחה כיום לא נותרה לתובעת כל נכות צמיתה באפה כתוצאה מן התאונה, ונכותה הזמנית בשיעור 10% הינה אם כן החל מיום התאונה ועד תחילת חודש מאי 2012.

הפסד השתכרות לעבר:

23. מדובר בראש נזק מיוחד שיש להוכיחו ברחל בתך הקטנה.

24. לטענת התובעת, בזמן התאונה היתה חיילת בשירותה הצבאי, ובמהלך תקופה זו עבדה באולמי אירועים ללא תלושי שכר. לאחר שחרורה מצה"ל למדה חינוך מיוחד, ובמקביל עבדה בעבודות שונות, וביניהן סגנית מנהל במקדונלדס. לאחר סיום לימודיה עבדה כטלרית בבנק ומורה מחליפה בבית ספר, וכיום אינה עובדת ומצויה בחופשת לידה.

לטענת התובעת היא סבלה לאחר התאונה מכאבי ראש ונזלות חריפות בעטיים נפגע כושר השתכרותה ובעטיים הפסידה כ-14 ימי עבודה. לטענתה, היא אף עברה שלושה ניתוחים באפה בעקבות התאונה בעטיים הפסידה 17 ימי עבודה נוספים: שלושה ימים באוגוסט 2011 וארבע עשר בחודש ינואר 2012. היא ציינה (ס' 34 לתצהירה) כי בגין חלק מימי המחלה קיבלה דמי מחלה, ומנגד בעבור אחרים לא פוצתה כלל ואף ניצלה ימי חופשה. התובעת אף מפנה לפסיקה לפיה יש לפצות עובד שנפצע וניצל ימי מחלה מהחשש שלא יוותרו לו ימי המחלה אם יחלה בעתיד.

התובעת אם כן עותרת לפיצוי בגין אובדן ימי המחלה בהם עשתה שימוש וכן על הפסד קבוע מאז יום התאונה עד סיום הנכות הזמנית על בסיס 24% נכות לשיטתה, ושכרה היומי הממוצע דאז בשיעור 170 ₪ לפי חישוביה.

25. לעומת זאת טוענת הנתבעת כי מדובר בראש נזק מיוחד. התובעת לא צירפה ולו בדל של ראייה להפסדי שכר בתקופה לאחר שחרורה מצה"ל, לא כל שכן בהיותה חיילת. הנתבעת מוסיפה כי יש לזכור שהתובעת עברה תאונה נוספת באפה ללא קשר לתאונה מושא תיק זה, ומיד לאחריה לאחר שירותה הצבאי החלה לעבוד בתחנת דלק כך שלא ניכרה כל פגיעה ביכולת השתכרותה לעבר.

26. איני מקבל את טענת התובעת כי נכותה הזמנית לתקופה דנן הינה בשיעור, 24% וזאת לאור קביעת המומחה כי מדובר בנכות זמנית בשיעור 10% בלבד, ויתרה מכך ניכר כי תפקודה של התובעת, להוציא את ימי מחלתה, לא נפגע כלל בשל התאונה, ולכן מטבע הדברים לא הפסידה שכר בשל נכותה הזמנית.

27. ראשית, התובעת עבדה ללא מגבלה, ואף המומחה הרפואי ציין בחוות דעתו כי לנכותה הזמנית אין כל השפעה על עבודתה במקדונדלס, ומכאן שלנכות זו אף לא היתה השפעה בעבודות הדומות בהן עסקה. יש לציין כי התובעת החלה מיד בעבודה עם שחוררה מצה"ל כבר מיד בסמוך לתאונה השנייה (ראה תלושי שכר נספח יט לתצהיר התובעת).

28. זאת ועוד גם מתפקודה בלימודיה ניכר כי לנכות לא היתה משמעות תפקודית. חרף טענותיה (ס' 30 לתצהיר התובעת) כי תוצאות התאונה הקשו עליה בלימודיה, והיא נאלצה ללמוד קורסי קיץ (פרוטוקול הדיון מיום 8.10.13 עמ' 9 ש' 6-7) לא הוכח כי ביקשה היא לאורך כל שנות לימודיה האקדמיות הקלה כלשהי בלימודים או התלוננה על כך בפני גורם מוסמך אוניברסיטאי או הראתה כי אכן נאלצה ללמוד עקב כך, כטענתה, קורסי קיץ שלא כמקובל בקרב בני מסלולה. מכאן לומדים כי תפקודה לא נפגע בהיבט זה, ולכן לא סביר שנפגע בהיבט התעסוקתי.

29. יתר על כן, הפסיקה והספרות קבעו לא אחת כי "נכויות בשיעור נמוך,של 5% או אפילו עד 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב... " (קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" בעמוד 191|).

מכאן שלא הוכח כי תפקודה נפגע באופן המצדיק פיצוי לפי אחוזי הנכות הזמניים שנפסקו לה.

30. באשר להפסד ימי המחלה התובעת אף לא צירפה אישורי מחלה מלאים, ואין לה להלין אלא על עצמה, זאת במיוחד במצב בו הצהירה כי קיבלה שכר על חלק מימי המחלה בהם נעדרה. לפיכך לאור היעדרם של אישורי מחלה רבים ולנוכח האפשרות כי יתכן והתובעת פוצתה בגינם, הפיצוי בגין ימי המחלה יינתן לה אך ורק בגין ימי המחלה אותם גיבתה באישורים ועליהם לא פוצתה כדלקמן:

14 ימים בחודש ינואר פברואר 2012 כאשר שווי כל יום לפי חישוב ממוצע של חודש זה 152 ₪,. עם זאת ניצול ימי המחלה היה רק בחודש ינואר למשך 5 ימים ואילו בפברואר לא ניצלה כלל לא מחלה ולא חופשה. מכאן שהפיצוי המגיע לה בהתבסס על הפסד עפ"י 5 ימים בינואר הינו :5 X152=760 ₪.

לנוכח העובדה כי התובעת עברה שתי תאונות, אשר לקביעת המומחה לשתיהן השפעה זהה על נכותה התפקודית לאותה תקופה, יש לפצות אותה רק במחצית הסכום שהפסידה בגין ימי המחלה מתוך הנחה שהפסדיה הנ"ל בשל ימי המחלה נובעים אף הם בחציים מהתאונה השנייה שאינה קשורה לתיק זה.

31. לנוכח הנאמר לעיל התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר בסך 380 ₪, ובמעוגל 500 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד:

32. משלא נותרה לתובעת כל נכות רפואית וכפועל יוצא גם תפקודית כתוצאה מהתאונה, הרי שלא צפויים לה בעתיד הפסדי השתכרות בשל התאונה דנן.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד

33. עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו.

וראה ע"א 525/74 אבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10.6.76 שם נקבע:

"נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור

לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח

לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו."

34. התובעת טוענת (ראה ס' 35 לתצהיר) כי נגרמו לה הוצאות בגין טיפולים רפואיים, תרופות שונות הכוללות משככי כאבים ותרסיסי אף, וכן נשאה בעלות מומחים הרפואיים, לרבות מומחה בית המשפט ועלות הניתוח בחודש ינואר 2012 שכלל חלק קוסמטי בסך 10,500 ₪ עליו לא ניתן מימון מצד קופת חולים, וחלק רפואי בגינו שילמה דמי השתתפות עצמית בסך 527 ₪ בלבד. היא אף מפנה להעתקי קבלות חלקיות במסגרת מוצגיה נספח כא). אי לכך היא עותרת לפצותה בגין הוצאות אלו בסך של 30,000 ₪.

התובעת אף טוענת כי נגרמו לה הוצאות נסיעה רבות עקב טיפולים אלו אותם היא מעריכה ב-15,000 ₪.

35. לעומת זאת טוענת הנתבעת כי התובעת לא הציגה קבלה עבור הניתוח שעברה לטענתה בסך 11,027 ₪. יתרה מכך היא אף לא הראתה כי ניסתה לקבל מימון עבור הניתוח הקוסמטי רפואי שעברה אך כשלה בכך ומשכך לא הקטינה נזקיה. בנוסף טוענת הנתבעת כי בכל מקרה בזמן היותה חיילת קיבלה התובעת את הטיפולים מצה"ל ללא תמורה והטיפולים שעברה לאחר שירותה לרבות הניתוח הנ"ל נובעים מטבע הדברים משתי התאונות יחדיו ולכן יש לפצות אותה רק במחצית השווי.

36. במקרה דנן התובעת אישרה כי לא שמרה את כל הקבלות בגין הטיפולים הרפואיים והנסיעות (פרוטוקול הדיון מיום 8.10.13 עמ' 9 ש' 23-24), ואין לה אלא להלין אלא על עצמה.

37. זאת ועוד, התובעת נפגעה בהיותה חיילת, חלק גדול מהטיפולים ניתנו לה בתקופה זו, כך שהוצאותיה הרפואיות כוסו ע"י צה"ל. לאחר שחרורה התובעת נזקקה לבדיקות ומעקבים וטיפולים רפואיים הניתנים לה באמצעות קופת החולים בה היא חברה. כן נזקקה לתרופות הכלולות בסל הבריאות, שמיום 1.1.2010 מכוחו של חוק ההתייעלות הכלכלית, תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009- 2010 התשנ"ט 2009, לא נגבית השתתפות עצמית בעבורן, וניתן פטור אף מהוצאות הנסיעות לטיפולים רפואיים גם אם התאונה התרחשה עובר לתיקון. התובעת לא הוכיחה כי הטיפולים והתרופות להם נזקקה או תזדקק בעתיד אינם נכללים בסל שירותי הבריאות.

על כן אין מקום לפצותה בגין הוצאות אלו מכוח הוראת הפסיקה כי "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 2596/92 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' פורסם בנבו 5.2.95).

וכן בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724 30.4.97 נקבע כי "אין לפצות תובע אשר הוא זכאי כחבר קופת חולים לקבלם חינם במסגרת סל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994)".

38. יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקקה התובעת סביר כי לאחר שחרורה מצה"ל נשאה דמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים לרבות הניתוח הפרטי, וכי נזקקה להוצאות נסיעה לטיפולים אלה לפחות עד שנת 2010.

מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת בגין הוצאות אלו (לא כולל הניתוח) על דרך של אומדנה פיצוי בסך 3500 , הכוללים גם פיצוי בגין העלות של מומחה ביהמ"ש בסך 2000 ₪ בה נשאה. אציין כי חרף העובדה כי התובעת צירפה קבלה אודות ביקור אצל רופא פרטי בסך 2300 ₪ אין לפצותה בגין סכום זה. הערכת העלויות צריכה להתבסס על הסביר והמקובל, ולאו דוקא על המירב והמיטב, ושעה שלאדם קמה זכות לקבל את הטיפולים מקופת חולים אין הוא זכאי לדרוש סכומים שהוציא עבור הטיפול מהצד שכנגד.

באשר לעלות הניתוח הפרטי, חרף טענת הנתבעת, התובעת צרפה במסגרת מוצגיה קבלות על הניתוח שעברה בסך 11,027 ₪ (ראה נספח כא למוצגיה). המומחה ציין בחוות דעתו כי בנוגע לחלק הקוסמטי לא ניתנת השתתפות קופת חולים, ולכן אין ממש בטענות הנתבעת על אי הקטנת הנזק מצד התובעת שלא ניסתה לקבל החזר מקופת חולים עבור חלק זה. עם זאת אני סבור לאור חוות הדעת הרפואית כי מחצית מהוצאות הניתוח מיוחסות לתאונה השנייה, ולכן התובעת זכאית למחצית מעלותו בסך 5,000 ₪.

אשר על כן אני פוסק לתובעת פיצוי בסך 8500₪ עבור הוצאות רפואיות כולל נסיעות לעבר.

39. באשר לתקופת העתיד, משלא נותרה לתובעת כל נכות רפואית בגין התאונה סביר להניח כי לא תזדקק לטיפולים עתידיים, ובכל מקרה סבורני כי כל הטיפולים הרופאים והתרופות שתצרוך התובעת בגין התאונה מכוסים, כאמור, ע"י קופת החולים אליה היא שייכת מכוח התיקון לחוק ההסדרים 2009- 2010, כך גם הנסיעות לטיפולים, והתובעת לא תידרש להשתתפות עצמית בעלות הטיפולים והתרופות.

עזרת צד ג' בעבר ולעתיד

40. התובעת טוענת בתצהירה (ס' 29) ובסיכומיה כי לאחר התאונה התקשתה בתפקוד היומיומי ובמילוי משימות ולו הקלות ביותר ונזקקה לעזרה מהוריה וממיטיבים נוספים.

"הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקידו הגופני

של הנתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו לפני ביהמ"ש, והעזרה

תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו". (קציר פיצויים בשל נזקי גוף עמ' 792).

41. במקרה דנן התובעת לא נותרה עם נכות רפואית כלשהי עקב התאונה, ואף הנכות הזמנית שנקבעה בעניינה בשיעור 10% הינה כאמור בעלת משמעות נמוכה מבחינה תפקודית, ואין מדובר בעזרת בני המשפחה החורגת מהעזרה הרגילה הניתנת בין בני משפחה. (ראו ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז פד לח (3) 580, 588 25.9.84).

מעבר לכך התובעת לא השכילה לצרף ראיות לתמיכה בטענתה לגבי עזרת הזולת. היה מצופה כי התובעת תביא לעדות את הוריה אשר היו עדים לקשייה על מנת שיתמכו מכלי ראשון בטענותיה על קושי לתפקד לאחר התאונה וקושי בביצוע עבודות ולו קלות, אך היא נמנעה מלעשות זאת.

42. עם זאת אין ספק כי בתקופה הסמוכה לאחר התאונה נזקקה התובעת לסיוע מוגבר מסויים, ואף יתכן כי נזקקה לעזרה כזו גם לאחר ניתוחיה.

ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון (פורסם בנבו) 4.8.05 , ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי (פורסם בנבו 8.12.05).

43. אני מוצא לנכון לפסוק פיצוי לעבר בגין ראש נזק זה סכום גלובאלי של 1000 ₪.

כאב וסבל

44. ב"כ התובע ביקש לטעון כי בשל תקופת הטיפולים והשיקום הממושכת, אשר כללה מספר ניתוחים וכאביה של התובעת שפורטו לעיל וגרמו לה לסבל רב ראוי לפצותה בגין ראש נזק זה בפיצוי מקסימאלי על בסיס 10% נכות.

45. ב"כ הנתבעת מציעה מנגד כי והיה ותתקבל תביעתה לפצות את התובעת בסך 15,000 ₪. לשיטתה, לנוכח העובדה כי לתובעת לא נותרה כל נכות בשל התאונה אין הצדקה לפיצוי כנטען.

46. בענייננו בתאונה נגרם לתובעת שבר באף, היא נזקקה לניתוחים באפה (גם אם נבעו גם מהתאונה השנייה), היא עברה מסכת ארוכה של בדיקות וביקורי רופאים, ואף אושרה לה נכוות זמנית בשיעור של 10% למשך למעלה תקופה ארוכה של למעלה מחמש שנים. התובעת אף טוענת כי סבלה מכאבים אשר גרמו לה סבל רב.

סבורני אם כן כי המקרה דנן נופל בגדר המקרים בהם על בית המשפט לעשות שימוש בסמכות שניתנה לו בעניין הכאב והסבל, בכדי לפצות כראוי בגין כאב וסבל שלא מצאו ביטוי באחוזי נכות.

47. על כן הנתבעת 1 תפצה את התובעת בראש הנזק של כאב וסבל בסך 20,127 ₪.

סוף דבר

48. אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 30,127 ₪.

49. הנתבעים יישאו בתשלום האגרה ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% + מע"מ.

50. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעים יקבל את פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ד, 24 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.