1. בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, לאחר שהסדר הפשרה פורסם ולא נתקבלו התנגדויות. בהכרח תהיה בפסק הדין חזרה על דברים שנכתבו בהחלטה מיום 5.4.12, שבה אושר הסדר הפשרה אישור ראשוני.

נושא התובענה הייצוגית הוא חובת ההנגשה החושית המוטלת על המשיבה (להלן "קווים").

עילות התובענה: הפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח – 1998 (להלן "חוק השוויון"), תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (הסדרת נגישות לשירותי תחבורה ציבורית), התשס"ג – 2003 (להלן "תקנות השוויון") ותקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן "תקנות התעבורה"); הפרת חובה חקוקה על פי סעיף 63 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; ורשלנות על פי סעיפים 35-36 בפקודת הנזיקין.

הסעדים שנתבקשו: צו לקיים לאלתר את הוראות החוק והתקנות; פיצוי חברי הקבוצה בסכום של 100 ₪ לכל נסיעה, או סכום אחר לפי החלטת בית המשפט, או פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק; או פיצוי בסכום האמור במכפלת חברי הקבוצה, או פיצוי גלובלי לטובת הקבוצה או לטובת הציבור.

1. לטענת המבקש, קווים אינה מבצעת כריזה פנימית וכריזה חיצונית בהתאם לדין; אינה פועלת כהוראת תקנה 7(ג) המורה להציב שלטי מדבקה מיוחדים לכל קו בנפרד (בגודל 20 ס"מ לפחות לכל צלע, עם כיתוב דו צדדי בצבע שחור שאינו מבריק על רקע צהוב, ובאותיות בגובה 25 מ"מ וברוחב 5 מ"מ לפחות). קווים לא התקינה שלטי מישוש של מספר הקו ויעד הנסיעה, וגם לא התקינה שלטים בכתב ברייל. עמדות המודיעין במתקנים המרכזיים בתל אביב ובפתח תקווה אינן כוללות זמזם המשמיע צליל בתדירות נמוכה; אינן כוללות שטחים בצבע מנוגד לצבע הסביבה; ולא הותקן פס מוביל רצוף בשולי הדרך במרקם ובגוון מנוגדים לאלו של המשטח הסמוך (ברוחב שבין 20 ס"מ לבין 30 ס"מ). באוטובוסים עצמם הותקן שלט מספר הקו מאחורי חלון שאינו שקוף דיו; וגוף הספרות של מספר הקו אינו מתאים לדרישת התקנות הן מבחינת העובי הן מבחינת הרזולוציה. על כן, תחנות האוטובוסים, האוטובוסים והמתקנים המרכזיים של קווים אינם עומדים בדרישות הדין בדבר הנגשה לכבדי ראייה.

1. קווים הגישה תשובה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית, מלווה בתצהיר המנכ"ל. בתצהירו עמד מנכ"ל המשיבה על החשיבות שרואה קווים בקידום תהליך ההנגשה. קווים טוענת שמינתה אחראי על יישום הוראות הנגישות הקבועות בתוכניות ההנגשה ובחוק, ומינתה וועדת מעקב ופיקוח פנימית בנושא ההנגשה. בנוסף פועלת קווים לרכישת אוטובוסים חדשים נגישים, שמהווים כיום כ – 80% מצי הרכב שלה.

קווים טוענת כי הבקשה הוגשה טרם זמנה, שכן לפי הדין עליה לסיים את תהליך ההנגשה עד 24.12.2014. התקנות אינן קובעות לוח זמנים מדורג ליישומן מלבד חובת הדיווח התקופתית בתקנה 7(ג) בתקנות השוויון. כיוון שהחלה זה מכבר ביישום הוראות ההנגשה, ואף הנגישה חלק נכבד מקווי האוטובוסים שהיא מפעילה - אין לטעון שלא עמדה בדרישות היישום ההדרגתי של תקנות השוויון. זאת ועוד, קווים חייבת בהנגשה חושית מכוח תקנה 7(ג) בתקנות ההנגשה, ואילו חובת ההנגשה הפיסית חלה על הרשויות המקומיות. כל זמן שלא פורסמה תכנית הנגשה לפי התקנות, לא היה לוח זמנים שחייב את קווים לפעול להנגשה. משפורסמו התכניות לפי ערים, היה על קווים לעמוד בחלק הראשון של ההנגשה עד סוף שנת 2010. על כן, בקשת האישור הוגשה טרם זמנה. קווים פעלה ופועלת ככל יכולתה ליישום תכניות ההנגשה על פי ערים מרגע פרסומן: ערכה פגישה עם משרד התחבורה להבהרת ההנחיות, התקשרה עם ספק לייצור והתקנת שילוט, ופעלה למתן הדרכות לנהגים. הנהגים הונחו לבצע כריזה באוטובוסים ומקפידים לעשות כן גם מיוזמתם. קווים אף רכשה חמש מערכות כריזה אוטומטיות. האחריות להנגשת מתקנים מרכזיים חלה על בעלי המתקנים המרכזיים או מפעיליהם. עוד נטען כי לא הוכח כי נגרם נזק למבקש עצמו, וכי התובענה ראויה להתברר במסגרת תובענה ייצוגית.

1. ההוראות העיקריות בהסדר הפשרה שהצדדים בקשו לאשר הן:
   1. קבוצת התובעים היא עיוורים וליקויי ראייה שמרכז חייהם בישראל, שעשו שימוש בשירותי תחבורה ציבורית עירונית של "קווים" במהלך שבע השנים שקדמו להגשת התביעה.
   2. קווים מתחייבת כי עד סוף שנת 2014 יונגשו כל התחנות והסככות בקווים העירוניים המופעלים על ידה בהתאם לדין ולהנחיות נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (להלן "הנציבות"). עד יום 31.12.2011 יונגשו התחנות בערים: ראש העין, מגדל העמק, בית שאן, קרית אונו, אור יהודה ויהוד, ועד ליום 31.12.2012 יונגשו התחנות ביתר הערים.

סככות ההמתנה והתחנות במסופים שבהם עובדים קווי השירות של קווים, יונגשו הנגשה חושית תוך 90 יום מיום אישור הסכם הפשרה.

• 1. קווים תפעיל ב – 49 אוטובוסים בקווים בינעירוניים הנגשה חושית מלאה, לרבות מערכות כריזה פנימית וחיצונית, באופן שבכל שנה שבין 2012 ועד 2018 יונגשו לפחות שבעה אוטובוסים. אם יותקנו תקנות בנוגע להנגשה חושית תפעל קווים ליישומן במחצית מהזמן שייקבע לכך.
  2. קווים תתקין ותפעיל עד סוף שנת 2011 כריזה פנימית אוטומטית שתכלול פירוט אתרים מרכזיים בעלי חשיבות, בכל האוטובוסים העירוניים.
  3. קווים תתקין ותפעיל כריזה חיצונית אוטומטית (הגם שבטעות נרשם בהסכם הפשרה, עמ' 9 פסקה (ג) פסקה II כי מדובר בכריזה פנימית) בכל האוטובוסים שבבעלותה עד יום 31.12.2011.
  4. במהלך השנים 2015-2012 (4 שנים סך הכל) תעמיד קווים בכל שנה ששה אוטובוסים למשך יום שלם לרשות גופים שיקבע המרכז לעיוור, ללא תמורה כספית. האוטובוסים יעמדו לרשות גופים אלו, בתיאום מראש של המרכז לעיוור עם המשיבה בהתאם לדרישת מקבלי ההטבה. דיווח על הטבה זו יינתן בסוף כל שנה לבא כוח התובע המייצג.
  5. קווים מתחייבת לקיים פורום נגישות בשיתוף עם נציבות השוויון לשיפור איכות השירות הניתן לקבוצה, ותכין נוהלי שירות לחברי הקבוצה ולאנשים עם מוגבלות, ותדאג להפיצם בקרב נהגיה.
  6. הצדדים ממליצים לשלם גמול למבקש בסכום של 65,000 ₪ ושכר טרחה לבאי כוחו בסכום של 504,600 בתוספת מע"מ.

1. הצדדים סבורים כי אין למנות בודק משום שההסכם אינו מעורר שאלה שבמומחיות, אלא מחייב לבחון את הסיכויים ואת הסיכונים שבניהול ההליך, כמו גם את סבירות ההסכם; משום שאין בהסדר תועלת ממונית; ומשום שעיקרו של הנזק הנטען הוא נזק בלתי ממוני, ולכן הערכת הפיצוי נשענת על מומחיות משפטית.
2. לאחר עיון בבקשה ובהסדר הפשרה, נתבקשו הצדדים להבהיר אם בוצע חלק ההסדר המתייחס לשנת 2011; מהן דרישות התקנות ותוכניות ההנגשה ובמה ההסדר מקצר את ההליכים, ובמיוחד מספר התחנות הישנות שיש להנגיש; וכן להבהיר כי התוספת לגבי הקווים הבינעירוניים אינה נכללת בתקנות ההנגשה ובתכניות ההנגשה (דיון מיום 27.2.2012).

כן נתבקשו הצדדים לצרף את עמדת היועץ המשפטי לממשלה בקשר לת"א (מחוזי י-ם) 9177/07, שם אושרה תובענה ייצוגית נגד חברות האוטובוסים "אגד" ו"דן" בעילות הנוגעות להנגשה חושית של אוטובוסים ותחנות.

מהודעותיהם הנפרדות, שאינן שונות זו מזו , נלמד בין היתר כי:

• 1. קווים השלימה את החלק שהתחייבה לו לשנת 2011, ואף הקדימה הנגשת תחנות שהתחייבה להנגיש עד סוף שנת 2012.
  2. התחנות והקווים הבינעירוניים שההסכם מדבר בהם אינם קווים שמופעלים ברצף עירוני שאליהם מתייחסת תכנית ההנגשה ממילא, כי אם באים בנוסף לתכנית זו.

1. לאחר הדברים הללו נתגלעה מחלוקת בין הצדדים, אם הושלם החלק שקווים טענה לו, אם לאו.

ביום 18.3.12 בקש המבקש להורות למשיבה להוסיף תצהיר לתמיכה בעובדות שביסוד להודעתה. משהתנגדה המשיבה לכך, ציין המבקש כי סוקר שנשלח מטעמו גילה כי ב – 101 תחנות (מתוך 102 שנבדקו) לא בוצעה כריזה חיצונית, על אף התחייבות המשיבה להפעיל את הכריזה כבר משנת 2011 (תשובת המבקש מיום 27.3.2012, שאליה צורף תצהיר הסוקר).

המשיבה השיבה כי אף המבקש בעצמו לא צרף תצהיר להודעתו; כי הטענות והראיות החדשות שהוצגו על ידו מהוות הרחבת חזית; כי הבדיקות שבצע הנן שגויות ומגמתיות; וכי המשיבה מקיימת את הסדר הפשרה במלואו.

1. בדיון שהתקיים ביום 2.4.12 קבלו הצדדים את המלצת בית המשפט כי תימשך בחינת הסדר הפשרה למרות השגות הצדדים.

1. לאחר שלא מצאתי לדחות את הסדר הפשרה על הסף, הוא פורסם ברבים, ולא נתקבלו התנגדויות מצד חברי הקבוצה (החלטה מיום 5.4.12).
2. ביום 12.7.12 נתקבלה תגובת היועץ המשפטי לממשלה כי הוא מותיר את אישור ההסדר לשקול דעת בית המשפט, אך הוסיף מספר הערות:
   1. על הצדדים להבהיר בהסדר הפשרה כי אין באמור בו בכדי לשנות או לגרוע מחובת ההנגשה הקבועה בכל דין (בין בדין הקיים ובין בדין העתידי) וכי בכל הקשור להנגשה בינעירונית ראוי כי המשיבה תפעל כבר עתה ליישומה בהתאם למה שצפוי להיקבע בטיוטת התקנות בעניין זה.
   2. התחייבות המשיבה לכריזה פנימית וחיצונית אוטומטית אינה גורעת מחובתה להפעיל כבר היום מערכת כריזה פנימית וחיצונית (שאינה אוטומטית) באוטובוסים עירוניים.
   3. אין בכוחו של הסדר הפשרה כדי לחייב את הנציבות לפעולה כלשהי.
   4. יש להבהיר אם ההטבה של העמדת מספר אוטובוסים לטובת גופים שיקבעו על ידי המרכז לעיוור למשך 4 שנים היא לכל יעד (כולל יעד בינעירוני).
   5. יש צורך במנגנון דיווח לעניין ביצוע רכיבי הסדר הפשרה לבית המשפט.
   6. הוצע לשקול דחיית תשלום חלק משכר הטרחה של בא כח התובע הייצוגי עד להגשת דו"ח הביצוע.
3. ביום 1.8.12 הגיבה המשיבה לעמדת היועץ המשפטי לממשלה:
   1. אין מניעה לאשר את ההסדר במתכונתו הנוכחית כבר עתה שכן אף היועץ המשפטי הבהיר כי אינו מתנגד להסדר הפשרה.
   2. המשיבה הסכימה כי הסדר הפשרה אינו גורע מחובת הנגישות החלה עליה מכוח דין אחר. עם זאת, אין לקבל את דרישת היועץ המשפטי כי תפעל כבר עתה בהתאם לטיוטת תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (נגישות אוטובוסים בין עירוניים), התשע"ב – 2012 (ככל שהכוונה היתה לטיוטה זו). המדובר בטיוטה בלבד ובתקנות שטרם נכנסו לתוקף.

• 1. המשיבה הבהירה כי היא התקינה מערכת כריזה אוטומטית בכל האוטובוסים העירוניים (שרק לגביהם יש חובה בדין) כבר ביום 31.12.11 (סעיף 2ג לנוסח ההודעה שפורסמה בעיתונות ואשר צורפה להודעת המשיבה מיום 27.6.12). בנוסף התחייבה להפעיל מערכת כריזה אוטומטית עוד ב– 49 אוטובוסים בינעירוניים, מעבר לנדרש בתקנות.
  2. ניתן יהיה לנצל את הטבת האוטובוסים עבור כל יעד בינעירוני באשר הוא בתחומי מדינת ישראל (הודעת הבהרה מטעם המשיבה מיום 8.8.12).
  3. הסדר הפשרה אינו מחייב את הנציבות, שאינה צד לו, אולם למשיבה ולנציבות אינטרס משותף לפעול למען הגשמת תכליתו של ההסדר.
  4. המשיבה הותירה לשיקול דעת בית המשפט את שאלת הצורך בדיווח אודות ביצוע ההסדר, אולם הוסיפה כי אין צורך שהעניין יוסדר בהסדר הפשרה; כי על מנגנון הדיווח להיות פשוט במיוחד לאור העובדה שהמשיבה כבר מילאה חלק ניכר מהתחייבויותיה לפי ההסדר; וכי די לשיטתה בדיווח תקופתי לבית המשפט.
  5. המשיבה הותירה לשיקול דעת בית המשפט את סוגית דחיית שכר הטרחה עד להגשת דו"ח הביצוע.

1. ביום 19.8.12 הוגשה תגובת המבקש לעמדת היועץ המשפטי לממשלה.

גם המבקש סבור כי אין בהערות היועץ המשפטי כדי לעכב או למנוע את האישור. ולגופן של הערות: ההסדר אינו גורע מכל חובה חוקית המוטלת או שתוטל בעתיד על המשיבה ואינו מחייב את הנציבות לנקוט בפעולה כלשהי.

המבקש צירף לתגובת פסק דין שניתן בת"צ (מחוזי ים) 9177/07 ראובן ברון נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (לא פורסם 31.7.12) (להלן עניין "ברון נ' אגד"), שם אישר המשפט הסדר פשרה בתביעה דומה.

אישור ההסכם

1. בהמשך להחלטתי מיום 5.4.2012 החלטתי לאשר את ההסדר שעונה לדעתי על דרישות סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות שזו לשונו:

"בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין".

1. ההטבות שגובשו על ידי הצדדים אכן נותנות מענה לנושא התובענה הייצוגית: פתרון לבעיית ההנגשה של שירותי התחבורה הציבורית לעיוורים ולליקויי ראיה.

המשיבה התחייבה להאיץ את הנגשת תחנות אוטובוסים וסככות אוטובוסים עד לסוף שנת 2012, על אף שתכנית ההנגשה מאפשרת לה לעשות כן עד לשנת 2014 (כשחלק מן התחנות הונגש כאמור, כבר בשנת 2011); התחייבה להנגיש הנגשה חושית מסופים בהם עוברים קווי שירות שלה תוך 90 ימים ממועד אישור ההסדר על ידי בית המשפט; הפעילה מערכת כריזה אוטומטית (פנימית וחיצונית) בכל האוטובוסים העירוניים כבר ביום 31.12.11 על אף שלא מוטלת עליה חובה לבצע כריזה אוטומטית; והתחייבה להנגיש הנגשה חושית אוטובוסים בקווים בינעירוניים, אשר לא חלה עליה חובה להנגישם.

בנוסף ניתן פיצוי בעל שווי ממוני: העמדת מערכת הסעים לרשות הקבוצה.

אני סבורה כי יש בהטבות איזון ראוי בין ההפרה, הנזק והפיצוי. ההסדר מביא בחשבון את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים, ועל כן יש לאשרו.

בעניין ברון נ' אגד אישר בית המשפט הסדר פשרה בתביעה דומה שהוגשה נגד חברות האוטובוסים "אגד" ו"דן". בשונה מענייננו, הסדר הפשרה שם הוגש לבית המשפט לאחר שבקשת האישור התקבלה בחלקה ואושרה בחלקה כייצוגית (ראו גם: רע"א 7319/10 אשר דחה את בקשות רשות הערעור שהוגשו על החלטת האישור).

במסגרת הסדר הפשרה התחייבו המשיבות להאיץ את תהליכי ההנגשה בעניין שילוט התחנות והפעלת מערכות כריזה אוטומטיות – פנימיות וחיצוניות. בנוסף, נטלו על עצמן התחייבויות להנגשה חושית שאינן כלולות בתקנות בנות תוקף כיום.

בית המשפט, מפי כב' השופטת בזק – רפופורט, קובע כי:

"...הסדר הפשרה מעניק הטבה משמעותית לחברי הקבוצה. נתבעות 1 ו-2 מקבלות עליהן את הקביעות הפרשניות שבהחלטת האישור...ומקבלות עליהן התחייבות, אשר ניתן לה תוקף של פסק דין, ליישום ההנגשה כפי שפורשה בהחלטת האישור. בכך, בכל הנוגע לתקופה שמכאן ואילך, מוצאים העניינים שעליהם עמד בית המשפט בהחלטת האישור את פתרונם, כך שוודאי שבהיבט זה ההסדר ראוי. בכל הנוגע להטבה עם חברי הקבוצה בגין העבר...גם לכך הוצע פתרון בהסדר הפשרה. נתבעות 1 ו-2 נטלו על עצמן חיובי הנגשה בלוח זמנים ראוי, ובנוסף, כאמור, התחייבו בהתחייבויות הנגשה נוספות, שאינן מתחייבות כיום על פי דין – נתבעת 1 בכל הנוגע להנגשה בקווים בין-עירוניים ונתבעת 2 בכל הנוגע להתקנת לחצן ובו פירוט מידע קולי בעמדות אלקטרוניות....". (שם, בפסקה 8).

והדברים יפים גם לענייננו.

אין לחייב את המשיבה לעמוד בהמלצת היועץ המשפטי לממשלה, שלפיה המשיבה צריכה ליישם כבר עתה את ההוראות הצפויות להיכלל בתקנות עתידיות להנגשה בינעירונית. בהקשר זה אני מצטרפת לדברי כב' השופטת בזק - רפופורט בעניין ברון נ' אגד כי טיוטת תקנות אינה מחייבת. אשר על כן, התחייבות קווים להנגשה בקווים בינעירוניים כבר עתה היא בבחינת הטבה לקבוצה (שם, בפסקה 9).

מינוי בודק

1. לא מצאתי לנכון למנות בודק להערכת ההסדר. הסדר הפשרה אינו מבוסס על חישובים או כימות, לא כלפי העבר לבחינת ההפרה ולא כלפי העתיד – לבחינת התחייבויות קווים לפי הסדר הפשרה. ההסדר כורך טעונים עובדתיים גלויים לעין הקורא וטעונים משפטיים, והערכתו אינה דורשת מומחיות מלבד זו של בית המשפט (ת"צ (מחוזי מרכז) 9237-02-10 שלום נ' יפאורה – תבורי בע"מ (לא פורסם, 2.8.2010); ת"צ (מחוזי מרכז) 1925-08-09 רוזנברג נ' אי.פי.אי (תנועה וחניה) (ישראל) בע"מ (לא פורסם, 5.7.2010); בש"א (מחוזי ת"א) 3423/07 סלומון נ' מחלבות גד בע"מ (לא פורסם, 3.9.2009)).

כך גם לא מצאתי טעם במינוי בודק לבחינת השלמת החלק שקווים התחייבה לו לשנת 2011 ושלגביו התעוררה מחלוקת בין הצדדים. אם קווים לא תעמוד בהסכם, או לא עמדה בהסכם עד כאן – ניתן להפעיל סנקציות ברורות כלפיה.

גמול ושכר טרחה

1. הצדדים המליצו לשלם למבקש גמול בסך 65,000 ₪ ושכר טרחה בסכום של 504,600 בתוספת מע"מ.

חוק תובענות ייצוגיות מונה בין שיקולי בית המשפט לשכר טרחה וגמול את חשיבות התובענה הייצוגית, התועלת הציבורית שהביאה, וכן שקולים הנוגעים לאופן הייצוג: טרחת עורך הדין והסיכון שנטל על עצמו, מידת המורכבות של ההליך וההוצאות שהוציא עורך הדין המייצג. כמן כן נשקל הפער בין הסעדים שנתבעו בבקשת האישור לבין הסעדים שנפסקו (לסקירה בענין זה: ת"צ (מחוזי מרכז) 5270-07-08 ענבל סוסתיאל נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (לא פורסם, 19.1.2011)).

לתובענה שלפני חשיבות ציבורית ברורה, ועניינה באכיפת חוק השוויון והתקנות על פיו, והגברת המודעות להוראות החוקים הנוגעים לבעלי מוגבלות (השוו: עניין רוזנברג, בפסקאות 14, 18-22) .

לאור האמור, ולאור שההסדר מקבל את הסעד העקרי שהמבקש עתר לו, וזאת בנוסף להטבה בעלת שווי כספי, מצאתי לנכון לאשר את הגמול ושכר הטרחה, כמבוקש.

לפי הסכמת הצדדים ישולם לב"כ המבקש מע"מ כחוק על הסכום שישולם לו.

1. עם זאת, תפקיד המבקש ובאי כוחו לא הסתיים, ויהיה עליהם לבחון גם את בצוע ההסדר:

בתום שנה מהיום ובמשך 7 שנים (תום התקופה שבמהלכה התחייבה קווים להפעיל ב – 49 אוטובוסים בינעירוניים הנגשה חושית מלאה), על המשיבה למסור הודעה מלווה בתצהיר מאת מנכ"ל המשיבה, שיפרט את פרטי ביצוע ההסדר.

ב"כ המבקש יבחן את האמור, ויודיע תוך 30 יום מקבלת ההודעה אם נחה דעתו כי ההסדר בוצע כהלכתו.

לצורך פקוח על בצוע ההסכם, יפוצל התשלום למבקש ולבאי כוחו כדלקמן:

גמול בן 23,000 ₪ ושכ"ט בן 294,600 ₪ ישולמו לפי הסכמת הצדדים. היתרה תשולם באופן יחסי בכל אחת מן השנים הבאות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, עד גמר הפיקוח על ההסדר, לפי החלטה שתינתן לאחר שתתקבל עמדת ב"כ המבקש אודות התקדמות הסדר הפשרה (6,000 ₪ למבקש ו-30,000 ₪ לבאי כוחו, בתום כל אחת משבע השנים).

1. אם כן, אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

קבוצת התובעים הוגדרה בסעיף 4א לעיל, ועילות התביעה נמנו לעיל בסעיף 1 בפסק הדין.

המשיבה תפרסם הודעה בדבר החלטת בית המשפט לאשר את הסדר הפשרה כקבוע בסעיף 25(א)(4) בחוק תובענות ייצוגיות.

תזכורות פנימיות להודעות בדבר בצוע ההסדר נקבעות ל: 1.2.2012, 1.2.2013, 1.2.2014, 1.2.2015, 1.2.2016, 1.2.2017 ו - 1.2.2018

המזכירות תואיל לשלוח העתק פסק הדין בצירוף הסדר הפשרה (כאמור בסעיף 19 (ה) בחוק תובענות ייצוגיות) למנהל בתי המשפט לשם רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ג, 23 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.