1. החלטה זו ניתנת בהמשך לדיון אשר התנהל ביום 5.9.12, במעמד ב"כ הצדדים. במהלך הדיון, עמדו הנתבעות על הבקשה לחייב את התובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהן באם יקבע כי דין התביעה להידחות. בנוסף לכך הועלתה בקשה לחייב את התובע להפקיד ייפוי כח ספציפי בהתאם לסעיף 30 לפקודת הראיות. ב"כ התובע טען כי אין מקום לחייב את התובע בהפקדת ערובה וכן לעניין ייפוי כח הספציפי טען כי עניין זה הוכרע על ידי בית משפט המחוזי הנכבד במסגרת תיק רע"א 47584-03-11 ועל כן אין מקום לחייב את התובע בהפקדת ייפוי כח נוסף. ביום 7.11.11 אכן ניתנה החלטה במסגרת תיק רע"א הנ"ל על יסוד כתבי טענות וללא דיון במעמד הצדדים. שם אכן נקבע כי לאחר עיון בבר"ע על נספחיה הוחלט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור ודין הערעור להתקבל. במסגרת ההחלטה הנ"ל נקבע בנוסף כי מדובר בייפוי כח כללי אשר מציין בין השאר, כי הוא נוגע "בכל עניין" לרבות ייצוג וטיפול בבקשה להחזר מס. כן נקבע כי "ככל שיש ספק בייצוג המבקש על ידי בא כוחו ניתן יהיה להביא עניין זה לברור במסגרת הדיון עצמו". בנוסף לכך נקבע כי "אין מקום להידרש בנסיבות לטענת המבקשת 1 לפיה ייפוי הכח אינו עומד בתנאי סעיף 30 לפקודת הראיות לרבות אישור בחתימת נציג קונסולרי. עיון בפרוטוקול הדיון שצורף בו ניתנה ההחלטה נשוא הבר"ע מעלה שטענה זו לא הועלתה לפני בימ"ש קמא וממילא לא נדונה בהחלטה, ואין מקום לדון בה במסגרת העניין שלפני".
2. כאמור לעיל נטען על ידי ב"כ התובע כי החלטה זו מסיימת כל דיון אשר נוגע לייפוי כח ספציפי.

ההחלטה הנ"ל מציינת בצורה מפורשת כי ככל שיש ספק בייצוג המבקש על ידי בא כוחו, ניתן לברר עניין זה במסגרת הדיון עצמו וכן נקבע בצורה מפורשת כי ההחלטה לא חלה במצב שבו נדרש צד לעמוד בתנאי סעיף 30 לפקודת הראיות לרבות אישור וחתימת נציג קונסולרי.

1. ב"כ הנתבעת 1 פתח את הדיון אשר התנהל ביום 5.9.12 בהפניה לפסק דין אשר ניתן על ידי כב' השופטת לבהר שרון במסגרת תיק ע"א 41098-06-11, פסק דין אשר ניתן בעקבות דיון והתייצבות הצדדים ובו נקבע בצורה מפורשת כי הגם שבפני בית המשפט ייפוי כח אשר מתייחס לכל עניין לרבות בטיפול בהחזרי מס "כפי שסבר בצדק בית המשפט קמא שבמקרים כגון אלה היה בהחלט מקום לדרוש ייפוי כח ספציפי, בעיקר כאשר מדובר בתובענה שאין לה כל קשר לענייני המיסוי, ובצדק דרש זאת בית משפט קמא. ראוי כי בתי המשפט יקפידו בנושא זה, כאשר לא ברור מי התובע, לא ברור כי ניתן ייפוי כח, כאשר כמו בענייננו מדובר בעובד זר שאיננו מצוי בארץ, וייפוי הכח שהוצג איננו ספציפי, איננו כללי ואיננו נוטריוני. בשום פנים ואופן לא ניתן להתייחס לייפוי כח זה כייפוי כח כללי. בכותרת לא מצויין שמדובר בייפוי כח כללי, ואין דוגמה טובה יותר לייפוי כח ספציפי מאשר ייפוי הכח נשוא הדיון שבפני שבו צויינה במפורש מטרת ייפוי הכח, שהיא לצורך מטרה ספציפית, של טיפול בענייני מיסוי".
2. מההחלטה מיום 16.2.12 אשר ניתנה במסגרת תיק זה, עולה בברור כי קיימת בקשה תלויה ועומדת לחייב את התובע להמציא ייפוי כח בהתאם לסעיף 30 לפקודת הראיות.
3. לאור כל האמור לעיל, לרבות קביעת בית המשפט המחוזי הנכבד במסגרת תיק רע"א הנ"ל, על כך שההחלטה כלל לא דנה בדרישה להמצאת יפוי כוח לפי סע' 30 לפקודת הראיות, וכן בעקבות פסק הדין הספציפי שניתן במסגרת תיק ע"א 41098-06-11 הנ"ל, הנני קובע כי אין כל מניעה להורות לתובע להמציא ייפוי כח ספציפי אשר מתייחס בצורה ספציפית להליך שבפנינו כאשר יש להגיש זאת בהתאם לסעיף 30 לפקודת הראיות. על התובע להגיש ייפוי כוח ספציפי תוך התייחסות ספציפית להליך שבפנינו ובהתאם לסע' 30 לפקודת הראיות וזאת תוך 30 יום מיום קבלת העתק מהחלטה זו. אין להגיש ייפוי כוח מאושר באמצעות אפוסטיל.
4. בנוסף לכך, בפני בית המשפט בקשה לחייב את התובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות. ב"כ התובע טען כי לצורך כך יש להגיש בקשה מנומקת בכתב. נטען על ידי ב"כ הנתבעות כי אפשר לבקש זאת במהלך הדיון וללא בקשה בכתב תקנה 519 לתקנות סדר דין האזרחי קובעת כי "בית המשפט או רשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על התובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע".
5. התובע ו/או בא כוחו הפקיד ערבון במסגרת ערעור על פסק דין שניתן ביום 2.4.11 כעולה מהודעת הערעור וזאת במסגרת ע"א 49749-05-11 מכאן שביכולתו הכלכלית של התובע להפקיד ערבון לתיק. התביעה בתיק שבפנינו הוגשה מבלי לציין את כתובתו של התובע. לאחר מכן הוגש כתב תביעה מתוקן ואף בו לא צוינה כתובתו של התובע. מדובר בתובע אשר מתגורר בחו"ל ובחלוף זמן רב ובעקבות החלטות בית המשפט נמסרה כתובת של התובע. כעולה מהדיון בכתבי הטענות, התובע טרם שילם שכ"ט עו"ד אשר נקבע לטובת הנתבעת 3. כמו כן, ומסיבה בלתי מוסברת ומובנת התנגד התובע להמציא ייפוי כוח ספציפי לתיק עד היום, כאשר מדובר בפעולה פשוטה ובעלויות קטנות בהרבה מכל ההליכים המשפטיים הרבים אשר התנהלו בתיק זה סביב אותו עניין. די בכך על מנת להוכיח ולו לכאורה יסוד ההכבדה ועל רקע אופן ההתנהלות בתיק הנני קובע כי אכן בנסיבות העניין "נראה לו הדבר" ובית המשפט מצווה על התובע להפקיד סך של 20,000 ₪ כערובה להבטחת הוצאות הנתבעות בקופת בית המשפט וכי יש להפקיד סכום זה, תוך 30 יום מיום קבלת העתק החלטה זו.

המזכירות תמציא החלטה זו, לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ג' תשרי תשע"ג, 19 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.