1. במוקד תביעה זו עומדת תאונת דרכים שארעה ביום 16.4.2009 בצומת מג'ד אלכרום, בכביש עכו - כרמיאל, בעת שרכב התובע מסוג מיצובישי (להלן: המיצובישי) התנגש ברכב בו נהג הנתבע מס' 1 (להלן: הנתבע), מסוג מזדה (להלן: המזדה), ואשר היה מבוטח על-ידי הנתבעת מס' 2.

בכתב התביעה נטען כי כאשר המיצובישי, בהגיעו לצומת מכיוון מערב, פנה שמאלה אל הכפר עם התחלפות הרמזור ממופע אדום למופע ירוק, הגיע המזדה מכיוון מזרח, פגע בו והסב לו נזק. הסעד הכספי שנתבע הינו עלות הנזק למיצובישי, על-פי חוות דעת שמאי, ועלות שכר טרחתו של השמאי.

בכתב ההגנה נטען כי בעת שהמזדה, שעשה דרכו לכיוון עכו, חלף בצומת מג'ד אלכרום בעת שהרמזור היה במופע ירוק, התפרץ לפתע אל הצומת המיצובישי - שהגיע מהכיוון הנגדי - בעת שהרמזור בכיוון נסיעתו היה במופע אדום. עקב זאת, נחסם נתיב נסיעת המזדה, ושני כלי הרכב התנגשו זה בזה.

2. התובע העיד על אופן התרחשות התאונה:

"אני עצרתי כשהיה רמזור אדום. חיכיתי עד שיתחלף. אני הייתי הראשון וחיכיתי עד שיהיה ירוק. הבן שלי היה במושב האחורי ברכב שלי, ונכנסתי שמאלה בזמן שהיה ירוק. אחרי זה אני לא זוכר. אני איבדתי הכרה";

"אני נסעתי בירוק. אני נכנסתי לכפר, ואחרי זה אני לא זוכר שום דבר" (עמ' 18 לפרוטוקול).

3. אחמד כריים, שנסע ברכב רנו בו נהג דודו, עורסאן כיוואן, העיד כי הרנו נסע מאחורי המיצובישי. לדבריו, בטרם פנה המיצובישי בצומת מג'ד אלכרום, הוא (המיצובישי) המתין בעת שהרמזור היה במופע אדום, ורק כאשר התחלף המופע ברמזור לירוק, נכנס המיצובישי אל הצומת, ובעת שביצע את הפניה שמאלה אל עבר הכפר - פגע בו המזדה שהגיע מכיוון מזרח. כשנשאל בחקירתו הנגדית על נסיבות התרחשות התאונה, אמר אחמד כריים כי היא ארעה בין שני הנתיבים של הכביש בכיוון הנגדי, עוד בטרם הספיק המיצובישי להיכנס אל הכפר, וכי המיצובישי נפגע באמצעיתו מצידו הימני, ופגע במעקה ובמדרכה.

4. עורסאן כיוואן, נהג הרנו, העיד כי הרנו, שביקש לפנות בצומת אל תוך הכפר, עמד ברמזור אחרי המיצובישי, ולאחר שהרמזור התחלף לצהוב ולירוק - החל המיצובישי בפנייה והרנו בעקבותיו. בין השאר אמר:

"אני לא ראיתי את ההתנגשות בדיוק. אני שמעתי את הכל. התחלף לירוק. הוא נסע ושמענו בום. קרה מה שקרה. נכנסו אחד בשני. האוטו שלו, של עלי, נזרק ואני המשכתי הלאה" (עמ' 13).

עורסאן העיד כי גיסו, אביו של אחמד כריים, הינו חבר של התובע (עמ' 15), ואילו אחמד עצמו העיד כי הוא מכיר את התובע (עמ' 7).

5. הנתבע ציין בתצהירו כי במועד התאונה הוא נהג במזדה במהירות של כ-90 קמ"ש, כי בהתקרבו לצומת עקף אותו רכב אחר אשר חצה את הצומת במופע ירוק של הרמזור וכי בהיותו במרחק של 4-3 מטרים לפני הצומת הוא הופתע מהתפרצותו של המיצובישי שהגיע מהכיוון הנגדי, פנה שמאלה וחסם את נתיב נסיעתו. בחקירתו הנגדית אמר הנתבע כי אינו זוכר באיזו מהירות נהג, וכי זיהה את הרמזור הירוק ממרחק של 40-30 מטרים (ובהמשך ציין כי זיהה אותו ממרחק של 70-60 מטרים).

לתצהיר הנתבע צורף כנספח העתק חקירתו במשטרה מיום 19.4.2009, ובו גרסתו הזהה לאמור בתצהירו. בהודעתו במשטרה ציין הנתבע, בין השאר, כי בתאונה החזית של המזדה פגעה בצד ימין של המיצובישי.

לתצהיר צורף אף העתק דו"ח בוחן תנועה, בו נקבע, בין היתר, כי פעולת הרמזורים נמצאה תקינה, כי לא נמצא אור ירוק משותף בנתיבים החוצים וכי הגורם לתאונה הינו אי ציות לרמזור בצומת.

6. עימד הייב ישב בעת התאונה במושב הקדמי במזדה, לצידו של בן דודו, הנתבע. בחקירתו הנגדית הוא העיד כי זיהה את המיצובישי עוד בטרם כניסתו (של המיצובישי) לצומת, והוסיף:

"אבל זיהיתי גם את הרמזור ירוק, ונסענו במהירות רגילה" (עמ' 21).

הוא ציין כי המהירות הרגילה הייתה 85-80 קמ"ש, והשיב בחיוב לשאלה אם הזיהוי בוצע במרחק של פחות מ-10 מטרים מהצומת.

7. לאחר שבחנתי את כל הראיות שהובא בפני, ושבתי וקראתי בעיון את סיכומיהם של באי-כוח הצדדים, הגעתי למסקנה כי לא הוכחה אחריות הנתבעים להתרחשות התאונה ולנזקו של התובע. הטעמים לכך הינם כדלקמן:

א. כל אחד מהצדדים עמד על דעתו כי הוא חצה את הצומת בעת שהרמזור בכיוון נסיעתו היה במופע ירוק, והסתייע להוכחת טענתו בעדי ראיה המקורבים אליו ברמת קירבה זו או אחרת. התובע, שעליו נטל השכנוע וחובת הבאת הראיה, לא הביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע המוטל עליו להוכיח את טענותיו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, קרי - מאזן ההסתברויות.

ב. התובע העיד כי לא זכר את נסיבות התאונה לאחר שפנה שמאלה בצומת.

ג. עד התביעה, עורסאן כיוואן, נהג הרנו, העיד כי לא ראה את ההתנגשות.

ד. דו"ח בוחן התנועה לא הצביע על אחריות מכרעת אחד משני הנהגים לגרימת התאונה, ולא קבע ממצא באשר למצב כל אחד מהרמזורים בעת התרחשות התאונה.

ה. לא הוצג טופס הדיווח של התובע על התאונה, אותו הוא הגיש לחברת הביטוח שלו.

ו. טענת בעלות התובע במיצובישי, שנזכרה מפורשות בכתב התביעה ובתצהירו, הוכחשה בכתב ההגנה, אולם התובע לא נחקר אודותיה בחקירתו הנגדית. עם זאת, נספחי תצהירו של התובע מעלים סימני שאלה באם אכן במועד התאונה הוא היה הבעלים של המיצובישי. התובע צרף לתצהירו מיום 22.9.2010 העתק רישיון רכב לפיו הבעלים של המיצובישי הינו אחמד בכר. כן צורף העתק תצהיר של אחמד בכר (שלא התייצב למתן עדות), בו צוין כי הוא מכר לתובע את המיצובישי בתחילת אפריל 2009 או בסמוך לכך, והעתקי חוות דעת השמאי וחשבון שכר טרחתו - מיום 17.6.2009 (כחודשיים לאחר התאונה!) - הממוענים אל אחמד בכר ומציינים אותו כמזמין חוות הדעת וכמי ששרידי המיצובישי נשארו בידיו.

ז. יוער כי בא-כוח התובע בחר להעיד את התובע רק לאחר העדת שני עדי התביעה האחרים, דהיינו - לאחר שהתובע האזין באולם בית המשפט לחקירותיהם הנגדיות. כמוהו עשה אף בא-כוח הנתבעים, שבחר להעיד את הנתבע לאחר שזה שמע תחילה את חקירתו הנגדית של עד ההגנה הנוסף. בחירה שונה של סדר העדת העדים הייתה תורמת לעדויות "נקיות" יותר של בעלי הדין, ללא היכרות מוקדמת שלהם עם החקירות הנגדיות של העדים האחרים מטעמם.

8. אשר על כן, הנני מורה כדלקמן:

א. התביעה נדחית.

ב. התובע ישלם לנתבעים, באמצעות בא-כוחם, הוצאות משפט בסך כולל של 2,500 ₪.

ניתן היום, כ"ו טבת תשע"ד, 29 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.