1. לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן על ידי ביום 29.11.11.
2. התובע ( להלן: המשיב) הגיש נגד הנתבע ( להלן: המבקש) תביעה כספית על סך של 142,338 ₪, בגין עבודות חפירה ובנייה שהמשיב ביצע, כך נטען, בביתו של המבקש. בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי המבקש לא שילם את עלות העבודה כפי שסיכמו הצדדים ביניהם, וזאת על אף פניותיו החוזרות ונשנות של המשיב.
3. יאמר כבר עתה , כי כתב ההגנה הוגש על ידי המבקש , רק לאחר שניתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה ביום 28.4.10, ומשום שהמשיב הסכים לביטולו של פסק הדין זה.
4. הצדדים זומנו לישיבת קדם משפט שהייתה קבועה ליום 1.2.11, כאשר בדיון זה הוסכם ביניהם, כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט. עוד באותו יום, ניתנה החלטתי שנשלחה לצדדים אשר בגדרה הוריתי על מינויו של המומחה מר סוהיל סאבא, כן קבעתי כי שכרו ישולם על ידי המבקש והמשיב בחלקים שווים.
5. בישיבה שהתקיימה בפניי ביום 2.6.11, המבקש ובא כוחו לא התייצבו לדיון. גם הסתבר מדברי בא כוח המשיב, כי עד לאותו מועד, המבקש לא טרח לשלם את חלקו בשכר המומחה . בא כוח המשיב גם מסר באותה ישיבה כי שוחח עם המומחה, שציין כי חוות הדעת מוכנה, המומחה הסביר באוזניו כי לא ישחרר את חוות הדעת כל עוד המבקש לא מילא אחר ההחלטה בדבר תשלום שכרו. בסוף הדיון ניתנה על ידי החלטה שבה קבעתי באופן מפורש שעל המבקש לשלם את חלקו בשכר המומחה עד לא יאוחר מיום 15.6.11, כן, דחיתי את הדיון ליום 28.6.11.
6. ביום 19.6.11, התקבל מכתבו של המומחה, בו הוא מסביר כי עד כה המבקש לא שילם את שכרו שמסתכם בסך 3,480 ₪. בו ביום, ניתנה החלטתי שבה הארכתי לפנים משורת הדין את המועד למבקש עד ליום 20.7.11. ועוד ציינתי באותה החלטה, כי היה והמבקש לא ימלא אחר החלטה זו, אראה להורות על מחיקת כתב ההגנה שהוגש על ידו.
7. ביום 28.6.11 התקיים בפניי דיון אודותיו ידע המבקש ובא כוחו, אולם גם הפעם כהרגלם, לא טרחו להתייצב. בהחלטתי מאותו יום, חייבתי את המבקש בתשלום הוצאות המשיב בסך של 1,000 ₪ ודחיתי את הדיון ליום 21.9.11.
8. ביום 20.7.11 המבקש סוף כל סוף ראה להתייחס להחלטותיו של בית משפט בהגישו בקשה שבגדרה עתר להארכת המועד לתשלום שכרו של המומחה. חרף התנהלותו, ראיתי להיעתר לבקשה וציינתי בהחלטתי שניתנה באותו היום, כי ניתנת בזאת ארכה עד ליום 5.8.11, תוך הדגשה כי לא תינתן אורכה נוספת.
9. הצדדים זומנו כדין לדיון שהיה קבוע ליום 29.11.11. חרף זאת, וכדרכו, גם הפעם המבקש לא ראה לנכון להתייצב. מעבר לכך, המבקש גם לא טרח לשלם את שכרו של המומחה עד לאותו יום , על אף האורכות הרבות שניתנו לו ועל אף התחייבותו לעשות זאת. לפיכך, מאחר שהמבקש לא טרח לקיים החלטות רבות שניתנו כאמור, ומשום שבחר שלא להתייצב למספר ישיבות שהתקיימו בתיק זה, ניתן על ידי פסק דין באותו יום המורה על קבלת התביעה במלואה , ומחייב את המבקש לשלם למשיב סך של 142,338 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ( 7.1.10) ועד לתשלום המלא בפועל. כן, במסגרת פסק הדין, חייבתי את המבקש לשלם למשיב, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל בסך של 18,000 ₪ ( להלן: פסק הדין).
10. באותו פסק הדין ציינתי, בין היתר, כי בתיק זה גיליתי אורך רוח והתחשבתי רבות במבקש, אולם חרף כל האורכות שניתנו, המבקש פשוט גילה זלזול בוטה, התעלם מהחלטות ברורות, לא טרח להתייצב לדיונים ובכך גרם לבזבוז זמן שיפוטי רב, כן להשחתת זמנו של המשיב.
11. ביום 8.5.14, המבקש הגיש את בקשתו דנן, בה הוא עותר להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, וכן לביטול פסק הדין. לטענת המבקש, הוא ידע על קיום פסק הדין רק ביום 23.4.14 לאחר שקיבל אזהרה מלשכת ההוצל"פ. נטען עוד, שהמבקש לא מלא אחר החלטות בית המשפט השונות ולא התייצב לדיונים עקב מחדלם של באי כוחו הקודמים עו"ד וליד שנאן וסאלח סואעד , ולאחר שסמך עליהם באופן מלא מבלי לדעת אודות התנהלותם הקלוקלת . המבקש הוסיף וטען, ששילם את שכר טרחתו של המומחה לידי מזכירתם של באי כוחו הקודמים , וכי לתומו סבר שהכספים הועברו למומחה. לעניין סיכויי ההגנה, המבקש דוגל בגישה כי סיכוייו גבוהים ביותר דבר שמצדיק את ביטול פסק הדין. לתמיכה בטענותיו, צירף המבקש תצהיר מטעמו.
12. המשיב מתנגד לביטול פסק הדין. לטענתו, הבקשה הוגשה באיחור רב לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: התקנות). מה גם , כך נטען, פסק הדין הומצא לידי ב"כ המבקש הקודם כדין , כך שלא ניתן על ידי המבקש הסבר מניח את הדעת באשר למחדלו. המשיב טען עוד, שהמבקש ובאי כוחו התעלמו באופן בוטה מהחלטותיו של בית משפט זה, ובחרו שלא להתייצב לדיונים שזומנו להם כדין. בנוסף, טען המשיב, כי אין בהעלאת טענות נגד באי כוחו הקודמים כדי להועיל למבקש, וזאת מאחר שמסירת הטיפול בתיק לעורך דין אינה משחררת את בעל הדין ממעקב סביר אחר התנהלות התיק בעניינו. עוד נטען, שסיכויי הגנתו של המבקש הם קלושים ביותר.
13. במסגרת התשובה לתגובה חזר המבקש על טענותיו המועלות בבקשה והדגיש, כי לא ידע אודות פסק הדין אלא רק לאחר קבלת אזהרת לשכת ההוצל"פ.
14. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר תוגש תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין למבקש. מדובר במועד שנקבע בחיקוק, ועל כן בהתאם לתקנה 528 לתקנות, רשאי בית המשפט להאריכו מטעמים מיוחדים שיירשמו. בית המשפט העליון התייחס בשורה של פסקי דין למשמעות המונח "טעם מיוחד" בקובעו כי בית המשפט יטה להיענות לבקשה להארכת מועד כאשר האיחור לא היה נעוץ בבעל הדין ולא היה בשליטתו (יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 890). עוד נקבע, כי מחדלים של בעל דין או בא כוחו אינם עולים, ככלל, כדי טעם מיוחד. הקשר בין עורך דין ושולחו הוא עניין ליחסים בין השניים ולא מעניינו של בית המשפט ( בש"א 8096/07 עבאס נגד אבו חסן ואח' ; בש"א 39/89 אנגל ואח' נ' בנק צפון אמריקה ( פורסמו במאגרים) ).
15. בענייננו, פסק הדין ניתן ביום 29.11.11, ואילו הבקשה לביטול הוגשה רק ביום 8.5.14. המבקש לא הצביע על טעם מיוחד כלשהו אשר הביא אותו להגיש את הבקשה דנן באיחור רב, כשנתיים וחצי לאחר מתן פסק הדין. גם אם המחדל בהגשת הבקשה באיחור נעוץ בהתנהלות באי כוחו הקודמים של המבקש, אין בכך כדי להוות טעם מיוחד, ואף אינו מהווה נימוק בעל משקל שבכוחו להטות את הכף לזכות המבקש בבקשתו להארכת מועד. המצאה למשרד ב"כ המבקש ביום 12.12.11 (כעולה מדו"ח הדיוור) דינה כדין המצאה לידי המבקש עצמו, ומניין התקופה להגשת בקשת הביטול מתחיל ממועד זה ולא מהיום שכטענת המבקש נודע לו אודות מתן פס"ד.
16. לגופה של הבקשה, המבקש גם לא הצביע על נימוק שמניח את הדעת באשר למחדליו. המבקש תולה את המחדלים הרבים שתוארו לעיל בבאי כוחו הקודמים, אשר לטענתו, לא עדכנו אותו בהליכים שהתנהלו בתיק זה בהחלטות השונות שניתנו במסגרתו. כפי שהקדמתי, מחדליו של עורך דין, ככל שהיו, נזקפים לחובת בעל הדין עצמו. התנהלותם של עורכי הדין הקודמים שייצגו אותו בהליך זה ומחדליהם, שוב באם היו ובעניין זה איני קובע מסמרות, אין בהם, בפני עצמם, כדי להוות הצדקה לביטול פסק הדין ( בש"א 9228/10 גד אביטן, נכה צה"ל נ' מינהל מקרקעי ישראל ; ע"א (נצרת) 1014/05 דיבן אחמד נ' הייב עווד דיבן ( פורסמו במאגרים) ).
17. חרף מסקנותיי שלעיל, ולאחר שעיינתי בכתב ההגנה ועמדתי על טענות המבקש המועלות שם, אני בדעה שנכון בנסיבות לבכר את שמיעת הסכסוך לגופו תוך מתן הזדמנות למבקש להשמיע ולהוכיח את טענותיו. כל זאת, בהתחשב בזכות הגישה לערכאות שהוגדרה כזכות חוקתית ממעלה ראשונה, ואשר הליכה בעקבותיה מטה את הכף לזכות בירור הסכסוך לגופו תוך הימנעות, ככל האפשר, מהכרעות המבוססות על יישום נוקשה ודווקני של כללים פרוצדוראליים ( ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ ; רע"א 8292 יוספי נ' לוינסון ; רע"א 3454/04 ורקר נ' הראל ( פורסמו במאגרים). מסקנתי זו גם מתחזקת בכך שהשתכנעתי כי בנסיבות ניתן לרפא מחדלי המבקש והאחור הרב בהגשת בקשתו, באמצעות חיובו בהוצאות והפקדת ערובה משמעותית, כפי שאפרט להלן ( ע"א 436/83 יפת נ' צקו , פ"ד מ(4) 589).
18. לא נעלם מעיני ואף הדגשתי מקודם, כי התעלמות המבקש מהחלטות בית המשפט והאיחור בהגשת הבקשה הינם צורמים וזלזולו הינו בוטה. גם בהיותי ער לכך שהתנהלותו זו גרמה להשחתת זמן שיפוטי רב, להתמשכות ההליכים לשווא וגם לפגיעה במשיב ובזכויותיו. עם זאת, אני עדיין בדעה כי אין לשלול מהמבקש את יומו ונכון לפתוח את שערי בית המשפט בפניו, זאת בכפוף להפקדת ערובה משמעותית וגם תשלום הוצאות למשיב ולאוצר המדינה. מסקנה זו הינה מידתית, מאוזנת, מגשימה מחד את זכות הגישה לערכאות שהינה זכות כבדת משקל, ומהצד השני בכוחה לרפות את מחדלי המבקש ולהבטיח כי לא יגרם למשיב כל עיוות דין.
19. לאור כל האמור לעיל, אני בדעה שנכון להורות על ביטול פסק הדין בכפוף לכך שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט סך של 50,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית, נוסף לסכום בסך של 15,000 שהופקד עם הגשת בקשתו וכתנאי לעיכוב פס"ד, ישלם את חלקו בשכר המומחה, ₪ וישלם למשיב הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ והמע"מ, ולאוצר המדינה סך של- 2,500 ₪.
20. היה והמבקש ימלא אחר האמור לעיל עד 1.9.14, פס"ד יבוטל כפי שנקבע לעיל, באם לא פס"ד יישאר על כנו וההחלטה לעיכובו תפקע.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"ד, 11 יולי 2014, בהעדר הצדדים.