לפני תביעה כספית בסך של 42,437 ₪ להשבת סכומים ששילמו התובעים בגין רכישת חברות במועדון נופש.

רקע

1. התביעה הוגשה במקור כנגד חברת אקסס הוואנה בע"מ (להלן: "הוואנה"), כנגד הנתבע מר ירום רוזנברג, כנגד חברת גלובל נופשים בע"מ, כנגד הגב' אנה חיינקו וכנגד מר עמי בן יעיש.
2. התביעה כנגד חיינקו ובן יעיש נמחקה בזמנו. כנגד שאר הנתבעים, הוואנה, רוזנברג וגלובל, ניתן בזמנו (16.10.10) פסק דין לאחר שכתב הגנתם נמחק עקב אי היענות לצו גילוי מסמכים ומענה על שאלונים.
3. לאחר מכן, פסק הדין כנגד הנתבע ירום רוזנברג בוטל במסגרת הליך ערעור שהגיש הנ"ל. פסק הדין שניתן כנגד הוואנה וכנגד גלובל נופשים בע"מ נותר על כנו, משחברות אלה לא הגישו ערעור. נותר אם כן לדון בשאלת אחריותו של הנתבע, מר ירום רוזנברג, שהוא הנתבע בכותרת פסק דיני זה.
4. מדובר בפרשה שהשתרעה על פני שנים ארוכות ואשר במסגרתה הוגשו עשרות תביעות ויותר כנגד הנתבעים הנזכרים בפסקה הקודמת לעיל ולרבות כנגד הנתבע.
5. תמצית העניין הינה כי הנתבע הקים בשנת 2001 את חברת הוואנה, ככל הנראה כבר אז, יחד עם שותפיו, הגב' אנה חיינקו ומר מוריס אלוש (להלן: "אלוש"). הנתבע היה רשום כבעל מניות יחיד בחברה. יחד עם זאת, ביום 5.8.04 נחתם הסכם שותפות בין הנתבע, חיינקו ואלוש שלפיו כל אחד מהם הינו בעלים של שליש מחברת הוואנה (ראה במ/3).
6. בשנת 2004 לערך או בסמוך לכך, החלה החברה לשווק חברויות במועדוני נופש. התובעים חתמו ביום 16.1.14 על הסכם לרכישת חברות במועדון נופש ששמו MARITIMO CLUB BEACH RESORT. לפי ההסכם, רכישת החברות במועדון הנופש הנ"ל מקנה לרוכש זכויות נופש באתר הנופש MARITIMO שבספרד או לחילופין, באחד מאתרי הנופש של רשת ACCESS וזאת למשך שבוע אחד, אחת לשנתיים.
7. כמו כן, נקבעו הוראות נוספות שונות במסמכי ההסכם שצורפו כנספח 8 לכתב התביעה. בתמורה לזכויות שרכשו התובעים על פי ההסכם, הם שילמו 26,400 ₪ ביום 18.1.04 וביום 22.7.04 10,000 ₪ נוספים ובסך הכל 36,400 ₪ אשר בתוספת הצמדה למדד ממועד התשלום ועד להגשת התביעה מגיעים לסכום של 40,235 ₪. כמו כן, נקבע תשלום של דמי חבר שנתיים בסך של כ-360 יורו לשנה.
8. התובעים טוענים כי דרשו את ביטול החוזה שעות ספורות לאחר חתימת החוזה, וזאת מאחר והסתבר להם כי רכישת הזכויות במועדון הנופש לא מקנה אפשרות של נופש בארץ, דבר שהיה חשוב להם והיווה מבחינתם תנאי לעסקה.
9. התובעים טוענים כי הם נתקלו בתגובות של סירוב, סחבת וכדומה. התובעים עותרים לביטול החוזה ולהשבת הכספים בשורה ארוכה של טענות ועילות, כגון עילה מכח חוק הגנת הצרכן, עקב תנאי מקפח בחוזה אחיד, עקב ניצול מצוקתם והטעייתם. ביחס לנתבע שהיווה בעל מניות אצל הוואנה ולפי טענתם גם מנהל בהוואנה, נטען כי יש לחייבו מכח עילה של הרמת מסך.
10. הנתבע טוען להגנתו, כי התובעים חתמו על ההסכם מרצונם החופשי וכי לא היתה כל הטעיה ביחס לעסקה. כמו כן, טען הנתבע כי הוא לא פעל באופן אישי שלא כדין כלפי התובעים ועל כן אין להרים את מסך ההתאגדות ביחס אליו.
11. אין מחלוקת בין הצדדים כי לאחר חתימת ההסכם קיבלו התובעים את הנופש שהובטח להם עבור עצם השתתפותם באותו כנס שבמסגרתו מועדון הנופש הוצג להם ואשר במהלכו חתמו על ההסכם.
12. כמו כן, אין מחלוקת כי ביום 19.5.05 חתמו התובעים על הסכם חדש עם הוואנה, אשר היתה מיוצגת באותה פגישה על ידי אלוש, אשר אף חתם בשם הוואנה על ההסכם. לפי הסכם זה, בוטלה למעשה הבעלות ביחידת הנופש וזכויות הנופש לפי ההסכם המקורי ומנגד הובטח לתובעים לקבל יחידת נופש בקלאב הוטל באילת למימוש שבוע נופש בחודש יולי מדי שנה וזאת בתמורה לתשלום דמי העברת בעלות בלבד בסכום של 350$. כמו כן, הובטח לתובעים כי יקבלו שלושה שבועות בונוס מהמאגר של חברת ACCESS ללא עלות וזאת עד שנת 2012.
13. התובעים טוענים כי ההסכם החדש הופר וכי הם לא קיבלו את יחידת הנופש בקלאב הוטל ומצד שני, ויתרו על החברות שלהם במועדון הנופש MARITIMO אשר נרכשה במסגרת ההסכם המקורי ואשר את תעודת הבעלות ביחס אליה החזירו התובעים לפי ההסכם מיום 19.5.05.
14. הנתבע מנגד, טוען כי הוא לא ייצג את הוואנה במסגרת ההסכם החדש, כי הוא לא ידע כלל על כריתתו וכי אלוש לא היה מוסמך לחתום בשם הוואנה על חוזה מסוג זה וכי מכל מקום, אין לייחס לו כל אחריות אישית למעשה זה של אלוש.
15. אין מחלוקת כי נוצר סכסוך בין הנתבע לבין אלוש וכי בסוף שנת 2006, תחילת שנת 2007 הופסקה הפעילות של חברת הוואנה, כאשר מנגד, הקים הנתבע את חברת גלובל נופשים, אשר שימשה כסוכנות נסיעות וכמו כן, אשר נועדה להמשיך ולטפל בלקוחות הוואנה.
16. כמו כן, בשנת 2007 ועד לשנת 2010 לערך, הוגשו עשרות תביעות כנגד הוואנה, הנתבע, גלובל, חיינקו ואלוש. הנתבע טוען כי הגשת התביעות נבעה מיוזמה של אדם ששמו שוקי כהן שניהל את המרכז לבעלי יחידות נופש ואשר שידל את כל רוכשי הזכויות מהוואנה להגיש תביעות.
17. הנתבע מציין כי מתוך כ – 199 תביעות שהוגשו כנגדו, כל התביעות נמחקו בסופו של דבר, למעט התביעה הנוכחית. לנתבע טענות כנגד המרכז לבעלי יחידות לנופש ובין היתר כי גנבו את מאגר הלקוחות של הוואנה כי פעל שלא בתום לב לרבות כלפי רוכשי הזכויות, אשר נאלצו לשלם שכר טרחה בגין הגשת התביעות נגד הוואנה, כאשר לטענת הנתבע, בא כח התובעים עו"ד שטרנברג, היה שותף כביכול להתארגנות הזאת.
18. עו"ד שטרנברג, מצד שני, הגיש מסמכים (במ/1) שלפיהם זוכה מהעבירות שיוחסו לו בקובלנה שהוגשה כנגדו על ידי ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין, בעקבות תלונתו של הנתבע, בקשר לכך שעו"ד שטרנברג לא היה רשאי לייצג את הרוכשים כנגד חברת הוואנה, מקום שהיה חלק ממשרדו של עו"ד ישראל נטר, אשר ייצג את חברת הוואנה.
19. כמו כן, הציג פסק דין של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עוה"ד, שדחה את הערעור על החלטת ביה"ד המחוזי וקבע כי זיכויו של עו"ד שטרנברג יישאר על כנו. גם הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי על פסק הדין של ביה"ד הארצי של לשכת עוה"ד, נמחק וזאת בהסכמת הצדדים. עו"ד שטרנברג גם טען כי לא היה שותף של עו"ד נטר ורק שכר חדר במשרדו.
20. אתמול שמעתי את עדותו של מר צרפתי ואת עדותו של הנתבע, שייצג את עצמו. הצדדים סיכמו את טענותיהם בע"פ.

דיון

1. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה. השאלה שעומדת לדיון הינה שאלת אחריותו האישית של הנתבע והיא בלבד. כאמור, כנגד חברת הוואנה ואף כנגד חברת גלובל נופשים ניתן בזמנו פסק דין, גם בתיק זה (ביום 16.10.10), אשר לא בוטל עד היום ואשר הפך למעשה לחלוט. רק פסק הדין שניתן כנגד הנתבע בוטל, וזאת על רקע הערעור שהגיש בגפו.
2. התובעים היו זכאים אם כן ועדיין זכאים לקבל חזרה את הסכומים ששילמו מאת החברות הוואנה וגלובל על פי פסק הדין שניתן בשנת 2010 וכאמור, השאלה היחידה העומדת לדיון כאן הינה השאלה האם יש לחייב את הנתבע באופן אישי להשיב את הכספים, תוך ביצוע הרמת מסך לעניין זה.
3. אציין כי במסגרת סיכומיו, ב"כ התובעים שם את הדגש על נושא הרמת המסך ויתרה מכך, הסתמך למעשה בסיכומיו על עילה זו בלבד, כמו גם על בסיס טענה של חוסר תום לב.
4. מר צרפתי אישר כי אלוש הוא זה שסיכם עמו את ההסכם החדש שמבטל את ההסכם הראשון ואשר מקנה לתובעים יחידת נופש בקלאב הוטל אילת. מר צרפתי לא יכול היה לפרט מעשים או מחדלים אישיים של הנתבע כאשר נשאל על כך. כמו כן, שוכנעתי מעדותו של הנתבע כי הוא לא ידע על ההסכם שאלוש חתם עם התובעים בשם הוואנה ביום 19.5.05.
5. לפי טענת הנתבע, אלוש גם לא היה מוסמך לחתום בשם החברה על הסכם כזה. כך או אחרת, כדי להוכיח אחריות אישית של הנתבע, על התובעים להוכיח פגם כלשהו בהתנהלותו של הנתבע. פגם כזה לא הוכח במקרה הנוכחי.
6. מר צרפתי אישר כי התובעים לא ניסו כלל לממש את הנופש בהתאם להסכם הראשון, כך שאי אפשר לטעון שהחברה לא עמדה בהתחייבויותיה בעניין זה. את ההתחייבות להעניק לתובעים יחידת נופש בקלאב הוטל אילת קיבלו התובעים ממר אלוש בשם הוואנה ולא מהנתבע, ששוכנעתי שלא היה מעורב בכך כלל.
7. יתכן וניתן לראות בחתימתו של אלוש על ההסכם מיום 19.5.05 בשם הוואנה כמחייבת את החברה, גם אם לפי טענתו של הנתבע אלוש לא היה מוסמך לחתום בשמה וזאת בין היתר על בסיס המסקנה שאלוש היה שותף בחברה ואף שימש כמנכ"ל שלה והתובעים לא היו אמורים לדעת שהוא לא מוסמך לחתום בשם החברה.
8. יחד עם זאת, לא ניתן מכח הנסיבות הנ"ל להגיע למסקנה שיש לחייב באופן אישי את הנתבע על התנהלותו של אלוש הנ"ל וזאת השאלה שעומדת לדיון כאן, היינו שאלת האחריות האישית של הנתבע.
9. משהוכח כי ההסכם הראשון הומר להסכם חדש, שבעריכתו היה מעורב אלוש והוא בלבד, ואשר במסגרתו הובטחו לתובעים הבטחות שלא קשורות לזכויות הנופש שרכשו במסגרת ההסכם הראשון עם הוואנה, שמאחוריהם כן עומד הנתבע ומשלא הוכחה כל התנהלות שלא בתום לב על ידי הנתבע בקשר להסכם החדש, שהחליף את הראשון, אין עילה לחייב את הנתבע באופן אישי להשיב לתובעים את הכספים ששילמו.

סוף דבר

אשר על כן, התביעה נדחית.

עם זאת, על רקע הנסיבות בכללותן, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ו, 23 מאי 2016, בלשכתי.