התובעים רכשו בית מגורים מנתבעת 1. עקב ליקויים ביציקת הכלונסאות, אשר נקדחו לא מספיק עמוק בקרקע, נגרמו לביתם של התובעים נזקים. השאלות בהן דן פסק דין זה הן האם על נתבעים 4 ו- 5, החברה אשר קדחה את הכלונסאות ובעל השליטה בה, חייבים לפצות את התובעים עקב רשלנותם הנטענת; והאם נתבעת 6, אשר ביטחה את נתבעת 1 בביטוח עבודות קבלניות, חבה בתשלום פיצויים לתובעים, בשל רשלנותה הנטענת של נתבעת 1.

רקע

1. ביום 15.5.1995 רכשו התובעים בית (להלן: "הבית") מנתבעת 1 (להלן: "ליאל"), בפרויקט אשר בנתה ליאל בבאר-שבע (להלן: "הפרויקט"). נתבעים 2 ו- 3 הם מהנדס מתכנן של יסודות הבית וחברה בבעלותו, נתבעת 5 היא קבלנית קידוחים ונתבע 4 הוא בעל השליטה בה.
2. לטענת התובעים, הם קיבלו את הבית לחזקתם ב- 10/1996. בבית התגלו סדקים, וליאל ניסתה לתקן את הליקויים פעמיים- פעם ראשונה ב- 08/1997 ופעם שנייה בסוף 1998 עד אמצע 1999, אך ללא הצלחה.
3. ביום 19.12.2004, תבעו התובעים את נתבעים 1 עד 5, בטענה שנגרמו להם נזקים כתוצאה מליקויים ביסודות הבית.
4. ב- 15.9.2009 ניתן צו פירוק נגד ליאל, וההליכים נגדה עוכבו. ב- 15.8.11 תוקן כתב התביעה, והוספו נתבעת 6 (להלן: "איילון"), אשר ביטחה את הפרויקט בביטוח עבודות קבלניות (להלן: "הפוליסה"), ונתבעת 7 (המבטחת של נתבעים 2 ו- 3).
5. ב- 18.5.00, עוד קודם להגשת התובענה בתיק זה, הגישה ליאל תביעה נגד איילון, נתבעים 2 ו- 3 ונתבעת 5, בת.א. (מחוזי ב"ש) 1138/00; ליאל תבעה נזקים שנגרמו לה כתוצאה משקיעות וסדקים בבתים שונים שבפרויקט, כולל ביתם של התובעים. ביום 26.12.05 חתמו הצדדים בת.א. 1138/00 על הסכם פשרה, על פיו, בין היתר, שילמה איילון לליאל סכום מסוים, לסילוק כל תביעות ליאל כלפיה, כולל התביעה מושא תיק זה (להלן: "ההסכם מ- 2005").

בית המשפט מינה בת.א. 1138/00 מומחה מטעמו- המהנדס דוד דוד (הלן: "המהנדס דוד דוד"), אשר בחן את קידוח הכלונסאות בפרויקט. המהנדס דוד דוד קבע בחוות דעתו כי הקידוח של כלונסאות הבית היה רשלני, וקבע כי עיקר האחראית העיקרית לקידוח הרשלני של הכלונסאות היא נתבעת 5 (המהנדס דוד דוד קבע גם את אחריות יתר הצדדים לת.א. 1138/00, אולם אין לכך חשיבות לתיק זה).

בהתאם להסכם מ- 2005, הודיע ב"כ ליאל ביום 17.9.06, כי ליאל מקבלת על עצמה לשלם כל סכום בו יחויבו הנתבעים בתיק זה, אם יחויבו.

1. כב' השופט עידו רוזין, אשר טיפל בתיק עד אשר הועבר הוא לטיפולי בשנת 2011, מינה שני מומחים מטעם בית המשפט: המהנדס עמוס שירן והשמאית שרית רידר. המומחים הגישו חוות דעת, המפרטות את הנזקים שנגרמו לבית, כתוצאה מהליקויים שהתגלו בו.
2. בהתאם לחוות דעת המומחים, הגישו התובעים תחשיב נזק, בו ביקשו שביהמ"ש יחייב את הנתבעים בסכומים הבאים: סכום של 193,000 ₪, בתוספת הצמדה וריבית כדין מיום 20/01/08, בגין הליקויים בבית (בהסתמך על חוות דעתו של עמוס שירן); סכום של 215,000 ₪, בתוספת הצמדה וריבית כדין מיום 2/02/09, בגין ירידת ערך (בהסתמך על חוות דעתה של שרית רידר); סכום של 150,000 ₪ בגין עגמת נפש; הוצאות (אגרת משפט, שכר מומחים) ושכ"ט עו"ד.
3. ביום 26.1.12 ניתן פס"ד בהסכמה, אשר חייב את נתבעים 2, 3 ו- 7 לשלם לתובעים סכום של 150,000 ₪.

חוות דעת המומחים

1. כאמור, בית המשפט מינה שני מומחים. בדיון אשר התקיים ביום 19.2.09, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה שחוות הדעת היחידות שישמשו כראיה הן חוות הדעת מטעם המומחים שמינה ביהמ"ש, וחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים לא ישמשו כראיה.
2. בהתאם לחוות דעתו של המהנדס עמוס שירן, מ- 04/2008, נגרם לבית התובעים נזק בגין הביסוס הלקוי. עלות התיקונים- חיזוק: 140 – 150 אש"ח; תיקוני סדקים: 15,000 ₪ + 20,000 ₪; מעקב: 8,000 ₪; ליקויים נוספים שאינם קשורים ליסודות: 28,000 ₪. המהנדס עמוס שירן הסתמך על חוות דעתו של המהנדס דוד דוד.
3. בהתאם לחוות דעת השמאית שרית רידר, מ- 12/2008, נגרמה לביתם של התובעים ירידת ערך בסכום של 215,000 ₪.

הסכמות ומחלוקות בין הצדדים

1. נתבעים 2, 3 ו- 7: התובעים ונתבעים 2, 3 ו- 7, הגיעו להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין, על פיה חויבו נתבעים 2, 3 ו- 7 לשלם לתובעים סכום של 150,000 ₪.
2. איילון: הצדדים סיכמו שבית המשפט ייתן פסק דין על פיו תשלם איילון לתובעים סכום של בין 25,000 ₪ ל- 175,000 ₪, כולל הוצאות ושכ"ט. הצדדים הסכימו כי יינתן פס"ד ללא שמיעת הוכחות, אך לא הסכימו שפסק הדין יינתן בהתאם לסעיף 79א' של חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984.

לטענת איילון, ליאל מיצתה את זכויותיה על פי הפוליסה בהסכם מ- 2005. התובעים טוענים שזכות התביעה עברה אליהם מכוח הוראות סעיף 69 של חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), וכי איילון לא הייתה רשאית לשלם לליאל את הכספים ששילמה לה בהתאם להסכם מ- 2005, לנוכח הוראות סעיף 68 של חוק חוזה הביטוח.

איילון טענה טענות נוספות להגנתה, אולם, כפי שיפורט להלן, אני מקבל את טענת איילון שליאל מיצתה את הפוליסה, ועל כן אין צורך לדון בטענות הנוספות של איילון- התיישנות התביעה נגדה; וכי הפוליסה אינה מעניקה כיסוי ביטוחי לאירוע מושא תיק זה, מהסיבות הבאות: (א) בפוליסה נקבע במפורש כי תקופת הביטוח היא רק עד מסירת הבית לתובעים, ומאחר והנזקים נתגלו לאחר מסירת הבית לתובעים, הרי שהאירוע ארע לאחר סיום תקופת הביטוח; (ב) פרק הפוליסה החל על אירועים דומים לאירוע מושא תיק זה, הוא זה אשר נועד לכסות אירוע תאונתי (פרק א'), והאירוע מושא תיק זה אינו עונה להגדרה של אירוע תאונתי.

1. נתבעים 4 ו- 5: הצדדים לא הגיעו להסכמות, ושמרו על מלוא טענותיהם.

המחלוקת בין הצדדים היא האם יש לחייב את נתבעים 4 ו- 5 בשל הנזקים אשר נגרמו לתובעים כתוצאה מקידוח הכלונסאות. התובעים טוענים שיש לחייב את נתבעים 4 ו- 5 עקב רשלנותם, ואילו נתבעים 4 ו- 5 טוענים שיש לדחות את התביעה נגדם, משום שלא הוכחה רשלנותם.

הראיות

1. מטעם התובעים הוגש תצהירו של תובע 1. כאמור, הסכימו התובעים ונתבעת 6 כי ביחסים ביניהם לא ישמעו ראיות. ב"כ נתבעים 4 ו- 5 חקר את התובע 1. בין השאר, צורפה לתצהיר חוות דעתו של המהנדס דוד דוד, אשר קבע כי הקידוח של כלונסאות הבית היה רשלני, וכי האחראית העיקרית לקידוח הרשלני היא נתבעת 5.
2. נתבעים 4 ו- 5, לא הגישו תצהיר.
3. איילון הגישה תיק מוצגים הכולל- פוליסת ביטוח עבודות קבלניות שהוצא לליאל, כולל תנאי הפוליסה, רשימת הפוליסה, תוספות לפוליסה, כתב תביעה שהוגש ע"י ליאל נגד איילון (ת.א. 1138/00), והסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בת.א. 1138/00.

דיון

היחסים בין התובעים לאיילון

1. הגעתי למסקנה כי דין התביעה נגד איילון להידחות משום שליאל מיצתה את תביעתה נגד איילון. להלן נימוקיי.
2. איילון ביטחה את ליאל בביטוח עבודות קבלניות. תוך כדי ניהול התביעה ניתן צו פירוק נגד ליאל, וההליכים נגדה עוכבו. לטענת התובעים, זכות התביעה נגד איילון עברה אליהם מכוח הוראות סעיף 69(ב)(3) של חוק חוזה הביטוח, הקובע:

"69(א) אירע במבוטח בביטוח אחריות אחד האירועים המפורטים להלן ולפני אירועו או לאחריו התחייב המבוטח כלפי צד שלישי בחבות המכוסה בביטוח, לא יהיו זכויותיו של המבוטח כלפי המבטח בשל אותה חבות חלק מנכסיו, אלא יעברו לצד השלישי והוא יהיה רשאי לתבוע את המבטח על פי זכויות אלה; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי.

(ב) ואלה האירועים:

...

(3) במבוטח שהוא תאגיד - ניתן עליו צו פירוק, או נתמנה לו כונס נכסים או מנהל לעסקיו או למפעלו, או נתקבלה בו החלטה לפירוק מרצון, למעט פירוק מרצון לשם שינוי מבנה או לשם התמזגות עם תאגיד אחר."

כמו כן, טוענים התובעים כי איילון לא הייתה רשאית לשלם לליאל את הפיצוי על הנזקים שנגרמו לבית, מכוח הוראות סעיף 68 של החוק, הקובע:

68. בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי.

1. סעיפים 68 ו- 69 של חוק חוזה הביטוח חלים על "ביטוח אחריות", המוגדר בסעיף 65 של החוק:

"65. בביטוח אחריות חייב המבטח לשפות בשל חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לצד שלישי; מקרה הביטוח חל ביום שבו נולדה עילת החבות האמורה."

1. חובותיה של איילון נגזרות מפוליסת ביטוח עבודות קבלניות שרכשה ממנה ליאל (הפוליסה). הפוליסה מחולקת לשני פרקים- ביטוח רכוש וביטוח חבות כלפי צד שלישי, כמפורט להלן:
   1. פרק א' של הפוליסה (ביטוח הרכוש), אשר נועד לבטח: "אם במשך תקופת הביטוח כמפורט בפוליסה זו ייגרמו באתר העבודה נזק או אבדן פיזיים תאונתיים ובלתי צפויים מראש לפרוייקט או לחלק ממנו במידה המחייבת תיקון או החלפה, וזאת מסיבה כלשהיא, למעט סיבה המוצאת מכלל חבותו של המבטח לפי פוליסה זו, כי אז ישפה המבטח את המבוטח בגין כל תיקון או החלפה כאלה ...".
   2. פרק ב' של הפוליסה (ביטוח חבות כלפי צד שלישי), אשר נועד לבטח: "המבטח ישפה את המבוטח עד לגבולות האחריות הנקובים ברשימה בגין חבותו של המבוטח ע"פ החוק, בשל מקרה ביטוח שיגרם במשך תקופת הביטוח הנקובה ברשימה, כתוצאה ישירה מביצוע העבודות המבוטחות לפי פרק א' של פוליסה זו, באתר העבודה ...".

חריגים לפרק ב': "אבדן או נזק שנגרמו לפריט רכוש מבוטח, או שיכול היה להיות מבוטח, לפי פרק א' של פוליסה זאת ...". וברשימה מודגש: "למען הסר ספק מודגש בזאת כי הרכוש עליו מתבצעת העבודה והרכוש הסמוך המבוטחים לפי פרק א' בפוליסה זו, או הניתנים לביטוח לפי פרק א' של הפוליסה, מוצאים מכלל כיסוי ביטוחי לפי פרק זה".

1. נוכח הוראותיה המפורשות של הפוליסה, ומאחר והבית הוא חלק מהפרויקט המבוטח בפרק א' של הפוליסה, פרק ב' של הפוליסה אינו חל על הנזק מושא תיק זה. הוראות פרק א' לא נועדו לשפות את ליאל בגין כספים שהיא עשויה להיות חייבת לצדדים שלישיים, אלא לשפות אותה בגין נזקים אשר עלולים להיגרם לרכוש המבוטח. לכן, אין מדובר ב- "ביטוח אחריות" והוראות סימן ב' של פרק ד' של חוק חוזה הביטוח, כולל סעיפים 68 ו- 69, אינן חלות.

מסקנה זו מתחזקת מעיון בכתב התביעה בת.א. 1138/00, המלמד כי ליאל תבעה מאיילון רק את הנזקים הישירים שנגרמו לה, ולא את הנזקים אשר נגרמו לצדדים השלישיים, כפי שהייתה רשאית לעשות לוּ הייתה תובעת בהתאם להוראות פרק ב' של הפוליסה.

1. בהסכם מ- 2005, המתייחס באופן מפורש לנזקים בביתם של התובעים, התחייבה איילון לשלם לליאל סכום מסוים והצדדים הסכימו כי: "כנגד התשלום הנ"ל מוותרת ליאל על כל טענותיה כלפי איילון ביחס לפוליסה הנ"ל והתשלום הנ"ל מהווה מיצוי כל זכויותיה של ליאל ביחס לפוליסה הנ"ל".
2. מאחר וסעיף 69 של חוק חוזה הביטוח אינו חל, לא עברה זכות התביעה לתובעים; ומאחר וסעיף 68 של חוק חוזה הביטוח אינו חל, הייתה רשאית איילון לשלם לליאל את הנזק שנגרם לרכוש המבוטח, ומשכך עשתה, חל ההסכם בין הצדדים ביחס למיצוי זכויותיה של ליאל בהתאם לפוליסה.
3. נוכח האמור לעיל, דין התביעה נגד איילון להידחות. למרות זאת, נוכח הסכמת הצדדים, אני מחייב את איילון לשלם לתובעים סכום של 25,000 ₪.

היחסים בית התובעים לנתבעים 4 ו- 5

1. נתבעים 4 ו- 5 לא הגישו ראיות מטעמם. על כן, יש לבחון את ראיות התובעים והאם הם הצליחו להוכיח את התביעה נגד נתבעים 4 ו- 5.
2. בכתב התביעה נטען על ידי התובעים: "התובעים יטענו כנגד הנתבעים שהיו קבלני הקידוחים שנהגו ברשלנות חמורה עת קדחו את היסודות לקוטר ועומק שאינם מספקים; ...", אולם בתצהיר אשר הוגש מטעם התובעים, אין התייחסות לנתבעים 4 או 5.

לתצהיר צורפה חוות דעתו של המהנדס דוד דוד, אשר הכין חוות דעת מטעם בית המשפט בת.א. 1138/00, קבע כי הכלונסאות נקדחו ברשלנות, וקבע כי עיקר האחריות לקידוח הרשלני מוטלת על נתבעת 5. בהעדר תצהיר מטעמה של נתבעת 5, אני מקבל את חוות דעתו של המהנדס דוד דוד, וקובע כי נתבעת 5 היא האחראית העיקרית לנזק.

1. התביעה נגד נתבע 4 מבוססת על רשלנותו באופן אישי (להבדיל מהרמת מסך בינו לבין נתבעת 5).

התובעים מפנים לע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' יואל אורן. אולם, אני סבור שפסק דין זה אינו מסייע לתובעים, אלא להפך. בע"א 725/78 נקבע כי ניתן להטיל אחריות אישית על אורגן בחברה, אם מעשיו ומחדליו עולים לכדי עוולה אזרחית, כלומר אם הוא התרשל באופן אישי; אולם, אין להטיל על אדם אחריות רק בשל העובדה שהוא משמש כאורגן בחברה.

התובעים לא הציגו ראיה כלשהי, המצדיקה את המסקנה כי נתבע 4, באופן אישי, התרשל; בת.א. 1138/00 לא נתבע נתבע 4, והמהנדס דוד דוד, אשר קבע בחוות דעתו כי הקידוח היה רשלני, לא התייחס לאחריות נתבע 4. על כן, דין התביעה נגדו להידחות.

1. נוכח זאת, יש לקבל את התביעה נגד נתבעת 5, ולדחות את התביעה נגד נתבע 4.

מסקנה זו מתחזקת מעיון בת.א. 1138/00, בו תבעה ליאל באופן אישי את נתבע 2, אולם תבעה רק את נתבעת 5 ולא טענה כי נתבע 4 התרשל באופן אישי.

1. גובה הנזק: כאמור, התובעים הגישו תחשיב נזק, אשר מתבסס על חוות הדעת מטעם המומחים שמונו על ידי בית המשפט. נתבעת 5 לא ביקשה לזמן את המומחים לחקירה ולא התמודדה עם חוות הדעת אשר הוגשו מטעמם, ועל כן אני מקבל את חוות הדעת, ומחייב את נתבעת 5 לשלם לתובעים את הסכומים, כמפורט להלן:
   1. סכום של 193,000 ₪, בתוספת הצמדה וריבית כדין מיום 20/01/08, בגין הליקויים בבית.
   2. סכום של 215,000 ₪, בתוספת הצמדה וריבית כדין מיום 2/02/09, בגין ירידת ערך.
   3. סכום של 35,000 ₪ בגין עגמת נפש.
   4. מהסכומים הנ"ל יש להפחית את הסכומים אשר קיבלו התובעים מנתבעים 2, 3 ו- 7 ואת הסכום אשר נפסק נגד נתבעת 6.
   5. בנוסף תשלם נתבעת 5 לתובעים הוצאות משפט בהתאם להוצאות שהוצאו על ידם בפועל (אגרת משפט ועלויות חוות דעת), כל סכום בתוספת הצמדה וריבית כדין מיום ביצוע התשלום על ידי התובעים בפועל.
   6. נוכח דחיית התביעה נגד נתבע 4, אינני מחייב את נתבעת 4 בשכ"ט עו"ד, כפי שאינני מחייב את התובעים בשכ"ט לטובת נתבע 4.
2. התביעה נגד נתבע 4 נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

התוצאה

1. התביעה נגד נתבע 4, נדחית ללא צו להוצאות.
2. נתבעת 5 תשלם לתובעים את הסכומים המפורטים לעיל בסעיף 30.
3. נתבעת 6 תשלם לתובעים סכום של 25,000 ₪.

54678313המזכירות תשלח עותק לצדדים.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ג, 14 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.