כללי

1. ביום 12.7.2011 הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בכתב האישום בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

2. בהתאם לכתב האישום, בתאריך 7.8.2009 בסמוך לשעה 19:40, במשרדי מלון דן באילת, איים הנאשם על מי שהייתה אותה עת חברתו רחל חזן (להלן: "המתלוננת") בפגיעה בגופה, בכך שאמר לה כי אם לא היו עובדי מלון בחדר הוא היה שוחט אותה ושובר לה את העצמות וכל זאת בכוונה להפחידה.

3. הנאשם יליד 1971 ולחובתו עבר פלילי רלוונטי.

עמדת שירות המבחן

4. שירות המבחן הגיש שני תסקירים בעניינו של הנאשם. בתסקיר הראשון נסקרו תולדותיו של הנאשם ובני משפחתו, אך בשל צנעת הפרט אמנע מלפרט מעבר לדרוש. צוין כי הנאשם, בשנות ה-40 לחייו, גרוש ואב לשני ילדים קטינים, כשהבן הבכור מתגורר עמו.

נמסר כי הנאשם התקשה לשתף באופן גלוי וכן באשר לעברו ונטה להשליך על אחרים את האחריות למעשיו. באשר לביצוע עבירת האיומים נשוא כתב האישום שלפניי, נמסר כי הנאשם חש מרומה ומנוצל על ידי המתלוננת ועל כן הגיב בתוקפנות ובאלימות מילולית. הנאשם שלל דפוסים תוקפניים או אלימים ושלל נזקקות טיפולית כלשהי. שירות המבחן התרשם כי הנאשם אינו רואה בעיתיות בהתנהגותו, אינו מודע לקשייו ואינו מעוניין להשתלב בתוכנית טיפולית. בנסיבות אלו נמנע שירות המבחן מלתן המלצה ביחס לנאשם.

ביום 27.6.2012 הגיש שירות המבחן תסקיר משלים, ממנו עלה כי במהלך פגישה נוספת של הנאשם עם קצינת המבחן, הוא הביע רצון לבחון לעומק את דפוסי התנהגותו העצבנית במסגרת טיפולית פרטנית. שירות המבחן הפנה את הנאשם למרכז טיפול בתחום האלימות. ברם, הנאשם לא הגיעה לפגישה שנקבעה לו ואף לא הודיע על כך. בנסיבות אלו, עמד שירות המבחן על התרשמותו כי הנאשם אינו בשל להשתלב בהליך טיפולי ולא בא המלצה בעניינו.

טיעוני הצדדים לעונש

5. ב"כ המאשימה, עו"ד עידן, עתר להשתת ענישה הכוללת מאסר לריצוי בעבודות שירות, הפעלת מאסר מותנה במצטבר באופן שתקופת מאסרו לא תעלה על 6 חודשים, מאסר על תנאי, קנס והפעלת התחייבות.

ב"כ המאשימה עמד על חומרת העבירה לצידה קבע המחוקק עונש מאסר בפועל של עד 3 שנים. נטען כי האלימות המילולית הופנתה כלפי מי שהייתה אותה עת בת זוגו של הנאשם ובשל כך יש ליחס למעשיו חומרה יתרה. ב"כ המאשימה הפנה לגיליון הרשעות קודמות של הנאשם וציין כי בעברו קיימות 4 הרשעות בגין 12 עבירות שרובן רלוונטיות למקרה דנן.

ב"כ המאשימה הדגיש את חומרת נסיבות ביצוע העבירה, שעה שתלוי ועומד כנגד הנאשם מאסר על תנאי והתחייבות בגין עבירות איומים ואלימות ולא היה בהם כדי להרתיע אותו מלבצע את העבירה. נטען כי יש לתת ביטוי להזדמנות שניתנה לנאשם בתיק קודם בו הוטל עליו עונש מאסר מותנה בלבד. ב"כ המאשימה עתר להפעיל את המאסר המותנה והדגיש כי לא מתקיימים בענייננו טעמים המצדיקים הארכת תקופת המאסר בהתאם לסעיף 56 לחוק העונשין.

6. ב"כ הנאשם, עו"ד עמירם, עתר להארכת תקופת התנאי, הביע הסכמתו לחילוט ההתחייבות והציע פיצוי למתלוננת בסך 500 עד 750 ₪.

הגם שב"כ הנאשם לא הקל ראש במעשה העבירה, נטען כי זו בוצעה על רקע תחושות הזעם והכעס שחש הנאשם כלפי המתלוננת, שהייתה אז ידידתו, על כך שעשתה שימוש בכרטיס האשראי שלו בעוד הציגה מצג לכאורי לפיו היא זו ששילמה עבור חדר המלון בו התארחו. נטען כי כתוצאה ממעצרו בעקבות האירוע, נותר בנו של הנאשם בן ה-10 לבדו בעיר עד שאמו הוזעקה למקום. נמסר כי מאז אין קשר בין הנאשם לבין המתלוננת.

צוין כי אירוע כתב האישום התרחש בשנת 2009 ומאז לא נפתחו נגד הנאשם תיקי אלימות נוספים וכי האירוע התרחש בחלוף שנתיים ושלושה חודשים כאשר תקופת התנאי הייתה שלוש שנים.

באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, נטען כי אביו נפטר לפני שנה והיו לכך השלכות קשות על הנאשם הן מבחינה נפשית והן מבחינה כלכלית. נטען כי הנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי, עובד לפרנסתו, מטפל בבנו ודואג לצרכיו.

לשיטת ב"כ הנאשם, הטלת עונש מאסר בעבודות שירות תהווה פגיעה בפרנסתו ועל כן ביקש לתת לנאשם הזדמנות נוספת בדרך של הארכת המאסר המותנה, אשר תהווה עבורו תמרור אזהרה מספק. ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה.

7. הנאשם עצמו הביע חרטה על מעשיו.

דיון והכרעה

8. אציין כי הכרעת הדין ניתנה לפני כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין ומשכך, אין התיקון חל בעניין דנא.

9. מלאכת גזירת הדין הינה מורכבת ובמסגרתה יש לתן ביטוי לאינטרסים השונים, אשר הם לעתים משלימים ולעתים עומדים בסתירה האחד לשני. הענישה היא לעולם אינדיווידואלית ומשמשים בה שיקולים שונים ואינטרסים שונים ויש להביא במסגרתה את הצורך בשמירה על האינטרס הציבורי הכרוך בצורך בהרתעה ובמניעה, ומנגד את הצורך בבחינת נסיבותיו האישיות של כל נאשם. מלאכת הענישה הינה תוצאה של שקילת מכלול השיקולים ומתן המקום הראוי לכל אחד מהם בנסיבות המקרה, לעיתים גם תוך פשרה ביניהם.

10. השיקול המרכזי העומד לחומרה מבחינת הנאשם הינו חומרת מעשיו, בייחוד כשאלה הופנו כלפי בת זוגתו דאז.

עבירת האיומים היא עבירה חמורה אשר העונש המקסימאלי שנקבע לצידה הינו 3 שנות מאסר. בביצוע עבירת איומים נפגע ערך חברתי בדמות שלוות נפשו של הקרבן וחופש הפעולה והבחירה שלו. דברי האיום כוונו להטיל מורא על המתלוננת ולתן לה תחושה כי חייה בסכנה. בהתאם לכתב האישום, אמר הנאשם למתלוננת כי אם לא היו עובדי מלון בחדר, הוא היה שוחט אותה ושובר לה את העצמות. באמירת דברים אלה פגע הנאשם בשלוות נפשה של המתלוננת ובתחושת הביטחון הבסיסית שצריכה לעמוד לה במערכת זוגית. בדברי הנאשם היה כדי להטיל מורא כבד בלב המתלוננת והעובדה כי הדברים נאמרו בנוכחות אנשים זרים, עובדי המלון, מצביעה על כך שלנאשם לא היה כל מורא במעשיו.

אין לאפשר מצב בו איום הופך להיות כלי או אמצעי לפתרון סכסוך כזה או אחר, בפרט סכסוך בין בני זוג וקיים חשש שאיום כאמור יהפוך לפגיעה פיסית של ממש לאור חומרת הדברים שנשמעו המהווים חשש אמיתי ומוחשי.

12. מדיניות הענישה הנהוגה בעבירה זו מתחשבת בצורך במאבק בנגע האלימות המילולית שפשט בחברה הישראלית ומתפקידו של בית המשפט להעביר מסר ברור באמצעות השתת עונשים מוחשים על מי שבוחר לפתור את קשייו האישיים באמצעות פגיעה קשה בשלוות נפשו של אחר. מעשי האלימות והשלטת הטרור כלפי קורבן שמבוצעים במסגרת זוגית או משפחתית מטילים אימתו על קרובו במרחב המוגן לו ביותר.

בתי המשפט על ערכותיהם קבעו שיש לשוות חומרה יתרה לעבירות המבוצעות בד' האמות של המשפחה ונקבע כי כל עבירת אלימות במשפחה, ובתוכה אלימות מילולית, צריכה לקבל מענה מוחשי. אמנם מטיבה עבירת האיומים אינה פוגעת פיזית בקורבנה, אך עבירת האיום כלפי בת זוג טומנת בחובה אלמנט מחמיר של אימה והשפלה שדורש ענישה מרתיעה.

ראה למשל, רע"פ 2038/04 לם נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(4) 96 שם נאמר:

"האיום הוא, אפוא, ביטוי שהמשפט מטיל עליו מגבלות תוך פגיעה בחופש הביטוי וזאת, כדי להגן על ערכים אחרים ובהם שלוות נפשו, בטחונו וחירות פעולתו של הפרט. האיום מסכן את חירות פעולתו של הפרט שכן, פעמים רבות, כרוך האיום גם בציפייה להתנהגות מסוימת מצד המאוים שהמאיים מבקש להשיג באמצעות השמעת האיום".

וכן, עפ"ג (מחוזי מרכז) 46721-02-10 סימון לאוסקי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 6.5.2010):

"התמונה העולה היא של התנהגות מאיימת משפילה ומטילה מורא של המערער כלפי המתלוננת: "לשון האיומים קשה, חמורה ואף אכזרית. יש בהישנותם על רקע עברו הפלילי של הנאשם, כדי להצביע על אופי אלים ומסוכנות ממשית". אנו ערים לכך שברוב העבירות מדובר באיומים ולא באלימות ואלם צוין כבר כי מדובר בלשון איומים קשה ביותר וכאשר מדובר באיומים כלפי בת-זוג, אין מקום להטלת עונשים מקלים (למשל רע"פ 1293/08 קורניק נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), 25.6.08)".

13. עיון בתסקיר שרות המבחן, כאמור לעיל, מלמד כי על אף שהנאשם הודה והביע חרטה הוא מתקשה לגלות מודעות לחומרת מעשיו והשלכותיהם, מפחית מחומרת מעשיו ומגלה עמדות מקלות ביחס לחוק ונמנע מלקבל סיוע שהוצע לו להתמודדות עם הבעייתיות בדרכי התנהלותו. מטעמים אלה, כך לשיטתי, יש להמחיש לנאשם את הפסול שבמעשיו על דרך ענישה ההולמת את חומרת מעשיו ונסיבותיהם. בנסיבות שלפניי, אין בהודיה ובהבעת צער מצד הנאשם כדי לחלצו ממתיחת שורת הדין כלפיו.

14. עיון בגיליון הרשעותיו של הנאשם מלמד כי הנאשם הורשע בעברו בעבירות של קשירת קשר לעשות פשע (2 מופעים), תקיפת סתם כלפי בן זוג (4 מופעים), תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, איומים, שימוש במסמך מזויף, זיוף בכוונה לקבל דבר, קבלת דבר במרמה וקשירת קשר לעשות עוון. הנאשם ריצה מספר עונשי מאסר בפועל, ביניהם מאסר בפועל למשך 9 חודשים בגין אלימות כלפי בת זוג. נוסף לכך, תלויים ועומדים כנגד הנאשם עונשי מאסר על תנאי והתחייבות כספית ברי הפעלה.

נמצא אם כן שהאירוע נשוא ההליך דנן אינו חד פעמי או חריג מבחינת הנאשם ואף עונשי מאסר בפועל, שהוטלו עליו בעבר ועונשי מאסר מותנה והתחייבות כספית ברי הפעלה, התלויים עומדים כנגדו לא הרתיעו אותו ולא מנעו מבעדו מלשוב ולבצע את העבירה בגינה הועמד לדין.

15. הנה כי כן, מי אשר ענישה מתונה קודמת לא היה בה כדי להרתיעו, ומי אשר חוזר ומבצע עבירות כלפי בת זוג, יש להציב בפניו גבולות ברורים ומסר של הוקעה שאינו משתמע לשתי פנים ועל בית המשפט להעביר מסר חד וצלול לנאשם ולאחרים דוגמתו כי עבירות מסוג זה יתקלו בענישה מוחשית.

חומרת האיום ונסיבות ביצועו בשילוב עברו של הנאשם מציירים תמונת מסוכנות ומביאים למסקנה ברורה כי לא די בתמרורי האזהרה - בדמות מאסרים מותנים וענישה כלכלית, אלא יש צורך בענישה מוחשית בדרך של מאסר לריצוי בעבודות שירות על מנת להמחיש עבור הנאשם את החומרה שבמעשיו החוזרים ונשנים.

16. בהתאם לסעיף 55(א) לחוק העונשין, נאשם שנידון למאסר על תנאי והורשע בשל עבירה נוספת, יופעל המאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו. עם זאת, סעיף 56 לחוק העונשין מתיר לבית המשפט שיקול דעת להאריך את תקופת המאסר המותנה או לחדשה לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים בנסיבות המנויות בו. לאור המקובץ עד כה, סבורני כי אין כל הצדקה להימנע מהפעלת המאסר על תנאי שנגזר על הנאשם. חומרת העבירה, תוכן דברי האיום שהופנו כלפי המתלוננת בנוכחות אחרים, עברו הפלילי של הנאשם והעובדה כי ביצע את העבירה כאשר לחובתו מאסר מותנה ולאור התרשמות שירות המבחן כי הנאשם מתקשה להפנים את הפסול שהתנהגותו - שיקולים אלה כולם מחייבים הטלת מאסר בפועל על הנאשם, ולו בדרך של עבודות שירות, כדי להמחיש עבורו ואחרים כמותו את החומרה שבמעשיו. סעיף 54 לחוק העונשין קובע כי שעה שביהמ"ש מטיל על הנאשם "עונש מאסר בשל עבירה הנוספת, לא יורה כי יהיה כולו על תנאי". לפיכך, שעה שמוטל על הנאשם עונש מאסר בגין העבירה בתיק זה, חובה כי חלק מתקופת המאסר תהא בפועל. מכאן, ובהתאם לסעיף 56(א) לחוק העונשין, משמצאתי להטיל עונש מאסר בגין העבירה נשוא כתב האישום, לא ניתן להאריך את המאסר המותנה שהוטל על הנאשם.

17. עם זאת, כנגד השיקולים לחומרה, עומדים לנאשם גם שיקולם לקולא. במסגרת זו הבאתי בכלל חשבון את נסיבותיו האישיות, מסכת חייו של הנאשם כמפורט בתסקיר שירות המבחן; הודאתו במיוחס לו ללא צורך בשמיעת ראיות; העובדה כי הנאשם מטופל בשני ילדים קטינים, כאשר אחד מהם נמצא תחת משמורתו הבלעדית והעובדה כי למאסר בפועל, גם אם בדרך של עבודות שירות, יש השפעה על התא המשפחתי ועל יכולת ההשתכרות.

18. הנאשם הופנה לממונה על עבודות שירות ונמצא מתאים לבצעם.

19. עיינתי באסמכתאות שהוצגו לפניי. למותר לציין כי כל מקרה נבחן כפי נסיבותיו ולא איתרתי זהות בנסיבות העושים והמעשים השונים, כדי כך שתצדיק גזירת דינו של הנאשם שמלפניי כפי שנגזר דינם של נאשמים אחרים.

20. לאחר שקילת כלל השיקולים, הן לחומרה והן לקולא, האמור בתסקירי שירות המבחן ובחוות דעת הממונה על עבודות שירות, באתי למסקנה כי יש להטיל על הנאשם ענישה מוחשית למען לא ייצא מבית המשפט מסר פייסני בביצוע עבירה כגון דא, בנסיבות ביצועה, אך עם זאת התחשבתי בנסיבותיו של הנאשם.

סוף דבר

21. מכל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים :

א. מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים. תקופת מאסרו תרוצה במסגרת עבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות שירות. בשים לב למועד מתן גזר הדין, יפנה הנאשם לממונה על עבודות שירות אשר יקבע מועד חדש לתחילת ריצוי העונש. הנאשם מוזהר כי ככל שלא יבצע את עבודות השירות ירוצה עונש המאסר בפועל.

ב. הפעלת מאסר על תנאי - מפעיל בזאת מאסר על תנאי שהוטל על הנאשם ביום 6.5.2007 בתיק ת.פ 3069/06 בבית המשפט השלום בראשון לציון לתקופה של 3 חודשים, באופן שחודש אחד ירוצה במצטבר לעונש שגזרתי לעיל וחודשיים ירוצו בחופף לו.

סה"כ ירצה הנאשם 4 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות.

ג. מאסר על תנאי - מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מהיום יעבור על עבירה נוספת לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

ד. קנס - קנס בסך 500 ₪ או מאסר למשך 3 ימי מאסר תחתיו; הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון ישולם עד ליום 1.02.2014 ויתר התשלומים מידי ראשון לכל חודש שלאחר מכן. פיגור בתשלום אחד מן התשלומים שנקבעו לעיל, יעמיד לפירעון מידי את יתרת הקנס שטרם שולמה ויחייב את הנאשם בתשלום תוספת פיגורים כחוק.

ה. התחייבות - הנאשם יחתום על התחייבות על סך 3,000 ₪, אשר יהיה עליו לשלם באם בתוך שלוש שנים מהיום יעבור על עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין. היה והנאשם לא יחתום על התחייבות כאמור בתוך 7 ימים - ייאסר בגין כך למשך 20 יום.

ו. הפעלת התחייבות - מופעלת בזאת התחייבות שהוטלה על הנאשם ביום 6.5.2007 בתיק ת.פ. 3069/06 של בית משפט השלום בראשון לציון בסך של 1,500 ₪ אשר תשולם ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון עד ליום 1.02.2014 ויתר התשלומים מידי ראשון לכל חודש שלאחר מכן. אי עמידה באחד מהתשלומים יחייב את תשלום מלוא יתרת ההתחייבות לאלתר. פיגור בתשלום יגרור תוספת פיגורים והצמדה מהיום ועד מועד התשלום בפועל. לא יישא הנאשם בכספי ההתחייבות – ייאסר בגין כך למשך 7 ימים.

22. העתק גזר הדין יישלח לשירות המבחן ולממונה על עבודות שירות בשב"ס.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"א טבת תשע"ד, 24 דצמבר 2013, במעמד הצדדים.