מונחת בפניי בקשה לביטול תוספות הפיגורים, תולדת הקנס שהושת בגזר הדין מיום 29.5.11, וככל שניתן להבין, תוספות הפיגורים נצברו מאז מתן החלטת ביהמ"ש המאוחרת מיום 6.6.13.

אקדים המאוחר, עת אומר כבר עתה כי על פניו, בקשה זו, במתכונתה, הינה בלתי ראויה.

לשון אחר. גזר הדין שניתן ביום 29.5.11, בנוכחות ב"כ הנאשמים, ניתן על יסוד חתימת הנאשמים על ייפוי כוח המאפשר לדון אותם בהעדרם, תוך שהוגשה לביהמ"ש בקשה לשפיטתם בהעדר.

במסגרת גזר הדין נקבע, בין היתר, כי על הנאשמת 1 - היא המבקשת בבקשה דנא - לשלם קנס בסך 10,000 ש"ח, שישולם ב-4 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 1.7.11 ובכל אחד לחודש שלאחריו, וכן לחתום על התחייבות להימנע מעבירה לפי הוראות החוק שצוינו בגזר הדין.

טענת המבקשת בבקשה שבפניי, כי "לא ידענו על דרישת התשלום, שכן, היינו משלמים אותה כבר אז", אינה הולמת את העובדה כי המבקשת ידעה היטב על קיומו של גזר הדין, וראיה לכך תימצא בעובדה שסמוך לאחר גזר הדין, חתמה זו האחרונה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה, כפי אשר נקבע בגזר הדין.

יתר על כן. מעיון בתיק ביהמ"ש עולה כי הבקשה שבפניי, הכוללת סעד דומה למדי, הוגשה על ידי המבקשת עוד ביום 28.4.13, אלא שאז לא טענה המבקשת כי לא ידעה על דרישת התשלום, אלא אך כי בא כוחה לא טרח לצייד אותה, כלשונה, בשוברי התשלום, "וגם עיריית באר שבע לא טרחה להודיענו כי התשלומים שנקבעו החל מ-1.7.11 לא משולמים...". מכל מקום, המבקשת ביקשה "לשלם הקנס המקורי בתשלום אחד".

חרף בקשתה דאז, שעל פניו לא שיקפה טענה מוכחת להצדק ביטול הקנסות שהצטברו בינתיים, קבע ביהמ"ש - בפרט אחר שלא התקבלה תגובת המשיבה במועד - כי הוא נעתר לבקשה, ומורה על ביטול תוספות הפיגורים במלואן, תוך העמדת הקנס על סכום הקרן בסך 10,000 ₪, ובלבד שהקנס ישולם תוך 120 ימים (ראו ההחלטה מיום 6.6.13).

ואולם, אף בכך לא היה כדי להועיל לתשלום הקנס באותו מועד, ועתה - בחלוף כ-20 חודשים - שבה המבקשת, ועותרת לתשלום הקנס המקורי.

אין להלום כי המבקשת תגיש בקשה שאינה תואמת מציאות עובדתית כהווייתה, תוך הסתרת העובדה כי חתמה על התחייבות להימנע מביצוע העבירה, ועל כן ידעה על קיומו של גזר הדין בסמוך לאחר שניתן, תוך אי ציון העובדה כי הגישה בקשה דומה לפני כשנתיים, שנענתה בהחלטה שיפוטית, שאף הימנה התעלמה המבקשת, ולא פחות מכך, תוך יצירת מצג עובדתי שונה בין זה אשר נטען בבקשה מיום 28.4.13 לבין זו המונחת בפניי.

נוכח האמור, ולפי שהמבקשת ביכרה להימנע מקיום אחר גזר הדין במועדו, ובהתחשב בכך שהיא לא פעלה למלא אחר החלטת ביהמ"ש מיום 6.6.13, ובשים לב לכל המפורט לעיל - הבקשה נדחית.

אך בשל העובדה שלא נתבקשה תגובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.

חרף כל האמור, ולמען הזהירות בלבד, מובהר בזאת כי ככל שחלק מתוספות הפיגורים נצברו טרם חלוף 120 ימים מיום שניתנה החלטת ביהמ"ש מיום 6.6.13, כי על המשיבה להנפיק למבקשת שובר תשלום חדש, המשקף את סכום הקנס בסך 10,000 ש"ח, בצירוף תוספות הפיגורים שנצברו מעת שחלפו 120 ימים ממתן החלטת ביהמ"ש מיום 6.6.13.

לשם בחינת האמור, על המבקשת לפנות למשיבה בכתב, לא יאוחר מיום 10.3.15, אך אין בעצם הפנייה כדי לפטור את המבקשת מלשלם שובר התשלום נשוא הבקשה, אלא אם יתחוור כאמור כי בנסיבות העניין תוספות הפיגורים מגלמות סכומים הקודמים להחלטת ביהמ"ש מיום 6.6.13.

מזכירות ביהמ"ש תשלח בדחיפות העתק ההחלטה למבקשת, וכן לב"כ המשיבה.

ניתנה היום, ז' אדר תשע"ה, 26 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.