מבוא

תביעה כספית על סך של כ- 207,000 ₪, שהוגשה על ידי טל טורן (להלן: "טורן") כנגד יוסי שלוש (להלן: "שלוש").

תמצית טענות הצדדים

טורן טוען, כי בינו לבין שלוש ונמרוד פלד (שאינו צד לתביעה כאן, להלן: "פלד") נערך הסכם לתשלום עמלות כנגד גיוס משקיעים לרכישת נכסי דלא ניידי בבולגריה, שהופר מצד שלוש.

עוד הופר מצד שלוש, כך לגרסתו של טורן, הסכם להחזר הלוואה כספית שניתנה לשלוש על ידו ועל ידי פלד. שלוש לעומת זאת, מכחיש כל חבות שהיא אם ביחס לחובת תשלום העמלות ואם ביחס ליתרת חוב ההלוואה.

דיון והכרעה

חוב העמלות:

השאלה הראשונה העומדת להכרעה עוסקת בהוכחת זכאותו של טורן לתשלום עמלות.

טורן מסתמך בעדותו על מוצגים 5, 12, 16 ו- 19-22.

שלוש טוען, כי זכויות הצדדים צריכות להיקבע לפי מוצגים 9, 14, 16 ו- 19-23 וכי מוצגים 5 ו- 15 אינם רלבנטיים לעניין.

אכן, מוצג 5 שנערך ביום 31/01/08 ואינו חתום על ידי איש מן הצדדים, אינו רלוונטי לאחר שמוצג 9 שנחתם בסמוך לאחר מכן, היינו ביום 10/02/08, משקף את אותם עקרונות שנקבעו במוצג 5 ונושא את חתימות הצדדים על גביו. לפי מוצג 5 קבעו הצדדים, כי טורן ופלד יהיו רשאים למכור קרקע, מתוך הקצאת הקרקעות שתעשה בבולגריה באמצעות שלוש, לצדדי ג' במחיר גבוה יותר ממחיר הרכישה בתוספת שלא למעלה מ- 20% - 25%. לפי "המקרה לדוגמא" שמופיע בסעיף 9 למוצג 9 ניתן להבין, כי הבסיס לחישוב העמלה תואם את ההפרש שבו שווקה הקרקע למשקיעים "סכום העסקה 500,000 יורו מתוכם 300,000 גויסו על ידי נמרוד וטל והשאר על ידי יוסי. העסקה נמכרה במחיר של 750,000 יורו. נמרוד וטל יקבלו 60,000 יורו". היינו, 20% מתוך הגיוס בהנחה שבגיוס שולם סכום העולה ב- 20% על תמורת הקרקע שנקבעה על ידי המוכר. את הרווח התחייבו טורן ופלד להשקיע בפרויקט עצמו והם יהיו רשאים למכור את חלקם ללא התנגדות מצד שלוש. טורן טוען כאמור, כי עלה בידיו ובידי פלד, במשותף, לגייס השקעה כוללת בסך של 197,500 יורו, כך שהעמלה לה זכאים המשקיעים הנה בגובה 39,500 יורו. שלוש מאשר אמנם בעדותו את דבר קיומה של ההתחייבות, אלא טוען, כי היקף ההשקעה נמוך יותר ועומד על סך של 47,500 יורו, כך שנגזרת של 20% נמוכה הרבה יותר. בנוסף, טוען הוא, כי חישוב העמלה צריך לקחת בחשבון את היקף הרכישה, כלומר, בכמה הוסיף גובה ההשקעה על מחיר הקרקע המקורי ובכל מקרה, טורן זכאי רק למחצית, בשל שיתופו של פלד. חישוב העמלה לפי גישתו של שלוש, בכל מקרה, דחוי עד לאחר מכירת הקרקע פעם נוספת. שלוש מוסיף וטוען, כי הוטלה על הצדדים מגבלה נוספת, לפיה, אם לא תימכר הקרקע לצד ג' לפחות בסכום שבו השקיעו המשקיעים לכל דונם, יהיה על טורן ופלד להחזיר את ההפרש. בסיכומו של דבר טוען שלוש, כי היה נכון לשלם לטורן דמי תיווך (ולא עמלה) לפי שיעור 2%, אם טורן אינו מעוניין עוד בהשלמת העסקה על פי המתווה המקורי שלה.

לימוד מתווה העסקה שנכרת בין הצדדים התברר כמורכב, או נכון יותר מעורפל, שכן הצדדים הפנו בהסתמכותם לסדרה של מסמכים שאף אחד מהם אינו עומד בפני עצמו, ולעיתים אין הם מתיישבים בנקל האחד עם משנהו. לנוחות המעיין בפסק הדין ערכתי את התמונה הדקומנטרית של יחסי הצדדים בטבלה המוצגת:

מהצלבת תוכנם של מוצגים 9, 15 ו- 16, נראית גרסתו של שלוש כתואמת בסבירות אפשרית את מצב העניינים בעוד שגישתו של טורן מנותקת מהם.

כך, מאשר טורן בחקירתו הנגדית, כי נגזרת הפרש ההשקעה תלויה במחיר הקרקע לדונם ביחס למחיר שהמשקיעים היו מוכנים לרכוש את הקרקע, כך שהטענה לעמלה של 20% היא טענה שאיננה משקפת את המציאות ההסכמית שבין הצדדים, ראה לעניין זה:

לשאלה: "איפה רשום בהסכמים שתביא משקיע ותקבל 20%?" השיב: "... אני מפנה לנספח 16 מיום 31/03/08, סעיף 4 - זה אותו יום שנטלנו את ההלוואה. כאן כתוב שעבור כל משקיע שיגויס על ידי טל ונמרוד, יוסי בן שלוש יעביר את ההפרש מהמחיר 33,000 יורו ל- 39,000 יורו. סה"כ העברה של 6,000 יורו זה 20% מ- 39,000 יורו. 20% מסכום של 39,000 יורו, יוצא 6,500 יורו. 6,000 יורו זה 15%" (פרוטוקול יום 09/06/13, עמ' 3).

ובמענה לשאלת בית המשפט: "אז לא מדובר ב- 20%, אז יכול להיות שאתה טועה בנקודה זו?" וטורן השיב, כי "כאן התייחסנו להפרש של עסקה ספציפית. ההסכם הכללי מדבר על 20%, על כל מיני עסקאות" (שם, עמ' 4, שורות 3-5).

בעקיפין אישר טורן את אי ההתאמה בין גרסתו לבין המסמכים הכתובים ונסמך על מה שתיאר כ"ככוונות" הצדדים שלא תועדו: "אני יכול להגיד למה התכוונו".

לא זו גם זו.

טורן מתעלם בעדותו מהקביעה המפורשת במוצג 9 (המשתקפת גם במוצג 5) לפיה נדרש להשקיע את הרווח בפרויקט. טורן מתעלם אף מהדיפרנציאציה במחירים לצורך חישוב נגזרת העמלה כפי שהיא עולה ממוצג 15, למרות שקיומו אינו מוכחש על ידו. בנוסף מתעלם טורן מחבותו על פי מוצג 16 (הגם שעליו הסתמך בעדותו), לפיה עליו להשיב את הפרש העמלה במידה והקרקע תימכר בסכום הנמוך מהסכום ששולם על ידי המשקיע (סעיף 5 למוצג 16).

גרסתו של שלוש לעומת זאת, עולה בקנה אחד עם המערכת ההסכמית או לפחות מתיישבת עמה בצורה סבירה יותר.

בסופו של יום, נראה לי, כי טורן לא הוכיח את זכאותו לתשלום העמלה על פי החישובים שהציג בכתב התביעה. הואיל וכך, אין משמעות פרקטית לשאלה, השנויה במחלוקת אף היא, בעניין היקף ההשקעות הכולל שגייס לפרויקט.

יחד עם זאת, מצהיר שלוש בעדותו, כי טורן גייס את המשקיע זיו כשדאי, שהשקיע 40,000 יורו.

שלוש הציע לטורן, ככל שאין הוא מעוניין להמשיך במתווה שהוסכם ביניהם, הכרוך בתהליך ארוך ומסובך יותר, להיחשב כמתווך ולקבל דמי תיווך ביחס להשקעה שלו. מנקודת מבטו הוא הציע לטורן תשלום של 4,300 יורו כמחווה, שהוא סכום הגבוה פי ארבע לפחות מדמי התיווך להם זכאי טורן לפי שלוש וכך נשמעו דברים לפרוטוקול בעניין זה:

לשאלה "... מה מגיע להם לפי דעתך, כאשר לא סיכמתם?", השיב "אני אפילו רשמתי לו את זה במייל. אני חושב ש- 2% בעסקת תיווך זה סכום מכובד. אני הצעתי לו לפי דעתי אפילו יותר. 2% מ- 40,000 יורו שהוא גייס. אני זמנו אפילו הצעתי לו בשביל לסגור את כל התביעות שלו ואת ההלוואה שנימרוד חייב לו ואני חייב לו, 4,300 יורו... אני חוזר ואומר שאם הוא לא רוצה להיות כמתווך והוא טוען שהוא גייס, אני מוכן לתת לו סכומים הרבה יותר גבוהים, אבל כשהעסק ימכר כי הכל בא על חשבון משקיעים ואני לא יכול להשהות משקיעים..." (פרוטוקול יום 09/06/13, עמ' 19, שורות 15-22).

אם נסכם חלק זה של ההכרעה, נאמר, כי התביעה לתשלום עמלה לא הוכחה. עם זאת, על בסיס הודאתו של שלוש, הנני לחייבו בתשלום הסך בשקלים השווה ל 4,300 יורו כפי שוויים ביום הגשת התביעה ומאותו מועד יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לתשלום המלא בפועל.

חוב ההלוואה:

השאלה השנייה העומדת להכרעה עוסקת בהוכחת טענתו של טורן לחוב הלוואה מצדו של שלוש.

שלוש, כך טוען טורן לווה ממנו סכום של 10,000 ₪ מתוך סכום כולל של הלוואה בסך 100,000 ₪ (20,000 יורו) לפי מוצג 15. ההלוואה בסך 100,000 ₪ ניתנה לשלוש בשני חלקים: 80,000 ₪ ניתנו באמצעות נטילת הלוואה מהבנק ואילו 20,000 ₪ הנותרים ניתנו על ידי פלד וטורן בחלקים שווים.

שלוש טוען, כי פרע את מלוא ההלוואה לפלד ואולם, בכך אין תשובה מספקת, שכן, לכאורה, 10,000 ₪ היה עליו לשלם ישירות לטורן. בכך, למשעה, מודה שלוש, כי לא השלים את השבת ההלוואה לטורן. הוא גם הודה שהוא התקשה באופן עקרוני להשיב את ההלוואה וגם את החלק שהשיב, השיב באיחור. פלד בעדותו בחקירתו הנגדית הודה, למעשה, שחובו של שלוש לטורן בסך של 10,000 ₪ לא שולם, או לפחות אין הוא יכול להעיד, כי שולם. גרסתו בעניין תשלום החוב על ידי שלוש מתייחסת ל- 80,000 ₪ שנטלו מהבנק ואולי גם ל- 10,000 ₪ שפלד העביר לשלוש שלא מתוך אותו מימון בנקאי שבאמצעותו שולם הסך של 80,000 ₪.

לפיכך, יש לקבוע, כי גרסתו של שלוש לעניין השבת ההלוואה לטורן הופרכה. לפיכך, במאזן ההסתברות הוכחה תביעתו של טורן כלפי שלוש כיאות בנקודה זו. על שלוש להשיב לטורן את סכום ההלוואה כנדרש.

סוף דבר

התביעה התקבלה בחלקה. הנתבע יישא כלפי התובע בסכומים כמפורט:

1. סך בשקלים השווה ל 4,300 יורו כפי שוויים ביום הגשת התביעה (08/01/10) ומאותו מועד יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לתשלום המלא בפועל.

2. סך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30/06/08 (מועד פירעון ההלוואה) ועד לתשלום המלא בפועל.

נוכח היקפה המצומצם של הזכייה ביחס לסכום התביעה, יישא כל צד בהוצאותיו הוא.

עותק פסק הדין יישלח בדואר רשום לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ד, 14 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.