1. בתיק זה הגיש התובע, עו"ד במקצועו, תביעה על סך 193,822 ₪ בסדר דין מקוצר. הנתבע 1 הוא עזבונו של המנוח שמואל גילמן ז"ל, שהלך לעולמו ב-12.2.2009 לאחר מחלה קשה (להלן: "המנוח"). הנתבעת 2 היא בתו היחידה של המנוח מגרושתו גב' נורית גילמן (להלן בהתאמה: "הבת" , "הגרושה") והיא היורשת היחידה של המנוח על פי צו ירושה מיום 13.5.2009. תביעת התובע היא לשכר טרחה בגין טיפול משפטי שהעניק למנוח בחייו. הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן מלווה בתצהיר תומך של הבת. הבת נחקרה במסגרת בקשת הרשות להגן, ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים ובהחלטה מיום 11.9.11 ניתנה לנתבעים רשות להגן.
2. לאחר קבלת הרשות להתגונן הגישו הצדדים ראיות מטעמם, העדים נחקרו והצדדים הגישו סיכומים.

רקע כללי

1. על מנת להבין את הבסיס לתביעת חוב שכר הטרחה, שהגיש התובע, יש לסקור בקצרה את ההליכים המשפטיים, שעבר המנוח בשנים האחרונות לחייו. בינואר 1998 פנה המנוח לתובע בהיותו נתון בחקירה פלילית בענייני מס הכנסה עקב חשדות של העלמת הכנסות. החקירה הובילה בסיומה לכתב אישום ובהמשך לסדרת צווי מס הכנסה ולשומות אזרחיות למנוח ולחברה שבבעלותו, וכן לחיוב במע"מ ולמשפט בנושא המע"מ, כאשר על פי תצהירו של התובע, המנוח נדרש לשלם לרשויות המס סכום של כמיליון ₪.
2. ביום 21.10.2001 הודיעה המדינה בתיק הפלילי שהתנהל כנגד המנוח, אשר כאמור התובע היה עורך דינו, כי בשל קיומו של חומר חקירה נוסף, שהיא אינה מעמידה לרשות הנאשם - היא חוזרת בה מכתב האישום, ולפיכך בית המשפט בהליך הפלילי על פי סעיף 94 א' לחוק סדר הדין הפלילי זיכה את המנוח ואת החברה מהאשמות המיוחסות להם, ובכך הסתיים ההליך הפלילי (ראה מוצג פ לתצהיר, וסעיף 3.1 לתצהיר). התובע טיפל גם בענייני המיסוי של המנוח והחברה, אשר גם הם הסתיימו וזאת עוד בשנת 2003. על פי תצהיר התובע הוא פטר את המנוח מכל חיובי מס הכנסה (מוצג א/1 לתצהיר) וסיים את תביעת חיובי המע"מ ב-20% מהחיוב המקורי (מוצג א/2 לתצהיר).
3. לאחר סיום הפרשה, אשר גרמה למנוח נזק כספי ניכר, פגעה בעסקיו ופגעה בבריאותו, נשכר התובע על ידי המנוח לפעול על פי סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 במטרה לפסוק למנוח, כנאשם שזוכה, בהוצאות ההגנה למשפטו הפלילי. יחד עם זאת, הואיל ועל פי סעיף 80 לחוק העונשין סכום ההוצאות על פי התקנות עמד בשעתו על סך של 7,000 ₪ בלבד, הרי שהמנוח ביקש מהתובע להגיש בג"ץ בעניין זה על מנת לתקן את התקנות ולהעמיד את הסכום על סכום ריאלי יותר. וכך הוגש גם בג"ץ בנושא זה (להלן: "הבג"ץ"). הבג"ץ נמחק בהמלצת בית המשפט העליון ביום 2.11.2005, כאשר על פי עדות התובע הומלץ לו על ידי שופטי בג"ץ להגיש תביעה על נזקים אזרחיים וכך הוגשה גם תביעה בבית המשפט השלום בתל אביב יפו בתיק 35842/06 לנזקים אזרחיים (להלן: "תיק הנזיקין").
4. לצערנו, ב- 2006 - 2007 אובחן המנוח כחולה במחלה ממארת סופנית ולפיכך הושמעה עדותו המוקדמת בתיק הנזיקין בבית המשפט. באותו זמן גם ייצג אותו התובע בפני שלטונות מס הכנסה בבקשה לפטור ממס על פי סעיף 9 (5) (א) לפקודת מס הכנסה, כאשר המנוח הופיע עם התובע בוועדות הרפואיות של מס הכנסה.
5. בנוסף יש להזכיר כרקע כללי, כי המנוח היה בהליכי גירושין מאשתו דאז, ובמסגרת הליכים אלה התנהל מאבק בין הצדדים בעניין פינוי גרושתו מן הבית ברחוב הבושם רמת השרון, בשל חוב לבנק הפועלים. על פי תצהיר התובע גם בנושא זה הוא סייע למנוח.
6. התיק האחרון שהתובע ניהל בעבור המנוח היה תיק הנזיקין, שהתנהל בפני כב' השופטת חנה ינון, ובו הגיש המנוח, שהיה מיוצג על ידי התובע, תובענה לפיצויים כנגד מדינת ישראל על סך 1,113,000 ₪ בטענה לנזקים שנגרמו לתובע בשל ההליך הפלילי שנוהל כנגדו, לרבות שכר טרחת עורך הדין בהליכים הפליליים. יש לציין שהתובע עוד הספיק להעיד בתיק, אולם נפטר טרם מתן פסק הדין. פסק הדין ניתן ביום 17.5.2010 ובו נקבע כי התביעה נדחית, וכן נפסקו לחובת המנוח הוצאות בסך 15,000 ₪. יש לציין כי התובע אינו תובע שכר טרחה בגין תיק זה.

טענות התובע

1. התובע טען בכתב התביעה, כי את התביעה לשכר טרחתו הוא מבסס על שנים של עבודה למען המנוח במסגרת התיק הפלילי ותיקי מס הכנסה, כאשר בין המנוח לתובע לא נערכו הסכמי שכר טרחה בתחילת הדרך, אך לטענת התובע, הדברים סוכמו ביניהם והיו ברורים. לטענת התובע, ביום 10.11.2005 חתמו התובע והמנוח על הסכם שכר טרחה בגין התביעה שהגיש המנוח בתיק הנזיקין ובמסגרתו סיכמו הצדדים גם את חובו של המנוח לתובע בגין שכר הטרחה, שהצטבר במשך שנות עבודתו (להלן: "הסכם שכר הטרחה הכולל") בסך של 130,000 ₪. בהסכם שכר הטירחה הכולל נכתב בין היתר:

" החזר חוב שכר טרחה שלא שולם בסך 130,000 ₪ פלוס מע"מ".

1. כך, במסגרת הראיות, שהגיש המנוח בתיק הנזיקין הוגש גם הסכם שכר הטרחה הכולל, וסומן כנספח ת/24 לתצהיר המנוח (ראו סעיף 8.14 לתצהיר המנוח, שצורף נספח ה/1 לתצהיר התובע, להלן: "תצהיר המנוח"). עוד מפנה התובע לסעיף 8.13 לתצהיר המנוח בו הוא מאשר את האמור בהסכם שכר הטרחה הכולל.
2. עוד הפנה התובע לחקירה נגדית של המנוח בתיק הנזיקין בו נשאל המנוח כך: "כשאתה הגשת את התביעה הזאת אתה חתמת על איזה שהוא הסכם עם מר בורובסקי, יש לי וזה מוצג לי פה ת/24 שזה הסכם שנחתם ב-10.11.2005, זה נחתם לצורך התביעה הנוכחית?" (עמ' 35 שורות 21-24 לפרוטוקול) והמנוח מאשר זאת בעמ' 36 שורות 2-8.
3. התובע בתצהירו מרחיב ומציין בסעיף 3.10 לתצהיר את כל הפעולות שפעל בעבור המנוח וכן סכומי שכר הטרחה ואת הסכומים ששולמו לו בגין הפעולות. וזהו הפירוט על פי הטבלה שהכין התובע:

טענות הבת

1. בבר"ל טענה הבת, כי לא הייתה מעורבת בעסקי המנוח, אבל קיבלה ממנו לפני מותו הסכם שכר טרחה שהוא לטענתה ההסכם האחרון שנחתם בין הצדדים והוא אינו כולל את החוב על סך 130,000 ₪. ההסכם הנוסף בין הצדדים מיום 14.11.2005, דהיינו לכאורה מאוחר בארבעה ימים להסכם שכר הטרחה הכולל, והוא צורף נספח ב/2 לתצהיר הבר"ל (להלן: "ההסכם שצורף לבר"ל"). וזו לשונו:

"הלקוח מזמין בזה את שירותיו של עו"ד לייצגו בעניינים המפורטים להלן: תביעת נזיקין נ' מדינת ישראל על פיצויי הגנה, עוגמת נפש ובג"ץ.

תמורת שירותיו של עו"ד ישלם הלקוח לעו"ד כדלקמן:

17% מהסכום שיפסק, 10,000 ₪ כולל מקדמה.

אופן התשלום:

5,000 ₪ ביום 18.11.2005

5,000 ₪ ביום 20.1.2006."

1. הנתבעת בתצהירה מציינת, כי לא הייתה מעורבת בעסקיו של אביה המנוח, אם כי ידוע לה שהתובע היה עורך הדין שטיפל בהסתבכות אביה המנוח עם רשות המיסים. עוד היא מציינת, כי המנוח חלה בסרטן ומצבו הידרדר אט אט. באותם שנים סבל המנוח פיזית ונפשית, היה שרוי בדיכאון עמוק והפך להיות תלותי ביותר בסובבים אותו, לרבות בתובע. על פי תצהירה, באותה תקופה אביה ביקש ממנה מפעם לפעם לתת לו סכומי כסף שונים לצורך תשלום שכר טרחה לתובע, כאשר מדובר היה ברבבות ₪ במזומן. למיטב ידיעתה, המנוח העביר לתובע את הכספים. היא מציינת, כי אין לה מושג, האם המנוח קיבל מהתובע חשבוניות על הסכומים, שהעביר לו, וכי הגם שהמנוח היה אדם מסודר יחסית, לא מצאה בתיקיו חשבוניות שהונפקו על ידי התובע בגין סכומים אלה.
2. על פי תצהירה, המנוח סיפר לה על תיק הנזיקין שהוא מנהל נגד מדינת ישראל וכן הציג לה הסכם שכר טרחה, שיש לו עם התובע, הוא ההסכם שצורף לבר"ל וסומן נ/2, ואמר לה, שסיכם עם התובע, שכל חובותיו, לרבות תשלום שכר טרחתו בגין תביעת הנזיקין, ישולמו מהכספים שבהם יזכה בתביעה זו.
3. הבת מציינת, כי ביקשה להיפגש עם התובע, על מנת להבין באיזה סטטוס נמצאים ההליכים שניהל עבור המנוח, וכי לאור מצבה הנפשי באותה עת העדיפה ללכת לפגישה עם ידיד ושותף לעסקים, מר נועם שניר וביחד עם ידיד נוסף, שהוא עורך דין בהכשרתו. היא מתארת שבמהלך הפגישה סיפר התובע על התביעה שהגיש כנגד מדינת ישראל וכן ציין לטענתה: "שאבי המנוח היה אדם קשה אך בסופו של דבר שילם לו את כל מה שהגיע לו ושהם בד"כ הסתדרו, כי לדבריו: "במערכת היחסים שהייתה ביני לבין המנוח לא היו צריכים להעביר הכל דרך החשבון". עו"ד בורובסקי אמר לנו שאת יתרת החוב שאבי המנוח לקח, יגבה מהסכום שיפסק לטובת אבי בתביעה הנזיקית." (ראו סעיפים 12,13 לתצהיר הבת).
4. לטענת הבת רק לאחר שהתברר לתובע כי משהמנוח הפסיד בתביעת הנזיקין, לא יהיה זכאי לקבל כל תשלום החליט להתעלם מההסכמים עליהם חתם והגיש את התביעה כנגדה. הנתבעת טענה כי "לא בכדי התובע טרח להתייחס לשלושה המסמכים האמורים (דהיינו, הסכם שכר הטרחה שצורף לתביעתו, התצהיר שניתן על ידי אביה המנוח וחקירת המנוח בבית המשפט בנושא זה- ע.ר.) כמקשה אחת, באשר הם קשורים בקשר של סובב ומסובב האחד בשני ונועדו למטרה אחת ויחידה- "לנפח" את סכום התביעה שהגיש המנוח באמצעות התובע כנגד מדינת ישראל (ת.א. 35842-06) בגין נזקים שנגרמו לו, עקב הליך פלילי שניהלה נגדו המדינה. את סכום התביעה העמיד על סך של 1,130,000 ₪..." (סעיף 3.2 לבר"ל). אולם, לטענתה, עיון בפרוטוקול החקירה של המנוח בבית המשפט מעלה כי המנוח אישר שהסכם שכר הטרחה שצורף הוכן אך ורק לצורכי תביעת הנזיקין (סעיף 3.3 לבר"ל).
5. מכאן שהבת טוענת כי לא נותר כל חוב של המנוח לתובע ולכן גם היא אינה חייבת לו דבר.

תגובות התובע בתצהירו לטענות הבת

1. בעקבות טענות הבת כתב התובע בתצהירו כי אין ספק שהמסמך האחרון שנחתם הוא הסכם שכר הטרחה הכולל, וזאת על אף תאריכו המוקדם לכאורה. התובע פירט בתצהירו את השתלשלות האירועים כדלהלן. מיד לאחר סיום הבג"ץ שאל אותו המנוח כמה יעלה שכר הטרחה בגין הטיפול בתביעת נזיקין נגד המדינה והתובע השיב, כי שכר הטרחה יהא באחוזים - 17% פלוס מע"מ מן הסכום שיפסק בפסק הדין. לפיכך, נחתם הסכם שכר הטרחה ביום 14.11.2005, כאשר המקור ניתן למנוח ביד הוא ההסכם שצורף לבר"ל. המקדמה, שסוכמה, הייתה בסך של 10,000 ₪, שישולמו בשני תשלומים, הראשון ביום 18.11.2005, והשני ביום 20.1.2006 (ראו סעיף 5.5 לתצהיר התובע). בהמשך, כעבור מספר חודשים, בסוף ינואר או ראשית פברואר 2006, ביקש התובע מהמנוח לחפש בבית חשבוניות שנתן לו כדי להוכיח את התביעה האזרחית, אך המנוח אמר לו שלא מצא דבר. התובע שאל את המנוח היכן המקור של ההסכם שנתן לו כדי שירשום על גביו את פירוט החובות והמנוח השיב שלא מצא אותו. התובע מעיד, כי מאחר והחובות של המנוח אל התובע היו כולם בגין שכר טרחה, לקח התובע טופס הסכם שכר טרחה, כתב בו את שכר הטרחה בגין התביעה הנוכחית וכן את החוב שהמנוח חייב לו. התובע מציין כי ראה במסמך הזה מעין אישור והודאה בחוב אליו וייתכן "שבראייה רטרואקטיבית יכולתי להכין מסמכים אחרים אך זו האמת וזו הסיטואציה והשתמשתי בסטנסיל של הסכם שכר הטרחה כבסיס" (סעיף 5.7 לתצהיר). על פי תצהירו של התובע הסיבה לרישום התאריך כפי שנרשם, היא כי המנוח ביקש שזה יהיה בתאריך של ההסכם הקודם, שהוא איבד או בסמוך לאותו תאריך, זאת משום שראה במסמך הזה הסכם שקשור להסכם הקודם. המנוח אמר, שהוא זוכר את התאריך 10.11. באותו מועד המנוח גם ביקש אורכה לתשלום ה-5,000 ₪ הנוספים והתובע הסכים ולפיכך, העיד התובע, נרשם בהסכם, כי תשלום המקדמה השנייה יהיה "בסמוך להגשת התביעה" ולכן זו הוכחה, שהסכם שכר הטרחה הכולל מאוחר להסכם שהוצג בבר"ל. עוד הוא מציין בהמשך:

"ברצוני להדגיש כי אילו המנוח היה מביא את מקור נ/1 הייתי מוסיף עליו את כל הפרטים ואת ההודאה בחוב. בשל אי הבאתו, הייתה טעות של מספר ימים, אך תוכנו אמת. שמתי לב כי טעיתי גם בנ/2 בכך שייחסתי את התשלום מ- 20.11.2005 נ/11 לספטמבר בטעותי (באותה עת אוקטובר 2005 – 03/2006 הייתי במצב שאיני מאחל לאיש).

אין מדובר כלל בשני הסכמי שכר טרחה ו/או בויתור על שכר טרחה והדברים שהעדתי לעיל הם אמת כהווייתה."

1. עוד כותב התובע בתצהירו, כי ביום 10.6.06 שילם לו המנוח 20,000 ₪ (נ/12) וביום 13.6.06, הוא יום הגשת התביעה, שילם המנוח לתובע סך של 5,900 ₪, שזו המחצית השנייה של המקדמה (נ/13 ו- נ/16 1) (סעיף 5.8 לתצהיר).
2. עוד מציין התובע בתצהירו, כי לגבי טענת הבת כי הוא התוודה בפניה כי אביה שלם ב"כסף שחור", הרי שמדובר בשקר וכזב ולשון הרע, כאשר המנוח עצמו העיד בתיק הנזיקין בחקירה הנגדית: "למה יש לי קבלות כאלה כי אני לא פיתיתי אותו לקחת בלי קבלות והוא לא ייקח שום דבר בלי קבלה, זה אני יודע." (עמ' 33 שורות 8-9 לפרוטוקול).
3. התובע מציין עוד כי לאחר פטירת המנוח ביקרה אותו הבת פעם אחת עם שני מלווים והוא אף היה בביתם ב"שבעה". על פי תצהירו, הבת ביקשה ממנו הסברים שונים וכן ביקשה ממנו לא ללחוץ עליה בעניין החוב היות והיא עומדת לסיים את התביעה עם בנק הפועלים ולממש את הבית ואז תשלם לו הכל, כאשר היא יודעת כיצד הוא הציל את אביה מציפורני מס הכנסה ומע"מ. הבת גם הורתה לו להמשיך בניהול התביעה וכך הגיש התובע סיכומים ותשובה לסיכומים ואף הכין עבורה את הבקשה לצו ירושה, עליה לא שילמה לו כלל. על פי תצהירו, בחודש אוגוסט 2009, נודע לו כי הבת מכרה את הבית בסכום של 1,050,000 דולר, סיימה את פרשת בנק הפועלים בהסכם של כמיליון ₪, מכרה שתי חנויות של המנוח במרכז דוכיפת בראשל"צ, אך לא שילמה לו את החוב. בשלב זה הבין התובע כי היא איננה מתכוונת לשלם את החוב. בעקבות כך שלח לה מכתב דרישה שלאחריו התקשרה אליו והודיעה לו כי אינה מתכוונת לשלם.

עדי התובע

1. התובע העיד שלושה עדים מטעמו.
2. הגב' ליליאנה יוכבד קרק המתגוררת במלבורן, העידה כי היא מכירה היטב את התובע, אשר הכיר לה את המנוח, וכי מראשית שנת 2000 ועד 2004 נהגה לפגוש את המנוח בביקוריה בישראל. על פי עדותה: "המנוח התגאה בפניי איך למרות שעו"ד בורובסקי התלונן על חובו הגדול של המנוח כלפיו, מצליח לתת לו כל הזמן עניינים חדשים לטיפול ומבטיח לבורובסקי הבטחות וכך גם מרגיע אותו וסוחב אותו עוד קצת. המנוח בתלונותיו הרבות ניסה לגייס אותי לצורך השפעה והעברת מסר דרכי לעו"ד בורובסקי שלא יזניח ענייניו על אף ולמרות שהוא חייב לו כספים. ידוע לי מפי המנוח שהוא העסיק את עו"ד בורובסקי בעניינים רבים ומסובכים והוא ניסה להשתמש בי כדי "להשקיט" את בקשותיו של עו"ד בורובסקי לשכר טרחה מחד, ומאידך לדרבנו לעבוד למענו על ענייניו המרובים משום שמאוד העריך את יכולותיו ולא רצה לאבדו. המנוח חזר ואמר לי בפגישותיו הרבות איתו שעו"ד בורובסקי כנראה מסרב להתאמץ למענו בשל חובו". (ראו סעיפים 5-7 לתצהיר).
3. עד נוסף מטעם התובע היה עו"ד ארד הויזמן, אשר כתב בתצהירו, כי המנוח היה לקוח שלו בעניינים מסוימים, כאשר בנוגע למשפט הפלילי שהוגש נגדו על ידי מס הכנסה ובנוגע לשומות המס האזרחיות ולמע"מ, המנוח התקשר עם התובע. עוד כתב עו"ד הויזמן, כי התובע טיפל במנוח במסירות רבה, "המנוח היה נוהג גם להתנחל במשרדו וייצג אותו בהליכים כואבים וקשים בבית משפט השלום, בבית משפט מחוזי, בבג"ץ, במס הכנסה ובמע"מ". עו"ד הויזמן ידע כי התובע שותף היה גם בהליכים בהם נקטה גרושתו של המנוח כנגד בנק הפועלים וכן הוא מציין כי התובע שיתף אותו בניסיון לפתור סכסוך בין המנוח לבין גרושתו במשרדו של עו"ד הויזמן. עו"ד הויזמן אף העיד: "אני יודע מפי המנוח, בעשרות פגישות שהיו לי עמו, שהוא חייב הרבה כסף לעו"ד בורובסקי וחש כלפיו רגשות אשמה בשל כך". (סעיף 4 לתצהיר).
4. עד נוסף מטעם התובע היה עו"ד משה סלזק. עו"ד סלזק העיד, כי הכיר את המנוח עוד משנת 1999 ועד שנת 2008. עו"ד סלזק ציין, כי לבקשת התובע הוא השתתף עשרות פעמים בפגישות עבודה לתכנון מהלכים, הפקת לקחים וניסוח מסמכים בענייני המנוח (סעיף 2 לתצהיר). עוד הוא מציין, כי ידוע לו מפי המנוח, שבשל קשיים כלכליים אליהם נקלע, ביקש מהתובע לתת לו את שירותו תוך התחייבות, שעם סיום ענייניו בתיקי המיסים, הוא ישלם לתובע את כל מה שהוא חייב (ראו סעיף 3 לתצהיר). עוד הוא מעיד, כי מעולם לא דובר עם המנוח על תשלום שכר טרחה בתיקי המיסים באחוזים וכנגד הצלחה. עוד הוא מציין כי בכל פגישה, המנוח חזר והודה לתובע על כך שהוא נרתם לסייע בידו ללא לאות ומבלי לעמוד על תשלום מיידי ועל נכונותו להמתין לפרעון החוב.

עדי הנתבעת

1. הנתבעת העידה את מר נועם שניר. מר שניר ציין בתצהירו כי הוא והבת הם שותפים מזה מספר שנים במיזמים שונים שהם מנהלים יחדיו. הוא ציין בתצהירו כי לאחר פטירת האב הייתה הבת במצב נפשי ירוד וביקשה ממנו להתלוות אליה לפגישה שנערכה במשרד התובע, יחד עם ידיד נוסף שלה. הוא ציין כי במהלך הפגישה, התובע השמיץ את רשות המיסים וחזר והדגיש את העוול שנעשה למנוח. עוד הוא ציין כי התובע אמר כי המלחמה ברשות המיסים הייתה עקרונית וכי הוא מאושר שנפל בחלקו לנסות ולהשפיל את הרשות באמצעות מקרה זה. (סעיף 5 לתצהיר).
2. מר שניר ציין עוד כי "במהלך הפגישה סיפר לנו עו"ד בורובסקי ששמואל המנוח היה אדם קשה אך בסופו של דבר שילם לו את כל מה שהגיע לו ושהם בד"כ הסתדרו, כי לדבריו: "במערכת היחסים שהייתה ביני ובין המנוח לא היו צריכים להעביר הכל דרך החשבון." (סעיף 7 לתצהיר). מר שניר ציין עוד באותו סעיף לתצהיר, כי התובע טען שעדיין מגיע לו שכר טרחה ושיהיה זכאי לקבלו מהסכום שיפסק בתביעה, והבת אמרה לו שאין בעיה, שיגיש את הסיכומים בתביעה, וכל מה שמגיע לו מהמנוח שיקח מהסכום שיפסק בפסק הדין ובכך הסתיימה הפגישה.

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בכל הראיות שהגישו הצדדים וקראתי את סיכומי הצדדים, אני מוצאת כי דין התביעה להתקבל. להלן אנמק החלטתי.
2. התובע מסתמך בתביעתו על מסמכים החתומים על ידי המנוח או לדברים שנאמרו על ידו בפרוטוקול דיון, אשר יפורטו להלן, והמוכיחים את תביעתו.
3. ראשית, הסכם שכר הטרחה הכולל, שגם חתום על ידי המנוח וגם הוגש על ידו במסגרת ראיותיו בתיק האזרחי ובו נכתב:

"הלקוח מזמין בזה את שירותיו של עורך הדין לייצגו בעניינים המפורטים להלן:

"תביעת פיצויים על הוצאות משפט, עוגמת נפש, אובדן הכנסות ונזק בריאות נגד מדינת ישראל.

החזר חוב שכר טרחה שלא שולם בסך 130,000 ₪ פלוס מע"מ.

תמורת שירותיו של עורך הדין ישלם הלקוח לעו"ד כדלקמן:

10,000 ₪ מקדמה ובנוסף מע"מ (מחצית ____ שולמה בספטמבר 2005)

"שכר טרחה בגין טיפול בתביעה זו מעבר לחוב הישן (130,000 ₪ פלוס מע"מ) ­יהיה _____ ­17% פלוס מע"מ."

אופן התשלום: המקדמה תושלם עד הגשת התביעה."

(ההדגשה הוספה- ע.ר.)

1. שנית, מפנה התובע לתצהיר של המנוח שהוגש בתיק האזרחי מיום 29.6.07 ובסעיף 8.13 המנוח כותב כך:

"8.13. לעו"ד י. בורובסקי התחייבתי לשלם עבור המשפט הפלילי 20,000 דולר. לרוע המזל, הוא נתבקש על ידי לטפל בערעורי מס הכנסה 1044/00 1205/01, 1198/00 ו-1034/01, כולל ישיבות במשרד פקיד שומה תל אביב ואצל רו"ח שלי מר משה דותן. על כך אני צריך לשלם לו כ-80,000 ₪. עבור הטפול בבג"צים, שניים במספר, קיבל ממני עו"ד י. בורובסקי על החשבון כ-12,000 ₪ ולאור אשר התרחש בבג"ץ השני ובהליכי הבקשה לפסיקת הוצאות הגנה בפני כב' השופטת י. אמסטרדם מגיעים לו לפחות עוד כ-75,000 ₪. במהלך הזמן, בשל מצבי, ובהעדר תשלומים מצידי, היו מתחים לא פשוטים ביני ובין בא כוחי, הוא אף שקל להפסיק את הייצוג. עבור המשפט הפלילי שילמתי לו בסה"כ 56,000 ₪ כולל.

8.14. ביום 6.11.2005 חתמתי עם בא כוחי על הסכם שלפיו אני חייב לו עדיין 130,000 ₪ ובנוסף מע"מ בגין הטפולים במשפט הפלילי ובמשפטי המס האזרחיים. חוב זה לא כולל את הטיפולים בבקשה לפסיקת הוצאות הגנה ובבג"ץ השני שבו הייתה לו פעילות ענפה, מספר הופעות והוצאות".

1. שלישית, הפנה התובע לחקירה נגדית של המנוח בתיק הנזיקין, בו נשאל המנוח על ידי באת כוח המדינה, כך: "כשאתה הגשת את התביעה הזאת אתה חתמת על איזה שהוא הסכם עם מר בורובסקי, יש לי וזה מוצג לי פה ת/24 שזה הסכם שנחתם ב-10.11.2005, זה נחתם לצורך התביעה הנוכחית?" (עמ' 35 שורות 21-24 לפרוטוקול) והמנוח מאשר זאת בעמ' 36 שורות 2-8.
2. רביעית, הוא מפנה לסעיף 21 בתצהירו של המנוח לעתירה בבג"ץ, שהגיש ביוני 2002 ובו ציין שכר טרחת עורך דין בסך 80,000 ₪ (מוצג ב/5 לתצהיר התובע).
3. חמישית, בסעיף 18 לתצהיר תשובות לשאלון שניתן על ידי המנוח בתיק האזרחי בנובמבר 2007 כותב המנוח: "כשהתחיל המשפט הודיע לי עו"ד בורובסקי כי ניהול משפט פלילי בסדר גודל שהוגש יעלה כ- 20,00 $ אך אני לא יכולתי לשלם לו בשל קושי ושלמתי טיפין טיפין כ- 65,00 ₪ עד 70,000 ₪. למרבה הצער לא בחלה המדינה מלהגיש נגדי עוד 4 הליכים אזרחיים בבית משפט המחוזי... סכמתי עם עו"ד בורובסקי כי בגין כל התיקים האזרחיים התשלום יהיה כ- 80,000 ₪. " ובהמשך בסעיף 19 לתצהיר תשובות לשאלון הוא כותב: "התובעים לא שלמו שכר טרחה בזמן ובמלואו משום שלא היה ביכולתם נוכח הירידה בהכנסות וברמת ההוצאות לעמוד בו באופן עקבי ובזמן...".
4. וכן מפנה התובע לכתב תביעה שהגיש בשם המנוח ובו תבע רק בגין תיק המעצרים והתיק הפלילי סך של 20,000 דולר בתוספת מע"מ (פ/1 לתצהיר התובע).
5. מרבית המסמכים הללו נחתמו על ידי המנוח לאחר שהוזהר לומר את האמת וכך גם עדותו בחקירה הנגדית בתיק הנזיקין, ומכולם עולה כי המנוח בחייו ידע והודה בחובו לתובע בסכומים שונים שהצטברו, כאשר סכום החוב נכון לנובמבר 2005, ושעליו חתם בהסכם שכר הטרחה הכולל ובתצהיר שהגיש לבית המשפט בתיק הנזיקין - היה 130,000 ₪.
6. בנוסף תומכים בתביעת התובע שלושת העדים שהביא, אשר כולם הכירו את המנוח והעידו על כך, שהוא הודה בפניהם כי הוא חייב כסף רב לתובע. עו"ד הויזמן, אשר ציין כי המנוח אמר לו כי הוא חייב כסף לתובע וזאת בפגישות שהיו להם בין השנים 2005 ל- 2007 (ראו עמ' 7 שורות 27 עד 30 לפרוטוקול). עו"ד טלזק, אשר העיד גם הוא, כי המנוח הודה בפניו כי הוא חב כסף לתובע ושמע אותו מודה לתובע על כך שהוא מייצג אותו וממתין בסבלנות לפרעון החוב. עוד העיד כי בנוסף לפגישות על רקע מקצועי שהיו לו עם התובע בענייני המנוח, היו "נפגשים (עו"ד טלזק והמנוח- ע.ר.) רבות ברמת השרון בבית קפה." (עמ' 8 שורות 1-2). הגב' ליליאנה יוכבד קראפ גם היא העידה על כך, שהמנוח הודה בפניה כי הוא חב חוב גדול לתובע, אך מצליח לשכנע את התובע להמשיך ולטפל בו, למרות שאינו משלם לו. עוד היא מציינת כי המנוח הביע באוזניה חשש שבגלל שאינו משלם לתובע, התובע לא יתייחס ברצינות לתיקיו (ראו עמ' 2 שורה 28 לפרוטוקול מיום 10.1.12).
7. אשר לעדי נתבעת, הרי שהיא הביאה עד אחד בלבד, מר נועם שניר, שותפה של הנתבעת לעסקים, לתמיכה בגרסתה, שהתובע אמר לה בפגישה במשרדו, כי את כל חובו של המנוח יגבה מתיק הנזיקין. זאת בעת שיכולה הייתה להביא לעדות גם את האדם הנוסף, שהתלווה אליהם והיה נוכח במשרד התובע בעת הפגישה, אשר כל שהייתה מוכנה לומר לגביו הוא שהוא עורך דין ששמו הפרטי, יאיר (עמ' 16 שורות 23-25). דווקא בשל היותו עורך דין מן הראוי היה שיבוא ויעיד מטעמה, והעובדה שלא הובא לעדות עומדת לנתבעת לרועץ בהוכחת גרסתה. ידועה ההלכה כי "מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא שהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראייה, הייתה פועלת כנגדו..." (ראו למשל בע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, בעמ' 760). במקרה זה שבפני מצופה היה שיבוא הידיד עורך הדין שהתלווה לנתבעת לפגישה עם התובע, ויעיד גם הוא את ששמע בפגישה, באשר הוא עד שיש לו הבנה מקצועית וידיעה בתחום, ועדותו יכולה הייתה לחזק את גרסת הנתבעת יותר מעדות חברה השותף.
8. הנתבעת אינה חולקת על כך שלא הייתה מעורבת בעסקי אביה ולא הייתה מעורה בפרטי הייצוג שנתן התובע למנוח במהלך השנים אלא באופן כללי בלבד, אך היא אינה מכחישה שידעה כי המנוח מייצג את אביה בתביעות השונות שהוגשו כנגדו ואלו שהוגשו על ידו, ולכן על מנת לשכנע כי אביה שילם את החוב לתובע, עליו הצהיר לבית המשפט בתיק האזרחי, היה עליה להציג חשבוניות או לכל הפחות דפי חשבון מהבנק המעידים על משיכת כספים בסכומים אלה. אזכיר כי הדיון בבית המשפט בו הודה המנוח פעם נוספת בהסכם שכר הטרחה הכולל התקיים ביום 6.7.08, כאשר מצב בריאותו לא היה תקין והמנוח נפטר לאחר טיפולים ומחלה קשה ב- 12.2.09, כשבעה חודשים לאחר הדיון. אין כל הוכחה כי שלם את חובו במהלך שבעת החודשים אלה ואף סביר להניח כי לא שילם בהתחשב בהתנהלות בין הצדדים עד אותו זמן. התובע הסביר כי הוא חס על המנוח ולא דרש ממנו את חובו כאשר המנוח "בכה בפניו" שהוא בקושי מתקיים, ואף סבל ממחלה חשוכת מרפא והיה מטופל בטיפולים כימותרפיים עד למותו (עמ' 13 שורה 29 עד עמ' 14 שורה 1). כאן יש להוסיף, כי ממילא נכסיו של המנוח אותה תקופה היו תחת כינוס, בית מגוריו היה משועבד לבנק הפועלים ואף הבת עצמה העידה, כי המנוח מסר בידיה בשלב כלשהו סכום של 300,000 ₪ עבור העסק שלה ומפקדון זה היא הייתה מקצה לו כספים לתשלומים שונים לפי בקשתו (ראו בחקירה הנגדית בבר"ל עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 4.5.11), כך שהמנוח לא היה חופשי לשלם לפי רצונו, אלא מוגבל למה שהבת נתנה לו.
9. עוד אציין כי אני נותנת אמון בהסברו של התובע בדבר קיומם של שני הסכמי שכר טרחה: אחד, הסכם שכר הטרחה הכולל והשני, ההסכם שצורף לבר"ל וכן אני מקבלת את גרסתו כי הסכם שכר הטרחה הכולל הוא ההסכם המאוחר והנכון. הסכם זה הוגש לבית המשפט על ידי המנוח, והמנוח הצהיר על קיומו ואישר אותו גם בחקירתו הנגדית. המנוח בוודאי הבין כי בחתימתו על הסכם זה הוא מחייב את עצמו לשלם לתובע את שכר הטרחה הרשום, ולכן לא יתכן שעשה זאת רק למען "ניפוח" התביעה כנגד המדינה, כפי שטוענת הבת. הרי לא חשבוניות מס משולמות הציג המנוח בפני בית המשפט, אלא התחייבות לשלם שכר טרחה, שלא שולם, על פי עדותו במועד המשפט, ולכן חזקה על הסכם שכר הטרחה שהוא מבטא את החוב האמיתי שחב המנוח לתובע. יתירה מכך התאריכים בין שני ההסכמים בכל הנוגע למועדי תשלום המקדמה אינם זהים ועולים בקנה אחד עם גרסתו של התובע כי התשלום השני נדחה לבקשת המנוח מיום 20.1.06, כפי שמופיע בהסכם שצורף לבר"ל, למועד הגשת התביעה, כפי שמופיע בהסכם שכר הטירחה.
10. אינני מתעלמת מנטל ההוכחה המוטל על התובע הן בהיותו המוציא מחברו והן בהיות התביעה - תביעה נגד עיזבון. לעניין זה טענו הנתבעים בסיכומים, כי נטל הוכחת תביעה נגד עיזבון כבד מהנטל המוטל על תובע בהליך אזרחי רגיל ועל התובע מעיזבון להביא ראיות חזקות במיוחד וסיוע לעדותו. הנתבעים מביאים כאסמכתא את ע"א 2556/05 שרה זלוטי נ' אליהו אינדיבי, ע"א 5997/92 מלק נ' דויטש, ועוד אסמכתאות המפורטות בסעיף 4 לסיכומים.
11. יש לציין, כי סעיף 54 (4) לפקודת הראיות [נוסח חדש] קובע כי בתובענה נגד עיזבון (וכן נגד קטין, חולה נפש או נעדר), כאשר קיימת עדות יחידה שאין לה סיוע על בית המשפט לפרט מה הניע אותו להסתפק בעדות זו. אולם במקרה שבפני לא מדובר בעד יחיד. התובע הביא לעדות שלושה עדים נוספים שהעידו כי המנוח הודה בפניהם כי הוא חייב סכום ניכר לתובע בגין שכר טירחה. התובע אף הוסיף והציג מסמכים חתומים על ידי המנוח, עדויות שלו בבית המשפט המהוות סיוע משמעותי לעדותו של התובע. כפי שצויין בע"א 74/88 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' סולימאן מניזל חג'אג'אקה, פד"י מג (4) 280: "אמנם אין כלל טכני, הדורש כמות מסוימת של הוכחות בתביעה נגד עיזבון, אבל כרגיל לא יסתפק בית המשפט בעדות יחידה בעל פה של התובע." במקרה זה הציג התובע ראיות נוספות המספיקות על מנת לשכנע בתביעתו.
12. טוענת הבת כי התובע המתין זמן רב לגביית חובו והדבר אינו עולה בקנה אחד עם עובדות החיים וההיגיון ואף מדובר בשיהוי. אציין כי לא מצאתי שטענת השיהוי נטענה במפורש קודם לטענתה בסעיף 3.4 לסיכומים, אבל גם לגופו של עניין איני מוצאת כי בנסיבות אלה יש מקום לטענת שיהוי המחייבת דחיית התביעה ואף לא ככזו המשפיעה על מהימנות התביעה.
13. לעניין זה השתכנעתי מעדותו של התובע כי ההמתנה לשכר הטרחה הייתה תוצאה של התחשבותו במנוח, אשר מצבו הכלכלי היה בכי רע, ובמחלתו הקשה, אשר אובחנה כשנתיים לפני מותו. התובע הציג שלושה מכתבים ובהם דרישות לשכר טירחה (מוצגים מ' לתצהיר התובע), כאשר המכתב האחרון נושא תאריך 26.5.03 ובו התובע כותב כי הוא ממתין לסכום גדול של לפחות 90,000 ₪ ובכל זאת ממשיך לייצג את המנוח בהליכים השונים. הדבר נבע כפי שהסביר התובע, ונתתי אמון בעדות זו, שגובתה גם בעדותם של העדים האחרים מטעם התובע, כי המנוח ידע לפעול כך שהתובע ימשיך לייצגו למרות חוב שכר הטירחה שנצבר. לכך יש להוסיף את הסכם שכר הטרחה הכולל מנובמבר 2005 הקובע כי שכר הטירחה בגין העבר עומד על סך של 130,000 ₪.
14. איני מקבלת את טענת הנתבעת כי הסכם שכר הטירחה הכולל הייתה ראיה שנוצרה אך ורק לצורך תיק הנזיקין, וללא כל אחיזה במציאות. המכתבים שכתב התובע, העבודה שביצע עבור המנוח במהלך השנים ואשר לגביה קיבל רק חלק משכרו, העדויות שהביא התובע, ועדותו של המנוח בבית המשפט, מעידות כי הסכם שכר הטירחה הכולל היה ההסכם הנכון שבין התובע למנוח והיווה סיכום של מצב החוב.
15. לסיכום אני מקבלת את תבעת התובע ודוחה את טענות הנתבעים.

סוף דבר

1. אני מקבלת את התביעה.
2. הנתבעים יחד ולחוד ישלמו לתובע סך של 193,822 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
3. בנוסף ישלמו הנתבעים יחד ולחוד הוצאות בסך של 7,500 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 17,000₪.

ניתן היום, ו' אלול תשע"ג, 12 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.