<#2#>

נוכחים:

בשם המאשימה: עו"ד דוד סלטון

הנאשם 2 בעצמו, גם בשם נאשמת 1, יחד עם ב"כ הנאשמים – עו"ד רמי חלבי

פרוטוקול

הכרעת - דין

החלטתי לזכות את הנאשמים שלפני, מטעמים של "הגנה מן הצדק"; להלן נימוקי, בתמצית.

כתב-האישום, אשר הוגש ביום 10.1.10 לבית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, ייחס לנאשמים עבירות של העסקת שני עובדים זרים, ברח' הדליות 9 ו-11, בנתניה (להלן: האתר), שנעברו, לכאורה, ביום 19.2.06 (להלן: יום הארוע). העבירה שיוחסה לנאשם 2 היתה בגין אחריות נושא משרה בתאגיד, בהיותו מנהל פעיל של נאשמת 1.

ביום 7.7.11 ביקש ב"כ המאשימה את העברת ההליך לתל-אביב, מטעמי סמכות מקומית, וכך הוחלט, ביום 10.7.11 [בהחלטת כב' הנשיאה אורלי סלע]; בעקבות בקשה נוספת, על דעת שני הצדדים, הועבר ההליך לבית-דין זה, ביום 19.7.11, נוכח מקום המגורים בדלית-אל-כרמל [החלטת כב' השופטת דגן-טוכמכר].

מתחילת הדיונים כאן העלה ב"כ הנאשמים את הטענה, כי בהעסקת העובדים הנזכרים באישום מעורב קבלן משנה.

ניתנו לצדדים הזדמנויות חוזרות ןנישנות לבחינת הנושא. שמו של קבלן המשנה הנטען, "אוסאמה נימר", נזכר בפני במפורש כבר בישיבת 28.2.12 [עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 10]. המאשימה דרשה מהנאשמים המצאת פרטים שונים אודות אותו קבלן משנה, ברם, החומר שהוצג לה לא הניח את דעתה והיא בחרה להמשיך בהליך דנן.

טענה מקדמית של הנאשמים - כי יש לבטל את כתב האישום נגדם מטעמים של הגנה מן הצדק - נדחתה בהחלטתי מיום 2.7.13, נוכח ריבוי העובדות והמסמכים שהובאו לתמיכה בבקשה, תוך שהותר לנאשמים לעמוד על טענותיהם אלה בהמשך.

ביום 4.7.13 ביקשה המאשימה לתקן את כתב האישום בהוספת שני עדים:

"1. חברת א.א אלנמר בע"מ, ח"פ ,117111161 אל הודא62 , רהט

2. אשרף אלנמר, ת"ז 373659653, מרחוה [כך במקור] אל הודא 62 רהט"

בהחלטתי מיום 18.7.13 נדחתה הבקשה, נוכח התנגדות הנאשמים, בשל כך שמר אשרף אל נמר אמור להיות עד הגנה, אשר תצהירו הוגש למאשימה במסגרת המגעים לביטול האישום; עוד ציינתי, כי לא ברור כיצד חשבו להעיד חברה בע"מ.

במהלך שמיעת ההוכחות הוכח, כי בגין העבירות המיוחסות לנאשמים הוגש בעבר כתב אישום לבית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, בתיק פ 1416/08, בו יוחסה העסקת אותם שני עובדים זרים באתר, ללא היתר, ביום הארוע, לחברת א.א אלנמר בע"מ וכן למר אשרף אלנמר, מכח הפרת חובת הפיקוח כמנהל של החברה הנ"ל. כתב אישום זה בוטל ביום 19.1.11, בהחלטת כב' השופטת אנגלברג-שהם, נוכח בקשת המאשימה, שחזרה בה מן האישום [נ/2] (להלן: ההליך הקודם). לא ניתן הסבר למהלך זה, אך, דומה שהוא נבע מאי איתור הנאשמים שם. בסיכומיו לא התייחס ב"כ המאשימה כלל להליך הקודם, על אף שהוא חתום גם על כתב האישום בהליך הקודם, שם נרשם כעד תביעה מר כמאל כמאל, נאשם 2 אצלנו.

בכתב אישום בהליך הקודם נטען, כי המעסיקה של העובדים נשוא האישומים שלפני היא חברת א.א אלנמר ולטעמי - היה על המאשימה להסביר את "הזיגזוג" בטיעוניה. כל שנאמר בסיכומיה הוא, כי : "העדויות טעם הנאשמים היו מגמתיות ונועדו 'להפיל' את התיק על חברת אלנימר ..." [שם, ס' 26]. לכך לא היתה כל הצדקה, הן משום שהמאשימה עצמה נקטה בעמדה זו בעבר והן משום שהטענה, כי המעסיקה של העובדים הזרים היתה חברת אלנימר, שזורה בטיעוני הנאשמים מתחילת הדרך.

ב"כ המאשימה הסכים, כי שני המפקחים שהעידו כעדי תביעה לא זכרו דבר מקורות יום הארוע באתר - ולא פלא הוא, שהרי, שניהם העידו ביום 29.10.13, כעבור כמעט 8 שנים מהמקרה - וביקש שנעדיף את העולה מהמסמכים. אבל - מתיאור המקרה של המפקח בירנשטוק, שנרשם ביום האירוע [ת/1(1)], לא ניתן לקשור את העובדים, שנראו כשהם מנקים עפר במדרכה שסמוכה לאתר, אל הנאשמים, דווקא.

אמנם, בצילום שהוצג במסגרת ראיות המאשימה, היה סמוך למקום שלט של עירית נתניה, לפיו נאשמת 1 היא קבלן הביצוע [ת/1(5)], וגם הגיע למקום טרקטור "עם הכיתוב של כאמל נדים" [ת/1(1), ש' 5-4], אך, העובדים לא היו על הטרקטור ולא נקשרו כבר אז אל מי מהנאשמים. נהפוך הוא - נהג הטרקטור טען בפני המפקחים "שלעובדים יש קבלן שמעסיק אותם והוא קבלן משנה של נאדים כמאל" [ת/1(1), ש' 7-6], ואף ניסה ליצור עימו קשר טלפוני, ולא נענה, יחד עם זאת, נתן מספרי פלאפונים; ואילו באשר לעובדים רשם המפקח: " ... העובדים עצמם לא מסרו מהו שם המעסיק, רק שם פרטי סאמר משהוא ושהוא מרהט ..." [ת/1(1), ש' 12-11]. כך גם עולה מהודעה שנגבתה באתר, ביום הארוע, מהעובד עומר חאמד [פרטיו כעובד (א) בכתב האישום], שמסר שהוא עובד בנקיון והובא למקום ע"י מעסיק מרהט [ת/1(6)]. אכן, מדובר בעדויות שמיעה, ברם, ב"כ המאשימה ביקש שנסתמך על רישומי המפקחים ואלה מצביעים דווקא על מעורבותה של חברת אלנמר מרהט כבר בשלב ראשוני זה, ומאחר שהמסמכים הוגשו בהסכמה [עמ' 10, ש' 17], אין מקום להסתייגויות שהעלה ב"כ הנאשמים כלפיהם רק בסיכומיו.

כמו כן, כבר בחקירת נאשם 2, ביום 2.4.06, יחד עם הכחשת כל קשר של נאשמת 1 להעסקת העובדים, מסר שקבלן המשנה הוא חברת א.א. אלנימר בע"מ, מרהט [ת/1(2), ש' 4]; ומסמכים מהם עולה התחשבנות בין נאשמת 1 לבין "א.א. אנימר (אוסמה)", בגין עבודות ריצוף, גם ברח' דליות בנתניה, נמסרו למפקח טולדנו בסמוך לאחר מכן, כבר בשנת 2006 [ת/1(3)-(5)].

הנה כי כן, הנאשמים לא כבשו את טענתם למעורבות של קבלן המשנה וזהותו עד משפטם. הפרטים נמסרו בזמן אמת ואף הובילו את המאשימה להגיש את כתב האישום הקודם, כאשר נאשם 2 דהיום היה בגדר עד תביעה נגד הנאשמים שם, בגין אותן עבירות המיוחסות לו כאן, כעת. כבר מצב זה אינו הוגן ומחייב זיכוי.

זאת ועוד, בפני העידו מר אשרף אלנמר, ביום 28.1.14, ומר אוסאמה נימר, ביום 11.3.14, כעדי הגנה. ב"כ המאשימה הדגיש בסיכומיו, כי לא זכרו פרטים רבים ולא אישרו דברים שנרשמו בשמם במסמכים שכותרתם "תצהיר" [נ/3, נ/4], בהם לקחו על עצמם, באמצעות חברת א.א. אלנמר בע"מ, את העסקת שני העובדים נשוא האישום.

בשל התנהלות המאשימה, כמתואר לעיל, אין בדעתי לדקדק בכל פרטי הפרטים שנמסרו ע"י שני עדים אלה, במסמכים ובחקירות שבפני. מובן, כי כשם שהמפקחים לא זכרו מאומה מכל הקשור לאישומים, קשה לצפות גם מעדי ההגנה שיזכרו הכל, בהעידם כ-8 שנים לאחר האירוע - וחלוף הזמן נזקף כולו לחובת המאשימה, שהתעכבה רבות בהגשת האישום הנוכחי, שהוגש כ–4 שנים לאחר האירוע ורק אחרי שהתייאשו מניהול ההליך הקודם, בו לא התייצבו הנאשמים, על אף שניתן היה לעשות מאמץ רציני יותר לאיתורם, כבר אז, כאשר פרטיהם היו ידועים ומספר הפלאפון של אשרף אלנימר, הבעלים והמנהל הרשום של חברת א.א. אלנמר בע"מ [נ/1], היה ונותר 050-5699295 [עמ' 39, ש' 31], כפי נמסר ע"י נאשם 2 בחקירתו, עוד בשנת 2006 [ת/1(2), ש' 11].

ברור לי, כי היה קשה לשני עדי ההגנה לקחת על עצמם את מלוא האחריות להעסקת שני העובדים הזרים, במילים מפורשות, כאשר היו על דוכן העדים, אולם, הנני מאמינה, כי בתקופה הרלוונטית היתה התקשרות עסקית בין החברה שלהם לבין נאשמת 1, כדי לבצע עבודות ריצוף, גם באתר, ולא נאשמת 1 היא שהיתה המעסיקה של העובדים שנצפו באתר ביום האירוע, שכן, מר אוסאמה נימר סיים את עדותו באמירה אישית [עמ' 48, ש'13-11]:

"כמאל לא מעסיק פועלים יש לו רק ציוד גדול וציוד ענק, רק ציוד מכאני גדול מפעילים, אין לו פועלים ..."

אמירה זו, משקפת, לדעתי, את "השורה התחתונה" של יחסי הכוחות שהיו בשטח, אותם ניתן לזכור ללא קושי, גם אם חלוף הזמן משכיח את פרטי הפרטים.

מהטעמים המצטברים הנ"ל דעתי היא, כי הגשת כתב האישום במקרה זה עמדה בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית; משכך - החלטתי לזכות את הנאשמים, כאמור בפתח הכרעת-הדין.

זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 45 יום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ' אייר תשע"ד, 20/05/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי שושי כהן-חיפה